אור ברסלב
בית האוצר חלק א מערכת א-מ › כלל קפג

בית האוצר חלק א· רבי יוסף ענגיל

מערכת א-מ · כלל קפג

כלל קפב

אם למקרא או למסורת. מקור הפלוגתא בקידושין (דף י"ח ע"ב) וסנהדרין (דף ד' ע"א) ועוד כמה מקומות המדברים מזה בביאור והמה מצוינים במסורת הש"ס לקידושין שם ואמנם ראיתי לקבץ עוד מקומות הנודעים לי המדברים גם המה מענין זה ולא הוזכר שם בביאור לשון אם למקרא או למסורת רק שזה כוונת ומובן המאמר ואלה המה:

א) ב"ב (דף ט' ע"א) דריש ר' הונא קרא הלא פרוש לרעב לחמך בשי"ן כתיב פרוש כו' ור' יהודה דריש לי' פרוס וכדקרינן ע"ש הרי דלר' הונא יש אם למסורת ולר' יהודה יש אם למקרא:

ב) בקידושין (דף כ"ט ע"א) ואיהי מנלן דלא מיפקדא דכתיב תיפדה תפדה כו' וברש"י כלומר קרי בי' תיפדה ושם (עמוד ב') איהי מנלן דלא מיחייבא דכתיב ולימדתם ולמדתם וברש"י קרי בי' ולימדתם כו' ושם (דף ל"ד ע"ב) אמר אביי אשה בעלה משמחה וברש"י קרי בי' ושמחת (ושמחתה היינו שישמח אותה) ונראה דכל הני דרשות בסברא דיש אם למסורת אזלי דלפי המסורת הבלתי נקוד יש לקרות כן משא"כ המקרא הרי איננו כך ואולם הנך דרשות דקידושין (דף כ"ט ע"א וע"ב) הנ"ל אינם שנוים במחלוקת ולפי דברינו הי' ראוי שיהי' תלוים בפלוגתא דאם למסורת כו' ואולם לפמ"ש התוס' בכמה דוכתי דהיכא דהמקרא והמסורת לא מכחשי אהדדי לכ"ע דרשי' תרוייהו א"כ הך דקידושין (דף כ"ט) נמי הא לא מכחשי אהדדי ושפיר דריש לתרווייהו ולפי"ז הך דאביי דאשה בעלה משמחה דמכחשי אהדדי דכוונת אביי שם לחייב את בעלה לשמחה והיא פטורה משא"כ לפי המקרא החיוב עליה והבעל פטור ואם כן שפיר תלוי לכאורה בפלוגתא דאם למסורת כו' ובאתי רק להעיר:

ג) בהוריות (ד' ד' ע"א) א"ק ועשו אחת מכל מצות ולא כל מצות (מצוות ופריך אדרבה) מצות תרתי משמע א"ר נחמן בר יצחק מצות כתי' וכזה בע"ז (דף ח' ע"א) מקרין תרתי משמע א"ר נחמן בר יצחק מקרן כתי' ועוד שם (דף כ"ד ע"ב) ויעלהו זכר משמע א"ר נחמן בר יצחק ויעלה כתי' [וע"ש בגליון דיש שם קרי וכתי' ויעלה כתי' ויעלהו קרי] ובכתובות (דף ס"ט ע"ב) ינחם אחרים משמע ארנב"י ינחם כתי' [וע' כתובות (דף ה' ע"ב) השיב בבלי אחד ור' חייא שמו ויבשת ידיו יצרו ומשני ידו כתי' ונראה דר' נחמן בר יצחק מסכים שם לתי' זה דאמר בתר הכי והכתי' יצרו א"ר נחמן בר יצחק יצרו אצבעותיו כו'] ובמגילה (דף ט"ו ע"ב) ורוב בגימט' מאתן וארביסר הוו ארנב"י ורב כתי' וכזה ביומא (דף ע"ה ע"ב) מחוספס א"ר יוחנן שנבלע ברמ"ח איברים (גימט' דמחספס) מחוספס טובא הוי ארנב"י מחספס כתי' ובסוכה (דף ט' ע"ב) בסכות תרתי משמע ארנב"י בסכת כתי' וביומא (דף ל"ח ע"ב) חסידיו טובא משמע ארנב"י חסידו כתי' ובשבת (דף נ"ה ע"ב) והכתי' אל בני כי לא טובה השמועה ארנב"י בני כתי' וביבמות (דף ס"ה ע"ב) וכבשוה תרתי משמע ארנב"י וכבשה כתי':

ד) בזבחים (דף ק"ז ע"א) מוקטרי חוץ שהעלן לחוץ מניין א"ר כהנא א"ק ואליהם תאמר על הסמוכין תאמר מתקיף לה רבא מי כתי' ועליהם ואליהם כתי' וברש"י ד"ה ואליהם תאמר כ' ועליהם קרינן עכ"ל ומבואר דלר' כהנא יש אם למקרא ולרבא יש אם למסורת ולפי"ז יסבור רבא ג"כ דבאשם תלוי חייב בחתיכה אחת ע' כריתות (דף י"ז ע"ב) דרבא עצמו מפרש טעמא דרב דבעי ב' חתיכות משום דיש אם למקרא וא"כ רבא לטעמי' דס"ל דיש אם למסורת א"כ הוא עצמו יסבור בהכרח דחייב בחתיכה אחת ויובן לפי"ז מאי דמוכח בחולין (דף ט' ע"ב) דלרבא סד"א מה"ת לחומרא וכ"כ בס' שב שמעתתא שמעתתא א' פרק ד' ולהנ"ל ניחא דלטעמי' אזיל וכמובן:

ה) בעירובין (דף נ"ב ע"ב) א"ר חנינא רגלו אחת בתוך התחום ורגלו אחת חוץ לתחום לא יכנס דכתי' אם תשיב משבת רגלך רגלך כתי' כו' איכא דאמרי א"ר חנינא רגלו אחת כו' יכנס דכתי' אם תשיב משבת רגלך רגליך קרינן עכ"ל הגמ' הנה דפליגי תרי לישני אליבא דר' חנינא אי אזלי' בתר מקרא או מסורת וע"ש דמייתי ברייתא אחרים אומרים למקום שרובו הוא נזקר והוא כלישנא בתרא דר' חנינא עש"ה ואחרים היינו ר"מ וא"כ מוכח דס"ל לר"מ יש אם למקרא וצע"ק מכריתות (דף י"ח ע"א) דלא בעי ר"מ ב' חתיכות באשם תלוי והיינו משום דיש אם למסורת ומצות כתי' עש"ה (דף י"ז ע"ב) וע' אות הקדום ואולם מצינו אחרים דאינם ר"מ וכמבואר בתוס' ברכות (דף ט' ע"ב) ד"ה אחרים ועוד בכמה דוכתי ובאתי רק להעיר:

ו) בסוטה (דף ה' ע"א) א"ר יוחנן אדם אפר דם מרה בשר בושה סרוחה רימא איכא דאמרי שאול דכתי' בשין וי"ל דר"י אזיל בתר מקרא דהברת תיבת בשר כאילו הי' סמ"ך והא"ד אזיל בתר מסורת דכתי' בשין וע"ע שם (דף ג' ע"א) אר"ל אין אדם עובר עבירה אא"כ נכנס בו רוח שטות שנא' איש איש כי תשטה אשתו תשטה כתי' הנה דר"ל אזיל בזה בתר כתי' דהוא בשין [וע"ע שם (דף ה' ע"ב) אריב"ל כל השם אורחותיו בעוה"ז זוכה ורואה בישועתו של הקב"ה שנא' ושם דרך אראנו בישע אלקים אל תיקרי ושם (בשין שמאלית) אלא ושם דרך (בשין ימנית) הנה דריב"ל אמר לה בלשון אל תיקרי ולא אמר ושם כתי' וכהך דר"ל תשטה כתי' ונראה מזה דריב"ל ס"ל כר' יוחנן דבתר קרי אזלי' ולא מיתפרשא שין שמאלית כימנית כיון דהקרי שמאלית וע"כ ההכרח לדרוש לשנות הקריאה ולומר אל תיקרי כו' ודו"ק]:

ז) בב"מ (דף כ"ב ע"ב) ר' פפא רמי כתי' כי יתן וקרינן כי יותן הא כיצד בעי' כי יותן דומי' דכי יתן כו' ועוד מאמר כזה לר' פפא שם (דף ל' ע"א) כתי' עבד וקרינן עובד בעי' עובד דומי' דעבד כו' הנה דר' פפא דורש לתרוייהו למקרא ולמסורת יחד באופן דלא ליכחשו אהדדי וע' אות ב':

ח) בקידושין (דף ס"ב ע"א) בשלמא לרחב"ג היינו דכתי' אם לא שכב איש אותך וגו' הנקי אלא לר"מ חנקי מבע"ל א"ר תנחום הנקי כתי' ע"ש ברש"י דלר"מ דרשי' לקרא כפי המקרא והמסורת גם יחד ולרחב"ג א"צ לדורשו רק כפי המקרא לחוד:

ט) בפסחים (דף נ' ע"א) רבא סבר למידרשי' בפירקא א"ל ההוא סבא לעלם כתי' והיינו כמ"ד יש אם למסורת ואולם שם ג"כ אין המסורת דלעלם סותר את המקרא דלעולם:

י) במנחות (דף ע"ו ע"ב) א"ר הונא מנחת מאפה שאפה חלה אחת יצא מ"ט מצת כתי' הנה דס"ל לר' הונא אם למסורת וה"נ ס"ל לר' הונא בב"ב (דף ט' ע"א) פרוש בשין כתי' וכמובא באות א':

יא) ביבמות (דף ס"ג ע"א) ר' אלעזר רמי כתי' כנגדו וקרינן כניגדו זכה כנגדו לא זכה מנגדתו הנה דר"א דריש המקרא והמסורת גם יחד ועוד מאמר כזה לר' אלעזר במנחות (דף פ"ט ע"ב) א"ר אלעזר כתי' ונסכה וקרינן ונסכו כיצד נסכה דמנחה כנסכו דיין כו' וע"ע יומא (דף ע"ב ע"ב) ר' יוחנן רמי כתי' זר וקרינן זיר זכה נעשית לו זיר לא זכה זרה הימנו ועוד שם (דף ע"ו ע"ב) ר' כהנא רמי כתי' תירש וקרינן תירוש זכה נעשה ראש לא זכה נעשה רש רבא רמי כתי' ישמח (בשין ימנית ל' שממה) וקרינן ישמח (בשין שמאלית ל' שמחה) זכה משמחו לא זכה משממו:

יב) ע' ענין מחודש ברש"י פרשת לך עה"כ ויט אהלה בית אל מים וברש"י אהלו. אהלה כתי' בתחלה נטע את אהל אשתו ואח"כ את שלו. ב"ר [וברש"י על הב"ר שם הגירסא א"ר חנינא בתחלה נטע כו' כנ"ל] וברא"ם עה"ת שם כ' וז"ל בתחלה נטע אהל אשתו ואח"כ את שלו ב"ר דדרשי יש אם למקרא ולמסורת ואע"ג דלא אשכחן בשום דוכתא למידרש קדימה ואיחור בין המקרא והמסורת שאני הכא דאמרי' צריך לכבד את אשתו יותר מגופו כדאיתא בפ' כיסוי הדם (כוונתו אהא דאמרי' בכיסוי הדם (דף פ"ד ע"ב) לעולם יאכל אדם וישתה פחות ממה שיש לו וילבש ויתכסה במה שיש לו ויכבד אשתו ובניו יותר ממה שיש לו שהן תלויין בו והוא תלוי במי שאמר והי' העולם וק"ק דטפי ה"ל לאתויי גמ' יבמות (דף ס"ב ע"ב) דנאמר שם להדיא האי לישנא דצריך לכבד את אשתו יותר מגופו וכדאיתא שם ת"ר האוהב את אשתו כגופו והמכבדה יותר מגופו כו' עליו הכתוב אומר וידעת כי שלום אהלך] ואסמכתא בעלמא היא זו ולא ילפותא גמורה עכ"ל:

ואולם בגור ארי' שם כ' וז"ל וא"ל דילמא איפכא דבתחלה נטע אהלו וי"ל שהכתיב קודם לקרי וכיון דכתי' אהלה וקרינן אהלו א"כ אהלה נטע תחלה עכ"ל הנה דס"ל להג"א ז"ל באמת דהיכא דדרשי' לתרוייהו למקרא ולמסורת אז יש אל המסורת קדימה אל המקרא ונראה דזה ג"כ תלוי בפלוגתא אי יש אם למקרא או למסורת דנהי דהיכא דמצינן למידרש תרוייהו ולא סתרי אהדדי דרשי' לתרוייהו עכ"ז למ"ד בעלמא אם למקרא היכא דסתרי אהדדי א"כ המקרא עיקר אצלו מן המסורת כיון שדוחה את המסורת עבור המקרא ע"כ גם היכא דדרשי' לתרוייהו עכ"ז יש אל המקרא משפט הקדימה כיון דהוא העיקר יותר ועוד דלענין הקדימה הרי גם עתה סתרי אהדדי שהרי א"א לתת הקדימה לשניהם רק לאחד מהם וא"כ לענין זה הרי סתרי אהדדי וכל היכא דסתרי אהדדי הרי שוב ס"ל דאם למקרא ודו"ק ולמ"ד דאם למסורת אזי הוא להיפוך דיש משפט הקדימה אל המסורת ולפי"ז צ"ל דמימרא דר' חנינא דב"ר הנ"ל הוא להך לישנא דס"ל בעירובין (דף נ"ב ע"ב) אליבא דר' חנינא דיש אם למסורת ובאתי רק להעיר:

יג) דע דפלוגתא דחזקי' ור' אבוה בפסחים (דף כ"א ע"ב) דחזקי' יליף איסור הנאת חמץ מלא יאכל בצירי ור' אבוה פליג ע"ש (דף כ"ג ע"ב) ברש"י ד"ה איכא בינייהו דכ' דר' אבוה לא ס"ל לדחזקיה דלא יאכל בצירי משמע יותר הנאה מלא יאכל ורק כל הלימוד לדידי' בין היכא דכתיב יאכל ובין היכא דכתיב יאכל בצירי הוא רק מנבילה או מאותו ע"ש הנה נלענ"ד דפלוגתתם הוא ג"כ פלוגתא דיש אם למסורת או למקרא והוא עפ"י ש"ס פסחים (דף פ"ו ע"א) על הבתים אשר יאכלו אותו בהם מלמד שהפסח נאכל בשתי חבורות יכול יהא האוכל אוכל בשתי מקומות ת"ל בבית אחד יאכל כו' דברי ר' יהודה רש"א על הבתים אשר יאכלו אותו בהם מלמד שהאוכל אוכל בשתי מקומות יכול יהא נאכל בב' חבורות ת"ל בבית אחד יאכל במאי קמיפלגי ר' יהודה סבר יש אם למסורת ור"ש סבר יש אם למקרא וברש"י ר"י סבר יש אם למסורת יאכל כתיב [לא כדקרינן בבית אחד יאכל רק כאילו הי' כתוב חולם אחר הי'] משמע אדם אחד אוכלו בבית אחד ולא בב' בתים אבל גבי אוכלים הרבה כתיב בתים הרבה ורש"א מלמד שהאוכל אוכל בב' מקומות ויאכלו דכתיב בקרא אכל חד וחד מאוכלין קאי יכול יהא עיקרו של פסח נאכל בב' חבורות ת"ל בבית אחד יאכל וקסבר יש אם למקרא יאכל אפסח קאי ולא אגברי כלומר עיקר תחלת אכילתו תהא בחבורה אחת לא יתחלק לב' חבורות אבל גברא אי בעי קאי מהכא ואזיל ואכיל הכא דלא קפיד רחמנא אלא אעיקר תחלת אכילה מדקרינן יאכל אפסח ולא יאכל [בחולם אחר הי'] אגברא עכ"ל וע"ש ברש"י דהביא עוד פי' אחר וסתר אותו וכ' לבסוף וז"ל ועוד לישנא דברייתא דייקא כוותי דגבי חבורות נקט פסח נאכל ולא נקט ב' חבורות אוכלין אותו וגבי מקומות נקט האוכל אוכל ולא נקט פסח נאכל הלכך כי דרשי' בבית אחד יאכל כמקרא אפסח משמע למעוטי חבורות וכי דרשי' יאכל אגברי משמע למעוטי מקומות עכ"ל הנה מתבאר מזה דהיכא דילפי' דין ממקרא דקרינן יאכל אז הדין ההוא תלוי אי יש אם למקרא או למסורת דלמ"ד דאם למסורת אזי גם כאן אין לנו ללמוד דין ההוא רק ראוי להיות הדין כפי המסורת דהוא יאכל וא"כ אף אנו נאמר דדרשא דדריש חזקי' מיאכל בצירי תתכן רק אי יש אם למקרא [וע"ש ברש"י פסחים (דף כ"א ע"ב) ד"ה לא יאכל דכ' מדקרינא לא יאכל] משא"כ למ"ד דיש אם למסורת וכמובן:

ולפי"ז גם מ"ש הרמב"ם בה' חו"מ דח"ש דחמץ אסור מה"ת מלא יאכל בצירי גם הוא תלוי בפלוגתא דאם למסורת או למקרא [ונודע דעת הרמב"ם דסד"א מה"ת לקולא משום דלטעמי' אזיל דפסק בה' שגגות כמ"ד דבעי' חתיכה מב' חתיכות לאשם תלוי משא"כ למ"ד דדי בחתיכה אחת אזי סד"א מה"ת לחומרא מדחייב א"ת והנה מבואר בכריתות דמ"ד דבעי' ב' חתיכות היינו משום דיש אם למקרא ומצוות קרינן ומ"ד דדי בחתיכה אחת היינו משום דאם למסורת ומצות כתיב ולפי"ז ספק ח"ש דחמץ לכ"ע שרי מה"ת דממ"נ אי יש אם למקרא הרי כל ספק מותר מה"ת ואי אם למסורת וספק אסור מה"ת שוב הא לא דרשי' יאכל ואין בהח"ש איסור מה"ת ע"ש בנושאי כלי הרמב"ם מה שהסבירו דעתו מדוע לא ילפי' גם חמץ מכל חלב כמו שאר איסורין ויש לחדש בזה עוד הרבה מאוד. וע"ע בת"כ צו פרשה ב' ברייתא י"א מצות תאכל אפי' כל שהוא ונראה דדריש ג"כ מדכתיב תאכל בצירי דהמצוה גם בכ"ש ובמ"א הארכתי בזה ולפי דרכנו איפוא גם דין זה אי אכילת קדשים מצוותה בכ"ש או לא יהי' תלוי בפלוגתא דאם למסורת וכמובן וע"ע בירושלמי פסחים פכ"ש לא יאכל לחייב את המאכיל כאוכל ולפי דברינו הנה גם דרש זה תלוי בפלוגתא דאם למסורת כו' וכ"ז מחודש גדול אעפ"י שהוא מוכרח לענ"ד לכאורה מש"ס פסחים (דף פ"ו) הנ"ל ובאתי רק להעיר]:

יד) בשבת (דף נ"ה ע"ב) והכתיב מעבירים א"ר הונא ברי' דר' יהושע מעבירם כתיב וע"ש ברש"י דלא גרס לה:

טו) בסוכה (דף ל"ב ע"א) א"ל רבא תוספאה לרבינא ואימא תרתי כפי דתמרי כפת כתיב ועוד שם (דף מ"ה ע"ב) א"ר הונא מ"ט דר' יוחנן בן ברוקה דכתיב כפות שנים אחת ללולב ואחת למזבח ורבנן אמרי כפת כתיב:

טז) בגליון ס' אור תורה לר' מנחם די לונזאנו ז"ל פ' ראה ראיתי הסברת הא דאיתא בסנהדרין (דף פ"ט ע"א) אין ממיתין אותו (לזקן ממרא) לא בב"ד שבעירו כו' אלא מעלין אותו לב"ד הגדול שבירושלים ומשמרין אותו עד הרגל וממיתין אותו ברגל שנא' וכל העם ישמעו וייראו דברי ר"ע אמר לו ר' יהודה וכי נאמר יראו וייראו והלא לא נאמר אלא ישמעו וייראו למה מענין את דינו של זה אלא ממיתין אותו מיד וכותבין ושולחין בכל מקום איש פלוני נתחייב מיתה בב"ד ומבואר שם בס' הנ"ל דבהא פליגי דר"ע ס"ל דיש אם למקרא ולמסורת וע"כ כיון דקרינן ויראו וכתיב ויראו ע"כ דרשי' תרוייהו וכאילו נאמר ישמעו ויראו וייראו וע"כ בעי' שמיעה וראי' שמהם תבוא היראה וע"כ ממיתין אותו ברגל דכל העם העולין יראו מיתתו ואותם הפטורים מעלי' לרגל ולא עלו ישמעו וייראו ור' יהודה אזיל בתר מקרא לחוד וע"כ כיון דקרינן ויראו ולא ויראו א"כ אין כאן לשון ראי' אלא שמיעה ומורא לחוד ולכן די שימיתוהו מיד ויכתבו וישלחו בכל מקום כו' כדי שייראו מחמת השמיעה וזהו שאמר ר' יהודה וכי נאמר יראו וייראו כמו שאתה דורש שניהם בתיבת ויראו והלא לא נאמר כו' ודו"ק עכת"ד בתוספת נופך ומ"ש דר"ע דריש מקרא ומסורת מתאים עם הך דר"ע בפסחים (דף ל"ו ע"א) דדריש שם ג"כ תרוייהו גבי לחם עני ע' תוס' סנהדרין (דף ד' ע"א) ד"ה כלהו ומ"ש דר' יהודה אזיל בתר מקרא ע' פסחים (דף פ"ו ע"א וב') ע"ש ב' פירושים ברש"י ולחד פי' ס"ל לר"י להיפוך דאם למסורת וע' לעיל אות י"ג ובאתי רק להעיר:

יז) בחולין (דף כ"ט ע"א) דתני ר' יוסף תזבח שלא יהיו שנים שוחטים זבח אחד כו' וא"ר כהנא תזבחהו כתיב וברש"י תזבחהו כתיב ויש אם למסורת כו' וצ"ע דהא ר' כהנא ס"ל בזבחים (דף ק"ז ע"א) דיש אם למקרא וכמובא לעיל אות ד' וצ"ל דר' כהנא דחולין הנ"ל טעמא דברייתא קאמר ולי' לא ס"ל וע"ש (עמוד ב') דמסיק דברייתא כראב"ש סתימתאה אתי' אבל חכמים אומרים שנים שוחטים זבח אחד ע"ש וא"כ י"ל דהיינו טעמא דרבנן משום דס"ל דיש אם למקרא ותזבחוהו קרינן ור' כהנא גופי' כרבנן ס"ל וז"פ:

תוכן העניינים

בית האוצר חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה