בית האוצר חלק א· רבי יוסף ענגיל
מערכת א-י · כלל סג
אין מחוסר זמן לבו ביום. זבחים (דף י"ב ע"א) ומנחות (דף ה' ע"א) ויומא (דף ס"ב ע"ב) וע"ש בזבחים ומנחות דהוא פלוגתא דאמוראי שם עש"ה וע' לעיל כלל נ"א דהערותי דפלוגתא דמדרש אי אחר סמוך ואחרי מופלג או להיפוך תליא ג"כ בפלוגתא דאין מחוסר זמן לבו ביום וע' מנחות (דף צ"ט ע"ב) ושבת (דף קל"ג ע"ב) דס"ל לר' יוסי נמי דפרישה מעשי' כשחוזר ועושה באותו יום לא חשיב פרישה עש"ה די"ל ג"כ דתלוי אי אין מחוסר זמן לבו ביום וכמובן וכבר דיברתי גם מזה לעיל בכלל הנ"ל וע"ע מכות (דף כ"ב ע"א) במשנה אמדוהו לקבל ארבעים ולקה מקצת ואמדו שאין יכול לקבל מ' פטור אמדוהו לקבל י"ח ומשלקה אמדו שיכול הוא לקבל מ' פטור ובגמ' שם לקה אין לא לקה לא ורמינהי אמדוהו לקבל מ' וחזרו ואמדו שאין יכול לקבל מ' פטור אמדוהו לקבל י"ח וחזרו ואמדוהו שיכול לקבל מ' פטור א"ר ששת לא קשיא הא דאמדוהו ליומא הא דאמדוהו למחר וליומא אוחרא ע"ש ברש"י ולולי פירושו ז"ל הי' אפשר לפרש עוד דקאי אאומד הב' דאם אומד הב' הי' בו ביום של אימוד הא' אזי כיון דאין מחוסר זמן לבו ביום הרי האומד הראשון לא נגמר עדיין ונחשב כאילו נאמד מתחלה רק אימוד הב' לבד וכאילו לא הי' אומד הא' מעולם ולכן אין נפטר באימוד הא' לבד רק אם לקה ונתבזה בהמלקות משא"כ אם אומד הב' הי' למחר וליומא אוחרא מאימוד הא' אז כבר חל אימוד הא' ונפטר בהאומד הא' לבד גם בלא לקה [ואולם קצת אין מדוקדק תיבת ליומא דהל"ל ביומא]:
וע"ע קידושין (דף ה' ע"ב) בעי רבא חצייך בחצי פרוטה וחצייך בחצי פרוטה מהו כו' את"ל מונה והולך הוא חצייך בפרוטה וחצייך בפרוטה מהו כיון דאמר לה בפרוטה ופרוטה פסקה למילתי' א"ד כל ביומי' מונה והולך הוא את"ל כל ביומי' מונה והולך הוא חצייך בפרוטה היום וחצייך בפרוטה למחר מהו כיון דאמר לה למחר פסקה כו' וי"ל ג"כ דהא דכל ביומי' מונה והולך הוא הוא משום דאין מחוסר זמן לבו ביום ודו"ק:
וע"ע יומא (דף ס"ב ע"א) במשנה ב' שעירי יוה"כ מצותן שיהיו שניהן שוין במראה כו' ובלקיחתן כאחד כו' לקח אחד היום ואחד למחר כשירין כו' [וכל' זה בנגעים פי"ד מ"ה לענין ב' צפורי מצורע] וק' דלעומת לקיחתן כאחד הל"ל בקצרה לקחן בזאח"ז כשירין וע"כ משום דאז ה"א דדוקא בזאח"ז בו ביום כשירין מטעמא דאין מחוסר זמן לבו ביום והוי כלקיחתן כאחד וע"כ אשמעי' רבותא טפי דאפי' אחד היום ואחד למחר כשירין ואע"ג דה"מ למיתני נמי אחד בלילה ואחד ביום כשירין מ"מ אין זה ל' קצר טפי מאחד היום ואחד למחר וגם י"ל דגם אז ה"א דטעמא משום דלילה אין מחוסר זמן משא"כ באחד היום ואחד למחר]:
וע"ע יבמות (דף צ"ח ע"א) אמר מר ויהי דבר ד' אל יונה שנית לאמור שנית דברה עמו שכינה שלישית לא דברה עמו והכתי' הוא השיב את גבול ישראל וגו' כדבר ד' אשר דבר ביד עבדו יונה וגו' אמר רבינא על עסקי נינוה קאמר (דעל עסקי נינוה היא דלא דברה עמו אלא ב' פעמים אבל שאר דברים דברה) ר' נחמן בר יצחק אמר כדבר ד' אשר דבר ביד עבדו יונה וגו' כשם שנהפך לנינוה מרעה לטובה כך בימי ירבעם בן יואש נהפך להם לישראל מרעה לטובה ובתוד"ה על עסקי נינוה וז"ל וא"ת והא אשכחן דדברה עמו שלישית בעסקי נינוה דכתיב ויאמר ד' אל יונה ההיטב חרה לך על הקיקיון וגו' וי"ל דהני לאו עסקי נינוה נינהו ומיהו לר' נחמן בר יצחק דאמר דשוב לא דברה עמו (כלל) קשיא וי"ל שזה הי' אותו יום וחשוב הכל נבואה אחת עכ"ל וי"ל ג"כ הטעם משום דאין מחוסר זמן לבו ביום ודו"ק ולפי"ז י"ל דרבינא ורנב"י באמת בהאי סברא הוא דפליגי דרנב"י ס"ל דאין מחוסר כו' ורבינא ס"ל דיש, מחוסר כו' וע"כ הוצרך לתרץ דרק על עסקי נינוה קאמר וכמובן ודו"ק ובאתי רק להעיר:
וע"ע שבת (דף ט"ו ע"א) אר"י אמר שמואל י"ח גזרו ובי"ח נחלקו (י"ח דבר דגזרו ב"ש וב"ה היו חלוקין בהן) והתני' הושוו בו ביום נחלקו ולמחר הושוו (שחזרו בהן ב"ה) וק' דל"ל לומר דלמחר הושוו ומדוע לא אמר דמתחלה נחלקו ואח"כ הושוו בו ביום [ואולי כך הי' מקובל בידם] ונראה דכששני חכמים באים לעיין בדבר ונראה לזה כך ולזה כך זה לא מיקרי מחלוקת כלל דגם אדם בעצמו בתחלת עיונו בדבר דעתו מסתפקת פעם כך ופעם כך עד שמברר ומחליט איזה סברא בדעתו וע"כ רק כאשר החכמים עומדין בדעתן זמן מה זה כך וזה כך הוא דמיקרי מחלוקת וע"כ כיון דאין מחוסר זמן לבו ביום לכן אילו הושוו בו ביום לא הי' שייך לומר כלל בי"ח נחלקו כיון דלא עמדו בדעתן עונה שלימה במחלוקת ורק כיון דבו ביום נחלקו ולמחר הוא דהושוו הוא דחשוב מחלוקה ושייך למימר בי"ח נחלקו ודו"ק ושוב נזכרתי דכן מבואר בתוס' שם (דף י"ד ע"ב) ד"ה ואילו וז"ל וי"ל דלא דמי כו' דבהבוצר לגת שתיק לי' הלל לשמאי והודה לו מיד באותו מעמד להכי לא חשיב אבל הכא דכל היום נחלקו ולא הושוו עד למחר לא ה"ל למימר לא נחלקו עכ"ל ומבואר להדיא כנ"ל דכשהושוו באותו יום לא חשוב מחלוקה ובאתי רק להעיר:
וע"ע ש"ס שבת (דף ע"ד ע"א) ת"ר הי' לפניו מיני אוכלים בורר ואוכל בורר ומניח ולא יברור ואם בירר חייב חטאת מאי קאמר אמר עולא הכי קאמר בורר ואוכל לבו ביום בורר ומניח לבו ביום ולמחר לא יברור ואם בירר חייב חטאת מתקיף לה ר' חסדא וכי מותר לאפות לבו ביום כו' אלא אמר אביי בורר ואוכל לאלתר בורר ומניח לאלתר ולבו ביום לא יברור ואם בירר נעשה כבורר לאוצר וחייב חטאת כו' ומבואר דלעולא לבו ביום חשוב כמו לאביי לאלתר וי"ל ג"כ דטעמא דעולא משום דאין מחוסר זמן לבו ביום [ואביי ור' חסדא דפליגי עלי' אע"ג דאינהו ס"ל בזבחים (דף י"ב ע"א) ויומא (דף ס"ב ע"ב) דאין מחוסר זמן לבו ביום ע"ש עכ"ז סוברים דמ"מ אסור מטעמא דכי מותר לאפות כו' ולאלתר דשרי היינו משום דאין דרך בוררין בכך ולא חשוב ברירה עש"ה ברש"י ועכ"פ עולא דמתיר גם לבו ביום ומחלק בין לבו ביום ללמחר שפיר י"ל ונראה בטעמו משום דאין מחוסר זמן לבו ביום ודו"ק]:
וע"ע שבת (דף ל' ע"ב) יתיב ר' גמליאל וקדריש עתידה אשה שתלד בכל יום שנאמר הרה ויולדת יחדיו וברש"י ביום שהרה זה יולדת ולד אחר כו' עכ"ל ונראה ג"כ דס"ל לר"ג דאין מחוסר זמן לבו ביום ומש"ה קרי קרא יחדיו להריון ולידה שהם ביום אחד ודו"ק וע"ע עירובין (דף ס"ב ע"ב) אמר מר חצירו של עובד כוכבים הרי הוא כדיר של בהמה (ולא אסר לענין עירוב) והא אנן תנן הדר עם העכו"ם ה"ז אוסר עליו ל"ק הא דאיתי' (לעכו"ם בביתו) הא דליתי' כו' וכי ליתי' לא אסר והתנן המניח את ביתו והולך לו לשבות בעיר אחרת אחד עכו"ם ואחד ישראל אוסר דברי ר"מ התם דאתי ביומי' וברש"י שהלך למקום קרוב ויבוא בו ביום ואי שרית להו קודם שיבוא מטלטלי נמי אחר שיבוא ולא מסקי אדעתייהו עכ"ל ולולי פירושו ז"ל הי' אפשר לפרש עוד דכיון דאתי ביומי' ע"כ אין מחוסר זמן לבו ביום ולא חשיב כלל ליתי' רק חשוב איתי' גם בשעה שאינו שם וכהך דמנחות (דף ה' ע"א) דכיון דישתרי בו ביום חשיב מותר לישראל גם בשעה שאסור עדיין:
ועיין סוכה (דף כ"ז ע"ב) רא"א משבח אני את העצלנין שאין יוצאין מבתיהן ברגל כו' איני והא"ר יצחק מנין שחייב אדם להקביל פני רבו ברגל כו' לא קשיא הא דאזיל ואתי ביומי' הא דאזיל ולא אתי ביומי' ומוכח ג"כ כנ"ל דכיון דאתי ביומי' לכן אין מחוסר זמן לבו ביום וחשוב כאילו לא יצא מביתו כלל דאל"כ אכתי תיקשי דהא ר"א אמר משבח אני את העצלנין שאין יוצאין כו' ומוכח דאין להם לצאת כלל ואילו לר' יצחק יש להם לצאת רק שצריכים לחזור בו ביום וע"כ הכוונה כנ"ל דכיון דחוזרים בו ביום לכן אין מחוסר זמן לבו ביום ולא מיקרי יציאה כלל וכהך דעירובין לפי פירושינו דכיון דאין מחוסר כו' ע"כ גם בשעה שאינו בביתו ג"כ חשוב איתי' ודו"ק ובאתי רק להעיר:
וע"ע ר"ה (דף ל"ד ע"ב) א"ר יוחנן שמע ט' תקיעות בט' שעות ביום יצא כו' והא"ר יוחנן משום ר"ש בן יהוצדק בהלל ובמגלה אם שהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש ל"ק הא דידי' והא דרבי' וי"ל ג"כ דטעמא דר"י משום דאין מחוסר זמן לבו ביום וחשיב כנעשה הכל כאחד ואין השהי' הפסק וכהך דשבת (דף ל' ע"ב) דהריון ולידה ביום אחד מיקרי הרה ויולדת יחדיו וכנ"ל:
וע"ע ספרי דברים עה"כ אחד עשר יום מחורב וגו' וז"ל ר' בנאה אומר אלו זכו ישראל ליום אחד היו נכנסים לארץ שנאמר היום אתם יוצאים בחודש האביב והי' כי יביאך ד' אלקי"ך אל ארץ הכנעני מיד [פי' דדריש תיבת והי' דהיינו מיד וכ"ה בספרי ראה עה"כ והי' כי יביאך אין והי' אלא מיד וכ"ה בספרא ויקרא דיבורא דחובה פרשה י' ברייתא א' והי' מיד וכ"ה עוד שם פרשה י"ג ברייתא א' וע"ש פרשה י' ברייתא א' בפי' הראב"ד וע' סוטה (דף ל"ג ע"ב) רא"א הלא המה בעבר הירדן סמוך לירדן דאי מעבר הירדן ואילך הלא כתי' והי' בעברכם את הירדן אחרי דרך מבוא השמש מקום שהחמה שוקעת כו' ובפירש"י מופלג משקיעתה והיינו לצד מזרח סמוך לירדן מיד עכ"ל ונראה ג"כ דדריש והי' בעברכם דתיבת והי' משמע מיד וע' שבת (דף קי"ז ע"ב) לעולם ישכים אדם להוצאת, שבת שנאמר והי' ביום הששי והכינו את אשר יביאו לאלתר ונראה ג"כ דתיבת והי' קדריש דמשמע לאלתר וככל הנך והי' דדרשי' להו מיד ואולם ברש"י שבת שם לא פי' כן] ועכ"פ מתבאר מדברי הספרי הנ"ל דכל שבאותו יום מיקרי מיד ונראה ג"כ הטעם משום דאין מחוסר זמן לבו ביום וכמובן:
עיין ת"י יומא (דף נ"ז ע"א) ד"ה נותן דאהא דאמר שם נתערבו לו דמים בדמים (דם הפר בדם השעיר) נותן אחת למעלה ושבע למטה לשם פר וחוזר ונותן אחת למעלה ושבע למטה לשם שעיר כתבו ז"ל וז"ל ואע"ג שמזה נמי דם השעיר (בשעת נתינתו אחת למעלה וז' למטה לשם פר) הני הזאות בטילות הן דאין מתכוון להזות מדם השעיר ואפי' למ"ד מצות אין צריכות, כוונה היינו כשהגיע זמנו אבל כאן לא הגיע עדיין זמן הזאת דם השעיר עכ"ל:
וצע"ק דלמ"ד דאין מחוסר זמן לבו ביום א"כ ה"נ הרי יהי' הזאת דם השעיר בו ביום ולא הוי מחוסר זמן [וע' תוס' מנחות (דף ה' ע"א) ד"ה ואי דבעבודות דיוה"כ דלכפרה לא חשיבי מחוסר זמן אפי' למ"ד יש מחוסר זמן לבו ביום ע"ש] וצ"ל דס"ל לר' ירמי' (דהוא בעל המאמר ביומא שם ע"ש) דיש מחוסר זמן לבו ביום ועי"ל דאע"ג דאין מחוסר זמן לבו ביום זמנן ממש מיהא הא לא הוי וס"ל לת"י דלענין מצאצ"כ בעי' זמנן ממש והכי מיסתבר כיון דהא דאצ"כ היינו רק משום דסתמא לשמן קאי וכמ"ש הראשונים ז"ל וזה שייך רק בזמנן ממש כאשר כבר עליו החיוב לעשות המצוה בפועל דאז הוא דסתמא לשמן קאי וכמובן [ודברי ת"י הנ"ל בלא"ה צע"ק במאי דתלי לי' בדין מצצ"כ והרי שם בעבודה דקדשים איירי ושם לכ"ע בעי' לשמה וכמבואר בזבחים פ"ק דכל זריקות והזאות ושאר עבודות בעי לשמה אלא דסתמא נמי כשר משום דסתמא נמי לשמן קאי כמבואר שם (דף ב' ע"ב) וע' ספרי ריש קרח מנין אתה אומר שאם זרק את הדם כראוי ואין יודע לשם מי זרקו כו' שהכהנים נושאים עון על כך כו' ודנתי בדברי הספרי במ"א ואכ"מ]:
עיין פסחים (דף מ"ו ע"ב) דס"ל לרבה דצורכי שבת אין נעשין ביו"ט ור' חסדא ס"ל דמדאורייתא נעשין ביו"ט ורבנן הוא דגזרו כו' ושם (דף מ"ז ע"א) מתיב ר' מרי שתי הלחם אינן נאכלות לא פחות משנים ולא יותר על שלשה כיצד נאפות ערב יו"ט נאכלות ליו"ט לשנים חל יו"ט להיות אחר השבת נאכלות ליו"ט לשלשה לפי שאינו דוחה לא את השבת ולא את יו"ט ואי אמרת צורכי שבת נעשין ביו"ט השתא דשבת ביו"ט שרי דיו"ט ביו"ט מיבעי' שאני התם דא"ק לכם לכם ולא לגבוה ולרשב"ג דאמר משום ר' שמעון הסגן דוחה את יו"ט מאי איכא למימר סבר לה כאבא שאול דאמר לכם לכם ולא לעכו"ם ובתוד"ה ולרשב"ג דאמר דוחה יו"ט וז"ל בשלמא לדידי דאמינא דס"ל לת"ק דצרכי שבת אין נעשין ביו"ט איכא למימר דבהא פליגי כו' עכ"ל:
ולענ"ד י"ל דלרבה דצורכי שבת אין נעשין ביו"ט אין צריך לומר דאמר למילתי' כתנאי רק דלדידי' לכ"ע צורכי שבת אין נעשין ביו"ט והכא בסברא דיש מחוסר זמן לבו ביום הוא דפליגו וזה לפירש"י בפסחים (דף מ"ז ע"א) שם אהא דאמר ואי אמרת צורכי שבת נעשין ביו"ט השתא דשבת ביו"ט שרי דיו"ט ביו"ט מיבעי' ע"ש ברש"י דפי' דיו"ט ביו"ט מיבעי'. אי נמי לא חזו השתא הא חזו לבו ביום ומי גרעו מצרכי שבת של מחר דכל האי יומא לא חזי לי' דהא סעד כבר אלא לאו ש"מ אין מותר ביו"ט מה"ת אלא דבר הראוי לו אותה שעה כו' והני בהאי שעתא לא חזי עד שישחטו כבשים עליהם ויזרוק דמן כו' ע"ש:
ולפי"ז י"ל דלכ"ע צורכי שבת אין נעשין ביו"ט אלא דס"ל לרשב"ג דנהי דצורכי שבת דהוא צורך מחר אסור ביו"ט הואיל ולא חזי היום מ"מ מידי דיהי' ראוי בו ביום חשוב ראוי גם בשעתו מפאת דאין מחוסר זמן לבו ביום וע"כ שתי הלחם דיהיו ראוין ביומן שפיר שרו ורבנן דרשב"ג ס"ל דיש מחוסר זמן לבו ביום וע"כ כל שאין ראוי באותה שעה, שפיר אסור ודמי לצורך שבת דלמחר דאין נעשה ביו"ט ובסברא דיש מחוסר זמן ואין מחוסר זמן לבו ביום הוא דפליגי וע"ש בפסחים (דף מ"ז ע"א) בתוד"ה ואי אמרת דהקשו באמת אפירש"י הנ"ל דכיון דההיא שעתא לא חזי כו' וז"ל וכי בשביל שלא יהא עכשיו ראוי אעפ"י שיהא ראוי לבו ביום יהי' אסור הלא כשאופה העיסה לאורחים אינה ראוי עד שתאפה כו' ושחט בהמתו נמי בשעת שחיטה אינה ראוי אלא כיון שמותר אחר זמן לבו ביום לאו חסרון הוא כו' עכ"ל נראה שרמזו לסברא הנ"ל דכיון דיהי' מותר לבו ביום לכן אין מחוסר זמן לבו ביום ולאו חסרון הוא וא"כ שפיר ניתן להאמר דטעם האיסור לפירש"י הנ"ל [אחרי שתתיישב הקושי' מהך דשחיטה ואפי' שהקשו התוס' וע"ש בתוס' ואכ"מ] תלוי בסברא אי יש מחוסר זמן לבו ביום וכמובן:
ולפי"ז י"ל דהיינו טעמא דר' חסדא דפליג ארבה ולא מפרש לפלוגתייהו כוותי' וזה דר' חסדא לטעמי' אזיל דס"ל ביומא (דף ס"ב ע"ב) דאין מחוסר זמן לבו ביום וא"כ א"א לו לפרש דרבנן דרשב"ג ס"ל דיש מחוסר זמן לבו ביום דא"כ ראוי להיות הלכה כרבים ואיהו הא ס"ל דקושטא דאין מחוסר זמן לבו ביום וא"כ על כרחך לו לומר דגם חכמים ס"ל כן וא"כ שוב אפי' אי נימא דצורכי שבת אין נעשין ביו"ט ג"כ הא תוקשה מ"ט דרבנן דאסרי הא חסרון דבו ביום לאו חסרון הוא וה"ל כאילו חזי בשעתי' ועל כרחך טעמא דרבנן משום דרשא דלכם ולא לגבוה ורשב"ג דפליג ע"כ דלית לי' הך דרשה וא"כ שוב שפיר אפשר דגם צורכי שבת נעשין ביו"ט ושאני הכא לרבנן דגזה"כ הוא ורשב"ג דלית לי' לדרשא שפיר שרי וע"כ ר' חסדא לטעמי' שפיר ס"ל דצורכי שבת נעשין ביו"ט משא"כ רבה לא מיסתבר לי' לומר דפליגי בדרשא דקראי רק בסברא וא"כ מדאיפלגו רק במידי דלא חזי בשעתי' ויהי' ראוי בו ביום ולא פליגי בצורכי שבת אי נעשין ביו"ט דהוי רבותא טפי דאפי' לצורך מחר שרי ע"כ דצורכי שבת לכ"ע אין נעשין ביו"ט ובמחוסר זמן לבו ביום הוא דפליגי וע"כ שפיר הי' לו לרבה ראי' מהך ברייתא דצורכי שבת אין נעשין ביו"ט ור' חסדא לטעמי' שפיר פליג עלי' [ולפי"ז יומצא דפלוגתא דהואיל דרבה ור"ח דפסחים (דף מ"ו ע"ב) שם נמי בפלוגתא דמחוסר זמן לבו ביום תלוי' וכמובן מאיליו עש"ה ויש לפלפל בזה הרבה ואין להאריך]: