אור ברסלב
בית האוצר חלק א מערכת א-ו › כלל כט

בית האוצר חלק א· רבי יוסף ענגיל

מערכת א-ו · כלל כט

כלל כח

אומדנא. המק"ח סי' תמ"ח בביאורים סק"ט כ' דאומדנא לאו תנאה הוא אלא שיורא הוא בגוף הדבר עש"ה והערותי ע"ז מהא דאיתמר בש"ס בכמה דוכתי סברא דלב ב"ד מתנה עליהן ובתוס' כתובות (דף ק"ו ע"ב) ד"ה וכי, כתבו הטעם דמסתמא מקדישין על דעת ב"ד עכ"ל וא"כ הרי הוא אומדנא וא"כ כיון דאומדנא הוי שיור לכאורה ראוי שלא יועיל בהקדש כמו דלא מהני שאר שיור בהקדש מטעמא דפשטה קדושה בכולה וכמבואר בקידושין (דף ז' ע"א) ובכמה דוכתי ויש להבין עפי"ז דברי התוס' פסחים (דף פ"א ע"ב) ד"ה נטמא וז"ל ואפי' למ"ד דלית לי' בפ"ק דשבועות לב ב"ד מתנה עליהן ה"מ בקרבנות דקדישי קדושת הגוף אבל בקדושת דמים כ"ע מודו (דאמרי' לב ב"ד כו') עכ"ל ולפי הנ"ל יש להבין הטעם די"ל דטעמא דמ"ד דלא אמרי' לב ב"ד מתנה כו' הוא באמת מפאת סברתנו הנ"ל דכיון דהוא רק אומדנא ע"כ ס"ל דאומדנא חשיב שיור וכנ"ל ושיור הא לא מהני בהקדש משום דאמרי' פשטה קדושה בכולי' וכנ"ל וע"כ בקדושת דמים דמבואר בערכין (ד' ד' ע"ב) דבקדושת דמים לא אמרי' סברא דפשטה קדושה בכולי' ע"ש לכן בקדושת דמים שפיר לכ"ע אמרי' לב ב"ד מתנה כו' ובאתי רק להעיר:

וע"ע פסחים (דף צ' ע"א) דס"ל לרבי דאם צריך בעל הפסח למעות ממנה אחר עמו על פסחו ומעות שבידו (שלוקח מן האחר עבור זה) חולין שעל מנת כן הקדישו ישראל פסחיהן עש"ה והתם נמי הרי לא התנה בפירוש בשעת ההקדש והוא רק אומדנא דאנן סהדי דעל דעת כן מקדישין פסחיהן וא"כ הוא ג"כ שיור והכי אמר להדיא התם דרבי ס"ל דאף בפסחו משייר איניש עש"ה הרי דהוא שיור וא"כ יוקשה ג"כ כנ"ל דאמאי מהני השיור נימא דפשטה קדושה בכוליה וי"ל דזהו באמת טעמא דמ"ד בפסחים שם דבפסח לא משייר איניש רק במעות הוא דמשייר איניש עש"ה והטעם כנ"ל דבפסח לא מהני השיור משום דפשטה קדושה בכולי' משא"כ במעות דהוא רק קדושת דמים דלא אמרי' בי' פשטה כו' לכן שפיר מהני השיור וכנ"ל ואולם לישנא דגמ' דאמר דבפסח לא משייר איניש מוכח דאין הטעם מפאת שאין השיור מועיל דאמרי' פשטה כו' רק הטעם מפאת שאין משייר כלל ובאתי רק להעיר [ועכ"פ מש"ס פסחים הנ"ל יש ראי' ברורה לסברת המק"ח הנ"ל דהא אמר שע"מ כן הקדישו ישראל פסחיהן ואפ"ה קרי ליה התם שיור וכנ"ל ואילו תנאי בעלמא הרי אינו שיור רק מלתא אחריתי הוא וכמבואר בהמגרש ועל כרחך דכיון דהתם לא התנה בפירוש בשעת ההקדש ורק דאנן סהדי דע"מ כן מקדישין פסחיהן והוי רק אומדנא לכן חשיב שיור והרי מפורש כאן דכל שאינו תנאי רק אומדנא חשיב שיור וכמובן]:

ושאלני כבוד הרב הגדול צנא מלא ספרא מהו' מרדכי ראזען נ"י מק"ק קראקא דאיך אמרי' כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש כו' הא הוי שיור וקידושין בשיור הא לא מהני וכמבואר ריש המגרש והנה לפמ"ש התוס' דמש"ה אומרים בשעת קידושין כדת משה וישראל י"ל דחשיב תנאי לא אומדנא דמאמר כדת משה וישראל הוי תנאי בפירוש ונהי דאינו עפ"י דיני תנאים עכ"ז י"ל דלזה מהני האומדנא דכל דמקדש כו' לשלא יוצרך התנאי דיני תנאים רק יועיל דיבור בעלמא אבל עכ"ז אכתי שפיר תנאי הוא כיון שמזכירו בפירוש ולא חשיב אומדנא רק תנאי ושפיר לא הוי שיור ואולם הא בורכא דמה שכתבו התוס' דמש"ה אומרים בשעת קידושין כדת כו' פשוט דלרווחא דמילתא הוא דכתבו כן אבל באמת גם אם לא הי' אומר כן רק אומר סתם הרי את מקודשת לי וודאי דג"כ הייתי אומר סברא דכל דמקדש כו' והיינו דנין בו דין אפקעינהו וז"פ וא"כ הקושי' במק"ע לכאורה:

והנה כסבור הייתי לתרץ דשיור בקידושין דלא מהני הוא רק במשייר גברי וכהך דהמגרש שם דאיירי במקדשה ליאסר לכל העולם חוץ מפלוני אבל במשייר חלות ומהני של הקידושין כנידון דכל דמקדש כו' דמשייר שבאופן שלא ירצו חכמים לא יועילו הקידושין אין זה חשיב שיור [וזה היפוך מדברינו מעלה לענין לב ב"ד מתנה כו' דכתבנו דגם שיור דכה"ג לא מהני מטעמא דפשטה כו' דהא בקידושין נמי אמרי' סברא דפשטה כו' וכמבואר בקידושין (דף ז' ע"א שם)] ואולם הדרנא בי דבקידושין (דף ס' ע"א) מוכח דאפי' במשייר זמן לא אישים חשיב שיור וע"ש בתוד"ה כל דאפי' בקידושין חשיב שיור זמן שיור עש"ה וא"כ נראה פשוט לכאורה דה"ה כל שאר שיור שמשייר בקידושין אין הקידושין מועילים וכמובן:

ואברך אחד העירני די"ל דכל דמקדש כו' לא חשיב שיור כיון דבאופן שלא ירצו חכמים אין שם קידושין כלל ורק כשיש קידושין ויש שיור במקצתם אישים או זמן הוא דחשיב שיור ויפה אמר כי כן מצאתי סברא זאת מפורשת ברשב"א גיטין (דף פ"ג) ד"ה אלא בעל מנת עש"ה שכ' לחלק בין מגרש את אשתו ע"מ שלא תינשאי לפלוני מכאן ועד י"ב חודש דחשיב שיור לחד מ"ד לאומר ה"ז גיטך לאחר י"ב חודש דלא חשיב שיור וז"ל דאינו דומה לזה גיטך לאחר י"ב חודש דהתם לא חל הגט ולא כורת כלל עד י"ב חודש ולאחר י"ב חודש ה"ז כורת לגמרי אצל כל אדם ואין שיור בגט זה כלל אבל כאן שחל הגט וכרת מקצת לגמרי אצל השאר ולזה לא כרת ה"ז שיור בגט כו' עכ"ל ז"ל:

ודע דהא דלא מהני בקידושין וגירושין חזרה תכ"ד י"ל לכאורה ג"כ הטעם דענין חזרה תכ"ד י"ל דאין האדם עושה המעשה בהחלט רק משער לעצמו כח החזרה תכ"ד וכמבואר בר"ן נדרים וא"כ בקידושין וגירושין על כרחך דלא משייר דאל"כ הא לא יועילו הקידושין והגירושין כלל דקידושין וגירושין בשיור הא אינן מועילין כלל וכמבואר בהמגרש ולפי זה לר"א דס"ל בהמגרש שם דקידושין וגירושין בשיור מועילים יועיל גם חזרה תכ"ד בקידושין וגירושין וזה דבר מחודש ואולם לרשב"א הנ"ל אין זה חשיב שיור כלל כיון דמשייר לעצמו חזרה לגמרי ואם יחזור לא יהיו שם קידושין וגירושין כלל וזה הרי לא חשיב שיור וכנ"ל ואולם לפי זה יכול לשייר לעצמו רק החזרה לגמרי תכ"ד אבל לא להטיל תנאי בתכ"ד דנהי דתנאי איננו שיור עכ"ז מה שהוא משייר הכח להטיל את התנאי בתכ"ד זהו שפיר שיור כיון דאין התנאי חזרה לגמרי ועדיין יהיו קידושין וגירושין ודו"ק היטב ויש לדון בזה הרבה בקידושין בסוגיא דתנאי ע' במקנה שם ופה באתי רק להעיר:

תוכן העניינים

בית האוצר חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה