אור ברסלב
בית האוצר חלק א מערכת א-כ › כלל קסד

בית האוצר חלק א· רבי יוסף ענגיל

מערכת א-כ · כלל קסד

כלל קסג

אכילת קדשים. אי יש לה דין קדשים ואמרי' בה דיחוי א"ד יש לה רק דין מצוה ולא אמרי' בה דיחוי למ"ד אין דיחוי אצל מצוות דיברתי כבר בזה בקונטרס ע' פנים לתורה ובס' לקח טוב וכעת ראיתי בשו"ת הרמ"ע מפאנו סי' ק"ה ברהיטת דבריו שם שכ' וז"ל ניחא לן למימר דהרמב"ם מלתא אגב אורחא קמ"ל שאיסור זריקת הדם אינו אוסר את הבשר דנימא בי' דיחוי אצל אכילתו כדאיבעיא לן בפרק האלילים אם יש דיחוי אצל מצוות וטעמא דמילתא כו' עכ"ל ומבואר מרהיטת לשונו דרק מדין דיחוי אצל מצות קאתי עלה ולא מדין דיחוי דקדשים ושהיתה סברתו פשוטה דיש לה רק דין מצוה לענין זה ולא דין קדשים [ולמ"ד דבע"ח אין נדחים רק שחוטין והכי קיי"ל והדבר צריך טעם ואחד מן הטעמים אשר לי בזה הוא דמ"ד הנ"ל ס"ל דלא שייך כלל דיחוי בעצם הקרבן ורק בעבודה הוא דאמרי' דיחוי דהעבודה נדחית וע"כ שחוטין דכבר נעשה בם מעשה עבודה דשחיטה היא אחת מד' עבודות ואירע בה פסול אז נדחית עבודת השחיטה ואין חוזרת ונראית וה"ז פסולה דחשובה מחוסרת עבודת שחיטה ובמקומן יבוארו הדברים בארוכה אי"ה:.

ולפי"ז דין אכילת קדשים אי שייך בי' דיחוי למ"ד הנ"ל יהי' תלוי אי אכילת קדשים חשוב עבודה שדיברתי בזה בכלל הקדום וכמובן ובלא"ה י"ל דגוף הספק אי אכילת קדשים חשוב קדשים לענין דיחוי או רק מצוה תלוי בהנ"ל אם האכילה היא עבודה דאם היא עבודה נראה יותר דחשובה קדשים ויש לה דין קדשים וכמובן מיהו גם אכילת תרומה קרוי' עבודה וכש"ס פסחים (דף ע"ב ע"ב) שהבאתי בכלל הקדום וא"כ גם באכילת תרומה יהי' ראוי לומר דיחוי אפי' אי נימא בעלמא דאין דיחוי אצל מצוות וזה וודאי אינו ולא אישתמיט אדם לומר כך וע' יבמות (דף ס"ח ע"ב) כשהיא חוזרת חוזרת לתרומה ואין חוזרת לחזה ושוק ע"ש דיליף לי' מקרא ויש לדרוש טעמא דקרא משום דחזה ושוק הם קדשים וע"כ אמרי' דיחוי דכיון דנדחית כבר בהיותה אשת הזר אין חוזרת ונראית וזה אי גם אכילת קדשים הוא כקדשים לענין דיחוי ואולם שם הוא רק דיחוי דגברא ואין הדיחוי בגוף הקדשים וע' זבחים (דף י"ב ע"ב) והארכתי בזה במ"א אי שייך דיחוי בגברא:

וע"ע יבמות (דף פ"ז ע"א) דחוזרת בשביל בנה חוזרת אף לחזה ושוק ולכאורה גם שם שייך דיחוי ואולם ז"א ואדרבה יובן ג"כ הטעם מדוע חוזרת בשביל בנה עדיף מחוזרת בשביל עצמה וזה דחוזרת בשביל עצמה הרי באה לאכול בקדושת עצמה וגופה שהיא כהנת והיא הרי כבר נדחית בהיותה אשת הזר וע"כ אין חוזרת ונראית משא"כ בחוזרת בשביל בנה דאין אוכלת מכח עצמה כלל רק שהבן מכהן מאכילה בכחו והבן הרי לא נדחה וע"כ שפיר בכחו להאכילה והרי גם זרה ממש אוכלת בשביל בנה מכהן ולא עדיף הדיחוי מפאת שהיתה אשת זר מאילו היתה זרה ממש שבכח הבן להאכילה וה"ז דומה לעבד כהן דאוכל בחזה ושוק ואם מכרו לישראל וחזר ולקחו הימנו פשוט דאוכל עתה שנית בחזה ושוק ולא שייך למימר בי' דיחוי כיון שאין אוכל מכח עצמו כלל רק הכהן הוא שמאכילו בכחו והרי הכהן לא נדחה ושפיר מאכיל את עבדו ולא גרע פסול הדיחוי מפסול העבדות דעבד הוא עוד פחות מזר ואעפ"כ זיכתה לו תורה להאכיל את עבדו וא"כ מה בכך שהי' זה העבד פעם עבד ישראל ורק אילו הי' העבד אוכל מכח עצמו הי' שייך לומר שכבר נדחית קדושתו מלאכול משא"כ עתה שאין אוכל מכח עצמו כלל רק מכח מאכיל וכשהי' עבד של ישראל ולא הי' לו מאכיל ממילא לא הי' אוכל ועתה שהוא עבד כהן ויש לו מאכיל שפיר רשאי לאכול ואין בזה ענין דיחוי כלל וכמובן וא"כ ה"ה חוזרת בשביל בנה דבנה מאכילה שפיר יש לו להאכיל גם אשה שהיתה פעם אשת ישראל משא"כ אוכלת בשביל עצמה ובקדושת עצמה שפיר יתכן לומר דהיא כבר נדחית קדושתה בהיותה אשת הזר וכמובן וע' יבמות (דף ס"ח ע"ב) שם והיא הנותנת כהנת דקדיש גופה פסיל לה (עמוני כו' הבא עלי') הא (לוי' וישראלית דאוכלת רק בשביל בנה) דלא קדיש גופה לא פסיל לה כו' וא"כ ה"נ כהנת דקדיש גופה שפיר שייך לדון בה דין דיחוי ולומר דנדחית קדושתה ואינה חוזרת ונראית משא"כ אוכלת בשביל בנה דלאו בקדושה דנפשה אכלה אין אל הדיחוי מה לפעול והבן המאכיל הרי לא נדחה וז"פ אלא דכהנת גופה רק קדושתה לאכילת קדשים הוא דיש לה דין קדשים ושייך בה דיחוי משא"כ קדושתה לאכילת תרומה לא שייך דיחוי ושפיר חוזרת לתרומה ואין חוזרת לחזה ושוק ודו"ק ובאתי רק להעיר]:

תוכן העניינים

בית האוצר חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה