בית האוצר חלק א· רבי יוסף ענגיל
מערכת א-י · כלל קמד
אינו מצווה ועושה. אם הוא מעלה גם במצות ל"ת כבר הבאתי בקונטרס ע' פנים לתורה דברי הגור ארי' עה"ת דרק במ"ע הוא דשייך אינו מצווה ועושה דכל עשה הוא מעלה קניינית וע"כ גם מי שאינו מצווה שיין ביה קניית המעלה משא"כ ל"ת איננה מעלה קניינית רק שמירה מן הפגם והגרעון והיא רק פגם וגרעון אצל מי שהוזהר עלי' משא"כ מי שלא הוזהר ואינו חטא אצלו אינו פוגמו כלל ע"ש שכ' משום זה דאבות דקיימי תורה עד שלא ניתנה היינו רק עשין אבל לא לאוין וע"כ נשא יעקב ב' אחיות עש"ה וע' בקונטרס ע' פנים שם מה שהערותי בזה מירושלמי נזיר:
וע"ע ב"מ (דף נ"ח ע"ב) אם הי' גר ובא ללמוד תורה אל יאמר לו פה שאכל נבילות וטריפות שקצים ורמשים בא ללמוד תורה שנאמרה מפי הגבורה כו' ומוכח קצת דעשיית דבר הנאסר בל"ת שבתורה פוגם גם במי שאינו מוזהר עלי' שהרי הגר בעודו עכו"ם עדיין לא הי' מוזהר אנבילות כו' וע"ע סוטה (דף י"ב ע"ב) מלמד שהחזירוהו למשה על כל המצריות כולן ולא ינק אמר פה שעתיד לדבר עם השכינה יינק דבר טמא היינו דכתיב את מי יורה דעה וגו' גמולי מחלב עתיקי משדים (למי לימד הקב"ה תורה למי שגמל והפריש עצמו מחלב טמא ונעתק מן השדים הטמאים כו', רש"י) ואולי רק מאכלות אסורות ביחוד הם פגם גם אצל מי שאינו מצווה וגם אולי הפגם הוא רק לענין קבלת התורה וע"כ משה שהי' עתיד לדבר עם השכינה ולקבל תורה משכינה לכן הי' זה פגם וכפירש"י למי לימד הקב"ה תורה למי שגמל כו' וכן הך דב"מ פה שאכל כו' בא ללמוד תורה כו' דכל לימוד תורה עניינו ענין קבלת התורה מסיני ע' ברכות (דף כ"א ע"ב) כל המלמד לבנו תורה מעלה עליו הכ' כאילו קיבלה מהר חורב שנא' והודעתם לבניך וגו' וסמיך ליה יום אשר עמדת לפני ד' אלקי"ך בחורב ועוד שם (דף כ"ב ע"א) והודעתם לבניך וכתי' בתריה יום אשר עמדת וגו' מה להלן באימה וביראה כו' ועוד שם (דף ס"ג ע"ב) הסכת ושמע ישראל היום הזה נהיית לעם כו' ללמדך שחביבה תורה על לומדי' בכל יום ויום כיום שניתנה מהר סיני [וע' עירובין (דף נ"ד ע"ב) למה נמשלו ד"ת לאילת לומר לך מה אילה רחמה צר וחביבה על בועלה כל שעה ושעה כשעה ראשונה אף ד"ת חביבין על לומדיהן כל שעה ושעה כשעה ראשונה וי"ל ג"כ דהכוונה כש"ס ברכות הנ"ל וכשעה ראשונה שניתנה מסיני קאמר] וכהנה עוד בכמה דוכתי ומה גם בגר דלימודו הוא חידוש ממש כיון שאין התורה מורשה לו מאבותיו ודע דאם נאמר דלאוין הם פגם גם במי שאינו מצווה בם וכדמוכח לכאורה שטחיות הך דב"מ ודסוטה הנ"ל י"ל דזה טעם איסור האכלת איסור לקטן בידים שאסרה תורה וז"פ וע' יו"ד סי' פ"א בש"ך ס"ק כ"ו: