אור ברסלב

בית האוצר חלק א· רבי יוסף ענגיל

מערכת א-ז

מערכת א-ו

כלל מ

אזהרת עשה לאו אזהרה היא. תמורה (דף ד' ע"א) וסנהדרין (דף נ"ו ע"א) וע"ע מצות (ד' י"ג ע"ב) דכרת א"צ אזהרה דהא פסח ומילה ענש כרת אעפ"י שלא הזהיר והיינו ג"כ כנ"ל דהעשה לא חשובה אזהרה וע' ספרי לקח טוב כלל ב' מה שתמהתי על תוס' זבחים (דף ט"ז ע"א) ד"ה מנלן דחשיב להו קרא דוהקריבו בני אהרן אזהרה לזר העובד ע"ש ואע"ג דממקרא זה יש ללמוד רק לאו הבא מכלל עשה בני אהרן ולא זרים ולהבמכ"ע עשה עש"ה ונלענ"ד כעת בפשיטות דיש לחלק בין עשה ממש ללאו הבא מכ"ע דבסנהדרין ותמורה ומכות שם הא איירי בעשה ממש דאת ד' אלקיך תירא המחייבת היראה מפני המקום ית' שלא להוציא מפאת היראה ש"ש לבטלה עש"ה וע"כ נהי דאיסור הוצאת ש"ש לבטלה הוא איסור בשוא"ת עכ"ז עניינו חיוב עשה שהתורה מחייבת היראה ומפאת היראה הוא דאין להוציא כו' וה"ז כעשה דביום השביעי תשבות דאע"ג דהוא שוא"ת עכ"ז איננו איסור עשה רק קיום עשה דהתורה מחייבת השביתה וכמובן משא"כ לאו הבא מכלל עשה הרי יש מ"ד במכות (דף י"ח ע"ב) דהוא לאו גמור ואפי' למאי דמסיק התם והכי קיי"ל דהוא רק עשה עכ"ז איננו עשה של קיום רק איסור עשה שהרי הנלמד מן העשה הוא איסור בשוא"ת וכהך דוהקריבו בני אהרן דהנלמד מכללו הוא דזרים לא יקריבו והרי זה נלמד אזהרה בשוא"ת כשאר לאו אלא דמפאת דנלמד מעשה יש לו רק דין עשה וע"כ שפיר יכול להחשב אזהרה ויש לעיין בזה הרבה ובאתי רק להעיר:

ודע דדעת הה"מ פ"ב מה' מאכלות אסורות דהיכא דיש כבר להבמכ"ע עונשין מן הדין ע"ש היטב הנה לפי דברינו הנ"ל י"ל דזהו בלהבמכ"ע דווקא דחשיב אזהרה מיהת ואין צריך הק"ו לעשות רק פעולה אחת פעולת העונש משא"כ היכא דיש על הדבר רק לשון עשה של חיוב כהך דאת ד' אלקיך תירא וביום השביעי תשבות וכדומה [וגם היכא דהאיסור נלמד מריבוי בעלמא כגון ח"ש וכדומה י"ל ג"כ דלא חשוב אזהרה כיון דאין כאן לשון לאו דרק בלאו הבא מכ"ע יש לאו אלא דהוא לשון לאו הנלמד מכ"ע אבל עכ"פ לשון לאו הוא כשאר לאו ממש] דלא חשוב אזהרה אז שפיר אין הק"ו מועיל כלום כיון דצריך הק"ו לעשות ב' פעולות פעולת העונש ופעולת האזהרה ומה גם פעולת אזהרה דהיא פעולה יתיר' טפי דהא אפי' למ"ד דעמה"ד מ"מ אין מזהירין מה"ד וכמבואר במכות (דף י"ז ע"ב) ואם כנים הדברים אזי יסולקו בזה כמה קושיות אשר הקשו האחרונים על פי דעת הה"מ הנ"ל ואשר הקשתי אני בספרי לקח טוב שם דו"ק ותשכח ובאתי רק להעיר:

ועיין סנהדרין (דף פ"ד ע"א) דדבר הבא מכלל אין דנין אותו בג"ש ויש לדון קצת מזה דלאו הבמכ"ע לא חשוב כאילו הי' לשון הלאו מפורש בתורה ובאתי רק להעיר:

ודע דבל' חכמים מצינו ל' אזהרה אאיסור לאו הבא מכ"ע והוא בגמ' יבמות (דף ק' ע"ב) אלא מעתה הא דכתי' להיות לך לאלקים ולזרעך אחריך מאי קמזהר לי' רחמנא לאברהם הכי קא"ל לא תינסב עכו"ם ושפחה כי היכי דלא ליזיל זרעך בתרה הרי דאיסור להבמכ"ע דלזרעך אחריך אין שאין זרעך אחריך לא קרי לי' אזהרה וכדאמר מאי קמזהר לי' רחמנא לאברהם כו' וכן מצינו בל' ברייתא בהוריות (דף י"ב ע"ב) דברים שבין כ"ג לכהן הדיוט אלו הם פר הבא על כל המצות כו' ומוזהר על הבתולה ואסור באלמנה כו' ושם הוא ג"כ להבמכ"ע בתולה ולא בעולה ולפמ"ש דלהבמכ"ע חשיבי אזהרה ממש במקום שצריך אזהרה א"כ לשון החכמים הנ"ל הוא בדיוק:

ואולם בס' קנאת סופרים על סה"מ להרמב"ם בעשין עשה ל"ח כ' דכל לאו הבא מכלל עשה שייך רק היכא דהעשה הוא מצוה ואין איסור הנלמד מכללו ענין איסור בעצם רק הוא ביטול העשה עש"ה שהאריך בזה וע"ש שכ' לענין להבמכ"ע דבתולה ולא בעולה ג"כ וז"ל וה"נ גבי לישא כ"ג בתולה היא מצוה אחת עם המניעה היוצאת מכללא כו' שהאיסור בבעולה הוא עצמו ביטול עשה של לישא כ"ג בתולה וזהו מאי דאיתא בתורת כהנים מלמד שהוא מצווה על הבתולה שנכלל בזה האיסור בבעולה עכ"ל:

וק"ק אדבריו ז"ל דא"כ היכא דנושא בתולה וגם בעולה לישתרי כיון דאינו מבטל נישואי בתולה ואולם הא בורכא דרחמנא ציווה לכ"ג דכחו המתחבר לאשה יהי' החיבור ההוא לבתולה וא"כ אפי' נושא בתולה ובעולה עכ"ז בכח אשר הוא מתחבר לבעולה הרי הי' יכול להתחבר לבתולה וע"כ שפיר מבטל בכח ההוא עשה דוהוא אשה בבתולי' יקח ודו"ק ועי"ל דכשיש לו חיבור גם לבעולה עי"ז יש פגם בחיבורו לבתולה במר שיש לו חיבור גם לבעולה ואכתי שפיר הוי ביטול עשה דבתולה ודו"ק ועכ"פ לדברי הקנאת סופרים הנ"ל א"א שיהי' להבמכ"ע אזהרה כמו עשה גמורה אזהרה וכמובן:

והנה הראי' אשר הביא ז"ל מלשון הת"כ מלמד שהוא מצווה על הבתולה ומוכח דנישואי בתולה בעצמותם מ"ע הנה בגמ' הוריות הנ"ל אמר באמת דמוזהר על הבתולה והכוונה דמוזהר שלא לישא מי שאינה בתולה והא דלא אמר ומוזהר על הבעולה לאו קושי' דהיא היא וז"פ:

ודע דלפי דברי הקנאת סופרים הנ"ל נמצא עוד דבר מחודש דמצות פרי' ורבי' הוא בכ"ג ב' מצות עשה דפרו ורבו ועשה דוהוא אשה בבתולי' יקח וכמובן ויש לפלפל בזה ואכ"מ:

וע"ע יומא (דף פ"א ע"א) יכול יהא מוזהר על תוספת עינוי כו' יכול יהא מוזהר על תוספת מלאכה כו' ואע"ג דאיכא עשה בתוספת וכמבואר בסוכה (דף כ"ח ע"ב) ע"ש ברש"י ומוכח דעשה אינה קרוי' מוזהר גם בל' חכמים ותיקשי קצת מהך דהוריות דאמר ומוזהר על הבתולה ואולם שם ביומא הוא מ"ע לא איסור עשה תדע דהאמר בסוכה שם דאיצטריך קרא לחייב נשים בתוספת והיינו משום דאל"ה ה"א למיפטרינהו מטעמא דמ"ע שהז"ג נשים פטורות ואילו באיסור עשה הרי גם נשים בכלל ואפי' באיסור שהז"ג דהא רק אמ"ע הוא דאיכא קראי למיפטרינהו לא אאיסורי עשה וז"פ:

ואולם מצינו עוד תיבת אזהרה בל' חכמים גם אדבר שהוא מ"ע ממש בר"ה (דף ו' ע"א) ועשית אזהרה לב"ד שיעשוך ושם הוא מ"ע ממש דתיבת ועשית מטיל חיוב עשה על הב"ד שיראו שיעשה על כרחו ואעפ"כ קרי לי אזהרה ובת"כ ריש אמור כי קדוש אני ד' מקדשכם להזהיר ב"ד על כך והכי איכא טובא בת"כ לישנא דמלמד שהב"ד מוזהרין על כך וקאי רק אעשין כהך דר"ה ובאתי רק להעיר [וע"ע בספרי עקב עה"כ ולעבדו בכל לבבכם ראב"י אומר הרי זו אזהרה לכהנים שלא יהא לבה מהרהר בשעת עבודה ע"כ ואולם שם הוא ג"כ איסור עשה וכדאמר שלא יהא לבם מהרהר כו' ואיננו מ"ע ואמנם לפמ"ש באתוון דאורייתא כלל כ"ג ובלקח טוב כלל ה' והארכתי בזה עוד בחידושי במ"א דמחשבת שלא לשמה בקדשים עיקר החטא במה שחסר מחשבת לשמו דאע"ג דגם סתמא כשר בקדשים היינו רק משום דסתמא לשמן קאי משא"כ כשמחשב שלא לשמו הרי עוקר אותו מן הסתם דלשמו קאי שהרי אדרבה מחשב שלא לשמו וא"כ הרי אינו עומד לשמו וע"כ שוב פסול מפאת חסרון המחשבת לשמו עש"ה א"כ ה"נ האי ולעבדו וגו' הוא מ"ע לחשב לשמו אלא דנקט שלא יהא לבם מהרהר כו' והיינו משום דאם מחשב מחשבת שלא לשמו הוא עוקר את הלשמו אבל עצם החיוב הרי הוא מ"ע דמחשבת לשמו ודו"ק היטיב ואולם לפמ"ש במ"א עוד בחידושי דהאי ולעבדו בכל לבבכם וגו' דראב"י הנ"ל דק' לכאורה דל"ל באמת האי עשה דולעבדו בכל לבבכם הא כבר כתי' לאו דלא יחשב אמחשבות האסורות בקדשים וכמבואר בזבחים (דף כ"ט ע"ב) וכתבתי במ"א דמלא יחשב יש ללמוד רק מחשבת שלא לשמה משא"כ מולעבדו בכל לבבכם נלמד גם מחשבת לשמה ושלא לשמה דהכתוב ציוה לעבוד בכל לב ואם מחשב גם שלא לשמה אז אין זה עבודה בכל לב רק במקצת לב כיון שהלב חושב גם שלא לשמה והארכתי בזה במ"א ולפי"ז היכא דחושב לשמה ושלא לשמה נראה לכאורה שפיר דהוי מחשבת השלא לשמה איסור בעצם כיון שאין כאן חסרון הלשמה שהרי חישב באמת גם לשמה וע"כ דמחשבת השלא לשמה הוא איסור בעצם ודו"ק ואמנם גם ז"א דגם בכה"ג איננו איסור רק ביטול מצות עשה דעבודה בכל לב וכמובן וא"כ מוכח גם מכאן לכאורה דשייך ל' אזהרה על מ"ע ואמנם ראי' גמורה אינה כיון דסוף סוף המבוקש בפועל כאן הוא שוא"ת שלא יהא הלב מהרהר כו' לכן שפיר יפול בו ל' אזהרה בל' חכמים ואין ראי' מכאן אמ"ע גמורה דקו"ע ובאתי רק להעיר]:

וע"ע כתובות (דף ע"ב ע"א) ופרע את ראש האשה תנא דבי ר' ישמעאל אזהרה לבנות ישראל שלא יצאו בפרוע ראש ואולם גם שם הוא לאו הבמכ"ע ע"ש ותבין. [וע"ע לשון אזהרה על להבמכ"ע בירושלמי ביצה פ"ב ה"א ברם כמ"ד באלוש ניתנה השבת עומדין באלוש ומזהירין באלוש ע"ש דקאי אקרא דאת אשר תאפו אפו וגו' דהכוונה את אשר תרצו לאפות אפו עתה בחול ולא בשבת וה"ל להבמכ"ע וקרי לי' הירושלמי אזהרה עש"ה בק"ע ועמ"ש בערך אפייה ובישול בשבת. וע"ע לשון רש"י נדה (דף נ"ז ע"א) ד"ה דקאכיל מינה דכ' ותרומה טמאה באזהרה לטהור כו' וע"ש בגליון הגרע"א ז"ל דתמה דהוא רק לאו הבא מכלל עשה כמבואר ביבמות (דף ע"ג ע"ב). והנה כבר הבאתי כמה דוכתי בלשון חכמים דקר ללאו הבא מכלל עשה אזהרה וכנ"ל]:

והנה מצאתי עוד בירושלמי סנהדרין פ"ז הי"א וז"ל, אזהרה למקלל אביו ואמו מנין איש אמו ואביו תיראו עונש (מיתה) וכרת (בלא התראה) מנין ומקלל אביו ואמו מות יומת ואומר כי כל אשר יעשה מכל התועבות האל ונכרתו עכ"ל הירושלמי ונראה משטחיות הלשון דס"ל להירושלמי דאזהרת עשה שמה אזהרה וכדאמר דאיש אמו ואביו תיראו הוי אזהרה למקלל וצ"ל דס"ל דרק למלקות בעי' לאו משא"כ מקלל או"א דאינו לוקה אפי' לדידן דה"ל לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד] וצריך האזהרה רק לעונש מיתה דלא ענש אא"כ הזהיר וגוף העונש מיתה מפורש בלא"ה ע"כ ס"ל דבכה"ג גם אזהרת עשה חשובה אזהרה וכעין זה בתוס' סנהדרין (דף פ"ה ע"א) ד"ה הא דכתבו אהא דיליף התם אזהרה למכה אביו מק"ו וז"ל ואע"ג דאין מזהירין מה"ד ה"מ להלקותו עכ"ל והכוונה דגם שם מלקות ליכא מטעם הנ"ל ועונש המיתה מפורש בלא"ה וצריך האזהרה רק מפאת דלא ענש אא"כ הזהיר ולא ללקות מל האזהרה עצמה וע"כ בכה"ג גם אזהרה מה"ד חשובה אזהרה וכ"ה דעת הרמב"ם בשורש הי"ד עש"ה וע"כ ה"נ בכעין זה ס"ל להירושלמי דגם אזהרת עשה חשובה אזהרה בכה"ג ורק בשאר לאוי התורה דלוקין על הלאוין עצמם הוא דהוצרכה התורה לכותבן בלשון לאוין דאאזהרת עשה ליכא מלקות והטעם נראה משום דאינו דומה לחסימה דנאמר בלשון לאו [ועש"ה במראה הפנים דכ' כוונה אחרת בדברי הירושלמי ואולם שטחיות הדברים מורין דס"ל להירושלמי דאזהרת העשה הוי אזהרה ובאתי רק להעיר]:

תוכן העניינים

בית האוצר חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה