בית האוצר חלק א· רבי יוסף ענגיל
מערכת א-י · כלל עה
אין איסור חל על איסור. בחולין (דף ק"ב ע"א) פריך דלר' יהודה ל"ל קרא (דאמ"ה נוהג בבהמה טמאה) ליתי איסור אבר וליחול על איסור טומאה שכן איסורו נוהג בב"נ (דר' יהודה הא שמעי' לי' גבי גיד שם (דף ק' ע"ב) דנוהג בבהמה טמאה מהאי טעמא דכיון דאיסורו נוהג בב"נ אתי וחייל אאיסור טומאה. רש"י ותוס') כו' ושאלני אדם אחד דמאי ראי' מגיד לאמ"ה הרי לפמ"ש התוס' ביבמות (דף ל"ג ע"ב) ד"ה אמר וז"ל ואע"ג דבפ' גיה"נ איכא למ"ד דאיסור טריפה חל על איסור אמ"ה אע"ג דחמור מיניה דחשיב משהו בשר גידים ועצמות ואע"ג דלית ביה כזית ונוהג בב"נ וחייל עלייהו איסור טריפה דקיל אפי' בלא כולל אור"י דיש חומרא בטריפה דכשנטרפה שוב אין לה היתר אפי' נשחטה אבל איסור אמ"ה אתי' שחיטה ומפקע לי' עכ"ל ולפי"ז מאי ראי' מגיד לאמ"ה הא איכא למימר דנהי דגיד חייל אטומאה עכ"ז אמ"ה לא חייל אטומאה משום דהוי קל על חמור דטומאה אין היתר לאיסורה משא"כ אמ"ה עכ"ק והשבתי לו דלא הבין כוונת התוס' ביבמות דלכאורה ל"ל לתוס' יבמות לומר דאמ"ה אתי' שחיטה כו' ולמה להם להזכיר שחיטה דייקא הרי גם במתה מאילי' או שנתנבלה בשחיטה ליכא תו אחרי מיתתה איסור אמ"ה וא"כ הרי בפשיטות יש היתר לאיסור אמ"ה אחרי מיתת הבהמה תהי' איזה מיתה שתהי' ולמה להם להזכיר מיתה דשחיטה דייקא ואולם הכוונה פשוטה דמאי דיופסק איסור אמ"ה אחרי מיתת הבהמה זה לא מיקרי יש היתר לאיסורו כלל כיון דאז לא תחי' הבהמה ולא יהי' אמ"ה כלל ורק אם יש מציאות שהאבר עדיין יהי' אמ"ה ועכ"ז יהי' היתר זה מיקרי היתר לאיסורו של אמ"ה משא"כ מה שהוא פוסק להיות אמ"ה זה לא מיקרי יש היתר לאיסורו שהרי איסורו הוא תמידי דכ"ז שהוא אמ"ה הוא אסור ובשעה שהוא מותר הרי אינו אמ"ה כלל:
ועיין דוגמת סברא זאת ממש בר"ן גיטין פרק המגרש אהך דאמר רבא הרי זה גיטך על מנת שלא תשתי יין כל ימי חיי כו' וז"ל אבל הרמב"ם ז"ל כ' בפ"ד מה' גירושין ה"ז גיטך ע"מ שלא תנשאי לפלוני אינו גט הא למה זה דומה לאומר לה ע"מ שלא תשתי יין לעולם כו' ודבריו תמוהין דאפי' אמר לה ע"מ שלא תנשאי לפלוני לעולם אינו כע"מ שלא תשתי יין לעולם אלא כע"מ שלא תשתי יין כל ימי חיי פלוני ונראה שדעתו ז"ל דהתם שאני מפני שהיא רשאה לשתות יין לאחר מיתתו ונמצא שלא נאסרה לעולם אבל זו נאסרה בנשואין של זה לעולם שהרי כל ימי חייו לא תינשא לו ונשואין לאחר מיתה א"א ולמדה מדאמרי' בגמ' דע"מ שלא תלכי לבית אביך לעולם אין זה כריתות ואמאי והאמרי' בנדרים (דף כ"ו) קונים ביתך שאני נכנס מת או מכרו לאחר מותר וה"נ רשאה לילך לבית אבי' לאחר מיתתו ונמצא שאין תנאי זה אלא ככל ימי חיי פלוני אלא וודאי היינו טעמא שאעפ"י שלאחר מיתת האב א"א לה לעבור על תנאה אפ"ה בבית אבי' שנאסרה לא תהא מותרת לעולם דלאחר מיתת אבי' לאו בית אבי' הוא כו' עכ"ל [וע' תורת חיים עירובין (דף ט"ו ע"ב)] וא"כ ה"נ שפיר לא חשיב איסור אמ"ה יש היתר לאיסורו במה שיותר אחרי מיתת הבהמה כיון דאז הא לאו אמ"ה הוא וכ"ז שהוא אמ"ה לעולם הרי אסור וע"כ התוס' יבמות הנ"ל נקטו בדיוק שחיטה דייקא דאז היא ניתרת בעודה מפרכסת וחי' עדיין וזה שפיר חשיב יש היתר לאיסורו כיון דאז הוא אמ"ה עדיין ואעפ"כ מותר וע"כ בהך דחולין דאיירי בטמאה דאין השחיטה מתרת ורק אחר המיתה ממש הוא דפקע איסור אמ"ה לכן לא חשיב זה יש היתר לאיסורו כלל ולק"מ וז"פ וע"ע בתוס' פסחים (דף מ"ד ע"ב) ד"ה והה"ד ובתוס' קידושין (דף ל"ח ע"א) ד"ה והה"ד ובתוס' חולין (דף ק"כ ע"א) ד"ה חמץ וד"ה ומה ואכ"מ להאריך: