בית דוד (דרשות)· רבי דוד טעביל רובין ממינסק
דוד דרוש י"א
מגילה דף י' ע"ב. ר' אבא בר כהנא פתח לה פתחא להאי פרשתא מהכא כי לאדם שטוב לפניו נתן חכמה ודעת ושמחה ולחוטא נתן ענין לאסוף ולכנוס לתת לטוב לפני האלהים כי לאדם שטוב לפניו זה מרדכי הצדיק ולחוטא נתן ענין לאסוף ולכנוס זה המן לתת לטוב לפני האלהים זה מרדכי ואסתר דכתיב ותשם אסתר את מרדכי על בית המן:
מודעת זאת בכל הארץ כי כלליית הטובות המוכרחיות להמין האנושיי בכללו האף כי רבים המה למיניהם ואי אפשר לפורטם עכ"ז כולמו יכנסו תחת אלה שלשת הסוגים והמה החיים והמדע והפרנסה וכמו שכתב הרמב"ם במורה אשר לזה אמרו חז"ל ויבא יעקב שלם שלם בגופו שלם בממונו שלם בתורתו כי בזה נכללו כל מיני הטובות האנושיית ולזה הייתה גזירת המן על שלשתן כי על הגופות גזר להשמיד להרוג ולאבד ועל ממונם גזר ושללם לבוז ועל עסק הגיונם בתורת ד' הנה דרשו חז"ל במגילה על אותו מקרא כתוב ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר אורה זו תורה ושמחה זה יו"ט וששון זה מילה ויקר אלו תפילין ולמדו כן מהוראת הכתובים ועיין בפירש"י. שפירש שעל כל אלה המצות גזר המן עליהם וכבר ביארנו דבריהם אלו לעיל:
והנה מהידוע כי כל עיקר עצמת גזירתו של המן הי' כפי המחוייב מפאת סדרי המערכה וזה הי' ענין מה שהפיל פור הוא הגורל מיום ליום ומחודש לחודש כי הי' מחפש אחרי הזמן שיהיה בתכלית השפלות לפי הוראת המזל עד שעלתה בידו ליום שלשה עשר לחודש שנים עשר הוא חודש אדר כי מצאם לפי הוראת מזלם להיות גזירתו עליהם מתקיימת בכל אלה וכאשר הפיר ה' עצתו וקלקל מחשבתו הנה לא הספיק הדבר לשדד המערכה אשר היתה מורה עלינו לרעה בלבד ולהעמידו על גדר המיצוע שלא יהיה לרעה לא לנו ולא להם רק כי נהפך מהקצה אל הקצה כי נשתנו עליהם סדרי המערכה עד כי פור המן נהפך לפורינו ככתוב ונהפוך הוא אשר ישלוטו היהודים בשונאיהם והיה זה יען כי הדבר לא ישתנה רק מפאת הפכו כמבואר בטבע ולזאת לא היה באפשרי לבטל הוראת הזמן כי אם בהפכו. אמנם לא מצינו התהפכות הזמן לטובה עלינו רק בשני דברים בגופם ובתורתם כי על גזירתו בכליון הגופות נהפך הדבר ושלטו היהודים בשונאיהם וגם בענין הגזירה הנוגע ליקרת צורתם ברצותו לבטלם מאלו המצות העיקריות בדת אשר המה רשומי האותות שבינינו לבין קונינו נהפך הדבר והדר קיבלוהו בימי אחשורוש אשר ע"ז אמר הכתוב ליהודים היתה אורה וכדרשת חז"ל וגם כי נתוספו לנו על ידו אותות ומועדים חדשים אלו ימי הפורים אשר לעד לא יכרתו ולא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא יסוף מזרעם אולם בענין גזירות הממון לא נהפך הדבר ומקרא מלא דבר הכתוב פעמים ושלש ובביזה לא שלחו את ידם. ויש להבין מה ראו על ככה שלא לשלוח יד בביזה הלא באגרות שכתב אליהם מרדכי נאמר ושללם לבוז כמו שנאמר באגרות המן וא"כ מדוע נמנעו מזה ולא עשו כאשר צוה אליהם מרדכי לקיים בעצמם חיל גוים תאכלו וכו' אולם אמיתת הענין הוא להיות כי כבר ביארו המפרשים בדבר הכתוב שאמר ואתם כתבו על היהודים כטוב בעיניכם בשם המלך וחתמו בטבעת המלך כי כתב אשר נכתב בשם המלך ונחתם בטבעת המלך אין להשיב אשר ההרגש בו מבואר כי א"כ איך ישיבו הספרים הראשונים שכתב המן לאבד את היהודים אשר גם המה נכתבו בשם המלך ונחתמו בטבעת המלך ולביאור זה אמרו המפרשים כי באמת זה הוא הענין שהוצרכו להפך הדבר שהיהודים ישלטו בשונאיהם לאבד כל חיל עם ומדינה הצרים אותם טף ונשים ולא הספיק להם בביטול הגזירה מאתם לבד להיות כי זה היה בלתי אפשר להשיב את הספרים כמו ששאלה אסתר יען כי כתב אשר נכתב בשם המלך אין להשיב אפס כי ברצות המלך לבטל את הגזירה לשאלת אסתר הוכרח להפך את הדבר לאמור כי גם כוונתו הראשונה במכתביו הקודמים היה להשמיד זרע עמלק הארור וע"ז היה כוונת הפתשגן הנכתב בלשון סתמיי וכמו שקדמו בזה אמרינו בדרוש לפ' זכור. רק כי המן שינה מכוונת המלך להפך את הדבר על היהודים וכאשר נתוודע זה למלך כי שקר בימינו צוה לתלותו על העץ ולזה הספרים השניים היו דרך ביאור אל המכתבים הראשונים לאמר כי כן היתה כוונת המלך בעצם וראשונה ולא כהמן שרצה להפך הדבר והן הנה דברי הכתובים והוראתם ויאמר המלך אחשורוש לאסתר המלכה ולמרדכי היהודי הנה בית המן נתתי לאסתר ואותו תלו על העץ על אשר שלח ידו ביהודים לאבדם ואתם כתבו על היהודים כטוב בעיניכם בשם המלך וחתמו בטבעת המלך כי כתב אשר נכתב בשם המלך ונחתם בטבעת המלך אין להשיב ירצה כי אחרי אשר נעשה משפט חרוץ בהמן לתלות על העץ ולתת את ביתו לאסתר מעתה הנקל לכם להפך הדבר לכתוב כטוב בעיניכם על היהודים שהמה ישמידו זרע עמלק הארור ולאמר שכן היתה כוונת המלך ראשונה אשר לכך נתלה המן בשנותו מכונת המלך כי להשיב את הספרים בסתם באופן שלא יגיע שום רעה לאו לזה ולא לזה הוא מהנמנע כי כתב אשר נכתב בשם המלך אין להשיב וזה ברור ומעתה דעת לנבון נקל כי זה שכתב מרדכי במכתביו ושללם לבוז לא מפאת שכן היתה כוונתו בעצם רק כי הי' מוכרח לכתוב כן מאחר שכן היה כתוב במכתבי המן ומכתביו של מרדכי לא הי' רק דרך ביאור אל הקודמים ולזאת הי' מהנמנע לבטל א פרט אחד ממה שנתבאר בראשונה אפס כי הי' בידו לפרשם ולאמור כי כוונת המלך היה על זרע עמלק הארור לא על היהודים:
אמנם בכדי שיבינו היהודים כי אין כוונתו לזה באמת לזה נתחכם מרדכי לרמוז להם את זאת ברמז דק באופן שלא יורגש השינוי כ"כ אל ההמון רק המשכילים בעם המה ישיתו לבם לזה והוא בשנותו קצת ממכתביו של המן להיות כי המן כתב להשמיד ולהרוג ולאבד את כל היהודים כו' ביום אחד בשלשה עשר לחודש שנים עשר הוא חודש אדר ושללם לבוז. הנה כי הקדים הגבלת הזמן למאמר ושללם לבוז אשר כוונתו בזה מבוארת כי עיקר קפידתו בזמן אינו רק על עצם ההשמדה בשלימות כפי רצונו כי באמת לא הי' באפשרי לעשות שתיהם ביום אחד ועכ"ז תהי' ההשמדה בתכלית השלימות כי זמן יום אחד לא יספיק לזה לזה התיר להם לבוז שללם גם אחרי הגבלת הזמן המוגבל ולכך בא מאמר ושללם לבוז אחרי הגבלת הזמן לאמר כי אין זמן מוגבל לזה ויוכלו ע"ז גם אחרי כן בכל עת ובכל שעה אולם במכתבי מרדכי נאמר אשר נתן המלך ליהודים אשר בכל עיר ועיר להקהל ולעמוד על נפשם להשמיד להרוג ולאבד את כל חיל עם ומדינה הצרים אותם טף ונשים ושללם לבוז ביום אחד וכו' הנה כי הקדים מאמר ושללם לבוז להגבלת הזמן אשר זה יורה ברור כי גם הביזה לא הותר להם רק ביום ההוא ולא אחרי כן וגם ביום ההוא הקדים ציווי ההשמדה להביזה אשר זה יורה כי ההשמדה היא העיקריי' בציויו והביזה טפילה לה אם יספיק להם הזמן ע"ז ולכך מאליהם נמנעו היהודים מלשלוח יד בביזה יען כי כבר הקדמנו שזמן יום אחד לא יספיק לזה ולזה ושתהיה ענין ההשמדה בתכלית השלימות כפי היכולת ולזה ביום ההוא עסקו בעיקר הציווי והוא ההשמדה ובזה כלו מעשיהם כל היום ההוא עד כי לא נשאר שום זמן לעסוק בביזה וביום שלאחריו לא הותרה להם ולזה מאליו נמשך הדבר שלא שלחו ידם בביזה והודיענו צדקתם של אותו הדור כי אף כי הביזה הוא מהדברים שנפשו של אדם מחמדתן ביותר עכ"ז המה לא שתו לבם לזה רק כי שמו עיקר מגמתם בכל היום ההוא בכל עצמת כחם ויכולתם בענין ההשמדה לבעבור כי היא אחת ממצות התורה עד כי יקר היה בעיניהם המותה לשונאיהם ולא השאירו להם מהזמן אף רגע אחד לבלות זמנם בענין הביזה. וזהו מה שאמר הכתוב ובבזה לא שלחו את ידם להודיע שבחם וצדקתם בזה וזה נכון ומבואר ולזה נתכווין מרדכי במכתביו כי אחרי כי לא נתן להם מהזמן רק בזה היום עצמו מאז ידע בנפשם כי לא יפנו עוד אל השלל בזה היום ליקרת הזמן אצלם לקיים בו עיקר המצוה כאשר נצטוו ע"ז בתוה"ק כמבואר. ועכ"פ הנה עינינו הרואות כי בדבר הממון לא נהפכה גזירתו של המן עלינו לטובה מהקצה אל הקצה לבוז שללם. וזה לאות כי בזה נשארו על הוראת המזל כבראשונה לרע להם וכפי הפור של המן כי אלו הי' מתבטל כח מערכת המזל גם בזה בלי ספק כי הי' מתהפך לטובה מהקצה אל הקצה כאשר הי' כן הענין בגזירתו על גופם ועל תורתם והי' זה יען כי ענין נס זה לא הי' מהניסים המפורסמים הנובעים ונגזרים מפעולת שם הוי"ה ב"ה. וכענין ניסי מצרים והים ודומיהן אפס כי הי' מעוטף בשמלת הטבע הנובע מפעולת שם אלהים [וכמו שהארכנו בזה די באר בזה די באר בדרוש לעיל] לזה הי' מההכרח להשאיר קצת מקום להוראות המזל ונשאר בענין איבוד ממונם: והנה כבר כתבנו בדרוש לז' של פסח כי כאשר יהפך ה' ברחמיו את רוע הוראת המזל לטוב לנו. לא יהי' ענין ההתהפכות ההוא רק בזמן ההוא לפי שעה כפי הצורך לנו אפס כי ההתהפכות ההוא נשאר קיים לעד תמיד כל הימים כי מיני אז והלאה שב המזל להיות עזרתה לנו לטובה בימים האלה עד כי אמרו חז"ל האי בר ישראל דאית לי' דינא בהדי עכו"ם למצ' לי' נפשי' באדר כי חסדי ה' לא יתמו ולא יכלו בשום זמן מהזמנים וכבר הארכנו בזה בדרוש הנזכר קחנו משם. ויען כי בימי' האלה עודנו נשאר הוראת המזל לרוע בענין איבוד ממונם כאשר הקדמנו. לזאת ראה מרדכי בחכמתו לתקן את זאת במצות מתנות לאביונים נמשך למשאחז"ל ב"ב דף י' על ר' יוחנן דחזי בחלמי' בריש שתא על בני אחתי' דיגרבו מנהון למלכותא שבע מאה דינרין כפינהו ועשינהו לצדקה כו' עי"ש. ובאלה יתבאר לנו כוונת הכתובים בסוף מגילת אסתר. ושם נאמר וקיבל היהודים את אשר החלו לעשות ואת אשר כתב מרדכי אליהם כי המן בן המדתא האגגי חשב על היהודים לאבדם והפיל פור הוא הגורל להומם ולאבדם ובבואה לפני המלך אמר עם הספר ישוב מחשבתו הרעה אשר חשב על היהודים על ראשו ותלו אותו ואת בניו על העץ ע"כ קראו לימים האלה פורים על שם הפור על כן על כל דברי האגרת הזאת ומה ראו על ככה ומה הגיע אליהם. ויש להעיר במקראות אלה:
א. יש להתבונן במאמר את אשר החלו לעשות ואת אשר כתב מרדכי אליהם כי מאמר את ואת הנה הוראתו הפשוטה הוא על שני נושאים מתחלפים כמו את המשכן ואת כל כליו את הארון ואת הכפורת את המנורה ואת כל כלי' ורבות כאלה אשר בכל אלה הכוונה מבוארת כי הוראתם הוא על שני נושאים נפרדים מה שלא יצדק בכאן לפי הנדמה בראשית ההשקפה כי מה מהנושאים הנפרדים שהי' בכאן עד שיבוא עליהן מליצת את ואת. הלא לפי הנדמה לא הי' הכוונה רק ששמעו לגזירת מרדכי וקבלו עליהן לעשות כפי פקודתו. א"כ יותר הי' צודק אומרו וקבלו עליהם לעשות כאשר צוה עליהם מרדכי ומה מקום פה למליצת את ואת:
ב. גם מאמר כי המן וכו' אין לו מובן כלל כי אם הוא מלשון האגרות אשר כתב מרדכי וכמו שנראה שהבין כן הרב בספר יוסף לקח א"כ מדוע הפסיק באמצע במאמר וקיבל היהודים ואם הוא מדברי כותב המגילה ג"כ יפליא למה חזר לשנות הדברים האלה אשר כל המגילה מלאה מסיפורים האלה ומה חידש בזה אל הקודם:
ג. גם מאמר על כן קראו לימים האלה פורים אין לו שום קשר אל הקודם ובפרט מה שאמר על כן על כל דברי האגרת הזאת אין לו מובן כלל: אמנם יובן כל אלה במה שהקדמנו היות כי המזל הי' מחייב בזמן ההוא אשר עליו עלה הפור הוא הגורל לרוע בשלשתן בגופם ובממונם ובתורתם וכאשר הפכו ה' לטובה הנה לבעבור כי לא היה נס החלטיי אפס כי היה מעוטף בשמלת הטבע לזאת לא נהפך רק באלו שני הענינים והוא בגופם ובתורתם. אמנם עודנו נשאר קצת מקום להוראת המזל בממונם אשר לזאת ראה מרדכי לתקן זה לדורות הבאים שיהי' הוראת הזמן עליהם לטובה בכולם במצות מתנות לאביונים כי הזמן ההוא אשר נהפך עליהם לטובה לא הי' לפי שעה בעת ההיא לבד אפס כי טובו נשאר לעד פד כי אמרו חז"ל האי בר ישראל דאית לי' דינא בהדי עכו"ם למצי לי' נפשו באדר וכמו שהארכנו בזה בדרוש לז' של פסח קחנו משם והן הנה דברי הכתובים והוראתם. להיות כי משתה ושמחה ומשלוח מנות עשו כן היהודים מעצמם גם בזולת פקודת מרדכי כמבואר שהתחילו כן לעשות בטרם הגיעו אליהם דברי מרדכי יען כי הבינו מעצמם היות נכון הדבר לעשות זכרון לנס ההוא ולקבוע יו"ט במשתה ושמחה ומצות משלוח מנות ג"כ הוא מכלל המשתה ושמחה כמו שמצינו בעזרא שאמר אכלו משמנים ושתו ממתקים ושלחו מנות לאין נכון לו כי קדוש היום לאדונינו הנה כי גם בחגים אחרים ג"כ נצטוו בשילוח מנות מהיותו מכלל משתה ושמחה אמנם מצות מתנות לאביונים לא ידעו הכריחותו יען כי לא ידעו מהגורלות שהפיל המן ומהוראות הזמן אשר היה מחייב אליהם לרעה ומרדכי במכתביו הוסיף עליהם מתנות לאביונים לטעם הנזכר וכ זה מפורש ומבואר הטיב לקוראו בכתוב ולזה בא דבר הכתוב וקבל היהודים את אשר החלו לעשות והוא המשתה והשמחה ומשלוח מנות אשר מעצמם החלו לעשותם בטרם הגיעו אליהם דברי מרדכי. וגם את אשר כתב מרדכי אליהם. והוא מצות מתנות לאביונים את אשר הוסיף עליהם מרדכי במכתביו. ומעתה יבוא על נכון מליצת את ואת. כי המה שני נושאים נפרדים כמו שהוא בכל מקום ואינו נתינת טעם לבד כמו שעלה על דעתינו בספיקות ולזה בא הכתוב ליתן טעם להכרח מצות מתנות לאביונים ואמר כי המן בן המדתא חשב על היהודים לאבדם והפיל פור הוא הגורל להומם ולאבדם והכוונה שעלה בידו הגורל יותר ממה שחשב באופן שהוראת הזמן היה עליהם לרוע מאוד וענין נס הצלחתם היה מעוטף בשמלת הטבע אשר בבואה לפני המלך אמר עם הספר וכו'. לזאת נשאר קצת מקום להוראת הזמן וצריכים לתקן זה במצות מתנות לאביונים ולזה כאשר השכילו היהודים ע"י מכתבי מרדכי ענין הפור והוראת המזל אשר היה מחייב עליהם לרוע ובחמלת ד' עליהם נהפך להם לטוב לזאת קראו לימים האלה פורים ע"ש הפור יען כי זהו עיקרו ותוקפו של נס שנתהפך עליהם הוראת המזל מרעה לטובה מה שלא הבינו כן מקודם כי סברו שהמן טעה בדמיונו והיה סבור שהזמן היה מורה עליהם לרעה ובאמת הוא מורה לטוב לזאת לא הי' נחשב להם להקרא ימים האלה פורים רק כי קראוהו יום ישועה וכדומה מהשמות לפי ענין הנס אמנם עתה השכילו היות כי ראוי להקרא לימים האלה פורים על שם הפור וזהו אומרו על כן קראו לימים האלה פורים על שם הפור על כן על כל דברי האגרת הזאת ירצה כי מדברי האגרת הזאת השכילו לדעת כי מהנכון לקראם פורים על שם הפור יען כי זהו עיקרי ותוקפו של נס ויש להמליץ עוד זה בסופו של מקרא באמרו ומה ראו על ככה ומה הגיע אליהם כי הנה באמרו מה ראו על ככה ירצה לפי מה שהי' עולה על דעתם מתחילה בטרם הגיעו אליהם דברי מרדכי ובאמרו ומה הגיע אליהם הוא לפי מה שהשכילו לדעת מהגעת דברי מרדכי אליהם והוא מבואר ונכון:
המורם מדברינו אלה היות כי בענין גזירת איבוד ממונם נשארו בעת ההיא על הוראת המול והעד הנאמן ע"ז מה שבביזה לא שלחו את ידם ומה שמצינו כי מרדכי ירש עושרו של המן שתי תשובות בדבר האחד כי זה הי' שלא בזמן הפור כי הי' ביום ב' של פסח בשעה שנתלה המן ולזה נאמר במגילה ביום ההוא נתן המלך אחשורוש את בית המן כו' אשר בקדמות ההשקפה יפלא מה בצע בהודיענו באיזה זמן הי' אם ביום ההוא ואם ביום אחר אמנם הוא מבואר לפי המדובר. זאת ועוד אחרת כי לא זכה לזה מפאת עצמותו כי אם באמצעיית אסתר אשר היתה מוצלחת גם עפ"י הוראת המזל בהיותה מלכה וזהו כוונת המאמר הנצב בפתח השער אשר כבר התעורר בו הרי"ף מדוע בראשיתו אמר זה מרדכי הצדיק בלבד ולבסוף מאמרו צירף גם את אסתר עמו באמרו זה מרדכי ואסתר שנאמר ותשם אסתר כו' וגם מה הרגיש בכתוב הזה עד שהי' מוכרח לדרשו על מרדכי ואסתר. אמנם יובן במה שהקדמנו היות כי ראשיתו אמר כי לאדם שטוב לפניו ולא הזכיר עליו את השם. וסופו אמר לתת לטוב לפני האלהים וגם כי הוקשה לו במה זכה מרדכי לעושרו של המן אחרי כי בזה לא נתהפך עליהם הוראת הזמן לטובה וכפי אשר הקדמנו ולזה בא ליישב ולומר כי באמת לא זכה לזה מפאת עצמותם כי אם באמצעיית אסתר אשר היתה מוצלחת גם עפ"י המזל ולזה הזכיר עלי' את השם אלהי' המורה על כוחות המזל והבן בדברים האלה כי נכונים המה מאוד:
ובמדרש סוף מגלת אסתר אשר קצירו רעב יאכל ואל מצינים יקחוהו ושאף צמים חילם אשר קצירו זה המן רעב יאכל זה מרדכי ואסתר ואל מצינים יקחוהו לא בזיין ולא בצנה אלא בתפילה ותחנונים כד"א צינה וסוחרה אמיתו זה היא התפלה המגינה על הצרה וכצינה שמגינה על האדם במלחמה ובזכות התפילה שנתכנה בצינה יקחוהו להמן ומנין שעשו תפלה הה"ד שק ואפר יוצע לרבים ומה תקוה לשק ואפר בלא תפילה ושאף צמים חילם מי דחק לממונו של המן מרדכי ואסתר המצומתם להם ע"כ כוונו באמיתתן ג"כ למה שכתבנו בדרשת ר' אבא בר כהנא אלא שצריך להגיה בראשיתו ולמחוק מילת לאסתר כי כן הוא מדוייק בלשון הכתוב שאמר רעב יאכל בלשון יחיד ולא אמר רעבים יאכלו בלשון רבים מכלל דאינו מוסב רק על מרדכי לבדו ובסופו שאמר צמים בלשון רבים בזה יצדק לדרשו על מרדכי ואסתר ועפ"י הגהה זו הנה דבריהם מכוונים ומתאימים לדרשת ר' אבא בר כהנא כאמור וזה ברור לענ"ד: