בית האוצר חלק ב· רבי יוסף ענגיל
מערכת ב-ג
כלל י
בגדי כהונה. נסתפקתי באתוון דאורייתא כלל י"ט אם הבגדים נצרכים רק מפאת הכהן העובד לשיוחשב כהן דזולת הבגדים אינו נחשב כהן כדדרשי' בזבחים (דף כ"ד ע"ב) הכהן בכיהונו פי' שיהי' לבוש בגדי כהונה דאל"ה לא חשיב כהן ושם (דף י"ז ע"ב) בזמן שבגדיהם עליהם כהונתם עליהם אין בגדיהם עליהם אין כהונתם עליהם וכזה עוד בכ"ד אבל גוף העבודה אינה נצרכת בעצמותה כלל לבגדים וגם בלי בגדים אין שם חסרון רק מה שעבד זר דאין בגדיהם עליהם אין כהונתם עליהם וה"ל עבודה בזר אבל בגוף העבודה בעצמותה באמת אין הבגדים פועלים כלל א"ד גם גוף העבודה והקרבן בעצמותם צריכים לבגדים והם פועלים בגוף העבודה כו' עש"ה מש"ש בזה:
ונראה כעת ראי' דהבגדים נצרכים לגוף העבודה והקרבן מש"ס ע"ז (דף מ"ו ע"א) בעי רמי בר חמא המשתחוה להר אבניו מהו למזבח יש נעבד במחובר אצל גבוה או אין נעבד במחובר אצל גבוה את"ל יש נעבד במחובר אצל גבוה מכשירי קרבן כקרבן דמו או לא (מזבח דהוא רק מכשיר לקרבן ואינו גוף קרבן מי אמרי' כקרבן דמי ונעבד אסור בו או לא) כו' ושם (דמ"ז ע"א) בעי ר' פפא המשתחוה לבהמה צמרה מהו לתכלת תכלת דמאי אי תכלת לכהנים (דבגדי כהונה לצורך עבודה וקמיבעי לי' אי מכשירי קרבן כקרבן דמי כו') היינו בעיא דרמי בר חמא כו' ואי איתא מאי פריך הש"ס דהיינו בעיא דרמב"ח הא רמב"ח בעי רק באבנים למזבח דמזבח הוא מכשירי קרבן וקמיבעי לי' אי מכשירי קרבן כקרבן כו' ומשא"כ בגדי כהונה דאין נצרכים אל גוף הקרבן כלל רק להיות הכהן כהן וא"כ כיון דהכהן גופי' אינו גוף הקרבן רק הכשר הקרבן דעבודתו צריכה כהן א"כ הא הוויין הבגדים הכשר דהכשר של הקרבן וא"כ הא י"ל דאף דמכשירי קרבן כקרבן מ"מ הכשר דהכשר לא הוי כקרבן (ועי' כזה מגילה (דף כ"ו ע"ב) חילוק בין תשמיש לתשמיש דתשמיש עש"ה] ושפיר בעי לה ר' פפא אי גם הכשר דהכשר כקרבן או לא ועל כרחך דהבגדים פועלים ונצרכים בגוף הקרבן והויין להו שפיר מכשירי הקרבן עצמו דומי' דמזבח ולכן היינו בעיא דרמב"ח וכמובן [וע"ע ירושלמי שקלים פ"ד ה"א דקרי גם שם לבגדי כהונה מכשירי קרבן ואולם משם אין ראי' כ"כ ע"ש ותבין] ובאתי רק להעיר:
וע"ע זבחים (דף קי"ב ע"ב) במשנה ומה בין במת יחיד לבמת ציבור סמיכה כו' וכיהון ובגדי שרת (בגדי כהונה) כו' ומשמע ג"כ דהבגדים נצרכים לגוף העבודה דאילו הי' עניינם רק לעשות הכהן כהן דבלתם נחשב זר א"כ אחרי דחשב כבר כיהון דבמת יחיד א"צ כהן דגם זר כשר א"כ ל"ל תו למיתני בגדי שרת וכמובן וע"כ דהבגדים נצרכים גם לגוף העבודה וע"כ שפיר ה"א דגם בבמת יחיד יצטרך העובד להיות לבוש הבגדים דה"א דגם עבודת במת יחיד צריכה העבודה לבגדים וע"כ אף שאין שם פסול מפאת שאין הכהן כהן כיון דגם זר כשר מ"מ יש שם פסול מפאת גוף העבודה והקרבן דצריכים לבגדים וע"כ שפיר הוצרך להשמיענו דגם גוף העבודה והקרבן אין צריכים לבגדים בבמת יחיד וכמובן:
ואולם לפי מה שדנתי בחידושי בכ"ד והזכרתי ממנו גם בקונטרס גבורות שמונים (אות ו') דהא דזר כשר בבמה אין העניין דבמה א"צ כהן רק דבבמה הכל כהנים ואפי' לוים וישראלים והטעם עפ"י המבואר במכילתא בתחלתה ועוד במדרשות בכ"ד דבתחלה היו כל ישראל ראוים לכהונה שנא' ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וכשנבחר אהרן וזרעו יצאו לוים וישראלים ע"ש וע"כ בבמה דלא נבחר בה אהרן באמת א"כ שם עדיין הא הכל ראויים לכהונה ולכן גם לוים וישראלים נחשבים שם כהנים וזהו ענין כשרות זר בבמה לא מפאת דא"צ כהן רק מפאת דגם הישראל נחשב כהן וכנ"ל ולפ"ז הנה אפי' נאמר דאין בגדי כהונה נצרכים לגוף העבודה רק לעשות הכהן כהן מ"מ שפיר הי' ה"א ג"כ דיוצרך בגדי כהונה גם בבמה לעשות הישראל לכהן כיון דעניין כשרות הישראל שם רק מפאת דגם הוא נחשב כהן א"כ כיון דכהן ממש ג"כ לא הוי כהן לעבודה רק ע"י הבגדים ע"כ ה"א דה"ה בכהני במה דהכל בה כהנים מ"מ ג"כ צריכים לבגדי כהונה להיותם כהנים ובלי בגדים הם זרים וזר הרי פסול באמת גם בבמה וע"כ שפיר איצטריך לאשמעי' דא"צ בגדי שרת בבמה והטעם דא"צ באמת י"ל משום דהאמת דלא כסברתנו הנ"ל רק דבעצם א"צ כיהון בבמה לא שהכשרות מפאת שגם הישראל נחשב כהן וגם י"ל דבבמה הכל כהנים גם בלי הבגדים ורק בבמת ציבור הוא דאין נעשה כהן זולת ע"י הבגדים וגזה"כ הוא כדילפי' בזבחים שם (דף קי"ט ע"ב) דין זה דא"צ בגדי שרת בבמת יחיד מקרא ע"ש ועכ"פ הא שפיר הוצרך התנא להשמיענו זה ואין ראי' מכאן היות הבגדים נצרכים לגוף העבודה ובאתי רק להעיר:
וע"ע תוס' קידושין (דף ל"ו) אהא דיליף שם מקראי דבנות אהרן פסולות לקמיצה והקטרה כו' ובתוס' וז"ל וא"ת תיפוק לי' דכל הני אינם כשירות בנשים לפי שהן מחוסרי בגדים דהא אמר בפרק ב' דזבחים דאפי' כהנים בזמן שאין בגדיהם עליהם אין כהונתם עליהם וי"ל דמיירי שלבשו את הבגדים א"נ י"ל כיון שלא נצטוו בבגדי כהונה לא הוו מחוסרי בגדים עכ"ל ומשמע מתי' הב' דתוס' הנ"ל דאין הבגדים נצרכים לגוף העבודה רק לעשות הכהן כהן דחסרון הבגדים עושה חסרון בכהונתו ואינו כהן בלי הבגדים ולכן נשים דלא נצטוו ללבוש הבגדים אין חסרון הבגדים חסרון בם כיון דלא נצטוו בלבישתם והויין שפיר כהנים גם בלי הבגדים ומשא"כ אם נאמר דגוף העבודה צריכה לבגדים א"כ מה לי אנשים ומה לי נשים ואף דאין שם חסרון באשה העובדת מפאת שלא נצטותה על הלבישה מ"מ גוף העבודה הרי צריכה לבגדים ולגבי גוף העבודה שצריכה בעצמותה לבגדים הא אין חילוק ע"י מי העבודה נעשית אם ע"י איש או ע"י אשה וכמובן:
ועיינתי במהרי"ט בקידושין שם וראיתי שכ' וז"ל, ועי"ל דבשאר עבודות המעכבות לא איצטריך קרא לומר שאינם כשירות בנשים אפי' בדיעבד דתיפוק לי' דאין בגדיהם עליהם וקרא כתי' והיו על אהרן ועל בניו בבואם לשרת בקודש והא דכתבו התוס' דמיירי שלבשו את הבגדים א"נ כיון שלא נצטוו כו' לא כתבו כן אלא לעניין חילול עבודה דלא קים לן דמחלל עבודה אלא כהן ששימש במחוסר בגדים שנצטוה עליהם אבל דמיקריא עבודה פשיטא דלא מהניא כלל כל שלא היתה בבגדי שרת ואשה ליתה בבגדים דבהדיא כתי' והיו על אהרן ועל בניו כו' (פי' דגוף העבודה פשיטא דבלי בגדים חשיבא כלא נעשית העבודה רק דהי' ה"א דאין העבודה מתחללת אם עבדה כהנת בלי בגדים ואם קמצה לדמיון יחזור כהן בבגדים ויקמוץ ולא נפסלה המנחה בקמילת הכהנת ומש"ה איצטריך קרא לומר דכהנת מחללת הקרבן בעבודתה עש"ה בשאר דברי המהרי"ט בזה) עכ"ל ומבואר מדברי המהרי"ט להדיא דאף דלא נצטותה כהנת על הבגדים ואין בה חסרון מ"נ גוף העבודה מיהת צריכה לבגדים וא"א לה שתיחשב עבודה כל שלא היתה בבגדי שרת ובאתי רק להעיר:
וע"ע בס' אור החיים עה"ת שמות כ"ח פסוק ב' ועשית בגדי, קודש לאהרן אחיך לכבוד ולתפארת וז"ל צריך לדעת מה היא כוונת ד' באומרו לכבוד וגו' אחר שמודיע מעשיהם ואופניהם ואם להודיע שבגדים אלו יש בהם לאהרן כבוד ותפארת מה יצא לנו מזה ואולי שיתבאר עפ"י מה שאמרו בפרק אין מעמידין וז"ל שאלו את ר"ע במה שימש משה שבעת ימי המלואים לא הוי בידי' אתא ושאל בי מדרשא אמרו לי' בחלוק לבן שאין בו אימרא ע"כ הנה ממה ששימש משה בז' ימי המלואים בחלוק זה יגיד שאין הבגדים מעכבין אלא לאהרן ולבניו אבל זולת הכהנים תתרצה עבודת הקרבנות בלא בגדים והוא מה שמודיעו באומרו לכבוד וגו' לא תחשוב כי הבגדים לצורכי עבודה לבד ויתחייב הדבר ללובשם משה בעבודת ימי המלואים ולא כן הוא אינם אלא לכבוד וגו' למשרת קבוע לעבודתו אבל לצד העבודה לבד כשתהי' בזולת אהרן ובניו יעבדו בחלוק לבן וכמו שכן שימש משה כנזכר עכ"ל ז"ל:
ומבואר מדברי האוה"ח דאין הבגדים נצרכים לגוף העבודה כלל ועניינם רק לכבוד ולתפארת למשרת הקבוע לעבודה היינו לאהרן ובניו שנעשה מפואר ע"י הבגדים וכשחסר לו זה הכבוד והפאר של הבגדים הוא גרעון וחסרון במעלת כהונתו וקביעות שירותו וה"ל כאינו כהן ופסול לעבודה דה"ל כזר אבל גוף העבודה אין צריכה כלל לבגדים ולכן כל שהעבודה נעשית שלא ע"י אהרן ובניו אין שם צורך לבגדים כיון דגוף העבודה אינה צריכה להם והם רק לכבוד ופאר למשרת הקבוע היינו אהרן ובניו [ותיבת לבד הכתובה באוה"ח במ"ש לא תחשוב כי הבגדים לצורכי עבודה לבד קצת אינה מדוקדקת דו"ק ותשכח אבל כוונתו מבוארת כנ"ל] וא"כ הרי דברי האוה"ח הנ"ל היפוך דברי המהרי"ט הנ"ל רק דהעבודה אין צריכה כלל לבגדים ובאתי רק להעיר:
[וגוף קושית האוה"ח דלמה נאמר לכבוד ולתפארת ומה יצא לנו מזה צ"ע מרש"י זבחים (דף י"ח ע"ב) דכ' דפסול בגדי כהונה מקורעין מהאי קרא דלכבוד ולתפארת הוא דנפיק ע"ש דאהך דבגדי כהונה מקורעין פסולין כ' בד"ה מקורעין וז"ל ואפי' הן חדשים דלאו בגד הוא ראוי לעבודה דבעינן לכבוד ולתפארת עכ"ל וכן הוא בתוס' יומא (דף י"ב ע"ב) ד"ה ילבש דפסול בגדי כהונה מטושטשין או מקורעין הוא מקרא דלכבוד ולתפארת ע"ש וע' רמב"ם ה' כלי המקדש פ"ח ה"ד בגדי כהונה מצותן שיהיו חדשים נאים ומשולשים כו' שנאמר לכבוד ולתפארת כו' ודברי הרמב"ם הנ"ל הם לכאורה דלא כרש"י ותוס' הנ"ל דלרש"י ותוס' הנ"ל הא מבואר דמאי דנפיק מקרא דלכבוד ולתפארת הוא לעיכובא דהא מטושטשין או מקורעין אפי' בדיעבד פסולין ע"ש בזבחים ואילו לרמב"ם הנ"ל דחדשים משום לכבוד וגו' הוא דבעי' וחדשים הא לא מעכב דבדיעבד אפי' משוחקים כשרים כמבואר בזבחים שם וברמב"ם הלכה הנ"ל וא"כ הרי סברת הרמב"ם דקרא דלכבוד וגו' לאו לעיכובא הוא ובדיעבד גם בגד שאינו לכבוד וגו' כשר ובאתי רק להעיר ועכ"פ קרא דלכבוד ולתפארת הא שפיר בעי' להילכתא גבירתא אם לפסול מטושטשין ומקורעים לרש"י ותוס' או להצריך חדשים כו' לכתחלה לסברת הרמב"ם וצ"ע]:
כלל יא
בגדי כהונה ותפילין הי מנייהו קדיש טפי. לכאורה ראוי שיהי' תלוי במחלוקת הראשונים אי בגדי כהונה קדוה"ג נינהו או קדושת דמים דאי הם רק קדושת דמים י"ל דקדושת תפילין אלימא דהיא קדוה"ג ואי גם בגדי כהונה קדוה"ג א"כ כיון דהם הקדש גבוה קדושתם אלימא טפי (ועי' קח טוב כלל ה' בהתחלתו ד"ה והנה לכאורה מהך דזבחים (דף י"ח) מה שהארכתי שם בזה אי בגדי כהונה קדוה"ג נינהו או קדושת דמים עש"ה] ויש לצדד עוד בזה מסברא טובא:
ואולם לכאורה מהך דשבת (דף י"ב ע"א) ומה ציץ שאין בו אלא אזכרה אחת אמרה תורה והי' על מצחו תמיד שלא יסיח דעתו ממנו תפילין שיש בהן אזכרות הרבה עאכ"ו משמע דתפילין אלים קדושתייהו מציץ דהוא מבגדי כהונה ויש בו אזכרה וכ"ש דאלים מקדושת שאר בגדי כהונה ואולם בש"ס יומא (דף ס"ט ע"א) אהא דתנן פושטין ומקפלין ומניחין תחת ראשיהם (הכהנים כשהיו ישינים היו פושטין לבגדי כהונה ומקפלין כו') שמעת מינה בגדי כהונה ניתנו ליהנות בהן א"ר פפא לא תימא תחת ראשיהן אלא אימא כנגד ראשיהן (אצל ראשיהן) א"ר משרשינו ש"מ תפילין מן הצד שריין (ש"מ מדמותר להניח לבגדי כהונה אצלו כשהוא ישן ולא חייש לשמא יפיח דה"ה תפילין מן הצד שרי להניחן אצלו כשהיא ישן) ומשמע דתפילין לא אלים קדושתייהו מבגדי כהונה דאל"כ איך פשיט שריותא דתפילין מבגדי כהונה דילמא תפילין דחמירי טפי חיישי' בהו שפיר לשמא יפיח אף דלא חיישי' הכי בבגדי כהונה:
ואולם בתמיד (דכ"ז ע"א) איתא ג"כ להך סוגי' דיומא ושם פירש"י באופן אחר וז"ל ש"מ תפילין מן הצד שריין ולא חיישי' דילמא מיגנדר ונפל עלייהו כלומר מדשרינן איסורא דאורייתא דהיינו בגדי קודש דאסור ליהנות בהן שלא בשעת עבודה ואעפ"כ שרינן לי' להניח תחת מראשותיו שלא כנגד ראשו ולא גזרינן שמא יתגלגלו ויבואו כנגד ראשו ונמצא מועל ובא לידי איסורא דאורייתא ש"מ תפילין מן הצד מותר להניחן בין כר לכסת שלא כנגד ראשו ולא חיישי' דילמא מיגנדר ונפל עלייהו והוי איסורא דרבנן דדמי לבזיון שיהא ראשו מונח על התפילין כלומר מדשרי דבר שיוכל לבוא לידי איסור דאורייתא כ"ש דאית לן למישרי איסור שאין יכול לבוא אלא לידי איסור דרבנן עכ"ל וא"כ לפי' זה י"ל שפיר דתפילין אלים קדושתייהו מבגדי כהונה ועכ"ז לעניין איסור הנאה סוף סוף אין איסור הנאה מה"ת רק בבגדי כהונה דהם הקדש ויש בהם איסור הנאה ומעילה מה"ת ומשא"כ בתפילין דליכא משום איסור הנאה מה"ת [וקצת משמע מדברי רש"י דאפי' מדרבנן ליכא משום איסור הנאה רק משום דדמי לבזיזן וזה צע"ק דהא עכ"פ אסירי בהנאה מדרבנן משום מוקצה למצוה ואולי כוונת רש"י ג"כ לאיסור הנאת מוקצה למצוה וקרי לי' איסור בזיון משום דאיסור הנאת מוקצה למצוה הוא גופי' משום בזיון דאבוהון דכולהו דם דהטעם בו משום בזיון שלא יהיו מצות בזויות עליו ע' שבת (דף כ"ב ע"א) וע' ברכות (דף כ"ד ע"א) רש"י ד"ה כל לנטורינהו טפי עדיף דכ' ג"כ באיסור הנחת תפילין תחת מראשותיו דהוא משום בזיון ע"ש] אבל גוף הקדושה שפיר יוכל להיות דקדושת תפילין גדולה טפי מקדושת בגדי כהונה וכמובן:
וראיתי ביראים סי' ט"ו דהביא משנה סוטה (דף ל"ח ע"א) במדינה כהנים נושאין את ידיהן כנגד כתפיהן ובמקדש על גבי ראשיהן חוץ מכהן גדול שאינו מגביה את ידיו למעלה מן הציץ וכ' ע"ז וז"ל יש לתמוה דתנן חוץ מכ"ג שאינו מגביה ידיו למעלה מן הציץ כהנים אחרים נמי איכא תפילין ומצינו שהחמירו חכמים בעיון תפילין יותר מבציץ דאמרי' בשבת בפ"ק חייב אדם למשמש בתפילין כל שעה ק"ו מציץ ומה ציץ שאין בו אלא אזכרה אחת אמרה תורה והי' על מצחו תמיד שלא יסיח דעתו ממנו תפילין שיש בהם אזכרות הרבה עאכ"ו נ"ל דלא חמירי תפילין מטעם ריבוי אזכרות אלא לעניין משמוש הצריכו חכמים שלא יפלו וירמסם ברגליו שלעניין דריסת רגלים לא מהני חיפוי עור של בתים אבל לעניין שאר בזיונות וחסרון קדושת אזכרות מהני להו לקדושת אזכרות חיפוי עיר של בתים ואין הקפדה בקדושת אזכרות שבתפילה אלא משום שם שי"ן דל"ת יו"ד לבדו שכתוב בקמטין של בתים שאינו מחופה עור ואעפ"י שיש בהן (בתפילין) אזכרות הרבה מותר להכניסן לבית הכסא הילכך מהני חיפוי עור לכל דבר חוץ מדריסת רגלים הילכך לעניין משמוש איתי' לק"ו מציץ עכ"ל וכ"כ עוד שם סי' ט"ז דהביא שם הך דחייב אדם למשמש בתפילין כל שעה ק"ו מציץ כו' וכ' עלה וז"ל ואע"ג דאמרי' בפ' במה אשה (דף ס"ב ע"א) קמיע כיון דמחופה עור מותר להכניסו בבית הכסא ותפילין היינו טעמא דאסירי משום שי"ן דל"ת יו"ד אלמא אזכרות שבפנים מהני להו חיפוי וא"כ ליכא חיפוי ק"ו דהא בתפילין נמי חדא אזכרה איתא (ר"ל דהא בתפילין נמי חדא אזכרה הוא דאיתא דמאזכרות שבפנים הא אין לחוש כיון דמחופין עור ושם שי"ן דל"ת יו"ד שבקמטין הא הוא ג"כ רק חדא אזכרה כמו בציץ ולא עדיף מציץ) הא לא קשיא דלעניין הכנסת ביה"כ הוא דמהני חיפוי עור אבל לעניין דריסת רגלים דאתי על ידי היסח הדעת לא מהני חיפוי עור הילכך איתי' לק"ו ותדע דציץ חמור מתפילין לעניין בזיון דלא דמי לדריסת רגלים דתנן במס' תמיד ובסוטה במקדש נושאין כפיהן הכהנים למעלה מראשיהן חוץ מכ"ג שאינו מגביה ידיו למעלה מן הציץ אבל משום תפילין שבראשו שאר כהנים לא חיישי עכ"ל ומתבאר מדברי היראים דלעניין כל שאר ענייני כבוד אין חומר בתפילין על ציץ דריבוי אזכרות דתפילין לא מהני בהא כיון דמחופין עור והרי הי' מותר ליכנס בהן לביה"כ מפאת זה אי לאו משום שם שי"ן דל"ת יו"ד שבקמטין ורצועות כש"ס שבת פ' במה אשה הנ"ל ע"ש ורק לעניין היסח הדעת דיש לחוש שיפלו מעליו ע"י ההיסח וירמסם ברגליו ויהי' חלילה גם האזכרות שבפנים נדרסות לכן חמירי תפילין מציץ מפאת ריבוי האזכרות ולכן רק בזה הוא דאיכא ק"ו מציץ לתפילין ומשא"כ לעניין שאר ענייני כבוד לא חמירי תפילין וכנ"ל:
ולכאורה נ' לפי"ז דלעניין שאר ענייני כבוד ציץ חמור ואלים קדושתי' דאל"כ אכתי אמאי כ"ג דווקא אינו מגביה ידיו למעלה מן הציץ שאר כהנים נמי האיכא תפילין וע"כ דציץ אלים קדושתי' מתפילין וא"כ יש לדקדק לכאורה דקדושת בגדי כהונה אלים מתפילין ואולם ז"א דמה דאין כ"ג מגביה את ידיו למעלה מן הציץ כ' רש"י ג"כ בסוטה שם דהוא מפאת השם הכתוב על הציץ ע"ש וא"כ ה"ט דציץ חמור ולא חיישינן להכי בתפילין של ראש כיון דבתפילין של ראש ליכא רק מקצת שם היינו אותיות שי"ן דל"ת ע' רש"י מנחות (דף ל"ה ע"ב) וגם ב' התפילין יחד ש"ר וש"י דיש בהם כל השם שי"ן דל"ת יו"ד נמי י"ל דזוטר קדושתייהו מציץ הואיל ואין השם מצורף בהם כמו בציץ רק חלוק אותיות שי"ן דל"ת בש"ר ואות יו"ד בש"י וגם לתוס' מנחות שם דלי"ת ויו"ד שבתפילין לאו אותיות גמורות הן ולא חשיבי כלל מן השם ע"ש וגם שם בן ד' אותיות שבציץ חמור טפי משם שי"ן דל"ת יו"ד וע' תוס' יומא (דף ח' ע"א) ד"ה ומה ציץ וא"כ עכ"פ לגבי שאר בגדי כהונה דאין בהן שם כלל נ' שפיר דתפילין אלימי כיון דיש בהם עכ"פ שם שי"ן דל"ת יו"ד בקמטין ורצועות וגוף הפרשיות שבפנים חמירי גם מציץ מפאת ריבוי האזכרות ובאתי רק להעיר:
וע"ע ברכות (דף כ"ג ע"ב) הנכנס לסעודת קבע חולץ תפיליו ואח"כ נכנס כו' ואילו בקידושין (דף ס"ו ע"א) אמר הקם להם בציץ שבין עיניך כו' ולבש הציץ תוך הסעודה ע"ש ואולם בהך דקידושין שם לא הי' סעודת קבע רק אכלי ירקות מלוחים ע"ש [וגם בהך דברכות פירש"י שם הטעם שמא ישתכר בסעודה ויתגנה בתפיליו וא"כ בהך דקידושין י"ל דלא הי' שם שעת שתי' כלל וגם י"ל דלבש הציץ רק לשעה חדא לראות אם לא יקפידו חכמי ישראל על היותו משתמש בכתר כהונה ע"ש ולא הי' שם חשש דשמא ישתכר דזה שייך רק בהמשך של סעודת קבע דאם לא יחלוץ תפיליו רק יהי' לבוש בהם כל שעת סעודתו שמא יזדמן שבתוך הסעודה ישתכר ואיכא גנאי וז"פ וע' תוס' יומא (דף ס"ט ע"א) שם ד"ה בגדי דבלא"ה עשה ינאי שלא כדין בהקמת הציץ הנ"ל ע"ש]:
והנה נתיישבתי עוד דאין לדון כלל מהך דשבת (דף י"ב ע"א) ומה ציץ כו' דתפילין אלים קדושתייהו מציץ די"ל דבעצם הקדושה ציץ וכן שאר בגדי כהונה אלים קדושתייהו טפי הואיל והם הקדש ממש משא"כ תפילין וכנ"ל ורק לענין אזהרת התורה והי' על מצחו תמיד שלא יסיח דעתו ממנו הבינו חכמים בחכמתם טעם האזהרה הזאת דהוא מפאת כבוד השם הכתוב בציץ דעניין השם מחייב שלא יסיח דעתו כו' ולכן שפיר דנו ק"ו לתפילין דיש בהם ריבוי שמות דכ"ש שלא יסיח דעתי רק ימשמש בהם כל שעה ושעה ומשא"כ לעניין גוף הקדושה שפיר יוכל להיות דקדושת ציץ וכן בגדי כהונה אלים מקדושת תפילין [וע' פרקי ר"א פרק מ' אמר משה לפני הקב"ה רבון כל העולמים הודיעני שמך הגדול והקדוש כו' והודיעו כו' וראו העליונים שמסר לו הקב"ה סוד שם המפורש וענו ברוך אתה ד' חונן הדעת עכ"ל הפר"א וזה מורה כי עניין הדעת יתייחס עניין השם וע"כ שפיר עניין השם שבציץ מחייב שלא יסיח דעתו כו' ובחכמת האמת הדברים נודעים כי שם הוי' הוא בת"ת שפנימיותו הוא הדעת וזהו שכשראו העליונים שמסר לו סוד שם כו' היינו הסוד והפנימיות לכן ענו בא"י חונן הדעת וכן בז' קולות שאמר דוד על המים דהם כנגד הז' מדות חג"ת נהי"ם אמר תחלה ג' פסוקי הבו נגד הג' מוחין חב"ד והיינו הבו לד' בני אלים כנגד חכמה דהוא שורש החסד דבי' שם אל וחכמה שורשו הוא אל עליון הבו לד' כבוד ועוז בבינה דהיא שורש הגבורה והעוז ומצד חיבורה בחכמה ריעים דלא מתפרשין נקראת גם כבוד דהוא בבחי' חכמה כבוד חכמים ינחלו כבוד בגימט' ל"ב כנגד ל"ב נתיבות חכמה כנודע. הבו לד' כבוד שמו בדעת דהוא בחי' כבוד וסוד של השם וכנ"ל ויען השלים בזה הזכרת הג"ר חב"ד לכן אמר בתרי' השתחוו לד' בהדרת קודש ובש"ס ברכות (דף ל' ע"ב) אל תיקרי בהדרת אלא בחרדת שכן תיבת בחרד"ת מספר "חכמה בינה דעת" ונודע כי הראשית תמיד כולל הכל ולכן השמות חכמה בינה דעת עיקרם נכלל בראשיתם אותיות חב"ד ושאר האותיות שלהם מספר ת"ר וזהו תיבת בחרד"ת חב"ד עם ת"ר ובכתבי רמז שלי הארכתי ואכ"מ ועכ"פ להיות הדעת בחי' כבוד השם כרמוז בהבו לד' כבוד שמו לכן כבוד השם שבציץ מחייב שלא יסיח דעתו כו' והתפילין מחייבים זה עוד יותר מפאת ריבוי השמות וכ"ז רק לעניין הזהירות מהיסח הדעת דזה העניין בפרט שייך לענין השמות שבציץ ותפילין אבל גוף הקדושה שפיר יוכל להיות דקדושת בגדי כהונה דהם הקדש ממש אלימא מקדושת התפילין וכנ"ל]:
ותתיישב בזה קושית היראים הנ"ל מהך דסוטה (דל"ח) חוץ מכ"ג שאינו מגביה את ידיו למעלה מן הציץ כו' וכן קושיתנו מהך דיומא (דף ס"ט) ש"מ תפילין מן הצד שריין דלפי דברינו אלה שפיר ציץ ובגדי כהונה חמירי מתפילין ורק לעניין היסח הדעת בפרט הוא דאמר בש"ס שבת (דף י"ב) הנ"ל דתפילין עדיפי מציץ מפאת ריבוי האזכרות ואולם לפירש"י בסוטה הנ"ל דטעמא דאין כ"ג מגביה את ידיו למעלה מן הציץ לאו מפאת עצם קדושת הציץ הוא רק ג"כ מפני שהשם כתוב עליו א"כ גם בזה הא איכא ק"ו לתפילין דיש בם ריבוי שמות וצריך לבא לתי' היראים דשאני שמות דתפילין דמחופין עור ורק לעניין דריסת רגלים הוא דאלימי מפאת ריבוי השמות וכנ"ל [וראיתי בס' באר שבע בסוטה שם דהקשה שם קושי' הנ"ל אהא דאין כ"ג מגביה את ידיו למעלה מן הציץ דשאר כהנים נמי האיכא תפילין דחמירי מציץ דהא אמרי' דחייב אדם למשמש בתפילין כו' ק"ו מציץ כו' ע"ש מש"ש בזה וחידוש שלא ראה דברי היראים דדיבר ושנה מקושי' זו וישובה בסי' ט"ו וסי' ט"ו:
וע' שו"ת מהר"ם בר' ברוך סי' ע"ח וז"ל וששאלת אם עשה היזק לעכו"ם (בכור בהמה שעשה היזק לעכו"ם) ונתפש עד כמה חייב הכהן לפדותו כו' לא אשכחן מפורש כו' אבל מסתברא אין פודין יותר מכדי דמיו כמו שבויין ותפילין ומזוזות דאמר פ' השולח אין פודין יותר על כדי דמיהן מפני תיקון העולם. מאיר בר' ברוך זלה"ה עכ"ל. ומשמע לכאורה דקדשים לא אלים קדושתייהו מתפילין ומזוזות ואפי' קדשי הגוף כבכור דאל"כ איך דן מתפילין כו' אבכור דילמא בכור דאלים קדושתי' טפי צריך לפדותו אפי' ביותר מכדי דמיו וא"כ בגדי כהונה נמי לפי"ז אפי' אי קדישי קדוה"ג מ"מ לא עדיף קדושתייהו מתפילין ומזוזות ויש לדחות בכמה גווני וגם אם באנו דון בזה מדברים הדומים יש לדון עוד ממקומות רבות ואין מגמתינו בזה רק למה שנדבר בו מבגדי כהונה להדיא ובאתי בכ"ז רק להעיר:
יז) בגדי כהונה אי שרי ללובשן שלא בשעת עבודה כבר האריכו בזה וראיתי בפי' הראב"ד על הספרא שמיני פרשה א' ברייתא ד' רבי אומר נאמן כאן בבואכם ונאמר להלן בבואם מה בבואם אל אהל מועד עשה את היציאה כביאה כו' ובפי' הראב"ד וז"ל ויש מפרשים בבואם אל אהל מועד האמור בקדוש ידים כו' ולא נהירא לי תמן מניין לנו יציאה כביאה כו' ונראה לי דעל ההיא דכתי' בפרשת בגדי כהונה גדולה בסדר ואתה תצוה קאי דכתי' ועשה להם מכנסי בד וכתי' והיו על אהרן ועל בניו בבואם אל אהל מועד או בגשתם אל המזבח לשרת בקודש ובגדי כהונה ודאי דאפי' ביציאה צריכין להיות עליו דלאו אורח ארעא שיפשיט אותם עם יציאתו בעזרה וישאר ערום ועוד דכתי' לשרת בקודש ר"ל כל זמן שהם בקודש יהיו בגדיהם עליהם עכ"ל והנה מ"ש ועוד דכתי' לשרת בקודש כו' הוא דבר מחודש דיש לימוד מתיבת בקודש דכ"ז שהכהן בקודש צריך להיות לבוש בגדי כהונה ואולם י"ל דאין ראי' מזה להתיר לבישת בגדי כהונה שלא בשעת עבודה דקרא האמר רק דבהיותו בקודש צריך להיות לבוש כו' ואה"נ דלאחר גמרו העבודה צריך באמת לצאת מעזרה ולפשוט הבגדים ורק דהי' ה"א דאחרי גמרו העבודה צריך לפשוט הבגדים תיכף משום איסור מעילה ויצא ערום וילבש בגדי חול וזה כ' הראב"ד דא"א אי מסברא דגנאי הוא שיהי' ערום בעזרה אי מקרא דכ"ז שהוא בקודש צריך להיות לבוש הבגדים וא"כ עד שיצא הרי ג"כ צריך שיהי' לבוש הבגדים אבל הרי אין ראי' מקרא דמותר לו לשהות בעזרה בבגדים אף בהיותו בלתי עובד וא"צ לבגדים ושפיר י"ל דחייב לצאת ולהפשיטם ואולם גם שלא בשעת עבודה הרי הכהן צריך להיות בפנים לאכילת קדשי קדשים ועוד כמה דברים הנעשים בעזרה ואינם עבודות הצריכות בגדי כהונה וא"כ לראב"ד הנ"ל אחרי שבהכרח צריך להיות בעזרה א"כ ממילא הרי צריך להיות לבוש בגדי כהונה ג"כ מקרא דבקודש דכ"ז שהוא בקודש צריך להיות לבוש הבגדים:
ועי' רמב"ם פ"ח מכלי המקדש הי"א בגדי כהונה מותר ליהנות בהן לפיכך לובשם ביום עבודתו ואפי' שלא בשעת עבודה חוץ מן האבנט מפני שהוא שעטנז אסור לכהן הדיוט ללובשו אלא בשעת עבודה ובהשגות הראב"ד אסור לכהן הדיוט. א"א לא מיחוור מן הגמ' הכי אלא כל היום מותר במקדש עכ"ל ודבריו הנ"ל הם דלא כדבריו בפי' על הת"כ הנ"ל דלדבריו בפי' כו' הנ"ל הרי לא לבד שהוא מותר רק מחויב ללובשו במקדש דכ"ז שהוא במקדש צריך להיות לבוש הבגדים וכן ל' הרמב"ם בגדי כהונה מותר ליהנות בהן כו' והוא ל' הגמ' יומא (דף ס"ט ע"א) בגדי כהונה היוצא בהן למדינה אסור ובמקדש בין בשעת עבודה ובין שלא בשעת עבודה מותר מפני שבגדי כהונה ניתנו ליהנות בהן כו' וק' ג"כ תיבת מותר דהא חיובא איכא לראב"ד על הת"כ הנ"ל ובשלמא לולי דברי הראב"ד הנ"ל לא קשיא ל' מותר אף דאמר בין בשעת עבודה ובשעת עבודה וודאי הא חיובא איכא דז"א דכיון דנקט בחד מימרא בין בשעת עבודה ובין שלא בשעת עבודה ושלא בשעת עבודה הרי הוא רק היתר לא חיוב לכן איידי שלא בשעת עבודה הרי הוכרח למינקט ל' מותר ולא הי' אפשר לו לומר חייב ומשא"כ לראב"ד הנ"ל דגם שלא בשעת עבודה הוא חיוב מקרא דבקודש א"כ הא וודאי קשיא ל' מותר דנקט דהא חיובא נמי איכא ואולי אגררא דרישא דנקט היוצא בהן למדינה אסור נקט נמי בסיפא ובמקדש כו' מותר וה"ה דחיובא נמי איכא אלא איידי דתני רישא אסור תני סיפא מותר ואולם עדיין קשיא מן הנתינת טעם שנתנה הברייתא מפני שבגדי כהונה ניתנו ליהנות בהן ומשמע ג"כ דהוא רק היתר שניתן רשות ליהנות בהן והוא מסברא גרידא יעוי"ש וצ"ע דהא חיובא נמי איכא ומגזה"כ מקרא דבקודש וכראב"ד הנ"ל ובאתי רק להעיר:
והנה לראב"ד הנ"ל כ"ז שהכהן במקדש צריך להיות לבוש בגדי כהונה ולפי"ז ביצאו משם צריך לצאת תחלה מעזרה ובהיותו במחנה לוי' הוא שהי' פושט הבגדי קודש ולובש בגדי חול וה"ה לכאורה בכניסתו לעזרה ג"כ הי' צריך ללבוש הבגדים תחלה ואח"כ לכנוס דאף דכתי' בקודש והכוונה רק דבהיותו בקודש צריך להיות לבוש בגדי כהונה ומשא"כ הכניסה אין בה חיוב להיותו בה לבוש מ"מ כיון דיש עליו חיוב להיות לבוש בהיותו שם ממילא הרי צריך ללבוש תחלה כדי שבבואו לשם דאז כבר יהי' שם ויהי' עליו חיוב לבישתם כבר יהי' לבוש בהם ולא יהא בטל מן החיוב וכמו שצריך להטיל ציצית בבגד לפני הלבישה אף דחיוב הציצית רק כשהוא לבוש דכסותך משמע שאתה מכוסה בה כבר כמבואר בתוס' יבמות (דף צ' ע"ב) ד"ה כולהו ועם כל זה צריך להטיל ציצית מקודם לא שילבש ואח"כ יטיל הציצית כשהוא לבוש והיינו משום דעד שיטיל הרי יהי' בטל ממצותו דמיד שהוא מכוסה הרי יש עליו חיוב ציצית [ומה"ט חשוב כלאים בציצית בעידנא דגם ההטלה מתחלה מוכרחת בשביל המצוה שלא יהי' בטל ממצותו כשיהי' לבוש וה"ל הכשר מצוה שא"א למצוה בלעדו דהוי כמצוה עצמה וכבר דיברו בזה האחרונים] וא"כ ה"נ הרי צריך ללבוש הבגדים לפני כניסתו כדי שבכניסתו לא יהי' בטל מחיובו עד שילבשם ויש ק"ו מציצית לכאן דבציצית נאמר רק גדילים תעשה לך על ארבע כנפות כסותך והי' אפשר לפרש דגוף העשי' יעשה רק אחרי היותו מכוסה כבר ועכ"ז אמרי' דמיד שהוא מכוסה צריך שיהי' שם הציצית וע"כ צריך להטיל מתחלה וכנ"ל וא"כ כ"ש כאן דל' המקרא והיו על אהרן ועל בניו בבואם וגו' או בגשתם אל המזבח לשרת בקודש א"כ תיבת והיו הא וודאי עניינו שבהיותו בקודש יהיו כבר הבגדים עליו לא שילבשם אז וז"פ:
וע' תוס' ב"ב (דף פ"א ע"ב) ד"ה ודילמא לאו בכורים נינהו וקא מעייל חולין בעזרה דכ' בכל מקום שיש כעין הקרבה כו' אבל דבר שאין עושין בו הקרבה כלל בההוא אין שייך איסור הכנסת חב"ע דאל"כ לא ילבש כהן בגדי חול ויכנס בעזרה וגם ישראל לא יכנס בעזרה עכ"ל והנה לראב"ד על הת"כ הנ"ל הרי באמת צריך הכהן להיות לבוש בגדי כהונה בכניסתו בעזרה ואין לו לכנוס בבגדי חול וכנ"ל [ואולם אי מקרא דבקודש המחייב היותו לבוש בגדי כהונה בהיותו בקודש אכתי אין ראי' לאסור הכניסה בבגדי חול דהא יכול להיות לבוש בגדי קודש וגם בגדי חול עמהם ורק דבשעת עבודה הוי ייתור בגדים פסול ומחלל עבודה ומשא"כ שלא בשעת עבודה דליכא פסול עבודה רק דיש חיוב גרידא להיותו לבוש בגדי כהונה א"כ י"ל דשרי ג"כ להיות לבוש של חול עמהן ואולם י"ל דזה בלא"ה א"א דאם יהי' לבוש השל חול על בשרו תו אין שם לבישת בגדי כהונה כלל דהא המכנסים צריכין להיות על בשרו כדכתי' ילבש על בשרו ואל"ה הוי לי' כאילו אינו לבוש כלל ואם ילבוש השל חול על השל קודש זה בוודאי אסור משום בזיון דהא אפי' להניח חומשין על גבי תורה אסור הואיל וזוטר קדושתייהו טפי מיני' כמבואר במגילה (דף כ"ז ע"א) וא"כ כ"ש שאסור ללבוש בגד חול על גבי הבגדי קודש שיהי' מונח וסמוך עליהן וגם י"ל דיש בזה איסור מעילה כיון דהבגדי חול מונחין וסמוכין על הבגדי קודש דאף דשרי לי' רחמנא להיות לבוש בפנים הבגדי קודש וניתנו ליהנות בהן היינו רק ללבישת עצמו אבל לא הניח ולסמוך עליהן בגדי חול שלו וגם י"ל דכיון דבשעת עבודה מיהת גלי קרא דדין מיותר בגדים כמחוסר בגדים לכן גילוי מילתא בעלמא הוא וגם שלא בשעת עבודה נמי ממילא אף דאין אז חיוב מיתה וחילול עבודה מ"מ כיון דיש חיוב לבישת בגדי כהונה עכ"פ ממילא א"א לו ג"כ להיותו מיותר בגדים דמיותר חשוב כמחוסר וה"ז כאילו חסר לבישת הבגדים ואין כאן קיום מצות לבישת הבגדים ודו"ק ובאתי רק להעיר]:
והנה לכאורה יש מקום לומר עפ"י תוס' ב"ב הנ"ל, ג"כ כדברי הראב"ד הנ"ל דכ"ז שהכהן במקדש צריך להיות לבוש בגדי כהונה ולאו מטעמא דהראב"ד הנ"ל דדריש לי' מקרא דבקודש רק מסברא מפאת טעם התוס' ב"ב הנ"ל עצמו דבבגדי חול א"א לו שיהי' לבוש שם מפאת איסור הכנסת חב"ע וכיון דא"א לו שיעמוד ערום וודאי במקדש דלאו אורח ארעא [והוא איסור תורה מסברא וכמ"ש הראב"ד ג"כ וע' במערכת האלף (כלל קל"א) וגם נ' כאן פשוט דהוא איסור תורה מעשה דמורא מקדש וכמו שיתבאר עוד להלן בדברינו בזה] וע"כ ממילא הרי צריך להיות לבוש בגדי כהונה דהם קודש ואין בם משום חב"ע ואולם לכאורה הרי א"א לומר כלל דיהי' איסור בבגדי חול בפנים מפאת חב"ע וכמ"ש התוס' בזה עוד הכרח אחר דא"כ יהי' אסור לישראל ליכנס בעזרה משום חב"ע וע"כ דאין בזה משום חב"ע וא"כ ה"ה בבגדים ואולם י"ל בזה דבאמת מ"ש התוס' דא"כ לא ילבש כהן בגדי חול ויכנס בעזרה לכאורה צ"ע בזה ממה שמבואר בתוס' חולין (דף ע"א ע"ב) ד"ה למאי דבגדים שהאדם לבוש בטילים לגופו ולכן צריך שהי' בבית המנוגע לטומאת הבגדים כיון דבטילים אל הגוף וא"א שתבוא להם הטומאה מצד עצמן רק באמצעיות הגוף ומכחו ולכן הטומאה באה להם באיחור וצריך שהי' ע"ש וכן מבואר עוד בכ"ד דבגדים שהאדם לבוש בטילים לגופו ומכלל הגוף יחשבו [ועי' בדברינו להלן בזה] וא"כ לכאורה מאי ראי' ממה שכהן נכנס לבוש בגדי חול הא כיון שהוא לבוש בהן בטילים לגופו ולא חשיב הכנסת חב"ע כלל רק כניסת הכהן לבד כיון דהבגדים בטילים לו:
ואולם באמת צדקה ראיית התוס' דהא התוס' הביאו ראי' גם ממה שישראל מותר לו ליכנס בעזרה וא"כ הא התוס' קאי בסברא דאי הכנסת חב"ע אסורה אפי' באין עושה בם מעשה עבודה ראוי שגם כניסת ישראל תהי' אסורה מצד הכנסת מב"ע דגם את עצמו אסור לו להכניס הואיל והוא חולין ומכניסת כהן דלא קשיא להו היינו משום דכהן הוא קודש ואין בכניסתו משום חב"ע וא"כ עכ"פ מבגדי חול שהכהן לבוש הא שפיר הקשו דנהי דהבגדים בטילים לגופו מ"מ הרי אין בטילים אל הכהונה שבו דהמלבוש רק בטל אל גוף הלובש ונחשב גם הוא מן הגוף אבל הרי אין מקבל מהות פרטיי אשר לאותו הגוף וא"כ הבגדים אף שנעשים גוף ע"י הביטול אבל מ"מ הרי אין נעשים כהן דו"ק היטיב מאוד וא"כ אכתי הא יש איסור שפיר מפאת הכנסת הבגדים דמה בכך שנעשים גוף הא גם את הגוף אסור להכניס אם אינו קודש ורק כהן נחשב קודש מפאת קדושת כהונה אשר לו אבל הבגדים דרק נעשים עצם הגוף אבל אין מקבלים קדושת כהונה שלו א"כ נהי דהם גוף מ"מ גם את הגוף הזה הרי אסור לו להכניס הואיל ואינו קודש וכי היכא דישראל אסור לו להכניס את גופו מפאת חב"ע וא"כ כפי מה שהקשו התוס' מכניסת ישראל הא שפיר הקשו גם מבגדי חול דכהן דנהי דנעשים גוף מ"מ הא אין נעשים כהן וה"ל ככניסת גוף ישראל דאסור וז"פ:
ולפי"ז הנה י"ל באמת דמה דישראל מותר ליכנס לעזרה ואין בו משום הכנסת חב"ע הוא מטעמא דהואיל ואישתרי כניסתו בהכרח לסמיכה לשחיטה ולתנופה ולראיי' ברגל אישתרי כניסתו תמיד דוגמת סברת הראב"ד דהואיל ואישתרי כלאים דבגדי כהונה בשעת עבודה אישתרי תמיד וכיון דכניסת הישראל עצמו מותרת ממילא אין איסור גם מפאת הבגדים כיון דהבגדים בטילים אגבי' ונחשבים גופו והרי הותר כניסת גופו ומשא"כ כהן אף דהותר כניסת גופו מ"מ מה שהותר לו כניסת גופו הרי לא הותר לו איסור הכנסת חולין בזה כיון דגופו אינו חולין רק קודש מפאת הכהונה וא"כ תו שפיר הרי אסור לו הכניסה בבגדי חול דאף שנעשים גופו מ"מ הרי אין נעשים כהן רק גוף גרידא והרי כניסת גוף חולין גרידא לא הותר לו בשום פעם כיון דהוא עצמו הרי כהן הוא דו"ק היטיב מאוד וא"כ שפיר אסור לכהן להיות לבוש בפנים בגדי חול מפאת איסור חב"ע דבגדים וכיון דא"א לו להיות לבוש בגדי חול ושיהי' ערום ג"כ הרי א"א דלאו אורח ארעא לכן ההכרח לו איפוא להיות לבוש בגדי כהונה וא"כ דברי הראב"ד, הנ"ל דיש חיוב לכהן להיות לבוש בגדי כהונה כ"ז שהוא בפנים מקרא דבקודש הנה אפי' לא נדרוש קרא הכי י"ל כן מסברא וכנ"ל:
[ואין להשיב על דברינו ולומר דכי היכא דבגדי חול דכהן אף דבטילים אגבי' מ"מ אין נעשים כהן א"כ ה"ל בבגדי ישראל אף דבטילים אגבי' מ"מ אין נעשים ישראל רק הם גוף גרידא ואכתי ראוי שיתסרו דהיתר הכניסה לסמיכה לשחיטה כו' הא הותר רק לישראל אבל לא לגוף גרידא דז"א דעניין הישראליות הוא עצמיות ואין עניין העצם של ישראל דבר בפ"ע ורק שיש לעצם זה מהות ישראליות רק הישראליות הוא העצם שלו כנודע בספרי החכמה ולכן בהבטל המלבוש אל העצם שהוא מלבישו דהעצם הוא ישראל נעשה שפיר גם הוא חלק ממנו ורק במהות כהונה דזה איננו עצם דאין הכהן עצם אחר מישראל ורק שיש לכהן מהות כהונה שאין לישראל אבל העצם הוא רק עצם ישראל כשאר ישראל וע' ערכין (דף י"ד ע"א) דכהנים וישראלים חד אומה נינהו מיקדש הוא דקדישי כהנים טפי ואילו הי' עצם הכהן עצם אחר ממילא הרי אינם אומה אחת דהבדל העצם הרי הוא הבדל העיקריי שבהבדלים כנודע במחקר וע"כ דעצם הכהן הוא עצמו עצם שאר ישראל ורק שיש לעצם זה מהות קדושת כהונה וזה גוף ל' הגמ' הנ"ל כהנים וישראלים חד אומה נינהו כו' היינו דהם עצם אחד ורק שיש לכהנים תוספת מהות קדושה שאין מהות הזה לעצם הישראל וא"כ כיון דאין מהות הכהונה העצם שלו תו שפיר אף שהמלבוש בטל אל העצם אבל מ"מ הרי אין בטל אל מהות הנשוא בעצם ולכן שפיר אין המלבוש נעשה כהן וכנ"ל וז"פ ועוד יש חילוק בזה בין כהן לישראל דבישראל בהבטל הבגדים אל גופו ונעשים חלק ממנו שייך לומר דהואיל והגוף עצמו חולין והותר לו הכניסה לכן הוא מותר גם לחלק הבגדים של הגוף אף דהם חולין דהא גם הגוף עצמו חולין ומותר לו הכניסה ולכן הוא מותר גם לחלק הבגדים והוא ג"כ עניין סברא דהואיל ואישתרי כו' ומשא"כ בכהן אף דבטילים הבגדים אל הגוף מ"מ כיון דאינם נעשים כהן א"כ הא לא שייך לומר דהואיל ואישתרי כניסת הגוף אף שהוא חולין כו' דז"א דהא הגוף הוא כהן והוא קודש ואין בו איסור כלל ולכן חלק הגוף דבגדים שאינו כהן והוא חולין שפיר יש לו להיות אסור:
והנה אין לדון עוד על דברינו ולומר דל"ל להך סברא דבגדי חול דישראל שריין הואיל ובטילים לגופו וכניסת גופו מותרת מטעמא דהואיל ואישתרי כניסתו לסמיכה כו' תיפוק לן דבבגדים גופייהו הא יש סברא דהואיל ואישתרי כו' הנ"ל דהא בהכנסו לסמיכה ההכרח שיהי' לבוש בגדים דא"א לו להיות ערום דלאו אורח ארעא וכנ"ל וא"כ הרי הותר אז כניסת הבגדי חול ונימא נמי דהואיל והותר אז כניסת הבגדי חול אישתרי תמיד כמו שאמרנו כן לעניין הגוף ואם נאמר סברא דהואיל ואישתרי כו' הנ"ל בבגדים גופייהו משעת סמיכה כו' א"כ תו הרי גם כהן יש לו להיות מותר להיותו לבוש בגדי חול בפנים מטעמא דהואיל ואישתרי הנ"ל דהא סמיכה ושחיטה כו' איתנהו גם בכהן וא"כ הא יש ההואיל ואישתרי בבגדים גופייהו משעת סמיכה כו' גם בכהן ודו"ק דז"א די"ל דלעניין בגדים לא שייך הואיל ואישתרי כיון דאינם גוף פרטיי ידוע ואפשר לו בכל פעם שילבש בגד אחר ורק גבי כניסת הגוף הוא דשייך לומר דהואיל והותר כניסת גוף זה לסמיכה כו' הותרה כניסתו תמיד וז"פ ויש לי לומר עוד טעמים אחרים בהא דלא שייכא סברא דהואיל ואישתרי כו' לעניין הבגדים עצמן אלא שאין להאריך:
ודע דאין להשיב עוד על דברינו ולומר דמדוע נאמר דהואיל וא"א לכהן להיות לבוש בגדי חול מפני איסור חב"ע וערום ג"כ א"א לו להיות לכן צריך ללבוש בגדי קודש אימא איפכא דהואיל וא"א לו להיות לבוש בגדי קודש מפני איסור הנאת הקדש וערום ג"כ א"א לו להיות לכן יש לו ללבוש בגדי חול דז"א דהא בגדי קודש בלא"ה מותרים לו ואפי' הי' מותר לו בגדי חול ג"כ הי' רשאי להיות לבוש בגדי קודש אם הי' רוצה דהא קיי"ל באמת דבגדי כהונה ניתנו ליהנות בהן ומותר עכ"פ להיותו לבוש בגדי כהונה במקדש בכל אופן וכל הדקדוק שלנו הוא רק על החיוב דמבואר בראב"ד הנ"ל דמחויב להיות לבוש בגד קודש כ"ז שהוא במקדש ובזה שפיר כתבנו דיש גם סברא בזה דאחרי שהוא מותר הנה יש גם חיוב ממילא כיון דא"א לו להיות ערום ובגדי חול נמי אסור לו ללבוש מפאת איסור חב"ע וע"כ ההכרח לו להיות לבוש בגדי קודש דבהם אין עושה שום איסור כיון דניתנו ליהנות בהן וז"פ:
וטרחנו בכ"ז לתת טעם לדברי הראב"ד הנ"ל דכ' דהכהן חייב להיות לבוש בגדי כהונה כ"ז שהוא בפנים מקרא דלשרת בקודש דמשמע לי' למידרש תיבת בקודש דכ"ז שהוא בקודש צריך להיות לבוש הבגדים וק' לומר כן אחרי שלא מצינו דרש זה בדברי חכמים ואולם הרי יצא הדבר מפי הראב"ד ז"ל ולכן טרחנו לתת בזה טעם שכליי גם זולת דרשא הנ"ל:
ודע דעפ"י דרכנו זה יש לתת טעם לרש"י קידושין (דף נ"ב ע"ב) דכ' אהך דוכי אשה בעזרה מניין דאשה אסורה ליכנס לעזרה והתוס' שם תמהו ע"ז ואולם כדברי רש"י כן מבואר בירושלמי מע"ש פ"ה ה"ג א"ל והכתיב אתם וביתכם ואשה נכנסת לעזרה ע"ש דמשמע דאשה אסורה ליכנס לעזרה מה"ת וכבר העיר ע"ז בגליון הש"ס שם ואולם הרי הדבר צריך טעם באמת דמה טעם איסור זה ועפ"י דרכנו הנ"ל י"ל עפ"י הערת תוס' ב"ב הנ"ל דיהי' אסור לישראל ליכנס בעזרה משום חב"ע ותירצנו בזה דהואיל ואישתרי כניסתו לסמיכה ולשחיטה ולתנופה ולראיי' אישתרי כניסתו תמיד והנה באמת מסמיכה ושחיטה ותנופה י"ל דאין לדון הואיל כו' דשאני הנך דמצות שבגופו נינהו והמצוה דוחה את האיסור ושחיטה נמי אף דאפשר בכהן מ"מ הרי מצות שחיטה על הבעלים ושחיטת הכהן רק מטעם שליחות וע"כ אילו הי' לבעלים איסור ליכנס תו א"א לכהן להיות שליח מטעמא דאיהו לא מצי עביד כו' ולכן ההכרח שתותר כניסת הבעלים ואך מראיי' הוא דיש לדון כיון דבראיי' המצוה שיתראה רק פעם אחת ובכל פעם שהוא רוצה עוד בא ומתראה וחיוב אינו רק פעם אחת ביום ע' חגיגה (דף ז' ע"א) ובתוס' שם וא"כ כיון דשאר הראיות אינם חיוב ולא שייך לומר דהחיוב דוחה את האיסור ועכ"ז אם רצה מתראה לכן שפיר שייך לומר דהואיל ואישתרי כניסתו לראיי' בלי הכרח מצוה הדוחה אישתרי כניסתו תמיד ולפי"ז אשה דליתה בראי' ולא נאמר בה מצות ראי' כלל תו הא בטלה סברא דהואיל כו' הנ"ל ולכן תו אסור לה ליכנס שפיר מצד איסור חב"ע ודו"ק ובאתי רק להעיר]:
וע' רעיא מהימנא בהר (דק"ט ע"א דפוס ווילנא) כהנים בעבודתן דאית תמן כמה פקודין פקודא חד לעשות שמן המשחה כו' ח' ללבוש בגדי כהונה במקדש ט' רחיצת ידים ורגלים לעבוד במקדש עכ"ל ומדנקט גבי רחיצת ידים כו' לעבוד ואילו גבי ללבוש בגדי כהונה לא אמר לעבוד רק סתמא ללבוש בגדי כהונה במקדש משמע ג"כ הכוונה כראב"ד הנ"ל דכ"ז שהכהנים במקדש מצותן להיות לבושין בגדי כהונה ואפי' שלא בשעת עבודה ואולם בש"ס יומא (דף ס"ט ע"א) הא לא משמע כן וכמ"ש כבר למעלה וכן במשנה שם (דף ס"ח ע"ב) ואם לאו קורא באצטלית לבן משלו ואף דאמרי' שם (דף ס"ט ע"ב) דהיתה הקריאה בעזרת נשים לאו משום הך דאצטלית לבן אמר לה רק משום דתנן וכ"ג עומד מכלל שהוא יושב ואין ישיבה בעזרה ע"ש אבל לולי זה הוי מוקמינן לי' שפיר בעזרה ואף דתני דקורא באצטלית לבן משלו ומבואר דמותר לכהן להיות לבוש בגדי חול בעזרה וכן ביומא (דף כ"ד ע"ב) ס"ל לר' נחמן דמפיסין בבגדי חול ואף דהי' הפייס בעזרה כמבואר שם (דף כ"ה ע"א) ואפי' ר' ששת דס"ל שם דמפיסין בבגדי קודש היינו משום דאי אמרת בבגדי חול אגב חביבותי' מיקרי ועבדי ע"ש אבל לולי זה מותר גם לר' ששת להיותו לבוש בגדי חול ואף שהוא בעזרה וכן מבואר עוד בכ"ד דמותר לכהן להיות לבוש בגדי חול בעזרה וי"ל דגם כוונת הראב"ד רק לפרש קרא דלשרת בקודש דמכי לבש הבגדים לשרת היינו לעבודה צריך שיהי' לבוש בהם תו כ"ז היותו בקודש אבל בכניסת הכהן לעזרה גם לראב"ד הנ"ל שפיר מותר לו ליכנס ולהיות שם בבגדי חול וא"צ ללבוש הבגדי קודש רק בבואו לעבוד ומכי לבשן לעבודה תו חייב להיות לבוש בהן כ"ז היותו שם ובאתי רק להעיר (ומ"ש הראב"ד בפי' הא' בהך דעשה את היציאה כביאה דהוא מסברא דא"א לו לפשוט הבגדים דלאו אורח ארעא שיראה ערום ק' ג"כ מהך דתמיד ומובא ביומא (דף כ"ה ע"א שם) מסרום לחזנים והיו מפשיטים אותם את בגדיהם ולא היו מניחין עליהן אלא מכנסים בלבד ע"ש דלעניין שלא יהי' ערום די במה שהוא לבוש המכנסים לבד וא"כ ה"נ איך מהני סברא דשלא יראה ערום שיהי' לבוש כל הבגדי כהונה גם בצאתו וכדאמר דעשה את היציאה כביאה הא אפשר לו מיהת לפשוט שאר הבגדים מיד בגמרו העבודה ויניח עלי' המכנסים בלבד ויצא בהן ובאתי רק להעיר):
והנה ראיתי להביא כאן את אשר כתוב אצלינו בחידושינו לזבחים (דף י"ח ע"א) [כי דננו שם ג"כ באיזה עניינים אשר דיברנו בהם פה וגם שייכים הדברים לכל עניין בגדי כהונה בכלל] וזה לשונינו שם אהא דגרסינן התם בברייתא לבש שני מכנסים שני אבנטים חסר אחת יתר אחת כו' ועבד עבודתו פסולה וברש"י יתר אחת הוסיף עליהם שום בגד בעולם עכ"ל וכתבנו ע"ז בחידושינו וזה לשונינו הנה מבואר בזה דאפי' בהוסיף בגד של חול נמי חשוב מיותר בגדים לפסול העבודה ויל"ע דמנא לן הא דילמא דמינא מחריב בה דלאו מינא לא מחריב בה ומה שאמרה תורה דייתור בגדים פוסל [כדילפינן בזבחים שם מקרא] היינו בלבש עוד בגדי כהונה יותר מד' המחויבים אבל בגד של חול דלאו מיני' מנלן:
[והך סברא דדלאו מיני' לא מחריב איתאמרא בזבחים (ד"ג ע"א) לעניין חטאת ששחטה לשם חולין ע"ש ואי מההיא הי' אפשר לומר דשם טעמא אחרינא איכא משום דחולין לאו בני מחשבה נינהו דעניין המחשבה יש לה מבוא רק בקדשים לגובה מעלתם ומשא"כ בחולין אין למחשבה מבוא ולאו בני מחשבה נינהו ולכן מחשבת חולין לאו כלום היא וע' זבחים (דף מ"ז ע"א) ר"א בר יוסי (דס"ל דבעלים מחשבין בקדשים) לית לי' דתרווייהו (לדר' אליעזר דס"ל דבעלים מחשבין בשחיטה במחשבת שחיטה לעכו"ם ולדר"ש בן אלעזר דס"ל דכל שאין כשר להצניע כו' הוכשר לזה והצניעו ובא אחר והוציאו נתחייב זה במחשבה של זה) בפנים הוא דאמרינן בחוץ לא אמרי' וברש"י בפנים הוא דאמר משום דעיקר מחשבות בקרבנות כתיבא עכ"ל ולולי דברי רש"י י"ל הפי' ג"כ בפשיטות דקרבנות פנים לגובה מעלת הפנים יש להמחשבה שם מבוא חזק יותר ולכן גם הבעלים יש להם כח לחשב אף שאינם עושים מעשה העבודה ומשא"כ בחוץ אין כח למחשבה רק עם המעשה ולכן רק השוחט יש לו כח לחשב ולא בעל הבהמה שאינו שוחט וכן לעניין שבת רק המוציא עצמו יש לו כח להחשיב אבל לא מהני החשבת הבעלים וע' רש"י קידושין (דף מ"א ע"ב) אהך דשכן ישנן במחשבה וע' קונטרס גבורות שמונים אות כ"ה מה שכתבנו שם מזה דעניין כח המחשבה בקדשים מפאת דהקדושה שבם ערכה גבוה ורם ועניינה במחשבה שהיא דקה וגבוה והבאנו גמ' שבת (דף ל"א ע"א) חכמות זה סדר קדשים וחכמה הרי היא במחשבה שבמוח ובב"ר פרשה צ' מחשבה שלא חשבה בעבירה תבוא ותקרא חכמה הרי כי קדושת הקדשים עניינה במחשבה וזהו עניין כח המחשבה לפעול בקדשים עכח"ד שם בזה עש"ה וע"כ חולין דלאו בני מחשבה נינהו לכן מחשבת חולין לאו כלום היא ואין לה לפעול כלל:
ומעין דוגמא בתוס' ביצה (ד"ב ע"ב) דאף דביצה שנולדה ביו"ט שאחר השבת אסורה משום דאין שבת מכין ליו"ט מ"מ ביצה שנולדה באחד בשבת דעלמא לא שייך לומר דתיתסר משום דאין שבת מכין לחול מק"ו שאין שבת מכין ליו"ט וכ"ש שאין לו להכין לחול דז"א דאדרבה היא הנותנת דסעודת חול שאינה חשובה לאו בר הכנה היא כלל ולא שייך לומר שהשבת הכין לה ע"ש וכך כאן מעין זה אין לנו לומר דאם שוחט חטאת לשם עולה פסולה כ"ש שוחט לשם חולין דאם קדשים מחללין קדשים חולין לכ"ש עש"ה בזבחים (ד"ג ע"ב) דז"א דאדרבה היא הנותנת דחולין הפחותים לאו בני מחשבה נינהו כלל ולכן מחשבת חולין לא מעלה ולא מורדת כלל:
ואולם הא דאמר בזבחים (ד"ג ע"א וב') שם סברא דלאו מינא לא מחריב גם לעניין כלי שטף בכלי חרס ולעניין שינוי בעלים בשוחט חטאת לשם מחויב עולה הנה שם לא שייך הפי' הנ"ל וע"כ הסברא שם בפשיטות דלאו מיני' אין לו להחריב כ"כ כמו מיני' וכן במחשבה לשם חולין אין כוונתנו הנ"ל מותאמת כ"כ בל' דלאו מינא כו' דהא אין האינו מינו גורם רק דחולין לאו בני מחשבה נינהו ובחידושינו לזבחים (ד"ג) שם דיברנו בזה עוד ביותר ביאור:
וע' זבחים (די"ח ע"ב) שם דמייתי ברייתא דדריש בד שלא ילבש של חול עמהן וק' ג"כ דמנא לן דנהי דבד לבדו משמע מ"מ ג"כ דילמא ממעט רק שיהיו אלו הבגדים לבדם מבלי בגד קודש אחר עמם אבל בהיות בגד של חול עמם שפיר חשיבי עדיין לבדם מטעמא דלאו מינא לא מחריב בי' ואפי' נאמר דמשמעות בד לבדו ממעט שפיר לגמרי שיהי' לבוש אלו הבגדים לבדם ולא שום בגד אחר עמם ואפי' בגד של חול מ"מ אכתי עיכובא מנלן דילמא קרא רק למצוה אתי שלא ילבש של חול עמהן אבל לא לעיכובא:
ודע כי ברמב"ם פ"י מכלי המקדש ששם נתבארו דיני יתור בגדים לא ראיתי לו כלל שיביא דין זה דאפי בגד חול הוי ייתור וצ"ע טעם השמטה הזאת ואולי הי' מפרש בהך דיתר אחת פי' אחר מפירש"י הנ"ל והך דשלא ילבש של חול עמהן הי' מפרש באמת הכוונה רק למצוה לכתחלה אבל לא לעיכובא ולעיכובא באמת אינו מעכב דייתור בגדים לא הוי מטעם הנ"ל דלאו מיני' לא מחריב בי' וע' ל' הגמ' זבחים (דף י"ח ע"ב) שם ת"ר בד שיהו של בוץ בד שיהו חדשים בד שיהו שזורים בד שיהא חוטן כפול ששה בד שלא ילבש של חול עמהן א"ל אביי לר' יוסף בשלמא שיהו של בוץ הא קמ"ל בוץ אין מידי אחרינא לא אלא בד שיהו חדשים חדשים אין שחקין לא והתניא משוחקין כשירים א"ל וליטעמיך בד שיהא חוטן כפול ששה (אדרבה) בד חד חד לחודי' משמע אלא הכי קאמר בגדים שנא' בהן בד צריכין שיהו של בוץ חדשים שזורין שיהא חוטן כפול ששה יש מהן למצוה יש מהן לעכב עכ"ל הגמרא ומשמע לכאורה מל' הגמ' באמת כן דכוונת הברייתא בהך דשלא ילבש של חול עמהן אינו לעיכובא מדלא הזכיר הך דשלא ילבש כו' דברייתא בהנך דאמר יש מהן למצוה ויש מהן לעכב ואף דלא הזכירו כלל ונמצא איפוא שגם בהדי דמצוה לא הוזכר ואף דמצוה וודאי איתי' מ"מ בזה י"ל דבא לשנות יחד רק כל מילי שהוזכרו בברייתא מה שצריכים להיות גוף הבגדים היינו של בוץ חדשים כו' ולא הך דשלא ילבש של חול עמהן שאין זה בגוף הבגד וגם י"ל דבא להזכיר רק מילי דחיוב שהוזכרו בברייתא שיהו של בוץ שיהו חדשים כו' ומשא"כ הך דשלא ילבש כו' דהוא מילתא דשלילה וגם י"ל בפשיטות דהואיל והוזכר בהקושי' הך דחדשים והך דשיהא חוטן כפול, ששה והוצרך להזכירם איפוא גם בשינויא לכן החזיר בשינויא לכל ל' הברייתא עד להך דשיהו חוטן כפול ששה ועד בכלל ומשא"כ הך דשלא ילבש כו' דנאמר בברייתא לבסוף ולא הוזכר בהקושי' כלל לכן לא נזכר גם בשינויא ואולם עכ"ז אי איתא דהך דשלא ילבש כו' הוא לעיכובא א"כ אחרי דאמרי' דברייתא לאו סתמא לעיכובא אתיא רק שהדברים שחשבה הכוונה מהן למצוה ומהן לעכב א"כ גם בהך דשלא ילבש כו' הא איכא למיטעי דרק למצוה אחי ואי איתא דמעכב ה"ל לגמ' לפרושי זה בהדיא וע"כ דהכוונה באמת כן רק למצוה ודו"ק:
ואולם י"ל דהגמ' סמכה בזה אאידך ברייתא דלעיל דחשבה יתר אחת בהדי דברים הפוסלים והכוונה שהוסיף שום בגד בעולם אפי' בגד חול וע"כ הרי נדע מזה גם אאידך ברייתא דכוונת הך דשלא ילבש של חול עמהן הוא לעכב ג"כ ואיך שיהי' עכ"פ הרמב"ם ז"ל שלא הזכור כלל דין ייתור בגד חול צ"ל דהי' מפרש פי' אחר בהך דיתר אחת מפירש"י והך דשלא ילבש של חול עמהן הי' מפרש באמת רק למצוה לכתחלה ולא לעיכובא ואי דתיקשי דהא עכ"פ הי' לו להרמב"ם להביא דין הלכתחלה שאסור ללבוש של חול עמהן י"ל דזה כבר נכלל במ"ש ז"ל בה' שחיטה פרק ב' ה"ג דאסור להכניס חב"ע ע"ש דמה"ט נמי הרי אסור להם ממילא ללבוש בגד חול דה"ל הכנסת חב"ע:
ומה שכתבו תוס' תמורה (דף כ"ג ע"א) ד"ה אוכלין דאין איסור להכניס חב"ע אלא כשעושה שום עבודה מהן אבל בחנם אין לחוש דהא קמן דאדם נכנס עם בגדים חולין בעזרה ע"כ לשונם י"ל דכשלובש בגד חול עם הבגדי קודש בשעת העבודה זה שפיר חשוב שעושה עבודה מהבגד חול כיון שלובשו בשעת העבודה עם הבגדי קודש שעניינם עבודה ודאי שעל ידם הוא שנכשרת ההקרבה דבלתם הי' מחוסר בגדים וקרינן לבגדים בע"ז (דמ"ז ע"א) מכשירי קרבן [ע' לעיל (כלל יו"ד) מה שדנתי דהבגדים נצרכים גם לגוף העבודה לא לבד לעשות הכהן לכהן ואפי' עניינם רק לכהונת הכהן מ"מ חשוב שעושה בהם עבודה כיון דבאים להכשיר העבודה דבלתם היתה העבודה מחוללת מפאת מחוסר בגדים וכמובן וע"כ כיון שלבישת הבגדי קודש הוא עניין עבודה [ולדעת הרמב"ם האבנט אסורה שלא בשעת עבודה משום כלאים וא"כ לבישתו מוכחת על כל הבגדים דהם רק לצורך עבודה וודאי] לכן כשלובש אז בגד חול עמהם כל עניין הלבישה אחת וחשיב עובד גם בבגד החול ודו"ק]:
ועוי"ל דבאמת גם בכניסה עם בגדים ג"כ אית בי' משום הכנסת חב"ע אפי' בלי עבודה דדעת הרמב"ם בה' שחיטה שם דסתמא אסור להכניס חב"ע אפי' כשאינו עושה בהן עבודה ע"ש והא דאדם נכנס לבוש בבגדים בעזרה י"ל בפשיטות דא"א לו שיכנס ערום דהוא איסור מה"ת ודאי מעשה דמורא מקדש דאפי' במקלו ובמנעלו ואפונדתו כו' אסור לו ליכנס מעשה הנ"ל ע' יבמות (דף ו' ע"ב) וכ"ש ערום דהוא גנאי גדול יותר וע"כ כיון שמוכרח להיות לבוש עכ"פ שוב מותר להיות לבוש כמה בגדים שירצה כיון דמוכרח להיות לבוש בגד אחד עכ"פ שלא יהי' ערום ואותו הבגד הוא בגד של חול והוי חב"ע ע"כ הואיל ואישתרי איסור הכנסת חב"ע בהכרח בלבישת בגד ההוא אישתרי נמי בשאר בגדים ומותר ללבוש שפיר כל כמה בגדים שירצה ומשא"כ בכהן בשעת העבודה דלובש בגדי כהונה בהכרח וא"כ בלא"ה אינו ערום שוב שפיר אסור ללבוש עוד בגד חול עמם מפאת איסור הכנסת חב"ע והואיל ואישתרי לא שייך בי' דהא בגדי כהונה קודש הם ואינם חב"ע ולא שייך הואיל ואישתרי איסור חב"ע בהנך לישתרי נמי בתוספת בגדים:
ולפי"ז י"ל דהך ברייתא דזבחים דאמר בד שלא ילבש של חול עמהן אתיא אליבא דרבנן דרבי דס"ל במנחות (דף ק"ו ע"א אליבא דר' חסדא ע"ש) דמותר להכניס חב"ע ע"ש וע"כ שפיר איצטריך למידרש בד שלא ילבש של חול עמהן דמשום חב"ע הא לא אסור ומשא"כ הרמב"ם לטעמי' דפוסק כרבי דאסור להכניס חב"ע וכדבריו בה' שחיטה הנ"ל וע"כ שפיר לא הוצרך עוד להביא דרשא הנ"ל דשלא ילבש של חול עמהן [ולרבי הנ"ל צ"ל בהכרח דדריש תיבת בד לאיזה דרשא אחרינא דלשלא ילבש של חול לא אצטריכא דתיפוק לי' משום חב"ע וגם תיבת בד לכאורה לא מייתרא כלל עש"ה בזבחים רק דתנא דברייתא הנ"ל מפרש כן לתיבת בד דפירושו לבדו ונפיק לי' ממילא שלא ילבש של חול עמהן] וז"פ ונכון בס"ד:
ועכ"פ בדעת רש"י דמפרש בהך ברייתא דיתר אחת שלא יוסיף שום בגד בעולם והיינו דאפי' בגד חול לא יוסיף וזה הפי' הרי מוכרח לכאורה דאי הכוונה אבגד קודש הא כבר שמעינן לי' מהך דשני מכנסים שני אבנטים וא"כ אחרי שהכוונה אבגד חול וקמסיים בברייתא דעבודתו פסולה והיינו דגם בדיעבד פסול דל' פסול משמעותו גם בדיעבד ברוב המקומות וכן מדכייל להך יתר אחת בהדי לבש שני מכנסים שני אבנטים חסר אחת כו' דכל הנך שאר דברים הם לעיכובא וא"כ הסתימות בפשיטות דגם הך דיתר אחת השנוי ביניהם גם הוא לעיכובא וא"כ ע"כ הטעם מפאת ייתור בגדים וכנ"ל וא"כ ק' דמנ"ל הא באמת דבגד חול הוי ייתור ומדוע לא נימא דלאו מינא לא מחריב ולומר דכוונת הברייתא אהך דאידך ברייתא דדריש בד שלא ילבש של חול הא אין ללמוד משם רק איסור לכתחלה אבל אין משם ראי' שיהי' לו תורת ייתור בגדים ויפסול גם בדיעבד משום ייתור בגדים וע"ש בזבחים (דף י"ח ע"ב) תוד"ה מסולקין עש"ה]:
ונראה דהנה יש בזה סתירה ומקום עיון דבכמה דוכתי משמע דבגד שהאדם לבוש הוא בטל אל גופו וחשוב גוף האדם ע' תוס' חולין (דף ע"א ע"ב) ד"ה למאי הילכתא שכתבו וז"ל אבל בגדים שהוא לבוש בטילים אגבי' ומכחו בא להם הטומאה כו' ע"ש וע' סנהדרין (דף קי"ב ע"א) לעניין פאה נכרית דאשה צדקנית שבעיר הנדחת דאמר שם אי דמחובר בגופה כגופה דמיא וה"ה בלבושים דחשיבי כגוף וניצולים ולא חשיבי כנכסים דנכסי צדיקים שבעיר הנדחת ג"כ אובדין רק כגוף חשיבי וניצולין עש"ה ופעמים מצינו דאין הבגדים חשובין גוף מדחוצצין לעניין טבילה [אם אין רפויין שיבואו בהן המים] וכן לעניין מגע טומאות צריך שיגע בגופו ממש לא במלבושו כמבואר ברש"י עירובין (דף ל"ה ע"א) ד"ה טמאים ותוס' ב"מ (דף ק"ה ע"א) ד"ה על אדם ועוד בכ"ד והארכתי בזה במ"א מאוד ודנתי שם צד סברא דאפי' נימא דאין בגד חשוב גוף ה"מ בגד רשות דלבישתו היא מקריית דאי בעי לא לביש ולכן אין בטל אל הגוף להחשב גוף דהגוף הוא האדם עצמו ואילו הבגד שעליו רק מקריי בו ומשא"כ בגד שיש חיוב ללובשו ומוכרח ללובשו מכח החיוב שפיר הוא בטל אל הגוף מפאת שהלבישה הכרחית וחשוב שפיר גוף וזו סברא מסתברת וודאי ולפי"ז הנה בגדי כהונה שהכהן לובש בשעת עבודה אחרי שמחויב ללובשם א"כ הם בטילים אל הגוף והויין להו גוף האדם ומשא"כ בגד היתר שהוא לובש ואין מצוה בלבישתו אינו גוף האדם וא"כ נמצא דעניין ייתור בגדים אין עניינו שלא יהי' להבגדים ייתור היינו שלא יהי' תוספת בגדים על הבגדים רק עניינו שלא יהי' להגוף ייתור דהבגדים המחויבים הרי הם גוף ונמצא שאם לובש הבגדים המחויבים לבד אין שם רק גוף הכהן לבד ולא יותר ואם לובש בגד יתר שהוא אין בטל אז יש שם בגד נוסף על הגוף וא"כ כל עניין כוונת ייתור בגדים הרי הוא ממילא שלא יהי' רק גוף לבד ולא יהי' ייתור בגד אל הגוף וכמובן ולפי"ז הנה ממילא לא קשיא דבבגד חול נימא דלאו מיני' לא מחריב בי' דז"א דהא אין הייתור בהבגדי קודש כי היכא דנימא דרק בגד אחר קודש הבלתי מחויב הוא דהוי בהו ייתור מפאת דהוא מינייהו אבל לא בגד חול דאינו מינייהו דבגדי קודש דז"א דהא גם בגד קודש יתר אין עושה ייתור בבגדים רק הוא ייתור בגוף שיש יתיר על הגוף בגד ולגבי הגוף הא ה"ל הבגד קודש נמי לאו מיני' כבגד חול דבגד הוא דבר אחר לגמרי מגוף וע"כ שפיר כי היכא דבגד קודש הוי ייתור ה"ה בגד חול דלגבי הגוף הא תרווייהו לאו מינא נינהו ואין חילוק ביניהם ודו"ק היטיב כי נכון הוא בס"ד:
ועפי"ז יובן ג"כ מאי דתפילין לא חשיבי ייתור בגדים ע' זבחים (דף י"ט ע"א) ומ"ש ברש"י, (שם ע"ב) ד"ה ששם מניח תפילין הטעם משום דלאו בגד הוא צ"ע דהא תפילין חשיבי מלבוש לעניין הוצאת שבת כמבואר בשבת (דף ס"א ע"א] דרך מלבוש עבידא וכן בעירובין (דף צ"ה ע"ב) והא צלצול קטן נמי חשיב ייתור בגדים משום דעביד לנוי כמבואר בזבחים (דף י"ט ע"א) שם ע"ש ברש"י ד"ה דחשיב וא"כ תפילין נמי הרי הם תכשיט וכך שמם טוטפת ומדוע לא יוחשבו ייתור בגדים ואולם להנ"ל ניחא דתפילין נמי כיון דמצוה ללובשן הויין להו גוף וא"כ ממילא אין כאן ייתור כלל שהרי המבוקש רק שלא יהי' יתר על גוף והרי אין כאן יתר עדיין ודו"ק היטיב [וזהו דקרינן בר"ה (דף י"ז ע"א) לקרקפתא דלא מנח תפילין פושעי ישראל בגופן והוא כנ"ל דכיון דמצוה ללובשן הויין להו גוף ולכן הבלתי מניחם ה"ל פושע ישראל בגופו ודו"ק היטיב ובמ"א הארכתי בזה בפנים אחרים עוד ואכ"מ]:
ועפי"ז יתיישב ג"כ מה ששמעתי מקשים בהא דאמרי' דכהנים בזמן שאין בגדיהם עליהם אין כהונתם עליהם והויין להו זרים ומחללין את העבודה וחייבין מיתה משום זרות ע' סנהדרין (דף פ"ג ע"ב) וזבחים (דף י"ז ע"ב) ואמאי הרי אחרי שלבשו רק פעם אחת בגדים בעבודה א"כ הרי כבר היו פעם כהנים ושוב אפי' בעבודה אחרת אינו לובש הבגדים הא אינו זר מעיקרא עוד וראוי שלא יוחשב זר כמבואר בכריתות (דף ו' ע"ב) ולהנ"ל ניחא דהא בריש הערל ביבמות מבואר דפצוע דכא פוסל בביאתו והקשו שם הראשונים ג"כ דאמאי פוסל הא אינו זר מעיקרא וכתבתי כבר במ"א בזה דפצוע דכא כיון דאישתני גופא חשוב שפיר זר מעיקרא דאותו הגוף במצב היותו פ"ד הרי הוא זר מאז שנעשה פ"ד והוי שפיר זר מעיקרא [וע' דוגמת זה תוס' חולין (דף ק"כ ע"א) ד"ה מה להנך] ולפי"ז לעניין מחוסר בגדים נמי כיון דבשעה שהי' לבוש הבגדים היו הבגדים גוף ועתה הוא חסר הבגדים נמצא שאינו אותו הגוף שהי' אז בהיותו לבוש הבגדים כי אז הי' עניין הגוף מן הגוף והבגדים כי שניהם יחד היו הגוף ועתה הוא הגוף לבד והוא כאילו חסר חלק מן הגוף וה"ל שינוי בגוף כמו פ"ד וע"כ שפיר חשוב זר מעיקרא דזה הגוף במצבו עתה בחסרון חלק הבגדים הרי לא הי' כהן מעולם ודו"ק היטיב מאוד:
ועפיד"ז נ' ליישב ג"כ דברי רש"י ביבמות (דף ס"ט ע"ב) אהא דאמר שם בת כהן שנישאת לישראל ומת טובלת ואוכלת בתרומה לערב כו' הוכר עוברה במעי' תהא מקולקלת למפרע וברש"י תהא מקולקלת למפרע לשלם תרומה שאכלה קרן וחומש דאישתכח דזרה הויא ואכלה תרומה בשוגג ע"ש ובמראה הפנים בירושלמי שם ה"ד ד"ה אם בבת כהן תמה ע"ז הא בת כהן לעולם אינה משלמת חומש אפי' בנישאת לישראל משום דאינה זרה מעיקרא ע"ש ולהנ"ל יש לומר גם כן דכיון דמעוברת אישתני גופא דמעיקרא גופא סריקא והשתא גופא מליא עי' יבמות (דף פ"ז ע"ב) לכן שפיר חשיבא זרה מעיקרא ומה גם למ"ד עובר ירך אמו והרי זה שניתוסף לה חלק גוף וא"כ כעניין דברינו בהך דמחוסר בגדים דחשוב זר מעיקרא הואיל ונחסר חלק גוף היינו חלק הגוף מן הבגדים שבחסרון חלק הגוף הרי הוא זר מאז וא"כ ה"נ כזה בתוספת חלק הגוף מפאת העובר שבתוספת זה הרי היא זרה מאז לכן שפיר הויא זרה מעיקרא:
ואולם בזה יל"ע עדיין דסברא הנ"ל דמפאת אישתני גופא חשוב זר מעיקרא הא שייך רק היכא דהזרות הוא מפאת השינוי עצמו כגון פ"ד דהעשותו פ"ד הוא השינוי והוא העושאו זר וכן במחוסר בגדים פשיטות הבגדים היא השינוי שנחסר חלק הגוף של הבגדים והיא העושאתו זר ומשא"כ היכא שאין להשינוי התייחסות עם הזרות ודאי דאין לו להחשב זר מעיקרא מפאת השינוי ולדמיון בת כהן שנישאת לישראל אל ואכלה תרומה דהדין הוא דאין משלמת חומש מפאת דאינה זרה מעיקרא הא פשוט דאם גם נעשה בה שינוי בגופה תחת בעלה שנקטע רגלה וכדומה לא יועיל זה לחייבה בחומש לומר דזה הגוף מאז שנשתנה הרי הוא זר והוי זר מעיקרא כיון דאין לשינוי הזה שייכות אל הזרות והרי אינה זרה מפאת השינוי שנקטע רגלה רק מפאת העשותה אשת זר והעשותה אשת זר הא אינו שינוי בגופה וא"כ שפיר לא הויא זרה מעיקרא כיון דדבר העושה אותה זר אין בו שינוי בגופה וכמובן בפשיטות וא"כ ה"נ בבת כהן מעוברת מזר דאסורה בתרומה הרי אין זה דווקא מפאת שהעובר בגופה ויש בה שינוי העיבור דהיא גופא מליא מחמתו דהא גם בהיות לה בן נולד מזר אף דהיא גופא סריקא ג"כ אין אוכלת בתרומה דכל שיש לה זרע מזר הויא זרה מחמתו ואין אוכלת ואדרבה עובר קלוש מציאותו טפי מנולד והוא חידוש התורה דהחשיבה גם עובר כמו נולד ושהזרע מזר פוסלה לתרומה מיד בהיותו עובר וא"כ עכ"פ כיון שאין הזרות מפאת השינוי בגוף דייקא היינו מפאת שזרע הזר בגופה והיא גופא מליא מחמתו רק הזרות סתמא מפאת היות לה בן מזר בין הוא בגופה בין אינו בגופה אלא דבעודו עובר כך הוא המציאות שהוא בגיפה אבל הרי אין זה העושאה זר מה שהוא בגופה רק מציאותו מה שיש לה בן מזר הוא העושאה זר לא מה שהוא בגופה וכיון דגוף הויית הבן הא אינו שינוי בגופה מה שיש לה בן מזר א"כ הא אין כאן שייכות להשינוי בגוף היינו מה שהבן בגופה ועושאה גופא מליא אל הזרות כלל דכך הי' עושה אותה זר אילו לא הי' בגופה רק באויר העולם כמו בנולד ולא הי' אז שינוי בגופה כמו עתה שהוא בגופה ומשנה את גופה להיותו מליא וא"כ כיון דאין הזרות מכח השינוי כלל ואין להשינוי שייכות אל הזרות שפיר אין לה להחשב זרה מעיקרא עדיין:
וא"ל דמניין לנו דמה שאמרה תורה כנעורי' פרט למעוברת הטעם מפאת מציאות הזרע לבד כמו בנולד דילמא הטעם באמת רק מפאת היותו בגופה ויש שינוי בגופה ומשא"כ מפאת מציאותו לבד לא הי' פוסל באמת כיון דהוא עובר ומציאותו קלוש דז"א דמניין לך לדרוש כן טעמא דקרא לחייבה חומש אדרבה אמור לאידך גיסא דאחרי שאנו רואין באמת דגם זרע נולד פוסלה ואין אז שינוי בגופה א"כ דילמא הא הוא דחדית רחמנא דגם מציאות עובר חשוב לפוסלה כמו מציאות נולד ומציאותו לבד הוא הפוסל כמו בנולד ולא היותו בגופה הוא הדבר הפוסל ונמצא דאין פסולה מחמת שינוי הגוף כלל ואינה זרה מעיקרא ושפיר אין לה להתחייב בחומש והש"ס ביבמות (דף פ"ז ע"א) אמר רק דאי כ' רחמנא כנעורי' פרט למעוברת לחוד ה"א דווקא מעוברת דמעיקרא גופא סריקא והשתא גופא מליא אבל וזרע אין לה דמעיקרא גופא סריקא והשתא גופא סריקא אימא לא צריכא והיינו דאילו הי' נאמר קרא דכנעורי' פרט למעוברת לחוד כך הי' אפשר לטעות דהיות הזרע בגופה דייקא והעשותה גופא מליא הוא העושה הזרות ומשא"כ בזרע נולד ומש"ה אצטריך קרא דזרע אין לה אבל עכ"פ לפי האמת דכתי' קרא וזרע אין לה והאמת שגם נולד פוסל א"כ תו להיפוך מניין לנו לומר דפסול העובר הוא מטעם אחר מפאת היותו בגופה דייקא ולחייבה חומש מפאת זה דילמא פסול העובר ג"כ רק כמו פסול הנולד דזרע שיש לה מן הזר פוסל' מצד עצמו בין בהיותו עובר בין בהיותו נולד אבל אין היותו בגופה דייקא היא הסבה הפוסלת וא"כ תו הא אין השינוי מה שהוא בגופה ועושאה גופא מליא סבת הזרות כלל ואין לו עניין בזרות ושפיר אינה זרה מעיקרא ושפיר יש לה להיות פטורה מחומש ודו"ק היטיב:
והנה אשובה לענייננו ואומר די"ל עוד לפי דרכנו דהך דאמרי' דכל שאינו זר מעיקרא לא חשוב זר היינו רק אם בשעה שהוא כהן היא בשלימות אז א"א שיעשה עוד זר אח"כ ומשא"כ לעניין מחוסר בגדים דבשעה שהי' לבוש הבגדים והיו גוף והי' אז הגוף מן הגוף והבגדים א"כ הגוף לבדו הרי הי' אז רק חלק גוף דהיינו חלק כהן ממילא וע"כ שפיר יכול הוא להעשות זר אח"כ בהיותו חסר בגדים כיון שמעולם לא הי' כל הכהן רק חלק ממנו ואילו בהיותו זר הרי הוא כל הזר וע"כ אין היותו חלק כהן מונע מלהעשותו עוד כל הזר כיון שהזרות מרובה על הכהונה דהזרות הוא בשלימות ובכהונה הי' רק חלק ודו"ק היטיב מאוד [ואולם לפי דברינו מעלה בזה דאף דהבגדים בטילים אל הגוף להעשות גוף מ"מ אין בטילים לכהונה שלו להיות כהן א"כ לכאורה נסתרו דברינו אלה דגם בשעה שהי' לבוש הבגדים הי' הגוף שלו כל הכהן לא רק חלק ממנו דהבגדים אם שהיו גוף מ"מ הא לא היו כהן ודו"ק ואולם י"ל דאף דבגדים דעלמא אפי' מתבטלים לגוף להעשות גוף מ"מ אין מתבטלים למהות כהונה שבו להעשות כהן וכדברינו מעלה בזה דהם מסתברים וודאי מ"מ בגדי כהונה שאני דיש להם עצמם עניין כהונה ועל ידם הוא שנעשה כהן דבאין בגדיהם עליהם אין כהונתם עליהם הרי דיש בבגדים עניין הכהונה וע"כ בהבטלם לגופו ונעשים גופו הנה הם ג"כ כהן ממילא דעניין הכהונה הא יש בם מצד עצמם והוי ממילא הכהן בבגדיו גוף אחד כולו כהן ושפיר הוי הגוף רק חלק ן וכנ"ל ואולם בלא זה יש לדון בדברינו אלה דנהי דהבגדים בטילים לגוף ונעשים גם הם גוף לא בשביל זה נאמר דנתמעט הגוף ונעשה רק חלק דהא הגוף אין בטל אל הבגדים רק דהבגדים בטילים לו וניתוספו גם הם עליו אבל כאשר דנין על הגוף בבחינת עצמו הוא גוף בשלימות כמקדם כיון דאין הוא בטל אל הבגדים וע' כזה בשו"ת שבות יעקב ח"א חיו"ד סי' ע"ג דאף דעובר ירך אמו ונעשה גוף האם בהתבטלו אלי' מ"מ האם לאו גופא דולד היא עש"ה וה"נ דכוותה אין הגוף מתבטל לבגדים להעשות חלק רק הבגדים הם שניתוספו עליו להיות גם הם גוף ודו"ק היטיב מאוד ואולם מה שכתבנו תחלה בזה דחשוב אישתני גופא זה שפיר נכון בס"ד דשינוי וודאי האיכא כיון דהי' להגוף תוספת חלק הבגדים ועתה נחסר לו זה התוספת א"כ ה"ז שינוי בגוף עכ"פ וכמובן]:
והנה לפי צד הסברא דגם בגד של רשות בטל אל הגוף ונחשב גוף [דכך משמע בכמה דוכתי וע' רש"י ב"מ (דף ט' ע"א) ד"ה ובית פגי' דכ' מה שבראש החמור וכחמור דמי והיינו ג"כ משום דהוא מלבוש לו ובטל לגופו וע' ירושלמי שבת פ"כ ה"ה על המשנה הקש שעל גבי המטה לא ינענענו ביד כו' ובירושלמי מתני' בשלא ישן עליו מאתמול אבל אם ישן עליו מאתמול כגופו הוא ובקרבן עדה כגופו הוא כאילו הוא מלבושו של אדם שמותר לנענעו עכ"ל ומבואר ג"כ דקרינן למלבוש גוף ובמ"א הארכתי בזה עד מאוד] מ"מ יתכנו ג"כ דברינו שכתבנו למעלה בזה בעניין ייתור בגד חול וזה דנהי דבגד גרידא נמי בטל אל הגוף להחשב גוף מ"מ י"ל דה"מ בגד של רשות עכ"פ ומשא"כ בגד של איסור כיון שאסור ללובשו וחייב להסירו מעליו לכן א"א לו שיובטל אל הגוף להחשב גוף אחרי שהתורה אוסרתו לשומו על גופו ומחייבתו להסירו ולהפרידו מעליו וכמובן בפשיטות [וע' רש"י עירובין (דף צ"ה ע"ב) דאתי איסור בל תוסיף ומשוי עלי' כמשאוי עש"ה] ולפי"ז נ' ג"כ דאחרי דייתור בגדים מחלל עבודה ואסור לו להיות מיותר בגדים א"כ בהיותו לבוש בגדים יתירים בשעת העבודה אפי' הם בגדי קודש מ"מ כיון דאיסור הם הרי אינם גוף ואילו בגדים הראוים הרי הם גוף ונמצא עדיין שאין הייתור רק אל הגוף בלבד שהגוף יש לו ייתור בגדים היתירים שעליו וא"כ לפי"ז בגדי חול נמי אחרי דדרשי' בברייתא אחריתי בד שלא ילבש של חול עמהן א"כ אף דהדרשא הוא רק לאיסור לכתחלה ואין משם ראי' לעכב וכנ"ל מ"מ כיון דהוא איסור לכתחלה מיהת שוב ממילא הרי אינו גוף ושוב ממילא הרי הוא ייתור אל הגוף כמו בגדי קודש יתירים ושוב שפיר יש לו לפסול שאין בינו לבגדי קודש יתירים דבר דבגדי קודש יתירים הם ייתור אל הגוף והוא ג"כ ייתור אל הגוף ולגבי הגוף הא הויין להו תרוייהו אינן מינן כיון דבגד הוא דבר אחר לגמרי מגוף וע"כ שפיר יש גם לבגד חול לפסול וכנ"ל ודו"ק כי זה נכון מאוד בס"ד [וגם לפי צד סברא זאת דגם בגדי רשות בטילים אל הגוף מ"מ נכון ג"כ גם מה שכתבנו למעלה בטעם מחוסר בגדים דחשוב זר מעיקרא משום דאישתני גופא דאף דגם הבגדי חול שהוא לבוש עתה בטילים אליו מ"מ סוף סוף יש בזה שינוי הגוף כיון דאינם אותם הבגדים שהי' לבוש כבר פעם בשעת עבודה שהי' אז כהן וא"כ הרי יש שינוי בגוף דמה שהי' אז חלק גוף וניתוסף עליו היינו אותם הבגדים זה הרי נסתלק ונעשו תחתם חלק גוף בגדים אחרים וה"ז שינוי בגוף שנסתלק חלק גוף דבגדים שלבש ונתחדש חלק גוף זה מהבגדים אחרים וכמובן וז"פ]:
והנה עפיד"ז הונח לנו ג"כ להבין מה שהשמיט הרמב"ם ז"ל להביא בהלכותיו דין זה דבגד חול הוי ייתור בגדים ומחלל עבודה דבשלמא איסור הלכתחלה המבואר באידך ברייתא בד שלא ילבש של חול עמהן י"ל דלא הוצרך להזכירו דנשמע ממילא מאיסור הכנסת חב"ע שכ' ז"ל בהלכות שחיטה וכנ"ל ומשא"כ חילול העבודה דנזכר בברייתא זאת באומרו יתר אחר דפירושו אפי' הוסיף שום בגד בעולם היינו אפי' של חול דאי בגד קודש מהך דב' מכנסים ב' אבנטים נפיק וכנ"ל וא"כ מדוע השמיט הרמב"ם דין זה וכמו שעמדנו ע"ז למעלה ואולם לדרכנו זה, י"ל דהא ק' באמת דמנא לן הא דבגד חול יעשה יתור דילמא רק בגד קודש עושה ייתור בהבגדי קודש אבל בגד חול דלאו מינייהו לא מחריב בהו ותירצנו בזה דכיון דמצינו בכמה דוכתי דבגד שאדם לבוש בטל אל הגוף ונחשב גוף והסברא נותנת דה"מ בגד של רשות אבל בגד של איסור הואיל וצריך להסירו ולהפרידו מעליו אינו בטל וע"כ בגדי קודש הראויין הרי בטילים והם גוף ואילו בגד קודש היתר דאסור ללובשו משום איסור ייתור בגדים הרי אינו בטל והוא ייתור איפוא אל הגוף בלבד והבגד חול נמי דאסור ג"כ ללובשו מיהת לכתחלה [אי מדרשא דבד וכאידך ברייתא או מפאת איסור חב"ע] הרי ג"כ אינו בטל והוא ייתור אל הגוף ולגבי הגוף הא תרווייהו אינן מינן ולכן שפיר גם בגד חול יש לו לפסול משום ייתור וכנ"ל:
ואולם באמת דברינו אלה דבגדי קודש הראויין שהוא לבוש בשעת עבודה הם בטילים אל הגוף מפאת מה דמצינו בכמה דוכתי דבגדים שאדם לבוש בטילים אל הגוף הנה יש לדון בעיקר הדבר הזה ולומר דאדרבה רק בגד של רשות דעלמא הוא דבטל כיון שהוא ראוי אל האדם ויכול להיות לבוש בו כ"ז שירצה ולכן נחשב מלבוש שלו ובטל אליו דהמלבוש יש לו להיות בטל אל הלובש וכגופו יחשב ומשא"כ בגדי כהונה דהם הקדש ואסורים באמת בהנאה ואין ראוים באמת בעצם ללבישת אדם ורק בשעת עבודה כך ציותה תורה שישים הכהן בגדים אלו על גופו ואחר העבודה באמת דכלתה מצותו צריך להסירם מעליו ואסור להיות לבוש בהם למלבוש בעלמא ולכן גם בשעת עבודה אין להם תורת מלבוש של האדם כלל שיובטלו אליו ויוחשבו גופו דאדרבה הא אינם ראוים לו כלל למלבוש ורק מצות התורה הוא לעשות כך לשומם אז על גופו וה"ז מעשה גרידא מפאת מצות התורה ככל אחד משאר מעשי עבודות אבל אין לזה תורת לבישה שיוחשבו הבגדים מלבוש שלו ויתאחדו עמו להעשות גופו אחרי שבעצם אין ראוים ללבישתו ורק מצות התורה הוא בשעת העבודה ולאחר קיום מצותו חייב להסירם מיד ואסור להיות לבוש בהם באמת להנאת לבישה גרידא כשאר מלבושים ולכן אין מתאחדים עמו כלל ואין בטילים אליו להעשות גופו ודו"ק היטיב:
ואולם באמת ז"א דהא הרמב"ם ז"ל פסק באמת פ"ח מכלי המקדש דבגדי כהונה ניתנו ליהנות בהן גם אחר עבודה כ"ז היותו במקדש וא"כ כיון דאחר עבודה אינו מצווה עוד ללובשן ועכ"ז מותר ללובשן שוב הם שפיר כשאר מלבוש ושפיר מתאחדים עמו כיון שרשאי להיות בהם לבוש גם אחר העבודה לרצונו ולהנאתו ולא מפאת הכרח מצוה שמכריחו על כך ושפיר הם בגדים השייכים אליו ונעשים שפיר מלבושו ובטילים לו שפיר מיד משעה שלובשן דנעשים מלבושו ושייכים לו מיד כשאר מלבוש כיון שרשאי להיות לבוש בהן גם אחר העבודה לרצונו ולהנאתו כשאר מלבוש וא"צ לפושטן וכמובן:
ואולם לכאורה גם ז"א דהא מבואר ברמב"ם הנ"ל שם דרק שאר הבגדים רשאי ללובשן כ"ז היותו במקדש ומשא"כ האבנט אסור לו להיות לבוש בה רק בשעת עבודה משום איסור כלאים וא"כ אכתי הרי האבנט אינה בטילה לו להחשב גופו וא"כ אכתי הרי בטלו דברינו דאכתי מנא לן לומר דבגד קודש יתר יתורו אל הגוף כי היכא דנדון מזה דגם בגד חול דהוא יתור אל הגוף עושה ג"כ יתור דלגבי הגוף הא תרוייהו אינן מינן דילמא בגד קודש נמי עניין הייתור בו רק אל האבנט דאינו בטל והוא בגד שפיר וא"כ אם לובש בגד אחר קודש יותר מד' בגדי כהונה הרי יש יתור אל האבנט דהוא ג"כ קודש והוא מינו ולכן הוא העושה היתור ומשא"כ בגד חול דלאו מיני' אכתי שפיר אית לן למימר דלאו מיני' לא מחריב ואין לו להחשב יתור:
ואולם הרי יש בזה פלוגתא דתנאי ביומא (די"ב ע"ב) אם האבנט של כלאים או של בוץ וא"כ י"ל דברייתא דזבחים הנ"ל דאמרה יתר אחת וס"ל דבגד חול הוי ייתור ס"ל כר' דוסא דיומא שם דהאבנט של בוץ ואינה כלאים כלל וא"כ תו גם האבנט בטילה שפיר אל הגוף ועל כרחך דעניין הייתור רק אל הגוף בלבד וא"כ תו שפיר גם בגד חול הוי ייתור וכנ"ל ולפ"ז הרמב"ם לטעמי' דפוסק להלכה כרבי דיומא שם דהאבנט של כלאים וא"כ תו אין האבנט בטילה ושפיר הייתור אל האבנט ולכן תו שפיר בגד חול אין לו לעשות ייתור מפאת דלאו מינא לא מחריב ולכן שפיר לא הביא הרמב"ם ז"ל דין הנ"ל דבגד חול עושה ייתור ודו"ק כי נכון הוא דרך פלפול בס"ד [ואין לומר דלברייתא נמי דס"ל כר' דוסא דהאבנט של בוץ מ"מ אבנטו של כ"ג מיהת וכן החשן ואפוד הא כלאים הן וא"כ איך סתמה הברייתא דיתר אחת פוסל הא בכ"ג מיהת י"ל דהייתור אל האבנט והחשן ואפוד ואין לבגד חול איפוא לעשות ייתור דז"א דכיון דבכהן הדיוט האבנט של בוץ ואין כלאים בבגדיו וא"כ על כרחך עניין הייתור בכהן הדיוט רק אל הגוף וא"כ ממילא גם בכ"ג הוא כן דודאי כל עניין ייתור בגדים שאמרה תורה הוא בעניין אחד וא"כ גם ייתור בגדים דכ"ג הכוונה בו בהכרח ג"כ שלא להיות אל הגוף ייתור בגד אחר וא"כ ממילא שפיר גם בגד חול יש לו לעשות ייתור ומשא"כ להרמב"ם לטעמי' דהאבנט תמיד של כלאים בין בכהן הדיוט ובין בכ"ג ולכן י"ל שפיר דתמיד עניין הייתור אל האבנט ושפיר אין לבגד חול לעשות ייתור ומעבודות כ"ג ביוה"כ דהאבנט של בוץ ג"כ אין קושיא דאז בפשיטות ג"כ אין הבגדים בטילים להחשב גוף כיון דאינם לבוש רק לשעה ההוא ומשפשטם אסור לו ללובשם עוד דטעונים גניזה וכמבואר ברמב"ם פ"ח מכלי המקדש שם ה"ה ולכן ג"כ לא שייך שיובטלו אל הגוף ויתאחדו עמו כיון דלבישתם רק עראית לשעה ההיא ומשפשטם אסורים ואינם ראוים לו עוד ולא דמי לשאר בגדי כהונה האמידיים שרשאי הכהן להיות לבוש בהם אפי' כמה ימים כ"ז שהוא במקדש וגם כשיוצא לביתו וחוזר למקדש רשאי ללבוש אותם הבגדים עצמם וכן לעולם ולכן שפיר הם בטילים לו במקדש וחשיבי שם גופו וכמובן ולסברת הרמב"ם י"ל ג"כ דאין עניין הייתור תמיד אל האבנט רק עניין הייתור אל הבגדים שאין בטילים היינו בכהן הדיוט האבנט ובכ"ג גם החשן ואפוד וביוה"כ כל הד' בגדי לבן כיון דכולם אין בטילים וכנ"ל וזה חשוב שפיר שכל הייתור בעניין אחד היינו דתמיד הייתור אל הבגדים שאינם בטילים לגוף ודו"ק]: