בית האוצר חלק א· רבי יוסף ענגיל
מערכת א-ש · כלל רח
אשת ישראל שנאנסה. ס"ל לאבוה דשמואל בכתובות (דף נ"א ע"ב) דאסורה לבעלה מחשש שמא תחלתה באונס וסופה ברצון ורבא שם פליג עלי' והלכתא כרבא וע"ש דמייתי ברייתא דמסייע לרבא ונלענ"ד דהתרגום יונתן ס"ל כאבוה דשמואל ע' דברים פרשה כ"ב פסוק כ"ו ולנערה לא תעשה דבר אין לנערה חטא מות כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה ובתרגום יונתן וז"ל ולעולימתא לא תעבדון מידעם ביש לית לעולימתא דין קטול אלהן גברא יפטרינה מיני' בגיטא כו' עכ"ל:
ונראה פשוט דס"ל להתרגום יונתן כאבוה דשמואל וע"כ אוסרה לבעלה ומצריכה גט מבעלה והמפרש ליונתן הנדפס בחומשים נעלם ממנו זה וכל דבריו שם לא נהירין ולא צהירין דמ"ש דמספקינן שמא הי' ברצון ורק מיתה אין לחייבה מספק אבל לבעלה נאסרת מספק והא דכתיב צעקה הנערה המאורשה הכוונה שמא צעקה לא נראה כלל דכיון דנבעלת בשדה בחזקת אנוסה וכמ"ש הרמב"ן שם והאשה הרי יש לה חזקת כשרות וגם חזקת היתר לבעלה א"כ מדוע לא תהי' נאמנת לומר אנוסה הייתי] ודע דדברי התרגום יונתן הנ"ל מוכיחים קצת דלא כתוס' זבחים (דף ב' ע"ב) ד"ה סתם דכתבו דאשה שזינתה אם לא ירצה הבעל לא יגרשנה אלא שלא ישמשנה ע"ש דא"כ ה"ל להתרגום יונתן לומר אלהן לגברא מיתסרא ומ"ש אלהן גברא יפטרינה מיני' בגיטא מוכח דמחויב לגרשה דייקא ובאתי רק להעיר: