בית דוד (דרשות)· רבי דוד טעביל רובין ממינסק
דוד דרוש ז
הלומד מחברו:
הלומד מחבירו פרק אחד או הלכה אחת צריך לנהוג בו כבוד שכן מצינו בדוד מלך ישראל שלא למד מאחיתופל אלא שני דברים בלבד קראו רבו אלופו ומיודעו שנאמר ואתה אנוש כערכי אלופי ומיודעי. הלומד מחבירו פרק אחד או הלכה אחת אפילו אות אחת על אחת כמה וכמה שצריך לנהוג בו כבוד:
הצעה:
אם מגדר הסוגים. דומם. צומח. חי. מדבר. להיות כל אחד ואחד נפרד מזולתו בגדר חיותו ולא ישתתף עמו בגדר הסוג הנצב תחתיו ואיש הישראלי (בהיותו בעל ד"ת) הנה עוד נעלה ונפרד מכלליות הסוג המדברים (אשר אינם בעלי ד"ת כאמוריים וכנענים ודומיהן) רב העילוי וההפרד כערך התחלקות הסוגים זה מזה עד כי לסוג בפני עצמו יחשב. יתחייב מזה כי ימצא לו חיים מיוחדים מוגבלים נבדלים ונפרדים מחיי כלליות המין האנושי זולתם. יהי ה' אתם:
הקודם הוא גלוי ומבואר מאוד. אם מפאת השכל אם מפאת הוראות הכתובים ומאמרי חז"ל כי הסוג הראשון והוא הדומם כענין האבנים ודומיהן. הנה גדר חיותם הוא בהתקבץ חלקיהם הנפרדים ואסיפתן כי בהיות חלקי היסודות הארבעה אשר הורכבו מהמה מתאחדים ומתקשרים אלו באלו. על התמונה אשר הוטבעו עליו. חי חי יקראו:
אמנם בהתפרד חלקיהן המקובצים וסר מהם הכח המאחדם ומקשרן כאשר יבאו במו אש ולהבה תלהט בם. אז יסור מהם הכח החיוני. כענין דבר הכתוב [נחמי' ג'. ל"ג.] היחיו האבנים האלה מערמת העפר והמה שרופות. והוא מבואר. אמנם סוגי הצומח כענין האילנות והצמחים והפרחים למינהן. הנה גדר חיותם הוא. בהיותם רטובים לפני שמש. צומחים עלי מים רבים יציצו ציץ יפריחו פרח. הדודאים נתנו ריח ועץ השדה יתן פריו אולם בסור מהם הכח המגדל יבש חציר נבל ציץ ועץ השדה ימיש מעשות פרי אז יצאו מגדר החיוני האף אומנם כי עודנו לא נעדר מהם הכח המקשר והמאחד חלקי היסודות אלו באלו. עם כל זה לא יתארו בתואר החיים יען כי החיים ההמה מיוחדים לסוגי הדומם הפחותים מערכם וככה לעומת זה גם בסוגי בעלי חיים ובסוגי המדברים הנה גדר חיותן מוגבל ומופרד כל סוג וסוג לעצמו כי חיי הבעלי חיים הלא המה ההרגשה והתנועה וההעתק ממקום למקום ויתר הפעולות החיונית דומיהן וחיי המין האנושיי המדברים הלא הוא ההשכלה והדעת והתבונה וההבחנה בין האמת והשקר ורובי הפעולות האנושיית השכליים המסתעפים מהם ולא ישתתפו זה לזה בגדרן ובהעדר החיים המיוחדים לסוגי הבעה"ח. והחיים האנושיים לסוגי המדברים לפגרים מתים יתחשבו ויתדמו האף אומנם כי לא נופלים המה עודנה מהחיים הפחותים המיוחדים להסוגים הנצבים תחתיהם עכ"ז לא לחיים יחשב להם זה בערכם. והוא מבואר לכל משכיל ודי בזה לביאור הקודם: אמנם אמות המשפט השני גם הוא גלוי ומבואר וכבר הרבו לדבר בזה כל גדולי חקרי לב. אבירי המפרשים ומכללם הרב בעקידה כי העם הקדוש הישראלי. הנה הוא נעלה על כלליות המין האנושי זולתם (שאינם בעלי ד"ת כאמוריים וכנעניים אשר ירשו את ארצם) רב ההתחלקות וההפרד לא כערך ההתחלקות וההבדל המיני הרצון. כי גם בסוג אחד ימצאו כמה מינים מתחלקים ומתחלפים. נפרדים ונבדלים. ונעלים זה על זה כענין ההבדל הנמצא בסוגי הדוממים כי יש אבן יקרה אשר לא תסולה בכתם אופיר ולא תקח פז תמורתה ויש אבנים פחותים מושלכים בראש כל חוצות וברחובות קרי' וכל החפץ ימלא כפו מהם באין מכלים ומעכב. והנה אף אומנם כי נפרדו זה מזה במעלה ובקנין. עכ"ז בגדר הסוגיי ישתתפו כי לכולם בשם דומם יקרא וככה לעומת זה במיני הצומח ובסוגי הבעלי חיים כי הרבה המה למיניהן בהמות שדה וחיתו יער צפור שמים ודגי הים ולא ישתוו ולא ידמו זל"ז במעלה ובקנין רק כי גדר הסוג משתתפן כי לכולם חי חי יקרא וכן בכלליות המין האנושי ימצאו המון צבאות תמורות חליפות. גבורים וחלשים. חכמים וסכלים. יש אשר כגובה ארזים גבהו וחסון הוא כאלונים. ויש צעירי הקומה קצרי הבנין. כקומת האזוב אשר בקיר. אולם בגדר הסוג ישתתפו גם המה:
אמנם אנחנו העם הקדוש הישראלי אשר בחר בנו האל והבדילנו [מהאמוריים והכנענים] להיות לו לעם סגולה כדבר הכתוב [שמות י"ט ה'] והייתם לי סגולה כו'. הנה ההתחלקות וההפרד ההוא. אינו כערך ההבדליים המבוארים אשר אינם הבדלים החלטיים יען כי על כל פנים ישתתפו בשום צד. הרצון בתואר השם. אפס ההבדל הזה הוא הבדל סוגי הרצון כערך ההתחלפות וההתחלקות הסוגים זה מזה. וזה אם בתואר השם ואם באיכות ומהות. והנה בתואר השם הדבר מבואר בדברי חז"ל. אתם קרוים אדם כו' ובתואר זה יובדלו מעל יתר העמים הקדמונים ויתרוממו מעלה מעלה כאשר יופרדו ויוחלקו בשמותם הסוגים זה מזה. אמנם באיכות ומהות גם הוא יתבאר כי הנה מצאנו ראינו כי מגדר ומטיב כל הסוגים להיות כל אחד ואחד ניזון מהסוג הפחות מערכו ונצב תחתיו כי ממשפט הצומח להיות מזונו העצמיי מסוג הדומם הנצב תחתיו כי יינק שפע שבע רצון ממטר השמים ומחלב הארץ אולם סוגי הבעלי חיים. הנה מזונם העצמיי הוא צמחי השדה ועשבי יער וכל סוג הצומח בכללם והנחש לקללה תחשב לו להיות עפר לחמו אשר הוא שתי מדריגות למטה מערכו וככה לעומת זה גם בסוגי המין האנושיי המדברים הנה מזונם העצמיי הוא כל סוגי הבע"ח בכללם כמאמר רב חסדא אנא לא בעניותי אכלי ירקא ולא בעתירותי כו'. היכא דליעול ירקא ליעול בשרא וכוורא ולבעבור כי הבדל הבדילנו האל ורוממנו מכל לשון למעלה ראש כערך התרוממות מעלת הסוגים זע"ז עד כי שבו כל העמים הקדמונים להיות במדריגות מזון לנו כמשפט הסוגים הפחותים להיות למזון להסוגים אשר למעלה מהם כאמור לזאת נאמר ואכלת את כל העמים אשר סביבותיך והוא מבואר וכלב בן יפונה הקניזי ברצותו לחזק ידים רפות. לבל ימס לבב העם מגבורת הענקים ומקומת גבהם אמר אל תיראו כי לחמנו הם סר צילם מעליהם כו'. הרצון. אחרי כי הם אינם משתתפים בגדרינו עד כי שבו היותם לנו בערך הלחם לאכלה א"כ למה זה תיראו מהם הלא תראה כי האדם עם היותו קצר הבנין רפה המזג ניתר הקשרים בערך הבעלי חיים רמי הקומה עכ"ז גם את הארי גם את הדוב ינהיג וימשכנו בכפל רסנו ויטנו לכל אשר יחפוץ לסיבת יקר צורתו והוא מבואר והי' זה לסיבת יוקר נשמת הישראלי אשר היא אצולה משמי מרום וממקום קדוש תהלך עד אשר לפי' נעלה גם על צבא השמים ועל השכליים הנבדלים הפשוטים ועם כי הראשונים חשבו לנמנע שיהי' האדם יקר הערך מהגלגלים והשכלים הנבדלים והרבו להביא ראיות לדבריהם עד כי המליץ הגדול אסף חיל בחפניו כל דברי הקדמונים ומבחר ראיותיהם ורוחו הוא קבצן כעמיר גורנה. וכללם במלות קצרות בפרק אחד מספרו כמשפטו אחרי דברו שמה על ענין הגלגלים ויקר ערכם ותכלית פעולתם בנמצאים השפלים הגשמיים יושבי קצה ארץ נושבת הלזו גזר אומר לא שלכך נוצרו לעבוד יצורים אובדים שהמה גבוהם עליהם ונכבדים מהם חלילה ליוצרם להכניע היקר לזולל והעומד לעובר ולא יחשב פועל חכם שיכין כלים משקלם עשרת אלפים ככר כסף לעשות מהם מחט ברזל אשר בדבריו אלה כלל כל דברי הקדמונים וראיותיהם כי באומרו שהמה גבוהים עליהם ונכבדים מהם הכוונה לו שהמה יקרי הערך בערך הנמצאים השפלים אם מפאת מצבם השמיימי אשר יתייצבו שמה בשמים ממעל ואם מפאת עצמותם הנה הנם נכבדים מהנמצאים השפלים לזכות חומרם אשר בהיר הוא בשחקים והעדר גשמיותם ובאמרו חלילה ליוצרם להכניע היקר לזולל והעומד לעובר הוסיף עוד בראיות היותם יקרים להעדר התאוות וכל הדברים ההכרחיים מהחושים הגשמים האנושיים כענין האכילה והשתי' והשינה ודחות המותרות וביותר חוש המשגל כי חרפה היא לנו וזהו אמרו לזולל וגם מפאת נצחיותם אשר המה יחיו חיים נצחיים מיום היותם עד היום הזה ולא ישתנו בשום זמן מהזמנים לא כן הנמצאים השפלים כי המה יצורים עוברים ולא יתקיימו קיום אישי רק קיום מיני וזהו אומרו העומד לעובר אלה הם דבריו:
אמנם כבר הכה על קדקוד סברתם זאת הרב בעקידה וסתר כל דבריהם אחת לא' והתפלסף עמהם בתכלית ההתפלספות והדיוק בפרק וא"ו מספרו כי תדרשנו ומצאת רק אפס קצתם נביא הלום מדבריו והוא כי הן אמת. כי מפאת חומרו הנה ימצא בו כל הדברים האלה לגנאי אמנם נשמת שדי האצולה משמי מעל השוכנות בקירות לב איש הישראלי. איך יתכן לכנותה בשם זולל אי עובר חלילה. חלילה. הס מלהזכיר כי אחת מפינת יקרת יסודי התורה הוא להאמין כי הנפש נצחיית וקיימת חי' אחרי הפרדה מהבנין הגופניי ותתאחד ותתדבק בשרשה באלהים חיים מהמקום אשר חוצבה ומי אשר לא יאמין באלה ח"ו. הנה הוא יוצא מכלליות הדת עד כי בחרות אפו בהם ובסברתם זאת גזר אומר. כי הדעת הזה. נובע ונוגר ממעיינו הכופרים המחזיקים בקדמות. שים עינך עליו אבספרתו יעל דבריו נוסיף. כי אם מנצחיותם ישפטו ם כי המה יקרים יותר מהמין האנושיי. הנה כל סוג דימם בכללו הוא יותר נצחי מהאדם והארץ יהלזאת אשר נתונה היא נתונה תחת כפות רגלינו עומדת לעד מיום היותה עד היום הזה ואיך יתכן שיהיו גם המה יקרים יותר מהמין האנושיי. אמנם כן הוא ממשפטי הדברים כל עוד היותם יותר שלימי הצורה לעומת זה יהיו יותר חלושי חומר כאשר הוא מטיב סוגי דצח"מ כי כל עימת שיתעלו בצורתם זה מזה לעומת זה יוחלש חומרם עד כי המין האנושי להיות יותר שלם הצורה על זולתו. הנה חומרו הוא היותר חלוש ועלול ומעותד למקרי ופגעי הזמן מכל הסוגים זולתן ויען כי קדמו אמרינו כי האיש הישראלי המתואר בתואר אדם עוד נתעלה על כל הסוג המדברים להחשב לסוג בפני עצמו כל עומת זה גם חומרו הוא החלוש מכל העמים ככתוב עקב ז. ז כי אתם המעט מכל העמים. וכבר עמד על החקירה הזאת הרב בעקידה וביאר בזה משל עץ הגפן הנאמר ביחזקאל והוא מתוק לחיך ושפתי' ישק:
המורם מזה כי האיש הישראלי. הנה חלישות חומרו ורפיון מזגו היותו רפה וחלש מכל היצורים הוא אות על שלימות צורתו ובזה נסתר גם הראי' אשר הביאו מיוקר חומריות הגלגלים וצבא השמים כי לפי המדובר אמנם נהפוך הוא כי הוא הראי' על הפכו כי פחיתות החומר וחלישותו הוא האות על שלימות צורתו. אמנם כ זה בהיות מאוויי האיש הישראלי ועסקיו והשתדלותו בדברים האלהיים הנפשיים הנוגעים לשלימות צורתו כי או מה שיחסר לו מפחיתות חומרו ישלים בעילוי צורתו. אולם בסורו מלכת בדרכי ה' וישים כל מאוויי לבו ומגמת רעיוני אחרי העסקים הקנינים המדומים הנוגעים לחלק חומריותו הנה אמנם כן הוא. כי גם הסוג הדומם. יהיה יקר ממנו לחוזק חומריותו ונצחיותו. והן הנה דברי קהלת בן דוד מלך ישראל באמרו [קהלת א'] מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש. דור הולך ודור בא. והארץ לעולם עומדת וזרח השמש ובא השמש ואל מקומו שואף זורח הוא שם כי המקראות האלו המה קשי ההיתיך והקישור מה רצה המלך החכם בכל אלה. אמנם יובנו דבריו במה שהקדמנו והוא כי רצונו לדבר עם האיש הישראלי המתואר בתואר אדם לאמר. מה יתרון לאדם הלזה אשר עלה מעלה מעלה על כלליות המין האנושיי המדברים עד כי לסוג בפני עצמו יחשב. אם ישוב עמל נפשו ומגמת לבבו ותשוקת רעיוניו ומחשבות סעיפיו בענינים החומריים הנתונים תחת הזמן וזהו אומרו בכל עמלו אשר יעמול תחת השמש כי מפאת החומר הנה הארץ היא נצחיית יותר מן האדם ולזה אמר דור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת והוא מבואר ובמדרש וכי מי נברא בשביל מי הארץ בשביל דור או הדור בשביל הארץ הוי אומר ארץ בשביל דור. והדור כלה והארץ קיימת כו' והוא מכוון לדברינו אלה אמנם כאשר ישתדל ויתעסק בענינים הנפשיים הנוגעים לשלימת צורתו הנה ישוב להיות נצחי יותר מהארץ כי לעתיד לבא הנה שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה ונשמותיהן של צדיקים יוצררו בצרור החיים תחת כסא הכבוד. ואם כי יגווע וימות מהעולם הזה הנה ההעדר ההוא אינו החלטי רק כענין שקיעת השמש מעל אופקינו אמנם יזרח להאופק אשר תחתינו כענין הידוע ממשפט כדוריות הארץ והרז"ה ביאר בזה דבר הכתוב [תהלים י"ט] יום ליום יביע אומר ולילה ללילה יחוה דעת כי לפי הנדמה בראשית ההבטה אי' איפוא יפגשו הימים זה בזה הלא הלילה מפסקת ביניהם ויותר הי' צודק אומרו יום ללילה ולילה ליום ולפי המדובר יובן לך זה יען להיות כי ממשפט התמונה הכדוריות כאש יתנוצץ ויבריק עליו אור נוגה לא תאיר רק מחציתה האחד ומחציתה השני תעדר מהאור ההוא ותשאר חושך וככה לעומת זה גם הארץ הזאת להיותה כדוריית הנה אור השמש לא יאיר לה רק על מחציתה האחד ומחציתה השני יחשיך ויהי ערב וכאשר יסבב הגלגל היומי ותשקע מעל אופקינו יתהפך הדבר והי' אור להחונים תחתינו. עד כי האור והחושך המה כענין שני הנקודות הרשומות וחקוקות בגלגל ואופן המסבב במרוצה כי ירדפו זה אחר זה תמיד כל הימים ולא ישיגו האחד את האחד לעולמי עד יען כי כל עוד יעתק האחד ממקומו וירוץ בחמת כוחו אחר השני לעומת זה גם השני כבר נדד הלך למרחוק ככה גם האור והחושך יתנהגו על זה הסדר כי האור לא יראה חושך לעולם כי נהורי' עמי' כל הימים והוא מתגלגל סביבות הכדור מאופק אל אופק. עד שובו אל הנקודה אשר התחילה וחוזר חלילה וככלות פעמי רגלי האור ויהי אך יצוא יצא והנה החושך אחריו עד כי לא ישבותו כל ימיהם מרדוף זה את זה אשר לסיבה זאת הוא נמנע בשום פעם ובשום זמן מהזמנים אור מבלעדי חושך וחושך מבלעדי אור לכל החונים סביבות הכדור הארציי ככתוב [בראשית א' כ"ב] ויום ולילה לא ישבותו ולכוונה זו תקנו לנו מסדרי התפלות גולל אור מפני חושך וחושך מפני אור והוא מבואר ליודעים ולזה היטב אשר דבר אדונינו המלך בנועם זמירותיו יום ליום יביע אומר ולילה ללילה יחוה דעת. הרצון על ריבוי הימים מהאופקים המתחלקים אשר יסבב בהם השמש פעם כה ופעם כה והוא נכון ושפתים ישק. וככה לעומת זה גם הגויעה וההעדר מהאנשים הבעלי ד"ת אינו העדר בחלטיי ח"ו רק בערכינו כענין שקיעת השמש. אמנם זורח הוא שמה בעולם הנצחיי ושואף הוא בכל אוות נפשו לשוב אל המקום אשר חוצב משם לעמוד לשרת לפני ה'. לאור באור פני מלך חיים ולחיות החיים הנעימים המתוקנים לצדיקים. וזהו כוונת אומרו. וזרח השמש ובא השמש ואל מקומו שואף זורח הוא שם והוא מבואר. ודי בזה לביאור המשפט השני:
אמנם הנמשך מאלה שתי המשפטים כי אחרי כי האדם הלזה הוא האיש הישראלי. הנה הוא נעלה על הסוג המדברים הבדל סוגי כי יתחייב שתמצא לו חיים מיוחדים מוגבלים ונפרדים מכל חיי המון האנושיי זולתו כדבר האמור. וא"כ נשאר לנו איפה פה לדעת במה יבדל ויפרד מהם בגדר חיותו כי לפי הנראה בתחילת ההשקפה ובקדמות הרעיון יתדמו זה אל זה באין מפריד ולביאור זה נבוא הלום מאמר אחד ממאמרי חז"ל במדרש [בראשית רבה פרשה א'] והוא דבר אחר אל תקרי אמון אלא אומן התורה אומרת אני הייתי כלי אומנתו של הקב"ה בנוהג שבעולם מלך בו"ד בונה פלטין אינו בונה מדעת עצמו אלא מדעת אומן והאומן אינו בונה אותו מדעת עצמו אלא מדעת דפתרין ופנקסאות יש לו האיך הוא עושה חדרים האיך הוא עושה פשפשאות כך הי' הקב"ה מביט בתורה ובורא את העולם והתורה אמרה בראשית ברא אלהים. ואין ראשית אלא תורה. האיך מה דאת אומר ה' קנני ראשית דרכו:
הצעה:
הלא בהיות כי מגדר כל פעולה ופעולה להתדמות לפועלה וכל מעשה לעושהו ועלול לעילתו וכל סיבה למסובבו והעולם הלזה נברא על פי התורה כדברי חז"ל יתחייב מזה שיהי' העולם הלזה כל יציריו ונבראיו ומחלקותיו תאיו גנזכיו ואולמיו נחלקים על פי התורה. לפי חלקיו ופרטיו טוריו וסדריו ומחלקותיו. כי את זה לעומת זה עשה האלהים. והנה ביצירת האדם כבר ביארו לנו החכמים האמיתים האלהיים אשר באו בסוד ה' כי כל יצוריו גידיו ועורקיו מכוונים מול חלקי התורה ולזאת גזרו אומר כי התורה נחלקת לרמ"ח מצוות עשה ושס"ה מצות לא תעשה ולעומת זה גם באדם ימצא רמ"ח אברים ושס"ה גידים. והנה בבחינה זו כבר תהי' התורה בערך הדפתראות ופנקסאות אשר ביד האומן כי מפעולתם הוא לצייר הבנין בכללו על התמונה הנרשמת בהן. אולם לא יוסיפו תת כח שלימותם בדברים הנפעלים על ידם לתת בהן שלימות עצמיי יען כי גם המה נעדרים מהם אמנם התורה הקדושה. הנה מבלעדי הציור והתמונה עוד נוסף ע"ז כי היא היא הנותנת שלימות עצמי ושפע ברכה וחותכת חיים לכל חי כאשר בא דברי חז"ל אלמלא לא קבלו ישראל התורה הי' חוזר העולם לתוהו ובוהו עד כי יתחייב מזה שכל מצוה ומצוה בפרטה. הנה היא המחי' את האבר המכוון לעומתה ולזאת הסכימה מאמר חז"ל באמרם מלמד שנמלך הקב"ה בפמליא שלו על כל אבר ואבר והשיבו על מכונו הכוונה להיות כל אבר ואבר מכוון מול מצוה נפרדת אשר היא היא המחי' את האבר ההוא על פני תבל ארצה ומתאחדת בו לעולם שכולו ארוך לאור באור פני מלך חיים והגאון בביאוריו למשלי ביאר זה הפסוק [משלי יג. י"ב.] בז לדבר יחבל לו הרצון כי כאשר יבוז לשום מצוה קלה או יקרה הנה נחסר ממנו האבר המכוון לעומתה ונעשה כאלו חבול בגופו ומחוסר אבר ולכוונה זו יש להמליץ דבר הכתוב בפרשה [שופטים י"ח. י"ג] תמים תהי' עם ה' אלהיך והוא מבואר וזהו הכוונה לחז"ל באותו מדרש אשר זכרנו באומרם מלך ב"ו בונה פלטין כו'. כך הי' הקב"ה מביט בתורה ובורא העולם והיא ענין בחינה הא'. היות העולם מצוייר בכללו על ציור תמונת התורה. אמנם עוד הוסיף לומר והתורה אמרה בראשית כו' ואין ראשית אלא תורה כו' הכוונה על הבחינה השנית היות היא הנותנת חיים לכל חי והי' זה יען כי התורה היא עצמת מקור החיים והיא חי' בעצמותה וזהו עצמו ההבדל שבין התורה ובין יתר החכמות הטבעיות אשר הוגים בהם הפילוסופים כי כל החכמות לפגרים מתים יתחשבו אמנם התורה היא חיונית בעצם. והנה אם ישים איש ענין השתדלותו לראות איזה אבן יקרה הנמצאת בסגולת המלכים טמונה באוצרותיהם ליוקר ערכה וגודל חשיבותה הנה אם יהי' בכח השתדלותו להשיג זה אז יראנה. אולם אם יחסר לו ההכנות הצריכים לזה לא יראנה. לא כן האיש אשר ישים השתדלותו לראות איזה אדם גדול ומפורסם בתורה כי אז אף אם בכח השתדלותו לא הי' מגיע לזה עם כל זה הנה האיש בהתוודע אליו עוצם תשוקת זולתו ורוב כוספו לחזות בנועם פניו וכי כבר השתדל על כל אשר בכוחו לעשות הנה מעצמו ימציא עצמו אליו כי כמים הפנים כו' כן לב איש אל רעהו וככה לעומת זה המשים השתדלותו להשיג יתר החכמות זולת התורה הנה לא ישיג רק כל אשר יהי' בכח שכלו להשיגם ויותר אין. אמנם המשים השתדלותו להשיג חכמת התורה כי אז גם מה אשר לא יהי' בכח שכלו להשיג עם כל זה הנה התורה תמציא עצמה אליו וזהו דבר הכתוב [משלי ח' י"ח] אני אהבי אהב ומשחרי ימצאונני הרצון כי ביתר החכמות לא יתכן לתאר כי החכמה אוהבת את האיש ההוגה בה כי אין בהם רוח חיים ורק האיש הוא אוהב את החכמה אבל לא החכמה אותו אמנם התורה בהיותה מקור חיים. הנה היא אוהבת להוגים בה כמאמר חז"ל נקרא ריע אהוב והוא מבואר. וכן בברכת חתנים קבעו שמח תשמח ריעים האהובים כי עיקר מעלתם בהיות כל אחד נאהב מזולתו כ"א יהי' אוהב ולא נאהב אין לך מדרגה פחותה מזה ולזה התורה מכרזת ואומרת אני אוהבי אהב הרצון כי אינני כיתר החכמות אשר אין בהם האהבה להוגים בהם כי פגרים מתים המה וכל רוח אין בהם לא כן אנכי כי אוהבי אהב ולזאת ומשחרי ימצאונני בלי ספק כי אנכי אמציא עצמי אליהם אם אראה עוצם השתדלותם מה שאין כן בכל החכמות זולתה כאמור שים לבך לזה כי נפלא הוא:
ומעתה הנה נתבאר לנו הדבר אשר עמדנו עליו לדעת גדר החיות המיוחד לאיש הישראלי כי לפי המדובר הנה כי גדר החיות ההוא הוא לחיות ע"פ דרכי התורה והמצוה ובזה יבדלו מכל העמים הקדמונים ובזולת זה אם לא יעדרו מהם ההרגש והתנועה וההעתק וההשכלה ודומיהן עכ"ז לפגרים מתים יחשבו. יען כי החיות ההוא הוא פחות מערכם כענין חיות הצומח כאשר יעדר מהם כח הצמיחה הגם כי לא נופל הוא עודנה מהתאחדות היסודות וקישורם כסוג הדומם עכ"ז לא יתכן הקראם חיים יען כי נעדר מהם החיות המיוחד להם ולכוונה זאת אמרו חז"ל רשעים בחייהם קרוים מתים. הרצון. הגם כי לא יעדרו מכל הכוחות החיונים הטבעיים עכ"ז לא לחיים יחשב להם כדבר האמור ודוד המלך ע"ה אמר (תהלים ק י"ז) לא אמות כי אחי' ואספר מעשי יה. הכוונה כי לא ימות בעודו היותו חי כמשפט אנשי רשע וכסיל אשר בחייהם קרוים מתים רק כי אספר מעשי יה והוא מבואר. וזהו דבר הכתוב (נצבים ט"ו ט"ו) ראה נתתי לפניך את החיים כו' ובחרת בחיים למען תחי' אתה וזרעך. והנה אומר ובחרת הוא משולל הבנה כי הבחירה והרצון המה שני דברים מתחלפים כי הדברים הבחיריים אינם רצוניים והרצוניים אינם בחיריים כי מליצת הבחירה לא תפול רק בדברים אשר אינם נרצים לנו מפאת עצמותם כ"א מפאת ערך זולתם כאשר יבחר האדם הרע במיעוטו לבל ילכד ברשת רגליו ולבל יפול ברעה גדולה מזו אם אין לו מנוס ומפלט להמלט ולעמוד על נפשו להצילה מכל וכל כאשר נאמר לדוד (שמואל ב' כ"ד י"ב) בחר לך אחת מהן ואעשה לך כו' ויאמר דוד אל גד צר לי מאוד נפלה נא ביד ה' וביד אדם אל אפולה. והדבר מבואר כי לו הונח הדבר לפי רצונו כי מרצונו לא הי' בוחר אף באחת מהנה. אמנם כאשר הוכרח לבחור באחת מהן עפ"י דבר ה' אז בחר בנפילה ביד ה' ובמדרש והובא בפי' רש"י (ד"ה כ"א) שמו דמיון נאות לזה משל לאדם שאומרים לו הנך מת ואצל מי תבחור לקבור אצל אביך או אצל אמך אמר אוי לאזנים שכך שומעות כו' והוא מבואר. אמנם הרצון יפול בדבר הנרצים לנו מצד עצמותם וזהו דבר הכתוב (ישעי' ס"ו) גם המה בחרו בדרכיהם ובשיקוציהם נפשם חפצה ירצה כי דרכי העבודה אינם רצוניים להם בהחלט כענין העבודה הידועה להעביר הבנים במו אש ומי הוא הסכל ובער אשר ירצה בזה מפאת עצמותו להמית את בניו יוצאי חלציו. אמנם בחרו בזה לבעבור חפצם להתדבק בשיקוציהם והוא מבואר ולכוונה זו תיקנו לנו מסדרי התפלות אתה בחרתנו מכל העמים אהבת אותנו ורצית בנו כי המה שלשה מדריגות מתחלפות מתעלות זו על זו אשר במעט ההשקפה. יתבאר לך כל זה וא"כ נשאר לנו איפה פה לדעת איך יפול תואר הבחירה בבקשת החיים ויותר הי צודק אומרו ורצית או וחפצתם בחיים עוד זאת יש להתבונן על אומרו למען תחי' אתה וזרעך כי הוא דבר שפתי' אך למותר כי מי לא ידע בכל אלה כי הבחירה בחיים הוא למען נחי' על פני תבל ארצה:
אמנם במה שביארנו יותרו לך שני הספיקות. יען כי החיים האמיתים המיוחדים לאיש הישראלי לחיות עפ"י דרכי התורה והמצוה. אינם נרצים לכלליות ההמון לבעבור התלבשותם בלבושי גוש גלומי' חומר העכור הלזה אשר מטיב משפטו הוא להטות גבר לכל אשר יחפוץ והוא לחיות החיים המדומים אשר חלק ה' לכל העמים הקדמונים אשר ע"פ האדמה אשר לפי הכוונה האלהיית האמיתית לא לחיים יחשב להם זה בערכם. כדבר האמור ולזה אמר ובחרת בחיים למען תחי' אתה וזרעך הרצון כי החיים האלה אשר אנכי מצוך היום. הנה הנם חיים בחיריים לפי רצונך המדומה ולפי חומרך הגשמיי וסיים אמרו למען תחי' הכוונה שיהי' החיים האלה מיוחדים ומתייחסים לך ולזרעיך לא החיים הפחותים המיוחדים לכל חי זולתכם. והוא מבואר ונכון. ולכוונה זו הפליג המליצה מרע"ה בכלותו לדבר אל בני ישראל את כל דברי התורה הזאת. ושם נאמר (בסוף סדר האזינו) ויאמר אליהם שימו לבבכם לכל הדברים האלה אשר אנכי מצוה אתכם היום כי לא דבר רק הוא מכם כי הוא חייכם. והנה אומרו כי לא דבר רק הוא מכם הוא מאמר קשי ההיתוך ומשולל הבנה כי מה מקום פה למליצת רק ויותר הי' נכון אומרו כי לא דבר רע או נקלה או פחות הערך הוא כי תואר רק לא נאמר רק בדבר המורק מכלי אל כלי כענין שמן תורק שמך או כדבר הכתוב (בראשית ל"ז) והבור רק אין בו מים גם מאמר מכם אין לו שחר וכבר עמדו ע"ז חז"ל ודרשו כי לא דבר רק הוא ואם רק הוא מכם הנך רואה כי הרגישו חז"ל בזאת ולזאת פסקו לקראי בסכינא חריפא ופרשוהו כי הוא מאמר המתהפך. ועכ"ז צריך ביאור ע"ד הפשט גם צריך עומק להבין דברי חכמים וחידותם. כי גם דברי חז"ל בעצמם סתומים וחתומים: אמנם אמיתית דבר יה יתבאר לנו כאשר נתבונן בשאלת החכם והרשע כי הרשע באמרו מה העבודה הזאת לכם כפר בעיקר. ולפי הנדמה הלא גם החכם כמוהו יאמר מה העדות והחוקים והמשפטים אשר צוה ה' אתכם ומהו ההפרש וההבדל אשר מצא בעל ההגדה בדבריהם עד כי הפריש והבדיל ביניהם מהקצה אל הקצה לכנות את זה בשם חכם. וחבירו בשם רשע וכבר עמדו ע"ז כל גדולי מפרשי ההגדה ובכל דבריהם לא נתקררה דעתי:
ולבאור זה נעיר הערה א. והוא:
כבר גדרו כל בעלי ההגיון את שני התארים האלו. והן המה העצם והמקרה. כי המה שני דברים מתחלפים כי העצם הוא כל דבר שמעמיד ומשלים אמיתית הענין ובהסרתו יעדר העצם ההוא ויבטל מכל וכל. אמנם המקרה הוא בהיפוך שהוא אינו דבר שמעמיד בו העצם בהסרתו. הדמיון כי כל כלי אשר יעשה לכל מלאכה הנה עצמת הכלי הוא חומריותו אשר הותך והורכב מהמה העצים או המתכות. או חרסי האדמה ודומיהן. כי לא יתכן להסיר ממנו זה ועודה תשאר על עמדה. אמנם כאשר נפתח עלי'. ציורי ציצים ופרחים בפיתוחי חותם או כי נצור עלי' בסממנים בהמות השדה וחיתו יער. הנה הציורים ההם המה מקריים להכלי יען כי גם בהעדרם עודנה תשאר על מתכונתה ותכונתה. כקדמותה וראשיתה ואף כי המה מקריים דבוקים וביותר אם הוא מקרה בלתי דבוק. רצוני כענין מילוי הכלי בשום דבר אז וודאי כי הרקת הדבר ההוא והסרתן מהכלי. לא יפסידנה מהיותה כלי כאשר היתה באמנה אתו והוא מבואר ליודעי ההגיון ביתר ביאור על כל פרטי אופנים המתחלקים. ודי בזה כעת:
והנה לבעבור כי כבר קדמו אמרינו כי החיים האמיתי' המיוחדים והמוגבלים לאיש הישראלי. הוא לחיות עפ"י דרכי התורה והמצוה ובזולת זה חי' לא יחי' יתחייב מזה כי קיום התורה והמצוה המה עצמיים לכלליות העם הקדוש הישראליי יען כי החיים המה עצמיים לכל חי בגדרו. אמנם ההתבוננות וההגיון ביתר החכמות גם לנו גם לכל העמים אשר על פני האדמה הוא דבר מיקריי אחר כי גם בזולת זה יעמוד חי בגדרו ולא תופסד הווייתו והוא ההבדל הנמצא בין שאלת החכם לרשע כי החכם אמר מה העדות כו' אשר צוה ה' אתכם זה יורה כי הוא מאמין כי קיום המצוה הוא עצמיי לו כי מליצת אתכם נגזרה מגזרת אותך המורה על העצם ככתוב [בראשית יב. יב.] והי' כי יראו אותך המצרים. אמנם הרשע באמרו לכם זה יורה כי למקריים יחשבו לו קיום התורה והמצוה כי מליצת לכם נגזר מגזירת לך המורה על עצמת הקנינים המקרים כדבר הכתוב [בראשית ל"ג ט'] אחי יהי לך אשר לך והדבר ידוע כי התשורה השלוחה לעשו מאת יעקב אע"ה עיזים ותיישים לא הי' קנין עצמיי ליעקב. רק מקריים ככל משפטי קניני' המדומים אשר המה דבר נפרד חוץ מעצמותו. וגם בל"א ההפרש מבואר בלשון. כי אתכם בל"א [אייך] ולכם בל"א [צו אייך] והוא מבואר ולתוספת ביאור אתן לך דמיו נאות ע"ד. הנה איש שוע ונכבד אשר משל ממשל זהב ורב פנינים. חלה את רגליו. עד כי נלאו הרופאים למצוא עזר ותרופה למכתו. וישמע את שמע הרופא הידוע. אשר מנעוריו גודל על ברכי החכמה. בבית הוועד המפורסם אשר הוקם על. על ידי האדם הגדול בענקים לו יד ושם בכל החכמות טבעיות ולימודיות: וישלח בעדו ויקחהו ויביאהו אל ביתו וירפא הרופא את שבר מחלתו על נקלה. וישב אתו ימים או עשור. עד שובו לבריאותו ושלימתו כקדמותו וראשיתו ויתן לו האיש די משכורתו שלימה ובלכתו מאתו ויאמר אל האיש הנני הולך לדרכי. ועתה קח נא את ברכתי. אשר הובאת לך תשורה יקרה ואשכר מפואר. והוא רשימה אחת קטנה ככף איש אשר אם לפיה. תתנהג כל ימיך ככתוב בה בענין מאכליך ומשתיך ומלבושיך ודירתך ושינתך ויתר הנהגותיך נכון לבך בטוח תהי'. כילא תאינה אליך רעה ומחלה לא יהי' בקרביך בשום אבר מאי בריך והיית אך חזק ובריא כאולם כל ימי חלדך עד עת קץ ימיך על הארץ. וישמח העשיר לקראת זה מאוד. כי הי' מוחזק לנאמן בכל דבריו. ויקח מאתו הרשימה. ויתן לו עבור זה מנה אחת אפים ויברכהו וילך. ואחר באו אל האיש שני אחיו מבחוץ. וישאלהו האחד לאמר. הגידה נא לי שאהבה נפשי מה אמר לך הרופא בענין. התנהגות הבריאות עד היותך בריא אילם כל ימיך ויאמר לו כן אעשה כדבריך וימהר האוהלה ויקח את הרשום בכתב אמת אשר נתן לו הרופא ויראהו התנהגותיו. וידבר השני גם הוא לאמר יהי נא חסדיך אחי להגיד לי דבר אמת במה ריפא הרופא את שבר מחלת רגליך כי היא הייתה מחלה רבה ועצומה. ואנכי שמעתי כי ריפא אותה על נקלה ויענהו למה זה תבקש ויען השואל ויאמר הגידה לי אחי הלא אני והוא אנשים אחים אנחנו מדוע כי שאל הוא ממך שאלה רבה אשר בה תלוי רפואות כל הבנין הגופני מלאת די בקשתו ולא שאלתיהו למה זה לו ואנכי כי לא בקשתי ממך רק דבר קטן אשר הוא אפס רפואות אבר אחד ותענני אחווך מילין כי לא מחכמה שאלת על זה כי הנה אחי שאל ראשונה דבר הנרצה מפאת עצמותו ונכסף לכל חי כי הוא דבר המחזיק בנין הגופני ומעמידו על בריאותו תמיד כל הימים וא"כ למה זה אשאלהו למה זה יבקש כי מי לא יבין את זאת כי רצונו לחיות גם הוא על פני תבל ארצה ולעמוד בתמידות על מצב הבריאות ע"כ ביקש זאת מידי וגם אנכי הוכחתי למלאות בקשתו לבל אמנע הטוב מאתו כי שאלתי לא הי' רק הידיעה לבדה כי אם גם לשמור ולעשות כי מי האיש אשר לא יחפוץ בחיים. אמנם אתה הנה ראיתיך בריא אולם וא"כ למה זה תבקש אין זה רק בקשת הידיעה ולכן כהיתי כד יען כי אינו מההכרח להודיעך כל אלה וכדמותו וכצלמו הנה הנם שאלת החכם הרשע כי החכם אמר מה העדות כו'. אשר צוה ה' אתכם הנה כי תאר את התורה והמצוה בגדר היותם עצמיים כי היא הנותנת חיים לכל חי ובודאי כי גם הוא יאבה לחיות. אמנם הרשע באמרו מה העבודה הזאת לכם הנה כי שמה לידיעה מקריית ככל ידיעות יתר החכמות אשר גם בזולתם יחי' ויהי' אדם ומצורף לזה כי לא אמר לנו רק לכם ולזה הטיבו חז"ל אשר דברו ולפי שהוציא את עצמו מן הכלל כפר בעיקר כי כפליים לרעה נמצאו בדבריו אלה כי אם הי' אומר לנו האף כי הי' נכלל בעשיית המצוה וחפץ בה. עכ"ז יען כי יאמין כי הדברים האלה למקריים יחשב לו גם בזה לא בחר ה' יען כי עצמת כוונת האלהיית היתה לקיים את כל דברי התורה הזאת באמונת אומן כי עצמיים המה לו ובזולתי חיו לא יחי' וזהו דבר הכתוב [ויקרא י"ח] ושמרתם את חוקותי ואת משפטי אשר עושה אותם האדם וחי בהם. והוא מבואר. אמנם בעבור זה בלבד לא הי' נקרא רשע יען כי עכ"פ הוא משתדל בעשיית המצות יהי' איך שיהי' וזהו דבר הכתוב [משלי ג' י"ח] עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכי' מאושר. הרצון כי בהוגי התורה ושומר המצוה ימלאו אלו שתי הפנים כי יש אשר חשבה לתכלית חיותו. ומצב שלימותו. כי אמונת אומן אתו. אשר בזולתם אין לו חיים כמבואר בתנא דבי אליהו לעולם יראה אדם כאלו הוא צליל במים אדירים וכבר באו מים עד נפשו. ונזדמן לו שמה אילן אחד כי בכל עצמת כוחו יחזיק בסנסני האילן לבל יטבע בגלי הים ושאון דכים. כי כאשר תרפינה ידיו מעט קט יסתער עליו הים והמין גליו. ויוצלל כעופרת במים אדירים באין מציל. אמנם יש אשר חשבה למקרה לו. ולא יאמין באלה כי היא גדר חיותו. אסר גם אם יהגה בדת אל ובקיום מצותיו. הנה ידמה בלבבו לאמר כי הוא התומך את התורה ונותן לה קיים בהגיונה כאשר הורגלו ההמון לייסר את ילדי בני ישראל אשר פת בגם מוכן להם על שולחן אביהם לאמר שמע בני אם אתה לא תחפוץ בה התורה וידך תרפנה ממנה אשר אינך חסר כל מאומה א"כ הרי התורה מונחת בקרן זוית כי מי יחוש לה ומי יפנה אלי' והנה כאשר יתייסר העולם ויאחז דרכו להגות בתמידות בתורת ה' בשמעו לקול דברי התוכחות האלה הנה הוא מבואר כי עלה על רעיוני לבבו כי היטיב לעשות עם התורה טובה רבה וחסד עצום. כי מבלעדו היתה מונחת בקרן זוית. ועתה הנך רואה כמה רחקו זה מעל זה בכוונתם כי זה ידמה כי התורה היא התומכת אותו והנותנת לו חיים עצמיים וזה דמה בהפכו כי הוא התומך את התורה ומחזקה וזה ידוע כי כפי התקרבות האדם להתורה. ככה לעומת זה גם התורה התקרב אליו ולזה אמר עץ חיים היא למחזיקים בה הכוונה על האנשים החושבים לה החזיק עצמם בה לבל וטבעו בגלי שאון הזמן והיא הבחינה הא' ותומכי' מאושר הרצון על האנשים אשר יתמכו את התורה בהגיונם והוא מהבחינה השנית אינו רק מאושר כמאמר ר"י לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אפילו שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה כדבר הכתוב עושר וכבוד בשמאלה. אולם באמרו לכם. הנה כי הוציא עצמי גם מכלל עשיית המצות. ולזאת וודאי יקרא בשם רשע כי הוא ודאי רשע גמור. וכסיל מוחלט. שים לכך לדברים האלה כי נפלאים המה. והן הנה דברי מרע"ה באמרו שימו לבבכם לכל הדברים האלה אשר נכי מצוה אתכם היום כו'. ירצה באזהרתו זאת. כי לא יבוז לשום מצוה קלה או חמורה ולא יקל בעיניו שום מצוה מהמצות ולא יתרשל אף באחת מהנה ונתן הסיבה לזה כי לא דבר רק הוא. הרצון כי לא דבר מיקריי הוא לכם כידיעות יתר החכמות אשר אף אם יריקו ויסירו הדברים האלה מכם. עכ"ז בשם אדם תקראו ולא יעבור מכם הכח החיוני. לא לא. כי הוא חייכם. הרצון כי הוא עצמיי לכם ובזולת זה אין לכם חיים. כי החיים אשר המה בזולת זה המה חיים בהמיים המיוחדים ליתר העמים הקדמונים הפחותים מערכיכם אשר עליהם אמרו חז"ל רשעים בחייהם קרויים מתים. והוא פלאי ומכוון ומסכים לדבר שהמע"ה באמרו בז לדבר יחבל לו וכדברי הגאון בביאוריו כאשר הקדמנו בפתח אמרינו. והנה כאשר ירגיל האדם לחיות החיים האמיתים ההמה המיוסדים עפ"י דרכי התורה והמצוה עד כי ישובו לו לטבע אחרי ההרגל עליהן וההתלמד בהן וודאי כי לא ישכח מעולם מעשות שום מצוה ממצות ה' כאשר לא ישכח האדם יד ימינו כי הדבר הטבעי לאדם לא תפול בו השכחה וגם הדברים הנצרכים לחיים הטבעיים לא ישכחם כענין האכילה והשתי' והשינה ודומיהן. כי לא ימצא בהן השכחה כי אם על דרך הזרות ועל המעט מהזמן. אמנם לא לנצח תשכח. ולזאת אדונינו המלך נעים זמירות ישראל בהיות כי התרגל עצמו בהנה לחיות החיים האלהים. עד כי לא שיער לו חיים זולתם. אמר [תהלים קי"ט צ"ג] לעולם לא אשכח פיקודיך כי בם חייתני. והוא מבואר. והוא ענין המצוה בזכירת עמלק ככתוב [דברים כ"ה י"ז] זכור את אשר עשה לך עמלק ולדברי הרמב"ם הוא עשה. ול"ת. אשר כל המפרשים נלאו למצוא הכוונה איך יפול צד ציווי ואזהרה בדבר התלוי טבע ומה יעשה האיש שר קצר זכרונו בתולדתו להיות עליו אשם ע"ז. שים לבך על כל דברי המפרשים הלא בספרתם כי כולם לא יצאו ידי חובתם בהיתר הספק הזה. ובמה מה שבארנו יבא על נכון להיות כי מצות הזכירה אינו תלוי בזכירה לבד. אפס הכוונה הוא שנשים זאת על לבינו תמיד כל הימים ויתרשם בקירות לבנו לנצח. מתי תבוא המצוה לידי ואקיימנה. הרצון למחות זרעו של עמלק. כאשר ביאר כ"ז הרמב"ם וענין המחי' הזאת היא תלוי בנו. כי כאשר ניישר אורחותינו ונתקן דרכינו. עד היותינו כסף צרוף בעליל לארץ מזוקק שבעתים. אז ימחה ה' זרע של עמלק. אמנם כל עוד לא באנו במעשינו אל הגבול ההוא. הנה ענין מחיית עמלק הוא נמנע. כאשר ביאר כל זאת האלשיך הקדוש. כי שרו של עמלק הוא הס"מ. אשר אנחנו נותנים לו כח בעונותינו ואחרי כי מחיית עמלק הוא דבר התלוי בקיום התורה והמצוה. א"כ ענין זה חוייב להיות טבע באדם. עד כי לא ישכחנו נצח כמשפט כל הדברים הטבעיים באדם. כדבר אדונינו המלך. לא אשכח פיקודיך. כי בם חייתני כאמור. והנה עלה בידינו תבנית תואר דמית אדם. כי הוא נבנה ומצוייר על חלקי התירה כתבנית הבנין המצוייר על התמונה הנרשמת בפינקסאות ודיפתראות. וגם כי היא המחי' אותו בעצמותה. ודי בזה כעת:
אמנם לא לבד האדם הלזה נברא בצלם תמונת התורה למחלוקותי' ופרטי' אפם כי כל יצורי תבל ומלואה מהעוף למינהו והבהמה למינה. ורמש האדמה למינהו וצמחי השדה ועשבי יער למינהו ופרי עץ למינו הן כולם נבראו ונוצרו על התמונה הזאת. להיות חלקיהם מכוונים ומתאימים מול חלקי התורה. וגדולה מזו כי גם הארץ בעצמה עם היותה גוש עפר גשמיי עכ"ז גם היא נבראת על התמונה הזאת בעצמה:
ובמדרש קהלת והארץ לעולם עומדת כשם שיש ראש לאדם כך יש ראש לארץ. שנ' [משלי ח'] וראש עפרות תבל. פה לאדם ופה לארץ שנאמר [במדבר ט"ז ל"ב] ותפתח הארץ את פי' ידים לאדם וידים לארץ. שנאמר [בראשית ל"ד כ"א] והארץ הנה רחבת ידים. טבור לארץ. שנאמר [יחזקאל ל"ח] יושבי על טבור הארץ. שים עינך על כל האמור שמה: כי תדרשנו ומצאת כי חשבו שמה למשפט כי כל האברים הפרטי' הנמצאים באדם ימצאו גם בארץ עצמה והמאמר הלזה משולל הבנה הוא בראשית ההשקפה ובקדמות הרעיון כי מה רצו בכל אלה אולם במה שבארנו יתבאר לך כוונתם ובין תבין דברי חכמים וחידותם ודעת קדושים תמצא כי הכוונה להם בכל אלה כי כן כאשר האדם הלזה. הנה כל פרטי אבריו וצוריו. גידיו ועורקיו. מכוונים מול חלקי התורה פרטי' וסדרי' למחלוקותיו עד כי כל אבר ואבר שרשו מיוחד בקדושה ומקושר במצוה פרטית אשר היא היא הנותנת שפעתה עליו. להחלימו ולהבריאו ולחיותו על פני תבל ארצה. ככה לעומת זה גם הארץ. עם היותה גוש עפר ארציי עכ"ז גם היא. נחלקת עפ"י חלקי התורה עד כי חלק זה מהארץ. יקבל די שפעתו מאותה מצוה אשר יקבל ראש האדם וחלק זה יקבל חיותו ממקום אשר יקבלו ידי האדם וכן כולהם וזהו ענין אמרם ראש לאדם וראש לארץ. והוא מבואר ולזאת תבל הלזו מתחלקת בטבעה עם היותה אחת יש ארץ מגדלת גבורים וחלשים חכמים וסכלים. וגם בענין גידול הצמחים אשר המה יבול הארץ מתחלקת לכמה פרטים כי המקום הזה יצלח לגידול פלפלין ומיני בושם. ויש מקום מגדל תבואות שדה ופרי עץ. ורבים דומיהן וכל זה לסיבה הנזכרת כי כל אבר ואבר מאבריו מקבל די שפעתה ממצוה מיוחדת ולבעבור זה זה תשתנה בטבעה כאשר גם האדם הלזה. הנה כל אבריו ויצוריו מיוחדים למעשה והרגלים להילוך וכן בכל יתר האברים כי תדרשנו מספרי הטבעיים ומצאת וזהו כוונת הכתוב [איוב לא לח] בצקת עפר למוצק. ורגבים ידובקו אשר קשה להולמו בראשית ההשקפה. כי מאין נמצאו הרגבים בטרם בריאת העפר הלא יסוד מוסד להאמין אמונת אומן כי הבריאה הייתה מאין המוחלט וא"כ מהיכן נמצאו הרגבים. אמנם יובן בדברינו כי הן אמת שנבראת מאין המוחלט אמנם לא נבראת מגוש עפר אחד רק כי נבראת מרגבים נפרדים אשר יתדבקו ויתאחדו בה כאשר יתדבקו ויתאחדו אברי האדם זה לזה והוא מבואר:
אמנם בענין סוגי הצמחים אם גם המה נחלקים עפ"י חלקי התורה ומכוונים לעומתה דבר זה מתוך פרשתו של נחש למדנו. אולם טרם נבוא אל הביאור נעורר על הספיקות הנופלים שמה על סדר המקראות והוא:
א יש להתעורר בדבר הכתוב [בראשית ב'] ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה. כי יותר הי' צודק אומרו לעבדו ולשמרו לפי אשר יראה משפט הכתוב כי הוא מוסב על הגן. וחז"ל התעוררו ע"ז עד כי אמרו לעבדה ולשמרה זה מ"ע ול"ת ועל דבריהם יגדל הספק ביותר מה הכוונה להם בזה ומה רצו בדבריהם אלה הלא דבר הוא:
ב עוד זאת יש להבין בציווי ה' מכל עץ הגן אכול תאכל מדוע כפל ענין האכילה ומה הי' המקרא חסר אם הי' אומר תאכל לבדו לא יותר:
ג יש להתבונן בדבר ה' באומרי ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכלו ממני כי ביום אכלך ממנו מות תמות כי באומרו ממנו הוא דבר שפתים אך למותר. ויותר הי' נכון אומרו לא תאכל כי ביום אכלך תמות גם אומרו מות תמות הוא כפלים לרעה ללא צורך הלא לא איש ט להרבות בדברים:
ד יש להעיר בדברי הנחש אף כי אמר אלהים לא תאכלו מכל עץ הגן מה רצה בזה גם תיבת אף הוא משולל הבנה מכל וכל. וכבר התעוררו ע"ז כל גדולי המפרשים. ומכללם הרב בעקידה. שים עינך עליהם הלא בספרתם:
ה יש להעמיק שאלה בדברי הנחש. באמרו לא מות תמותון מה עלה על דעתו להכחיש דברי אלהים חיים ומי יאמין לו בכל אלה ואי' איפוא ערמותו ופקחותו אשר נאמר עליו כי הי' ערום מכל חיות השדה כי מה ערמה יש בזה הלא בפומבי מלא בפיו לאמר שקר על דברת אלהים חיים והשאלה הזאת תגדל ביותר על האדם ואשתו איך נפלו ברשת הזה אשר טמן להם היאמנו דבריו ברצותו להכחיש דברי ה' ודברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין ק"ו בן בנו של ק"ו דברי ה' ודברי הנחש וביותר בדבר שחייו תלוים בו איך נתפתה לקול דבריו על הנאה מועטת לסכן בנפשו בלי שום אות אי מופת על אמיתת דבריו וחז"ל התעוררו ע"ז גם על ערמת הנחש גם על ענין פיתויו ואמרו כי זה הי' מערמותו של נחש לאמר מכל עץ הגן בהרחקה יתירה עד כי היא גם היא לעומתו עשתה הרחקה יתירה בענין הנגיעה והוא דחפה על העץ ואז אמר לה כאשר לא הזיקך הנגיעה גם האכילה לא תזיק. אמנם גם על דבריהם יש להתבונן כי אם כן הוא כי הנגיעה הוסיפה מדעתה לסבת ערמת הנחש א"כ איך נתפתית במופת כזה אשר היא ידעה סותרו גם אם נאמר שהאדם צוה זאת עלי' להרחקה אם כן מה הועילה ערמת הנחש גם האדם בעצמו איך האמין לכל אלה אחרי ידעו כי הנגיעה לא דיבר ה' וא"כ נתברר לו ערמותו ושקרותו של נחש סוף דבר שאלה רבה ועמוקה היא זאת עד כי חובה היא על כל מי שעיני שכל לו להתבונן בזה מדוע נהייתה ככה כי לא דבר רק הוא:
הצעה:
בהיות כי הדבר אשר יעשה אדם או ימנע מעשותו יפרד והי' לשני ראשים יש אשר יהי' מפאת עצמותו ויש אשר יהי' לסיבה מכריח זולתו. הדמיון כי אסיפת חיל ההון והעושר או הדברים התרופים המועילים לחזק הבריאות. הנה הם נבחרים מצד עצמותן ורבים דומיהן. אולם יש מעשה אשר אינו נרצה מצד עצמותו כי לא יועיל לו הדבר רק הוא מוכרח לעשות מפאת גזרת המלך אשר צווהו עליו באשר דבר מלך שלטון ולעומת זה בהפכו בדבר הנמנע מעשותו והוא מבואר נשאר לנו איפה פה לדעת המצות אשר נצטווינו עליהם בעשייתם מפי הגבורה וכן בהפכו כל המצות אשר לא תעשינה ואשם אם הוא מפאת עצמותם או כי מפאת עצמותם לא יועילו ולא יזיקו רק כי אנחנו מוכרחים עליהם להיות כי בא עליהם דבר ה'. אולם על החקירה הזאת כבר עמדו כל גדולי חקרי לב. והרמב"ם חשב למשפט כי המצות בעצמם לא יועילו ולא יזיקו וסמך עצמו על דברי חז"ל. באמרם וכי מה איכפת לי' לקודשא בריך הוא השוחט מן הצוואר או בשוחט מן העורף אלא לא ניתנו המצות אלא לצרף בהן את הבריות וכבר השיגו הרמב"ן בפנים שונים עד כי גזר אומר כי המצות המה נבחרים מצד עצמותן. ופי' דברי המאמר באופן נאות ולזאת קיים אברהם אבינו ע"ה כל התורה כולה. הגם כי לא נצטווה על ככה. יען כי נהורין לי' שבילא דרקיעא וידע בעצמו לקרב המועיל ולדחות המזיק גם לנח נאמר (בראשית ט' ג') כירק עשב נתתי לכם את כל. הכוונה כי כאשר ימצאו בעשבי השדה וצמחי ער סמים ממיתים ולא בא עליהם הציווי יען כי ידועים המה למיניהן. ולעומת זה גם הדברים המועילים והמזיקים לנפש רוח ונשמה. היו ידועים לאבות הקדושים לרוחב שכלם וזכות בינתם עד כי לא נצרכו להצטוות על ככה [ואין פה עת האסף החקירה וההתפלספות בזה. ואי"ה יתברר במקום אחר כאשר יזכינו ה'] ולדבריו הסכימו כל החכמים האלהיים אשר באו בסוד ה'. ובעקבותיהם נלך. והרב ר' עזרי' פיגו ביאר בזה דבר הכתוב [ירמי' ב'] תייסרך רעתך ומשובתך תוכיחך שים עינך עליו. ומעתה נתנה ראש ונשובה קדם לענין הקודם להיות כי כל יצורי די תבל ומלאה. מצויירים על חלקי התורה והי' הגן ההוא כאחד מהן. כי כל אילניו צמחיו ופרחיו. היו מצויירים על חלקי התורה כל אילן ואילן למצוה מיוחדת. אשר ממנו קבל שרשו בקדושה מצות עשה ומצות לא תעשה. והאדם הונח שמה לעסוק במושכלות ובשורש שפע כל אילן ואילן למען הוריד בזה די שפעתו ארצה ובזה הי' מקיים כל התורה כולה. וזהו מאמר חז"ל לעבדה ולשמרה. אלו מ"ע ומצות ל"ת. והוא מוסב על ויפח באפיו נשמת חיים. והוא מכוון ומבואר לדברינו אלה. אמנם לא בא הציווי על כולם בפרט. יען כי הכוונה האלהיית היתה שיקיים זה מפאת עצמת השכלתם כאשר קיים אברהם אע"ה. ונח. וכל הצדיקים והחסידים קודם מתן תורה. אמנם בא בפרט על עץ הדעת טו"ר להיות כי היא מכוון אל מול ע"ז ג"ע וש"ד. כמבואר בזוה"ק. ולזה בא דבר ה' מכל עץ הגן אכול תאכל הכוונה כי הוא טוב מצד עצמו. וגם אנכי מצוך על ככה. אמנם מעץ הדעת טו"ר לא תאכל ממנו. כי ביום אכלך ממנו מות תמות ירצה כי ממנו ומעצמותו מות תמות. ולזה כפל הדבר כי שתי אלה יתלכדו בו. הא' מפאת עצמותו וגם מפאת הציווי מה' והנה הנחש נתחכם להוציא מלבה. כי בעצמותו אינו מזיק. ועכ"ז לא אמר לה לעבור את פי ה'. כי שיער בנפשו כי מעצמה תעשה זה כי בהא סלקי ובהא נחתי כל המורדים הדברים הנצרכים להם לפי דמיונם באמרם כי השם הטוב יכפר. ולזה אמר אף כי אמר אלקים מכל עץ הגן לא תאכלו. הרצון כי מה לעשות אחרי כי דבר ה' הוא. ואף כי אמר מכל עץ הגן מוכרחים אתם לקיים דבריו. כי מי עבר פי ה' ונקה. והנה בזה התחפש בבגדים טהורים. ופני הראות הי' כאלו הוא צדיק וחסיד וירא מעבור את פי ה'. ותחת לשונו און ומרמה לכלול את עץ הדעת בכלל עץ הגן כולם. לאמר כאשר לא יזיקו הם. גם הוא לא יזיק. כמשפטו גם היום להסית בני אדם בדרכים האלה. והאשה הבינה טוב כוונתו. ולזאת אמרה לא כן הוא כי מכל עצי הגן נאכל כי לא די שאינם מזיקים בעצמותם אף כי מועילים המה בטבעם ומעץ הדעת טו"ר כו' ולא תגעו כו'. הרצון. כי הוא מזיק בעצמותו ולכך גם בנגיעה צריך להרחיק ממנו וחשבה זה למשפט. כי השם הטוב לא ימנע הטוב מהולכי תמים. ומדוע יאסור עליהם זה. אם לא לטובתם. וא"כ כפליים לרעה נמצא בו כאמור. ולזה אמר הנחש לא מות תמותון הרצון על המיתה המכופלת אשר עלה בדעתך כי גם מפאת עצמותו יהי' בו המיתה. לא כן הדבר כי נהפוך הוא. ואשר חשבת למשפט כי השם הטוב לא ימנע הטוב. אמנם כי כן הדבר. אולם בזה לא היטבת לראות יען כי רצה לצרף אתכם אם תקיימו מצותיו ולזאת בחר בו. להיותו יותר טוב ויותר מועיל מכל האילנות עד כי ביום אכלכם ממנו ונפקחו עיניכם כו'. ורצה לנסות אתכם בדבר היותר טוב לדעת אם תוכלו לעמוד בו. ובזה יוגדל כח הנסיון. ובכל זה לא אמר לה הנחש בפירוש. קומי עברי את פי ה'. והאשה קבלה דבריו מעצמה. וזהו כוונת הדברים במאמרי חז"ל כי הקב"ה לא בא בדברים עם הנחש. כי אין פותחין למסית. ולפי הנדמה הנה מה יש לו עוד צדקה לדבר ולזעוק לפני המלך אחרי הכחישו דבריו לאמר כי שקר ענה בכם ולפי דברינו יבוא על נכון כי לא עשה רק פועל ההסתר. לסבב את דברי ה' אל כוונה אחרת ולזה אמרו מאי הוי לי' למימר. והפושעים. החוטאים בנפשותם. לעשות: דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין. שים לבך לכל הדברים כי נפלאים המה. וכמו כאשר הוא בעצי הגן. ככה גם ביתר הצמחים בכל העולם כולו. הנה כל מין ומין, הוא מכוון מול חלקי התורה. כי ממנו נקח לשפוט על הכלל כולו. ולזאת נתחלפו בטבעיהם והוא מבואר. אולם בענין סוגי הבעלי חיים אשר גם המה יתחלקו כזה. הנה הדבר מבואר בדברי חז"ל באמרם. מאי דכתיב [איוב ל"ה י"א] מלפנו מבהמות השדה ומעוף השמים תחכמנו אלמלא לא נתנה תורה לישראל למדנו גזל מנמלה. ועריות מיונה. וצניעות מחתול. הנך רואה בעיניך כי כל מין ומין מיוחד במינו בטבעו. ונמצא בו מדה אחת ממצות התורה והי' זה לסיבת. כי שורש שפע חיותו. הוא מהמצוה הזאת כדבר האמור. ונמצא בדברי החכמים האלהיים. כי העקרב מכוון מול מצות מילה. ולזה אמרו חז"ל. כי אברהם אבינו ע"ה לא ידע מהיכן ימול עד שבא עקרב ועקצו. ונתנו אות לזה כי לנשיכת ועקיצת עקרב מועיל אם ישימו עליו אות ברית מתינוק שלא נפגם עודנו וגם לענין יתר המדות היקרות האנושיית ימצא לעומת זה בסוגי הבע"ח בטבען:
ועתה הנה עינינו הרואות כי המדות היקרות האלה אשר המה ראשים לכל הולכי נתיבות התורה והמצוה. הנה הנם נמצאים בסוגי הבעה"ח אחת הנה ואחת הנה. וכהנה רבות ימצאו ביתר המינים אפס קצתם נתבאר בספרי הטבעיים כי תדרשנו ומצאת הוא הדבר אשר דברנו כי סוגי הבע"ח יתחלקו גם המה למיניהם על ציור חלקי התורה:
המורם מכל אלה היות כל חלקי הנבראים כל יצורי תבל ומלאה מפחיתות הדומם עד מעלת המין האנושיי מבחר היצורים כולם נוצרו ונצטיירו על ציור תמונת התורה למחלוקותיו פרטי' וסדרי' עד כי כל חלק וחלק מחלקי התורה יתן די שפעתו על חלק היצור המכוון לעומתו וגדולה מזו כי כל הנאצלים הרוחניים הנצבים בשמים ממעל גם המה נאצלו על התמונה הזאת בעצמה עד כי לזה אמרו חז"ל. אין לך כל עשב ועשב מלמטה אשר אין לו מלאך מלמעלה המכה אותו ואומר לו גדל והי' זה יען כי הרוחניים יפעילו וישפיעו לפי איכותם בדקות עצום ורוחניית נפלא. אמנם אחר ריבוי ההשתלשלות וההתגשמות מריבוי הצורות המתחלפות המון תמורות צבאות עשרת אלפים חליפות עד באם אל קצה ארץ נושבת הלזו יורידו אלינו די שפעתם ארצה. לבושי גוש גלומי החומר העכור הלזה ולזאת גם התורה האלהיית. הנה הנמצאים העליונים הנאצלים ממנה המה רוחניים נפלאים שרפים ואופנים וחיות הקודש שכליים נבדלים. וגלגלים וכל צבא השמים. וכאשר ירד די שפעתה ארצה נתהוו מזה כל יצורי הדצח"מ בכללן. כדבר האמור:
אך בזאת יפרד המין האנושיי ויבדל מיתר הסוגים. להיות כי ביתר הסוגים מבעה"ח הנה כל מין ומין מיוחד ומקושר במצוה אחת פרטיית כענין הנמלה הנזהרת מגזל. והיונה מעריות. והצניעות בחתול ובכל המין לא ימצא רק המדה ההיא ויותר אין. אמנם האדם הלזה הנה הוא כלול כל הכחות כולם ולזאת הוא אפשרי על כל מיני השלימות והי' זה להיות כי כל מיני הנבראים נבראו ממקום מיוחד בארץ. כדבר שכתוב [בראשית א'] תוצא הארץ נפש חי' למינה. ומאמר חז"ל התלמודיים עופות מן הרקק נבראו. וכבר קדמו אמרינו כי הארץ נחלקת לכחות רבים ומדובקת מרגבים מתחלפים. אשר כל רגב ורגב מרגביו מיוחד למצוה אחת פרטיית המקבל די שפעתו ושורש חיותו ממנה ולזאת גם כל היצורים אשר נבראו מהארץ ממקומות מתחלפים הנה הכח ושורש המצוה הנמצא במקום ההוא בארץ אותו הכח בעצמו יהי' גם באותו נברא שנברא ממנו. כי הנמלה להיות שורש גזעה בארץ ממקור המקום המקבל שפע חיותו מענין זהירות הגזל. ולזאת הוטבעה ע"ז להיות נזהרת מהגזל. וכן היונה מהעריות. וכל המינים דומיהן. אמנם האדם הלזה. להיותו נברא ממקום בית המקדש אשר שם יחנו. ושם יתאספו כל כחות הטבעיים כולהם וכל המון תמורות הנמצאים באקלימים המתחלפים. משם יגיחו וימשכו כל אחד ואחד למקומו ולמכון שבתו ולכך נטע שלמה הע"ה כל מיני מגדים בארץ ישראל. כאשר בא ע"ז כל דברי חז"ל. ידע שלמה הגיד ההולך לכוש. ונטע שם פלפלין. ולזאת הוא כלול כל הכחות. והמדות היקרות יחדיו יתלכדו בו. אחת מהנה לא נעדרה: :
(הג"ה והנה בזה נשתתפו גם יתר חכמים. להיות כי כולם צאצאי אדם ויוצאי חלציו אולם אנחנו העם הקדוש הישראלי. עוד נוסף בנו ע"ז על העמים הקדמוני' בהציל עלינו נשמת חיים אצולה משמי מעל וממקום קדוש תהלך מציירת על התמונה הזאת בעצמה. בדקות עוצם ורוחניית נפלא. אשר ליקרות' זכותה ובהירותה ועלוינותה אין ערוך אלי' בכל היצורים החומריים הנבראים עלי ארץ הלזו. הנצבים בשמים ממעל. ובה נפלינו מכל העמי' הקדמוני' אשר על פני האדמה:):
ולזאת הוכן להוריד די שפעת התורה ארצה. בהגיונו בה. ובהשתדלו לקיים דבר ה' ככל הכתוב בה. על כל היצורים דצח"מ יען כי הוא כלול מכולם ולעומת זה בהפכו. כאשר יעוות דרכיו ויקלקל מעשיו וימשיך עליו רוח עועים ויוליד בקרבו תכונות רעות ויוצאות מגדר השיווי הנה הרע ההוא. נמשך לכל היצורים. בחיריים ובלתי בחיריי'. כענין סוגי הבעה"ח והדוממים. הן כולם יחד יתקלקלו ויופסדו במזגי תכונתם. ויוולד בקרבם רוח סועה וסער לסור מאחרי ה'. כאשר הי' הענין בדור המבול. כי גם בהמות השדה וחיתו יער. מרמש הארץ עד צפור כנף. נתעצמו בקרבם תכונות רעות להזקק לשאינם מינם. כדברי חז"ל התלמודיים הגם כי אינם בעלי בחירה ורצון. ולא יתואר בהם הפושעים והמורדים. אמנם הי' לרוב רוע מעשי המין האנושיי. ועוד נוסף ע"ז. כי גם הארץ הלזו נטמאת עד כי אמר חז"ל. כי גם שלשה טפחים מן הארץ נימוח. והי' לכלה ולבער. למען טהר את הארץ ולזאת יאושר האיש אשר לא ישב במושב לצים. כי הרצון בזה. כי גם במקום מושבם בזולת הלצים עצמם לא ישב ולזה לא נאמר ועם לצים לא ישב יען כי המקום גורם בו גם מבלעדם והוא ענין טומאת הארץ הנאמר בכתובים והדברים עמוקים ורחבים. לא יכילם הגוויל והנייר לבאר פרטי דבריהם. אפס קצתם הודענום פה. ודי בזה למשכיל. ישמע חכם ויוסיף לקח. ומעתה נתנה ראש ונשובה קדם. אל המאמר הנצב פתח השער אולם טרם נבוא אל הביאור נעיר עוד הערה אחת והוא:
להיות כי מהידוע כי האדם הלזה עם היותו מתחלק לכמה אברים פרטים מיוחדים כאו"א למעשים נפרדים עכ"ז הבנין הגופני וההשפעה הנפשיית מאחדם ומקשרם עד כי במחלת אבר אחד ירגישו כולם ויחלה האדם בכללו והי' זה לבעבור כי כל אבר ואבר בפרטו. הנה הוא כלול מכל האברים כולם ע"י מרוצת הדמים דרך הגידים והעורקים המערבים וממזגים במרוצתם הטבעיי כלליות האברים זה בזה ויתחייב מזה כי איש אשר יהי' בו שבר יד או שבר רגל או מחלה זולת זה באחד מאבריו הראשיים והאיש ההוא הנה הוא שלם העצם חזק הבנין יפה התמונה. כי עודנו לא שלט המחלה בקשר הבנין הגופני להעתיק האבר הנחלה. ולהרחיקן מכלליות האברים כולהם ועודנו הוא קשור ומתאחד אתם עמם. הנה מה מאוד נקל להשיב האיש ההוא אל כנו ובריאותו כקדמותו וראשיתו יען כי בריאות ושלימות כל האברים אשר הוא כלול מהנה ע"י מרוצת הדמים הן המה יועילו לדחות המחלה מהאבר הנחלה כי הטבע תתחזק מאליו לדחות הנזק כאשר הוא ממשפטו, אמנם כאשר גברה עליו החולי עד כי נעתק מהקשר הגופניי הנה הרפואה נמנעת ממנו ולעומת זה התורה האלהיית עם היותה מתחלקת למצוה פרטית עכ"ז כל מצותי' מתאחדים ומתקשרים זה בזה עד כי כל מצוה כלולה מכולם ולזאת הורגלנו לאמר על כל עשיית מצוה. כאלו קיימתי' ותרי"ג מצות התלוים בה. כי נדמית בזה לבנין הגופני בכלל כדבר האמור. ולהיות כי כבר קדמו אמרינו כי חיים האדם האמיתים. המה המיוסדים על פי דרכי התורה והמצוות התורה מתאחדת באחדות מוחלט בהקב"ה אשר לזאת גם ישראל לאיש א' יתחשבו ע"י קשר התורה וכמבואר בזוה"ק קוב"ה וישראל ואורייתא חד הוא וזהו ענין הערבות המבואר בדברי חז"ל. כי כל ישראל ערבים זה בזה. כי כן כאשר ירגיש האדם כאב בכל הגוף בחולי אבר אחד פרטי ככה מול זה ירגישו כל העם כאשר יחלה אחד חולי נפשיי. אמנם זהו כאשר האיש ההוא לא ניתק ממצב השלימות ומקשר הכלליות. אולם כאשר הרבה לפשוע עד כי נגעה אל נפשו להעתיקו ממצב הכלליי אז הוא לבדו ישא את עונו וכל העם נקי כאשר הוא הענין בבנין הגופני כי כאשר יקרה שבר היד או שבר רגל ביד או רגל החתוכה מהגוף אז וודאי כי לא ירגיש האדם באלה והוא אשר דיבר משה רע"ה לאמר (במדבר ט"ז כ"ב) האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצוף. ולפי הנדמה קשה לציירו מה הכוונה לו בזה הלא יסוד מוסד הוא ויתד בל ימוט כי כל ישראל ערבין זה בזה כמאמר חז"ל גם פנחס אמר אל בני גד ובני ראובן ויהושע כ"ב) והי' אתם תמרדו בה' ומחר על כל העדה יהי' קצף הלא עכן בן זרח הכרמי מעל בחרם ועל כל העדה הי' קצף והוא איש אחד לא גוע בעונו. ואיך יעלם זה מרבן של נביאים כולם דבר כזה. אולם במה שהקדמנו יתבאר לך כל אלה להיות אמת נכון הדבר כי ממשפט התאחדות הכלליי להרגיש הא' ברוע זולתו. אמנם יהי' כן כאשר לא ניתק עודנו מהקשר הכלליי. אולם בהנתקו כהנתק פתיל הנעורת בהריחו אש ביראה ורעד וישאר על בחינת היד החתוכה מהגוף איך יתואר שירגיש הגוף באלה. והנה עון קרח הי' המחלוקת. אשר בזה ניתקו מעליו מיתרי הקשר הכלליי. כאשר הובא בפי' רש"י לקח עצמו לצד אחר. ואונקלס תרגם. ואיתפליג קרח והכל עולה לכוונה א' כי נחלק ונפרד מההתאחדות הכלליי ולזה היטיב אשר דיבר מרע"ה. האיש אחד יחטא. הכוונה לו כי הוא איש א' נצב לבדו ואינו מתאחד בכללייתו ואיך יתכן שבעד איש כזה יהי' על כל העדה קצף אחרי הפרדו מגדר הכלל:
ומעתה נבא אל ביאור המאמר הקדו', אשר יש להתבונן בו. כי ק"ו פריכא הוא כי דבר מושכל ומחוייב אצל הדעת כי המשים דבר מה בתואר מה. חוייב להמצא בו אותו התואר בעצם וראשונה ולעומת זה כאשר נאמת התולדה מפני חיוב ההקדמה. חיוב מזה כי התאמתות ההקדמה. יהיה בעצם וראשונה וא"כ איך יליף ק"ו על אות א'. ודבר מורגל בפי החכמים לאמר דיו לבא מן הדין להיות כנדון. אולם במה שכתבנו יתבאר בטוב טעם ודעת. להיות כי קדמו אמרינו. כי האדם הלזה. וכל נבראי תבל הלזו. וגם הארץ הלזאת. כולם מתחלקים לחלקים פרטים. ומכוונים מול חלקי התורה והמצוה. ועכ"ז מתאחד הכל ע"י קשר הכללי [כמבואר בזוה"ק] והי' זה ע"י קשר התורה ופרטי'. אשר היא הנותנת חיים לכל חי'. והיא מתאחדת בהבורא ית' אשר הוא האחד הפשוט ההחלטיי. אשר לא יתואר בו הריבוי וההתחלקות וגם העם הישראלי. להיות עיקר חיותם. הוא החיים המוגבלים עפ"י דרכי התורה כי בזולת זה אין להם חיים ולזאת גם המה מתאחדים בתורת ה' עד כי שבו להיות אחד ע"י התורה. וכמבואר בזוה"ק. קוב"ה וישראל ואורייתא חד הוא. ולזאת האיש אשר ישמע מפי חבירו המתאחד עמו בשרשו באחדות קוב"ה ואורייתא. דבר א' אפילו אות אחת. הנה הדבר ההוא. הוא כלול מכל התורה. כמשפט כל חלקי הדברים הכלליים. כאמור אמנם תורתו של דואג. אמרו עליו חז"ל שהי' מן השפה ולחוץ ירצה חוץ מהתאחדות הקשר הכלליי וזהו אמיתת הק"ו. ומה דוד מלך ישראל שלא למד מאחיתופל אלא שני דברים בלבד הרצון. כי הדברים הללו היו דברים נפרדים. ואין בהם יותר מהדברים בלבד. יען כי נפסקו ונתקו משורש כלליות התורה להיות כי דואג ואחיתופל עצמן נמנו מאותן שאין להם חלק לעוה"ב ע"כ תמו ונכרתו מהתאחד בשרשם ולהתקשר בקשר הכלליי ולזאת גם תורתם וחידושם לא יעלו למדרגה עליונה מהם כי תמו ונכרתו כמו כן מהתאחדותם. וזהו כוונת אומרם ב' דברים בלבד. ועכ"ז קראו רבו אלופו כו'. הלומד מחבירו כו' אפי' אות אחת ירצה כי הלומד מחבירו המתאחד עמו בקשר הכלליי אשר גם האות א' שילמוד ממנו הוא קשור ומדובק בשרשו עד כי הוא כלול מכל התורה כולה על אחת כמה וכמה:
ובזה יבואר לנו מאמר חז"ל במס' חגיגה ור"מ היכי גמור מפומי' דאחר והא כתיב [מלאכי. ב.] כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא אם הרב דומה למלאך ה' צבאות יבקשו תורה מפיהו ואם לאו אל יבקשו תורה מפיהו. אמר ריש לקיש ר"מ קרא אשכח ודריש משלי כ"ב] הט אזנך ושמע דברי חכמים ולבך תשית לדעתי לדעתם לא נאמר אלא לדעתי ר' חנינה אמר מהכא [תהלים מ"ה.] שמעי בת וראי והטי אזנך ושכחי עמך ובית אביך. קשו קראי אהדדי ל"ק כאן בגדול כאן בקטן כי אתא רב דימי במערבא אמרי ר"מ אכל תחלא ושדי שיחלא לברא. [ופי' רש"י תחלא הפרי החיצון הנאכל בתמרא שיחלא גרעינין הנזרקות] אשכחי' רבה בר שילא לאלי' אמר מאי עביד קוב"ה אמר לי' קאמר שמעתא מפומי' דכולי' רבנן ומפומי' דר"מ לא קאמר. מ"ט דגמר מפומי' דאחר. א"ל אמאי ר"מ רימון מצא תוכו אכל קליפתו זרק. א"ל השתא קאמר מאיר בני אומר בזמן שאדם מישראל מצטער שכינה מה אומרת קלני מראשי קלני מזרועי. אם כך הקב"ה מצטער על דמן של רשעים שנשפך ק"ו על דמן של צדיקי' שנשפך וכל משכיל על דבר אמת ישים לבו להתעורר בדברים אלו::
א מדוע שינה רבה בר שילא המשל ממאי דקאמרי במערבא ר"מ אכל תיחלא ושדי שיחלא כו' ונקיט לי' ענין אחר ר"מ רמון מצא. הלא דבר הוא: ב עוד יש להשים לב מדוע קאמר קוב"ה ההלכה הראשונה בשם ר"מ הך דקלני מזרועי הלא דברי ר"מ מלאים בכל הש"ס כולו ומאי שנא הך שמעתא טפי מאחרינא:
אמנם יובן במה שהקדמנו היות שני דברים שלמד דהמע"ה מאחיתופל לא הי' רק שני דברים בלבד הכוונה בלתי מקושרים ומתאחדים בכלליות התורה והי' זה יען כי אחיתופל הי' מאותן שאין להם חלק לעוה"ב וא"כ הוא בעצמותו נפסק מהתאחד בקשר הכליי. בה' ובתורתו ולזאת גם חידושי תורתו. לא יעלו למדרגה יותר מהם. כאשר ביארנו באורך. אמנם כי כן יש להתבונן מה הי' ענין שני הדברים שלמד דהמע"ה. ואיככה יתואר היותם נפרדים בודרים ונפסקים מקשר הכליי. ועכ"ז למד אותם דהמע"ה וקראם בשם חידושי תורה. אמנם אמיתית ענין זה הוא להיות כי מהידוע כי תורתינו הקדושה יש בה שני פנים הנגלה והנסתר. והנה עיקרי התורה הנגלית שרשיו ויסודותיו קבלו איש מפי איש הלכה למשה מסיני. אמנם החלק הנסתר ממנה. הנה לא קבלו מסיני רק ראשי הדברים וההתחלות למען יהא להם דרך מה לעיין ולהעמיק להשיג אמיתת הדברים הנשאר לחלק העיונים. שיעיין ויעמיק כל איש עד מקום שיד שכלו מגעת לפי שורש מחצב מקור נשמתו ולפי שלימות מעשיו וטהרת עבודתו כי אז יערה עליו רוח ממרום. להשיג דברים עליונים נפלאים בסתרי מעשה בראשית ומעשה מרכבה. כאשר אמרו ע"ז חז"ל. אין מוסרין ראשי פרקים אלא לחכם ומבין מדעתו הנה כי הכל תלוי בחכמת האדם המבין מדעתו ולזאת גם בימי משרע"ה. הגם כי כל התורה היתה שגורה על פיהם ולא הי' בהם שום מחלוקת. וכן עד הזוגות לא הי' שום מחלוקת א"כ היתה התורה שגורה בפי כל ערוכה בכל ושמורה. ועכ"ז הי' נמצא החילוף במדרגותיהם בהשגת התורה. גם בימי משרע"ה כענין אהרן ובניו ושבעים זקנים והסנהדראות. וכ"ז יען כי בחלקי הנסתר בפנימות טעמי התורה והמצות. נתחלפו בהשגתם איש איש לפי ערכו ומדריגתו לפי שורש מקור מחצב נשמתו ולפי עמלו ויגיעתו וטהרת עבודתו כי הדברי' האלה מסורים אל חכמי לב לעיין ולהעמיק כאמור רק כי גם בחלק הנסתר קבלו מסיני שרשים ויסודות למען ידעו אנה יפנו דרכי עיוניהם לבל יהי' ענין עיוניהם נעזב ומשולח לפי השכל האנושיי [ובמקום אחר יתבאר יותר אי"ה ענין זה] ובהיות כן הנה הדברים שלמד דהע"ה מאחיתופל אינו אלא פשוטי הדברים והם היסודות והשרשים המקובלים למשה מסיני כי זהו אשר נוכל ללמוד אף ממי שאינו הגון. יען כי הדברים בעצמם המה אמיתים כי לא מלבם יצאו. אמנם מה שהשכיל אחיתופל בפנימיות הדברים ומה שהעמיק שכלו בסתר הענינים לא נכון ללמוד הימנו כי אחרי כי נפסק משרשו וודאי כי לא כיון לאמיתת הדברים ומהידוע כי הדברים אינם נקשרים ומתאחדים בשרשם כי אם בהשכיל בתוכייתם ובפנימיותם ולזאת דהמע"ה שלא למד מאחיתופל רק פשוטי הדברי' הנגליים מבלי השקיף בתוכייתם לזה לא קראם רק שני דברים בלבד. אמנם כל זה הוא באחיתופל. אשר נכרת מהתאחד. בשרשו בהחלט. עד כי אין לו חלק לעוה"ב. אמנם. אחר הי' לו חלק לעוה"ב. כמבואר בגמרא דר"י אמר מתי אמות ואעלה עשן מקברו. וא"כ גם במה שהשכיל אחר להוציא מילין מלבו בסתרי טעמי התורה הי' בהם קצת ענין אמיתי רק שהי' מעורב מאוד טוב ורע. יען כי הוא קיצץ בנטיעות ולזה הי' צריך לחכמה יתירה לבחור הטוב מהרע. והאוכל מתוך הפסולת. וע"ז קאמר בגמ'. הא בקטן. הא בגדול. כי לא יאות זה רק לגדול כר"מ. אשר הי' לאל ידו. לברור הטוב ולדחות הרע. והנה הך מתלא דאמרי במערבא. ר"מ אכל תחלא ושדי שיחלא לברא. והך מתלא דאמר רבה בר שילא ר"מ רימון מצא תוכו אכל קליפתו זרק. מהמבואר כי המה מתחלקים בבחינותיהם למשקיף בהן בעין השכל מהקצה אל הקצה. כי לפי דעת בני מערבא. לא אכל ר"מ רק החיצונו'. ופנימיות שדא לברא. דוגמת התמרה שאינו נאכל ממנה רק החיצוניות והגרעין שהוא בפנים יזרקו החוצה. כמבואר בפירש"י. והכוונה כי לא למד ממנו ר"מ רק פשוטי הדברים ונגליותם והמה היסודות המקובלים אשר קבלם רבו. אמנם מה שהשכיל בתוכייתו הוציא החוצה. כענין דהמע"ה שלא למד מאחיתופל רק שני דברים בלבד. כאמור. ואם כה הי' הדבר לא הי' הקב"ה אומר שמעתא מפומי' אחרי כי הדברים אינם מקושרים בעצמותו. כאשר יחסרו מהם פנימית המכוון ומהמבואר כי הלכות כאלו לא יצאו מפי ה'. אמנם רבה בר שילא ברצותו להמליץ בעד ר"מ. עד כי יאמר ה' שמעתא מפומי' הנה אמר במשלו ההיפוך מבני מערבא. והוא ר"מ רמון מצא תוכו אכל קליפתו זרק. והכוונה כי גם מה שהשכיל אחר בפנימות טעמי המצוות. יש בהם דבר טוב. יען כי עודנו לא נפסק משרשו מכל וכל עד כי יש לו חלק לעוה"ב. ולזה אמר. כי מזה ברר ר"מ הטוב. והקליפה זרק. וא"כ עודנה מקושרים הדברים בעצמותם ולזה כביר מצאה ידו ללמד זכות על ר"מ עד כי נתרצה הקב"ה למימר שמעתא מפומי':
ומה מאוד יבא על נכון. מה שבחר ה' בהך שמעתא דקלני מראשי קלני מזרועי. להיות כי כבר ביאר הרמב"ן כי הראש והזרוע. הן המה מקום הנחת תפילין ותפילין דמרי עלמא מה כתיב בהו ומי כעמך ישראל כו' וה' האמירך כו'. וכולהון כתיבי באדרעי' ולזאת מקום התפילין הוא עצמו המקום אשר נתקשרו ישראל בעצמותו יתעלה. ולזאת נרגש שמה הצער במקום התקשרותם [והדברים עמוקים וכבר דברנו בזה בדרוש לז' של פסח יע"ש] וגוף דברי ר"מ נאמרו על אותו מקרא כתוב לא תלין נבלתו על העץ. כי קללת אלהים תלוי. ודריש לשון קללת מלשון קלני מראשי קלני מזרועי כמבואר במס' סנהדרין. ומהמבואר כי הך קרא מיירי ברשעים חייבי מיתות. ועכ"ז אמר ר"מ כי הקב"ה מרגיש בצרתן יען כי עכ"פ המה מקושרים בה'. ומזה הוציא הק"ו. אם כך הקדוש ברוך הוא מצטער על דמן של רשעים כו' קל וחומר על דמן של צדיקים. כי בלי ספק כי המה מקושרים ביותר בעצמותו ועל כן הצער נרגש ביותר. ומעתה הנה נראה בעליל. כי מאמר ר' מאיר דקאמר בזמן שאדם מצטער שכינה מה אומרת כו'. אם כך הקדוש ברוך הוא. מצטער על דמן של רשעים. ק"ו על דמן של צדיקים. ומליצת רבה בר שילא שהמליץ בעבור ר' מאיר. כי רמון מצא תוכו אכל קליפתו זרק שניהם מתאימים כי כוונה אחת לשתיהן. היות גם הרשעים מקושרים בה' ומתאחדים בעצמותו יתברך [זולת אותן ששנינו שאין להם חלק לעוה"ב] ולכך הקב"ה מרגיש בצרתן כביכול במקום ההתקשרות. וגם כי ימצא בתורתם דבר טוב כאמור. זהו מה שרצינו לבאר בזה המאמר בע"ה. ה' יזכינו לחיות החיים הנעימים המיוסדים עפ"י דרכי התורה והמצוה: