אור ברסלב
בית דוד (דרשות) דוד אלון בכות

בית דוד (דרשות)· רבי דוד טעביל רובין ממינסק

דוד אלון בכות

דוד דרוש י"ב

מספד תמרורים אשר נשאתי וקננתי על פטירת אדמו"ר הרב הגאון האמתי נר ישראל מופת הדור רשכבה"ג כקש"ת מוהר"ר חיים זצללה"ה מוולאזין: בגמרא (מועד קטן כ"ח ב') אמר ליה רב אשי לבר קיפוק ההוא יומא מאי אמרת. א"ל אמינא אם בארזים נפלה שלהבת מה יעשו איזובו קיר. לויתן הועלה בחכה מה יעשו דגי רקק. בנחל שוטף נפלה חכה. מה יעשו מי גבים א"ל בר אבין חס ושלום דחכה ושלהבת בצדיקי אמינא. ומאי אמרת אמינא בכו לאבלים ולא לאבידא שהיא למנוחה ואנו לאנחה חלש דעתו עלייהו ואתהפוך כרעייהו. ההוא יומא לא אתו לאספודיה. והיינו דאמר ר' אשי לא בר קיפוק חליץ ולא בר אבין חליץ:

הצעה:

אם האדם הלזה על פני תבל ארצה. הוא הוא עילת וסיבת כל הנבראים כולהם. ותכליתן. עד כי בהנשאו ובהעלותו מעלה מעלה. ינשאו ויעלו גם המה לעומתו. וברדתו ירידו ויושפלו בשפלותו. יתחייב מזה כי כל היצורים וכל הנבראים כולהם יתרשמו ויצטיירו במזג הרכבתו ובתכונת בנין יצירות גופו וגווייתו כמשפט שני טורי הכנור הנערכים על ערך אחד. עד כי יתעורר האחד לקראת האחד. והי' לאחדים:

הקודם הוא מבואר. כי הן האדם לבדו. הוא הסיבה התכליתיית לכל יצורי די תבל ומלואה אשר על כן נוצר אחרונה לכולם. כמשפט כל הדברים התכליתיים. אשר המה סוף מעשה במחשבה תחלה. ולזאת חוייבו כל היצורים כולהם להכנע מפניו בטבעם כהכנע העבד מפני אדוניו יען כי הוא סיבת קיומם ומציאותם על פני תבל ארצה. וכולמו לא נבראו רק למענו ולצרכו. כאשר עינינו הרואות. כי האדם הלזה ידו בכל משלה. כל אשר חפץ עשה. בכל מה שברא הקב"ה בעולמו:

ינופף ידו לחפור בארץ ולשדד תלמי'. להוציא יבולה להיות לאכלה ישדד עמקים יעקור הרים ברצותו משפיל וברצותו מרים יסע אבנים מן ההר אבנים יקרות כמדת גזית יפסלם ויסתתם לבנות לו בית שן והיכלי עונג. אף ירים ידו לקחת מכל אבני חפץ נחמדי התואר זכי התמונה להתעטר בהנה ולשבצם במשבצות זהב וכסף. להיות עטרת תפארת על ראשו וענקים לגרגרותיו גם מכל מיני המחצבים והמתכות יאסוף חיל בחפניו ימרקם וילטשם ויתיכם לעשות מהם כלים מכלים שונים לעשות בכסף ובזהב ובנחושת כפי העולה על רוחו באין מכלים ומעכב על ידו:

גם על סוגי הצומח בכללו ידו הדה לכרות ארזים מהלבנון ברוש תדהר ותאשור יחדיו לבנות לו בתי עליות מרווחים ישלח ידו לקחת ממבחר פרי הארץ ומחלביהן ומפרי כל עץ נחמד למראה וטוב למאכל והי' למאכל שולחנו חיים ומבושלים אף יעש מהם מאכלים מרובים מורבכים מטוגנים כצפיחת בדבש רוקח מרקחת מעשה רוקח כאוות נפשו וכרצונו ואין אומר דבר:

אף יתמרמר על סוגי הבעה"ח כולהם לאסור בהן מרכבתו ולעבוד בהן עבודתו בבית ובשדה אף ימיתם וישחטם כי תאוה נפשו לאכול בשר וינתחם לנתחים ויבשל אן בדוד ובקלחת אף יצלה מבשר' על גבי גחלים ויעש מטעמים כאשר אהב ואין מכל המון צבא תמורות הנבראים האלה שיאמר לו מה תעשה גם על הארי גם על הדוב ידו הדה להביאם בכפל רסנו ולהטותם לכל אשר יחפוץ ימרוט שערם יגזוז צמרם לטוות מטוה למלאכת האריגה יפשוט עורם לעשות לו מנעלי תחש ובגדי שער ימית בניהם בעודם באיביהם להניח מחלביהן ולשבוע מבשרם ואין אומר השב ולא יתייצבו ולא יתקוממו נגדו מכל עצמת המין הנבראים האלה להפר עצתו ולהסיר שבט עולו מעליהם עם היותם חזקי הבנין רמי הקומה רבי הכמות בערך המין האנושיי אפס כי כולם שומרים טבעם ותכונתם אשר הוטבעו עליו להיות נכנעים לכלליית המין האנושיי אשר הוא סיבת קיומם ומציאותם על פני תבל ארצה וכל הממשלה הזאת היא אמנם בכח הזרוע ובתחבולות אנושיית אמנם עוד הוכן האדם למשול ממשלה רבה יותר נפלאה ויותר נכבדה והוא הכנע כל היצורים מפניו לא בחיל ולא בכח אפס מפאת עצמותם וטיב צורתם יסורו למשמעתו. ויחפצו שלומו וקרבתו עד כי ימסרו לטבח ברצונם להיות לאכלה לו כאשר העידו חז"ל על שלמה המלך ע"ה וזהו אמנם כאשר ישתלם האדם בשלימות אנושייתו ויבהיק עליו זיו זוהר צלם נשמתו כי אז כל יצורי די תבל ומלואה חפץ יחפצו בעבודתו ויכנעו מפני זוהר צלם צורתו וכל שכן שלא יזיקו אותו כמאמר חז"ל אין בהמה שולטת באדם אא"כ נמשל כבהמה שנאמר נמשל כבהמות נדמו ולעתיד נאמר ושעשע יונק על חור פתן כו' וגם יתר הסוגים חוייבו להכנע מפני האדם לבלתי הזיקו ולעשות ככל אשר יגזור עליהם כאשר לא שלט האש באברהם אע"ה ובחנני' מישאל ועזרי' והמים לא הזיקו לבתו של אותו חסיד שהי' חופר בורות לעולי רגלים ונחלקו לישראל בצאתם ממצרים ולר' פנחס בן יאיר וסיעתו כי שמעו לקול אדם אשר גזר אליהם אומר והחרב לא שלט על צווארו של משה רבינו ע"ה ועוד רבות כהנה בגמ' ובמדרשי חז"ל כי תדרשנו ומצאת וכאשר ישיג האדם די הממשלה הלזאת הנה כי תמשך מלכותו גבוהה מעל גבוהה למעלה ראש גם על כל צבא השמים ועל השכליים הנבדלים הפשוטים כי לפי דברי הרב בעקידה והסכימו לדבריו החכמים האמיתים הבאים בסוד ה' הנה האדם הלזה הוא הסיבה התכליתיית גם לכל צבא מרום [וכבר דברנו קצת מזה בדרוש הלומד מחבירו] והי' זה יען כי האדם הלזה הוא הוא המקשר בתכונת מזגו ובנין הרכבתו את שתי קצות חלקי הבריאה והן המה השמים והארץ כדבר הכתוב [ישעי' מ"ה] אנכי עשיתי ארץ ואדם עלי' בראתי אני ידי נטו שמים וכל צבאם צויתי הרצון להיות כי מהידוע ומפורסם הוא כי כל הנמצאים השפלים יושבי קצוי ארץ נושבת הלזו הנה הנם מתפעלים בעצמותם ובתכונתם מאת הממוני' והפקידי' הגבוהים מעליהם ונצבים על גביהם והן המה כוחות כל צבא השמים בכללם כדברי חז"ל אין לך כל עשב ועשב מלמטה שאין עלי' מלאך ממונה מלמעלה שמכה אותו ואומר לו גדל שנאמר [איוב ל"ח] הידעת חוקות שמים אם חשים משטרו בארץ וזה הוא נגלה ומפורסם גם בחוש. ונודע לכל רואי השמש. ולמביטי בחכמת האסטרוגלי' אמנם עם רוב פרסומו יראה הדבר זר מאוד בקדמות הרעיון ובתחילת ההשקפה ואינו מתקבל על הדעת מציאות זה להיות כי התפעלות הנבראים אלו מאלו והי' לסיבת הייחס וההשדמות הנמצא בינותם ובזולת זה הוא נמנע כאשר מבואר כ"ז בחכמת הטבע וא"כ יפלא לנו מאוד איככה יתואר היות שיתפעלו התחתונים בטבעם מהכוחות העליונים אחרי כי המה בתכלית הפירוד וההתחלקות והתרחקות זה מזה בתכונת מזגיהם ובנין הרכבותיהם כי העליונים המה רוחניים פשוטים נעדרי החומר משוללי הגשם והנמצאים השפלים הן המה לבושי גוש גולמי חומר העכור הלזה ולא קרב זה אל זה בשום צד ואי' איפוא הקשר והייחס הנמצא בינותם עד כי יתפעלו אלה מאלה:

אולם הי' כל זה באמצעיות האדם. אשר הוא הוכן בכחו. לקשר את שתי קצות חלקי הבריאה יען כי הוא מורכב משתיהן. כי גופו וגווייתו. הוא חומר עכור מחומריית כל הנמצאים הספלים ככתוב [בראשית ב'] ויצר אלהים את האדם עפר מן האדמה ונשמתו אצולה משמי מעל. גבוה מעל גבוה וממקום קדוש תהלך ככתוב [שם] ויפח באפיו נשמת חיים. ודברי הרמב"ן ידועים המה. כי האדם הנופח הנה הוא נופח מעצמות הרוח אשר בתוכיותו. אשר זה הוא שורש עצמת אנושייתו ולעומת זה גם פה נאמר ויפח. הנה היא ענין עצם אלהיי באמת ולזאת יכין להיות מחברת לחבר האוהל להיות אחד להוריד די שפעת העליוני' על כל יצורי די תבל ומלואה שוכני בתי חומר יושבי עמק עכור הלזה וזהו דבר הכתוב הנ"ל אנכי עשיתי ארץ ואדם עלי' בראתי והוא מבואר לפי דברינו מעט ההשקפה ודי בזה לביאור הקודם: אמנם הנמשך מזה כי אחרי כי האדם הלזה הוא מוכן ומעותד להרקת השפע. על כל היצורים זולתו כי יתחייב מזה שיהיו כל היצורים והנבראים אשר על פני כל הארץ נרשמים ומצויירים בתכונת מזגי ובנין הרכבתו למען יהא לו קשר עצמיי ויחס והתדמות אמיתיי עם כל צבא הנבראי' למיניהן למען יוכלו להתפעל ממנו ולקבל הרקת השפע על ידו כי בזולת זה לא יתכן שיתפעלו ממנו בטבעם ויקבלו די שפעת העליונים על ידו כאמור ולביאור זה נביא הלום מאמר אחד ממאמרי חז"ל [במס' סוטה כ"א] והוא: את זו דרש רבי מנחם ב"ר יוסי מ"ד כי נר מצוה ותורה אור ודרך חיים תוכחת מוסר תלה הכתוב המצוה בנר והתורה באור משל לאדם שהי' מהלך באישון לילה ואפילה והי' מתיירא מן הקוצים ומן הברקנים ומן הפחתים ומחי' רעה ומלסטים ואינו יודע באיזו דרך מהלך נזדמן לו אבוקה של אור ניצול מהפחתים ומהקוצים ומהברקנים ועדיין הי' מתיירא מחי' רעה ומלסטים ואינו יודע באיזו דרך מהלך כיון שעלה עמוד השחר ונצול מחי' רעה ומלסטים ועדיין אינו יודע באיזו דרך מהלך כיון שהגיע לפרשת דרכים ניצול מכולם:

הלא בהיות כי מגדר הסוגים דצח"מ להיות כל אחד ואחד כלולים מזולתם מהסוגים הפחותים מערכם ונצבים תחתיהם כי חומריות הדימם הוא. ארבעת היסודות ארמ"ע וצורתו הוא התמזגות ארבעת היסודות והתאחדותן להיותן על התכונות אשר הוטבעו עליהן ויותר אין אמנם סוג הצומח משתווה את הדומם בהרכבת היסודות ונוסף עליו בענין הצמיחה והגידול עד כי שב להיות צורת הדומם בחינת חומרייתו כי למעלת צורתו צורת הדומם לחומר תחשב לו וככה לעומת זה גם בסוגי הב"ח כי יוכללו בחומרייתו שתי אלה הפנים. אם הרכבת היסודות המיוחד לסוג הדומם ואם בענין הצמיחה והגידול המיוחד לסוגי הצומח. ועוד נוסף עליהם בהתנוצץ בו רוח חיים אשר ענינה הוא ההרגש והתנועה וההעתק ממקום למקום ורבי הפעולות החיונית דומיהן אשר זה הוא צורתו העצמיי' אולם הסוג המדבר הנה שלש אלה נמצאו בו והוא מזג היסודות. וכח הצמיחה והגידול. וכח החיוני ועוד נוסף ע"ז. בנפש המשכלת אשר ממשפטה הוא ההשכלה. והדעת. והתבונה. ויתר הפעולות האנושיית דומיהן אשר זאת היא צורת הנפש האנושיית. ולזאת עלה על דעת הפלוסופים לחלק את מחלוקות נפש האנושיי. לשלשה גדרים והן הנה הצומחת והחיונית. והמשכלת. כי הצורה הדוממית אינה בכלל. גדר נפש יען כי היא נעדרת משום תנועה ואינה זולתי התמזגות היסודות והתאחדותם ויותר אין. ויש אשר גזרו אומר כי הנפש האנושיית אחת היא. וממנה מסתעפים כל הפעולות כולנה. אך גם המה תארוה בשלושת אלה התוארים. למען מחלוקת פעולותי' והן הנה עצמם הכינוים שנזכרו בדברי חז"ל התלמודיים לכנות את נפש האנושיית בכינוי נפש. רוח נשמה. כי תואר נפש יתואר על נפש הצומחת והזא שם משותף לכל מין תנועה והעתק. ותואר רוח יתארו בו סוגי הבע"ח כולהם כדבר הכתוב [קהלת ג'] מי יודע רוח בני אדם העולה היא למעלה וריח הבהמה היורדת היא למטה והנפש האנושיית העצמיית אשר בה יבדל משאר הסוגים כולהם תתכנה בשם נשמה ככתוב [בראשית ב'] וייצר אלהים את האדם כו' ויפח באפיו נשמת חיים. ולזאת הן האדם הלזה על פני תבל ארצה הוא כלול מכל חלקי הדצח"מ כי גופו וגווייתו הוא חומריית מיסוד העפר והוא הדומם ושלשת הנפשות האמורות אשר המה הצומחת והחיונית והמשכלת אשר בהם יוכללו כל פרטי יצורי הנבראים למיניהן יען כי לא נמצא יצרי על פני הארץ אשר לא יבא בגדרי הדצח"מ:

ומעתה מצאנו לדעת הדבר אשר עמדנו לחקור עליו הקשר והייחס הנמצא בין צבא כל הנבראים ובין האדם.:

(הג"ה אמנם כל זה הוא דרך כלל וכבר נתבאר כל זה בפרטות בדרוש הלומד מחכירו איך פרטי כל צבא הנבראים למיניהן מיוחדים כל אחד ואחד למצוה מיוחדת וכולם נכללים באדם. שים עינך לכל האמור שם כי הוא מעיין עמוק):

כי לפי המדובר. הנה כולם נכללים בו. ומתקשרים בהרכבתו קשר עצמיי. ולהיות כי כלליות כל חלקי הדצח"מ המה כלליות כל העולם כולו לזאת המשכן והמקדש אשר הוא נבנה ג"כ על ציור כלליות העולם כולו כמבואר בדברי המפרשים הלא בספרתם הי' בו ג"כ כל חלקי הדצח"מ ולזה הי' בו שלשה חלקים הק"ק וההיכל והעזרות ושלשה מיני אש. והוא אש המנורה ומזבח הפנימי ומזבח החיצון אשר כל זה הוא נגד שלשת הנפשות האנושיית הצומחת והחיונית והמשכלת. כמבואר זה בדברי הכוזרי באורך והסכימו על ידו כל החכמים האמיתים הבאים בסוד ה'. בענין ציור חלקי המשכן והמקדש וזהו הנרצה להם לחז"ל במדרש שמות ל"ד] וז"ל ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם. אמר הקב"ה לישראל אתם הצאן ואנכי הרועה עשו דירה לרועה שיבוא וירעה אתכם אתם הצאן דכתיב [יחזקאל ל"ד] ואתן צאני צאן מרעיתי ואנכי הרועה דכתיב [תהלים פ'] רועה ישראל ה' האזינה. אתם הכרם. דכתיב כי כרם ה' צבאות בית ישראל ואנכי השומר דכתיב תהלים קל"ט] הנה לא ינום ולא ישן שומר ישראל עשו לי סוכה שאשמור אתכם. אתם הבנים דכתיב [דברים י"ד] בנים אתם לה' אלוקיכם ואנכי האב דכתיב [ירמי' ל"א] כי הייתי לישראל לאב נאה להם לבנים להיות אצל אביהם ונאה לו לאב להיות אצל בניו דכתיב [משלי י"ז] עטרת זקנים בני בנים ותפארת בנים אבותם עשו לי בית שאדור ביניכם הדא הוא דכתיב ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם הכוונה להם בכל אלה לרמוז שלשת חלקי המשכן אשר המה נגד שלשה חלקי הנפשות ולזאת לעומת החיונית אמר אתם הצאן כו' ולעומת הצומחת אמר אתם הכרם כו' ולעומת המשכלת אמר אתם הבנים כו'. יען כי לבעבור השגת הנפש המשכלת אשר היא חלק אלוה ממעל אנחנו נקראים בנים למקום לבעבור כי מגדר הבן להיות מתדמה באיכותו ומהותו לאיכו' ומהות האב ולא יתחלפו רק כי זה הוא עילה וזהו הוא עלול כי האב הוא סיבת הבן ועילתו והבן הוא עלול ומסובב ממנו ולזאת מפאת הנפש המשכלת אשר הוא עצם אלהיי נתכנה בתואר בנים ובזולתה היא נמנע כי מפאת חומרינו נתרחקנו מעל ה' מבלי שום צד התדמות באיכות ומהות ח"ו ואיככה נתואר בתואר בנים ויען כי המשכן הי' כלול בו כל חלקי הדצח"מ אשר בכללם הוא בנין שלם ראוי לחול עליו שפע אלהיי. ולזה נאמר ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם ולעומת זה גם האדם בהיותו כלול מכל אלה כאמור הנה גם הוא מוכן ומעותד לחול עליו השפע האלהיי כאשר התבוננו המפרשים בדברי הכתוב ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם בתוכו לא נאמר רק בתוכם כי אמנם הוא כי מקור השראות השכינה וחול השפע האלהיי הוא בקירות לב האיש הישראלי אשר הוא מעון השכינה האמיתי. ולעומת זה גם התורה האלהית אשר ניתנה להיישיר את האדם אל השלימות האמיתי ולהנחילו הטוב הצפון. הנה גם היא נחלקת בכללה לשלשת אלה הגדרים והן המה תורה. ועבודה. וגמילות חסדים. ועליהן שנה שמעון הצדיק משנתו על שלשה דברים העולם עומד על התורה. ועל העבודה. ועל גמילות חסדים הכוונה כי כבר קדמו אמרינו. היות האדם הלזה עמידת וסיבת כל הנבראים כולם כי כולם לא נבראו רק למענו וכולם כאחד מקבלים די שפעתם מאת צבא השמים העליונים באמצעיותו ולזאת חוייבו כולם להיות סרים למשמעתו ולקבל עליהם שבט עולו ועוז ממשלתו כאשר הקדמנו בפתח אמרינו מענין ממשלת האדם כי רב הוא כי ידו בכל משלה. בכל סוגי הדצ"ח אולם יהי' זה כאשר ימשול בתחלה וראשונה על חלקי הדצ"ח הנטועים בקרבו ומתמזגים בהרכבתו יען כי מטבעם ותכונתם בהיותם חומריים נובעים ונגרים מחומריית יושבי עמק עכור הלזה להיות נכספים בטבעם אל דברים חומריים ותאוות בשריים בהיות זה שרשם ומקורם כי כל אחד ואחד שאוף ישאף אל מקורו להתאחד בשרשו אשר הוטבע עלי' וקרבת ה' ועבודתו לא יחפצו בהיות זה למעלה מטבעם כי יסוד העפר המתמזג באדם בהיות טבעו להיות נח ושוקט בתחתיות ארץ. עצלה תפיל תרדמה על האדם הלזה למנוע אותו מלעשות את כל אשר צוה ה' לעשות וכמשא כבד יכביד על האדם. ועל כל פרטי אבריו יצוריו עורקיו וגידיו. לבלתי עשות את מצות ה' ולא יחפוץ רק בתנומה ומנוחה ודומיהן. ואת מצותיו הפר. וסוג הצומח הנטוע בו יוליד בקרבו תכונות רעות להתרומם ולהתגדל על כל זולתו מעלה מעלה וככה לעומת זה בכל היסודות וכל הסוגים כולם כאחד יתנו כתף סוררת לסור מאחרי ה' זה בכה וזה בכה כל אחד ואחד לפי ערכו ותכונתו וימאנו ללכת בדרכי ה' ולזאת נתנה הנפש המשכלת אל האדם הלזה. להתגבר בכח שכלו עליהם להטות שכמם שכם אחד אל ה' וזה הוא אמנם עפ"י דרכי התורה והמצות כמאמר חז"ל בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין. והאמת כי בזולת עסק התורה ומעשי המצות אי אפשר להכניע את יצר לב האדם אשר הוא רע מנעוריו ורק עפ"י עסק התורה ומעשי המצוות נוכל להתגבר על אותו מלך זקן וכסיל אשר פרש רשת לרגלינו ופחים טמן לנו ולכך שלמה המע"ה הזהיר תמיד בדבריו תחילה על עסק התורה ואח"ז על מעשי המצוות כנאמר בני תורתי אל תשכח ומצוותי יצור לבך בני אם תקח אמרי ומצותי תצפון אתך להיות כי בהן נוכל להתגבר על אויבנו ולזאת נחלקה התורה לשלשת אלה הגדרים תורה ועבודה וג"ח כי העבודה והוא כינוי לכללת מעשי המצוות כולנה כי כולם המה עבודה לה' וכלליית מעשי המצוות המה נתלים ונשאים על נושאים חומריים מחלקי הדומם והצומח כענין שופר סוכה לולב ציצית ותפילין. ומצות התלויים בארץ ובזרעים וצמחים ואלנות כי רבים המה מלפורטם אשר כולם נאחזים בחלקי הדומם או הצומח. ולזאת בקיום המצות ההם יוכל להתגבר על חלקי הדומם והצומח הנטועים בקרבו ומתנוצצים בהרכבתו להטותם לעבודת ה' אף כי הוא נגד טבעם. והגיון התוריי אשר הוא ענין רוחניי בלתי נאחז בנושא חומריי בה יוכל להתגבר על חלקי הנפש החיונית והמדברת כי גם הנפש המדברת האנושיית מטבעה לנטות אל הרע בקלקול הדעות הנפסדות ואמונות כוזבות בענין האמונה האלהיית והיראה והאהבה וכל פרטי המצות התלוים בעיון השכל לבדו כאשר עינינו הרואות כי כל העמים הקדמונים זולתינו. רחקו מעל ה' בבנות להם יסודות רעועות בנויות עפ"י דרכי שכלם המשולח ולעומת הנפש המשכלת אשר היא נשמת האיש הישראלי אשר היא עוד למעלה מהנפש המדברת רב המרחק וההבדל ביניהם כהבדל הסוגים זה מזה [כמבואר בדרוש הלומד מחבירו] אשר היא חלק אלוה ממעל עד כי מצידה נמשך ענין ההתקשרות וההתאחדות מהעם הקדוש הישראלי זה בזה יען כי היא היא עצמת האחדות ההחלטיי בהיותה עצם אלהיי. ואחדיית כאחדותו ית' כי לא נוכל להפריד בין נשמת ראובן ובין נשמת שמעון כאשר לא יתכן הפירוד וההתחלקות בעצמותו יתעלה [כמבואר בדרוש לפ' פנחס ובדרוש לז' של פסח] לזאת נצטרך לעומתה אל ענין ג"ח לגמול חסד איש לרעהו כאלו הוא עצם מעצמיו. למען יתאחדו בני ישראל אלה את אלה ומצורף לזה כי נצטרך לתקון המדות המוסרייות לפלס במאזנים איזו הדרך ללכת בה ואיזו הדרך הרעה לנסות הימנה. כי בעניני המדות האנושיית. והן המחלה והכעס הרוגז והרצון. השמחה והעצב. הקימוץ והפיזור. צריך עיון רב. והשתדלות יתירה. האיך להשתמש בהם לפי הנאות לעבודת ה'. ובנקל תפול ההטעה בו. והנשמה האלהיית לרוב עליונותה ורוחניותה תצטרך לאלה לבל תתגאל בגיעולי המדות האלו בהשתמש בהם בלתי סדר נכון כי בגדי שש אטון מצרים במעט קט יוכתמו וכאשר ישתלם האדם בשלשת אלה בתורה ובעבודה וג"ח אז ימשול על כל חלקי נפשו להטותם לעבודת ה' וכל חלקי הכחות הנטועות בקרבו יהיו נשמעים לעצת השכל. וישימו ראש אחד להגות בתורת ה' וללכת בדרכי עבודתו ושלשתן אלה מבוארות בכתוב במאמר שלמה המע"ה והוא כי נר מצוה ותורה אור ודרך חיים תוכחת מוסר כי נר מצוה היא העבודה ותורה אור היא התירה ודרך חיים תוכחת מוסר הוא הג"ח כי בג"ח נכלל הן מה שבין אדם לחבירו והן המדות הנוגעים לשלימות נפשו כענין שנאמר [משלי י"א] גומל נפשו איש חסד וזהו כלליית המוסריות ולזאת כאשר ישתלם האדם בכל אלה ישתלם בענין צורתו עד כי יהי' ראוי לחול עליו השפע האלהיי כי השפע אלהיי לא יחול רק על דבר שלם כאשר הקדמנו ובאמצעיותו יושפע שפע שבע רצון גם על כל חלקי הדצח"מ הנמצאים על פני כל הארץ כי כולם קשורים ומתאחדים בהרכבתו ולזאת ישיגו די השפע האלהי על ידו כאשר קדמו אמרינו. ואז יתחייבו כל היצורים כולם להכנע מפניו בטבעם יען כי הוא שורש קיומם ומציאותם. אמנם כאשר לא ישתלם האדם באלה הנה לא ימשול גם על כחות גופו. ולא יחול על עצמו השפע האלהיי ויפסוק ויונתק הקשר שבין העליונים והתחתונים כי לא יקבלו שום שפע טובה על ידו. ולזאת לא יסורו למשמעתו ויבטל קשר העולם בכללו ולזה אמר שמעון הצדיק על שלשה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל העבודה ועל ג"ח. כי לפי המתבאר הוא עמודו של עולם התקשרותו ובזולת זה השתות יהרסון. והנה אנשי כנה"ג הראשונים אמרו ג"כ שלשה דברים. הוו מתונים בדין. והעמידו תלמידים הרבה. ועשו סיג לתורה. כוונו באמתתן ג"כ אל פרטי שלשת הענינים האלה יען כי לא נעלם מהם כי מבלעדם ימוטו מוסדי ארץ ובל תיכון תבל אף תמוגג ארץ כאמור אך המה ראו וחשבו למשפט. כי בהגיון התורה לבדה ימצאו בה שלשת הענינים האלה כי הוו מתונים בדין הוא החלק העיוני בלתי נאחז בנושא חומריי והוא נגד על התורה. והעמידו תלמידים הרבה הוא נגד ג"ח כי ישפיעו משלימותם על זולתם ואם בהשפעת חמודי הקנינים הזמנים אשר ישפיעם לזולתו אשר הם בלתי עצמיים בנפש האדם עכ"ז לגמילות חסדים יחשב אף כי יהי' דבר השפעתו בעניני הנפשיים הנוגעים לשלימות עצמותו והוא להדריך זולתו ללכת בדרכי התורה והמצוה כי אז בלי ספק תוגדל חסדו עד למעלה ראש ולזה מאמר והעמידו תלמידים הרבה מכוון נגד ג"ח כי אמנם הוא כי הוא החסד האמיתי אשר אין למעלה הימנו ומצורף לזה כי להעמדת תלמידים הרבה אשר המה נחלקים במדעיהם ובתבונותיהם ובמזגיהם הנה הרב המלמדם להועיל יצטרך בהכרח להשוות דעתו עם כל אחד ואחד לפי ערכו והכנתו וזה הוא תכלית תיקון המדות המוסריית כדברי חז"ל ולא הקפדן מלמד ודברי ר' פרידה ותלמידו יוכיחו ולזה הוא מכוון היטב נגד ודרך חיים תוכחת מוסר. ועשו סייג לתורה ענינו הוא כעין מעשה כי הוא נאחז בנושא מה כי החלק העיוני אינו נאחז בשום נושא וכל פרי השכלתו אינו רק להוציא המושכלות מן הכח ההיולי אל הפועל אמנם הגדרים והסייגים שתיקנו כל חכמי דור ודור הנה פעולתם נראה ונגלה לכל. לאמר ראה זה חדש הוא ולזאת הוא מכוון נגד על העבודה ונגד נר מצוה כי בהגיון התוריי לא ימצא ענין מעשיי זולתו ולזאת דורות הראשונים נקטו הנך תלתא מילי כולהו בתורה כי באמת בעסק התורה לבדה בכל עצמת היכולת כאשר עשו רשב"י וחביריו יכון ג"כ לקיים מוסדי עולם אף תיכון תבל בל תמוט יען כי נמצאו בהגיונה ג"כ פרטי אלה הדברים התורה והעבודה וג"ח כאמור אך לבעבור כי הרבה עשו כרשב"י ולא עלתה בידם ודורות הראשונים לרוב קדושתם היו יכולים ע"ו לא כן דורות האחרונים כי לא אכשר דרי כמאז וכמקדם לזאת שמעון הצדיק שהי' משיירי כנה"ג אמר כי יצטרך בהכרח לקיום העולם עבודה וג"ח מעשיים למען לא ימוטו מוסדי ארץ וזהו כלליות דרכי הישר ודרכי החסידות ששנו שמה חכמים בכל פרקי אבות. כי התנאים הבאו אחריו לא באו רק לפרש דבריו כי אנטיגנוס איש סוכו החל לבאר דרכי העבודה ולזה אמר כי העבודה האמיתית המתייחס לה' היא בהיותה שלא ע"מ לקבל פרס כי בזולת זה יהי' עובד את עצמו [ופרטי המאמר זה ביארנו לעיל בדרוש ב'] ויוסי בן יועזר אמר יהי ביתך בית וועד לחכמים. והוי מתאבק בעפר רגליהם הנה הוא בא לפרש מאמר על התורה דקאמר שמעון הצדיק וכלליות דבריו מיוסדים על דבר הכתוב בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ולזה אמר כי בשבתך בביתך יהי ביתך בית וועד לחכמים למען תלמד מהם ובלכתך בדרך התחבר בחברת החכמים והוי מתאבק בעפר רגליהם כי ההולך בדרך מעלה עפר ברגליו ויוסי בן יוחנן בא לפרש דרכי הג"ח ולזה אמר יהי ביתך פתוח לרווחה והרצון כי כל איש צר ומצוק ומר נפש מאיזה ענין שיהי' יבא לביתך וירווח לו כי ע"ז מורה מליצת לרווחה ובזה נכללו כל מיני ג"ח האפשריים והנה הנך תנאי נקטו בדבריהם על סדר הכתוב דנקיט נר מצוה ותורה אור ודרך חיים תו"מ לכך אנטיגנוס החל לפרש דרכי העבודה ואחריו יוסי בן יועזר דרכי התורה ואחריו יוסי בן יוחנן דרכי גמילות חסדים ושמעון הצדיק נקט תחילה על התורה כי קאי אמאי דסליק מיני' כי הראשונים אמרו כי הגיון התורה לבדה תספיק לקיום העולם לזה אמר כי מבלעדי כל אלה יצטרך לעבודה וג"ח מעשיים. ואם בעל נפש משכלת אתה יהא לך זה דרך ומבוא לכל האמור בפרקי אבות כי כלליית פרק בן עקבי' מיוסד לפרושי על התורה. וכלליות פרק בן זומא לפרושי על העבודה שים לבך לזה:

המורם מזה היות התורה והעבודה והג"ח שלשת העמודים אשר כל העולם כולו נשען עליהם כדברי שמעון הצדיק. וזהו ענין אמרם האבות הן הן המרכבה כי אברהם הי' שלימותו בג"ח אין ערוך אליו אם בג"ח גופניים כי ביתו הי' פתוח לרווחה לד' רוחות העולם ואם בג"ח נפשיים [כאשר שנו הראשונים] כי קרב הרבה מהעם לעבודת ה' כדרשת חז"ל ע"ד הכתוב [בראשית י"ב] ואת הנפש אשר עשו בחרן ויצחק הי' שלם בעבודה עד כי פשט צווארו לטבח. אשר היא תכלית העבודה שאין למעלה הימנו. ויעקב הי' איש תם יושב אוהלים והוא שלימות ההגיון התוריי. כדרשת חז"ל שנטמן בבית שם ועבר י"ד שנה לקבל מהם שפע תבונות אשר בכללן יחד יוסד שתות יסודי העולם בכללו והוא מרכבה שלימה באמת. וזהו הנרצה להם לחז"ל באותו מאמר אשר זכרנו ראשונה. משל לאדם שהי' מהלך כו' כי הוא מאמר נעלם הכוונה ומשולל ההבנה וסגר הדרך מבוא אל עומק כוונתם מה רצו בכל אלה. ומדוע נקטו יראתו מן הקוצים והברקנים והפחתים וחי' רעה ולסטים יותר מכל דברים המפחידים לבות בני אדם. אמנם יובן במה שכתבתי להיות כי כבר קדמו אמרינו. מענין ממשלת האדם על כל הנבראים וכי זה הוא כאשר ישתלם האדם בשלימות אנושייתו בתורה ועבודה וג"ח כי אז יכנעו כל חלקי הדצח"מ הנטועים בקרבו ומתמזגים בהרכבתו לשמוע לעצת השכל ולהטות שכמם לעבודת ה' וכאשר יכנעו המה מפני הנפש המשכלת. הנה יחול עליו השפע האלהי להריק על ידו שפע ברכה לכל צבא הנבראי' למיניהן ואז יכנעו כל חלקי הדצח"מ הנמצאים בעולם אליו ויסורו למשמעתו אמנם כאשר לא ישתלם באלה. הנה לא חוייבו כל היצורים להכנע מפניו וישארו על טבעם. עד כי לא זאת שלא יקבל תועלת מהם אף זאת שיוכל לקבל נזק והפסד מכולם כי כן כאשר קבלה נפשו המשכלת נזק והפסד מחלקי הדצח"מ הנטועים בו בהרכבתו ככה יקבל נזק והפסד מכלליית חלקי הדצח"מ הנמצאים על פני תבל ארצה וזהו אמרם מאי דכתיב כי נר מצוה ותורה אור ודרך חיים תו"מ משל לאדם שהי' מהלך באישון לילה ואפילה. דימה הרשעים שאינם מתנהגים עפ"י דרכי התורה והמצוה למהלך באישון לילה ואפילה. ככתוב [משלי ד'] ודרך רשעים כאפילה לא ידעו במה יכשלו כי אחרי כי התורה היא עצמת האור. א"כ בהעדרה הוא החושך המוחלט. ולזה אמר והי' מתיירא מן הפחתים והוא הדומם. ומן הקוצים והברקנים והוא סוגי הצומח. ומחי' רעה. והוא הבעה"ח ומלסטים והוא סוג מדבר ואינו יודע באיזה דרך הוא מהלך הוא עיוות וקלקול המדות המוסריות. נזדמנה לו אבוקה של אור והוא כינוי למצוה כדבר הכתוב כי נר מצוה וכבר קדמו אמרינו כי כלליות המצות הוא מחליק הדומם והצומח ולזאת ניצול מן הפחתים והקיצים והברקנים כיון שהאיר היום והוא כינוי שזכה לאור התורה ככתוב ותורה אור ניצול מחי' רעה ומלסטים כי הוא נגד חלקי החי והמדבר כפי אשר הקדמנו ועדיין אינו יודע באיזו דרך הוא מהלך הוא כינוי שעודנו לא תיקן המדות המוסריית ולא ידע להשתמש בהנה כפי הדרך הישר כיון שהגיע לפרשת דרכים ניצול מכולם הרצון להם שכבר ידע בשכלו הדרך הטוב איזה דרך ישכון אור לאחוז בה ניצול מכולם והוא נגד ודרך חיים תוכחת מוסר. שים לבך לדברים האלה כי נפלאים המה. ודברי פירש זה המאמר למדתי מדברי הגאון בביאוריו למשלי ואם כי הוא ביאר עפ"י דרכי החכמה המקובלת ודבריו מובנים לכל באי סוד ה' פנימה. עכ"ז המשכתי הדברים לפי קט שכלי לצורך הדרוש אשר אנחנו בביאורו. ועוד לאלוה מילין בדרוש זה כי הוא מעיין עמוק אולם העת לא עת להאריך בדרושים עריבים על אוזן שומעת כי נשבר רוחינו בקרבינו על שמועה כי באה ונמס כל לב ורפו כל ידים וכל ברכים תלכנה מים כי הגיע עדינו השמועה מהסתלקות אדמו"ר הגאון האמיתי אור עולם פאר הזמן והדרו רבן של כל בני הגולה. לו דומי' תהלה. מרנא ורבנא חיים הכ"מ מוואלזין אשר כל שומעיו תצילנה שתי אזניו. ודמוע תדמע עינינו מאין הפוגות כי יתומים היינו ואין אב כ הי' אביהן של ישראל צדיק יסוד עולם ותורתו ועבודתו וג"ח רבו גם רבו עד למעלה ראש והן המה היו במוסדי ארץ כי כדאי הי' רבינו בדורו באור תורתו ושקידת עבודתו והפלגת ריבוי גמילות חסדיו לקומם מוסדי עולם עד כי כל המדות ששנו אנשי כנה"ג הראשונים ואחריהם שמעון הצדיק אשר עליהן העולם עומד כולם נתקיימו ברבינו בהפלגה יתירה ומה כחי כי אספר בשבחו כי קצר מצע שכלי להתבונן בהם ושפתי ילאו מלפרוט בהמעט שהתבוננתי אף אפס קצתם כי רבו סעיפיהם אף גדלו פאירותיהם עד להפליא וכעת בהעדרו עולם חשך בעדינו והשתות יהרסון מי יעלה לנו השמימה אל מרומי המישכלות מקום אשר עלו שמה כל גדולי הראשונים בכח עיוניהם ויורידה אותה אילינו ונשמענה מי ירד לנו הימה בניבכי ים תלמוד בבלי וירושלמי ולשוטט לארכם ולרחבם לדלות מעמקים וללקט פניני אמריהם אחת הנה ואחת הנה ולאסוף חיל מהם בחפניו ולקלע בהן השערה שערים המצויינים בהלכה להוציא מהם דין אמת לאמתו כאשר ידעתיו כי חזר על כל הש"ס כולו בשלשה ימים לצורך עיון דין אחד מי יתרץ הוויית ומי יגלה סתרים אנה נפנה לעזרה כאשר יסתפק לנו בדין מהדינין את מי נועץ ויביננו אנא נמצא תמורתו לנחמינו מעצבונינו אנה פנה דודינו זיוינו והדרינו מורינו ומאורינו אהה. ה'. אנא לנצח אל תשכחינו:

והנה בענין גמילות חסדיו אם על דרך ששנו הראשונים והוא. והעמידו תלמידים הרבה הדבר ידוע ומפורסם כי הפליג בזה למאד להעמיד תלמידים למאות ולאלפים אשר לא זכו אל זה במקומינו בכמה דורות שלפנינו עד שראוי לומר על רבינו ברם זכור לטוב שאלמלא הוא נשתכחה תורה מישראל ואם בג"ח מעשיים ע"ד ששנה שמעון הצדיק הפליג בזה למאוד להפריש חומש מנכסיו ולהשיא יתומים ויתומות ואם בחכמתו הרבה חסדו לתת עצות לכל איש ואיש לפי משאלו כי ממש כל העולם כולו היו יונקים מזיו חכמתו ושפע עצתו. ואם בענין עבודתו הדבר ידוע רוב זהירתו ודקדוקיו במצות ולפלס דרכיו על כל מאזני משפט עפ"י דינא דגמרא כי ממש כל הדינים המפוזרים הנשכחים כמעט מלבות כלליות המורים בהם הי' נזהר בהפלגה יתירה כידוע ומפורסם וממש נתקיים ברבינו מה ששנה יוסי בן יוחנן בביאור עניני הג"ח באמרו יהי ביתך פתוח לרווחה וכפי הפירוש הנכון שבארנו בו. כי מליצת לרווחה מורה על כל איש צר ומצוק ומר נפש מאיזה ענין שיהי' יבוא לביתו וירווח לו וכזאת היתה בית רבינו פתוח לרווחה על הענין הזה בעצמו איש איש ממלאכתו אשר הוא עושה הי' ניגש אליו ונענה בעצתו. ועליו נקונן במר נפשינו שבת משוש לבינו נהפך לאבל מחילינו נפלה עטרת ראשינו. אוי נא לנו כי חטאנו. הרצון. יען כי כבר קדמו אמרינו מענין שלשת חלקי המשכן והמקדש הק"ק וההיכל והעזרות ושלשת מיני האש אש המנורה ומזבח הפנימיי ומזבח החיצון כי המה נגד שלשה חלקי הנפש הצומחת והחיונית והמשכלת אשר בכללן הוא בנין שלם ראוי לחול עליו השפע האלהיי כאשר נאמר ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם ולזאת הי' המשכן והמקדש במדרגת הלב אצל סוגי הבע"ח כי כן כאשר מקור רוח החיוני לכל חי מקורו הוא בלב. וממני יושפע לכל האברים כולהם לכל אחד ואחד לפי ערכו והכנתו ככה לעומת המקור רוח החיים המושפעים מהבורא יתברך על כל יושבי תבל ושוכני ארץ ככתוב אתה עשית כו' ואתה מחי' את כולם הי' מקורם במקדש כדבר הכתוב [מלכים ט'] והי' עיני ולבי שם כל הימים כי תואר עין כינוי אל ההשגחה ותואר לב כינוי אל שפעת החיים ושניהם הי' מקורם במקדש ומשם יומשך לכל העמים כולו ובחורבנו נאמר שבת משוש לבינו וכן כאשר האברים כולמו המה סביבות הלב כי הלב הוא בתווך באמצעית בנין הגופני כנקודת המרכז בתוך העגולה ככה הי' המקדש באמצעית העולם כמאמר חז"ל א"י באמצע הישוב וירושלים באמצע א"י. ובהמ"ק באמצע ירושלם. והנה ענין המחול ידוע. שהוא מין ממיני הריקוד שעושין בעגולה כאשר אמרו חז"ל עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים לעתיד לבא והוא יושב ביניהם הכוונה שיהי' כל הצדיקים חונים סביבותיו והוא בתווך כעין המחולה ולזה בהיות המקדש על מכונו כהנים בעבודתן וכו' והיינו כולם חונים סביבותיו הייני כעין המחול סביבות המקדש לששון ולשמחה וכעת כאשר שבת משוש לבינו הנה נהפך לאבל מחולינו ואומרו נפלה עטרת ראשינו הוא כינוי אל שפעת החכמה והמדע אשר היינו מושפעים באמצעיית המקדש כאשר אמרו חז"ל לעתיד לבא אין בו אכילה כו' אלא צדיקים יושבין ועטרותיהם בראשיהם. על ראשיהם לא אמרו רק בראשיהם יען כי העטרות החומריית אשר המה בלתי עצמיים בראש גבר רק כי המה מתלבשים בהם ומעטרת אותם מבחוץ עליהן הוא אומר ואתנה עטרת תפארת על ראשך וצמידים על ידיך. אמנם העטרות האמיתיות והיא כינוי להשגת החכמה והתבונה המה עצמיים בראש ולזה אמרו ועטרותיהם בראשיהם ועוד להם כזאת במדרש בני אם תקח אמרי ומצותי תצפן אתך. משל למלך שאמר לו בנו סיימיני במדינה אמר לו בני רוצה אתה להיות מסויים במדינה. לבוש פורפירא שלי ותן עטרה בראשך וידעו הכל שאתה בנו של מלך כך אמר להם הקב"ה לישראל אימתי אתם קרויים בני. אם תקח אמרי ומצותי תצפון אתך הכוונה להם בזה כי לבישת הפורפירא הוא כינוי אל תיקון ושלימות המעשה. כנודע כי ממעשי המצות כולהם יעשה לבוש להנשמה לעולם שכולו טוב. והוא הנקרא חלוקא דרבנן בדברי חז"ל ונתינת העטרה בראשו הוא כינוי לשלימות השגת העיין התוריי כאמור ולזה אמר לבוש כו' ותן עטרה כו' הרצון כאשר ישתלמו בעיון ובמעשה יקראו בנים למקום באמת. ולהיות כי מהידוע ומפורסם כי מציון תצא תורה. ובהמ"ק הוא מקור שפעת המדע והנבואה כמאמר חז"ל על שמחת בית השואבה שמשם שאבו רוה"ק. והלוי' היו מתנבאים בשירם וזמרם אשרי עין ראתה כל אלה. ולזה אמר בחורבנו נפלה עטרת ראשינו כי מיום שחרב בית המקדש נפלה עטרת החכמה מישראל ופסקה הנבואה ורוה"ק. וכבר קדמי אמרינו מענין שלשת חלקי המקדש. אשר המה נגד הצומחת והחיונית והמשכלת ולזה נגד החיונית אמר שבת משוש לבנו ונגד המשכלת אמר נפלה עטרת ראשינו ועל כולם אוי נא לנו כי חטאנו כי חטאינו גרמו כל אלה. וככה לעומת זה גם כל ת"ח וצדיק בדורו הוא מעין לשכינת ה' כאשר היא מבואר מענין אלי' כי משפע הערתו עמדי נביאים לישראל בימיו כפלים כיוצאי מצרים ובהעלותו בסערה השמימה פסק מהם הכח הנבואיי כאשר הוא מבואר אצלי [בדרוש לשבת נחמו] ולזאת גם אנחנו נקונן מרה על העדר רבינו שבת משוש לבנו נהפך לאבל מחולינו ועל כולם אוי נא לנו כי חטאנו ולתוספת ביאור נביא הלום מאמר אחד. ממאמרי חז"ל. והוא: (אדר"נ פ' י"ד) כשמת בנו של ר' יוחנן בן זכאי נכנסו תלמידיו לנחמו. נכנס ר' אליעזר ואמר אדה"ר הי' לו בן ומת קבל עליו תנחומין אף אתה קבל תנחומין אמר לו לא די צערי אלא שהזכרתני צערו של אדה"ר. נכנס ר' שמעון ואמר דוד המלך הי' לו בן וקבל עליו תנחומין כי' אמר לו לא די לי כו'. נכנס רבי יוסי ואמר אהרן היו לו שני בנים ומתו שניהם ביום א' וקבל עליהן תנחומין כו' א"ל כו'. נכנס ר' יהושע ואמר איוב הי' לו בנים ובנות ומתו כולם ביום אחד כו' ע"כ:

הערה:

הלא בהיות כי עצמת כל צרה וצרה ח"ו תיבחן מצד הפועל והמתפעל והזמן ועצמת הצער הרצון כי לפעמים אף כי עצמת הצרה אינה גדולה כ"כ עכ"ז ירגיש בו המצטער מצד הפועל והוא בקבלו רעה מאת רעו ואהובו כי לא ידמה הצער אשר יקבל משונאו להרע אשר יקבל מאת ידידו ואהובו ודוד המע"ה אמר [תהלים מ"א] גם איש שלומי אשר בטחתי בו אוכל לחמי הגדיל עלי עקב התאונן ע"ז בקבלו הרעה מאת אהובו ואיש שלומו ולפעמים יגדל עצמת הצער מצד ומפאת המתפעל כי אם הגיע דבר זה לזולתו לא הרגיש באלה כ"כ והוא כאשר יהיו המתפעל איש רך וענוג אמון עלי תולע ולא ניסה באלה כי בלי ספק האיש הזה ירגיש בצרה הבאה אליו יותר מכל זולתו ומשרבע"ה אמר בתוכחות על עון הרכה בך והענוגה כו' האיש הרך והענוג כו' ולפעמים תרגש הצרה מפאת הזמן וזה יפרד והיו לשני ראשים או כי יקרה לו ככה בעת יגון ואנחה ובזמן אשר ארעו לו רעות אחרות כי הצער האחד מעורר את חבירו ויהי' הוה על הוה ושבר על שבר יחדיו יודבקו או כי יבא הצרה בעת ששון ושמחה כי אז תיגדל העצב ויתוסף היגון כי הדברים ניכרים מפאת הפכם כמאמר חז"ל (מ"ק כ"ה ב') רב חנן לא הוי לי' בנין בעי רחמי והוי' לי' בנין ההוא יומא נח נפשי' פתח עליו ההוא ספדנא שמחה לתוגה נהפך וכו' ולפעמים יגדל תוקף הצער בעצמותו עד כי מבלעדי כל אלה ירגיש בו המצטער לעוצם תקפו כי רב הוא ע"כ:

והנה כולם כאחד נקבצו גם באו השתרגו עלו על צווארינו בחורבן ביהמ"ק וגלותינו מעל אדמתינו. כי מצד עצמת הצער היתה צרה גדולה עד מאוד לא נהייתה כמוה למן הווסדה ארץ לא נעשה כן לכל גוי משפטים כאלו בל ידעום וע"ז נתיסדה הקינה זכור ה' מה הי' לנו כי שם הפליג לבאר עצמת הצרה ואם מצד המתפעל הנה הי' בני ישראל רכים וענוגים מאוד מאוד וע"ז נתייסדה כל הקינה איכה יועם הזהב ישנא הכתם הטוב בני ציון היקרים המסולאים בפז ידי נשי' רחמניות וכל הקינה הזאת מורה ע"ז על הפלגת הצרה מצד המתפעלים כמבואר למתבונן בה במעט ההשקפה ואם מצד הפועל הנה כי הצרה הבאה עלינו היתה בהשגחה פרטית מפאת עצמותו ית' ככתוב (ישעי' ס"ג) ויהפך להם לאויב הוא נלחם בכם ונאמר [ישעי' מ'] כי לקחה מיד ה' כפלים בכל חטאתי' רצוני כי לפעמים יקרה צרה כללית לאחב"י מפאת המזל והוא כאשר יגרמו העוונות והחטאים עד כי יסתיר ה' עיני השגחתו ח"ו ממני ויניחינו תחת מקרי הזמן ופגעיו כדבר הכתוב (ויקרא כ"ג) ואם תלכו עמי קרי והלכתי אף אני עמכם בחמת קרי וכמי שפי' בו הרמב"ם [והמה בכתובים אצלי בדרוש לפ' פנחס] והכלל כי מזרות השמים וכסיליהם המה תמיד בעוכרינו ודורשים רעתינו כי מפאת המזל אברהם אינו מוליד ולא הי' מציאות כלל להאומה הישראלית בעולם יכל עצמת מציאותינו וראשית התחלותינו וקיומינו כהיום הזה על פני תבל ארצה אינו רק בשידוד הטבע ובשינוי המערכה ולזאת כאשר יגרמו העונות להסיר עיני השגחתו ממנו ח"ו. הנה הוא רע ומר מאוד כי תיכף ישיגינו צרות רבות ורעות המחוייבת מפאת סידור מערכה השמיימית כאמור. אמנם עכ"ז הרעה הבאה בהשגחה פרטיית מאת עצמותו ית' כאשר הי' בעת החורבן תוגדל עליו ביותר עוז משתי פנים. וזה. אם היות כי ממשפט וטיב הנהגת צבא השמים כסיליהם ומשטריהם. הוא להיות דברים אמצעיים בין שני ההפכיים כי האור והחושך המסודר מפאת המערכה והוא היום והלילה. הנה לא יתהפכו כרגע מהקצה אל הקצה ולא יהי' מתוקף האור המאיר בצהרים תוקף החושך המחשיך בחצי הלילה בעוד רגע כי אם באמצעיות הנשף והשחר וככה גם זמני הקור והחום המחוייבות מפאת סידור התקופות הנה אחר תקופות תמוז המחייבת החמימות לא תבא אחריו תקופות טבת המחייבת הקרירות כי אם באמצעיות יומי ניסן ותשרי. אשר המה זמנים ממוצעים בין הקור והחום וכזאת היא בכל הדברים הטבעיים כאשר האריכו למעניתם בזה בספרי הטבע והי' זה יען כי כל הענינים הטבעיים המה מסודרים מפאת תנועות הגלגלים וסיבובן ומרוצתן ולזאת לא יתכן אשר הנקודה אשר היא כעת בתכלית התוקף והממשלה בנקודת הגובה אשר בגלגל תתהפך לרדת מטה מטה מבלי הדרגה יסידור אפס כי תרד דרך סביבות הגלגל מעט מעט ומזה יתחייבו הדברים הממוצעי' אמנם הרעה הבאה מצד ההשגחה בהיותה למעלה מהמזל ומבלעדי סידור תנועות הגלגלים הנה תשוב תתהפך מהקצה אל הקצה כרגע ולזאת היא גדולה בערכה מהרעה הבאה מפאת המזל ומצורף לזה כי הרעה הבאה מפאת המזל הנה בהיותה בתכלית הרוע נקווה מזה לשלום כי אחרי כי כבר ירד הגלגל אחורנית בתכלית השפלות חוייב מעתה להתנשא ולהתרומם מעט מעט. ולעלות מעלה מעלה כי כן הוא מחוייב ממשפט סיבובן ומהלכן אמנם הרעה הבאה מצד ההשגחה קווה לשלום ואין טוב לעת מרפא והנה בעתה. יען כי איננה מקושרת ונאחזת בסיבובי הגלגלים ומרוצתן וזהו הנרצה להם לחז"ל במדרש באמרם ויהס כלב. הה"ד אשתוללו אבירי לב מלמד שאף משה ואהרן רפו ידיהם מדברי המרגלים כו' עד שבא כלב ויהס כלב מלמד שעמד על הספסל ואמר טובה הארץ מאוד מאוד והמאמר הזה אומר דרשוני כי מה הכוונה להם באמרם שעמד על הספסל כי לא דבר רק הוא. עוד יש להתעורר בדבריהם שאמרו כי אמר כלב טובה הארץ מאוד מאוד. ולא כן נאמר בכתוב. רק ויהס כלב את העם אל משה ויאמר עלה נעלה וירשנו אותה כי יוכל נוכל לה ומאמר טובה הארץ כו' לא נאמר רק לבסוף אחרי אשר אמרו המרגלים ארץ אוכלת יושבי' היא ויוציאו דבת הארץ רעה אז נאמר ויהושע בן נון וכלב בן יפונה מהתרים את הארץ קרעו את בגדיהם ויאמרו טובה הארץ כו' הן אמת כי זהו מדרכי חז"ל בדרשתם לאמור סרס המקרא ודרשהו ויכולים ע"ז חז"ל להעתיק את הכתובים ממכון שבתם ולתקוע יתד במקום נאמן במקום אחר כפי הנאות לדרשתם. אמנם זהו בהיות הכתובים כפי סידורן אין להם מובן ולא יתקשרו אל הדברים שלפניהם ושלאחריהם וכפי דרשת חז"ל יובנו בטוב טעם ודעת עד כי כל רואיהם יכירו כי זה היא מקומם האמיתי בזה יפול לאמר סרס המקרא כו'. אולם פה הדבר בהיפוך כי לפי הנדמה בתחילת ההשקפה. הנה באו הכתובים בתורה על הסדר היותר נכון כי ראשונה בבוא המרגלים אמרו באנו אל הארץ כו'. וגם זבת חלב ודבש הוא וזה פרי' אפס כי עז העם ערים גדולות ובצורות כו' וגם בני ענקים כי'. הנה כי גם הם הודו בשבח הארץ רק כי אמרו כי לא נוכל לעלות שמה לחוזק העם ולחוזק הערים ובני ענקים. ליה באו דברי כלב בהיפוך לסתור דבריהם לאמור עלה נעלה וירשנו אותה כי יכול נוכל לה. אולם אח"ז כאשר הוציאו דבה על הארץ לאמר ארץ אוכלת יושבי' היא לעומת זה אמרו יהושע וכלב לא כן הדבר רק טובה הארץ מאוד מאוד. אך המדרש שאומר כי תיכף אמר כלב בדבורו ראשונה טיבה הארץ לא ידעתי איך יתיישב זה פה. אחרי כי גם הם אמרו כן לעת עתה וכל עוד שו בשבח הארץ יגדל הכאב ביותר במה שנמנע מהם הכניסה לפי דעתם והוא ספק רב ועצום ונשגב ראוי להשתדל בהיתרו:

אמנם יובן במה שהקדמנו היות הרעה הבא מפאת המזל בהיותה בתכלית הרע יש תקוה כי ישוב יתהפך לטוב וככה לעומת זה הטובה הבאה מפאת המזל בהיותה בתכלית המעלה מוכרח שמעתה תיקטן ותלך הליך וחסור ובזה אני מבין מה שנאמר בכתיב (דברים כ"ח) הגר אשר בקרבך יעלה עליך מעלה מעלה ואתה תרד מטה מטה והמפרשים בארו הכוונה כי יעלה מעלה מעלה בהדרגה וכל עוד שיעלה מעלה מעלה תרד אתה מטה מטה ולי לא ישרו דבריהם יען כי כבר קדמו אמרי כי הרעה הבאה עלינו היתה מפאת ההשגחה מבלעדי סידור תנועת הגלגלים ולזאת לא היתה בהדרגה מעט. רק משמים ארץ מאיגרא רמא לבירא עמיקתא וא"כ הדרא קושיא לדוכתי' מאי מטה מטה דקאמר לזאת נראה כי אמנם נהפוך הוא כי הוראות הכתוב הוא על הדבר הזה עצמו אשר אנחנו בביאורו כי במאמרו מעלה מעלה יכוין באחד מהם על תכלית תוקף המעלה אשר אין למעלה הימנו ואמרו שנית מעלה יכויין על התמדת המעלה והמשכה בזמן בלי הפסק יען כי עלייתו יהי' מפאת ההשגחה בשינוי הטבע מצד עוונותיך ככתוב (קינות ב') וישמח עליך אויב הרים קרן צריך ולזאת אף כי יהיו בתכלית המעלה לא תוחיל ולא תקווה שירד מעתה דרך סביבות הגלגל רק יעלה מעלה מעלה ולעומת זה גם אתה תרד מטה מטה כי גם בהיותך בתכלית השפלות לא תוסיף להגביהה רק כי תרד מטה מטה וזהו כוונת כפל הדברים האחד על עצמת הענין והשני על המשכו בזמן ומעתה צדקו דברי המדרש במאמרם ויהס כלב שעמד על הספסל ואמר טובה הארץ מאד מאד כי הם הרגישו במה הי' כח כלב יפה להכחיש דבריהם אשר הם הרבים בדבר שפתים בעלמא והמה אמרו דברי טעם מגבורת האנשים ומחוזק הערים ואיך מלאו לבו לאמר הפכם מבלי שום נתינת טעם וראי' לדבריו ומי יאבה לו ומי ישמע לו בדברים האלה לזה אמרו במדרש כי אמר להם טובה הארץ מאוד מאוד והכוונה בכפל הדברים מאוד מאוד הוא ג"כ האחד על תוקף תכלית הצלחת הארץ וטובה אשר אין למעלה הימנה והשני על המשכה בזמן ולא תיקטן הצלחתה עם עוצם גדולתה כפי המחוייבת מפאת סידר המערכה. יען כי הצלחת הארץ היא ג"כ מפאת ההשגחה בשינוי הטבע כי מכל הארצות לא בחר ה' רק בא"י להנהיגה עפ"י שפע השגחתו ככתוב (דברים י"א] ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה תמיד כו' וכל הארצות נתונים תחת צבא השמים כסיליהם ומשטריהם. והנהגת בני ישראל הוא ג"כ בהשגחה פרטיית למעלה מהמזל ולזאת הארץ הזאת היא נאותה לנו לא לעם אחר ובזה הוכיח כי עלה נעלה וירשנו אותה כי יכול נוכל לה אשר לפי הנדמה יותר היה צודק אומרו כי יכול נוכל להם כמו שהם אמרו אפס כי עז העם ובדברינו אלה הנה הוא מבואר ונכון ומה נמרצו אמרי יושר שים לבך לזה כי נעים הוא. וע"ד צחות יש להמליץ ענין עמידתו על הספסל למעלה מהעם להורות על עצם ההנהגה ההיא למעלה מהטבע וכזאת הוא מורגל במדרשות למתבונן:

המורם מזה היות הרעה הבאה מפאת ההשגחה יותר עצום ויותר נשגב מאת הרעה הבאה מפאת המקרה אם מפאת התהפכות הדבר מהקצה אל הקצה כרגע. ואם מפאת המשכה בזמן והתמדתה וע"ז נתייסד כל איכה יעיב ופתח דבריו החל לקונן איכה יעיב ה' באפו את בתא ציון השליך משמים ארץ תפארת ישראל ובמדרש רב ושמואל דאמרי תרווייהו מאיגרא רמא לבירא עמיקתא והוא מבואר לפי דברינו ואחר אמר בלע ה' ולא חמל הרצון כי לא הי' שום חמלה וחנינה אף כי היתה הרעה בתכלית הרוע ויתר דברי הקינה הזאת תסיב ג"כ על הקוטב הלזה דרך קשתו כאויב כי'. הי' ה' כאויב כו' זנח ה' מזבחו כי תשים לבך לכל האמור שמה ומצאת כי כן הוא. ואם מפאת הזמן הנה הי' בזמן שאירעו רעות לאבותינו וצרה אחת מעוררת חברתה כמאמר חז"ל חמש דברים אירעו לאבותינו וע"ז נתייסד כל איכה ישבה ולזה אמר כל רודפי' השיגוה בין המצרים קרא עלי מועד לשבור בחורי כי הזמן גרם כל אלה וכולם יחד נכללו בכתוב אחד והוא לוא עליכם כל עוברי דרך הביטו וראו אם יש מכאוב כמכאובי אשר עולל לי אשר הוגה ה' ביום חרון אפו כי באמרו היש מכאוב כמכאובי כיון על עצמת הצרה ואמרו אשר עולל לי מורה על המתפעל ואמרו אשר הוגה ה' מורה על הפועל יאמרו ביום חרון אפו מורה על הזמן והוא מבואר לפי דברינו אלה וכן נכללו כולם בקינת אני הגבר כי אמרו אני הגבר ראה עני מורה על המתפעל ואמרו אך בי ישוב יהפוך ידו מורה על הפועל כי הוא בא מפאת ההשגחה מעצמותו יתעלה ולזאת לא נגעה הרעה רק אילינו כי הרעה הבאה מפאת המזל בהכרח תגיע גם אל השכנים החונים סביבותיו כי ברדת הגלגל מטה מטה הנה הנקודות החונים סביבותיו גם הם יהיו בשפל המדרגה ולזה אמר נתקללה בבל נתקללה שכינה נתקללה ארץ ישראל נתברכו שכינה יען כי קללת בבל היתה מפאת המזל וסדר מערכות צבא השמים ולזאת בהכרח נגעה קללתם גם אל השכנים החונים סביבותיו כפי הסדור. אמנם קללת א"י בהיותה למעלה מהמזל ורק מפאת ההשגחה לזאת לא נגעה קללתם אל שכינה ולזאת אמרו אך בי ישוב יהפוך ידו מורה על הפועל כי הוא מפאת ההשגחה ואמרי כל היום מורה על הזמן כי הוא יום צרה ומצוקה ואמרו בלע בשרי ועורי שבר עצמותי מורה על עצמת הצרה כי רבה היא וכל יתר דברי הקינה הלזאת יתבאר עד"ז. והי' זה לארבעה ראשי עוונות שהי' בידיהם אם מפאת הפועל בנים גדלתי ורוממתי והם פשעו בי ואם מפאת המתפעל הנה כחשו בה' ויאמרו לא הוא כמבואר במדרש. חטאו בהוא (והמה בכתובים אצלי בדרוש לשבת נחמו) וירמי' הנביא התאונן על רוע מפעליהם ככתוב ההמיר גוי אלהים והמה לא אלהים ועמי המיר כבודו בלא יועיל. שומו שמים וכו' שתים רעות עשה עמי אותי עזבו מקור מים חיים לחצוב להם בארות בארות נשברים אשר לא יכילו המים. הנה כי היה חטאם מצד המתפעל גדול מאוד כי לא עשה כן כל גוי לאלהיו אף כי הבלים המה ומעשה ידי אדם עץ ואבן וזהו דבר הכתוב (דברים ל"ב) הם קנאוני בלא אל כו' ואנכי אקניאם בלא עם בגוי נבל אכעיסם ירצה כי הם קנאוני והמרו את רוחי אף בבלתי היותי אל גדול ונורא כביכול כי לא נעשה כן לשום אלוה מאלהי העמים ולעומת זה גם אני אקניאם בלא עם הרצון כי גם אם לא היו שום אומה וממלכה מעולם כדאי בזיון וקצף הנעשה להם כי לא נעשה כן לכל עם מעמי הארצות וכדמפרש ואזיל כעסוני בהבליהם. ולזאת בגוי נבל אכעיסם והוא מבואר ואם מצד הזמן הנה הי' בהיות המקדש על מכונו וכהנים בעבודתן והנבואה היתה מצוי' לרוב וגם לא חסרו מאומה מהטובות הזמניות אשר כל אלה הי' סיבות עצומות לשלימות המעשים ותקון המדות ואם מצד עצמת החטא הנה היו חטאים עצומים מרדים ופשעים כמבואר בדברי הנביאים ולעומת זה לקו בארבעתן ועתידים להתנחם אי"ה בארבעתן כמבואר שמה במדרש עתיד הקב"ה להפך תשעה באב לששון ולשמחה ולקבץ בעצמו נדחי ישראל ולבנות בהמ"ק כי לעומת הפועל אמר עתיד הקב"ה ולעומת הזמן להפך ת"ב לששון ולשמחה ולעומת המתפעל אמר ולקבץ נדחי ישראל ולעומת עצמת הצרה אמר ולבנות ביהמ"ק כי מהעצומות שבצרות שהיו בעת ההיא הי' חורבן הבית. כמאמר חז"ל במדרש זאת רעתך כי רע ומר כי נגע אל לבך זה חורבן ביהמ"ק כי הבית הי' במדרגת הלב אצל סוגי' הבעה"ח כאמור ישים לבך לזה: וזהו עצמו כוונת המנחמים אשר בקשו לנחם את ריב"ז אם מצד המתפעל. הנה אדם הראשון הי' מתפעל מאוד מהעדר בנו יותר מכל אדם אשר על פני האדמה יען כי כעת הורגלנו באלה וגלגל הוא חוזר בעולם. אולם אדם הראשון בהיות כי קרה לו זה ראשונה ואמרו במדרש שלא הי' יודע מה לעשות והי' יושב ובוכה. וחיה בוכה כנגדו עד שהזמין לו הקב"ה שני עופות שהרג א' את חבירו וקברוהו לעיניהם עד שלמד מהם אדה"ר ענין הקבורה. ואם מצד הפועל והוא כאשר יגיע לו רעה מאת אוהבו וריעו. הנה כאשר יעשה לו רעה לנפשו תוגדל צערו ויגונו כי האדם לעצמו הוא בתכלית האהבה. ולזאת נאמר ואהבת לרעך כמוך. יעויין בדברי הרב בעקידה ולזאת נחמוהו מפאת הפועל. מפאת דוד המע"ה שהי' הוא עצמו סיבת מיתת הילד בחטא ב"ש ואם מפאת הזמן הנה אהרן קרה לו מיתת שני בניו ביום חתונתו ושמחת לבו והוא ביום חנוכת המזבח וביום שנתחנך לעבודה בכתר כהונה וכאשר אמרו במדרש אותו היום ראתה אלישבע חמש שמחות וכו' ועשר עטרות נטל אותו היום. ואם מפאת עצמת הצרה אין צער כצערו של איוב. כי נלקח כל רכושו ומתו בניו ובנותיו ביום א' ונלקה גופי בכל מיני יסורים קשים ומרים. והנה הוא לא קבל תנחומין בלתי נכונים להתנחם עצמו בצרת אחרים והתנחומין האמיתי' הוא מה שנחמו ר' אליעזר ב"ע יעויין שמה ואפס כי מקצת מן המקצת מדברים אלו המה בדרשות מהר"י מינץ עיי"ש:

וכזאת יש לנו להתאונן ולקונן מרה על העדר רבינו והסתלקותו מפאת ארבעת האופנים האלי אם מפאת עצמת הצרה הנה אמרו חז"ל שקשה סילוקן של צדיקי' לפני הקב"ה יותר מחורבן ביהמ"ק היש צרה גדולה מזו והמליץ הגדול התלונן מדוע אבני קודש בין רגבים יודבקו תחת צאלים תשתפכנה איך לגוויי' במחוגה אלהית מתוארת ה' אמר לשכון בערפל מארזים נוטעו באצבע אלהים כי יעלה הכורת עליהם ועליו ראוי לקונן באמת ככה כי ידענוהו כי כל התורה כולה ש"ס בבלי וירושלמי ספרי וספרא ותוספתא ומכילתא ודברי הזוה"ק וכתבי האר"י היו חרותים על לוח לבו יחדיו יכונו על שפתיו ולזאת נתארוהו בתואר אלהיי כי קוב"ה ואורייתא חד הוא ועתה הורד לארץ כבודן נטל כל חמודות עולם והלך לו ויבאו בתחתיות ארץ ותכס עליהם האדמה ויאבדו מתוך הקהל ורב יגון ואנחה: ואם מפאת המתפעל הנה אנחנו בדורינו מתפעלים מהעדרו יותר מהעדר וסילוקן של ת"ח שעברו יען כי נשארנו דור יתום יתמי דיתמי. ובמדרש משל למלך שהי' לו עשרה בנים ומתו שנים התחיל מתנחם בשמונה מתו שנים התחיל מתנחם בששה. כו' כיון שמתו האחרונים אמר מעתה אין בי כח לקונן. כך גלו עשרת השבטים התחיל הקב"ה לקונן עליהם שנאמר שמעו את הקינה אשר אנכי נושא על בית ישראל כיון שגלה יהודה ובנימין אמר הקב"ה מעתה אין בי כח לקונן. שנאמר קראו למקוננות ותבאנה ואל החכמות שלחו ותבאנה ותמהרנה כו' ככה לעומת זה בדורות הראשוני' הגם כי קשה הי' סילוקן של צדיקים ות"ח עכ"ז הי' מתנחמים באחרים. וכעת כאשר נתבונן בספרי דברי הימים המודיעים לנו דור דור ודורשיו ממש מיום גלות ישראל מעל אדמתו לא נמצא דור יתום כמונו היום עד כי לא נוכל לומר זה ינחמנו. ואם מפאת הפועל הנה אמרו [מ"ק כ"ה ב'] כי נח נפשי' דר' יוחנן פתח עלי' ר' יצחק בן אליעזר קשה היום הזה לישראל כיום בוא השמש בצהרים שנאמר [עמוס ח'] והבאתי את השמש בצהרים ואמר ר' יוחנן זה יומו של יאשי' ויש להתבונן מדוע קינו כזה על יאשי' המלך ולא על אחר מהמלכים גם איך ידמה העדרו לביאת השמש בצהרים הלא דבר הוא:

אמנם הענין הוא להיות מהידוע כי הירח אין לה אור מפאת עצמה כי היא גשם חשוך בלתי מאיר רק כי היא מקבלת אורה מאור השמש וזהו דבר הכתוב [ישעי' ס'] לא יאיר לך השמש לאור יומם ולנוגה הירח לא יאיר לך כי לפי הנדמה בתחילת ההשקפה יותר הי' צודק אומרו ונוגה הירח. אמנם באמרו ולנוגה. הנה הוא מוסב על השמש וכפי המדובר כי השמש ישפיע מאירו גם על הירח עד כי נעשים למאור לכל יושבי תבל ולזה אמר לא יאיר לך השמש לאור יום וגם לא יאיר לך השמש להיות לנוגה הירח כי השמש הוא נוגה הירח כפי המתבאר.:

(הג"ה וזהו עצמו ההבדל שבין מליצת אור ובין מליצת נוגה כי מליצת אור יבוא על הדבר אשר הוא מאיר בעצמותו כענין השמש. אמנם מליצת נוגה יבוא כאשר הוא מקבל ההארה מזולתו כענין הירח ולזה יבא מליצת נוגה גם על הכוכבי' ככתוב ירח וכוכבים אספו נגהם והוא עצמו ההבדל שבין מליצת חושך ומליצת אפילה כי חושך הוא היפך האור והעדרו ואפילה הוא היפך הנוגה הרצון כי מבלעדי העדר האור ימשיך עליו עוד ענין מחשיך ממקו' אחר וזהו דבר הכתוב [ישעי' נ"ט] נקווה לאור והנה חושך לנגוהות באפילות כהלוך הכה כי החושך הוא היפך האור ואפילה היפך הנוגה וזהו דבר הכתוב [משלי ד'] בדרך חכמה כו' בלכתך לא יצר צעדך כו' החזק במוסר אל תרף נצרה כי היא חייך כו' ואורח צדיקים כאור נוגה הולך ואור עד נכון היום. ודרך רשעים כאפילה לא ידעו במה יכשלו ירצה כי גם הצדיק העובד ה' מאהבה גמור אשר היא העבוד' שאין למעל' הימנו עכ"ז יצטרך למוסר והיא העבוד' מיראה וכזאת שכה אנטיגנוס איש סוכו אל תהי' כו' ויהא מירא שמים עליכם כי ראשית אמריו ידבר על העובדים מאהבה שלא ע"מ לקבל פרס ועכ"ז אמר ויהי מורא שמי' עליכם והיא העבוד' מיראה והסיבה לזה כי לפעמי' יחשך מאיר שכלו ויפול ברשת היצר יען כי אור השכל הנאצל עליהם אינו עצמיי בו כי מפאת חומרו. הוא מעותד אל הדברים החומריים והאור הנאצל עליו הוא מבחוץ ולזאת בשם נוגה יתכנה ולזאת הוא צריך למוסר למען יהי' לו למשמרת בעת יחשך מאור שכלו ויתרשל מעט קט מהגיון התוריי אשר היא המאצלת עליו אור ונותנת לו כח ועצמה להתגבר על היצר וכאשר יתרפה ויתרשל מעט מההגיון התוריי יקל לו ליפול ברשת היצר כי הדבר שאינו עצמיי לא יעמוד על מעמדו בכל עת ולזה הוא צריך למוסר והוא העבוד' מירא' אמכם בטרם חטא אדם הראשון כאשר לא הי' מעותד אל החטא מפאת עצמו כי היצה"ר לא שלט עליו הי' מכונה אור שכלו בשום אור כי הי' אור מוחלט וכן לעתיד לבוא כאשר יפסיק הזוהמא ויבטל היצר והרשע' כולה כעשן תכלה ישוב האור לקדמותו וזה הוא האור שברא הקב"ה בששת ימי בראשית כו' עמד וגנזו לצדיקים לע"ל והוא מבואר. וזהו עצמו כוונת הכתוב בדרך חכמה הוריתיך כו' הרצון אף כי למדתיך דרכי החכמ' והוא העבוד' מאהבה עכ"ז החזק במוסר אל תרף נצרה כי הוא חייך. ונתן הטעם לזה כי אורח צדיקי' כאור נוגה ואינו אור בעצם ולכך צריך תחבולו' לבלתי הלכד ברשת היצר ולעומת זה אמר בהפכו ודרך רשעים כאפילה הרצון כי מבלעדי העדר האור. עוד המשיכו עליהם רוח עועים מבחוץ. ברוע מפעליהם והוסיפו להחשיך מאור שכלם מבחוץ כענין מאמ' חז"ל הבא לטמא פותחין לו הבן בדברי אלו כי נחמדים הם וכמדומה לי שראיתי כן בספר יין לבנון ומה נעמו אמרי חז"ל באמרם אר"י כל הרגיל לבא כבית הכנסת להתפלל ואינו בא הקב"ה משאיל בי. שנאמר מי זה האיש ירא ה' שומע בקול עבדו אשר הלך חשכים ואין נוגה לו מאי ואין נוגה לי. אם לדבר מלוה הלך נוגה לו ואם לדבר הרשות הלך אין נוגה לו מ"ט יבטח בשם ה דהוי לי' למבטח בה' ולא בטח והנה לא אאריך בפרטי המאמר מה שיש להעיר בו מהספיקית רק אכתוב בקיצור הכוונה בו כפי דברינו והוא כי הוקשה להם לחז"ל בדברי הכתוב באמרו חשכים ואין נוגה לו. כי אינו משפט מתהפך בשוה כי נוגה היפך האפילה. וחושך הוא היפך האור. וא"כ יותר הי' צודק אומרו חשכים ואין אור לו אמנם ביארו כי הרצון הוא. יען כי כבר קדמו אמרינו כי זכות מעשי הצדיקים יתואר בתואר נוגה. להיות כי הוא בלתי עצמיי להם ומעותד אל ההפסד כאמור, אמנם כן הוא ממשפט דברי הלימודי' והמדות המוסריות, אף כי אינם נטועות בחיוב. עכ"ז ישובו להיות לטבע אחרי ההרגל עליהן והתלמד בהן כמאמ' החכם ההרגל טבע שני. ולזאת מי אשר הורגל מנעוריו במצוה א' מהמצות נגד כי שבה להיות אצלו לטבע אחרי ההרגל בה. הנה אור המצוה ההיא מאירא בעצמות' ולא תפסוק בשום זמן מהזמני' ולזאת תתכנה בשם אור. ולזה אמרו חז"ל כי כוונת הכתוב הוא על מי שרגיל לבוא לביה"כ ואז שבא אצלו המצוה ההיא במדריגת האיר לרוב הרגלו בה ולא בא פעם א' הקב"ה משאיל עליו. זהו אומרם אם לדבר מצוה הלך נוגה לו. הרצון. הגם כי המצוה ההוא אשר עשה אינו מורגל בה. והוא במדריגת הנוגה ככל מעשי הצדיקים המתוארים בתואר נוגה. עכ"ז עכ"פ נוגה לו ואם כדבר הרשות הלך אז אפי' נוגה אין לו וישאר חשוך מכל וכל ובזה מיושב מליצת הכתוב לפי דברי חז"ל. אשר אמר חשכים ואין נוגה לו):

והבן בדברים אלו כי הוא הרגש דק בכתוב וכבר עמד ע"ז הרב מהוראנ"ח ופירש כן דבר הכתוב ושפתים ישק והנם ענין הלקות השמשיי ג"כ ידוע כי הוא מפאת הירח והוא כאשר תבא הירח באמצע בין יושבי תבל הלזו ובין השמש אז יחשך אור השמש מנגד פנינו. כי הירח יאפיל אורו בעמדו למולו יען כי הוא עצם חשוך בלתי מאיר והדבר ידוע ליודעים בחכמת התכונה מעט קט. והנה כאשר נתבונן באלה נראה כי לא כגמול השמש להירח. גמל עלי' הירח כי השמש ישפיע אורו על הירח והירח יגמלנו רעה תחת טובה להחשיך אורו ולמנוע אותו מלהאיר על פני תבל ארצה כאשר תעמוד תחתיו ולזה אמרו חז"ל הנעלבין ואינם עולבין שומעין חרפתם ואינם משיבין עליהם הכתוב אומר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו. כי באמת השמש הוא נעלב ואינו עולב כפי המדובר כי כן הושם בטבעה. והנה המלך יאשי' מנעוריו הרגיל עצמי ללכת בדרכי התורה והעבודה כי הוא הגבר הוקם על בהיותו בן שמונה שנים לשבת על כסא המלוכה. ומאז נהג בצדק ומשפט ומישרים כידוע ממאמר חז"ל והוראות הכתובים. ולזאת מעשי צדקתו היו מתוארים בתואר אור השמש שהיא עצמת האור כמבוא' בהגהה וענין מיתתו גם כן ידוע אשר לא הי' רק בעון דורו כאשר קינן עליו ירמי' הנביא רוח אפינו משיח ה' אשר אמרנו בצלו נחי' בגוים נלכד בשחיתותינו ולזאת תארו את מיתתו בתואר ביאת השמש בצהרים והוא הלקות השמשיי. יען כי ידמה לזה בדמיון גמור מכל צד ועבר כי כן כאשר השמש משפיע מאורו על הירח והירח יאפיל אור השמש מנגד פנינו ככה גם הוא השפיע בצדקתו שפע ברכה על פני דורי והמה מרו ועצבו את רוח קדשו והחשיכו אורו מנגד פניהם מלהאיר על הארץ וכן כאשר השמש הגם כי נלקה ולא יאיר על פני תבל ארצה. עכ"ז לא נכחד אורו ממנו בעצמותו כי השמש בעצמות' תעמוד ע עמדה ולא תעדר ממנה האור אף רגע וכל עצמת החשך אינו מגיע רק לכל יושבי תבל ושוכני ארץ ככה לעומת זה בהעדר סילוקן של ת"ח המה הלכו למנוחות ואיתנו עזבו לאנחות. ולזאת גם אנחנו היום קשה עלינו סילוקו של רבינו כיום ביאת השמש בצהרים יען כי מהידוע כי מנעוריו התרגל עצמו בדרכי התורה ויראה ובילדותו שמש את האדם הגדול בענקים גדול מרבן שמו נורא תהלות מי ימלל שבתו רבינו הגדול והקדיש מוהר"א מווילנא זלה"ה. ועליו נקונן מרה רוח אפינו משיח ה' אשר אמרנו בצלו נחי' בגוים כי הוא הי' לנו לאב ולפטרן בדברים אלו. ליעצנו כדת מה לעשות להפר עצת המלשינים ומחשבותם אשר יום יום יחשבו עלינו מחשבות רבות ורעות וכעת נלכד בשחיחותינו. כי אנחנו פעלנו לנו את כל הרעה הזאת בעוונינו אשר הוא הגדר הקשה בענין הפועל כאשר יפעל רעה לעצמו כענין דוד המלך ע"ה. ומה יתאונן אדם חי גבר על חטאיו:

ואם מפאת הזמן. הנה נאמר ויאמר ה' אל משה הנך שוכב עם אבותיך וקם העם הזה וזנה אחרי אלהי נכר הארץ ועזבוני והפר בריתי וחרה אפי בו ביום ההוא והשיגוהו צרות רבות ורעות ואמרינן [חגיגה ה' א'] מאי צרות רבות ורעות אמר רב רעות שנעשו צרות זו לזו כגון זיבורא ועקרבא [ועיין בפי' רש"י] ולהבין הענין לאיזה ענין אמרו זיבורא ועקרבא ואיך יתקשרו הדברים שלפניהם ושלאחריהם אפתחה במשל פי ומתוכו נבוא אל עומק המכוון. הנה מלך אחד רם ונשגב הוליד בן לעת זקנתו והי' הבן ההוא אהוב במאוד מאוד פעם אחד חלה הבן ההוא מחלה רבה ועצומה עד כי הגיע כמעט אל שערי מות וכל חכמי המלך הרופאים נלאו למצוא עזר ותרופה לתחלואי הנער לבעבור כי נעלם מהם מקור סיבת תחלואיו וישלח המלך בעד רופאים חכמים ממדינות שונות מבית הוועד ויתוועדו כל הרופאים יחד לטכס עצה מה הוא משפט תחלואי הנער ומעשיהו ובמה יקל חליו מעליו להנצל נפשו מני שחת והנה עלתה הסכמתם כי סיבת מחלת הילד הוא מפאת ריבוי הדמים עד כי יסבבו במרוצה דרך הגידים והעורקים והעצבים ויולידו חמימות בכלליות הבנין הגופני לשטף זרם מרוצתם. ולזאת גזרו אומר כי מהצורך למעט ריבוי דמי הנער ע"י ההקזה מזרועות ידיו ורגליו. ולשפוך דמו כמים ארצה למען יתמעטו הדמים ויתבטל החמימות. ושב ורפא לו. והנה כאשר החלו לעשות כדבריהם להקיז דם מהנער מעורקי הידים והרגלים. והנער מתהפך בחליו. מושכב על מטתו על ערש דוי. ויחלש הנער ויתעלף. עד כי כמעט מת תחת ידיהם. וכל זה לא הועילה לו. כי לא סרה המחלה מאת הנער. וכל עוד יוסיפו להקיז דמו לעומת זה הוסיף חולשה והתעלפות עד כי כמעט שלא גווע בחליו לרוב חולשתו ורפואת תעלה אין לו. וכראות המלך כי מחלת הנער לא זורה ולא חובשה ולבו הומה בקרבו ונפשו מרה לו על אודות בנו יחידו וישלח המלך אחרי חכמי' ורופאים שונים ויתקבצו כולם ויבאו אל בית המלך ויוועדו גם המה לטכס עצה ולהתבונן בסיבת תחלואי הנער ועילתו והנה עלתה הסכמתם ההפך מהסכמת הראשונים ויגזרו בשכל תבונתם כי מקור סיבת תחלואיו הוא מפאת הצטננות הדמים בקרבו ולא יסבבו כמשפטן דרך הגידים והעורקים ולבעבור זה גברה החולשה עליו ורפואתו הוא ג"כ בהיפוך והוא להעתיק הנער הזה ממקום למקום במרוצה כפי היכולת למען יתחמם וירוצו הדמים ויחלו לסבב דרך מרוצת הגידים והעורקים וישב הנער לבריאותו כקדמותו וראשיתו והנה כאשר החלו גם המה לפעול כפי שיקול דעתם והנער רך וחלוש למאוד לא יוכל הצג כף רגלו על הארץ לרוב חולשתו ועם כל זה הוליכוהו על משענתו תחת זרועות ידיו אולי יקל מעליו חליו והנער הוסיף חולשה על חולשתו ומזור אין למחלתו ובהקבץ שנית המון חכמי הרופאים לדעת מה זה ועל מה זה מדוע לא עלתה ארוכה לתחלואי הנער ובמה נואלו ונבקה עצתם וכל חכמתם תתבלע ועלתה הסכמתם אחרי ריב השתדלות העיון כי גם שניהם התלכדו בי הקרירות שלטה באבריו החיצונים והחמימות באבריו הפנימים ולזאת לא עלתה ארוכה למחלתו כי הרפואה כמעט נמנעת מצד היותם שני הפכים בנושא אחד. והנה כל זה הוא בחולאי הגוף אמנם כבר כתב הרמב"ם בשמונה פרקים כי תחלואי הנפשות ורפואתם לקוחה מחולאי הגוף ורפואתם וע"ז היסוד בנויים דבריו וכל האמור שמה בשמונה פרקיו. והנה כאשר נתבונן בתחלואי הנפשות. נמצא כי גם בהם ישנו ענין אלו השני חולאים מהחמימות והקרירות להיות כי תורת ה' תמימה נחלקת לשתי פנים והוא מ"ע ול"ת. ולקיום מ"ע צריך זריזות והשתדלות לעבוד ה' בכל עצמת הכח והיכולת בכל פרטי אבריו בשמחה וטוב לבב ככתוב כל עצמותי תאמרנה ה' ונאמר תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב והוא ענין החמימות. ובהיפוך כאשר יפתנו יצרו לעבור על אחת ממצות ה' אשר לא תעשינה וילהיב אותו לזה צריך להתגבר על יצרו ולמנוע עצמו מזה ולקרר תאוות רוחי כי ייחם לבבו וזהו תכלית הקרירות ולזאת ניתן בכח הרכבתו שני פרטי המדות האלו החמימות והקרירות החמימות לעבוד בהן בוראו במ"ע והקרירות למנוע א"ע מל"ת וכאשר ישתמש האדם בשתי המידות האלו בהיפוך ח"ו כי ייחם לבבו על כל דבר פשע ועצלה תפיל תרדמה לבלתי עשות את אשר ציוה ה' הנה נפל בחולי רב ועצום ועליו נאמר צינים ופחים בדרך עקש שומר נפשו ירחק מהם והוא מבואר במעט ההשקפה לפי המדובר כן פי' הרב מוהר"ע פיגו. ודפח"ח. ולזה אמרו הכל בידי שמים חוץ מצינים ופחים דומה למה שאמרו הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים כי שני המאמרים כוונה אחת להם והכל הילך למקום אחד והבן כי קצרתי. והנה רפואתם ג"כ חלוקה כי לעומת חולי הקרירות והוא הרפיון והעצלה וההתרשלות מעשות כל אשר צוה ה' והוא בא ממידות הגאוה וגאון הרוח כאשר האריכו למעניתם בזה ספרי המוסר. הנה רפואתם הוא יסורי הגלות אשר הוא הטלטול וההעתק ממקום למקום ככתוב או אז יכנע לבבם הערל כנודע כי כל עניני היסורי' המה רפואות הנפש כמבואר בדברי הרב מוהר"ע פיגו בביאור דברי הכתוב תייסרך רעתך ייע"ש ולעומת חולי החמימות והוא כי ייחם לבבו על כל דבר פשע לעשותה במהירות מבלי עצלתים. הנה רפואתו היא ההקזה לשפוך דמו כמים ארצה. למען יתבטל כח החמימות והוא העדרן וסילוקן של צדיקים ח"ו אשר דימוהו בזוה"ק להקזת דם הנוהג ברפואת הגופיים וז"ל [בפ' פנחס] א"ל בחובא דדרא וודאי מתפסין צדיקייא כו' מנלן משייפי גופא בשעתא דכל שייפין בעאקו ומרע סגי שרי' עלייהו שייפא חדא אצטריך לאלקאה בגין דיתסון כולי' ומנו דרועא אוף הכי בני עלמא אינון שייפין דא בדא בשעתא דבעי קוב"ה למיהב אסויתא לעלמא אלקי לחד צדיקא בינייהו ובגיניו יהיב אסוותא לעלמא כולא מנלן דכתיב והוא מחולל מפשעינו ובחבורתו נרפא לנו ובחבורתו אזקותא דדמא כמאן דאקיז דרועא יעויין שמה באורך כי בהעדרן של צדיקים יתנו העם לב לשוב אל ה' כמאמר חז"ל על הנהו בריוני דהוו בשביבותי' דרבי זירא כי נח נפשי' אמרו עד האידנא הוי קטינא חריך שקיא דהוי בעי עלן רחמי השתא מאן בעי עלן רחמי יהבו דעתייהו והדרו בתיובתא אמנם כאשר יתלכדו יחד העדרן של צדיקים וגם כובד עול השעבוד. הנה הרפואה כמעט נמנעת כי כובד השעבוד לא יתננו לשוב אל ה' לרוב הטרדה בעסק הפרנסה ועול המסים וארנוניות וכזאת שמעתי מפיו הקדוש בביאור דברי הגמ' ששאלו סבי דבי אתונא את ריב"ח מלחא כי סריא במאי מלחו לה אמר להם בשלייתא דכודנייתא הכוונה להיות כי אמרו חז"ל נאמר ברית במלח ונאמר ברית ביסורין מה ברית האמור במלח מלח ממתיק את הבשר אף ברית האמור ביסורין יסורין ממרקין עוונותיו של אדם. והנה יסורי הגליות אשר הוא היסורין הקשה שביסורין כמאמר חז"ל שבי כולהו אתנהו בו וודאי כי הם לטובתינו למרק עוונותינו ולזאת בירר לו אברהם אבינו ע"ה שעבוד מלכיות למען הציל את בניו מדינה של גיהנם ולזאת ידמו אל המלח בהתדמותן בפעולתם. אמנם כל זה הוא אם לא היו יסורי הגלות רק על עניני חמודים הקניינים הזמניים והיו מניחים אותנו לקיים כל המצות בשלימות כי אז בלי ספק יאי עניותא לישראל. אמנם בעוה"ר כי משכו עלינו הצרות כעת ביטול התורה והמצוה וזה הוא כל פרי התחכמות היצה"ר הוא השטן להדיחינו מעל ה' ותורתו וא"כ המלח והמה יסורי הגלות הנידמים בפעולותיהם אל המלח המה מוסרחים ולא יועילו לקיים המצוה ולמרק העונות אף כי המה בעוכרינו כי בסיבתם לא יוכל לקיים שום מצוה מהמצוות אם כן אנן מה תהא עלן וזהו שאלת סבי דבי אתונא מלחא כי סריא במאי מלחי לה הרצון אחרי כי יסורי הגלות לא יועילו לכם להשיב שבותכם מה תקנה יש בדבר עוד:

(הגה"ה אמנם ריב"ח השיב להם כי עוד יש תקוה להגאל ע"י חבלי משיח וזה רמז להם בשלייתא דכודנייתא כי שליא הוא כינו לחבלי לידה והמה חבלי משיח וכודנייתא הוא כינוי לישראל המתוארים בתואר עקר' לא ילדה דוגמת הכודנייתא. זה שמעתי מפיו הקדוש והדברים ראויין למי שאמרן): וזהו כוונת הכתוב ויאמר ה' אל משה כו' וקם העם הזה וזנה אחרי אלהיי נכר הארץ ועזבני והפר בריתי כי מאמר ועזבני היא ביטול מ"ע כי יעזבו עבודתו והפר בריתי הוא העבירה על כל הדברים אשר לא תעשינה והוא התלכד שני מיני החולאים גם יחד חולי החמימות וחולי הקרירות כאמור ולזה אמר וחרה אפי כו' והשיגוהו צרות רבות ורעות ופרשוה חז"ל כי המה רפות שנפשו צרות זו לזו כגון זיבורא ועקרבא [ועיין בפירש"י כי היא חמימות וקרירו'] כי יען כי החולאים הם שני דברים הפכיים לעומת זה גם היסורים אשר המה רפואת החולאים היו דברים הפכיים מנגדים זה לזה בעצמותן עד כי ידוכאו ביסורים ורפואות תעלה אין להם ח"ו לסיבת ההתהפכות הנמצא ביסוריהם והוא כובד הגלות וסילוקן של צדיקים וכפי המתבאר וכזאת קרה לנו גם אנחנו היום כי נלקח ממנו מחמד עינינו צפירת תפארתינו ונפלה עטרת ראשינו אשר] הוא בערך הקזת דמינו ונשפך דמינו כמים ארצה. ועוד נוסף ע"ז צרה על צרה נגשת כי גבר עלינו עול הצרות אוי לאזנים שכך שומעות כי צרות רבות סבבונו ודברים הפכיים השתרגו עלו על צווארינו. מה יהי' אחריתינו ובמה נשוב לבוראינו כל גודרי גדר ועומדי בפרץ נאספו מנו בעונותינו גדול כים שברינו מי ירפא לנו. לזאת אחי וריעי לכו ונשובה אל ה' כי הוא מחץ וירפאינו ישוב יחיינו וכמקדם ישוב שבותינו:

ואמרו חז"ל אותו היום שנפטר אברהם אבינו ע"ה פתחו כל גדולי הדור ואמרו אוי לו לדור שאבד מנהיגו ואוי לה לספינה שאבדה קברינטה הכוונה להם בזו להיות כי מהמפורסם וידוע הוא כי הנהגת האדם נחלקת לשלשה פנים אם הנהגתו א"ע ואם הנהגתו את ב"ב והסמוכים אליו והנלוים אליו לשרתו ואם הנהגתו את בני מדינתו ונגדן אמרו חו"ל במדרש איכה קרא הקב"ה למלאכי השרת ואמר מלך ב"ו כשמת לו מת מה דרכו אמרו לו תולה שק על פתחו אמר להם אף אני עושה כן שנאמר אלביש שמים קדרות ושק אשים כסותם שוב אמר להם מלך ב"ו כשמת לו מת מה דרכו לעשות א"ל מכבה הפנסין אמר להם אף אני עושה כן שנאמר ירח וכוכבים אספו נגהם כו' שיב אמר להם מלך ב"ו כו' מה דרכו לעשות אמרו לו כופה את המיטות אמר להם אף אני עושה כן שנאמר עד די כורסיין רמיו ועתיק יומין יתיב שוב אמר להם מלך ב"ו מה דרכו לעשות אמרו מבזע פורפירא דילי' אמר להם אף אני עושה כן שנאמר בצע אמרתו בזע פורפירי' דילי' הרצון כי בהיות המלך האנושיי על מכון שבתו הנה הוא מתעסק בכל שלשת ההנהגת ההם עצמו וב"ב ובני מדינתו כל אחד ואחד לפי הנאות. אולם כאשר יקרהו אבל ח"ו הנה לטרדתו באבלו מונע א"ע מכל ההנהגות ההמה ולא ישקיף עליהן ולזה אמרו תולה שק על פתחו והוא לבל יגשו אליו מבחוץ על כל דבר עסקי הנהגתם כי סרה עיני השגחתו מהם ואמרם מכבה את הפנסין הוא העדר השגחתו מהנהיג את ב"ב ולזה יכבה את הפנסין כי לא ישקיף עליהן עוד ואמרם כופה את המטות וירמוז על העדר השגחתו מאשת חיקו ואמרם מבזע פורפירא דילי' הוא העדר השגחתו מהנהגת עצמו עד כי לא יקפיד על לבושו ויקרענו לקרעי' ולעומתן בהבורא יתעלה תולה שק על פתחו ירמוז על העדר ההשגחה מעולם השפל יושבי עמק עכור הלזה כפיית הפנסין יורה על ההעדר ההשגחה מעולם הגלגלים אשר שמה יחנו המאורות הגדולים והכוכבים ממסילותם וכופה המטות הוא סילוק ההשגחה מבני ישראל עם קרובו אשר קדשנו במצוותיו במוהר ובמתן להיות לו לעם סגולה דוגמת נשואי האשה. ככתוב (ירמי' ב') זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך. ומבזע פורפירא דילי' הוא חילול כבודו יתעלה בגוים. ככתוב (תהלים ע"ט) למה יאמרו הגוים איה אלהיהם. ולזה כאשר נפטר אברהם אע"ה הרגישו העם בהעדר שתי הנהגות הנוגע להם ואמרו אוי לדור שאבד מנהיגו כנגד הנהגתו עם בני מדינתו ואוי לה לספינה שאבדה קברינטה כנגד הנהגתו עם בני ביתו. כאשר קדמו אמרינו כי שלימות אאע"ה הי' בג"ח ובהנהגות אלו עד להפליא ובו תמך אחד מהעמודים אשר העולם נשען עליהם כי הוא הי' אחד מרגלי המרכבה כאמור וענין אמרם אותו היום שנפטר אאע"ה כו' הוא להיות כי מטיב ומשפט האנשים ההמוניים לבלתי הרגיש בנפול גבורם בעת שלום כאשר לא יהי' אליו הצורך כ"כ כי עיני הסכלות תעוור עיניהם וכל אחד יא' יתברך בלבבו לאמר שלום יהי' לי. אמנם כאשר יקרה אח"ז עת צרה ומלחמה כי יבא צר ואויב בשעריהם ויצטרכו לגבור חיל לעמוד על נפשם בקשרי המלחמה להנצל מכף אויביהם אז יתעוררו ויתנו אל לבם העדר גבורם ויקוננו עליו מרה במר רוחם. כי יראו כי אזלת יד ואפס עצור ועזוב. ומעשה יפתח עם בני גלעד יוכיחו ולזאת המלך החסיד בקוננו על אבנר. אמר הלא תדעו היום כי שר וגדול נפל בישראל ירצה באמרו היום על הכוונה הזאת עצמה לעורר את לב העם להתאבל על אבנר ולהרגיש בהעדרו כהיום הזה ולא יהיה כעדת הכסילים אשר לא יבינו רק לאחריתם בבוא עליהם שואה פתאום לזה אמר דהע"ה כי לא נכון לעשות כן רק כי הלא תדעו היום כי נפל שר וגדול בישראל. וזהו כוונת חז"ל באמרם אותו היום שנפטר אאע"ה. הרצון כי הרגישו בו בני דורו בהעדר' באותו יום עצמו להעדר הנהגתו אשר נעדר מהם [כן פי' ר"ע פיגו] וכזאת גם אנחנו היום ידעתי גם ידעתי כי באחרית הימים לא יסכל אף הכסיל ובער את תוקף הנזק הבא אלינו בהעדר רבינו הקדוש כאשר יהי' מהצורך לשאול את פיו בדבר עצה ותושי' חכמה ובינה וכאשר יפול לנו ספק בדין מהדינין לאמר אי' איפוא הרב דוואלזין לכו ונלכה ונשאלה את פיו כאשר ישאל כו' ואיננו כי לקח אותו אלהים. אמנם לא כן אחיי בינו נא זאת ושימו על לבבכם מה אבדנו כהיום הזה כי שלם הי' רבינו בדורו בכל שלשת המדות אשר עליהם העולם עומד תורה ועבודה וג"ח אשר הן המה שלשת הנהגות האמורות עצמו וב"ב ובני מדינתו. אולם בהנהגת עצמו הנה קצר מצע שכלינו מלהתבונן בי כי לא ידע אניש ערכי. אלהים הבין דרכו בקודש כי ספון וטמון הי' במעשיו מעין כל חי נעלם וגנוז הי' דרכו והלוכו בקידש כידוע מרוב התערובתי את אנשים והי' מתהלך ובא בין הבריות בענווה יתירה כאיש ההמוני ולזאת אם יאמר איש אבא עד תכלית שבחו לא נאמנה את אל רוחו. ועמדי לא כן אנכי אפס באלה נתבונן בשלימות הנהגתו את ב"ב ובני מדינתו כי כל העולם כולו הי' יונקים מזיו שפע חכמתו ומרבית תבונתו איש איש ממלאכתו אשר הוא עושה נגש אליו ונענה בעצתו עד כי ראוי לקונן עליו ביחיד אוי לה לספינה שאבדה קברניטה והוא העדר הנהגתו עם ב"ב אשר בכלל זה יוכללו כל ילדי בני ישראל המתגדלים לתורה כי את כולם קרבם להסתופף בצל ישיבתו ולהנות מאור תורתו שם עשיר ורש נפגשו יחדיו באי בצל קורתו ולזאת כולם יתוארו בתואר ב"ב ואוי לו לדור שאבד מנהיגו כי הוא הי' רבן של כל בני הגולה. והכל חייבין להתאבל עליו::

תוכן העניינים

בית דוד (דרשות)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה