בית האוצר חלק א· רבי יוסף ענגיל
מערכת א-י · כלל פח
אין דנין ק"ו מהלכה. שבת (דף קל"ב ע"א) ונזיר (דף נ"ז ע"א) ויש להסתפק אי דוקא ק"ו או גם מ"מ אין דנין ולפמ"ש רש"י שבת שם הטעם דאין דנין ק"ו מהלכה משום דלא ניתנה תושבע"פ לידרש בי"ג מדות א"כ טעם זה שייך גם במ"מ דהוא מדת בנין אב והנה לולי דברי רש"י הנ"ל הי' אפשר לומר עוד הטעם דמילי דהלמ"מ הם סתומים ביותר מדברים המפורשים מדנמסרו רק בע"פ ולא נרמזו במקרא כלל וכמבואר בהקדמת פיה"מ להרמב"ם דהלמ"מ אין לו רמז במקרא וע"כ אין לדון בם תורת ק"ו דנחשבים חידוש וגזירות מלך ולא שייך לדון בם תורת ק"ו לומר דמה לפלוני שאין לו קולא זאת כו' דאולי יש ענין נעלם במלמד אשר אינו בלמד ומחייב ההבדל ביניהם בדין שאנו באין ללמוד ואף שאינו מתאים לפי הקולא וחומרא וכמובן וע' כלל נ"ו אות ו' דהבאתי כעין זה פי' הראב"ד על הסיפרא דאין דנין בנגעים דין ק"ו משום דכולם גזירות מלך הן ע"ש וכהנה רבות ואולם גם לפי טעם זה ראוי לומר דגם במ"מ אין דנין דדילמא יש במלמד ענין מיוחד שאיננו בלמד המחייב את הדין במלמד וכי היכי דמחידושא לא גמרי' אפי' במ"מ ה"ה מהלמ"מ לפי דברינו וכמובן ושוב נזכרתי גמ' ערוכה בזבחים (דף צ"ג ע"ב) קידש (מי חטאת באפר פרה) פחות מכדי הזיי' בכלי זה ופחות מכדי הזיי' בכלי זה לא קידש איבעי' להו בדם מאי (גבי חטאות הפנימיות קיבל פחות מכדי הזיי' כו' וחזר ועירב מי הוי קבלה או לא) הלכתא היא ומהלכתא לא גמרי' א"ד התם מ"ט כתיב וטבל במים (שיהא במים שיעור טבילה מעיקרא) ה"נ כתיב וטבל בדם וברש"י מהלכתא לא גמרי' מילתא אחריתי דקיי"ל שבת (דף קל"ב ע"א) אין דנין מהלכה עכ"ל ומבואר דגם מ"מ אין דנין:
ושוב נזכרתי דכן מוכח גם מדברי הש"ס עצמו בפסחים (דף פ"א ע"ב) דהוזכר שם הך דאין דנין ק"ו מהלכה עש"ה (דף פ"א ע"א) דבעי כהן המרצה בתמיד הותרה לו טומאת התהום או לא כו' מי אמרי' כי גמירי טומאת התהום בפסח בתמיד לא גמירי א"ד יליף תמיד מפסח אמר רבה ק"ו ומה במקום שלא הותרה לו טומאה ידועה כו' ומי דיינינן ק"ו מהלכה כו' אלא אמר רבא יליף מועדו מועדו מפסח כו' וא"כ הך א"ד יליף תמיד מפסח דאמר מעיקרא ע"כ הכוונה למ"מ דהא אכתי לא ידע מן הג"ש וא"כ תיקשי דמדוע הדר באמת מזה במסקנא ואיצטריך ליה ג"ש וע"כ דכי היכי דאין דנין ק"ו מהלכה ה"ה מ"מ וז"פ:
והנה נזכרתי עוד דבירושלמי חגיגה פ"א ה"ח וז"ל ר' זעירה בשם שמואל אין מורין לא מן ההלכות כו' (אין למידין מהלמ"מ) והתני דבי חלפתא בר שאול היא שני מיני חיטין היא שני מיני שעורין (דדינם שוה אם עשאן גורן אחד נותן פאה אחת ב' גרנות נותן ב' פאות ואע"ג דחיטים גופייהו הלמ"מ הם כמבואר בפאה פ"ב מ"ו ואפ"ה מדמה שעורים לחיטים) א"ר זעירה כך היתה הלכה בידם ושכחוה היא שני מיני חיטין היא שני מיני שעורין (כך נמסרה הלכ' בהדי' דאף שעורים כחיטים) והתנינן המחליק בצלים לחים לשוק ומקיים יבישים לגורן (נותן פאה לאלו לעצמן ולאלו לעצמן בפאה פ"ג מ"ג) אית לך מימר שוק וגורן כך היתה הלכה בידם (וכי אפשר לך לומר דאף זה הי' הלכה בידם והרי הרבה חילוקי דינים נאמרו בה אלא ודאי דמדמין אפי' הלמ"מ וקשיא לר"ז דאמר אין למידין מן ההלכות, קרבן עדה) ר' חנני' בשם שמואל אין למידין מן ההורי' (הא דאמר ר"ז אין למידין מן ההלכות לאו אהלמ"מ קאי אלא אהוראה שאין למידין מהוראת חכם שאומר הלכה כפלוני עד שיאמר הלכה למעשה קרבן עדה) כו' ומתבאר לכאורה מירושלמי הנ"ל דלמידין במה מצינו מהלמ"מ ואולי כוונת הירושלמי רק אדבר הדומה בדומה ממש אל ההלכה דלמידין והך דשוק וגורן חשוב ליה דומה בדומה ממש לב' מיני חיטין וצ"ע ובאתי רק להעיר:
וראיתי בשו"ת שער אפרים סי' פ' וז"ל עובדא הוי בס"ת שהי' לו להיות במקום אחד פרשה פתוחה ולא נשאר בסוף השיטה כשיעור ט' אותיות מה עשה הסופר כתב תיבה שלימה ביני שיטי על אויר שבין השיטה ומכח זה נשאר ט' אותיות ואילו כתב בתוך השיטה לא נשאר כשיעור אי מיקרי פתוחה או לא מי אמרי' דמה שכתב על האויר הוי כאלו נכתב בתוך השיטה ואין כאן פתוחה או לא וכשירה. תשובה לכאורה יש להביא ראיה קצת ממתני' דאהלות והובא בפרק ב' דסוכה גבי טומאה אם היו מקצת הקורות מכוונות העליונות כבין התחתונות אי אמרי' חבוט רמי כו' ע"ש וה"ה בנידון דידן גבי ס"ת עכ"ל וצ"ע דמה ענין ללמוד דין חבוט רמי בכתב של ס"ת מהך דקורות כו' דסוכה (דף כ"ב ע"א) הרי מבואר שם ברש"י ד"ה שאין בגגו דחבוט רמי הוא מטעמא דגיד אחית והוא עצמו ענין גוד אחית ממש עש"ה וגוד אחית הרי הלל"מ הוא במחיצות וכמבואר בסוכה (דף ה' ע"ב) שיעורין חציצין ומחיצין הלל"מ כו' ופריך מחיצין דאורייתא נינהו ומשני כי אתאי הילכתא לגוד ולבוד ודופן עקומה וא"כ הרי אין דנין מהלכה אפילו במ"מ וכנ"ל ואיך נדון לומר חבוט רמי בכתב ס"ת ממה שגילתה הלל"מ ענין חבוט רמי במחיצות ולירושלמי חגיגה הנ"ל דדומה בדומה ממש יש לדון גם מהלכה י"ל דה"נ חשוב דומה בדומה [וע"ש בסוכה (דף כ"ב ע"א) דבעי' גגו טפח לענין חבוט רמי ויש ליישב] ואולם בכמה מקומות לא משמע הכי רק דמהלכה אין ללמוד כלל לדוכתא אחרינא ונזכרתי עוד רש"י סוכה (דף י"ח ע"א) אהא דאמר שם שאני הלכות טומאה דהכי גמירי להו וז"ל הכי גמירי להו מסיני דאין לבוד באמצע ומהלכה לא גמרי' מידי אחריתי אלא ההוא דאיתמר בי' עכ"ל וצ"ע:
וע"ע תוס' ר"ה (דף ט' ע"א) ד"ה ור' ישמעאל מוסיפין מחול על הקודש מנ"ל וז"ל תימא לר"ת הא אמרי' פ"ק דמ"ק הלכתא לר' ישמעאל כו' וכיון דהלכתא למישרי ילדה ממילא זקינה אסורה ותי' ר"ת כו' ובחנם דחק דכיון דשביעית גופה מהלכה לא ילפי' מינה שבת ויוה"כ ויו"ט דאין דנין ק"ו מהלכה עכ"ל וכוונת התוס' ג"כ דמהלכה לא ילפי' כלל אפי' במ"מ כי היכי דאין דנין ק"ו מהלכה דהא הילפותא שם איננה ק"ו רק ילפותא גרידא דמה שביעית מוסיפין מחול על הקודש אף שבת כו' וכן הוא להדיא בר"ש שביעית פ"א מ"ד ע"ש שהביא דברי ר"ת וכ' עליו וז"ל ועל חנם דחק דמהלכה לא ילפי' כי היכי דאין דנין ק"ו מהלכה עכ"ל וע"ע תוס' חולין (דף כ"ג ע"ב) ד"ה פרה וז"ל ואין ללמוד בעוף שיוכשר בשחיטה מק"ו דבהמה שלא הוכשר במליקה דלמאן דיליף רוב שנים מהלכה אין דנין ק"ו ובנין אב מהלכה כדתנן בנזיר בפרק כ"ג עכ"ל ומבואר להדיא דגם בנין אב אין דנין מהלכה ולאו דוקא ק"ו ובאתי רק להעיר: