בית האוצר חלק א· רבי יוסף ענגיל
מערכת א-י · כלל קמח
איבע"א קרא ואיבע"א סברא. בתוס' שבועות (דף כ"ב ע"ב) ד"ה איבע"א עמדו בזה דכיון דאיכא סברא ל"ל קרא דכה"ג פריך בכתובות (דף כ"ב ע"א) ותירצו וז"ל ויש לחלק דיש דברים שאין הסברא פשוטה כל כך וצריך הפסוק להשמיענו הסברא עכ"ל וע"ע דוגמת זה בתוס' פסחים (דף צ' ע"א) ד"ה החיי' דאהא דאיתא שם ואם ימעט הבית מהיות משה כו' רבי אומר שאם אין לו ממנה אחר עמו על פסחו ועל חגיגתו שע"מ כן הקדישו ישראל פסחיהן כו' וע"ש בגמ' דאמר דרבי יליף לי' מקרא דמהיות משה דדריש החיי' עצמך משה ובתוס' וז"ל תימא כיון דמקרא נפיק מה צריך לטעמא שע"מ כן הקדישו ישראל פסחיהן וי"ל דקמ"ל קרא שדעתו לכך עכ"ל:
וע"ע תוס' נדה (דף מ"ו ע"ב) ד"ה כדר' פנחס דאמר על דעת בעלה היא נודרת וז"ל וא"ת א"כ אמאי נכתב בפרשת נדרים דבעל מיפר לאשתו אפי' אינה אשתו כגון הכא (ע"ש דאיירי בקידושין דרבנן) הבעל מיפר דעל דעתו נודרת כו' עכ"ל ולדברי תוס' פסחים הנ"ל י"ל דהכתוב משמיענו דעת האשה שכשהיא נודרת על בעלה נודרת ומה"ט מצי מיפר וממילא ידעי' מזה דאפי' בקידושין דרבנן נמי כיון שגילתה תורה דאשה נודרת ע"ד בעלה א"כ ה"נ כיון שסבורה להיות אשתו ודרה עמו באישות של תקנת חכמים [וע' יבמות (דף ק"ז ע"א) דכיון דאיכא קידושין דרבנן לא אתי למימר דבעילתו בעילת זנות] ע"כ שפיר גם היא נודרת על דעתו ושפיר מצי מיפר ודו"ק ונכון בס"ד: