בית האוצר חלק א· רבי יוסף ענגיל
מערכת א-ס · כלל קפט
אסור. אי שייך ל' אסור אדבר שאינו אלא מדת חסידות ע' ס' קהלת יעקב למהר"י אלגאזי ז"ל בחלק לשון חכמים אות נ"א ערך אסור הביא בזה מן הר"ן ספ"ק דע"ז דהא דאז"ל אסור לעשות שותפות עם העכו"ם רק מדת חסידות הוא ואפי' איסורא דרבנן ליכא מדאמרי' במגילה (דף כ"ח ע"א) תיתי לי דלא עבדי שותפות עם עכו"ם ע"ש וכזה נלענ"ד ג"כ ראיה מברכות (דף ל"א ע"א) א"ר יוחנן משום רשב"י אסור לאדם שימלא שחוק פיו בעוה"ז כו' אמרו עליו על ר"ל שמימיו לא מילא שחוק פיו מכי שמעה מר' יוחנן רבי' וע"כ דהאי אסור היינו רק מדת חסידות דאם הוא איסור ממש מאי רבותי' דר"ל שלא עשה איסור ע' כזה בחולין (דף ל"ז ע"ב):
וע"ע תענית (דף י"א ע"א) אר"ל אסור לאדם לשמש מטתו בשני רעבון שנא' וליוסף יולד שני בנים בטרם תבוא שנת הרעב ובתוד"ה אסור וז"ל וא"ת הרי יוכבד נולדה בין החומות ואותו העת עת רעב הי' ועל כרחך שימשו מטותיהן בשני רעבון וי"ל דלכ"ע לא הוי אסור אלא למי שרוצה לנהוג עצמו, בחסידות ויוסף לא שימש אבל שאר בני אדם שימשו עכ"ל ומבואר ג"כ דשייך אסור על מדת חסידות ואולם י"ל דעתה הוא איסור ממש אלא דכיון דאין זה מאיסורי ב"נ רק מאיסורי ישראל ואך דיוסף קיים את התורה עד שלא ניתנה וזה הרי הי' רק ממדת חסידות וע"כ שפיר שאר בני אדם שימשו ואולם מהא דיליף הש"ס גוף הדין מיוסף מוכח דעשה יוסף כן מעצמו לא שהוא בלא"ה דין אצלנו ויוסף עשאו מפאת קיום תורה עד שלא ניתנה וי"ל דבאמת יוסף עשה רק ממדת חסידות רק דבעת שניתנה תורה ונכתב מקרא זה וליוסף יולד וגו' בטרם תבוא וגו' להורות נתן המקרא הזה שראוי לנהוג בזה כיוסף שלא לשמש מטתו בשני רעבון דאל"כ לאיזה דבר הזכירה תורה דהי' הלידה בטרם תבוא וגו' וע"כ מעתה הוא איסור שפיר מכח הכתוב הנ"ל ורק בימי יוסף אז עשאו יוסף שפיר רק ממדת חסידות ושאר בנ"א לא עשאו כן:
וראיתי עוד בריטב"א מגילה (דף כ"ח ע"א) שם אהך דתיתי לי דלא עבדי שותפות עם עכו"ם וז"ל וכ"ת מאי רבותי' דהא איסורא דאורייתא הוא ובכלל לא ישמע על פיך כדאיתא בסנהדרין אסור לאדם לעשות שותפות עם עכו"ם שמא יתחייב לו שבועה והתורה אמרה לא ישמע על פיך והנכון דההוא לאו איסורא ממש דאורייתא או דרבנן אלא מדת חסידות בעלמא וכענין שאמרו אסור לאדם שילוה מעותיו בלא עדים ואסור להלוות את העכו"ם בריבית וכענין שאמרו אסור דמשחרר עבדו עובר בעשה וכדפירש"י בסדר נזיקין עכ"ל הנה שהריטב"א חשב עוד איסורים ואמר דהם רק מדת חסידות ומ"ש דאיסור משחרר עבדו הוא ג"כ רק מדת חסידות הוא חידוש גדול ואכ"מ:
וע"ע רמב"ן גיטין (דף ל"ו ע"א) ד"ה ומי איכא מידי שכ' וז"ל וכי אתו לקמי' דרב וא"ל מידי פרוסבול הי' לך למה להו פרוסבול ואם תאמר שלא ישמוט במדת חסידות א"כ פשיטא דמהימנא דאי בעי לא מישמטא והיכי אמרת לא שביק היתירא ואכיל איסורא הא לאו איסורא הוא כלל כו' עכ"ל ומוכח דעתו ז"ל דלא שייך למיקריי' למדת חסידות בל' איסור ובאתי רק להעיר: