אור ברסלב
בית האוצר חלק ב מערכת ב-א › כלל ד

בית האוצר חלק ב· רבי יוסף ענגיל

מערכת ב-א · כלל ד

כלל ג

ב' חצאי דבר אי קרוים דבר. ע' ר"י מגאש בבא בתרא (דף נ"ו ע"ב) ד"ה אלא שר"ע חולק בדבר שהי' אומר דבר ולא חצי דבר ע"ש שכ' דרבנן דר"ע לא דרשי דבר ולא חצי דבר רק דרשי דבר ולא ב' חצאי דבר עש"ה וע' כתובות (דף ק"ט ע"ב) ההוא דאמר להו דיקלא לברת שכיב ושביק תרי פלגי דדיקלא יתיב ר' אשי וקא קשיא לי' מי קרו אינשי לתרי פלגי דיקלי דיקלא או לא א"ל ר' מרדכי לר' אשי הכי אמר אבימי מהגרוניא משמי' דרבא קרו אינשי לתרי פלגי דיקלי דיקלא עכ"ל הגמ' ויש חילוק בין הנושאים עש"ה בר"י מגאש ותבין וגם הא אין לנו לדון מל' בני אדם אל' תורה:

וע"ע אהלות פרק ב' משנה ז' עצם כשעורה שנחלק לשנים ר"ע מטמא ר' יוחנן בן נורי מטהר א"ר יוחנן בן נורי לא אמרו עצמות כשעורה אלא עצם כשעורה ע"כ ומשמע לכאורה דפליגי בזה אי ב' חצאי עצם הם בכלל תיבת עצם והוא דוגמת הך דכתובות אי קרו אינשי לתרי פלגי דיקלי דיקלא ואולם גם בהך דאהלות אינו ל' בני אדם רק ל' הלמ"מ דעצם כשעורה הוא הלמ"מ:

וע' ירושלמי נזיר פ"ו ה"ג ר' אילא אמר קומי ר' יוסי למלכות (כמו למלקות) אחת (נזיר שגילח שערה אחת לוקה) לעיכוב שתים כו' מתניתא פליגא על ר' יוסי והוא שסיפסף כל שהוא חייב (הרי דלא בעי' שערה שלימה) פתר לי' ר' יסא כל שהוא מזה וכל שהוא מזה (היינו דסיפסף מכמה שערות מכל אחת כל שהוא עד שהשלים לכשערה) ויש גם מזה כדמות ראי' דחלקי דבר הם בכלל תיבת דבר מדאמר ר' יוסי אחת ולא בעי' אחת ממש רק אפי' כ"ש מזה וכ"ש מזה והם ג"כ בכלל תיבת אחת:

[וע' מנחות (דף ע"ז ע"ב) במשנה והקריב ממנו אחד מכל קרבן תרומה לד' אחד שלא יטול פרוס ומבואר דב' חלקי דבר אפי' של דבר אחד ואין שם חסרון רק שנפרסו ונחלקו חלקיו תו אין עליו שם אחד וכ"ש חלקי שערות שונות שאין להם להקרות אחת ואין לדקדק בזה דל' תורה לחוד ול' חכמים לחוד וגם נ' דהך דמנחות הוא רק מיתורא דתיבת אחד דהוי מצי למיכתב והקריב ממנו מכל קרבן וגו' וגם גוף ל' מ"ד הירושלמי הנ"ל אחת נ' הכוונה דלאו דווקא קאמר אחת רק הכוונה שיעור אחת וכאילו אמר להדיא שיעור שערה אחת היינו דאפי' חלקי כמה שערות מצטרפים לשיעור שערה וע' כזה חגיגה (דף ח' ע"ב) מאי אכילה ראשונה שיעור דמי אכילה ראשונה כו' ואולם בשבת (דף מ"א ע"ב) אמר רב לא שנו אלא להפשיר כו' אלא אי איתמר הכי איתמר אמר רב לא שנו אלא שיעור להפשיר כו' ומדאמר אלא אי איתמר ולא אמר דמאי להפשיר כו' שיעור להפשיר משמע לכאורה דלא שייך לפרש במקום שהוזכר דבר סתם דהכוונה לשיעור הדבר וע"ע כהך דשבת שם (ד' קמ"א ע"ב) ל"ש אלא לצחצחו כו' עש"ה ובאתי רק להעיר]:

ולעניין לישנא דקרא ע"ע קידושין (דף ז' ע"א) דמקדש חצי אשה אינה מקודשת וילפי' לי' מדכתי' כי יקח איש אשה אשה אמר רחמנא ולא חצי אשה ושם (ע"ב) בעי רבא חצייך בחצי פרוטה וחצייך בחצי פרוטה מהו כיון דאמר לה חצי פרוטה פסקה או דילמא מונה. והולך הוא כו' שני חצייך בפרוטה הכא וודאי בחד זימנא קאמר לה או דילמא אין אשה מתקדשת לחצאין כלל עכ"ל הגמ' ונ' ג"כ טעם צד הסברא דאין אשה מתקדשת לחצאין כלל דהוא משום דאשה אמר רחמנא ולא ב' חצאי אשה דכי היכא דממעטי' חצי מאשה ולא חצי אשה ה"נ ממעטי' ב' חצאים מאשה ולא ב' חצאי אשה ודו"ק:

והנה לכאורה הי' אפשר לומר דכוונת האיבעי' בהך דקידושין הוא כהך דערכין (דף י"ט ע"ב) אמר דמי עלי ולא אמדוהו וחזר ואמר דמי עלי מהו הכא וודאי בחד זימנא אמדינן לי' (ויתן פי שנים בדמים) א"ד כיון דבזאח"ז נדר תרי זימני אמדי' לי' ואת"ל כיון דבזאח"ז נדר תרי זימני אמדי' לי' אמר שני דמי עלי בב"א מהו הכא וודאי בב"א נדר בב"א אמדינן לי' א"ד כיון דאמר שני כזאח"ז דמי עכ"ל הגמ' וא"כ הי' אפשר לכאורה לפרש גם הך דקידושין כן דעניין הספק דכיון דאמר שני חצייך כזאח"ז דמי והוי כאילו קידש תחלה חצי אחד ואח"כ חצי ב' דכל חצי בפ"ע אין לו התחלת חלות מטעמא דאשה א"ר ולא חצי אשה ואולם באמת אין נ' כוונת האיבעי' בהך דקידושין כן דל' הגמ' א"ד אין אשה מתקדשת לחצאין כלל משמעותו דאפי' היו מבינים עניין הלשון וודאי דקידש בב"א ב' החצאין יחד מ"מ כל שהי' בקידושין חילוק חצאין ולא קידש כל האשה רק חצאין שלה אף דקידש ב' החצאין מ"מ לא הוי קידושין דלא נתנה תורה קידושי חצאין רק קידושי כל האשה לא חצאין שלה והוא ע"כ רק מפאת דאשה א"ר ולא חצאי אשה וכנ"ל:

וע"ע מנחות (דף ח' ע"א) עד שלא פרקה (למערכת לחם הפנים בשבת) נפרס לחמה הלחם פסול כו' וברש"י דהויא לה מנחה שחסרה קודם קמיצה כו' ומבואר דאף דאין כאן חסרון בכלל הלחם מ"מ כיון שנפרס ונחלק נחשב החסרון בכל חלק שחסר לו חלק הב' והיינו על כרחך משום דאין מתחברים יחד להחשב ב' החלקים דבר שלם דאל"כ הא אין כאן חסרון ודו"ק היטיב מאוד ואולם ברש"י שם יש עוד לימוד בזה מתיבת הוא והוא מש"ס שם (דף י"ב ע"ב) וע"ע שם (דף מ"ו ע"א) רש"י ד"ה נפרס לחמה עש"ה. ובאתי רק להעיר:

וע"ע סיפרי נשא פיסקא ל"ו וחלת מצה אחת אם נפרס או נחסר פסולה ונ' ג"כ דמתיבת אחת קדריש דאל"כ הול"ל וחלת מצה אם נפרס כו' פסולה וע"כ דמתיבת אחת הוא דקדריש והיינו ע"כ משום דתיבת חלת אין ממעט נפרס הרי דחלה פרוסה ג"כ קרוי' חלה ורק אחת הוא דלא קרוי' [וע' רשב"א קידושין (דף, נ"א ע"א) ד"ה שאני מעשר בהמה ומש"ש ותניא נמי בסיפרא וחלת מצה אחת הוא ט"ס וצ"ל בסיפרי והכוונה אסיפרי הנ"ל]:

וע' ר"ש אהלות פ"ג מ"ד שהביא מן התוספתא אתרוג שנחלק לשנים טהור ואינו חושש שמא חסר ובר"ש שם ונראה דנחלק לא שחלקו לגמרי אלא דלייף וטהור כו' לאו דווקא אלא כלומר כשר לצאת בו עכ"ל ונ' דלא ניחא לי' לומר דהכוונה אנחלק לגמרי דלא ניחא לן לאשוויי פלוגתא בין התוספתא למשנה סוכה (דף ל"ד ע"ב) דאתרוג שנסדק פסול וע"ש בתוס' וראשונים וגם אולי פשיטא לי' להר"ש מסברא דכיון דכתי' פרי עץ הדר פרי א"ר ולא ב' חצאי פרי וגם כי היכי דכ' רש"י מנחות (דף ח' ע"א) הנ"ל דנפרס לחמה חשיב מנחה שחסרה והיינו דכל חלק חסר לו חצי הב' א"כ אתרוג נמי דחסר פסול א"כ ג"כ גם בנחלק הרי כל חלק חסר לו חלק הב' ומ"ש הר"ש דלייף כשר שפיר היינו משום דפסול חסרון באתרוג הוא מפאת לקיחה תמה והיכא דלייף קרוי שפיר תם כי הך דחולין (דף י"א ע"א) ואי משום תמימה ה"מ היכא דחתכה לגמרי אבל היכא דלייף לית לן בה וגם י"ל דאתרוג שנחלק ראוי לו להפסל מפאת פרי אחד אמר רחמנא ולא ב' וג' פירות ע' סוכה (דף ל"ה ע"א) והיכא דלייף כשר שפיר וכהך דגיטין (דף כ' ע"ב) ה"ז גיטך והנייר שלי אינה מגורשת כו' בעי ר' פפא בין שיטה לשיטה כו' מאי ותיפוק לי' דספר אחד אמר רחמנא ולא ב' וג' ספרים לא צריכא דמעורה. ובאתי רק להעיר:

והנה גם בחידושינו לזבחים (דף ק"ח ע"ב) דיברנו ג"כ בעניין זה אי ב' חצאי דבר קרוים דבר וראיתי להעתיק כאן את דברינו שם בזה ככתבם וכלשונם ע"ש (דף ק"ח ע"א) במשנה העלה וחזר והעלה וחזר והעלה חייב על כל עליי' (העלה ונודע לו וחזר והעלה מאותה בהמה עצמה בחוץ חייב על כל עליי' ועליי') דברי ר"ש ר' יוסי אומר אינו חייב אלא אחת ובגמ' שם (ע"ב) אמר ר"ל מחלוקת בד' וה' אברים דמר סבר כי כתי' לעשות אותו על השלם הוא חייב ואינו חייב על החסר אכל בהמה כתי' (על כל הבהמה הוא חייב ואינו חייב על אבר אחד הילכך כולה חדא העלאה היא) ומר סבר אכל אבר ואבר כתי' (דהאבר שמעלה צריך להיות כל האבר אבל לא קאי אכולי' בהמה) אבל אבר אחד (שהקריבו לחצאין) דברי הכל אינו חייב אלא אחת כו' ובס' בית מאיר על הש"ס כ' שם בזה וז"ל אר"ל מחלוקת בד' וה' אברים דמ"ס כו' אכל בהמה כתי' פירש"י על כל הבהמה הוא חייב ואינו חייב על אבר אחד כו' וכן פי' דף ק"ו (צ"ל ק"ז) ע"א ד"ה ואינו חייב על החסר לקמן פליגי בה איכא למ"ד על אבר חסר ואיכא למ"ד על בהמה חסירה עד שיעלה כל הבהמה. ולפום רהיטא בלי עיון כל הצורך בהלכה זו תימא לי דא"כ דשיעורא דהעלאת חוץ דווקא כל הבהמה ובפחות לא מיחייב א"כ מ"ט דר' יוסי בהעלה וחזר והעלה בידיעה בנתיים דאינו חייב אלא אחת הא אחת מיחייב הא הוי לי' ידיעה באמצע השיעור ואפי' חדא לא ליחייב כדין כל האיסורים דשיעורן בכזית ואם אכל חצי זית בהעלם ונודע לו וחזר ושכח ואכל חצי זית דפטור כמבואר בהרמב"ם פ"ו מה' שגגות ה"ח עכ"ל ז"ל וכתבנו ע"ז בחידושינו וז"ל לכאורה מה התימא הא פלוגתא היא בשבת (ד' ק"ה ע"א) במשנה הכותב ב' אותיות בב' העלמות אחת שחרית ואחת בין הערבים ר"ג מחייב וחכמים פוטרין ובגמ' במאי קמיפלגי ר"ג סבר אין ידיעה לח"ש ורבנן סברי יש ידיעה לח"ש וא"כ מה התימא אם גם ר' יוסי ס"ל כר"ג דאין ידיעה לח"ש אף דאין הלכה כר"ג רק כרבנן דפליגי עלי':

ועוד נ' דאפי' אי ס"ל לר' יוסי ג"כ כהלכה דיש ידיעה לח"ש מ"מ ג"כ לק"מ וזה דהא דיש ידיעה לח"ש שייך רק כמו בהך דשבת בכותב אות אחת ונודע לו וכתב אות ב' דהשיעור הוא ב' אותיות ולכן אות אחת הוי ידיעת ח"ש דאות אחד מב' הוי ח"ש שפיר ומשא"כ כאן דהשיעור כל הבהמה אזי כ"ז שאין הכל אף ח"ש אין כאן דחלק איננו אף קצתיות מעניין כל דעניין כל אין בו קצתיות כלל דזהו השם כל שלא יהי' קצתיות רק כל ודו"ק היטיב מאוד ועוי"ל דאות אחד הוי חזי לאצטרופי דכמו שהוא אות אחד אם יוסיף עוד אות אחד כמוהו יהי' חייב ומשא"כ מקריב חצי בהמה בחוץ כמות שהוא חצי לא חזי לאצטרופי לחיוב שאפי' יקריב עוד חצי כמוהו ואפי' אלף חצאין לא יתחייב דגם על ב' חצאין אין חיוב רק החיוב מפאת שהוא כל הבהמה לא מפאת היותם ב' חצאין ותדע דהכתי' כי יקח איש אשה ודרשי' ולא חצי אשה ועכ"ז הוא איבעי' בפ"ק דקידושין (דף ז' ע"ב) דאפי' אומר ב' חצייך בפרוטה לא מהני דאין אשה מתקדשת לחצאין כלל עש"ה דנשאר שם באיבעי' דלא איפשטא הרי דלפי צד סברא זאת אמרי' דכיון דבעי' שם אשה לכן גם ב' חצאין לא מהני דרק כלליות האשה הוא דקרוי' אשה ויש בה קידושין אבל ב' החצאין לא מיקריין אשה וא"כ ה"נ דהחיוב רק בכל הבהמה לכן ג"כ רק מפאת כלליותה הוא החיוב לא מפאת ב' חצאין ונמצא דכשמקריב חצי לא חזיא לאיצטרופי כלל דכמו שמקריב עתה חצי אפי' יוסיף להקריב עוד חצי כמוהו ג"כ הא לא יתחייב על הכפל וההוספה שהוסיף עוד חצי כזה דהא אב' חצאין נמי אין חיוב ורק יתחייב על עניין חדש שיהי' או היינו כלליות הבהמה אבל לא על ההשנות להקריב עוד מה שמקריב עתה וע"כ חצי כמו שהוא חצי לא חזיא לאיצטרופי לעוד חצי כמוהו לחיוב ולכן לא חשוב כלום ואין ידיעתו מועלת כלום ורק בכותב אות אחד דחזיא לאצטרופי דאם מוסיף עוד אות החיוב מפאת ב' אותיות והוי אית אחד חצי החיוב דבהוספה הא מתחייב על הכפילות של מה שעשה תחלה ולכן כיון דחזיא לאצטרופי חשוב שפיר ומהני ידיעתו לפטור ודו"ק היטיב כי הדברים עמוקים בס"ד [והוא עצמו תי' הקדום אחרי ההתבוננות דו"ק ותשכח ובזה תבין ג"כ עניין הדרש שה ולא מקצת שה וכדומה וק' דמדוע אין בו דין ח"ש עכ"פ רק אמרי' דהמקצת אין בו חיוב כלום ואך להנ"ל מובן הדבר דרק בשיעור כזית באיסורין חשוב גם חצי זית מפאת חזיא לאצטרופי דעל ב' חצאין ג"כ הא מתחייב ותדע דהא מצטרפים אפי' בכא"פ ב' חצאי זיתים להתחייב וא"כ כ"ש באוכל בב"א כזית דאפי' תחשבהו ב' חצאין דחייב ומשא"כ כשהוזכר שם של דבר לא שיעור כמותי רק כמו שה דבעי' כולי' שה אזי גם ב' חצאי שיין לא הויין שה רק ב' חצאי שה ורק הכלליות יחד הוא דקרוי שה ולכן מקצת שה אינו כלום דלא חזי לאיצטרופי דב' קצתיות ג"כ אינם שה וכן בכל שם של דבר והוא עצמו דברינו בתי' הקדום דבעניין כל אין החלק אפי' חלק דכל אינו ב' חלקים דב' חלקים עדיין הם רק חלקים לא כל וא"כ הרי אין החלק אפי' חלק של כל ורק הכליות יחד הוא הכל וכשאין הכלליות יחד אין מעניין כל כלום דו"ק מאוד]:

וא"ל דבקידושין שם הרי הוא איבעי' דלא איפשיטא בב' חצייך בפרוטה וכנ"ל וא"כ אמאי לא פשטינן האיבעי' מהך דר"י דכאן דז"א דלא מצינן למיפשט מזה דדילמא ס"ל לר' יוסי כר"ג דאין ידיעה לח"ש וא"כ הא אין ראי' אבל באמת אחרי דהוא איבעי' דלא איפשיטא בהך דקידושין אין לנו צורך לומר דס"ל לר' יוסי כר"ג הנ"ל דלא כהילכתא רק מצי סבר שפיר דיש ידיעה לח"ש אלא דס"ל כאותו צד של האיבעי' דב' חצאי אשה אין קרוים אשה וכנ"ל [ואין להקשות על דברינו מהא דמסקינן בכתובות (דף ק"ט ע"ב) דקרו אינשי לתרי פלגא דיקלי דיקלא דמלבד דשם הוא ל' בני אדם ואין לדון ממנו אל' תורה רק ג"כ י"ל דשם מה דקרי הכי היינו לפי שחיברם במחשבתו וחישב דב' החצאין הרי הם כמות האילן שלם ולכן חיברם במחשבתו וקראם דיקלא אבל כ"ז שלא נחבר אותם רק נחשבם במהית חצאין כמו שהם חצאין אזי שפיר חצאי דקל אינם דקל רק חצאין של דקל וכנ"ל ודו"ק היטיב מאוד]:

ועוד נ' דאפי' לפי סברת צד האיבעי' דב' חצייך בפרוטה הוי קידושין היינו רק שם דאין הדרש אשה שלימה ולא חסירה רק הדרש אשה ולא חצי אשה וא"כ מה שאין חצי מתקדש הרי איננו מפאת דחסר חצי הב' רק שבעצם אין קידושין בחצי לא מפאת חסרון חצי הב' וע"כ בזה אפשר לומר שפיר דרק חצי נתמעט אבל לא ב' חצאין דהם כמות כילה ומשא"כ כאן דהדרש אותה שלימה ולא חסרה א"כ ב' חצאין נמי הרי הם ב' חסרים דבכל חצי חסר חצי הב' ועדיין אין כאן שלימה רק עד שתחבר ב' החצאין לחושבם אחד יחד ואז הוא דבר שלם וא"כ שפיר החצי לא חזיא לאצטרופי כיון דגם בב' חצאין אין כאן חיוב דעדיין אין כאן שלימה כ"ז שהוא ב' חצאין ודו"ק היטיב מאוד ואולם מהא דאמרי' בגיטין (דף מ"ג ע"א) דמקדש חצי' שפחה וחצי' ב"ח קידושי' קידושין משום דלא שייר בקניינו משמע לכאורה דגם מיעוט דחצי אשה אינו דהחצי בעצם נתמעט דאין קידושין בחצי רק הכוונה מפאת חסרון חצי הב' וע"כ בחצי' שפחה וחצי' ב"ח דאין חצי השפחה חסרון ושיור כיון דלאו בת קידושין היא ולא שייכא בגווי' ולכן לא הוי חסרון וע"כ שפיר מהני קידושין בחצי הב"ח כיון דאין שם חסרון חצי הב' ודו"ק ואולם באמת הרי הוא פלוגתא בגיטין שם אי מהני קידושין בחצי' שפחה וחצי' ב"ח וא"כ י"ל דזהו ג"כ סברת צדדי האיבעי' דקידושין הנ"ל אם כוונת המיעוט דחצי מפאת חסרין חצי הב' ואז גם בב' חצאין לא מהני דכל אחד חסר לו חצי הב' וכנ"ל או כוונת המיעוט בעצם דבחצי אין קידושין וע"כ ב' חצאין דכמותם ככולה שפיר הויין קידושין ודו"ק היטיב מאוד וא"כ עכ"פ בהך דכאן דהדרש להדיא אותה שלימה ולא חסרה א"כ שפיר גם ב' חצאין לא מהני וכנ"ל [ואין קושי' מהא דבגיטין שם ס"ל לרבא דחצי' שפחה וחב"ח שנתקדשה אין קידושי' קידושין ואילו בקידושין שם אמר בעי רבא כו' דז"א די"ל דאיבעי' האחרונה דשם שני חצייך בפרוטה אינה עוד מדברי רבא רק מדברי הש"ס ותדע שלא נאמרה בדרך את"ל כאיבעיות הקדומות דשם ע"ש ויש ליישב עוד באופן אחר ואין להאריך]:

והנני להסבירך עוד מה שכתבנו דכשהמיעוט אותה שלימה ולא חסרה גם ב' חצאין לא מהני וזה דגם ב' חצאין כ"ז שתקרא אותם ב' חצאין אין כאן דבר שלם שהרי דבר החתוך לב' חצאין נקרא פרוס ולא שלם וע"כ אף דבפועל מתחייב גם כשמקריב הבהמה אברים אברים מ"מ בעניין שם שלם א"א שיהי' שם זה רק בהתחבר החלקים במובן להחשבם יחד דאז היא בהמה שלימה ומשא"כ כ"ז שתחשיבם חצאין הרי היא פרוסה לא שלימה ודו"ק היטיב מאוד ע"כ לשונינו בחידושינו בזה אות באות:

והנה מה שכתבנו די"ל דר' יוסי ס"ל כר"ג דאין ידיעה לח"ש נזכרתי דמש"ס שבת (דף פ' ע"א) משמע דס"ל לר' יוסי דיש ידיעה לח"ש ע"ש דאמר ת"ר הוציא חצי גרוגרת וחזר והוציא חצי גרוגרת בהעלם אחד חייב בב' העלמות פטור ר' יוסי אומר בהעלם א' לרשות אחד חייב לב' רשויות פטור (דהרשויות מחלקות) ע"כ וא"כ מדדייק גם ר' יוסי לומר בהעלם אחד משמע דבב' העלמות גם לר' יוסי בכל עניין פטור ואפי' לרשות אחד ורק בהעלם אחד הוא דיש חילוק בין רשות אחד לב' רשויות וא"כ הא ס"ל לר' יוסי גופי' דיש ידיעה לח"ש ואולם מה שכתבנו לחלק בזה בין הך דזבחים לכותב אות אחד כו' חילוק זה יתכן גם לבין הך דהוציא חצי גרוגרת כו' דבגרוגרת בעי' רק כמות של גרוגרת ולכן גם בב' חצאי גרוגרות יש חיוב כיון דיש בם כמות של גרוגרת ותדע דאפי' בזאח"ז הא קמיחייב על הוצאת ב' חצאי גרוגרות וע"כ שפיר חצי גרוגרת חזי לאיצטרופי לעוד חצי כמוהו דבב' חצאין הא יש חיוב ומשא"כ בב' חצאי בהמה בהך דזבחים הא אין חיוב רק על כל הבהמה וכלליות הוא עניין אחר לא ב' חצאין ואין החצי חזיא לאצטרופי כיון דגם בב' חצאין אין חיוב וכנ"ל [ומה שדקדקנו מדוע לא פשיט איבעי' דקידושין הנ"ל מהך דר' יוסי דזבחים הנ"ל אין לדקדק בזה כ"כ כיון דאין הדבר מפורש בהך דר' יוסי והוא רק דקדוק ולימוד רחוק שיש ללמוד זה מדבריו ולכן לא בעי למיפשט מכה"ג וכזה אשכחן בכמה דוכתי]:

ומה שכתבנו אהך דשה ולא מקצת שה מדוע אין נידון בדי ח"ש הנה אין מיושב עדיין בדברינו בזה כיון דהו איבעי' דלא איפשיטא בהך דקידושין ואי נימא דב' חצאי דבר קרוים דבר א"כ אכתי שפיר הא חזיא לאיצטרופי והקושי' עדיין במק"ע והעיקר מה שכתבנו בזה בחידושינו בסוגי' דח"ש ועוד בכ"ד דרק בעניין פעולת האדם הוא דשייך דין ח"ש כמו חצי זית חלב דיש לו שם חלב כמו כזית בשוה ורק אכילה הוא דלא הוי בפחות מכזית והיינו דפעולת האדם שאסרה תורה היא האכילה הוא דיש לה שיעור כזית וע"כ גם בח"ש כיון דהוא חלק מפעולת עביר' דחשוב קצת אכילה לכן גם חלק מפעולת עביר' אין לפעול ומשא"כ כשדנין על שם הדבר זה עניין אחר הוא ושם הדבר שפיר צריך שיהי' בשלימות ואילו הי' חצי זית חלב רק קצת חלב לא חלב בשלימות לא הי' שייך גם בו דין ח"ש כלל והארכתי שם בזה מאוד ואכ"מ:

והנה מה שדקדקנו בחידושינו אלה מהך דגיטין (דף מ"ג ע"א) דמקדש חצי' שפחה וחב"ח קידושי' קידושין משום דלא שייר בקניינו דמיעוטא דחצי אשה הכוונה מפאת חסרון חצי הב' לא דבעצם אין קידושין בחצי הנה גם זה אין מוכרח דאפי' המיעוט בעצם דאין קידושין בחצי מ"מ בחצי' שפחה וחצי' ב"ח י"ל דנחשב החצי חירות כל לא חצי כלל והיינו משום דהיא כל מה שבה דהיא בת קידושין וע' תוס' חולין (דף קל"ב ע"א) ד"ה וצריך לרשום מש"ש וי"ל דהתם כל שיות שבו מיחייב כו' וכן הוא בר"ן שם והיינו משום דהוא כל שיות שבו מיקרי כולי' שה וכך ג"כ מיקרי כאן כולי' אשה הואיל ולעניין קידושין הוא דדנין והרי זה כל מהות בת קידושין שבה וע' ציונים לתורה כלל (ל"ב) עש"ה והפלוגתא אי מהני קידושין בחצי' שפחה וחב"ח נ' לפי"ז דהוא אי אזלי' בתר הגוף או בתר האיכות דאי בתר הגוף אזלי' הרי היא רק חצי הגוף וה"ל חצי אשה ומשא"כ אי בתר איכות אזלי' א"כ כיון דהמיעוט בעניין קיחה וקידושין הוא דכתי' כי יקח איש אשה ולא חצי אשה לכן כיון דזה החצי לו כולי' איכות הקיחה והקידושין כיון דחצי האחר לאו בר הכי הוא לכן חשוב שפיר זה החצי כל מפאת היותו כל האיכות וכבר רמזתי לעיל על דברי הרשב"א קידושין (דף נ"א ע"א) ד"ה שאני מעשר בהמה והנני להעתיק דבריו וז"ל והרי תודה דליתא בטעות וליתא נמי בזאח"ז ולחצאין נמי ליתא דאי אמר פלגא פלגא (דחלה) תיקדוש לא קדשה דהו"ל פרוס ותנן אחד מכל קרבן שלא יטול פרוס ותניא נמי בספרא וחלת מצה אחת מן הסל אם נפרסה או שחסרה פסולה ואם אמר חצי כל א' תיקדוש ה"ה פרוסות וחסרות. הראב"ד עכ"ל ז"ל. והרי דאף דגוף החלה שלימה ורק הקדושה שבה פרוסה דהקדיש רק חצי' מ"מ חשוב פרוס כיון דאיכות הקדושה פרוס וע"כ ה"נ להיפוך בהך דגיטין אף דבעניין הגוף חצי החירות רק חצי הגוף מ"מ כיון דבאיכות הקידושין הוא דבר שלם שהרי אין בה יותר תפישת קידושין רק בחצי ההוא לכן מיקרי החצי ההוא כל שפיר מפאת האיכות אף דבעניין הגוף הוא חצי וכי היכא דמיקרי פרוס מצד האיכות אף דבעניין הגוף הוא שלם וכמובן ויבואר זה עוד במ"א בארוכה יותר בל"נ אי"ה:

ובגוף קושית הבית מאיר הנ"ל שהארכנו בה בחידושינו הנ"ל הנה הדבר אין צורך לאריכות באמת רק הוא דבר פשוט במושכל ראשון דאחרי דדרשי' אותה שלימה הנה מן שלימות אין חלק אף חלק דבחלק הא אין עניין שלימות כלל וכלל דהרי זהו שם שלימות שיהי' שלם לא חלק והחלק הוא רק חלק מן הבהמה אבל לא חלק מן שלימות הבהמה דבשם שלימות הא לא שייך חלק כלל ולכן שפיר אין כאן ח"ש כלל כיון דהחלק אף חלק וחצי איננו כיון דהחיוב רק על שלימות וחצי הבהמה איננו אף חצי מן שלימות דשלימות הרי הוא דבר שלם ואילו חצי אין בו אף קצתיות של עניין שלימות וכמובן בפשיטות ורק אות אחד הוא דהוי חצי מן ב' וכן בגרוגרות יש חצי גרוגרת דחצי גרוגרת הוא חציו של גרוגרת ומשא"כ חצי שלימות ליתא דחצי אין בו משלימות כלל וכלל ולכן אין כאן ח"ש כלל וז"פ מאוד וא"צ לפנים:

תוכן העניינים

בית האוצר חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה