בית הלוי חלק ב· רבי יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק מבריסק
דרושים · דרוש ט
במדרש רבה פרשת אמור על פסוק ויצא בן אשה הישראלית וז"ל יש קול יוצא לטובה כו' יש קול לרעה וישמע ה' את קול דבריכם ויקצוף וישבע לאמר אם יראה איש באנשים א"ר תחליפא להם הוא קיצפון ולי מה אני קיצפון אשר נשבעתי באפי נשבעתי וחוזרני בי אם יבאון אל מנוחתי למנוחה זו אינם באים אבל באים למנוחה אחרת, ר' לוי בשם בר קפרא אמר משל למלך שכעס על בנו וגזר עליו שלא יכנס לפלטין מה עשה המלך עמד סתרו ובנאו והכניס בנו לפלטין נמצא מקיים את שבועתו ומכניס את בנו, ובתחילה נפרש התחלת דברי המדרש שאמר להם הוא קיצפון ולי מה אני קצפון פי' דבאמת אינו קיצפון אשר נשבעתי באפי וחוזר אני בי ויש להבין המשך דברי המדרש וכוונתו ומה שייך זה להקודם:
והנראה דהמדרש מדקדק לשונו של הפסוק שאמר ויקצוף וישבע לאמר אם יראה איש באנשים, דהך לאמר האמור כאן הוא מיותר ולא ידענו ביאורו וה"ל למכתב וישבע אם יראה כו' רק הענין דכשנתבונן בחטא מרגלים לא מצינו בו שום חטא בפועל חוץ מן המרגלים עצמם שהם הוציאו דיבת הארץ לפני ישראל והם קבלו עונשם תיכף שמתו במגפה, אבל כלל ישראל לא נמצא בהם חטא בפועל כלל דבעגל ובשיטים חטאו בפועל אבל במרגלים לא עשו שום דבר רק מה שהאמינו למרגלים ואמרו נתנה ראש ונשובה מצרים ואח"כ כתיב ג"כ ויאמרו כל העדה לרגום אותם באבנים והרי לבסוף לא עשו כלל את אשר דברו וכל חטאם הי' בדיבור פה שאמרו שיעשו וישובו מצרים, והנה במסכת סנהדרין דף ס"א איתא דמסית שאמר אלך ואעבוד פטור דמימלך ולא עביד, ובזה יש לפרש הכתוב פרשת נח גבי דור הפלגה ויאמר ה' הן עם אחד ושפה אחת לכולם וזה החילם לעשות ועתה לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות הבה נרדה ונבלה שם שפתם, ויש להבין אמרו וזה החילם לעשות והמשך הכתוב, רק דבא להגדיל חטאם, דבמסכת סנהדרין דף ק"ט איתא תני ר' נתן אומר כולם לשם ע"ז נתכוונו כתיב הכא ונעשה לנו שם וכתיב התם ושם אלהים אחרים לא תזכירו הרי דחטאם הי' דרצו לבנות מגדל ולהעמיד עליו ע"ז, והנה במסכת סנהדרין דף ס"א איתא דהשוחט את הבהמה ע"מ לזרוק דמה לעכו"ם דס"ל לר"ל דהבהמה מותרת דלא נעשית בשחיטה זו תקרובת ע"ז כיון דלא נתכוין לעבוד הע"ז במעשה השחיטה עצמה ומ"מ מודה ר"ל דהשוחט בסייף מידי דהוי אמשתחוה להר דהר מותר ועובדו בסייף וכתבו התוס' בחולין דלר"ל דאמר דהבהמה מותרת וס"ל בע"כ דאינה עבודה וא"כ הא דנהרג בע"כ הוא משום אמירתו שאמר שיזרוק דמה ואמאי נימא דמימלך ולא עביד וכמו דאמרינן גבי מסית ותירצו כיון דעשה מעשה והכנה לזה ששחט ע"מ לזרוק בודאי לא מימלך, הרי דעל דיבור גרידא יש עדיין מקום לומר דמימלך ולא עביד אבל אם עשה מעשה והכנה למחשבתו בודאי לא מימלך ויגמור בודאי מחשבתו, וזהו שבא הכתוב בדור הפלגה להגדיל חטאם כיון דכבר עשו מעשה והתחילו לבנות המגדל הרי אין ספק שיגמרו כל מחשבתם, וזהו שאה"כ וזה החילם לעשות ועתה לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות כיון דכבר עשו בודאי יעשו כל אשר המה חושבין ומש"ה נרדה ונבלה שם שפתם:
ועכ"פ בדיבור גרידא י"ל דממלך וכיון דבמרגלים לא הי' רק דיבור הרי י"ל דממלך והרי באמת חזינן דאח"כ לא עשו שום דבר ממה שאמרו וחזרו בהם ואמרו הננו ועלינו כו', וזהו שאה"כ וישמע ה' את קול דבריכם ויקצוף דהקצף הי' רק על הקול לחודא במה שדברו דברים שלא כהוגן, וזהו שדקדק במדרש ואמר יש קול יוצא לרעה, דהקול הי' מגונה והמעשה בודאי לא יעשו, ומש"ה הענישם מדה כנגד מדה וזהשה"כ ויקצוף וישבע לאמר אם יראה כו' דעיקר העונש שלהם הוא במה שאמר להם השבועה דאם יראה איש דכשם שהם דברו שלא כהוגן כן בא העונש להם במה שאמר להם שבועה זו לצערם ולהקניטם ומדוקדק היטב תיבת לאמר הבא בפסוק, וזהו שאמר המדרש להם הוא קיצפון דהם אינם יודעים הכוונה רק שומעים השבועה הוא קייצפון אבל לי אינו קיצפון אשר נשבעתי באפי וחוזר אני בי דכמו דחטאם הוא קל משום דממלכי ולא עבדי כן גם אנכי אחזור בי מהשבועה והוא ממש מדה כנגד מדה, וכמו דמסקינן במסכת סנהדרין דדור המדבר עתידין לחזור: