בית האוצר חלק א· רבי יוסף ענגיל
מערכת א-ל · כלל קעח
אלא לא שנא. בחולין (דף מ"ו ע"ב) ואמר רבא ריאה שהאדימה מקצתה כשירה כולה טריפה א"ל רבינא לרבא מקצתה מ"ט דהדרא בריא כולה נמי הדרא בריא מי לא תניא ושאר שקצים ורמשים עד שיצא מהם דם וכ"ת לשמונה שרצים מדמינן לה דתניא ננרר הדם אעפ"י שלא יצא אי הכי אפי' מקצתה נמי אלא לא שנא ופירש"י דבין כולה ובין מקצתה כשירה ובתוס' ד"ה אלא ל"ש פיר"ח ל"ש וטריפה עכ"ל וע"ע דוגמת הך אלא לא שנא בשבת (דף ע' ע"ב) ושבועות (דף י"ט ע"א ודף כ"ו ע"א) וערכין (דף ו' ע"א) ובכולם פירש"י להקל [ועש"ה במקומות אלה ויש לנו לדון בזה ממקום אחד על השאר ע' תוס' מנחות (דף ל"ה ע"ב) ד"ה פוק חזי מאי עמא דבר פי' בקונטרס להחמיר ור"ת מפרש להקל כי ההיא דפ"ק דעירובין גבי הילמא ולחיים וכן בפ' שלשה שאכלו (דף מ"ה ע"א) עכ"ל הרי דגם התוס' דנו בכמו זה דכמו דשם הכוונה להקל כן כאן]:
והנה מצאתי דכהך פלוגתא דרש"י ור"ח דחולין הנ"ל אם הכוונה אלא ל"ש להקל או להחמיר יש ג"כ פלוגתא בין האמוראים עצמם בשבת (דף ל"ח ע"א) בעי מיניה מר' חייא בר אבא שכח קדירה ע"ג כירה ובישלה בשבת מהו אישתיק ולא א"ל ולא מידי למחר נפק דרש להו המבשל בשבת בשוגג יאכל במזיד לא יאכל ולא שנא מאי ול"ש רבה ור' יוסף דאמרי תרווייהו להיתירא מבשל הוא דקעביד מעשה במזיד לא יאכל אבל האי דלא עביד מעשה במזיד נמי יאכל ר' נחמן בר יצחק אמר לאיסורא כו' וע"ע דוגמת זה דמספקא לגמ' אם הכוונה להתיר או לאסור בשבת (דף ק"ח ע"א) במשנה אין עושין הילמי בשבת אבל עושה הוא את מי המלח וטובל בהן פתו כו' (מפרש בגמ' דה"ק אין עושין מי מלח מרובין אבל עושה הוא מי מלח מועטין) א"ר יוסי והלא הוא הילמי בין מרובה ובין מועט (ואם המרובין אסורים אף המועטים אסורים ואם אלו מותרין אף אלו מותרין, רש"י) ובגמ' איבעי' להו ר' יוסי לאסור או להתיר כו' וכזה עוד בעירובין (דף צ"ד ע"א) במשנה חצר שנפרצה לרה"ר כו' מותרים באותו שבת ואסורים לעתיד לבא דברי ר' יהודה ר' יוסי אומר אם מותרים לאותו שבת מותרין לעת"ל ואם אסורין לעת"ל אסורין לאותו שבת ובגמ' שם (דף צ"ה ע"א) איבעיא להו ר' יוסי לאסור או להתיר כו' הנה דגם הך דר' יוסי הוא דוגמת הך דלא שנא ומספקא ליה לגמ' אם כוונתו לאסור או להתיר וע' ירושלמי עירובין שם פרק ט' ה"ד דאמשנה הנ"ל ר' יוסי אומר אם מותרים לאותו שבת כו' קאמר א"ר יוחנן כישות וקירוי' ומבוי וגר ועם הארץ חמרים (סימני הלכות הם דדמיין להך דר' יוסי ממש ואיכא לספוקי בכלהו אם הכוונה להקל או להחמיר וכדמפרש להו התם ואזיל וקמ"ל ר' יוחנן דכולן להחמיר) עש"ה בירושלמי:
וע"ע בעירובין (דף צ"ב ע"א) איתמר ב' חצירות וחורבה אחת ביניהם אחת עירבה ואחת לא עירבה א"ר הונא נותנין אותה לזה שלא עירבה אבל לשעירבה לא כו' וחייא בר רב אמר אף לשעירבה ושתיהן אסורות ואם תאמר שתיהן מותרות כו' וברש"י וחייא בר רב אמר אף לשעירבה אני שמעתי מאבא אף לשעירבה נותנין אותה ומדעתי אני מפרש דהא דאמר אבא אף לשעירבה לאסור את שתיהן קאמר כו' ואם תאמר במה ששמעתי אף לשעירבה להתיר קאמר אבא דשתיהן מותרות כו' עכ"ל הנה דאמר רב אף לשעירבה והוא דוגמת הך דלא שנא ונסתפק חייא בר רב בכוונתו ג"כ אם הכוונה לאסור או להתיר:
וע"ע חולין (דף קי"ג ע"א) ר' ששת מלח ליה גרמא גרמא תרי מ"ט לא משום דפריש מהאי ובלע האי חד נמי פריש מהאי גיסא ובלע האי גיסא אלא לא שנא עכ"ל הגמ' ושם בהכרח הכוונה להקל וכן כתבו התוס' שם אלא ל"ש ומותר בכל ענין כו' עכ"ל וא"כ יש משם סיוע לכאורה לשיטת רש"י בהך דחולין (דף מ"ו ע"ב) דפי' אלא ל"ש וכשירה: