בית האוצר חלק א· רבי יוסף ענגיל
מערכת א-י · כלל קז
אין מקרא יוצא מידי פשוטו. שבת (דף ס"ג ע"א) וע' יבמות (דף י"א ע"ב) איבעי' בזה וע"ע שם (דף כ"ד ע"א) אמר רבא אע"ג דבכה"ת כולה אין מקרא יוצא מידי פשוטו הכא אתי' ג"ש ואפיקתה מפשטי' לגמרי כו' וע' כתובות (דף ל"ח ע"ב) בשלמא ר"ע דמתני' לא אתי' ג"ש ומפקא מפשטי' לגמרי אלא לר"ע דברייתא אתי' ג"ש ומפקא מפשטי' לגמרי כו' (בתמי') וע' ס' יריאים סי' ת"י דכ' לר' עקיבא (דיבמות (דף ע' ע"א) עש"ה ביריאים) לית לי' ג"ש אין מקרא יוצא מידי פשוטו עכ"ל ומובן ביותר לפי"ז ש"ס כתובות הנ"ל דפריך לר"ע דברייתא אטו אתי' ג"ש ומפקא מפשטי' כו' והכוונה דהא ר"ע הוא דסבר דאין מקרא יוצא כו' וכיריאים הנ"ל וע"ע סוטה (דף ט"ז ע"א) בג' מקומות הלכה עוקבת מקרא כו' וע' רש"י סוכה (דף ב' ע"א) ד"ה למען שכ' ואע"ג דאין יוצא מידי פשוטו כו' מיהו שם אין הדרש עוקר הפשט ע"ש וע"ע ירושלמי נזיר פ"ו ה"א רשב"ל לא סבר בטריפה כר' יוחנן עש"ה בפני משה ובמראה הפנים ד"ה נבילה דמוכח לפי פירושו דר' יוחנן ור"ל פליגי בזה אי מקרא יוצא מידי פשוטו ומפקינן קרא דובשר בשדה טריפה לא תאכלו לגמרי ממשמעותי' דקאי אטריפה ומוקמינן לי' אבשר מן החי או אאמ"ה לחוד א"ד אע"ג דנדרש אאמ"ה מ"מ אין יוצא מידי פשוטו וקאי נמי אטריפה ממש עש"ה וע"ע תוס' חולין (דף כ"ז ע"ב) ד"ה בשפיכה ועוד שם (דף ע"א ע"א) ד"ה מי ע"ש וע"ע שם (דף צ"ח ע"ב) תוד"ה דכ"ע בהדי איל מבשל לה וז"ל דאין מקרא יוצא מידי פשוטו אבל לאיכא דאמרי דבקדירה אחרת מבשל לה לת"ק מוציא אותו מידי פשוטו עכ"ל וע"ע סוכה (דף ל"א ע"ב) דר' יהודה לא בעי הדר באתרוג ואמר שם ואלא לר' יהודה הכתי' הדר ההוא הדר באילנו משנה לשנה עכ"ל הגמ' ונראה קצת דר' יהודה ס"ל דמקרא יוצא מידי פשוטו מדדריש הדר הדר באילנו כו' ולא מצריך גם הדר ממש כפשוטו של תיבת הדר ובאתי רק להעיר וע"ע בפי' הר"ש נגעים פ"ג מ"ה שכ' ואעפ"י שאין מקרא יוצא מידי פשוטו משכחת לה בבהרת שנולדה לאחר הקריחה כו' ומיהו גבי ובו שער צהוב לא מיתוקם כפשטי' דקרא דמשמע דקאי אתרוייהו אמראהו עמוק ובהרת עמוק דבהרת עמוק אין דינה בשער צהוב אלא בשער לבן עכ"ל ובאתי רק להעיר וע"ע בפי' הרא"ש נגעים פ"ו מ"א שכ' וז"ל וי"ל דפשטי' דקרא כתי' והיא הפכה שער לבן ומחית משמע דבעינן תרוייהו אלא דמצרעת נושנת מפקינן קרא ממשמעותי' ומטמאינן בחד ויש לנו לקיים פשט המקרא כל מה שנוכל ואם לא נוכל להצריך שניהם לכל הפחות נאמר שתהא המחי' בשיעור מחי' ושיער לבן עכ"ל וע"ע רש"י מכות (דף כ' ע"ב) ד"ה הא אפיקתי' וז"ל והא וודאי ר' יוסי לא פליג בההיא דהיאך יהא מוציא הפסוק מידי פשוטו עכ"ל וע"ע בסה"מ להרמב"ם בשורש ב' שכ' וז"ל וכבר הגיעו בזה הסכלות אל יותר קשה מזה וזה כשמצאו דרש בפסוק יתחייב בדרש ההוא לעשות פעולות כו' והם כלם בלי ספק מדרבנן ימנו אותם בכלל המצות ואעפ"י שפשטי' דקרא לא יורה על דבר מאותם הענינים עם השורש שהועילינו בו ע"ה והוא אמרם ז"ל אין מקרא יוצא מידי פשוטו והיות התלמוד בכל מקום ישאל פשטי' דקרא במאי כתי' כשמצאו פסוק ילמדו ממנו על צד הביאור והראי' דברים רבים עכ"ל ז"ל ועש"ה ברמב"ן ומג"א ושאר מפרשים שהאריכו בזה וע"ע תוס' יבמות (דף ב' ע"ב) ד"ה בתו וז"ל ואע"ג דדרשי' מולדת בית וגו' בין שאומרים לאביך קיים בין שאומרים לאביך הוצא מ"מ אין מקרא יוצא מידי פשוטו עכ"ל וע"ע תוס' סנהדרין (דף נ' ע"ב) ד"ה כשהוא וז"ל וצ"ל דכ"ע אית להו הך דרשא דאין מקרא יוצא מידי פשוטו עכ"ל וע"ע תוס' מנחות (דף ב' ע"א) ד"ה ואם וז"ל אע"ג דבפ"ק דר"ה דריש לי' לענין בל תאחר דלא שייך לאחר שחיטה הכא דריש מפשטי' דקרא דמשמע דקרי לי' לנדר נדבה עכ"ל ונראה כוונתם ג"כ משום דאין מקרא יוצא מידי פשוטו ובאתי רק להעיר.