בית דוד (דרשות)· רבי דוד טעביל רובין ממינסק
דוד מספד מר
מספד מר על הרב הגביר מו"ה צבי הירש במו"ה חיים בק"ק מינסק שמת ר"ל במיתה חטופה בנסעו על חתונת בנו וכבר נסעו כל ב"ב בצבים ובכרכרות והוא לבדו נשאר לאחרונה יסע ויהי בנסוע מביתו עוד לא יצא מן העיר והנה שם הגיע קיצו ואחזתו חולי הפאפילעגשייע ר"ל ומת, והיה הענין מבהיל מאד בכל העיר וקוננתי עליו הקינה הזאת:
ובארתי דבר הכתוב בקהלת (ט' פסוק י"ב) כי גם לא ידע האדם את עיתו כדגים הנאחזים במצודה רעה וכציפרים האחוזות בפח כהם יוקשים בני האדם לעת רעה כשתפול עליהם פתאום. ובגמרא במס' סנהדרין אמרינן מאי מצודה רעה אמר ר"ל זו חכה ורש"י פירש דהחכה הוא דבר קל ונאחז בו דג גדול. ולדבריו אין לו קשר אל סופו במאי דמסיים כהם יוקשים בני האדם כו' ואמרתי לפרשו ע"ד מה שפירשו הרב בעל תורת חיים ובתוספת נופך משלו כאשר יראה המעיין והוא להיות כי ענין המצודות אשר יצודו בו חיתו יער הדוב והזאב ודומיהן הנה יסובו את היער בחבלים ומשיחות ודורכי קשת עומדים סביב סביב וירגזוהו ממושבו. באופן כי ירגיש כי רוצים לתופסו. והנה הוא מר צורח. נס ובורח הנה והנה עד הגיעו אל מקום המצודות. ויורהו המורים בקשת. או כי ילאה משטף מרוצתו עד כי יפול שדוד ובזה הנה הדבר מבואר כי החי מרגיש בכשלונו ונלחם בכל כוחו להציל את נפשו ולזאת אין המיתה פתאומיית להם אולם מצודת הדגים והעופות אינם עד"ז. כי רק המה ירוצו אל המצודה בתשוקת נפשם ורוב כוספם דהשיג אוכל למו וכדבר הכתוב כי חנם מזורה הרשת בעיני כל בעל כנף והמה לדמם יארובו ולזאת באה להם המיתה בפתע פתאום ושמחה לתוגה נהפך להם לכך נקראת מצודה רעה יען כי הרעה באה אליהם פתאום ובהתהפכות מהקצה אל הקצה עוד הוספתי לפרש ענין ההבדל שבין דגים לעופות כי הדגים נהנו מעט מהאוכל הנאחז במצודה כי ענין מצודתם הוא כאשר יקחו האוכל לפיהם ואז נאחז החכה בחיכם. אמנם העופות אינם נהנים כלל כי תיכף ומיד בהצג כף רגלם על המצודה יאחזו בה ויתפסו ובזה מבוארים דברי הכתוב על נכון וככה לעומת זה כאשר ימות האדם על מטתו ע"י חולי ומכאוב אשר הוא מצודה פרושה על כל החיים. הנה ידמה בזה למצודת הדוב והזאב יען כי הוא יודע כי החולאת הוא רדפו להגיעו עד שערי מות. והוא נלחם בה לדחותה מעליו ע"י תשובה ותפילה וצדקה ולדרוש ברופאים וכדומה ולזאת אינה נקראת בשם מצודה עה. אולם בעוה"ר בענין הנפטר הזה אשר אני עסוקים בהספדו כי תיכף בהציג כף רגלי להנות משמחת בנו נאחז במצודה פרושה על כל החיים ויגווע ויאסף אל עמיו ועוד לא נהנה מאומה משמחתה וגם כי בשמחת לבו נסע על המקום אשר נגזר עליו לבוא קיצו. ע"ד מה שאמרו חז"ל רגלוהי דבר נש אינון ערבין בו לאתר דמתבעי תמן מובילין ית' לזאת נדמה למצודת הדגים והעופות ואח"ז כנסתי לדבר בשבח הנפטר כי הי' ידו פתוחה לרוחה להיות משכיל אל דל בהפלגה יתירה ובפיזור רב ועצום וגם בגמ"ח בגופו להשתדל אצל השרים במצות פדיון שבוים והמלצתי עליו דבר הכתוב הכמות נבל ימות אבנר ידיך לא אסורות ורגליך לא לנחושתיים הוגשו כי היו ידיו ורגליו עוסקות בצדקה וגמ"ח בגופו ומאודו. ועוד נוסף ע"ז שהחזיק בביתו ישיבה חשובה והי' אוהב תורה. ומדוע קרה לו כזאת אין זה כי אם כנפול לפני בני עולה נפלת. וע"ד מה שפירשו המפרשי' שהכוונה הוא בעון הדור ה' יגדור פרצותינו ברחמים:
ובהספידו של הרב המאה"ג חריף ובקי מו"ה ישעי' הכהן ייאליש זצ"ל בק"ק מינסק שהי' חכם ושלם גם במושכלות ומדעים אין ערוך לעוצם שלימותו וחידוד שכלו שנאסף אל עמיו בחצי שנותיו קיננתי עליו בהאי מדרשא. במדרש קהלת על פסוק מתוקה שנת העובד. כד דמך ר' בון בר' חייא עאל ר"ז ואיפטור עילוי הדין פסוקה מתוקה שנת העובד למה הי' ר' בון בר' חייא דומה למלך שהי' לו כרם ישכר פועלים הרבה לעשותו והי' שם פועל אחד מתכשר במלאכתו יותר מן הכל יותר מדאי מה עשה המלך נטלו בידו והי' מטייל עמו ארוכות וקצרות לעיתותי ערב באו הפועלים ליטול שכרן ובא אותו הפועל עמהם ונתן לו שכרו משלם התחילו הפועלים מצירין אמרו אנו יגענו כל היום וזה יגע בשתי שעות ינתן לו המלך שכרו משלם. אמר להם המלך מה לכם מצירין יגע זה בשתי שעות בכשרות מה שלא יגעתם אתם כל היום כך למד ר' בין בר"ח תורה לכ"ח שנים מה שאין תלמיד וותיק יכול ללמוד למאה שנה. ע"כ. ולהבין דברי חכמים וחידותם על מה יורה המשל במה שאמר נטלו הקב"ה בידו יהי' מטייל עמו ארוכות וקצרות ולעיתותי ערב קבל שכרו משלם ואיך יצדק כל זה בנמשל כי מהו ענין הטיול ומתי היא זמן הטיול ומתי הוא זמן קבלת השכר הנמשל לעיתותי ערב. וגם מהו ענין ארוכות וקצרות הנאמר בטיול נלע"ד לפרשו עפ"י מה שאמרו חז"ל במס' חגיגה [ד' ב']. רב יוסף כי מטי להאי קרא בכי יש נספה בלא משפט אמר מי איכא דאזיל בלא זמני' ומשני אין כי הא דרב ביבי בר אביי הוי שכיח מ"ה גביה אמר לי' לשלוחי' זיל אייתי מרים מגדלא שיער נשיא אזל אייתי לי' מרים מגדלא דרדקי וכו' א"ל רב ביבי אית לכו רשות למעבד הכי אמר לי' ולא כתיב ויש נספה בלא משפט אמר לי' והכתיב דור הולך ודור בא אמר דרעינא להו אנא עד דמלו להו לדרא והדר משלימנא לי' לדומה ועיין שם בפירש"י כ' אינני מוסרן לשומר המתי' ששמו דומה אלא מתגלגלין עמו ושטין בעולם עד שיתמלאו שנותיו והוא קרוי דור ע"כ. ולמדנו מדבריהם אילו כי מי שנספה בלא עיתו לאיזה סיבה שיהי' אינו נמסר למקום מנוחת שאר המתים ת"י מלאך דומה אלא מתגלגל ושט בעולם בהדי מ"ה עד בוא עיתו ואז ישוב למקום מנוחתו ונ"ל שזה הדין נוהג גם בצדיקים גמורים הנאספים שלא בזמנם הן אותם שנאמר בהן הן בקדושיו לא יאמין והן אותם שנתפסים בעוה"ר ובאים לכפר על עון הדור והן אותם שנאספים מפני הרעה נאסף הצדיק בכולה הדין הזה נוהג שלא תוכל נשמתם לבוא למקום מנוחתם המיוחד לה ולשוב אל מקורה אל המקום אשר חוצבה משם אלא עד דמלו שנותייהו לשנות הדור דהא האי קרא דדור הילך סתמא כתיב ומיירי בין בצדיקים בין בבינונים ורשעים. אלא שההבדל ביניהם דאילו בבינונים אי ברשעים נשמתם נטולה ע"י מ"ה או שלוחיו ועד דמלו להו לשנות דור. הנה מתגלגלין ושטין עם מ"ה שהוא מכחות הדין. וכמעשה דרב ביבי. ובלי ספק כי צער גדול יש להם בזה ואילו בצדיקים הנאספים שלא בזמנם ובפרט אותן שבאין לכפר עון הדור נשמתם נטולה ע"י הקב"ה בכבודו ובעצמו או ע"י שלוחיו מלאכי רחמים המכונים בשם יד ה'. ועד דמלו להו לשנות דור המה מטיילין עם הקב"ה שזהו עונג גדול להם בלי ספק וידמו בזה למי שקרוא לסעודה אל המלך כי אם יקדים א' מהקרואים לבוא בטרם הגיע זמן הסעודה ועדיין לא נתקבצו כל הקרואים יחדיו כי אם שר נכבד הוא מהשרים הפרתמים היושבים ראשונה לפני המלך כי אז יטלנו המלך ויטייל עמו בפרדיסו עד הגיע עת הסעודה ויתקבצו כל הקרואים וכמו כן עיקר שכר המתוקן לצדיקים לכאו"א מדור בפ"ע לפי פעלו וצדקתו. הוא בהגיע עתו לעת שנות דור ודור ואז יהי' כיושב לפני המלך בסעודה. אילם הזמן מעת חליפתו עד הגיע עתו יהי' כמטייל עם המלך בפרדיסו לפני הסעודה כאמור ומעתה כל דברי המשל הלזה יצדק בצדק עם הנמשל בדמיון גמור כי אמרי נטלו המלך בידו ירמוז כי הסתלקותו יהי' ע"י הקב"ה או ע"י מלאכי רחמים המכונים בשם יד. ואמרו והי' מטייל עמי כו' ירמוז על הזמן שמעת חליפתו עד הגיע זמן שנות דור ודור ואמרו ולעיתותי ערב נתן לו שכרו משלם הוא מוסב אחרי הגיע עתו דמלי לי' לשנות דור כי אז יקבל עיקר שכרו משלם מהשכר המתוקן לו לפי פעלו וצדקתי וענין הטיול ארוכות וקצרות שאמר גם זה יתבאר עפ"י האמור במדרש [ב"ר פ' י"ט] כי עיקר שכינה הי' בתחתונים חטא אדם הראשון ונסתלק' מהארץ לרקיע הראשון. חטא קין ונסתלקה לשני. דור אנוש לשלישי. דור המבול לד'. דור הפלגה לה'. סדומיים לו' ומצרים בימי אברהם לז'. וכנגדן עמדו שבעה צדיקים ואלו הן אברהם יצחק יעקב לוי קהת עמרם משה והורידו אחת אחת עד שבא משה והורידה לארץ הנה כי קרבת השכינה אלינו והוא כינוי על השגחת ה' עלינו לטובה והתרתקות' ממנו [והוא כינוי להסתר' פנים ממנו] יהי' לפי ענין מעשה הצדיקי' והרשעי' שבקרבנו ולזה נדמו בענינו אל הטיול כי היוצא מביתו וממכון שבתו לטייל על פני השדה או אל מקום מעיין גנים כי כל עוד שלא נתרחק כ"כ עד כי ממקום הטיול יוכל להשקיף אל מכון ביתו לזה יקרא בשם טיול קצר. אמנם בהתרחקו הרבה עד כי לא יוכל להשקיף עוד על מקום ביתו יקרא בשם טיול ארוך וכמו כן השגחת ה' כאשר תתרחק מאתנו עד הרקיע השביעי יכונה בשם טיול ארוכות ובהתקרבו מעט מעט אלינו עד כי יהי' השגחתו קרובה אלינו ברקיע הראשון יכונה בשם טיול קצרות ולזאת גם הצדיקים הנאספים כלא עתם אשר בלתי אפשר להם להגיע למכון שבתם המיוחד להם לקיבול שכר עד דמלו להם לשנות דור והמה מטיילים עם הקב"ה אשר טיולו מתחלף פעמים בארוכה ופעמים בקצרה הכל לפי מעשי הצדיקים והרשעים לכך גם המה מטיילים עמו כמו כן ארוכות וקצרות והכוונה כי בהתקרבם אלינו יוכלו להשגיח על ענינו וצרותינו ולבקש רחמים עלינו ולהמליץ טוב עלינו. ובהתרחקם נמנע כ"ז::
(הגה"ה ועד"ז יתפר' מאמ' המדרש באיכה רבתי על פסוק שרתי במדינות אשר זה לשונו אמר רב עוקבא בליל ת"ב נכנס אברהם אבינו לבית קדשי הקדשים. אחזו הקב"ה בידו והי' מטייל עמו ארוכות וקצרות כו' כי אמרו הי' מטייל עמו ארוכות וקצרות יתפרש כמו שפירשנו כאן. ואמרו אחזו הקב"ה בידו. וכאן אמרו נטלו. גם זה מבואר כי בכאן דמוסב על ראשית נטילותו מהעולם הזה לזה אמר נטלו הקב"ה. והיא נטילתו מהעולם. אבל התם דכבר נסתלק מן העולם זה זמן כביר לכך נקט לישנא דאחזו הקב"ה. וענין צורך האחיזה בידי, הוא לשמרו מכל פגעים ומרעין בישין ורוחין דשייטין בעלמא. והמשכיל יבין:):
והנה ר' בון בהסתלקו בקוצר שנים כ"כ. בלי ספק כי נתפס בעון הדור כי התכשרותו במלאכתו יותר מדאי לא תחייבנו המיתה כי מדוע לא יאריך ימים ויוסיף עוד אומץ בתורה ומצות כו' אלא כי עיקר הסתלקותו היה בעון הדור. והתכשרותו במלאכתו דמייתי הוא רק לענין שנטל שכרו משלם כמו מי שהאריך שנים ולזה יצדק עליו המשל בכל פרטי אופניו. וכזאת נוכל להמליץ גם על הרב ה"ג הנפטר הלזה כי יגע בתורה בקוצר שניו. מה שאין תלמיד וותיק יכול למאה שנה כי יגע ועמל בה בכל כוחו וגדל והצליח מאוד ועשה פרי בחריפות ובקיאות כי כל לימודו הי' בעיון רב ולא מן השפה ולחוץ וחידש חידושים לרוב כאשר נשארו אחריו גנזי מכתבים חבילות חבילות חידושי ש"ס ופוסקי'. ועוד הוספתי לקונן עלי בזה הכתוב. שבת משוש לבנו נהפך לאבל מחולינו נפלה עטרת ראשינו אוי נא לנו כי חטאנו. ואמרתי בביאורו להיות כי ההבדל שבין נזר לעטרה הוא. כי הנזר הוא בגובה ראשו מול עבר פניו הנשקף חוצה ולזה הציץ אשר לא הי' מקיף רק מאוזן לאוזן נאמר בו את ציץ הזהב נזר הקודש. אמנם העטרה היא מקפת את כל הראש סביב סביב ככתוב כצנה רצון תעטרנו. ולהיות כי הכ"ג אשר אין מהכרח שלימותו רק להיות שלם בתורה ועבודה. לזאת הי' מוכתר בציץ הזהב נזר הקודש המורה על שלימות חכמתו בתורה ועבודה כי חכמת התורה ליוקר מעלתה תקרא בשם פני כל החכמות כולנה ויתר החכמות המה נמשכים אחרי'. אולם המלך בהיותו יושב על המשפט ומנהיג את הכל בחכמתו מההכרח שיהי' שלם גם במושכלות ומדעים כולם. וגם הסנהדרין היו צריכין להיות בקיאים בכל חכמה ובשבעים לשון. והכל לסיבת היותם ממונים לשפוט משפט ולזאת נאמר במלך תשית לראשו עטרת פז (תהלים כ"ב) אשר זה יורה כי החכמה מקיפתו מכל צד מלפניו ומלאחריו. והנה הנפטר הלזה אשר אנו עוסקים בהספידו הדבר ידוע ומפורסם כי מלבד אומץ גדלו בתורה כאשר הקדמנו. עוד נוסיף ע"ז רוב שלימותו בכל החכמות כי בכל משלה רוחו לא הי' דבר נעלם ממנו ולזאת ראוי לקונן עליו נפלה עטרת ראשינו כי הוא הוא אשר עשתה החכמה עטרה לראשו מסביב מלפניו ומלאחריו ובהעדרו נפלה העטרה ואין מי יקימנה כי לא נמצא תמורתו שלם כמוהו להתעטר בה וגם כי יצדק עליו בצדק מליצת הכתוב שבת משוש לבנו נהפך לאבל מחולינו. להיות כי ענין המחול ידוע כי הוא מין ממיני הריקוד העשויין בעגולה. ואחד יושב בתוך וכולם מקיפים אותו ומרקדים סביבותיו. והנה הנפש הלזה בהיותו כלול כל החכמות תורניים ושאינם תורניים וכל דורשי החכמה מאיזה צד שיהיו כולם היו נהנים ממנו ולזה הי' הוא נדמה ליושב התוך ודורשו החכמה מאתו הי' נדמים להמסבבים אותו כעין המחיל כי מכל סביבותיו היו מבריקים ומתנוצצים זיו הוד קרני חכמתו לדורשיו לכל איש ואיש ממלאכתו ובהעדרו נפסקו שתי אלה אשר על כן על העדר ישיבתו בתוך נקונן שבת משוש לבינו [כי הלב הוא בתוך באמצעיית הבנין הגופניי] ועל העדר המסבבים אותו נקונן נהפך לאבל מחולינו. ועד כולם אוי נא לנו כי חטאנו שאבדנו כלי יקר כזה ה' יגדור פרצותינו ברחמים ולא יוסיף לדאבה עוד:
ובהספידו של הרב המאור הגדול מוהר"ר ישראל מיכל ישורון זצ"ל בק"ק מינסק. ביארתי המאמר דאמר לי' רב אשי לבר קיפוק ההוא יומא מה אמרת א"ל אם בארזים נפלו שלהבת מה יעשו אזובי קיר. לויתן בחכה הועלה מה יעשו דגי רקק בנחל שוטף נפלה חכה מה יעשו מי גבים ואמרתי לפרשו ע"ד מה ששנינו בברייתא דשנו חכמים במעלת העוסק בתורה לשמה ומגלין לו רזי תורה. ונעשה כמעין המתגבר וכנהר שאינו פוסק והוי צנוע יארך רוח ומוחל על עלבונו. וביאור כונת הברייתא בקצרה הוא דמתחילה פרט ג' מעלות יקרות שזוכה בהן העוסק בתורה לשמה בזה אחר זה בהעלותם מעלה מעלה ממדריגה למדריגה כי ראשונה יזכה להבין שמועה ולעמוד על הדברים הסתומים בה הנאמרי' ברמז דק ובקוצר נפלא. וזהו אמרם ומגלין לו רזי תורה ע"ד מ"ש הכתוב גל עיני ואביטה נפלאות מתורתיך אך זה הוא רק לו לבדו ואין לזר אתו. אמנם אח"ז יעלה למדרגה יותר גדולה והוא שיהי' כמעין המתגבר והיינו שיעניק מטובו לתלמידיו כענין המעיין שדולין ממנו והוא נובע ומתגבר ואיננו חסר כלום ככה גם הר בשנותו לתלמידיו הנה הוא נובע ומתגבר להוסיף חדשות ואיננו חסר כלום וכמאמר רבי אליעזר ולא חסרתי מרבותי אלא כטפה מן הים. אולם ענין המעיין הוא ידוע כי טובו אינו רק בהתקרב אליו לדלות ממנו. אבל אם יעמוד בריחוק מקים לא יקבל שום תועלת מהמעיין וככה גם הרב השונה לתלמידיו לא יהנו ממנו רק המתקרבים אליו ללמוד ממנו ולא הרחוקים אמנם אח"ז יעלה למדריגה יותר גדולה והוא שיהי' כנהר שאינו פוסק וע"ד משה"כ יפוצו מעינותיך חוצה כי אז יהנו מטובו גם הרחוקים כי יגיע אליהם נביעת המעיין למקומתם במושבותם. ולעומת זה גם הת"ח יעלה למעלת שיהי' שמעתתי' מבדרין בעלמא ויהנו מטובו הקרובים והרחוקים ע"י שו"ת וכדומה וכנגד אלו הג' מעלות שיזכה בהן הזהירו התנא בשלשה דברים כנגד ומגלין לו רזי תורה באתה האזהרה והוי צנוע וכמאמר חז"ל דבש וחלב תחת לשונך וכבשים ללבושך דברים שהם כבשונו של עולם יהי' תחת לבושך ולזה אמר והוי צנוע ולא אמר ונעשה צנוע מפני שהוא לשון אזהרה ונגד מה שאמר ונעשה כמעין המתגבר שהוא ללמד התלמידים באתה האזהרה וארך רוח ע"ד משאחז"ל ולא הקפדן מלמד. אמנם כל עוד היות הת"ח במדריגת שתי המעלות הראשונות הוא אהוב מכל. אולם בהגיעו למדריגת יפוצו מעינותיך חוצה אז יתקנאו בו רבים ואפשר שיקבל איזה עלבון וע"ז אמר ומוחל על עלבונו וכמדומה לי שכן פירשוהו גם המפרשים. והנה רב אשי אשר זכה לכל איל המעלות כי נגלו לו רזי תורה ולמד ולימד ועוד נוסף ע"ז היה פרנס הדור בעצתו ולפני מלכים יתייצב לדבר טוב על עמו כידוע מענין הריש גלותא שהי' בימים ההם. ועתה במותו נעדרו כל אלה לזאת קונן עליו בר קיפוק אם בארזים כו' והוא על העדר הנהגת הדור וע"ד מ"ש הכתוב הנה אשור ארז בלבנון כי הארז להיותו גבוה במינו מכל האילנות לזאת נדמה אליו המלך ומנהיגו של כל דור ודור. להיותו גבוה במעלה על כל בני דורו. וכנגד תורתו אשר למד ולימד. והוא בחי' ונעשה כמעיין המתגבר המשילו לדגי הים כאשר ידוע מענין טבע הדגים כי מבלעדי המים הנצרכים לכל חי לרוות די צמאונם עוד נוסף ע"ז בדגים שגם מבחוץ צריכים להיות מסובבים מהמים ולהיות משוקעים במים תמיד כל הימים וכמאמר חז"ל כיון שיבש בו כסלע הוא מת והי' זה יען כי עיקר בריאתם הוא מן המים וכמאמר חז"ל שדרשוהו מהכתוב ישרצו המים שרץ נפש חי' שעיקר בריאתם הוא מן המים. ולעומת זה גם נשמת העם הקדוש הישראלי עיקר מחצבה הוא מהתורה הקדושה. וכאשר כתבו בזה החכמים האמיתיים הבאים בסוד ה'. כי ס"ר אותיות לתורה וס"ר נשמות ישראל ובזוה"ק אמרו קוב"ה וישראל ואורייתא חד הוא. ולזאת המשיל ר"ע לפפוס בן יהודה המשל לדגים שאמרו להשועל ומה במקום חיותינו כך שלא במקום חיותינו על אחת כו"כ. כי ענין האיש הישראלי נדמה בדמיון גמור אל הדגים כי כן כאשר הדגים לא יחיו בזולת היותם שקועים במים ככה לעומת זה גם האיש הישראלי אין לו שום קיום כרגע בזולת עסק התורה ולזאת המשיל את רב אשי בהיות תורתו אומנתו וגדול מכל בני דורו אל התנין הגדול הרובץ בתוך הים והוא הלויתן אשר הוא הגדול מכל נפש חי אשר במים בימים ובנחלים וגם משכנו הוא במים רבים והוא מי הים באופן ששפעת חיותו הוא ברווחה אשר אין למעלה הימינו ועכ"ז הועלה בחכה והפרידו אותו ממקום חיותו א"כ מה יעשו דגי רקק ובזאת קונן גם על רב אשי בהיותו גדול בתור' מכל דורו והי' עמלו בה לילות כימים אשר זה הי' עיקר חיותו. ועתה בהעדרו העלהו והפרידוהו ממקור חיותו כמאמרם ז"ל במתים חפשי כיון שמת נעשה חפשי מן המצות א"כ מה יעשו הפחותים מערכו במעלה ובתמידת ההגיון עד כי נמשלו לעומתו לדגי רקק. ולעומת הייתי כנהר שאינו פוסק והוא ענין יפוצו מעיינותיך חוצה אשר עתה נפסק בהעדרו אמר בנחל שוטף נפלה חכה מה יעשו מי גבים והוא מבואר. ומעין זה נוכל לקונן על הרב הג' אשר אנו עוסקים בהספדו. כי הוא גדול בתורה ועמלו בתורה וכמעט שלא הי' לו עסק אחר בזולת הגיון התורה. והי' מעיין גדול ויורד לעומקה של הלכה בשכל ישר. וגם לימד לתלמידים כי הי' לו שיעור קבוע בבהמ"ד הגדול ללמד לרבים מגיני ארץ ויו"ד. וגם יצא שמעו למרחוק בהשיבו לכל ונוסף ע"ז הי' חכם ושלם במעלות וכל עניני והנהגת העיר וגם כל עניני הכלל היו נחתכים על פיו ואחרי דבריו לא ישנו. והמלצתי עליו דבר הכתוב יקרה הוא מפנינים וכל חפציך לא ישוו בה. ותוכן כוונתו בקצרה הוא להיות כי יש כלי יקר מאוד העשוי ממתכת יקר זהב ורב פנינים אולם אין תשמישו נצרך כ"כ לכדי צורך חיותו של אדם. כי גם בזולתו חי' יחי' ועפ"י רוב כלי' כאילו ימעיטו בתשמישן שלא יתקלקלו. ואינם עשוים רק לכבוד ולתפארת אמנם יש חפץ וכלי תשמיש אשר איננו יקר כ"כ אבל הוא נצרך מאד לכדי חיותי. ולזה בא דבר הכתוב כי בתורה הנה נמצאו שתי אלה כי יקרה היא מפנינים אשר אין דבר יקר מזה. ועוד נוסף ע"ז כי כל חפציך לא ישוו בה הרצון כי אין לך חפץ הנצרך לכדי חיותו של אדם כמוה כי חפץ יקרא הדבר אשר יחפוץ בו האדם לרוב צרכו לזה] ככתוב כי הוא חייך ואורך ימיך וכזאת נוכל להמליץ על הנפטר הלזה כי מלבד גדלו בתורה אשר יקרה היא מפנינים עוד נוסף ע"ז כי הי' חפץ נצרך מאוד להנהגת העיר ולהנהגת הכלל אשר בעצתו ינחם. ועוד בארתי דבר הכתוב איכה יועם זהב ישנא הכתם הטוב תשתפכנה אבני קודש בראש כל חוצות והביאור בקצרה. להיות כי הדברים היקרים ממיני הדומם כל עוד היותם יותר יקרים לא יופסדו כ"כ להיות לאין ולאפס כי הברזל בהסיר מעליו עין ההשגחה ולא יהי' שמור כראוי לו אז יעלה חלודה ויופסד מכל וכל. אמנם הזהב אף כי יוסר ממנו עין ההשגחה עכ"ז לא ישלוט עליו ענין המפסידו כי הזהב אינו מעלה חלודה רק כי יהי' קצת השתנות במראיהו כי בהיותו שמור כראוי לו הוא מזהיר ומתנוצץ ומבריק כמראה הבזק ובהסיר ממנו עין ההשגחה יהי' מראיו חשוכי' ולא חשך שרק כעין גחלים עוממות וזהו אומרו איכה יועם הזהב. כי הזהב לא יגיע הפסדו רק שיהי' יועם מראיהו. והכתם הטוב בהיותו יותר יקר לא יגיע הפסדו אף לגדר יועם רק כי משנה קצת ממראהו. וזהו אמרו ישנא הכתם הטוב והאבנים הטובות אשר המובחרים שבהם היו בחושן ואיפוד אף בהסיר מהם ההשגחה והשמירה כראוי עכ"ז לא יהי' שם שינוי בעצמותן ולא יפול דבר מאומה אף מזיו זהרן רק כי השינוי יהי' במקום כי כאשר יהיו נשמרים כראוי להם יהיו מונחים במקום מכובד ועתה מושלכים בחוצות וזהו אומרו תשתפכנה אבני קודש בראש כל חוצות והכוונה שלא ישתנו בעצמותם רק במקום מנוחתם וע"ז קינן בני ציון היקרים המסולאים בפז איכה נחשבו לנבלי חרש מעשי ידי יוצר ירצה איך נהייתה הרעה הגדולה הזאת שדבר שהוא יותר יקר איך יגיע השינוי בעצמותן כ"כ עד כי יופסדו מכל וכל ככלי חרש שכיון שנשבר אין לו עוד תקנה. והוא מבואר: ובהספדו של הרב הג' הצדיק מוהר"ר אברהם דווארצער זצ"ל בק"ק מינסק שנאסף אל עמיו בעשור לחודש ניסן והספידוהו בקהל עם כדין חכם בפניו. פתחתי עליו בהאי מדרשא דפ' דנא היא פ' אחרי מות דאתמר תמן בפ' כ'. אמר רבי אבא בר אבינא מפני מה נסמכה פ' מיתת מרים לאפר פרה אלא מלמד שכשם שאפר הפרה מכפר כך מיתת צדיקים מכפר. אר"י מפני מה נסמכה מיתת אהרן לשבירת הלוחות אלא מלמד שהיה קשה לפני הקב"ה מיתתו של אהרן כשבירת הלוחות. א"ר חייא בר אבא בא' בניסן מתו בניו של אהרן ולמה מזכיר מיתתן ביוה"כ אלא מלמד שכשם שיוה"כ מכפר כך מיתתן של צדיקים מכפרת. ומנין שיוה"כ מכפר שנאמר כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם ומנין שמיתתן של צדיקים מכפרת דכתיב ויקברו את עצמות שאול וכתיב ויעתר אלקים לארץ אח"כ והנה במאי דאמר ר"א בר"א כשם שאפר פרה מכפר כך מיתת הצדיקים מכפרת הכוונה הוא עפ"י מה שאמרו במדרש משל לבן השפחה שטינף פלטין של מלך אמר המלך תבוא אמו ותקנח צואת בנה כך תבוא פרה ותכפר מעשה עגל וכן כתבו התוס' במס' מ"ק בפ' אלו מגלחין [כ"ח א'] ד"ה מה פרה עיי"ש ונמצינו למדין דכפרת הפרה הוא על מעשה עגל שהוא חטא ע"ז החמור מכל עבירות שבתורה כי כל המודה בע"ז ככופר בכל התורה כולה ולזה נבדל ענין הפרה מכל הקרבנות האמורות בתורה בהיות כי כל הקרבנות צריכים להיות תמימים. והמום פוסל בהם ועוד נוסף ע"ז ענין הפרה כי מבלעדי התמימות ממום אשר תשווה בזה לכל הקרבנות עוד צריכה להיות שלא עלה עלי' עול כי לחומר החטא אשר באת לכפר עליו הוצרכה לשלימות יתירה וכמו כן עגלה ערופה שבאת לכפר עון שפיכות דמים לחומר העון אשר הוא מראשי העבירות החמורות תצטרך ג"כ לזה וככה לעומת זה במיתת הצדיקים אשר באים לכפר עון הדור אותי הצדיק הנבחר לכפר חטא ע"ז. הנה מבלעדי התמימות אשר מהצורך להיות בו והוא היותו נקי מכל חטא ועון שהוא כעין המום וכאשר ביארנו בדרוש הלומד מחבירו שזהו כוונת הכתוב באמרו תמים תהי' עם ד' אלוקיך עיי"ש עוד נוסף ע"ז צריך להיות שלא עלה עלי' עול זה העולם כלל וכלל. והכוונה שלא עסק בשים מסחר מקניני' הזמניים. וגם לא השתמש בכתר תורה ולא נשא עליו עול הרבנות לדון ולהורות ולהנהיג את הדור. כי כל אלה המה מונעים עצומים להשגת השלימות האמיתי להיות כי כל רב ומורה יצטרך בהכרח לדעת את כל ערמת בני האדם למקטן ועד גדול ואת כל פשעיהם לכל חטאתם. במה שבין אדם למקום ובין אדם לחבירו. ולזאת לא ימלט שהידיעות האלה ידיחוהו מהשגת השלימות הנבחר ומנוקה מכל סיג. וע"ד מה שביקש דהע"ה במזמור אשכילה בדרך תמים מתי תבוא אלי. וכפי מה שבארנוהו בדרוש גדולה תורה עיי"ש. ולזאת נבחרה מרים לכפר על חטא ע"ז כפרה אדומה. לבעבור כי לא עלה עלי' עול הנהגת הציבור בהיותה אשה. וכל כבידה בת מלך פנימה ולכך היתה מיתתה בעשור לחודש ניסן [כמבואר שהוא תענית צדיקים שבו מתה מרים] לבעבור כי הוא היום הנבחר ראשון לכפרת עון ע"ז כי המצוה הראשונה אשר נצטוו בני ישראל הוא בעשור לחודש הזה ויקחו להם איש שה לבית אבות כו'. ומהידוע כי קרבן פסח בא לכפר על חטא ע"ז שעבדו במצרים. כאשר באתה ע"ז אמיתת דרשת חז"ל משכו ידיכם מע"ז לקחו לכם צאן וכמבואר אצלינו בכמה דרושים באריכות ענין הפסח שבא להכניע ע"ז של מצרים שהיו עובדים למזל טלה אשר תכלית עלייתו הוא בניסן. וכזאת קרה לנו בפטירת הצדיק אשר אנו עוסקים בהספידו כי הי' צדיק תמים בדרכיו וחסיד במעשיו וגדול בתורה ועמל בתורה ולמד ולימד ומת בעשור לחודש ביום הנבחר לכפרת עין ע"ז והוא מוכשר לכך. יען כי לא נשא עליו עול הרבנות ולא עסק בשום מסחר ממסחרי הזמן אשר עליו תצדק המליצה אשר לא עלה עליו עול ועתה בעוה"ר כי אין לנו לא מקדש ולא מזבח ולא קרבן הנה הוא לנו היום כלקיחת קרבן פסח שלקחו אבותינו במצרים ביום הזה לכפר על עון ע"ז כי אף כי אנשי כנה"ג התפללו על יצרא דע"ז ובטלוהו עכ"ז הרבינו לפשוע בדברים שדימוהו חז"ל לע"ז באמרם כל המעלים עין מהצדקה כאלו עובד ע"ז. וכל הכועס כו' וכל המתגאה כו' ועון המחלוקת ופירוד הלבבות הנמצ' בנו כהיום עד למרב' הוא עיקרו ושרשו של ע"ז כמבואר אצלינו בדרוש לט"ו באב בביאור המאמ' לך כתוב אלף בלוח. עיי"ש במש"כ שם באריכו' ולזאת גם אנו צריכין לכפרתו ובחבורתו נרפא לנו. ור"י דאמר שהי' קשה לפני הקב"ה מיתתו של אהרן כשבירת הלוחות בא לאמר הגם כי מיתת הצדיקים לטובה יחשב מפאת זה שבאו לכפרת עון הדור. עכ"ז יש להתאונן הרבה עליהם מפאת כי הטוב הנשפע עלינו באמצעיותם ובזכותם הנה בהסתלקותם פסקה טובה ממנו ושוב לא ישוב עוד. כאשר אנו רואין כי כל מיני ההשפעות שהי' לישראל במדבר מן ובאר וענני כבוד בזכות משה אהרן ומרים כי בהסתלקות' אבדנו כל הטוב הזה ולא שב עד היום ולזה אמר ר"י כי כן כאשר בשבירת הלוחות הראשונות אבדנו כל טוב סלה כי אלו לא נשתברו הלוחות לא שלטו בנו ידי זרים והי' חירות ממלאך המות ומשעבוד מלכיות וכדרשת חז"ל אל תקרי חרות אלא חירות ובשבירתם נסבו עלינו כל אלה וכמאמר חז"ל בב"ק ס"פ שיר שנגח את הפרה כי לכך לא נאמ' בהן טוב בלוחו' ראשונות מפני שסופן להשתבר ופריך וכי סופו להשתבר מאי הוי ומשני כיון שנשתברו הלוחו' ח"ו פסקה טובה מישראל וככה לעומת זה גם אהרן קדוש ה' בהיותו אוהב שלום ורודף שלום הגינה זכותו על ישראל להיותם נשמרים מכל אלה כי הקף ענני הכבוד שהי' מוקפים בזכותו הן המה הי' כהקפת חומה בצורה ונשגבה לבל ישלטו בהן ידי זרים ובמותי מיד וישמע הכנעני מלך ערד ויבא להלחם בישראל וכמו כן עמד נגד מלאך המות ועצר את המגפה הנה כי הספיקה זכותו להגן על ישראל בשתי אלה ממ"ה וממלכיות כמו הלוחות הראשונות שנאמר בהן חירות משתי אלה ולכך במותו הי' קשה לפני הקב"ה כשבירת הליחות ממש בדמיון גמור וכמו כן הצדיק הזה אשר אנחנו עוסקי' בהספידו ומוטל לפנינו בהיותו פנוי מכל עסקי הזמן והי' חכם גדול במילי דעלמא בלי ספק שהי' עוסק הרבה בהבאת שלום בין איש לרעהו ובין איש לאשתו. והרבה טובה היה מושפע לנו באמצעיתו ובזכותו ובמותי אבדנו כל אלה ורב יגון ואנחה. ור"ח ב"א בא לומר דכשם שיוה"כ אינו מכפר אלא בצירוף העינוי והצום אשר נכלל ג"כ התשובה ע"י ווידוי וחרטה ועזיבת החטא. וע"ד מה שאמר הכתוב [ישעי' נ"ח] הכזה יהי' צום אבחריהו יום ענית אדם נפשו ולכוף כאגמון ראשו הלא זה צום אבחריהו פתח חרצובות רשע התר אגודות מוטה וכו' כמו כן מיתת הצדיקים אינה מכפרת אלא בצירוף ההתאוננות וההספד ולהזיל כנחל דמעה מאין הפוגות אשר מתוך זה החי יתן אל לבי לשוב אל ה' בכל נפשו ושב ורפא לו וזהו כוונת סיום מאמרו שאמר ומנין שיוה"כ מכפר שנאמר כי ביום הזה וכו' אשר התמי' רבה בזה כי מה שאלה היא זו והלא שמו מעיד על פעולתו וכבר התעורר ע"ז ביפ"ת. וכמו כן יש להבין במאי דאמר ומנין שמיתת צדיקים מכפרת כו' הלא כבר הוכיח זה מדנסמכה מיתת מרים לפרה אדומה. אמנם יובן ע"פ מאי דתנינן בברייתא דתו"כ אשר זה לשונה כי ביום הזה יכפר עליכם בקרבנות ומנין שאע"פ שאין קרבנות ואין שעיר המשתלח שהיום מכפר ת"ל כי ביום הזה יכפר עליכם מכל מקום. וגם בזה תמה הרב בעל קרבן אהרן דהוא מאמר סותר א"ע מרישא לסיפא. כי ראשונה אמר דמשמע מהך קרא שאינו מכפר אלא ע"י קרבנות ולבסוף החליט בהיפוך ופי' בעל ק"א דה"ק דבלא תיבת כי דמשמעו שהוא נתינת טעם אל האמור לעיל רק שהי' נכתב ביום הזה יכפר עליכם הייתי אומר דאינו מכפר אלא בקרבנות וב' דביום הוא ב' הזמן. ירצה כי בזמן יום זה יכפר אבל עיקר הכפרה אינה רק ע"י הקרבנות ושפיר המשתלח והיינו מדלא אמר היום הזה יכפר עליכם בלא בי"ת. אבל מדכתיב כי ביום כו' דמשמעו שהיא נתינת טעם אל הקודם דכתיב לעיל מיני' בחודש השביעי בעשור לחודש תענו את נפשותיכם וכל מלאכה לא תעשו. וע"ז אמר כי ביום כו' מכלל דהיום עצמו מכפר גם בלא קרבנות ולכך צריכין להתענות בו. דאם נאמר דהכפרה הוא רק ע"י קרבנות ובעצמות היום אין שום מעלה. א"כ למה הוצרך לעינוי וצום דהא ביום שמקריבין בו קרבן ליו"ט יחשב ולא מצינו שהי' צריך להתענות ביום הקרבת שום קרבן זהו תוכן כוונת הרב בעל קרבן אהרן בפי' הברייתא דתו"כ בשינוי קצת. דאיהו תלי לה להך מלתא באיסור מלאכה דמדקאסר לי' במלאכה ש"מ שהיום עצמו מכפר ולדידי אין זה מוכרח דהא כל יום שמקריבין בו קרבן חדש הוא אסור בעשיית מלאכה ואפי' יחיד המקריב קרבן חובה או נדבה אותו היום ליו"ט יחשב לו ונאסר במלאכה ועי' בתו' פסחים ריש פ' מקום שנהגו. אבל מעינוי וצום שפיר יש להוכיח וכדכתיבנא. ועכ"פ למדנו מדברי התו"כ דמוכיח מהאי קרא דכי ביום דהיום עצמו מכפר מדהוצרך לעינוי וצום אשר בכלל זה גם התשובה וכמש"כ לעיל. ונמצא דס"ל להך תנא דיוה"כ אינו מכפר רק על השבים והיינו כר' יהודה דמייתי הש"ס במס' שבועות (י"ג א') ואל תשיבני מהא דתניא בספרא דיוה"כ מכפר אף אם לא התענה בו ולא קראו מקרא קודש ועשה בו מלאכה מ"מ מכפר שנא' יוה"כ הוא מ"מ. דכבר רמי הש"ס לברייתות דספרא אהדדי ומשני אביי הא ר' הא ר"י וא"כ הך ברייתא נמי אתיא כר"י והא דלא רמי הש"ס מהך ברייתא היינו משום דניחא לי' טפי לפרוך מברייתא דאך חלק דמתניין גבי הדדי כעין רישא וסיפא. ועוד דשם מבואר להדיא שאינו מכפר רק על השבים ושינויא דרבא אידחי שם וגם לרבא בעינן עכ"פ העינוי והצום על כרת דיומי'. ומעתה יבוא על נכון פירושא דהך מדרשא דגם איהו ס"ל כשיטת התו"כ דדריש מהך קרא דכי ביום שהיום עצמו מכפר מדהוצרך לעינוי וצום אשר בכלל זה התשובה וזהו אמרו ומנין שיוה"כ מכפר. ירצה היום עצמו בלא קרבנות. ת"ל כי ביום הזה והיינו מדהוא נתינת טעם אל הקודם דצריך לעינוי וצום ש"מ דהיום עצמו מכפר וע"ז אמר דמנין שמיתת הצדיקים מכפרת. והכוונה דאף דילפי' מסמיכות מיתת מרים לפ' פרה דמ"צ מכפרת מ"מ הי' אפשר לומר שאין עצם המיתה המכפרת רק כי בעלות נשמתו למקורה לשמי מעל אל המקום אשר חוצבה משם שמה יהי' לנו לפה ולמליץ טוב ללמד עלינו סנגוריא ומזה תצמח הכפר' ואם כה הי' הדבר אינו ענין אל התאוננות וההספד כלל. וע"ז אמר ומנין שעצם המיתה היא המכפרת שנאמר ויקברו עצמות שאול כו' ויעתר ה' לארץ אחרי כן והיינו אחרי ההספד וההתאוננות כמבואר בפרקי ר' אליעזר הובא בילקוט שמואל ב' סי' קנ"ד. ויעשו ככל אשר צוה המלך ומה צוה המלך צוה להיות מעבירין ארונו של שאול בכל שבט ושבט והי' השבט שנכנס בו ארונו של שאול הי' יוצאים הם ובניהם ובנותיהם ונשותיהם וגומלין חסד עם שאול ובניו כדי שיצאו כל ישראל ידי חובתן וכיון שראה הקב"ה שגמלו חסד מיד נתמלא רחמים ונתן מטר על הארץ שנא' ויעתר אלקי' לארץ. עכ"ל. ומדהוצרכו להספד דוקא ש"מ שעצם המיתה היא המכפרת ולזה היא דוגמא ממש ליוה"כ כי כן כאשר ביוה"כ עצם היום הוא המכפר והיינו ע"י העינוי והצום כמו כן עצם המיתה מכפרת והיינו ע"י ההתאוננות וההספד. ולזאת בכל כוחינו נתאבל עליו להוריד כנחל דמעה מאין הפוגות. ושב ורפא לנו. בלע המות לנצח ומחה ה' דמעה מעל כל פנים. וה' יגדור פרצותינו ברחמים אמן: