בית האוצר חלק א· רבי יוסף ענגיל
מערכת א-פ · כלל קצו
אפשר לצמצם. כבר העירו התוס' מכמה דוכתי ויש להעיר עוד. א) מש"ס ברכות (דף ס' ע"א) הב"ע כגון שהזריעו שניהם בב"א וכ"ה בנדה (דף כ"ה ע"ב ודף כ"ח ע"א). ב) בעדיות פ"ג מ"ט ד' דברים ר"ג מטמא וחכמים מטהרין כסוי טני של מתכות כו' וטבלא שנחלקה לשתים כו' ובפי' הראב"ד פי' לשנים והם שוים במראה בהא פליגי ר"ג סבר א"א לצמצם הילכך שניהם טמאים דאמרי' בכל חד וחד זה הגדול כו' עש"ה בארוכה. ג) בב"ק (דף נ"א ע"א) א"ר יוחנן כגון שעקרו שניהן חוליא בב"א:
ד) עיין ב"ק (דף ע"ד ע"א) מתקיף לה ר' זירא אימא סימא את עינו ניפוק בעינו הפיל את שינו ניפוק בשינו סימא את עינו והפיל את שינו ניפוק בעינו ושינו (ולא ליתוב לי' דמי) כו' ומוכח דאפשר לצמצם דאל"כ רק בהכרח היו המעשים בזאח"ז א"כ אין זה סברא כלל דהרי הוא בן חורין מכבר והוי כמכה ישראל ומדוע לא ליתוב לי' דמי הפחות שבהן עכ"פ [ולדיעה הסוברת דהא דא"א לצמצם היינו דיש ג' צדדים צד הצמצום ושמא זה קדום ושמא האחר קדום א"כ ניחא למ"ד דאין הולכין בממון אחר הרוב דה"נ שפיר א"א להוציא ממון מפאת רוב דב' הצדדים דזאח"ז דשמא הי' כצד הצימצום היינו שניהם בב"א ונמצא שא"צ לתת לו דמים כלל ויהי' מכאן ראי' דהא דאהב"מ אחה"ר הוא מה"ת מדמצריך בב"ק התם קרא דלא נימא הכי עש"ה ודלא כאומרים דהוא רק מדרבנן כי היכי דאמרי' באיסורין סמוך מיעוטא לחזקה להחמיר מדרבנן ואולם לסברא דהאי דא"א לצמצם היינו דא"א שיהי' צד הצמצום כלל שפיר קשה]:
ואולם י"ל דלא חשוב כאן כמכה ישראל כיון דעדיין לא עמד בדין ודילמא מודה ומיפטר וגם י"ל דכוונת הגמ' אהיכא דהכהו הכאה אחת ומכח ההכאה ההיא נפלה שינו ונסמית עינו דאז אפי' הי' הנפילה והסמיון בזאח"ז מ"מ כיון דאמעשה הכאתו הוא דמחייבינן לי' ומעשה ההכאה אחת היתה ובה הוא שיוצא לחירות ע"כ שפיר ה"א דליפטר וכמובן ובאתי רק להעיר:
ה) בזבחים (דף ל"ח ע"א) לא מצינו דמים שחציין למעלה וחציין למטה כו' ופריך מהא דתנן הזה על טהרו של מזבח ז' פעמים מאי לאו אפלגי' דמזבח וברש"י וא"א לצמצם שלא יהא מקצתם למעלה ומקצתם למטה עכ"ל:
ו) שם (דף ע"ג ע"ב) רש"י ד"ה אמר רבא גזירה שמא יבואו י' כהנים בב"א ויקרבו קס"ד השתא דחייש לשמא אחר שיקחם אחד אחד עד ששחטו י' והם רוב יבואו י' כהנים ויזרקו דמיהן כאחת ויקטירו אימוריהם כאחת ואפשר לצמצם עכ"ל וע"ש עוד ד"ה ובב"א מי משכחת לה דכ' בשלמא זריקה והקטרה איכא למימר בב"א (פי' דזריקה והקטרה אפשר לצמצם בב"א) אבל לקיחה כיון דנכבשינהו וניידי כלום אפשר לצמצם לקיחתן דלא צריך לרדוף ולהשיג כל אחד עכ"ל. ז) ביבמות (דף ל"ד ע"א) א"ר עמרם אמרי בי רב בשופעות מתוך י"ג לאחר י"ג לאחיובי אינהו וברש"י ולהכי נקט שופעות משום דא"א לצמצם פריסת נדה ותפיסת קידושין בשעה אחת כו' עכ"ל:
ז) בפירוש הראב"ד על הספרא שמיני פרשה י' ברייתא ו' בנבלתה ולא בכשני חצאי זיתים שע"ג העור כ' וז"ל ולא בב' חצאי זיתים שע"ג העור (שהנוגע בהם אינו נטמא) פי' מפני שאין נוגע וחוזר ונוגע וא"א ליגע בשניהם בבת אחת עכ"ל ונראה כוונתו משום דא"א לצמצם:
ואולם דבריו צע"ג דמה שייך כאן הך דא"א לצמצם הרי לו יהא דנגע בידו הב' בח"ש הב' אחרי התחלת נגיעת ידו הא' בח"ש הא' עכ"ז הא משכחת אם ידו הא' עדיין לא פירשה מח"ש הא' וא"כ שפיר הרי נוגע בשניהם כאחד ואהך דחולין (דף קכ"ד ע"ב) יש נוגע וחוזר ונוגע כ' רש"י באמת כלומר ב' נגיעות מצטרפות עכ"ל והכוונה דאיירי בנוגע בשתיהן יחד והאי וחוזר הוא לאו דווקא רק הכוונה דב' נגיעות מצטרפות והוא הפי' הפשוט דזהו ענין הפלוגתא שם אי יש נוגע וחוזר ונוגע או לא ואולם מדברי הראב"ד נראה דמפרש להאי נוגע וחוזר ונוגע דהכוונה ממש אנגיעות בזאח"ז ובזה פליגי אי מצטרפות או לא ולא זכיתי להבין התחלת הדברים כלל וכלל דמהיכי תיתי לומר צירוף כזה בזאח"ז אם לא שנמסר בהלכה כן וצע"ג:
ח) בירושלמי למי שבת פי"ט ה"ה יעקב איש כפר נבורייא שאל לר' חגיי מעתה נולד בין השמשות נימול בין השמשות (דממ"נ אם ביה"ש שנולד בו יום שפיר נימול בשבת ואם ביה"ש לילה אף זה שנימול בו לילה הוא וה"ל חול ושרי, קרבן עדה) א"ל אילו הוינן אנא ואת עלין בחד תרע דילמא הוינן יכלין מכוונה (אילו היינו נכנסים בפתח אחד אני ואתה וכי אפשר לצמצם שנלך יחד שלא יקדים אחד מהן לחבירו ה"ה ה"נ דתחלת שקיעה יממא הוא וסופו לילה וא"א לצמצם דבאותו רגע שנולד בה יהי' נימול, ק"ע):
ט) עיין יבמות (דף כ"ז ע"ב) אחיות איני יודע מי שנאן ושם (דף כ"ח ע"א) ונימא להו דנפיל בב"א וריה"ג הוא דאמר אפשר לצמצם ומשני לא סתים לן תנא כריה"ג ואולם בירושלמי יבמות שם פ"ג ה"א אמר שם ר' יוחנן ג"כ איני יודע טעם אחיות מה הן ואי' שם א"ר ירמי' תפתר שנפל הבית על שניהן כאחת:
י) בערכין (דף כ"ג ע"ב) רשב"ג אומר אם הי' חובו כנגד הקדישו פודה (הקדיש נכסיו והי' עליו חוב כשיעור הנכסים שהקדיש צריך הבע"ח לפדות ולתת דבר מועט בפדיונו ע"ש) ואם לאו דחובו יותר מהקדישו) אינו פודה (א"צ לפדות אלא בלא פדיון יקח. פי' השני שברש"י שם. ויש להביא ראי' לפי' זה ודלא כפי' הא' דפי' אינו פודה דאינו יכול לפדות בדבר מועט משום דלאו אהני נכסים אוזפי' וזה דכלשון ר' שמעון בן גמליאל כאן מצינו לו ג"כ בש"ס כתובות (דף נ"ב ע"ב) רשבג"א אם הי' פרקונה כנגד כתובתה פודה ואם לאו אינו פודה ושם הפי' דא"צ לפדות ע"ש וא"כ נראה דה"נ דכוותה) עכ"ל הגמ' וצריך להבין הטעם מדוע בחובו כנגד הקדישו פודה דהא כיון דלרשב"ג כל שעליו חוב אין ההקדש חל דמה"ט בחובו יותר מהקדישו א"צ לפדות ובתוס' שם בשם התוספתא דאם הי' חובו יותר מהקדישו אין בהקדשו כלום וא"כ ה"נ בחובו כנגד הקדישו מדוע ההקדש חל וצריך פדיון ולא הי' לו לחול רק בחובו פחות מהקדישו וכמובן וי"ל דטעמא דרשב"ג מפאת א"א לצמצם דא"א לצמצם ולכוון בשומא אם שוה כך בצימצום ושמא שוה משהו יותר מן החוב ע"כ צריך להוסיף דבר מועט לפדיון משא"כ בחובו יותר מהקדישו הרי יש כאן גם המשהו היתר אולם יוקשה בכל הקדש דעלמא איך נפדה עפ"י שומא נימא נמי דא"א לצמצם ושמא שוה משהו יותר ונמצא הקדש יוצא בלא פדיון אולם י"ל דשם גזה"כ הוא לענין פדיון דגזרה תורה לסמוך אשומא משא"כ לענין חלות ההקדש בשעה שהקדיש אז אם בעצם שוה משהו יותר שפיר חל ההקדש ושוב אין השומא האומרת ששוה כנגד החוב מועיל לבטל ההקדש דכיון דחל הרי צריך פדיון ואין יוצא בלא פדיון דרק בפדיון הרי יש גזה"כ לסמוך אשומא וי"ל עוד באופן אחר ואין להאריך:
יא) בתוס' מנחות (דף ע"ו ע"ב) ד"ה שריבה וז"ל ודבר תימא היאך יכול לכוון בחביתין שיהיו שוות דלקמן בריש שתי מדות אמרי' דמחלקה ביד עכ"ל וצ"ע דכיון דמה"ת מוכרח לחלק ביד ע' מנחות (דף פ"ז ע"ב) א"כ מאי קושי' דאיך יכול לכוון הא בכל כה"ג אמרו בבכורות (דף י"ז ע"ב) ת"ש (דאפשר לצמצם) ממדת כלים ממדת מזבח שאני התם דרחמנא אמר עביד ובכל היכי דמצית למיעבד ניחא לי' כו' וצ"ע:
יב) ברש"י ר"ה דף כ"ז ע"א) ד"ה י' קורין וז"ל וי' קולות יש כאן שא"א להם לצמצם דיבורם בתיבה אחת שלא יהא אחד לאחור ואחד לפנים עכ"ל:
יג) בב"ר פ"י ארשב"י בשר ודם שאינו יודע לא עתיו ולא רגעיו ולא שעותיו הוא מוסיף מחול על הקודש אבל הקב"ה שהוא יודע רגעיו ושעותיו נכנס בו כחוט השערה עכ"ל והכוונה דטעם תוספת שבת מפאת דבו"ד אינו יכול לכוון ולצמצם השעה ויש לחוש שיבוא לעשות מלאכה בשבת ועמ"ש בזה בלקח טוב כלל ח' אות ה' וע"ע תוס' עירובין (דף מ"א ע"א) ד"ה אי דאע"ג דט' באב בין השמשות שלו מותר מ"מ מתחיל מבעוד יום לפי שא"א לכוון תחלת הלילה עכ"ל:
יד) בב"מ (דף נ"ב ע"ב) אמר חזקי' מע"ש שאין בו ש"פ אומר הוא וחומשו מחולל על מעות הראשונות לפי שא"א לו לאדם לצמצם מעותיו וע"ש ברש"י ובתוד"ה נתנה ושם (דף נ"ג ע"א) בתוד"ה דילמא:
טו) במהרש"א פסחים (דף צ"ח ע"ב) על רש"י ד"ה ושלהן יוצא לבית השריפה שמא שלו נשחט ראשון כ' וז"ל בשנשחטו כאחד נמי איכא למימר האי טעמא דא"א לצמצם ושמא שלו נשחט ראשון כו' ע"ש:
טז) במנחות (דף צ"ח ע"ב) רש"י ד"ה אלא למ"ד כ' ועשרה שלחנות של עשרים אמה בעשרים אמה היכי יתבי הא א"א לצמצם שלא יהא ריוח מועט בין שלחן לשלחן עכ"ל:
יז) במעילה (דף ז' ע"א) רש"י ד"ה אלא ששחט שניהן בבת אחת כ' כגון ששחטום שני כהנים כאחת כו' עכ"ל וק' הא א"א לצמצם וע"ש בתוס' וע' זבחים (דף ע"ג ע"ב) והובא הסוגי' דשם לעיל אות ו':
יח) בכלים פ"ה מ"ז בר"ש וז"ל תניא בתוספתא תנור שחלקו לשנים כו' טמא לפי שא"א לכוון ואם אפשר לכוון טהור פי' כו' טמא ב' החלקים דלא ידעינן בהי מינייהו איכא רוב וכדאמרי' בריש פ"ב דחולין חלקו לשנים והן שוין שניהן טמאין לפי שא"א לצמצם ואם אפשר לכוון טהור ובפ"ב דבכורות (ד' י"ז) שאמרו דכלי חרס א"א לצמצם משום דיש בו גומות הני מילי היכא דסלקו לאחר שהוסק אבל הכא בשלא הוסק כדקתני מבית האומן דאפשר לכוון בעוד שהוא רך ולח עכ"ל ועכ"פ מבואר דס"ל לתוספתא זאת דאפשר לצמצם דאל"כ גם בעודו רך נמי לא הי' אפשר לכוון וכמובן:
יט) ברשב"ם ב"ב (דף פ"ט ע"א) ד"ה לא יאמר לו שקול לי אחת אחת וז"ל כל רביע בפני עצמו שאי אפשר לו שלא ישקול בריוח ומפסיד שאי אפשר לצמצם עכ"ל:
כ) במעילה (דף ב' ע"א) תוד"ה שחט ביום וז"ל ונקט זריקה משום דא"א לצמצם שתהא שחיטה ממש בסוף הלילה והקבלה מיד ביום דקבלה ושחיטה תכופות זו לזו עכ"ל וי"ל דאין כוונתם דא"א לצמצם כלל רק דכיון דקשה לצמצם מיהת ורחוק שיומצא ע"כ לא נקטי' תנא:
כא) בתוס' קידושין (דף ס"ג ע"א) ד"ה יפר שמא תעדיף (עליו יתר מן הראוי לו) וז"ל תימה הלא אינו מיפר אלא דברים שבינו לבינה ועינוי נפש וי"ל דהא נמי דברים שבינו לבינה שלפי שא"א לצמצם ליהנות משלה מה שהיא חייבת לו וא"א שלא יהנה יותר מן הראוי לו ויאסר אף בשאר מעשה ידי' ולכך צריך להפר עכ"ל וגם שם א"צ להיות הכוונה ממש דא"א לצמצם רק אפי' אפשר מ"מ כיון דהצמצום קשה חשוב דברים שבינו לבינה:
כב) במנחות (דף ס' ע"א) ת"ר לא ישים עלי' שמן ולא יתן (עלי' לבונה) יכול בשני כהנים כו' ובתוד"ה יכול וז"ל ונראה לפרש דמיירי בשתי מנחות הנעשות בשני כהנים דהכי אורחא דמילתא משום ברב עם הדרת מלך כו' והכי קאמר יכול בשתי מנחות דווקא כתיבי שני לאוין שבזאת נתן שמן ובזאת נתן לבונה דאילו במנחה אחת כיון דכבר נתן עלי' שמן הרי היא פסולה ולא מיחייב תו אלבונה כו' וקצת קשה דאימא דקרא מיירי בשנתן השמן והלבונה בבת אחת ושמא א"א לצמצם עכ"ל: