אור ברסלב
בית דוד (דרשות) דוד דרוש ליומי דניסן

בית דוד (דרשות)· רבי דוד טעביל רובין ממינסק

דוד דרוש ליומי דניסן

דוד מספד מר

וכדי לסיים בנחמה כי נגמר הדפסת הספר בעז"ה ביומי דניסן ראיתי להציג הדרוש מה שדרש על מאמר חז"ל במד' (שמות רבה פ' ט"ו) החודש הזה לכם ראש חדשים הה"ד (תהלים ל"ב) אשרי הגוי אשר ה' אלהיו: משבחר הקב"ה בעולמו קבע בו ראשי חדשים ושנים. וכשבחר ביעקב ובניו קבע בו ר"ח של גאולה שבו נגאלו ובו עתידין לגאל שנאמר כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות (מיכה ז') ובו נולד יצחק (א') (א) עיין בר"ה (דף י"א.) ובו נעקד ובו קבל יעקב את הברכות עיין במדרש ויקרא (פ' ס"ט.):

עיין בפר"א פ' ל"ב וברד"ל שם):

ובו רמז להם לישראל שהוא ראש להם לתשועה שנאמר ראשון הוא לכם לחדשי השנה. ע"כ:

והנה בטרם נבוא לביאור דברי המדרש ראינו להתעורר באלו המקראות הנאמרים בתורה בפרשת החודש. ושם נאמר (שמות י"ב) ויאמר ה' אל משה ואל אהרן בארץ מצרים לאמר. החודש הזה לכם ראש חדשים ראשין הוא לכם לחדשי השנה. דברו אל כל עדת בני ישראל לאמר בעשור לחודש הזה ויקחו להם איש שה לבית אבות שה לבית. וכבר התעוררו בזה המפרשים על שבא הדבור בלשון כפול ובשינוי לשון מראש לראשון. ואיך הוא כעין הקדמה להמאמר שבא אח"ז דברו אל כל עדת בני ישראל וכו'. ועיין בכ"ז בספר אפיקי יהודה (בח"ר דריש י"ד) ועוד אני מוסיף להתעורר בזה. מדוע אמר בתחלה החודש הזה ואח"כ אמר ראשון היא. אשר שינה בלשון מזה להוא. וגם מדוע בראשונה אמר חדשים בלשון כולל. ובשני' אמר לחדשי השנה בלשון נפרד. וגם מדוע באתה המצוה שיקחו שה לבית. ומה ענין הבתים לכאן:

ולביאור כל אלה נאמר. היות כי מהידוע כי החדשים המה מתייחסים אל הירח לבעבור כי היא גומרת הקפתה בכל חודש וחודש. כדאמרינן בירושלמי במס' ר"ה מה שהחמה מהלכת לי"ב חידש הלבנה מהלכת בשלשים יום [וזה החשבון הוא בקירוב] אמנם החמה אינה גומרת הקפתה רק במשך שס"ה ימים שהוא שנה תמימה. אולם עכ"ז גם להחמה יש חדשים. והוא שבכל שלשים יום הולכת במזל מיוחד. והמזלות המה י"ב, טש"ת, סא"ב, מע"ק, גד"ד, ונמצא כי גם להחמה הוא י"ב חדשים. והוא מה שמשנית בתהלוכה בכל חודש במזל מיוחד. אמנם ההבדל ביניהם הוא מבואר. כי חדשי הלבנה המה נפרדים. וכל אחד הוא מובדל מזולתו. מאחר שבכל חידש נגמר הקפתה ומתחיל אח"כ היקף חדש. אמנם החמה אם כי גם היא משתנית מחודש לחודש ללכת במזל מייחד. עכ"ז בכללו היא הוא היקף אחד בכל י"ב חדש. רק כי ההשתנות הוא במקום שכונתה ונמצא כי חדשי החמה המה כעין גוף אחד. וחדשי הלבנה המה כגופים נפרדים. יכל זה הוא מבואר ונגלה והאריכות בו אך למותר:

והנה מהידוע כי אומות העולם מונין לחמה וישראל ללבנה. ותכן כוונת הענין הוא. להיות כי הלבנה אין לה אור מצד עצמותה. זולת מה שמקבלת מאור החמה אמנם לא שהיא נבראת כן. אפס כי בראשית הבריאה נבראת באור עצמיי כמו שנאמר (בראשית א') ויעש אלהים את שני המאורות הגדולים. רק לאחר שקטרגה הלבנה ואמרה אי אפשר לשני מלכים להשתמש בכתר אחד. אמר לה הקב"ה לכי ומעטי את עצמך כדאמרי' במס' חולין (דף ס'): ובמס' שבועות (דף ט.) ובב"ר (פ' ואו) [ופרטי ביאורי המאמרים עיין במפרשים שהאריכו לבאר זה ואכמ"ל.] וד) אולם גם לאחר שנתמעטה לא מצינו שנטל הקב"ה את אורה ממנה. רק שאמר לה לכי ומעטי את עצמך. אבל לא שנטלה ממנה אפס כי אורה גנוז בתוכיותה באופן שלא יראה החוצה. אולם עודנו נשאר בה אורה העצמיי גנוז בתוכה ולעתיד אי"ה יתגלה אורה הגנוז ואז יהי' לה אור עצמיי כמו שהיתה בראשית הבריאה כמו שאנו אומרים במאמרנו שאנו נוהגים לומר בצירוף ברכת הירח והי' אור הלבנה כאור החמה כאור שבעת ימי בראשית. כמו שהיתה קודם מיעוטה כמו שנאמר את שני המאורות הגדולים. ומקרא מלא דבר הכתוב לא יבוא עוד שמשך וירחך לא יאסף. והוא מבואר:

והנה לעת כזאת שלא נראה לנו אורה העצמיי. רק מה שמקבלת מהשמש לזאת יש בה מהמילוי והחסרון. כי בחצי חודש הראשון היא הולכת ומתרבה מדי יום ביומו. עד כי בחצי חודש היא בתכלית מילואה. ואח"ז מתחלת לחסור אורה הלוך וחסר עד סוף החודש. וענין מילואה וחסרונה גם זה ידוע כי בעת שהיא מתרחקת מהשמש בתכלית הנגוד אז היא בתכלית המילוי. כי כאשר היא עומדת נגד השמש בתכלית המרחק. אז ניצוצי וקוי השמש המכים על פני' הוא מול עבר פני' הנראים לנו. ואז יאירו לנו כל עבר פני' והוא כל חצי כדורה שכנגד פנינו. אמנם כל עוד שתתקרב להשמש לעומת זה תחסר אורה. עד כי כאשר היא מתקרבת אל השמש בתכלית הקירוב ועומדת תחתיה ממש. והוא הנקרא עת הקיבוץ. אז תחשך ותחסר אורה מכל וכל. כי פני' המאירים הוא מלמעלה נגד השמש. ולא יראה לנו רק חצי כדורה החשוך: וככה לעומת זה העם הקדוש הישראלי. אשר המה מונים ללבנה. אין להם אור עצמיי כלל. להיות להם חלק ונחלה בטובות הזמן בעולם הזה. כי יעקב ועשו חלקו ביניהם העוה"ז והעוה"ב. ויעקב נטל לחלקו העוה"ב ואין לו שום חלק ונחלה בעוה"ז וכל הטובות וברכות שיש לנו בעוה"ז הוא הכל מתנה משרי האומות וכמי שדרשו חז"ל (עיין בספרי ובילקוט פ' ברכה ובע"ז דף ב': ובתנחומא פ' ברכה שם) מאי דכתיב וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן. מלמד שהחזיר הקב"ה את התורה על כל האומות בא לעשו ואמר מקבל אתה עליך את התורה. אמר מה כתיב בה אמר לא תרצח. אמר כל עצמו של אותו האיש ברכו אביו ועל חרבך תחי' כו' (עיין במדרש שם) וכן בכולם והדבר מבואר כי מה שהחזיר הקב"ה אצל כל האומות לא שהי' הכוונה כן באמת ליתן להם התורה. כי א"כ למה אמר להם לכאו"א המצוה שהיא מתנגדת לו בתכלית הנגוד בראשית מאמרו. ולא אמר להם שארי המצות אשר אינם מתנגד לטבעם כ"כ. אולי עי"ז יקבלו עליהם גם את זאת. כאשר כן הוא מדרך הרוצה להדריך את זולתו בדרך הישר. כי לא יתחיל מראשיתו בדבר המתנגד לטבעו בתכלית ההיפוך. רק ידריכנו לאט לאט בדברים שאינם מתנגדים כ"כ לטבעו. עד כי ירגילנו מעט מעט עד אשר יחפוץ לשמוע גם בדברים המתנגדים לטבעו בהחלטי. אולם ממה שאנו רואים כי אחז בתשובתו לכאו"א בדבר המתנגד לטבעו בהחלט ידענו נאמנה. כי לא חפץ ה' בם על דרך האמת ליתן להם התורה ואם כן יפלא מדוע החזיר עליהם הקב"ה כלל אחרי אשר באמת אין רצונו בזה ומה הי' הצורך להחזרה זו כלל (עיין בילקוט ובתנחומא שם דגלוי וידוע לפני מי שאמר והי' העולם שאין או"ה מקבלין את התורה כו' שאין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו ע"ש) עוד זאת יש להשים לב על אמרו וזרח משעיר הופיע מהר פארן. מה הוא הזריחה ומה הוא ההופעה שהי' בזה. ואם בא ללמדינו שהחזיר הקב"ה התורה עליהם בלבד. א"כ יותר הי' צודק אמרו ובא משעיר ואתא מהר פארן. וכדומה מהלשונות. ומה מקום פה למליצת וזרח והופיע. אשר אין זה מובן כלל לפי הנדמה בראשית ההשקפה: אולם הדבר מבואר בזוה"ק ביתר ביאור והוא בפרשה בלק (דף קצ"ב) כי אותן שרי האומות שלא רצו לקבל התורה הם עצמם היו סרסרים בדבר שיקבלו בני יעקב את התורה ויהבו להון מתנן ונבזבזין סגיאין בכדי שיקבלו את התורה. כל שר ושר לפום חילי' האציל אליהם מכוחו עיי"ש שהאריך בזה. והדבר מבואר כי אלו המתנות שנתנו להם שרי האומות הי' ממה שיש בכוחם. והמה כלליות טובות העוה"ז אשר נתחלקו להשרים לכל אחד ואחד הצלחה מיוחדת בכח פרטי מפרטי טובות העוה"ז. וכולם שחדו מכוחם בעד האומה הישראלית בכדי שיקבלו התורה כמבואר כל זה בזוה"ק. ונמצא כי ישראל המה כלולים מכל מיני הטובות שבעולם. וזה הוא ענין הזריחה וההופעה שאמר הכתוב אמנם מהמבואר כי אחרי כי כל זה בא מחלק שרי האומות כי ישראל אין להם כלום בטובות הזמן בעוה"ז ולזה שרי האומות המה בערכינו במדריגת השמש. ואנחנו העם הקדוש הישראלי במדריגת הירח דלית לה מגרמא כלום. זולת מה שנאצל עלי' מאור החמה ולזאת או"ה מונים לחמה ואנחנו ללבנה. וכמו כן כאשר הקדמנו כי באמת גם הירח יש לה אור עצמיי שנבראת בה בראשית הבריאה רק שאורה גנוז בתוכה ולא יראה החוצה. ולעתיד אי"ה יתגלה אורה העצמיי ככה לעומת זה לעתיד אי"ה יהי' לנו אור עצמיי בזולת מה שנאצל עלינו משרי האומות:

ומאלה נשכילה לדעת. כי כן כאשר אור הירח הנאצל עלי' מהשמש הוא בהיותה בתכלית המרחק ובתכלית הנגוד מול השמש. כי אז ימלא אורה וכל עוד שתקרב עצמה אל השמש לעומת זה תתמעט אורה עד כי בעת היותה בתכלית הקירוב. והוא בעת הקיבוץ תחסר אורה מכל וכל ככה לעומת זה גם טובת הזמן הנאצל עלינו משרי העמלקים הוא כמו כן בהיותינו מרוחקים מהם בתכלית הריחוק ובתכלית הניגוד לבלתי התערב בעמלקים לעשות כמעשיהם. ולבלתי נלך בחוקותיהם. אולם כאשר נתקרב אליהם לעשות כמעשיהם ח"ו חסרנו כל טוב. ודי בהערה זו לכל משכיל ישמע חכם ויוסיף לקח:

והיה כן מהצורך בעת נתינת התורה לבעבור כי לא יתכן קיום התורה והמצות בעוה"ז בהיותם חסירים וריקנים מכל שפע טובה כי עניות מעבירין את האדם על דעתו ועל דעת קונו (עיין מש"כ בבית דוד בדרוש א') ומקרא מלא דבר הכתוב (תהלים ק"ה). ויתן להם ארצות גוים ועמל לאומים יירשו בעבור ישמרו חקיו ותורותיו ינצרו. ובזולת הסכם ורצון העמים כולם הי' מהנמנע ליתן להם איזה חלק בעניני טובות העוה"ז כי מפאת עצמם אין מזל לישראל (עיין שבת קנ"ו). וירושה לעשו ויתר האומות כולם להם נתנה הארץ וכל אשר עליה למורשה ולזאת ברצות ה' לתת תורה ומצות לעמו. הוכרח לסבב בתחלה את התורה על כל פתחי האומות זולתינו ולשאול את פיהם אולי יקבלוה ופתח להם בדבר המתנגד לכל א' וא' עפ"י דרכו למען לא יקבלוה. ולמען ישפיעו מטובם על זרע בני ישראל עבדיו כל אחד ואחד מכחו שיחדו בעדם. כאמור:

וזהו עומק תעלומות כוונת הכתוב בתחלת ברכת משה רבינו עליו השלום ושם נאמר. וזאת הברכה אשר בירך כו' ויאמר ה' מסיני בא וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן וכו' אשר לפי הנדמה בהשקפה ראשונה אין להם שום סמיכות אל הברכות. כי מה ענין נתינת התורה מסיני וזריחתו משעיר והופיעו מהר פארן אל הברכות הנאמרות אח"כ. אולם יובן במה שהקדמנו. להיות כי מגדר הברכה לחול על דבר יש. כי אין הברכה שרויה בריקן (עיין מש"כ לעיל בדרוש ה') וכמאמר אלישע אל אחת מנשי בני הנביאים. הגידי לי מה יש ליכי בבית [וע' ט"ז ריש ה' חנוכה] כי ענין הברכה הוא תוספת להרבות את המועט בשפע עצום ולזאת כאשר רצה משה לברך את ישראל הוכרח תחלה לעורר על ענין שפע טובות העוה"ז מאין בא להם. למען יהי' מקום לברכה לחול עליהם ולזה הקדים לאמר ה' מסיני בא וזרח משעיר הופיע מהר פארן כו' כי משם בא מוצא שפע מקור הברכות בעוה"ז להם. ועל אלה התחיל לאמר ברכתו להפרותם ולהרבותם בשפע וריבוי עצום כיד ה' הטובה עליו. והוא מבואר:

ובש"ס חולין פרק גיד הנשה (צ"א ב') ובסנהדרין (צ"ה. ב'.) ויזרח לו השמש כאשר עבר את פנואל (בראשית ל"ב) וכי שמש לו לבדו זרחה. א"ר יצחק שמש הבאה בעבורו זרחה בעבורו. דכתיב וילן שם כי בא השמש והנה בש"ס דילן לא נתן שיעור בכמות משך זמן השקיעה והזריחה אולם במדרש רבה בראשית (פ' ס"ח.) נתן שיעור לזה ושם נאמר אותן ב' שעות שהשקיעה לו הקב"ה חמה בצאתו מבית אביו. אימת החזירן בחזירתו לבית אביו. הה"ד בראשית ל"ב.) ויזרח לו השמש אמר לו הק"בה את סימן לבניך. מה אתה בצאתך השקעתי חמה ובחזירתך החזרתי לך גלגל חמה כך בניך בצאתם (ירמיה ט"ו) אומללה יולדת השבעה. ובחזירתן (מלאכי ג') וזרחה לכם יראי שמי וגו' ע"כ. והדבר צריך ביאור מה הוא ענין השתי שעות שגבלו בו זמן השקיעה והזריחה עוד זאת יש להבין אמרם אף בניך בצאתם אומללה יולדת השבעה. והכוונה הוא על סוף המקרא נפחה נפשה באה שמשה בעד יומם שנראה מזה שגלו שלא בזמן. וכל זה צריך ביאור:

אמנם הדבר מבואר עפ"י מה שאמרו בגיטין (פ"ח. א') מאי דכתיב וישקוד ה' על הרעה ויביאה עלינו. כי צדיק ה' אלהינו משום דצדיק ה' וישקוד ה' על הרעה ויביאה עלינו. אלא צדקה עשה הקב"ה כו'. עולא אמר שהקדים שתי שנים לונושנתם. ופי' רש"י היינו צדקה שמיהר להביא להרעה לסוף שמנה מאות וחמשים. דהיינו שתי שנים קודם ונושנתם דהוא בגימטריא תתנ"ב. ואם שהו עד ונושנתם הי' מתקיים בהם כי אבד תאבדון חס ושלום: ומעתה נגלה לנו כוונת המדרש במה שנראה ממנו שגלו קודם לזמנן כי הכוונה הוא על אותן ב' שנים שגלו מקודם לונושנתם. וזהו עצמו גבול הב' שעות שגבלו במדרש ששקעה חמה שלא בעונתה שאותן ב' שעות רומזין על ב' השנים:

אמנם אם שזה הוא כוונת המדרש בלי ספק עם כל זה הדבר יפלא וזר מאוד מלהאמין שאם היו מתקיימין עוד שתי שנים בארץ לא הי' להם שום תקומה ח"ו. ואיה איפה זכות התורה והמצות שמקיימין בארץ אויביהם ומסירת נפשם על קדושת שמו יתברך וכי כל אלה הי' לריק ח"ו. אולם יובן במה שהקדמנו כי ישראל מונין לירח. והירח לית לה מגרמה כלום רק במה שנאצל עליה מאור השמש וכמו כן ישראל אין להם שום חלק בטובות העולם רק במה שניתן להם במתנה משרי האומות בעת מתן תורה כאמור. ואותן המתנות לא היו רק על תנאי שיקיימו התורה והמצות כאשר צוה ה' לעשות אותם. ככתוב ויתן להם ארצות גוים ועמל לאומים ירשו בעבור ישמרו חוקיו ותורותיו ינצרו והוא מבואר. אולם כאשר יפרקו מעליהם עול התורה והמצות וילכו בשרירות לבם כי אז לא יהי' להן שום חלק באותן המתנות. ולזה נתנו גבול יזמן קצוב הנרמז בונושנתם. אמנם אור העצמיי שיש להירח אשר הוא מעותד לבא בראשית אלף השביעי ככתוב והי' אור הלבנה כאור החמה. כי אז יהי' להלבנה אור עצמיי ואז יהי' גם לנו חלק בטובות העוה"ז גם מבלעדי המתנות שנתנו לנו משרי האומות בעת מתן תורה כי החלוקה שחלק יעקב עם עשו ויתר העמים לתת להם טובות העוה"ז אינו רק עד אלף השביעי אבל יום השביעי יהי' כולו קודש לה' לשמוח בו עם ישראל עמי. ולזה אם היו מתקיימין בארץ עוד שני שנים כמנין ונושנתם לא היו נגאלין עד אלף השביעי. אולם במה שהקדים שתי שנים לגלותן מקודם. בזה הכשירו כל אלף הששי לגאולה. כי מדה טובה מרובה על מדת פורעניות ה' מאות פעמים כמו שהוכיחו חז"ל ממה שאמרו ועושה חסד לאלפים לאוהביו ולשומרי מצותיו. ובמדת פורעניות נאמר פוקד עון אבות על בנים ועל בני בנים על שלשים ועל רבעים. ולזה במה שהקדים פורענותן של ישראל שתי שנים כאשר יבוא מהצורך לשלם להם עבור זה במדת החסד. יצטרך לשלם אלף שנים. ונמצא כי כל האלף הששי הוכשר לגאולה. אמנם בתנאי אם ישובו בתשובה. ועל אלף הששי אמרו היום אם בקולי תשמעו אמנם עד אלף הששי (עיין בסנהדרין דף צ"ח). א"ל ר"י בן תורתא לרע"ק עקיבא יעלו עשבים בלחייך ועדיין בן דוד לא בא כי על אלף החמישי נאמר נתנני שוממה כל היום דוה. ולהיות שבעוה"ר כבר יצאו מאלף הששי יותר מת"ר שנים ועדיין בן דוד לא בא יהי' כולה על הדעת לומר כי אם לא ישובו בתשובה ח"ו יחזור הדבר לכמו שהי' שלא יגאלו ח"ו עד אלף השביעי. אמנם בלתי אפשר לומר כן כי אם כן יהי' פעולת ה' במה שהקדים שתי שנים לרעה ולא לטובה כלל ח"ו. וזהו דבר נמנע כי מפי עליון לא תצא הרעות. וזהו כוונת הכתוב (זכריה י"ד) והי' יום אחד יודע לה' לא יום ולא לילה והי' לעת ערב יהי' אור. כי הכוונה על האלף הששי [כי יומו של הקב"ה אלף שנה שלא נוכל לתאר אותו בגדר החלטי לא בתואר יום ולא בתואר לילה כי הדבר תלוי בתשובה. ובל תאמר כי אחרי כי עברו כל כך מהשנים ולא נגאלו (לבעבור שלא שבו בתשובה) שיתכן להיות כן ח"ו עד אלף השביעי. לזה אמר והי' לעת ערב יהי' אור והכוונה שבהכרח יהי' אור בטרם כלות אלף הששי למען יהי' פעולת ה' (אשר פעל עמם להגלותם שתי שנים קודם) לטובה אם מעט ואם רב לפי מעשיהם:

וזהו עצמו כוונת המדרש מה שאמרו אף בניך בצאתם השקעתי להם חמה והכוונה על אותן שתי שנים שקודם לונושנתם ובחזירתן וזרחה לכם יראי שמי וגו'. והכוונה הוא על סוף המקרא שכתוב בו וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה. ירצה אותו שמש שהוא נובע מאותו הצדקה שהקדים שתי שנים לונושנ' וכמו שאמרו צדקה עשה הקב"ה כו' והוא מבואר. את כל אלה (מן המאמר בש"ס במס' חולין עד כאן) לקטתי מפי סופרים וספרים ומדברי הרב בעל נזר הקודש. ושפתים יושק:

ולדעתי זהו הנרמוז במגילות רות. ושם נאמר ותקם בטרם יכיר איש את רעהו. ואו יתירה כתיב ולא קרי ובמדרש שם על אותו הפסוק. אמר ר' ברכיה בטרם יכיר איש. בטרו"ם כתיב שנשתהתה שש שעות כמנין הואו. והדבר יפלא כי אחרי כי הואו מורה על משך זמן שכיבתה א"כ יותר הי' צודק לכתבו במקרא ותשכב מרגלותיו ולא במקרא ותקם אמנם להיות כי רות היתה אמה של מלכות וממנה צמחה שורש נשמתה של מלך המשיח. ולזה כל עניני סיפורה ומעשיה מורם על ענין מלך המשיח. ובמדרש הנעלם ביאר דברי הכתוב ליני הלילה והי' בבוקר אם יגאלך טוב יגאל ואם לא יחפוץ לגאלך וגאלתיך אנכי חי ה' שכבי עד הבוקר. כי הכוונה הוא. ליני הלילה הוא כינוי לגלות המכונה בשם לילה. והי' בבוקר (ירצה לעת הגאולה) אם יגאלך טוב (ירצה אם יגאלך מעשיך הטובים) שתשוב בתשובה שלימה לפני ה' יגאל ואז יהי' הגאולה קודם זמן המוגבל כמי שאמרו זכו אחישנה ואם לא יחפוץ לגאלך שלא יהי' בידך מצית ומעשים טובים. אז וגאלתיך אנכי (ירצה שיהי' הגאולה בהכרח לזמן הקצוב הנרמז במאמר בעתה ולזה אמר חי ה' שכבי עד הבוקר. וזה נרמז גם כאן בואו של בטרום. והכוונה שעמידתה וקימתה הי' בטרם ואו שעות. וזה רומז לזמן הגאולה שהי' בהכרח בטרם כלות אלף הששי והוא מבואר ונכון. שים לבך לזה כי עמוק הוא:

ובאלה נבוא לביאור אלה המקראי קודש הנאמרים בפ' החודש. להיות כי כבר קדמו אמרינו כי חדשי החמה המה כעין גוף אחד מחובר מאיברים רבים וכמו כן שנת החמה הוא היקף אחד רק שמשנית בתהלוכה בכל חודש ללכת במזל מיוחד. וליה יצדק לאמר על חדשי החמה ראשי כי מליצת ראש יבוא בדבר שהוא גוף אחד. כי ישבו בו ראש וסוף ואמצע. אמנם מליצת ראשון לא יבוא רק בדברים הנפרדים. ולזה חדשי הלבנה יבוא בהם תואר ראשון. יען כי חדשי הלבנה כ"א נפרד מחבירו היקף מיוחד ולזאת יען כי לעת כזאת אנחנו מקבלים האור בטובת ממה שניתן לנו במתנה משרי האומות בשעת מ"ת וגם יציאת מצרים הי' בשביל מתן תורה כאמור בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה. ולזאת אמר בעת גאולתם החודש הזה לכם ראש חדשים והכוונה על חדשי החמה ולזה יצדק בו מליצת ראש. וגם כי אמר חדשים בלשון כולל. יען כי חדשי החמה אורה נגלה ונראה לכל ולזה יבוא בו על נכון מליצת הזה. כי מליצת הזה יבוא בדבר שהוא נגלה ומראה אליו באצבע לנוכח. (וכפי מה שביארנו במאמר חטאו בזה חטאו בהוא). ועיין (בספרי ב"ד מהד"ק) אמנם בחדשי הלבנה שהמה נפרדים יבוא עליהם מליצת ראשון. ויען כי הלבנה אורה העצמיי גנוז בתוכה ולא יתגלה רק לעתיד איה"ש. לזה אמר בו מליצת הוא. כי מליצת הוא יורה על הנסתר. וכמבואר בדריש הנ"ל. וגם כי אמר לחדשי השנה בלשון רבים. יען כי חדשי הלבנה נפרדים זה מזה. ויבוא עליהם גדר הריבוי. ולבעבור כי חדשי השנה אין בהם מההתחלפות. רק בשכונת המקום ולזה בא מצות הפסח ויקחו להם איש שה לבית אבות שה לבית. הנה כי נתלה מצוה זו בהשכונה והמקומות. ובאלה הותרו כל הספיקות שעמדנו עליהם. ותוכן כוונת הענין בפנימיותו הוא. הגם כי גאולה זו הוא מאור הנאצל עלינו משרי האומות שהם במדריגת החמה. ולזאת אינם טובות מתמידות. ויבוא בהם ענין המילוי והחסרון. וכמו שאמרו במדרש פ' החודש. כי רמז להם המלכות בשלשים דורות דוגמת הירח. וקחשיב ט"ו דורות מאברהם עד שלמה שהיו בתכלית ההצלחה וקאמר הא סיהרא על מילואה. ומשם ואילך היו הליך וחסור. וקחשיב ט"ו דורות משלמה עד צדקי' שאז נחשך ונחסר אורם מכל וכל וקאמר הא סיהרא על פגמא. עיי"ש במדרש. והכל הי' לסיבה הנזכרת כי כאשר היו מתרחקים מהאומות בתכלית המרחק וההתנגדות. לעומת זה הי' מתרבה ונתוסף אורם. וכאשר החלו עצמם להתקרב עליהם לעומת זה היו הלוך וחסור עד כי בעת החורבן שנתקרבו אליהם בתכלית הקירוב ומאז נחסר אורם מכל וכל אולם לעתיד אי"ה נקוה שיתגלה איר הירח העצמיי הגנוז בתוכה כמו שהיתה בראשית הבריאה ולעומת זה גם לנו יהיה אור עצמיי בעוה"ז ויהי' טובותינו מתמידות ובלתי מופסקית בשים זמן מהזמנים ולזה אמר החודש הזה לכם ראש חדשים על גאולת מצרים. ואמר עוד ראשון היא לכם לחדשי השנה על הגאולה העתידה שעלי' ענינו מיחלות ומצפות שתהיה ב"ב. והוא מבואר:

והן המה דברי המדרש הנצב פתח השער. שאמר שבו נגאלו ובו עתידין ליגאל. ובו רמז להם שהוא ראשון להם לתשועה שנאמר ראשון היא לכם לחדשי השנה. והוא מבואר. ויען כי משה ואהרן היו בדמיון השמש והירח. כי אהרן הי' מקבל ממשה דוגמת הירח המקבלת מהשמש וליה הי' ענין אהרן לתיקון חומרייתם בהיותו אוהב שלים ורודף שלום. ומשה לתיקון צורתם כמו שבארנו בדרוש מי זה מלך הכבוד (בהשמטות עיי"ש) להיות כי גם החומר והצורה המה בדמיון השמש והירח. לזאת בא מאמר מצוה זו אל משה ואל אהרן. שים לבך לדברים האלה כי נפלאים המה:

תם ונשלם שבח לאל בורא עולם:

תוכן העניינים

בית דוד (דרשות)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה