בית האוצר חלק א· רבי יוסף ענגיל
מערכת א-י · כלל עא
אין איסור חל על איסור. יש לעיין איך איסור שחיטה בחוץ דקדשים חל על איסור הטלת מום דהא השחיטה הוא מום ואפי' התחלת השחיטה וכמבואר בחולין (דף ל' ע"א) ורק כששוחט בהכשר בפנים כן ציותה תורה ודרך הכשירן הוא אבל כששוחטן בחוץ הא ה"ל השחיטה הטלת מום בקדשים ולמ"ד דבב"א אחע"א ניחא דה"נ בשעת ההקדש הרי חלו ב' האיסורין כאחת וכמובן ואולם למאן דאמר ביבמות (דף ל"ג ע"א) דלר"ש בב"א נמי אאחע"א וע' תוס' זבחים (דף מ"ה ע"ב) ד"ה אבל קשה ועוד דאפי' למ"ד דבב"א אחע"א נמי תיקשי לסברת התוס' רי"ד המובאה בכלל ס"ז דגם בב"א ראוי לומר דכל שאינו בזא"ז אפי' בב"א אינו אלא דהא א"א להתיר שניהם ולהתיר רק אחד נמי א"א דהי מינייהו מפקית ע"ש וא"כ כאן דאילו יצויר חלות איסור שחיטה בחוץ תחלה הרי הי' איסור הטלת מום חל עליו מטעם כולל דהא כולל נמי כל שאר מעשי הטלות מומין מלבד מעשה השחיטה בחוץ משא"כ איסור השחיטה בחוץ הרי אין לו לחול בזא"ז על איסור הטלת מום דהא השחיטה בחוץ איננה כוללת יותר דאין לך שחיטה בחוץ דאין בה הטלת מום וא"כ שוב גם בב"א רק איסור הטלת מום הוא דיש לו לחול ולא איסור השחיטה בחוץ וכמובן:
ועוד יוקשה מהא דאמרי' בזבחים (דף ק"ו ע"ב וקי"ט ע"ב) דקדשים שהקדישן בשעת היתר הבמות ושחטן בחוץ בשעת איסור הבמות הרי הן בעשה ול"ת ע"ש וא"כ בכה"ג הא שוב בשעת חלות ההקדש לא חל אז עדיין איסור השחיטה בחוץ כיון דהי' אז זמן היתר הבמות ואילו איסור הטלת מום שפיר חל אז דבע"מ הא פסול גם בבמה כמבואר בזבחים שם (דף ק"כ ע"א) וא"כ שוב שפיר כשנעשה אח"כ זמן איסור במה איך חל איסור השחיטה בחוץ על איסור הטלת מום הקדום מכבר:
והנה על מה שהקשיתי לר"ש דס"ל דבב"א נמי אאחע"א י"ל דר"ש לטעמי' אזיל דס"ל בחולין (דף קכ"ח ע"א) לפי חד איקומתא שם דאינה לשחיטה אלא בסוף וא"כ איסור השחיטה בחוץ נעשה רק בסוף השחיטה ע' חולין (דף כ"ט ע"ב) ואילו בע"מ הרי הוא עוד מתחילת השחיטה וכנ"ל וא"כ כיון דס"ל לר"ש בבכורות (ד' ל"ג ע"ב) דמותר להטיל מום בבע"מ ע"ש א"כ בשעת גמר שחיטה שוב מותר להטיל בו מום ושפיר הוא מתחייב אז משום שחיטה בחוץ ויש להבין עפי"ז דיוק לשון המשנה והברייתא בזבחים פ' פרת חטאת דבמשנה שם (ד' קי"ב ע"ב) איתא קדשים שהקדישן בשעת היתר הבמות והקריבן בשעת איסור הבמות בחוץ הרי אלו בעשה ול"ת כו' ואילו בברייתא המובאה שם (ד' קי"ט ע"ב) איתא ארבעה כללות הי' ר"ש אומר בקדשים כו' הקדישן בשעת היתר הבמות ושחט והעלה בשעת איסור הבמות הרי הן בעשה ול"ת כו' ויש לדקדק מדוע במשנה נקט לישנא דהקריבן ואילו בברייתא נקט לישנא דשחט והעלה:
ואולם לפי הנ"ל י"ל דהא באמת ראוי שלא יהי' בעשה ול"ת בכה"ג כיון דהקדיש בשעת היתר הבמות וא"כ הרי לא חל אז עדיין איסור השחיטה בחוץ רק איסור הטלת מום וא"כ כשנעשה אח"כ זמן איסור הבמות הא לא מצי איסור השחיטה בחוץ למיחל אאיסור הטלת מום וכנ"ל ובשלמא על ההעלאה בחוץ דאחרי השחיטה שפיר חייב אפי' אי אסור להטיל מום בבע"מ דאחרי ששחטן בחוץ ה"ל בהמה מתה ופשיטא דלא שייך בבהמה מתה איסור הטלת מום וע' ריש מעילה דקדשים ששחטן בחוץ כמאן דחנקינהו דמי וה"ל כקדשים שמתו ולית בהו מעילה עוד וכן מבואר ברש"י זבחים (ד' קי"א ע"ב) ד"ה כשם ובתוס' קידושין (דף נ"ז ע"ב) ד"ה מה וא"כ פשיטא דלית בהו אחרי השחיטה איסור הטלת מום עוד ושפיר מתחייב על ההעלאה משא"כ על השחיטה שפיר קשיא דאמאי מתחייב נימא אאחע"א וכנ"ל ואולם ר"ש לטעמי' דס"ל בסוגי' דחולין (דף קכ"ח ע"א) הנ"ל דאינה לשחיטה אלא בסוף וס"ל נמי בסוגי' דבכורות (דף ל"ג ע"ב) הנ"ל דמותר להטיל מום בבע"מ א"כ כיון דכי שחט פורתא נעשה בע"מ ע"כ שפיר מתחייב בגמר השחיטה אאיסור שחיטה בחוץ כיון דבגמר השחיטה שוב מותר להטיל בו מום ואין בו תו משום הטלת מום וכנ"ל וע"כ ר"ש דברייתא הנ"ל שפיר נקט שחט והעלה דגם השחיטה שפיר ישנה בעשה ול"ת דלא שייך אאחע"א וכנ"ל משא"כ המשנה דזבחים הנ"ל דסתם מתני' ר' מאיר ור' מאיר הא ס"ל בחולין שם דישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף וכן ס"ל בבכורות שם דאסור להטיל מום בבע"מ א"כ לר"מ שוב שפיר אאחע"א ושפיר נקט רק לישנא דהקריבן וקאי אהעלאה לחוד לא אשחיטה דאשחיטה שפיר ליכא עשה ול"ת דאאחע"א וכנ"ל [ונהי דר' כהנא בזבחים (דף קי"ט ע"ב) שם ס"ל דמשנה דזבחים הנ"ל איירי בשחיטה לחוד עכ"ז הא איתותב ר' כהנא התם וא"כ לפי מאי דאיתותב שפיר י"ל להיפוך דאיירי רק בהעלאה ולא בשחיטה וכמובן ודע דמה שכתבנו דר"מ לטעמי' דס"ל דישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף לכאורה יש לשדות נרגא בזה דמאי בכך דישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף הא נהי דאין מתחייב על ההתחלה משום דההתחלה ה"ל איסור הטלת מום עכ"ז על הסוף שפיר ראוי שיתחייב כיון דגם הסוף שחיטה הוא וא"כ שפיר ראוי שיתחייב אסוף לחוד וכי היכי דאמרי' בחולין (דף כ"ט ע"ב) דלמ"ד דישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף מתחייב על ההתחלה לחוד אם שחט מיעוט סימנין בחוץ וגמרן בפנים ה"נ שפיר יש לו להתחייב על הסוף לחוד בלא ההתחלה וא"כ אי לאו הך דר"מ דבכורות דס"ל דאסור להטיל מום בבע"מ ויש גם בסוף השחיטה איפוא איסור הטלת מום א"כ הרי לא הועלנו כלום במאי דס"ל דישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף וכמובן ואולם י"ל דכיון דישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף א"כ הרי לא הי' התנא דמתני' יכול למינקט סתם שחט והעלה בחוץ כיון דישנה לשחיטה מתחלה כו' וא"כ בסתם תיבת שחט הא גם אם שוחט רק מיעוט סימנין בחוץ וגומר בפנים הוא בכלל האיסור וכסוגי' דחולין (דף כ"ט ע"ב) הנ"ל וא"כ בכה"ג ששוחט בחוץ רק משהו שוב הא אמרי' אאחע"א ואינו מתחייב באמת על השחיטה בחוץ וא"כ אילו הי' התנא בעי למינקט שחט הי' מוכרח לפרש שחט יותר ממשהו שנעשה בו מום וכמובן וע"כ נימא לי' לתנא טפי למיתני הקריב לבד דהוא מילתא פסיקתא ואין צריך לפירוש וכמובן. ודע די"ל עוד דאפי' לר"מ דאוסר להטיל מום בבע"מ עכ"ז בבהמת קדשים דמכי שחט בה פורתא בוושט נעשית טריפה א"כ י"ל דבטריפה מודה ר"מ דמותר להטיל מום דשאני בע"מ מטריפה דבע"מ עדיין קדושה עלי' לעשות תמורה ועוד לכמה מילי משא"כ טריפה ע' בכורות (דף י"ד ע"א) ותמורה (דף ט' ע"א וי"ז ע"א). וע' בבכורות (דף ל"ג ע"ב) שם דבבע"מ מעיקרו לכ"ע שרי להטיל מום וא"כ נראה פשוט דה"ה בטריפה דטריפה גרע מבע"מ מעיקרו דבע"מ מעיקרו חזי לפדי' מיהת משא"כ טריפה דאזל למיתה למ"ד דאין פודין את הקדשים להאכילן לכלבים וע"כ כיון דנעשית טריפה בשחיטת הוושט פורתא שוב שפיר מתחייב על גמר שחיטת הוושט משום שחיטה בחוץ כיון דאין כאן איסור הטלת מום עוד ובאתי רק להעיר]:
ודע דא"ל ביישוב קושיתנו הנ"ל (דאיך חייבין אכל שחיטת קדשים בחוץ נימא אאחע"א) דגזה"כ הוא דז"א דא"כ נילף מיני' דבקדשים אחע"א ואילו בכריתות (דף כ"ג ע"ב) יש מ"ד דאאחע"א גם בקדשים ואפי' למ"ד שם דאחע"א בקדשים הוא ג"כ מילפותא אחרינא ולא מפאת ילפותא משחוטי חוץ וא"ל עוד דאיסור שחיטה בחוץ כיון דלא משכחת באופן אחר לכן שפיר אמרי' בי' אחע"א ואין ללמוד ממנו אשאר איסורין דיש להם מציאות באופן שיחולו מתחלה ולא על איסור אחר [ע' דוגמת זה בתוס' חולין (דף צ' ע"א) ד"ה אלמא] דז"א דהא משכחת אם יגמור השחיטה דאפי' למ"ד ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף עכ"ז שפיר מתחייב על הסוף כיון דכבר נעשית טריפה בתחלת שחיטת הוושט ושרי תו להטיל בו מום ולמ"ד דמותר להטיל מום בבע"מ בפשיטות שרי להטיל בו מום בסוף השחיטה וכנ"ל וא"כ כיון דמשכחת בכה"ג א"כ אמאי מתחייב באמת היכא דשחט רק מיעוט סימנין בחוץ למ"ד דישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף וכנ"ל ועוד משכחת לאיסור שחיטה בחוץ בפשיטות בעוף קדשים דלית בי' משום הטלת מום דאין תמות בעופות ובבהמה נמי משכחת בבהמה שיש בה מום כבר למ"ד דמותר להטיל מום בבע"מ ואולם בבהמה שיש בה מום כבר אינו מתחייב על השחיטה בחוץ כיון דאינה מתקבלת בפנים ואמנם לר"ע דס"ל בזבחים (דף פ"ד ע"א) דגם בבעלי מומין אם עלו לא ירדו א"כ שפיר מתחייב עליהם בחוץ דכל שבפנים אם עלה לא ירד חייבין עליו בחוץ כמבואר בזבחים (ד' ק"ט ע"א) והכי מוכח להדיא בזבחים (ד' ל"ה ע"ב) דלר"ע מתחייב אבע"מ בחוץ:
ואולם לפי המבואר ברש"י זבחים (דף פ"ה ע"ב) ד"ה הואיל דלא אמר ר"ע אם עלו לא ירדו רק במום שאינו מגונה ע"ש א"כ אולי השחיטה חשובה מום מגונה וע"כ גם כשיש בה כבר מום שאינו מגונה י"ל דהוי בשחיטתה איסור הטלת מום ואפי' למ"ד דמותר להטיל מום בבע"מ דשאני הכא דמוסיף בה ע"י מום השני פיסול לענין אם עלה דבמום הראשון הייתי אומר דאם עלה לא ירד וע"י מום הב' אם עלה ירד ואמנם בבכורות (דף ל"ג ע"ב) אמר דמ"ד דמותר להטיל מום בבע"מ היינו משום דכתיב תמים יהי' לרצון וסמיך לי' כל מום לא יהי' בו ודרשי' דרק קרבן תמים אסור להטיל בו מום אבל לא מי שאינו תמים עש"ה וא"כ היכא דיש בקרבן מום כבר אע"ג דהוא מום שאינו מגונה ודינו שאם עלה לא ירד עכ"ז הא אינו תמים וא"כ הא לית בי' לאו דהטלת מום כלל וא"כ ממילא גם במטיל בו מום מגונה אין בו משום הטלת מום וז"פ ואולי הוא איסור עכ"פ מפאת העשה דשימור מה שמוסיף בו פסול לענין אם עלה ירד וצ"ע בזה אי עובר בכה"ג אעשה דשימור כיון דהנפקותא רק אם עלה שלא כדין דמדינא הרי אסור להעלותו ואמנם נראה דנהי דהנפקותא רק לענין אם עלה שלא כדין עכ"ז כיון דחזינן דמפאת מום מגונה גם אם עלה ירד משא"כ מכח מום שאינו מגונה א"כ הרי אנו רואין בזה דמום מגונה הוא קלקול ופגם גדול יותר בקדושת הקרבן וא"כ הרי הוא מוסיף קלקול ופגם בקדושת הקרבן ולכן שפיר יש בו איסור עשה דשימור לא מפאת הירידה שגורם לו לירד אם עלה רק מפאה עצם הפיסול והפגם שפוגם את הקדשים בפגם שלא היו פגומים בו עד עתה ואולם דבר זה תלוי לכאורה בפלוגתא דתנאי סוגי' דר"ח סגן הכהנים אי שלישי מותר לעשותו שני וראשון דזהו הפלוגתא שם בכל הסוגי' אי יש בהגדלת קילקול איסור עשה דשימור ובאתי בכ"ז רק להעיר:
והנה עיינתי ביראים סי' ש"צ וראיתי שכ' וז"ל יש לשאול לר"ל דאמר אינה לשחיטה אלא לבסוף כיון דשחט חצי סימן ה"ל מום קבוע ואינו ראוי לפתח אהל מועד כי מטי לבסוף דמיקרי שחיטה דמחייב עלה היכי מיחייב וא"כ למה אשכחן שחוטי חוץ דמחייב ויש לתרץ כיון דדרך הכשר קעביד אינו נקרא מום דכל מום קדשים מפסח ועור גמרי' שאין דרך הכשר הילכך כל כמה דמיקרב סוף שחיטה לא מיקרי מום להדחות מפתח אהל מועד עכ"ל ז"ל כוונתו נראה דנהי דהשחיטה בחוץ אינה דרך הכשר עכ"ז כיון דעצם השחיטה היא דרך הכשר בקדשים ואילו נעשית במקומה הראוי היתה מצוה ורק מפאת מקום החוץ הוא דאינה ראוי לכן לית בה משום מום כיון דעצם המעשה הוא דרך הכשר וא"כ עכ"פ לפי' דבריו ז"ל אין בשחיטה בחוץ איסור הטלת מום כלל [ודע דעפ"י דבריו ז"ל יש להבין ג"כ לשון המשנה זבחים (דף קי"ב ע"א) פרת חטאת ששחטה (כן הוא גירסת רש"י) חוץ מגתה וכן שעיר המשתלח שהקריב בחוץ פטור שנא' ואל פתח אוהל מועד לא הביאו וגו' כל שאין ראוי לבוא אל פתח אוהל מועד כו' וק' דאמאי שינה את טעמו לשנות בשעיר המשתלח הקריב ולא תני נמי שעיר המשתלח ששחטו בחוץ כו' ולפי היריאים הנ"ל י"ל דאשחיטה א"צ קרא בשעיר המשתלח דליפטר כיון דבשעיר המשתלח הדרא סברת קושית היריאים לדוכתה דמכי שחט בי' פורתא נפסל מפאת מום ע' יומא (דף ס"ג ע"ב) דמום פוסל בשעיר המשתלח ושפיר מיפטר בפשיטות על הגמר דשם א"ל ג"כ דדרך הכשר בכך דשעיר המשתלח הרי אין הכשירו בשחיטה רק בדחי' לצוק וז"פ ולפי"ז נוכרח לומר דקרא דפוטר בשעיר המשתלח היינו בדחאו לצוק והקריבו אח"כ בחוץ דאשחטו והקריבו בחוץ הא א"צ קרא כיון דמהתחלת השחיטה נפסל מפאת מום וא"כ בלא"ה פטור אח"כ על השחיטה וההעלאה וכנ"ל ויש לדון עוד בזה טובא ובאתי רק להעיר]:
ואולם לולי דבריו ז"ל י"ל ביישוב קושיתו בפשיטות דבהכי חייב רחמנא וגזה"כ הוא ע' דוגמתו בתוס' ב"ק (דף ע"ב ע"א) ד"ה דאי ונהי דהתוס' שם כתבו כן רק לענין פסול שמכח השחיטה בחוץ עצמו ואילו מום הרי הוא פסול אחר עכ"ז לפי מאי דקיימינן השתא דכל שחיטה בחוץ יש בתחלתה כבר פסול מום א"כ גם לענין זה שייכא שפיר סברא דבהכי חייב רחמנא כמו לענין הפסול שמכח השחיטה בחוץ עצמו כיון דבכל שחוטי חוץ כן הוא וכמובן:
ולפי"ז יש לפקפק במה שכתבנו למעלה דלמ"ד דישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף מתחייב נמי אסוף בלי ההתחלה כמו שמתחייב למ"ד הנ"ל אהתחלה בלי סוף ולפי הנ"ל י"ל דלמ"ד הנ"ל שפיר אין מתחייב אסוף אע"ג דמתחייב אהתחלה דרק למ"ד דאינה לשחיטה אלא בסוף אז אע"ג דלבסוף כבר היא בעלת מום ואינה מתקבלת בפנים עכ"ז צ"ל דבהכי חייב רחמנא וגזה"כ הוא כיון דלא משכחת לי' לאיסור באופן אחר כיון דאינה לשחיטה אלא בסוף משא"כ למ"ד דישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף א"כ הרי אין לנו ראי' באמת לומר דבהכי חייב רחמנא דדילמא חייב רחמנא באמת רק אהתחלה דאכתי מתקבלת בפנים ועם השחיטה הוא שנפסלת [ודוגמת זה אמר בב"ק (דף ע"ב ע"א) שם ודילמא מחייב אההוא פורתא] משא"כ אסוף שפיר אינו מתחייב ואולם לדברי התוס' בב"ק (דף ע"ב ע"א) שם ד"ה כי ובחולין (דף כ"ט ע"ב) ד"ה אירע דאם אירע פסול בשחיטה אפי' אינו פסול שחיטה רק פסול קדשים אמרי' דאגמ"ל דגם ההתחלה לא היתה שחיטה עש"ה א"כ גם למ"ד ישנה כו' ג"כ צ"ל דבהכי חייב רחמנא גם אסוף דאם תאמר דעל הסוף פטור באמת מפאת דנחשב הקרבן כבר קרבן פסול באמת בסוף השחיטה כיון דמתחלת השחיטה כבר יש בו מום ואינו מתקבל בפנים א"כ שוב הרי גם על ההתחלה ראוי שיופטר דה"ל נתקלקלה שחיטה דאמרי' אגמ"ל דגם ההתחלה לא היתה שחיטה וכנ"ל וע"כ דבהכי חייב רחמנא ואחשבי' כאילו הי' כשר עד לבסוף וא"כ שוב שפיר מתחייב גם על הסוף ודו"ק. ועוד נתיישבתי דגם למ"ד דישנה כו' על כרחך דאין החיוב על ההתחלה לבד דאל"כ איך מתחייב אח"כ על ההעלאה הא גם בשעת ההעלאה יש בה אותו פסול מום שאינה מתקבלת עבורו בפנים וא"כ כי היכי דמתחייב על ההעלאה משום העלאה מגזה"כ מדרשא המבוארת בזבחים (דף ק"ז ע"א) שפיר מתחייב גם אסוף שחיטה משום שחיטה ואולם ר' יוסי הגלילי ס"ל באמת בזבחים (דף ק"ו ע"א) דשוחט בחוץ והעלה בחוץ פטור על ההעלאה מפאת שאינו מתקבל עוד בפנים אחרי השחיטה בחוץ ולית לי' לדרשא דזבחים (דף ק"ז ע"א) הנ"ל עש"ה ובאתי בכ"ז רק להעיר: