בית האוצר חלק א· רבי יוסף ענגיל
מערכת א-ו · כלל כב
אויר. אקבץ בעזה"י המקומות אשר ידעתי אשר נדבר בהם מענין אם אוירו של דבר נחשב כדבר, והם:
א) בזבחים (דף כ"ו ע"א) ס"ל לאביי דאם תלה את הבהמה באויר העזרה וקיבל את הדם בקדשים קלים כשר ובקדשי קדשים פסול וא"ל רבא התם מ"ש תלה וקיבל בקדשים קלים דכשר דאויר פנים כפנים דמי בקדשי קדשים נמי (דבעי' קבלה בצפון) אויר צפון כצפון דמי כו' ע"ש דמבואר שם דבאויר פנים ס"ל בין לאביי ובין לרבא דכפנים דמי ובאויר צפון פליגי דאביי ס"ל דלאו כצפון דמי ורבא ס"ל דכצפון דמי:
ב) בזבחים שם (דף כ"ה ע"ב) איתא לענין אויר כלי דאויר שסופו לנוח כמונח דמי היינו שדבר הבא לאוירו של כלי וסופו ליפול לתוכו ולנוח בו אזי מיד בהגיעו לאוירו של כלי נחשב כמונח בתוך הכלי ואולם אויר שאין סופו לנוח (כגון שהי' מקבל דם קדשים במזרק ונפחתו שולי מזרק עד שלא הגיע דם לתוך הכלי) איבעי' לי' התם אי כמונח דמי (וה"ל כדם שנתקבל בכלי ונשפך מן הכלי על הרצפה דקיי"ל התם דאוספו וכשר) או לאו כמונח דמי (וה"ל כנשפך מן הצואר על הרצפה דפסול) וע"ש עוד דאם הגיע הדם לתוך דופני הכלי ונפחתו שולי הכלי עד שלא נגע דם בקרקעיתו מוכח דוודאי כמונח דמי דמשנכנס לתוך דופני הכלי מיד הוי קבלה ואעפ"י שלא נגע בקרקעיתו עדיין עש"ה ברש"י ובכל הסוגי' ויבוררו לך הדברים יותר:
ג) בזבחים שם (דף פ"ז ע"ב) בעי אי אויר מזבח כמזבח דמי (אם תלה אברים פסולים שפסולן בקודש באויר ראש המזבח כמזבח דמי ולא ירדו וכדקיי"ל דכל שפסולו בקודש אם עלה על המזבח לא ירד) או לאו כמזבח דמי (וירדו) וכן בעי התם אי אויר כבש ככבש דמי וע"ש בסוף הסוגי' דאמר אי דנקט להו בראש המזבח ה"נ כי קאמר דתלינהו בקניא מהו (היכא דגברא בראש המזבח קאי ונקט להו לאיברים כה"ג לא מיבעי' לן דהנחת גופו בראש המזבח וודאי כהנחת אברים דמי וכי קמבעי' לן כגון דקאי גברא אארעא ותלינהו לאברים בקניא באויר ראש המזבח מהו אויר המזבח כמזבח דמי או לא תיקו עכ"ל הגמ':
ד) במכות (דף י"ב ע"א) תוד"ה אילן מבואר דאויר ירושלים כירושלים ע"ש דאיירי לענין אכילת מע"ש:
ה) בזבחים (דף צ"ב ע"ב) בעי ר' אבין נשפך על הרצפה (דם חטאת העוף מצואר העוף) ואספו מהו אצרוכי הוא דלא אצרכי' רחמנא (לדם העוף) כלי שרת והלכך אוספו וכשר או דלמא מיפסל פסל בי' רחמנא כלי שרת (דבעי להזותו מ העוף עצמו למזבח וכ"ש דרצפה פוסלתו) והלכך אוספו ופסול אמר רבא ת"ש (דתניא) יכול יהא דם חטאת העוף טעון כיבוס (אם ניתז ממנו על הבגד) ת"ל זאת ואס"ד מיפסל פסל בי' רחמנא תיפוק לי' דהא איפסל לי' באויר כלי (דהא איפסל לי' דם מכי מטי לאויר הבגד ואנן לענין כיבוס דם הראוי להזאה בעי' ואויר כלי ככלי דמי, רש"י) כו':
ו) בשבועות (דף י"ז ע"א) בתד"ה תלה הביאו גירסא דאיבעי' לי' התם בגמ' אי אויר עזרה כעזרה דמי (לענין ביאת מקדש בטומאה) או לא וע"ש בתוס' דפשיטא להו דאויר עזרה כעזרה דמי (ואחת מראיותיהם שם דאל"כ כשמוליך דם ואברים למזבח יופסלו ביוצא ) וגרסו גירסא אחריתי עש"ה וע' רש"י שבועות שם (דף י"ז ע"ב) דכ' בפשיטות דגם אויר המקדש נתקדש עש"ה:
ז) ע' ע"ז (דף ע"א ע"ב) דמוכח דלמ"ד כליו של לוקח ברשות מוכר קנה לוקח אזי כשבא הדבר הנקנה תוך דופני הכלי אע"פ שלא הגיע לקרקעיתו קנה לוקח מיהו כ"ז שלא הגיע הדבר תוך דופני הכלי רק הוא למעלה מן הכלי באוירו של כלי אע"פ שסופו ליפול לתוכו ולנוח בו כגון שמכר לו משקין ושפכן לתוכו דה"ל אויר שסופו לנוח עכ"ז לאו כמונח דמי ולא קנה לוקח עד שיבואו המשקין אל תוך דופני הכלי עש"ה ותבין וצ"ע מ"ש מהך דזבחים (דף כ"ה ע"ב) שהבאנו לעיל אות ב' דאמרי' דאויר שסופו לנוח כמונח דמי ובאתי רק להעיר:
ח) בב"מ (דף י"ב ע"א) בעא רבא זרק ארנקי בפתח זה ויצא בפתח אחר מהו אויר שאין סופו לנוח כמונח דמי (וקנאו בעה"ב הראשון) או לא כו' וע"ש ברש"י דאויר שסופו לנוח פשיטא לי' דכמונח דמי:
ט) בב"מ (דף ק"ב ע"א) ס"ל לרבא דאויר חצר שאין סופו לנוח אם הוא בגוונא דמפסיק כלי בין החפץ לקרקע דאין סופו ליפול לקרקע רק לכלי אזי וודאי לאו כמונח דמי ואביי מוכח התם דס"ל דאפי' בכה"ג כמונח דמי עש"ה:
י) בגיטין (דף ע"ט ע"א) במשנה וגמ' שם מבואר דאויר חצר כחצר דמי לענין קנין והיינו דוקא באויר שהחפץ מינטר בו עש"ה:
יא) שם ע"ב ברש"י ד"ה דהא ס"ל דאויר כלי היינו אפי' האויר שתוך הכלי אינו קונה והתוס' שם ד"ה דהא נחלקו עליו וס"ל דאויר שתוך הכלי קונה מיהו אויר שמחוץ לכלי למעלה מן הכלי וסופו לנוח וליפול לתוך הכלי מוכח דס"ל דלא קני עש"ה:
יב) שם (דף ע"ח ע"ב) בעא ר' אלעזר ד' אמות שאמרו (לענין קנין דד' אמותיו של אדם קונות לו) יש להן אויר או אין להן אויר כו' והוא שם איבעי' דלא איפשטא:
יג) בנזיר (דף נ"ד ע"ב) בעי ארץ העמים משום אוירא גזרו עלי' או משום גושה גזרו עלי' (היכא דאיכא אויר בלא גוש עש"ה ברש"י ותוס' מי מטמא טומאת ארץ העמים או לא) וע"ש (ד' כ' ע"א) וע' גיטין (ד' ח' ע"ב) בגמ' דאויר סוריא לאו כסוריא דמי לענין טומאה דנהי דעפרה טמא כעפר ח"ל עכ"ז אוירה אינו מטמא וע"ש בתד"ה אלא וד"ה דגזרו וע' שבת (דף ט"ו ע"ב) ואהלות (פ"ב מ"ג) ובמפרשים שם:
יד) בחולין (דף ע' ע"א) בעא ר' אחא נפתחו כותלי בית הרחם (נתרחבו הכותלים דבית הרחם של בהמה המולדת בכור וכשיצא הבכור לא נגע בכותלים) מהו אויר רחם מקדיש והא איכא א"ד נגיעת רחם מקדשא והא ליכא עכלה"ג ולא נפשטה שם האיבעי':
טו) בסוטה (דף מ"ה ע"א) בעא ר' ירמיהו צפו עומרין לתוך שדהו (לענין שכחה קמיבעי' לי' דכתי' ושכחת עומר בשדה וקמיבעי' לי' אם צפו העומרין בשדהו כגון שהיו מוטלין על גבי אבן או עמוד או זו על זו ושכחן מהו אויר שדה כשדה דמי או לאו כשדה דמי (מי אמרי' אויר שדה כשדה דמי וקרינן בהו בעומרין המוטלין באויר שדה ושכחת עומר בשדה והוי שכחה א"ד לאו כשדה דמי ולא הוי שכחה) כו' עש"ה כל הסוגי':
טז) במעילה (דף י"א ע"ב) איתא אהא דתנן שם במשנה נסכים בתחלה מועלין בהן ירדו לשיתין אין מועלין בהם וקאמר עלה בגמ' לימא מתני' דלא כר' אליעזר בר רבי צדוק דתני' ר"א בר"צ אומר לול קטן הי' בין כבש למזבח במערבו של כבש אחת לשבעים שנה פירחי כהונה יורדין בו ומביאין (מן השיתין) יין קרוש (יין של נסכים שנקרש בשיתין) שהוא דומה לעיגולי דבילה ושורפין אותו בקדושה (במקדש) כו' (פי' דמתני' דלא כר"א בר"צ דאי ר"א בר"צ הא אית לי' דאע"ג דירדו לשיתין שריפתן בקדושה וכיון דמצריך להו שריפה בקדושה אלמא אכתי קדושה אית בהו ומועלין בהן) אפי' תימא ר"א בר"צ דאי קלט וברש"י אפי' תימא ר"א בר"צ היא מתני' והא דקתני ירדו לשיתין אין מועלין בהן דאי קלט קתני שלא ירדו לקרקע השית אלא קודם שהגיעו לשית פשט ידו למטה וקלטן מן האויר דהתם אין מועלין בהן הא ירדו לשית מועלין בהן דקרקע השית מקדש להו עכ"ל ומבואר בזה דאע"ג דקרקע השית מקדש עכ"ז אויר השית אינו מקדש וע"ש במעילה דשני הש"ס עוד שינויא אחרינא בשם איכא דאמרי וי"ל דבזה פליגי באמת ב' הלשונות דלישנא קמא ס"ל דאיכא לפלוגי בין אויר לקרקע ולומר דהקרקע מקדש ולא האויר והאיכא דאמרי ס"ל דאי הקרקע מקדשת אזי גם האויר ראוי שיקדש ולכן הוכרחו לתרץ שינויא אחרינא ונמצאת פלוגתתם בסברת האיבעי' דזבחים (דף פ"ז ע"ב) המובאה לעיל אות ג' אי אויר מזבח וכבש כמזבח וכבש דמי לענין קידוש פסולין שהגיעו לאוירן או לא וה"נ פליגי בכה"ג הני תרי לישני אי אויר שית כשית דמי לענין קידוש הנסכים היורדין לשית וכנ"ל ובאתי רק להעיר:
יז) בתוס' זבחים (דף י"ד ע"א) ד"ה תוך הקשו לפי מאי דאמרי' שם לר' יהודה דתוך עזרה מקדש (כל רצפת העזרה מקודשת להקטיר עלי' חלבים כמזבח עצמו) א"כ היכי משכחת לה בפסולים דאם ירדו לא יעלו (הא גם אם הם בעזרה חשבי' להו כאלו הם על המזבח) ותירצו דמשכחת דשחט על הרצפה ואח"כ נתן האיברים על דף שבאויר העזרה דהשתא חשיבי שפיר ירדו עש"ה כי יש שם חילופי גירסאות בדבריהם ואין להכריע אם כוונתם דנהי דרצפת עזרה מקדשת כמזבח לר"י עכ"ז אויר עזרה אינו מקדש וחשוב שפיר ירוד כשבא לאויר [ואם כוונתם כן עדיין אינו מבורר אם תירוצם זה הוא אם נאמר דאויר מזבח לאו כמזבח דמי לענין קידוש פסולין דהוא איבעי' דלא איפשיטא בזבחים (דף פ"ז ע"ב) וכמובא לעיל אות ג' א"ד כוונתם דגם אם אויר מזבח כמזבח דמי עכ"ז אויר עזרה לאו כעזרה דמי לענין זה ונהי דאויר המזבח מקדש כמזבח עכ"ז אויר עזרה אינו מקדש כעזרה לר"י ואין זה תימה דהא בלא"ה תוך עזרה דמקדש לר"י אינו מקדש כל כך כמו המזבח דהא מודה ר' יהודה בדמים דאין מתקדשים רק על המזבח וכמבואר בזבחים (דף ס' ע"א) וא"כ הא זוטר קדושת עזרה לענין קידוש מקדושת מזבח גם לר"י וע"כ שפיר י"ל דנהי דאויר מזבח כמזבח דמי עכ"ז אויר עזרה לאו כעזרה דמי לענין קידוש פסולין וכמובן] או כוונתם רק דמפאת היות הדף מפסיק בין האויר לקרקע לכן אין האויר מקדש והוא דוגמת הך דב"מ (דף ק"ב ע"א) המובא לעיל אות ט' דאפי' אי אויר חצר שאין סופו לנוח כמונח דמי עכ"ז היכא דמפסיק כלי בין האויר לקרקע לא הוי כמונח עש"ה בתוס' זבחים הנ"ל ובאתי רק להעיר ולהורות מקום להמעיין:
יח) במס' טבול יום פ"ב מ"ו חבית (שבה יין של תרומה) ששקעה לתוך הבור של יין (ויין שבתוך הבור חולין ונפלה החבית לתוך הבור ושקעה כולה לתוך היין של חולין שבבור עד שהיין של חולין שבבור צף מלמעלה על אוירו של חבית כנגד פי החבית) ונגע בו טבול יום (דפוסל תרומה ולא חולין) מן השפה ולפנים (אם שילשל ידו לתוך פי החבית מן השפה ולפנים ונגע ביין אשר שם) חיבור (אפי' לא היתה החבית מליאה מיין של תרומה ובהשקעו לתוך הבור דיין של חולין נפל איפוא מיין של חולין שבבור לתוכו ונמצא יין של חולין בתוך החבית למעלה ויין של התרומה למטה ממנו עכ"ז הן חיבור ונחשב נגיעת הטבול יום ביין של חולין שבחבית מן השפה ולפנים כאילו נגע ביין של תרומה שלמטה ממנו ונפסלת התרומה) משפה ולחוץ (אם נגע הטבול יום ביין שמשפה ולחוץ היינו היין שהוא למעלה מפי חבית באוירו של חבית) אינו חיבור (ואין נחשב נגיעתו כאילו היתה ביין תרומה שבחבית ואין התרומה נפסלת) ר' יוחנן בן נורי אומר אפי' על גבה רום קומה (אפי' עלה יין שבבור למעלה מפי חבית רום קומת אדם) ונגע כנגד פי' (שנגע ביין של בור שלמעלה מפי חבית כנגד אוירו של חבית) חבור עכ"ל המשנה עש"ה בפי' הר"ש והוא הפי' הכתוב פה תוך חצאי העיגולים דמתבאר לפי פירוש זה דלרבנן רק יין חולין שבתוך החבית למעלה הוא דהוי חיבור ליין תרומה שבתוכו למטה ממנו משא"כ יין חולין שכנגד אוירו של חבית אינו חיבור לשל תוכו משא"כ לריב"נ גם יין שכנגד אוירו של חבית הוי חיבור לתוכו ונראה פשוט דפליגי בספק המוזכר לעיל אות ב' אי אויר כלי שאין סופו לנוח כמונח דמי או לא (ועי' לעיל אותיות ז' וי"א) דריב"נ סבר דכמונח בתוך כלי דמי וע"כ גם יין שלמעלה מפי חבית כנגד אוירו חיבור לתוכו ואעפ"י שאין יין שלמעלה מן החבית סופו ליפול ולנוח לתוכו שהרי החבית כבר מליאה יין וא"א ליין שלמעלה ממנו ליפול לתוכו ולנוח בו ורבנן סברי דאויר כלי שאין סופו לנוח לאו כמונח דמי ולכן אין היין שבאויר החבית חיבור לתוכו ורק היין שבתוכו הוא דהוי חיבור יין שלמעלה בתוכו ליין שלמטה בתוכו וכנ"ל וי"ל עוד דכאן עדיף מהך דזבחים המובא לעיל אות ב' דשם הא איירי בנפחתו שולי מזרק וא"כ הרי החסרון הוא בהכלי שאין סוף הדם לנוח בו מפאת שאין לו שולים לקבל את הדם ושיוכל לנוח עליהם משא"כ כאן דהחבית שפיר מקבלת והיין שבאוירו מלמעלה ממנו ג"כ הרי טבעו לפול למטה ולנוח בחבית ומה שאין סופו לנוח עתה בחבית הוא רק מפאת דבר אחר הגורם מניעתו לרדת לחבית כטבעו ולנוח בו והוא היין שבתוך החבית אשר כבר מילא את חלל תוכו ומעכב את היין שלמעלה באויר החבית לרדת לתוכו ולנוח בו וע"כ בכה"ג עדיף טובא מהך דזבחים וכמובן כיון דמניעת הנחת וירידת הדבר שבאויר החבית אל תוכו איננו מפאת הכלי ולא מפאת הדבר שאין טבעו לפול לתוכו רק מפאת דבר אחר אשר כבר קנה מקומו ומעכבו מלרדת לתוכו וכמובן בפשיטות וא"כ י"ל דבהך דזבחים גם ריב"נ מודה דאויר שאין סופו לנוח לאו כמונח דמי והנה י"ל גם סברא להיפוך דהך דזבחים עדיף מכאן כיון דבהך דזבחים אין שם דבר המפסיק בין הדם לכלי רק אויר משא"כ כאן שבין יין שבאויר החבית ליין תרומה שבתוך החבית יש דבר המפסיק והוא יין של חולין שלמעלה בתוך החבית ואע"ג דיין זה הוא חיבור ליין של תרומה שבתוך החבית למטה ממנו לכ"ע עכ"ז יין שבאויר החבית ה"ל מכח היין הזה רק מחובר לדבר המחובר ולא מחובר אל הדבר עצמו וא"כ י"ל דחיבור של חיבור לא חשיב חיבור [ע' שבת (דף ע"א ע"א) גרירה אית לי' גרירה דגרירה לית לי' ואכ"מ] ולא דמי להך דזבחים שאין שם שום דבר גוש המפסיק רק אויר בלבד ודו"ק והנה הראיתיך לדעת דיש סברא לומר דהאי דזבחים גרע מהך דטבול יום וכן יש סברא להיפוך דעדיף מהך דטבול יום ויונח בזה הא דלא פשיט לאיבעי' דזבחים הנ"ל מהך דטבול יום וכמובן:
והנה בהאי דטבול יום י"ל עוד דאין הטעם לרבנן מפאת דאויר כלי שלמעלה מן הכלי אין נחשב ככלי רק הטעם מפאת דהבור הא הוא ככלי בפני עצמו ויין שבתוך הבור מיפסק מיין שבתוך החבית שהרי הם במחיצות שונות זה בבור דהוא ככלי בפ"ע וזה בחבית דהוא ככלי בפ"ע וע"כ גם יין שבבור שכנגד אוירו של חבית איננו מתנתק מחיבורו לשאר היין שבבור שיסתלק מעליו שם יין שבבור ויוחשב יין שבחבית ורק יין של הבור שנפל לחבית אל תוכו הוא דמינתק מן יין שבבור כיון דהוא בתוך החבית דהוא כלי אחר ולכן שפיר הוא חיבור אל יין אחר שבתוך החבית שלמטה ממנו וכנ"ל משא"כ היין שבאויר החבית שלא ירד לתוכו הא יש לו חיבור אחר דהיינו שהוא מחובר אל שאר היין שבבור שאיננו באויר החבית ולכן אינו נחשב מחובר לחבית ודו"ק היטב וזה נראה ג"כ סברת אביי בזבחים (דף כ"ו ע"א) המובאה לעיל אות א' דס"ל דאויר פנים כפנים דמי ואויר צפון לאו כצפון דמי וזה דאויר צפון לא יתחבר לקרקע הצפון להחשב צפון כיון דיש לו חיבור אחר היינו שהוא מחובר לשאר האויר שבעזרה כולה שכל האויר כולו שבעזרה חיבור אחד וגם האויר שבצפון מכללו ודו"ק היטב משא"כ האויר פנים כולו דאין לו חיבור אחר רק כולו אויר קרקע הפנים לכן שפיר נחשב פנים ודו"ק [ודע דהך נידון דטבול יום לכאורה שייך נמי לפלוגתא דתנאי בעלמא אי יש בילה בדבר לח ואכ"מ ובאתי רק להעיר ולהורות מקום להמעיין]:
יט) בשבת (דף ל"ח ע"ב) איתא אהא דתנן שם (דף ל"ו ע"ב) במשנה דב"ה ס"ל דחמין ותבשיל שהטמינן בע"ש נוטלין אותן ומחזירין ע"ש בגמ' דאף בשבת מחזירין ואיתא התם בגמ' לא שנו (דמחזירין) אלא שעודן בידו אבל הניחן ע"ג קרקע אסור (להחזיר דבטלה לה הטמנה דאתמול בהכי וה"ל כמטמין לכתחלה בשבת דאסור) כו' בעי ר' ירמי' תלאן במקל מהו (כעודן בידו דמי או כהניחן ע"ג קרקע דמי, רש"י) כו' והנה האי תלאן במקל דמי להאי דזבחים (דף כ"ו ע"א) המובא לעיל אות א' דמיבעי' לי' תלה וקיבל מהו ומסיק דתלוי אי אויר פנים כפנים דמי ואויר צפון כצפון דמי ע"ש וא"כ ה"נ תלוי אי אויר קרקע כקרקע דמי והוי כהניחן ע"ג קרקע או לאו כקרקע דמי ולא הוי כהניחן ע"ג קרקע ולא בטלה לה הטמנה וז"פ ואולי ר' ירמי' לטעמי' דמיבעי' לי' בסוטה (דף מ"ה ע"א) אי אויר שדה כשדה דמי וכמובא לעיל אות ט"ו וה"נ מיבעי' לי' הכי אי אויר קרקע כקרקע דמי וכן נראה נכון בס"ד דהנך תרתי איבעי' דר' ירמי' חדא נינהו דמיבעי' לי' אם אויר שדה וקרקע כשדה וקרקע דמי או לא ובאתי רק להעיר:
כ) בגיטין (ד' ז' ע"ב) מייתי משנה דחלה עפר ח"ל הבא בספינה לארץ חייב במעשר ושביעית (שהנהרות שבא"י הרי הם כא"י) א"ר יהודה אימתי בזמן שהספינה גוששת (מגששת בקרקע שאין המים עמוקים) אבל אין הספינה גוששת פטור כו' א"ר זירא עציץ נקוב המונח ע"ג יתידות באנו למחלוקת ר' יהודה ורבנן (לרבנן אוירא כמאן דמנחא דמיא ולר' יהודה לא מיחייב במעשר מדאורייתא עד דמנחא אארעא, רש"י) אמר רבא דילמא לא היא עד כאן לא קאמר ר"י התם אלא בספינה העשוי' לברוח אבל עציץ שאינו עשוי לברוח לא א"נ ע"כ לא קאמרי רבנן התם אלא בספינה דלא מפסיק אוירא דמיא כי ארעא סמיכתא דמיא אבל עציץ דמפסיק אוירא לא [אין מזה סתירה למה שכתבנו לעיל אות י"ח דהפסק אויר לא חשיב הפסק כ"כ כהפסק יין דכאן הכוונה דהמים עצמם כארעא דמיין ויש להמים עצמן קדושת א"י דנהרות שבא"י הם כא"י משא"כ לעיל דיין חולין שלמעלה בחבית הרי איננו תרומה ושפיר מפסיק בין יין שעליו באויר ליין תרומה שלמטה ממנו בחבית וכמובן] עכ"ל הגמ' הנה דלר' זירא תלוי דין אויר א"י אם הוא כא"י בפלוגתא דר' יהודה ורבנן ורבא דחי דלא תלי בהכי וע"ש בתוס' (דף ז' ע"ב) ד"ה דילמא ובאתי רק להעיר:
כא) נודע דאין דבר מטמא או מתטמא מאויר מלבד כלי חרס דמטמאין ומתטמאין מאוירן [וע' מנחות (דף כ"ד ע"א) אין לך דבר שמטמא מאוירו אלא כלי חרס בלבד] וגם שם רק באויר שתוך דופני הכלי ואמנם לכאורה מצינו עוד טומאת אויר וגם באויר שלמעלה מן הדבר וחוצה לו והוא בזבחים (דף צ"ג ע"א) דס"ל לרבה אליבא דר"א ור"ע דהעברת כלי (שבו מי חטאת) על גבי מקום טמא כמונח דמי וברש"י דס"ל דכל הטומאות מטמאין את מי חטאת כשעברו על אוירה של הטומאה כו' עכ"ל וע"ש דאביי פליג אהאי סברא דרבה אליבא דר"א ור"ע וס"ל דר"א ור"ע מילתא אחריתי הוא דאמרי אבל אויר של טומאה שיהי' כמונח לגבי מי חטאת לית להו גם לר"א ור"ע עש"ה וע' בפיה"מ להרמב"ם פרה פי"א מ"ה דמפרש לי' למשנה לפי סברת רבה הנ"ל והוסיף בזה דר"ע לטעמי' דס"ל לענין שבת נמי דקלוטה באויר כמי שהונחה דמיא ע"ש וע"ש בר"ש ובשאר מפרשים ובאתי רק להעיר:
כב) בירושלמי שבת פ"א ה"א רבי ובן עזאי ור"ע אמרו דבר אחד רבי עביד אויר מחיצות כממשן בן עזאי עביד אויר כרמלית כממשה ר"ע עביד אויר רה"ר כממשה כו' ובש"ס דידן הוא בלשון אחר בשבת (דל ה' ע"א) לא אמר רבי אלא ברה"י מקורה דביתא כמאן דמליא דמיא וברש"י דבר סתום מכל צד הוי כמלא חפצים עד גגו דאין אוירו חשוב אויר הילכך כל הנזרק לתוכו הוי כמונח עכ"ל ובגליון הגרע"א ז"ל שם ציין עירובין (דף ע"ו ע"ב) עכ"ל והוא עוד בעירובין (דף ק' ע"א) וע"ע בעירובין (דף ל"ב ע"ב) דמתא כמאן דמליא דמיא וברש"י דמתוך שהיא מוקפת יישוב מחיצות ואינה מגולה חזינא לי' כמאן דמלייא כו' עכ"ל והוא כהך דירושלמי דאויר מחיצות כממשן וסותר לכאורה להך דשבת דלא אמר רבי אלא ברה"י מקורה דבעי' שיהי' האויר סתום גם למעלה אבל מחיצות לחודייהו לא הוי כמאן דמליין ובאתי רק להעיר:
כג) בירושלמי מגילה פ"ג ה"ג א"ר חייא בר בא ר' יוחנן מיקל לנשייא דשטחין בגדיהון על אוירא (ר' יוחנן הי' מקלל לנשים השוטחים בגדיהם באויר בית המדרש) ומוכח דאויר ביהמ"ד קדוש כביהמ"ד ואולם י"ל דאפי' אם אין האויר קדוש עכ"ז בזיון הוא לביהמ"ד אם שוטחין על אוירו בגדים ודו"ק ובאתי רק להעיר:
ודע דאויר ביהמ"ד וביהכ"נ אם הוא כביהמ"ד וביהכ"נ י"ל דתלוי אי אויר פנים כפנים דמי ע' אותיות א' וי"ז דבמגילה (דף כ"ט ע"א) מבואר דבתי כנסיות ובתי מדרשות קרוים מקדש מעט וע"כ יש לדמות אוירם לדין אויר מקדש ועי"ל דתלוי בפלוגתא הנזכרת באות כ' אי אויר א"י כא"י דמי וזה עפ"י גמ' ברכות (דף ח' ע"א) אמרו לי' לר' יוחנן איכא סבי בבבל תמה ואמר מכדי למען ירבו ימיכם וגו' על האדמה כתי' כו' כיון דאמרו ליה קא מקדמי ומחשכי לבי כנישתא אמר היינו דאהני להו כו' ומוכח דבתי כנסיות יש להם מדריגת ומעלת א"י ובאתי רק להעיר:
כד) דע דיש לעיין בכל מילי דאמרי' דהאויר כמונח דמי אם אין חילוק בין האויר שתוך י' טפחים לאויר שלמעלה מי' וכמו דהירושלמי קורא לקלוטה כמי שהונחה אויר כרמלית ואויר רה"ר כממשן וכמו שהבאתי באות כ"ב ומבואר בפ"ק דשבת דכרמלית ורה"ר תופסין רק עד י' וע"ע ברש"י עירובין (דף ל"ג ע"ב) ד"ה אינה גבוהה עשרה דכ' דכל למטה מעשרה כמאן דמנחא אארעא היא וכן הוא בכמה דוכתי דכל למעלה מעשרה רשותא אחריתי הוא וע' סוכה (דף ה' ע"א) וברש"י שם וא"כ י"ל דכיון דהאויר דלמעלה מי' הוא רשות אחרת ע"כ איננו נגרר אחרי הדבר אשר הוא בתוך י' ולא חשוב אויר דבר כדבר רק אויר שבתוך י' טפחים לקרקע וע"ע ב"ב (דף ז' ע"א) דלמטה מי' חשוב רשות דקרקע גם לענין ממון היינו דחשוב רשות של בעל הקרקע עש"ה וע"ע בנגעים פי"ג מי"א מצורע שנכנס לבית כל הכלים ששם טמאים אפי' עד הקורות ר' שמעון אומר עד ד' אמות (בגובה) כלים מיד טמאים ובר"ש ורא"ש דסבר ר"ש דלמעלה מד' רשותא אחריתי הוא וצ"ע ג"כ אם אין לחלק בכל דיני אוירו של דבר בין אויר שתוך ד' אמות לאויר שלמעלה מד' אמות ואולם לפי הטעם שנתנו שם הר"ש והרא"ש ז"ל להא דר"ש משום דקומת אדם ג' אמות ואמה כדי לפשוט ידיו ורגליו וכמבואר בעירובין נראה לכאורה דשייך טעם זה רק באדם דרשות האדם תופס בבית רק עד ד' אמות בגובה ובאתי רק להעיר:
כה) ע"ע בפסחים (דף מ"ח ע"ב) ר"א אומר הרודה ונותן לסל הסל מצרפן לחלה כו' בעי רי ירמי' טבלא שאין לה לבזבזין מהו תוך כלי בעי' והא ליכא א"ד אויר כלי בעי' והא איכא תיקו עכ"ל הגמ' ומוכח מלשון הגמ' דהאיבעי' אם אויר כלי לו כח תוך הכלי או לא והוא מטי לדין אויר כלי אי ככלי דמי שהבאתי לעיל אות ב' יעוי"ש דתוך כלי הוא כלי גמור וא"כ האיבעי' אם אויר כלי כתוך כלי הוא איבעי' אם אויר כלי ככלי ודו"ק ואולי גם באיבעי' זאת דפסחים הנ"ל דהוא איבעי' דר' ירמי' יוכל להיות דר' ירמי' לטעמי' אזיל דאיבעי' לי' בסוטה (דף מ"ה ע"א) אי אויר שדה כשדה דמי וכמו שהבאתי לעיל באות ט"ו וה"נ איבעי' ליה בשבת (דף ל"ח ע"ב) תלאן במקל מהו וביארנו לעיל אות י"ט דהאיבעי' ג"כ אי אויר קרקע כקרקע דמי וע"כ ה"נ איבעי' ליה דכוותי' אי אויר כלי ככלי דמי ובאתי רק להעיר:
וע"ע בירושלמי פסחים שם פ"ג ה"ג ר' ירמי' בעי (אהא דכיצד מפרישין את החלה בטומאה ביו"ט) ויפרירנה וישליכנה לאויר הבית ויקרא לה שם (ופריך הירושלמי) תמן א"ר ירמי' בשם ר' זעירא שני חציי זיתים בתוך הבית אין הבית מצרף כו' (לענין ביעור חמץ) והכא הוא אומר הכן (דיצטרפו הפרורין לקריאת שם חלה) א"ר יוסי עד שהוא באויר הבית יקרא לה שם (עד שהוא באויר הבית ולא נפל לארץ יקרא לה שם ואז מצטרפין, ק"ע) אויר הבית מצרף לחלה אין קרקע הבית מצרף לחמץ (קושי' הוא דהירושלמי פריך אטו אויר הבית מצרף לחלה ואין קרקע כו' בתמי' ע"ש בק"ע) עכ"ל הירושלמי ומבואר דסברת ר' יוסי אליבא דר' ירמי' הוא דאויר עוד עדיף מקרקע דאע"ג דאין קרקע מצרף לחלה עכ"ז בעודו באויר הקרקע מצטרף וזה חידוש גדול ואולי הטעם דפרורין הואיל ולא חשיבי לכן כשנפלו לארץ בטלו אגב ארעא וחשיבי כעפרא ולא שייך בהו צירוף תו וע' דוגמת זה ברש"י כריתות (דף ד' ע"ב) דפי' הא דאמר שם דאצטריך מקרא מיוחד לחייב על דם כיסוי וז"ל דם חי' ועוף שכיסהו ונתגלה סד"א בטלה אגב ארעא ואי הדר אכלה עפרא בעלמא הוא ולא ליחייב קמ"ל עכ"ל ואולם שם הוא מכוסה בעפר ולא דמי לכאן דרק מונח על הארץ ואין מכוסה בעפר וגם שם הוא חידוש הא דה"א דיובטל ויוחשב כעפר ואפי' אי חזר ונתגלה עדיין לא יוחשב דם ויופטר והאי לישנא דרש"י דכ' בטלה אגב ארעא מצינו בגמ' ב"מ (דף נ"ו ע"ב) ומנחות (דף ס"ט ע"ב) חטין וזרען בקרקע מהו יש להם אונאה או אין להם אונאה כו' כמאן דשדיין בכדא דמיין כו' או דילמא בטלינהו על גב ארעא כו' ואין לזה ענין להך דכריתות דאין ענין כיסוי לזריעה וכמובן ואכ"מ לדבר בזה:
כו) ע"ע במכות (ד' י"ט ע"ב) פשיטא הוא בחוץ (חוץ לירושלים) ומשאו (של מעשר שני) בפנים קלטוהו מחיצות הוא בפנים ומשאו בחוץ מהו תנא להו ההוא סבא בדבי ר' שמעון בן יוחי כי ירחק ממך המקום ממילואך (מכל מילוי שלך ומשא של אדם חשוב מלואו דלא תימא ממך ממקצתך דכל זמן שרחק מקצתך יהא נפדה אלא כי ירחק ממילואך פדה אבל כשאתה בפנים או משאך בפנים לא רחק המקום ממילואך ושוב לא תפדה אלא ואכלת שם, רש"י) בעי ר' פפא נקט ליה בקניא מאי (הוא מבפנים ונקט משאו בקניא ארוך מבחוץ מהו כיון דלאו ממש על כתיפו הוא אין זה מלואו והרי הוא כמוטל לארץ ונפדה או דילמא כיון דנקיט ליה משאו קרינא ביה כן נראה בעיני רבי ועיקר, רש"י) תיקו עכ"ל הגמ' והנה הא דאמר תחלה פשיטא הוא מבחוץ ומשאו מבפנים קלטוהו מחיצות מוכח לכאורה מזה כסברת התוס' שם (דף י"ב ע"א) ד"ה אילן בתירוצם השני ומובא לעיל אות ד' שכתבו דאויר ירושלים כירושלים דהא בהך פשיטא הוא מבחוץ ומשאו מבפנים כו' אכתי לא ידע מקרא דכי ירחק ממך המקום ממילואך וא"כ אמאי פשיטא ליה דקלטוהו מחיצות הא אי אין אויר ירושלים כירושלים א"כ הא הוי כאילו אין המעשר בירושלים כלל דבשלמא אם האדם עצמו בירושלים ואוחז המשא על כתיפו אז אע"ג דאין המשא על קרקע ירושלים עכ"ז שפיר נקלט דכיון דהאדם עומד על הקרקע ע"כ הנחת גופו כהנחת חפץ דמי וכש"ס זבחים (דף פ"ח ע"א) המובא לעיל אות ג' משא"כ אם הוא מבחוץ ומשאו שעל כתפו כבר הגיע לפנים באויר ירושלים א"כ אי אויר ירושלים לאו כירושלים א"כ אמאי נקלט ונהי דהוא תוך המחיצות עכ"ז אטו מחיצות כתיב באורייתא הרי כתיב רק כי ירחק ממך המקום וכאן נמי הרי בין המשא ובין האדם עדיין בריחוק מקום כיון דאויר ירושלים אינו כירושלים וא"כ הרי אין האויר קרוי מקום וכמובן וע"כ דאויר ירושלים כירושלים וכמובן ואולם לירושלמי שבת וש"ס עירובין המובא לעיל אות כ"ב עדיף אויר שתוך מחיצות מאויר מקום גרידא ואפי' אי אין אויר מקום כמקום עכ"ז אויר מחיצות כממשן ע"ש ועי"ל דאפי' אי אין אויר ירושלים כירושלים עכ"ז שפיר פשיטא דקלטוהו מחיצות משום דכתיב בקרא כי לא תוכל שאתו וע"כ בעי' לענין שיהי' לו רשות לפדות שיוחסר עוד פעולה מה בגוף המשא של מעשר שני היינו שיוצרך עוד המשא העתק ונשיאה אפי' פסיעה אחת עכ"פ משא"כ בהוא בחוץ ומשאו שעל כתיפו מבפנים אז נהי דחסר עדיין העתקת גופו מחוץ לפנים כי היכי דיוחשב עי"כ היות המשא בירושלים מפאת דהנחת גופו כהנחת חפץ דמי עכ"ז כיון דאין צורך היות שם פעולה במשא עוד רק די בהעתקת הגוף שתחת המשא מחוץ ירושלים לירושלים בלתי שיעשה שם פעולה במשא כלל ואז ממילא הרי תוחשב המשא היותה בירושלים מפאת הנחת גופו כהנחת חפץ וכנ"ל וע"כ לא קרינן ביה תו כי לא תוכל שאתו כיון שאין שם עוד חסרון נשיאות והעתקת המשא רק חסרון העתקת הגוף אשר עליו המשא וע"כ אין יכול לפדותו עוד ודו"ק היטב
ודע דהא דבעי ר' פפא נקט לי' בקניא מאי הנה לולי פירש"י ז"ל לכאורה הי' אפשר לפרש דכוונתו באמת להנ"ל דבעי אי אויר ירושלים כירושלים כיון דלשון האיבעי' דומה ללשון האיבעי' בזבחים (דף פ"ח ע"א) שם אי דנקט להו בראש המזבח ה"נ כי קאמר דתלינהו בקניא מאי כו' ושם הפי' דאי נקט האיברים בהיותו בראש המזבח פשיטא דהנחת גופו כהנחת חפץ כי קמבעיא בעומד על רצפת העזרה ונקט האיברים בקניא בראש המזבח מהו אויר מזבח כמזבח דמי או לא וכמו שהעתקתי הגמ' ופירושה באות ג' וע"כ ה"נ כוונת ר' פפא דאי עומד בירושלים ואוחז המשא על כתיפו או בידו פשיטא דהנחת גופו כהנחת חפץ כי קמיבעיא דעומד חוץ לירושלים ונקט המשא בקניא באויר ירושלים מאי אויר ירושלים כירושלים דמי או לא. ואולם אין זה מתאים לכאורה עם דברי הגמ' מכות הנ"ל הקדומים להך דר' פתא ואם כי בידי ליישב ולפרש גם דברי הגמ' הקדומים באופן שלא יהיו סותרים לפי' זה בהך דר' פפא עכ"ז אין להאריך בזה יען רש"י ז"ל לא פי' כן ולישנא דאמר נקט לי' בקניא מאי אין ממנו ראי' על היות הכוונה אי אויר ירושלים כירושלים דמי מפאת היותו לשון הדומה להך דזבחים (דף פ"ח) דשם האיבעי' אי אויר מזבח כו' דמצינו ג"כ כהך לשון דמכות בזבחים (דף ק"ה ע"א) ע"ש דאמר כגון דנקיטי לה בבקולסי כו' ופירש"י ותוס' שעומדים מבחוץ ואוחזים הפרים הנשרפים בפנים (אחר שיצאו וחזרו עש"ה) במקלות ושם אין האיבעי' כלל בדין אויר רק האיבעי' אי אזלינן בתר האדם האוחז דהוא בחוץ וחשיב הוצאת הפר ומטמא בגדים א"ד אזלי' בתר הפר הנאחז בפנים במקל דהוא בפנים ולא יצא ולא חשיב הוצאה ואין מטמא בגדים עש"ה וא"כ ה"נ איבעי' דר' פפא דנקט לי' בקניא הוא איבעי' כזאת אי אזלינן בתר האדם האוחז דהוא בפנים או אזלי' בתר המשא הנאחז דהוא בחוץ והוא דומה ממש לאיבעי' דזבחים הנ"ל בכוונת האיבעי' ובלשונה ורק דתחת בקולסי הנאמר שם נאמר כאן קניא ואין בזה דקדוק וכמובן ובאתי רק להעיר:
כז) ע' תוס' שבועות (דף י"ז ע"א) ד"ה תלה אי ביאה למקדש דרך אויר מקרי ביאה עש"ה דמוכח דמקרי ביאה וע"ע שבועות (דף י"ז ע"ב) טמא שנכנס דרך גגין להיכל כו' וע' פסחים (דף פ"ה ע"ב) גגין ועליות לא נתקדשו וע' זבחים (דף פ"ב ע"ב) עש"ה בתוס' ד"ה לא נצרכה וע' מל"מ ה' שגגות פי"א ה"ד עש"ה והערותי בזה מדברי הספרי פנחס עה"כ ויתעבר ד' בי למענכם וז"ל ד"א רב לך אמר לו (הקב"ה למשה) הרבה יגעת הרבה עמלת צא משה ונח שנא' לך לקץ הימין ותנוח אמר לו (משה להקב"ה) אם לאו אכנס (לא"י) כהדיוט א"ל אין המלך נכנס כהדיוט כו' א"ל אם לאו אכנס דרך אויר או דרך חלל א"ל ושמה לא תבוא כו' עכ"ל ומוכח דביאה דרך אויר מקרי ביאה מדנאסר כניסה דרך אויר ע"י מאמר ושמה לא תבוא וכמובן. ולכאורה זה תלוי ג"כ אי אוירו של דבר כדבר דאם אין האויר כדבר ולדמיון בהך דספרי אי נימא דאויר של א"י אינו כא"י א"כ אין נכלל ביאה דרך אויר במאמר ושמה לא תבוא דהאויר לא נקרא שמה כיון שאין האויר א"י ודו"ק. ויש לדון בזה וע' לעיל אות כ' ובאתי רק להעיר:
כח) ע"ע חולין (דף ס"ז ע"ב) בעי ר' יוסף פירשה (תולעת מתוך הפרי) ומתה מהו כו' לאויר העולם מהו כו' וי"ל ג"כ דענין האיבעי' אי אויר ארץ כארץ דמי וקרינן בי' שרץ השורץ על הארץ או לא וע' לעיל אות ט"ו ואות י"ט. ואולם מפירש"י בחולין שם לא משמע כן וע' נזיר (דף ס"ד ע"א) דמוכח שם דאין אויר כארץ לענין הך קרא דשרץ השורץ על הארץ דהא מה"ט מטהרינן התם ספק טומאה צפה באויר משום דליתי' על הארץ עש"ה:
כט) מצינו עוד היות דין אוירו של דבר כדבר בסיני וכמבואר בס' דברי דוד להט"ז ז"ל פ' יתרו עה"כ השמרו לכם עלות בהר ונגוע בקצהו עש"ה בסה"ד דכ' וז"ל וה"נ כן הוא לענין גבול הר סיני דיש איסור בין על אוירו בין על גושו עכ"ל וע"ש דילפי' לי' התם מקרא ויל"ע למ"ד דילפי' דורות משעה אי יש ללמוד מכאן גם אעכשיו דאויר מקום קדוש כמקום עצמו וכן י"ל דיש ללמוד להיפוך מדאיצטריך קרא וכמובן וע' תוס' סנהדרין (דף מ"ה ע"א) ד"ה מנין שאף לדורות כו' ובאתי רק להעיר: