בית האוצר חלק א· רבי יוסף ענגיל
מערכת א-י · כלל קיב
אין יקיש למחצה. שייך רק היכא דאפשר להקיש לגמרי משא"כ היכא דא"א להקיש לגמרי ויש כבר בהכרח חילוק בין הדברים במה שאנו באים להקישם זל"ז אז שוב ליתא לכללא דאין היקיש למחצה. כן יש ללמוד מתוס' יבמות (דף פ"ו ע"א) דאהא דאמרי' התם מ"ט דר"מ כו' כי את מעשר בנ"י אשר ירימו לד' תרומה מה תרומה אסורה לזרים אף מעשר ראשון נמי אסור לזרים כו' ורבנן מה תרומה טובלת אף מע"ר נמי טובל כתבו הם ז"ל ד"ה אף מע"ר טובל וז"ל אבל איסור זרות לא ילפי' לרבנן אע"ג דאין היקיש למחצה כיון דלא מצי לאקושי לגמרי לאסור אף ללוים כמו תרומה עכ"ל וע"ע תוס' חולין (דף ע"ח ע"א) ד"ה ועוד וז"ל וא"ת ואמאי לא גמרי' שור שור משבת ויהא או"ב נוהג אף בחי' כו' וי"ל כיון דלא מצינו למילף אף בהמה טמאה דומיא דשבת לא ילפי' כלל עכ"ל וע"ע תוס' קידושין (דף מ"ד ע"א) ד"ה צווח ר"ל ויצאה והיתה וז"ל ואע"ג דאפי' ר"ל לא מקיש הוי' ליציאה שהרי בקטנה היא מתגרשת אף ע"י עצמה לרבנן אם יש לה דעת לשמור גיטה ואינה מתקדשת ע"י עצמה מ"מ יש לנו להשוותם בכל מה שנוכל מלשון ויצאה והיתה כו' עכ"ל ומוכח דאית ליה לר"ל כללא דאין היקיש למחצה אפי' היכא שא"א להקיש לגמרי וי"ל דבזה פליגי באמת ר' יוחנן ור"ל בקידושין שם עש"ה ותבין:
ואולם לפי המתבאר מיתר דברי התוס' שם יש שם עוד סברא אחרת בהך דר"ל עש"ה וע"ע בפי' הרא"ש נדרים (דף ו' ע"ב) בעי ר"פ יש יד לפאה כו' מי אמרי' כיון דאיתקש לקרבנות מה קרבנות יש להן יד כו' א"ד כי איתקש לבל תאחר הוא דאיתקש ובפי' הרא"ש דדוקא לבל תאחר דכתיב בקרא ולא למילי אוחרי דכמה דברים כתיבי בהאי קרא דליכא לאקושינהו לכל מילי עכ"ל ומוכח ג"כ כוונתו כנ"ל דכיון דכמה דברים כתובים בקרא דליכא לאקשינהו להנך דברים ע"כ אזל לי' כללא דאין היקיש למחצה מכאן וגם לענין יד אין להקישם וע"ש בתוד"ה ואת"ל וע"ש עוד בר"ן דתי' הך קושיא דאין היקיש למחצה בענין אחר וע"ע בס' יראים סי' קט"ז וז"ל מיהו עיקר הדבר נראה היתר אוכל נפש ביום הזכרון מג"ש דמקרא קודש כו' ואם באת לומר יוה"כ נמי כו' נאמר בו מקרא קודש נתיר בו א"נ ב' תשובות בדבר חדא שאין אוכל נפש ביוה"כ שהרי אסור באכילה ושתי' ומאחר שאסרת בו א"נ אין לנו ללמוד גם לענין הנאת הגוף ומלאכת מצוה שהיא הנאה שהתרנו ביו"ט שלא לחצאין דברה תורה ללמד עכ"ל וה"ז ג"כ כסברא הנ"ל דכיון דא"א להקיש לגמרי לא מקשינן כלל ואולם שם י"ל עוד כוונה אחרת ואין להאריך וע"ע מהרי"ט בשניות חחו"מ סי' קכ"ד וז"ל וא"ת היכי קאמר את"ל יש יד לצדקה דאין היקיש למחצה הא על כרחך הוי היקיש למחצה דלא קעבר בלא יחל כנדרים וי"ל דמשום הא לא מיקרי היקיש למחצה דלא איתרבי אלא בעשה כו' עכ"ל ומתבאר מקושית, המהרי"ט ג"כ דפשיטא לי' ז"ל דהיכא דא"א להקיש לגמרי אזל ליה כללא דאין היקיש למחצה ובאתי רק להעיר.
והנה דברי התוס' דיבמות (דף פ"א ע"א) שהבאתי תחלת דברינו דכתבו דאיסור זרות לא ילפי' לרבנן (מהיקישא דמע"ר לתרומה לומר דמה תרומה אסורה לזרים אף מע"ר אסור לזרים) כיון דא"א לאקושי לגמרי לאסור אף ללוים כמו תרומה עכ"ל ודקדקתי מזה דהיכא דא"א להקיש לגמרי ליתא לכללא דאין היקיש למחצה [וכן ראיתי שדיקדק גם המלוא הרועים ז"ל בספרו ח"ב ערך היקיש אות כ"ב כלל זה מתוס' יבמות הנ"ל ע"ש וכבר הבאנו עוד מקומות דמבואר בם סברא זאת] נתיישבתי די"ל דאין כוונת התוס' כלל לזה רק לסברא אחרת לגמרי הוא שכיוונו וזה דרק אילו הי' למע"ר זרים והיה מותר לאילו הזרים נמצא זה נגד ההיקיש שהקישתו תורה לתרומה שהרי התרומה אסורה לשהם זרים לה ואילו מע"ר מותר לזרים אצלו משא"כ כאן דענין זרות הרי איננו בישראלים ולוים בפרט שישראל ולוי הוא זר וכהן אינו זר דתיבת זר איננו תואר שום איש מוגבל כלל רק דכל ענין זרות הוא לפי ערך קדושת הדבר דכל שערך קדושת הדבר גבוהה מערך האדם נקרא האדם זר לדבר ההוא ע' יבמות (דף ל"ג ע"ב) שזר אצלו קאמר עש"ה דעבודות כ"ג ביוה"כ נקרא גם הכהן הדיוט זר לגבייהו כיון שמעלתם וערכם גבוה גם מערך כהן הדיוט וע' מנחות (דף ע"ד ע"א) דכהן שאכל מן האימורין לוקה משום לאו דכל זר לא יאכל קודש ע"ש בפרש"י דכהן לגבי אימורים כזר הוי דלפי ערך קדושת האימורין גם הכהן זר אצלם ולוקה משום לאו דזרות וכן שמן המשחה הכל זרים אצלו ואפי' כהנים וכמ"ש ואשר יתן ממנו על זר ונכרת מעמיו וגם כהנים בכלל ואפי' כ"ג אחרי שנמשח בו חשוב זר לר"מ כמבואר בכריתות (ד' ו' ע"ב) וע' מעילה (ד' י"ט א') ובזכרוני מאחד הראשונים שהאריך בזה דשם זרות איננו שם מוגבל כלל רק הכל הוא לפי ערך קדושת הדבר וע"כ ה"נ לענין דידו הנה בתרומה שיערה תורה דקדושה שבה לה ערך כזה שהלוים וישראלים הם זרים לה היינו שהם רחוקים מערך הקדושה ההוא ערך ריחוק כזה עד שקרוים זרים אצלו ואסרה להם התרומה משום זה בלאו דוכל זר לא יאכל קודש וא"כ מעתה מאן לימא לן דגם מעשר יש לו ערך קדושה כזאת שהישראלים הם מרוחקים ממנו וזרים לו ודילמא אין הישראלים זרים כלל לערך קדושתו ונמצא שמה שהמעשר מותר לישראלים איננו כלל נגד ההיקיש שהרי התרומה רק לזרים לה אסורה וגם המעשר אילו הי' לו זרים הי' אסור אלא שאין לו זרים כלל ודו"ק היטב ואמנם הרי הא גופא קשיא דנקיש מעשר לתרומה ונאמר דמעשר יש לו קדושה כקדושת התרומה וכל שהם זרים לתרומה הם זרים גם למעשר ואולם ז"א דזה שוב שייך רק אילו הי' אפשר להקיש לגמרי לאסור אף ללוים כמו תרומה משא"כ עתה דללוים בהכרח מותר א"כ על כרחך דאין לו זאת הקדושה ממש אשר לתרומה ושלא כל הזר לתרומה זר למעשר שהרי הלוי זר לתרומה ואינו זר למעשר וקדושה אחרת פחותה מקדושת התרומה על כרחך הוא דיש לו למעשר וא"כ קדושה האחרת הפחותה ההיא מנין לך לומר גם על הישראל שהוא זר אצלה דילמא לפי ערך קדושה האחרת ההיא גם הוא איננו זר כלל וממה שהוא זר לתרומה הרי א"א לדון שהרי קדושת התרומה בהכרח גבוה מקדושת המעשר מדלוי זר לקדושת התרומה ואינו מוזר ורחוק מקדושת המעשר וא"כ שוב גם בישראלי שמא לפי ערך קדושת המעשר ג"כ במציאות ובפועל איננו רחוק ממנה ריחוק כזה אשר יפול עליו שם זר ונמצא שמה שהמעשר מותר לישראלים איננו כלל נגד ההיקיש שהוקש לתרומה כיון שהישראלי איננו זר אצלו ואיל אצל התרומה הרי הוא זר וזהו שכיוונו התוס' במה שכתב דכיון דא"א להקיש לגמרי לאסור אף ללוים לכן ממילא א"א להקיש כלל ודו"ק היטב מאוד ואם גם לא תרצה לפרש דברי התוס' על הכוונה הזאת עכ"ז הדברים בעצמותם עמוקים ונכונים מאוד בעזה"י:
והנה בענין אי אמרי' אין היקש למחצה היכא דא"א להקיש לגמרי יש לי להעיר עוד לכאורה דהוא פלוגתא דתנאי בש"ס מכות (דף י"ג ע"א) דאהא דתנן שם במשנה מעלים היו (הרוצחים בשוגג) שכר ללוים (בערי המקלט) דברי ר' יהודה ר' מאיר אומר לא היו מעלים להן שכר איתא שם בגמ' א"ר כהנא מחלוקת בשש (ערי מקלט) דמר סבר לכם (דכתי' והיו לכם הערים למקלט) לקליטה ומר סבר לכם לכל צרכיכם (הלכך אין להם לתת שכר ללוים כיון דהם של רוצחים לכל צרכם) אבל בארבעים ושתים דברי הכל היו מעלים להם שכר א"ל רבא הא ודאי לכם לכל צרכיכם משמע אלא אמר רבא מחלוקת בארבעים ושתים דמ"ס ועליהם תתנו (דכתי' ועליהם תתנו ארבעים ושתים עיר) כי הנך לקליטה ומ"ס ועליהם תתנו כי הנך מה הנך לכל צרכיכם אף הני נמי לכל צרכיכם כו' עכ"ל הגמ' ומבואר בזה דהאי קרא דועליהם תתנו וגו' חשיב לי' הש"ס ענין היקיש שהתורה דימתה והקישה את הארבעים ושתים עיר אל השש מדכתי' ועליהם תתנו וגו' היינו להוסיף ארבעים ושתים עיר על השש הנזכרים תחלה בכתוב שם (במדבר ל"ה פסוק ו') ע"כ הבינו ז"ל היות הכוונה שיהי' דין הארבעים ושתים כדין השש העיקריים [וע' זבחים (דף ק"ז ע"א) ואליהם תאמר על הסמוכין תאמר מתקיף לה רבא מי כתי' ועליהם ואליהם כתי' אלא כדתנא דבי ר' ישמעאל ואליהם תאמר לערב פרשיות ומוכח עכ"פ דועליהם מורה ענין היקיש לכ"ע ויש לדחות ואולם למאי דמסיק ואליהם תאמר לערב פרשיות וע"ש ברש"י דפי' דוי"ו דואליהם מוסיף על ענין ראשון ומערב הפרשיות לומר שאף שחוטי חוץ שהעלה בחוץ חייב א"כ גם כאן י"ל כן דוי"ו דועליהם מערב הדברים ומקיש יחד את המ"ב עיר אל השש וכנודע דוי"ו מוסיף כו' הוא ענין היקיש] ופליגי רק לענין מה הוא ההיקיש דר' יהודה סבר דההיקיש הוא לדין קליטה לבד ור"מ סבר דאין ההיקיש לדין קליטה לבד רק גם לענין לכם לכל צרכיכם דכמו דהשש הם לכל צרכם כן גם המ"ב ולפי"ז צריך להבין באמת לכאורה טעמא דר' יהודה דמקיש רק לקליטה לבד דמדוע לא נימא דאין היקיש למחצה ולכל מילי אקשינהו רחמנא ואולם להנ"ל דהיכא דא"א להקיש לגמרי ליתא לכללא דאין היקיש למחצה ניחא דכאן נמי הרי על כרחך יש חילוק בין הארבעים ושתים אל השש וכמבואר במכות (דף י' ע"א) דהשש קולטות בין לדעת ובין שלא לדעת ואילו המ"ב לדעת קולטות שלא לדעת אין קולטות ע"ש וא"כ ליתא ג"כ לכללא דאין היקיש למחצה ושכיר ס"ל לר' יהודה דההיקיש הוא רק לעיקר ענין הקליטה אבל לא לפרטי הדינים אשר אל השש במה שהם לכל צרכם וכמובן ולפי"ז ר"מ דפליג אר' יהודה ומקיש גם לענין לכל צרכיכם י"ל דס"ל דגם היכא דא"א להקיש לגמרי שייכא סברא דאין היקיש למחצה ובזה הוא דפליגי אי שייך בכה"ג סברא דאין היקיש למחצה או לא ולפי הבנתינו הראשונה בתוס' יבמות (דף פ"ו ע"א) שהבאנו למעלה דהיינו טעמא דרבנן דפליגי על ר"מ שם ומקשו מעשר לתרומה רק לענין דמה תרומה טובלת כו' ולא אמרינן דאין היקיש למחצה דהוא מטעם הנ"ל משום דא"א להקיש לגמרי וכמו שהבין גם המלוא הרועים ז"ל בכוונתם וכנ"ל א"כ ר"מ דפליג התם ארבנן ומקיש גם לענין איסור זרות אע"ג דא"א להקיש לגמרי לאסור מעשר אף ללוים כמו תרומה א"כ נראה ג"כ דס"ל לר"מ סברא דאין היקיש למחצה אפי' היכא דא"א להקיש לגמרי וכמובן וא"כ ר"מ דמכות הנ"ל איפוא לטעמי' אזיל לפי שיטתו בש"ס יבמות הנ"ל וכמובן ובאתי רק להעיר: