אור ברסלב
בית האוצר חלק א מערכת א-ח › כלל נ

בית האוצר חלק א· רבי יוסף ענגיל

מערכת א-ח · כלל נ

כלל מט

אחוה. בס' באר הגולה למהר"ל מפראג ז"ל בבאר הו' הביא אומרם ז"ל אמור לחכמה אחותי את אם ברור לך הדבר כאחותך שהיא אסורה לך אומרהו ואם לאו אל תאמרהו וכ' וז"ל והפירוש אמור לחכמה אחותי את לשון אחוה ואמר הכתוב שתהי' החכמה מחוברת אליו לגמרי ר"ל ברור בוודאי ואז הדבר ההוא בשכלו ובדעתו בחיבור הגמור אבל דברים שהם מסופקים כו' דבר זה אין לו חיבור עמו וזהו אמור לחכמה אחותי את שאין לך חיבור יותר כמו אחותך ולפיכך פשוט איסורה כי עריות הם הקרובים אל האדם ולכך נאסרו ואמר אם הדבר קרוב לך כמו אחותך שערוה זאת היא קרובה ביותר כי אחותו היא עמו כמו בשר אחד לגמרי אבל האב והבן או הבת במה שזהו האב וזהו תולדה יש להם הבדל ואינם שוים אבל האח והאחות הם שוים לכך לשון אח ואחות מלשון אחוי לכך אם ברור לך הדבר וקרוב לך כאחותך שהיא אסורה אמור החכמה ואם לאו אל תאמר עכ"ל ז"ל הנה מתבאר מדבריו ז"ל דקורבת אחוה היא הקורבה היותר גדולה מכל שאר הקורבות ואפי' מקורבת אב עם בנו ובתו ולכן כאשר רצה הכתוב להמשיל שצריכה החכמה להיות קרובה ומחוברת לאדם חיבור גמור ע"י שיודע אותה בבירור המשיל אותה לאחותו דייקא ולא לבתו ולא לשום אחד משאר הקרובות כי אחותו היא הקורבה היותר עצומה וגדולה מכולן וכאמור:

והנה עפי"ד המהר"ל ז"ל הנ"ל יש ליישב קושיית התוס' נזיר (דף מ"ג ע"ב) ד"ה יכול דאהא דאמר שם לה יטמא (באחותו כתיב) ואינו מטמא לאיברים פרט לכזית מן המת כו' יכול לא יטמא לשדרה ולגולגולת ולרוב בנינו ולרוב מנינו כשהוא אומר ואמרת אליהם הוסיף לך הכתוב טומאה אחרת (דמחויב לטמא גם לשדרה כו') יכול לא יטמא לשדרה כו' של אחרים (של קרובים אחרים) אמרת מה אחותו מיוחדת שגופה תלוי בו כו' (שגופה תלוי בשדרה וגולגולת שבכך עיקר הגוף תלוי או בזה או בזה כו') אף כל שגופו תלוי בו כו' כתבו התוס' שם וז"ל ומן הדין הל"ל יכול יטמא למתים אחרים את לאברים אי לא גמרי' להו מאחותו דכתיב בה לה עכ"ל הוקשה להם דהא נקט באחותו איסור והיתר איסור דאינו מטמא לאיברים וכנלמד מה יטמא פרט לאיברים והיתר דמטמא לשדרה וגולגולת כו' וכנלמד מואמרת אליהם הוסיף לך הכתוב כו' וא"כ קשה דמה זה דאמר יכול לא יטמא לשדרה וגולגולת כו' של אחרים הא כיון דקאי בה"א דלא ילפי' שאר קרובים מאחותו א"כ מדוע לא נימא איפכא דשאר קרובים מטמא אפי' לאברים שלהם כיון דלא מצינו למילפינהו מאחותו דכתיב בה לה יטמא למעט אברים:

ואולם עפי"ד המהר"ל הנ"ל דאחותו היא הקרובה היותר עצומה מכל הקרובים שמפאת זה המשיל הכתוב החכמה לאחותו דייקא וכנ"ל א"כ קושיית התוס' הנ"ל מיושבת בפשיטות דוודאי הא דאסר רחמנא באחותו לטמא לאברים שפיר אית לן למילף מיני' שאר קרובים בק"ו דמה אחותו דהיא הקרובה היותר גדולה אסור לטמא לאיברים שאר קרובים לכ"ש משא"כ לענין קולא דאקיל רחמנא באחותו דמותר לטמא לשדרה וגולגולת כו' שפיר לית לן למילף שאר קרובים הפחותים בקורבה מאחותו וע"כ שפיר פריך רק בברייתא יכול לא יטמא לשדרה ולגולגולת כו' של אחרים [ואולם יוקשה קצת ע"ז דא"כ מאי האי דמסיק בברייתא אמרת מה אחותו מיוחדת שגופה תלוי בו כו' הא סוף סוף איכא למיפרך מה לאחותו שכן היא הקרובה העצומה טפי ויש ליישב ואין להאריך]:

ואולם בש"ס נזיר (דף מ"ג ע"ב) שם מייתי עוד ברייתא אחריתי לה יטמא לה הוא מטמא ואינו מטמא לאיברים לפי שאינו מטמא לאבמה"ח של אביו כו' ובתוס' שם ד"ה מיתיבי וז"ל לה יטמא ואינו מטמא לאבמה"ח של אחותו כו' לפי שאינו מטמא לאבר מה"ח של אביו כלומר שאף באביו הקרוב יותר אינו רשאי לטמאות לאבר אביו עכ"ל ומבואר דאב קרוב יותר מאחותו וצ"ע:

ועיין עוד במשנה יבמות (דף ב' ע"א) ט"ו נשים פוטרות צרותיהן כו' בתו ובת בתו ובת בנו בת אשתו ובת בנה ובת בתה חמותו ואם חמותו ואם חמיו אחותו מאמו ואחות אמו כו' ובגמ' שם (דף ג' ע"א) תנא קורבי קורבי נקט תנא בתו ובת בתו ובת בנו דקרובי עצמו ואיידי דתנא ג' דורות למטה דידי' תנא נמי ג' דורות למטה דידה ואיידי דתנא ג' דורות למטה דידה תנא נמי ג' דורות למעלה דידה ותנא אחותו ואחות אמו דקרובי עצמו כו' ע"ש כל הסוגיא ומבואר דבתו נחשבת קרובה יותר מאחותו דהא תנא קורבי קורבי נקט והקדים בתו לאחותו [ואבת בתו ובת בנו דהם קרובים יותר מאחותו ליכא ראי' די"ל דאיידי דקתני בתו תנא נמי בת בתו ובת בנו ואולם מדהוצרכה הגמ' לומר רק סברא דאיידי בג' הדורות למטה דידה מוכח דבג' דורות למטה דידי' א"צ לסברא זאת וא"כ בת בתו ובת בנו נמי קריבי טפי מאחותו] וע"ש בתוד"ה מקמי דכתבו דלענין עריות אשת בנו קרובה טפי מאשת אח שהבן כרעא דאבוה הוא מדחשיב תנא בתו ובת בתו קרובי עצמו טפי מאחותו עכ"ל ואולם מדברי התוס' שם מוכח דרק לענין עריות הוא כן אבל לעדות חשיב אח יותר קרוב מבן דהא אפי' מאן דמכשיר בבבא בתרא (דף קכ"ח ע"א) אבי אבא לעדות פסיל בבן אחיו ואי נימא דבן הוא קרוב טפי מאח א"כ ממילא אבי אבא הוא קרוב יותר מבן אח ויש לדחות דסוף סוף באבי אבא איתפליג דרתא טפי מבבן אח דהוא רק דור ב' ועוד יש לעיין לענין עצם הקורבה ואיכותה ממה יש לנו ללמוד ולדון אם מעדות או מעריות ומלשון התוס' יבמות הנ"ל מוכח דדין עריות מוכיח יותר על עצם איכות הקורבה מדכתבו בטעם דבן קרוב יותר מאח בעריות דהוא משום שהבן כרעא דאבוה הוא ובאתי רק להעיר:

וע"ע ערכין (דף כ"ה ע"ב) וקידושין (דף י"ז ע"ב) וב"ב (דף ק"ח ע"ב) דאח איקרי אחר ובן לא איקרי אחר וזה לכאורה ג"כ היפוך דברי המהר"ל הנ"ל וצ"ע וע"ע בב"ב (דף ק"ט ע"א) שם דה"א דאח הוא קרוב קודם לאב ולפי האמת האב קודם עש"ה:

וע"ע קידושין (דף ס"ז ע"ב) דיליף דאין קידושין תופסין בחייבי כריתות מדכתיב ויצאה מביתו והלכה והיתה לאיש אחר לאחרים ולא לקרובים ופריך ואימא לאחר ולא לבן כו' ע"ש ברש"י ד"ה ודילמא שכ' דכיון דאמר ולא פריש קרובים אין לך להביא באיסור זה אלא האסור שבכולן (היינו הבן) שקרוב מן הכל עכ"ל ומוכח דבן הוא היותר קרוב שבכל הקרובים ולא אח ואחות וצ"ע:

וע"ע באור החיים עה"ת ויקרא פרשה י"ט עה"כ לא, תשנא את אחיך בלבבך הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא וז"ל עוד ירצה ע"ד אומרם ז"ל בעון הדור נתפסים גדולי עולם כו' ולצד זה חש הכתוב שתכנס בלב קרובי ד' הרחקת הלב על מעשה ד' זה כי יאמרו שאינם מובטחים בחייהם כו' הגם כי יפליאו להטיב מעשיהם לזה בא דבר ד' כאן ואמר לצדיקיו לא תשנא את אחיך בלבבך פי' אחיך זה הקב"ה ויש לך לדעת שלא לכל ישראל בהשוואה יקרא הקב"ה אח אלא להקרובים והדבקים בד' כר"ע וחביריו וצוה להם שלא יתרחק לבם מד' שההרחקה היא ענף השנאה וא"ת מה אשיב אל לבי לבטחון בחיי כו' לזה אמר הוכח תוכיח את עמיתך ובזה לא תשא אתה עליו פי' בשבילו חטא כי כלום טעם תפיסת הצדיק הוא בשביל עון הדור (וע"כ) אם יוכיחנו הרי הוא ניצול ממ"נ אם חזרו בתשובה הרי אין כאן עונות שיתפס עליהם ואם לא חזרו הרי נפטרת מתפיסה כמו שגילה סודו ביד עבדיו הנביאים דכתיב ואתה כי הזהרת וגו' אתה את נפשך הצלת כו'. שוב בא לידי תנא דבי אלי' וז"ל וכי באחים מן האב והאם הכתוב מדבר אין הכתוב מדבר אלא כנגד הקב"ה שאין לו אחים לא בעוה"ז ולא בעוה"ב ולא לימות המשיח אלא צדיקי עולם שעושין רצונו בתורתו שקרא אותם אחים וריעים עכ"ל ותדע שמעלת אח יותר ממדריגת בנים כמאמרם ז"ל לא זז מחבבה עד שקראה בתי לא זז כו' עד שקראה אחותי עכ"ל האוה"ח ז"ל כוונתו להסביר פירושו דדריש ז"ל קרא דלא תשנא את אחיך דנאמר לצדיקי הדור וע"ז יוקשה דאיך רמוזים הצדיקים בכאן ולכן כ' דאין נקראים אחים להקב"ה רק הצדיקים בלבד וזהו שכ' ותדע שמעלת אח יותר ממדריגת בנים כו' וכוונתו לתרץ הא דכלל ישראל נקראים בנים למקום ית' וכמ"ש בנים אתם לד' אלקיכם [וע' קידושין (דף ל"ו ע"א) דס"ל לר"מ דאפי' כשאין נוהגים מנהג בנים ואפי' אם עובדין ע"ז חלילה ג"כ קרוים בנים] ואילו אחים נקראים רק הצדיקים לבד ולכן כ' דמעלת אח הוא יותר ממדריגת בנים כו' ולכן לא יכונו באחים רק הצדיקים ואעפ"י שכלל ישראל קרוים בנים. והנה ממ"ש ז"ל בלשונו הטהור ויש לך לדעת שלא לכל ישראל בהשוואה יקרא הקב"ה אח אלא להקרובים והדבקים בד' כו' נראה כוונתו דע"כ רק הצדיקים קרוים אחים אעפ"י שכלל ישראל קרוים בנים והיינו משום דקורבת אחוה הוא קירוב ודיבוק יותר מקורבת בן וע"כ אין נקראים אחים רק הקרובים והדבקים בד' כו' וא"כ איפוא הנה סברתו ז"ל כסברת הבאר הגולה הנ"ל דקורבת אחוה הוא קורבה וחיבור יותר גדול מקירבת בן ויוקשה ע"ז מכמה דוכתי דמייתינא דמוכחי איפכא ואולם יש לומר עוד בדברי האור החיים פנים אחרים והם נראים יותר בכוונתו ואכ"מ:

וע"ע סוכה (דף כ"ט ע"א) בשביל ד' דברים חמה לוקה ואחד מהן על ב' אחים שנשפך דמן כאחד ומדאינו כן בשום שאר קרובים אולי גם זה מטעם דברי המהר"ל הנ"ל דקורבת אחוה היא קורבה היותר עצומה ובאתי רק להעיר:

תוכן העניינים

בית האוצר חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה