בית האוצר חלק א· רבי יוסף ענגיל
מערכת א-י · כלל קלה
איסורים משמות שונים אי מצטרפים להחמיר את הדבר. כבר הבאתי בכלל נ"ג דברי הת"י כריתות (דף ג' ע"א) דב' איסורים משמות שונים אין מצטרפים להחמיר את הדבר ולהחשיבו איסור חמור טפי כי היכא דנימא בי' סברא דאעמה"ד דכל איסור מהם בפ"ע הוא עומד ואין האחד מחמיר את חבירו עש"ה כי כן הבנתי בכוונת דבריהם וע' מה שהערותי בזה באתוון דאורייתא כלל ט"ז מכמה דוכתי:
וי"ל עוד דפלוגתא דתוס' רפ"ק דיבמות ודס' הכריתות הנודעת אי עשה דוחה ב' לאוין תלוי ג"כ בספק הנ"ל דאם האיסורים מצטרפין ונעשה מהם איסור אחד חמור טפי שפיר אינו נדחה כיון דהוא איסור החמור יותר מכלאים בציצית דהוי רק חד לאו וכמובן משא"כ אם אין האיסורים מצטרפים וכל איסור בפ"ע הוא עומד אזי שפיר העשה דוחה לכל חד וחד מינייהו כמו שהוא דוחה ללאו אחד בלבד ושפיר כתבו התוס' רפ"ק דיבמות דילפי' מכלאים בציצית גם תרי איסורי ולא מפלגינן בין חדא איסורא לתרי איסורי ודו"ק וה"נ סברת הריב"א המובאה בתוס' פסחים (דף מ"ז) וחולין (דף קמ"א) דהא דאין עדל"ת ועשה היינו רק דהעשה אינה נדחית אבל הלאו שפיר נדחה כשאר לאו דעלמא ע"ש מובן מאיליו דתלוי ג"כ בספק הנ"ל אם האיסורים מצטרפים או לא דאם מצטרפים אזי ה"נ הלאו והעשה מצטרפים יחד ונעשים איסור אחד חמור טפי ואין כח בעשה לדחותו ונמצא שגם הלאו אינו נדחה ודו"ק וכן מחלוקת ר' ישמעאל ור"ע בנזיר (דף מ"ח ע"ב) אי ילפי' כ"ג והוא ג"כ נזיר שיהיה מותר לטמא למ"מ מכ"ג לחודי' או נזיר לחודי' דר' ישמעאל ס"ל מה לי חד לאו מה לי תרי לאוי ור"ע מפליג בין חד לאו לתרי לאוי י"ל ג"כ בפשיטות דבספק הנ"ל הוא דפליגי אם האיסורים מצטרפים יחד או כל אחד בפ"ע עומד וכמו שהסברנו כן פלוגתא דתוס' ודכריתות הנ"ל וכמובן:
ואולם בהך דנזיר י"ל עוד דפלוגתתם הוא אם הקדושות מצטרפות יחד היינו אם יש ב' קדושות בדבר אם הם מצטרפים יחד להעשות קדושה אחת גדולה ועצומה טפי כיון דבהך דנזיר הם מילי דקדושה קדושת כהונה גדולה וקדושת נזירות וע"כ י"ל דפלוגתתם כנ"ל אם הקדושות מצטרפות ומתאחדות יחד להעשות קדושה אחת גדולה ועצומה טפי דאז אין ללמוד קדושה הגדולה והעצומה הזאת מקדושה קלה ממנה דכ"ג לחודי' או נזיר לחודי' וכמובן ויש לי גם בספק זה אם ב' קדושות בגוף אחד מצטרפות ומתאחדות יחד אריכות גדול ב"ה ואכ"מ ויתבאר במה שיבוא אי"ה:
וע"ע תוס' יבמות (דף כ' ע"ב) ד"ה אמר דתרי עשה לא דחי לל"ת ועשה ע"ש ומוכח ג"כ לכאורה דלא אמרי' צירוף בכל כי האי גוונא דאל"כ הרי צירוף תרי עשין עדיף מצירוף לאו ועשה לענין דחי' כיון דעדל"ת וכמובן וא"כ ראוי לומר דחי' גם בתרי עשין לעומת ל"ת ועשה וע"כ דכל כה"ג לא אמרי' צירוף וכמובן:
ואולם גם לפי הסברא דלא אמרי' צירוף יוקשה קצת הבנת טעם התוס' יבמות הנ"ל דכיון דלא אמרי' צירוף א"כ שוב הרי הל"ת שפיר נדחית אעפ"י שיש עמה עשה וכנ"ל וא"כ הרי נשאר עשה נגד ב' עשין וא"כ נהי דב' העשין ג"כ אין מצטרפים יחד להעשות ולהחשב מצוה אחת גדולה טפי רק כל אחת מהם בפ"ע עומדת עכ"ז הא מאי דאין עשה דוחה עשה הוא רק מטעם מאי אולמי' דהאי עשה מהאי עשה וא"כ כאן הא לא שייך מאי אולמי' עכ"פ דודאי עדיף לעבור אחד עשה כדי לקיים תרי עשין ואעפ"י שאין התרי עשין מצורפים ודו"ק:
וע"ע ביבמות (דף מ"ה ע"ב) דאמר דמאן דמכשיר מכשיר אפי' באשת איש (מאן דס"ל דעכו"ם ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר מכשיר אפי' בבא על א"א) דדומי' דאשת אב בעי' (דמיני' ילפי' דולד ערוה היא ממזר) מה אשת אב לדידי' לא תפשי בה קידושין הא לאחריני תפשי בה קידושין אף כל דלדידי' לא תפשי כו' הא לאחריני תפשי כו' יצאו עכו"ם ועבד דלא תפשי להו קידושין לא לדידה ולא לאחריני עכ"ל הגמ' וקשה דבשלמא עכו"ם ועבד הבא על הפנוי' שפיר י"ל דאין איסור ביאת עכו"ם ועבד עושה את הולד ממזר [ע' תוס' יבמות (דף ט"ז ע"ב) ד"ה קסבר דלחד שינויא שם איסור דביאת עכו"ם ועבד הוא דדנין בי' אם עושה את הולד ממזר ולא המנע התפישת קידושין בעצם עש"ה] כיון דהוא איסור הבלתי דומה לאשת אב דאשת אב הוא איסור דאית לי' תפישת קידושין לאחריני משא"כ שם איסור עכו"ם ועבד לית לי' תפישת קידושין בשום מקום משא"כ בבא על אשת איש ויש כאן איסור א"א א"כ איסור א"א בעצם הרי הוא איסור שיש לו תפישת קידושין לאחרים ושפיר ראוי שיהיה הולד ממזר מאיסור זה ומדוע יוגרע איסור זה ע"י שיש כאן גם איסור עכו"ם ועבד שאין בו תפישת קידושין ועל כרחך דאיסורים משמות שונים מצטרפין ונעשים ונחשבים איסור אחד חמור דיש לו חומרות ב' האיסורים גם יחד וע"כ גם כאן האיסורים מצטרפים ונעשים איסור אחד חמור שאין בו תפישת קידושין ולכן גם מכח איסור א"א שפיר אין הוולד ממזר וזה ממש דוגמת הך דפסחים (דף כ"ז ע"ב) שהבאתי באתוון דאורייתא שם דאמר דחלב דשור הנסקל חשיב דיש לו חומר כרת ואיסור הנאה כמו חמץ ואעפ"י שבחמץ ב' החומרות אלו מכח חמץ משא"כ שם הכרת הוא מכח חלב והאיסור הנאה מכח שור הנסקל וע"כ דהאיסורים מצטרפים ונחשבים איסור אחד חמור טפי דאית בי' חומרת כרת ואיסור הנאה גם יחד וה"נ דכוותה ודו"ק היטב:
וע"ע בירושלמי תרומות (פ"ז) ופסחים (פ"ב ה"ג) שוגג בתרומה ומזיד בחמץ שוגג בתרומה ומזיד בנזיר כו' אין תפתרינה לשני דברים ניחא ואין תפתרינה לדבר אחד מחלוקת דר' יוחנן ור"ל ובקרבן עדה פי' וז"ל אין תפתרינה לב' דברים אם תפרש שהם כב' לאוין וב' דברים ניחא ולכ"ע לוקה משום חמץ ומשלם לתרומה ואין תפתרינה לדבר אחד מחלוקת דר"י ור"ל דפליגי דר"י סובר כל היכא דאיכא ממון ומלקות מילקא לקי ממונא לא משלם ור"ל סובר דלוקה ומשלם א"כ פליגי נמי הכי דלר"י פטור ולר"ל חייב עכ"ל וצריך ביאור דמדוע נפתרינה לדבר אחד ונחשיבם כאילו היו לאו אחד ודבר אחד ואולם עפ"י דרכנו י"ל דזהו ג"כ ספיקו של הירושלמי אם האיסורין מצטרפים להחשב איסור אחד חמור טפי וכנ"ל דאי נימא דאין האיסורים מצטרפין לכן כל אחד בפ"ע עומד ושפיר אין מלקות דמפאת איסור חמץ פוטר תשלומין דמפאת תרומה משא"כ אי נימא דהאיסורין מצטרפין ונעשים איסור אחד חמור לכן שפיר חשיבי איסור התרומה והחמץ כאילו היו איסור אחד וחשיב מלקות דחמץ כאילו הי' מכח איסור התרומה עצמו וע"כ שפיר פוטר ואמנם כ"ז לפירושו של הק"ע הנ"ל ואמנם באמת גוף פירושו הנ"ל לא שמיע לי:
ונלענ"ד פשוט דכוונת הירושלמי הוא באופן אחר לגמרי ולהיפוך לגמרי ממ"ש הוא ז"ל ואם שאכ"מ עכ"ז אזכירהו פה בקצרה וזה דר"י ור"ל פליגי אי חייבי מלקיות שוגגין פטורין מתשלומין וע"כ כוונת הירושלמי דאי חייבי מלקיות שוגגין פטורין וא"כ כיון דבתרומה עצמה נמי הי' לו למלקות דתרומה לפטור גם בשוגג מתשלומין דתרומה ועכ"ז גזה"כ הוא לחייב אאכילת תרומה בשוגג א"כ ראוי לומר דמגו דמלקות דתרומה אינו פוטר מגזה"כ ה"ה דגם כשיש עוד מלקות מפאת איסור אחר נמי אינו פוטר כיון דגזה"כ הוא דלא אמרי' קלב"מ לענין פטור דתשלומי תרומה בשוגג:
ואמנם י"ל ג"כ דגזה"כ הזה הוא רק לגבי מלקות דתרומה שאין פוטר אבל אם יש שם מלקות מכח איסור אחר שפיר פוטר וכעין יש שלד"ע דמעילה דכ' הרמב"ם דהגזה"כ הוא לענין איסור מעילה לבד ובלבד שלא יתערב עמו איסור אחר וזהו שאמר בירושלמי דאין תפתרינה לשני דברים ולא תימא סברא דמגו הנ"ל שיגרור דין תרומה גם למלקות דחמץ לומר דמגו דמלקות דתרומה לא פטר ה"נ מלקות דחמץ לא פטר ניחא דוודאי פטור מתשלומין מטעם קלב"מ דמלקות דחמץ פוטרו מתשלומין משא"כ אם תפתרינה לדבר אחד היינו שתאמר סברא דמגו הנ"ל אז תלוי במחלוקת ר"י ור"ל אי חייבי מלקיות שוגגין פטורין דאי פטורין וא"כ יש לו למלקות דתרומה עצמה לפטור ואפ"ה אינו פוטר מגזה"כ לכן גם מלקות דחמץ אינו פוטר ואי חייבי מלקיות שוגגין חייבין וא"כ ליכא גזה"כ כלל לענין מלקות דתרומה דשפיר חייב רחמנא אוכל תרומה בשוגג כיון דשגגת מלקות אינו פוטר מתשלומין וע"כ כאן שיש מלקות בפועל מפאת זדון החמץ שפיר המלקות דחמץ פוטר מתשלומי התרומה כנלענ"ד פשוט כוונת הירושלמי הנ"ל:
ודע דגוף סברת הרמב"ם הנ"ל גבי שלד"ע במעילה דבלבד שלא יתערב עמו איסור אחר י"ל ג"כ דתלוי בספק שלנו אי איסורים משמות שונים מצטרפים להחשב איסור אחד חמור טפי וזה דבאמת ראוי לומר דכיון דהמעילה עצמה עבירה ואעפ"כ יש שליחות מגזה"כ שוב מה לי איסור אחד מה לי תרי איסורי אלא דאי נימא דהאיסורים מצטרפים ונעשים איסור אחד חמור ביותר א"כ י"ל דכל שיש שם עוד איסור אחר אזי שוב לגבי איסור המעילה עצמו נמי ליכא גזה"כ כיון דאיסור המעילה עצמו שב להיות כאן איסור אחר לגמרי הנעשה מהתכללות ב' האיסורין יחד ורק אם נאמר דכל איסור בפ"ע הוא עומד וא"כ גם איסור המעילה דכאן הוא רק איסור מעילה לבד ואיננו חמור טפי ממעילה דעלמא אז שפיר שייך לומר דמגו דאיסור המעילה אין מבטל השליחות ע"כ גם איסור האחר אין מבטל השליחות ודו"ק היטב:
ואולם איבעי' דירושלמי הנ"ל אי אמרי' מגו וכנ"ל אין לפרשו כן דלפי דברינו הא דלא אמרי' מגו אדרבה הוא מפאת שמתאחדים האיסורים ונעשה גם איסור התרומה חמור טפי וליכא שוב גזה"כ גם לענין איסור התרומה עצמו וא"כ לא הי' לו להירושלמי לומר אין תפתרינה לב' דברים (דבצד זה קאי בסברא דלא אמרי' מגו וכדפרישנא) דאדרבה אי לא אמרי' מגו הרי אנו פותרין אותם לדבר אחד וא"כ איפכא ה"ל לירושלמי לומר אין תפתרינה לד"א ניחא אין תפתרינה לב' מחלוקת כו' ודו"ק היטב ובאתי רק להעיר: