בית דוד (דרשות)· רבי דוד טעביל רובין ממינסק
דוד דרוש ו
לחמשה עשר באב:
בילקוט חבקוק ב' והוא ממדרש שוחר טוב בפרשת שגיון לדור. על משמרתי אעמודה ואתיצבה אל מצור. מהו מצור שהציר לו צורה. ואמר איני זז מכאן שנאמר ואצפה. אמר הקב"ה כל מי ששבר קרדומו יבוא אצלי. התחיל צוח עד אנה ה' שועתי ולא תשמע כו' למה תראיני און ועמל תביט. אמר לו הקב"ה הוי רב את יוצרו וחרש את חרשי אדמה בן תורה אתה ולא עם הארץ אתה לך כתוב א' בלוח ואח"כ תאמר הודיעני את הקץ. וכה"א ויעניני ה' ויאמר כתוב חזון ובאר על הלוחות. אמר לו הקב"ה כשאמרתי לך בגלות ראשונה כפי מלאות לבבל שבעים שנה לא היו מאמינים אלא אומרים בנו בתים ושבו וכיון ששלמו שבעים שנה כתיב כה אמר כורש מלך פרס וכו' אף עכשיו לכשיגיע הקץ אני גואלם. וכה"א כי יום נקם בלבי כששמע חבקוק נפל על פניו. אמר לפניו רבש"ע אל תדין אותי מזיד אלא שוגג שנאמר תפילה לחבקוק על שגיונות. עכ"ל המאמר:
והנה המאמר הלזה, הוא מפליא עין רואיו, ואומר לכל דרשוני וחיו, ואין מהצורך להאריך בו בספיקות יען כי הוא כולו מוקשה. אין חזיונו נפרץ וכבר דשו בו רבים וכן שלמים איש איש ממלאכתו אשר הוא עושה וגם אנכי אענה חלקי מה שחנני ד' בביאוד זה המאמר המופלא ויהי רעוא דאימא מלתא דתתקבל. והוא:
גרסינן במס' סנהדרין כ"א ב' תניא ר' יוסי אומר ראוי הי' עזרא שתינתן תורה ע"י לישראל אלמלא לא קדמו משה. במשה הוא אומר ומשה עלה אל האלקים. ובעזרא הוא אומר הוא עזרא עלה מבבל מה עלי' האמור כאן תורה. אף עלי' האמור כאן תורה במשה הוא אומר ואותי צוה ה' בעת ההיא ללמד אתכם חוקים ומשפטים ובעזרא הוא אומר. כי עזרא הכין לבבו לדרוש את תורת ה' ולעשות וללמד לישראל חוק ומשפט. ואעפ"י שלא נתנה תורה ע"י נשתנה הכתב על ידו שנאמר הנשתוון כתוב ארמית ומתורגם ארמית נכתב ולא כהלין כתבא למיקרי ופשרא להודיע למלכא. וכתיב וכתב את משנה התורה הזאת כתב הראוי להשתנות למה נקרא שמה אשורית שעלה עמהם מאשור. תניא רבי אומר בתחילה בכתב זה ניתנית תורה לישראל וכיון שחטאו נהפך להם לרועץ. כיון שחזרו בהם החזירו להם שנאמר שובו לביצרון אסירי התקוה גם היום מגיד משנה אשיב לך למה נקרא שמה אשורית שמאושרת בכתב רשב"א אומר משום ר"א בן פרטא שאמר משום רבי אליעזר המודעי כתב זה לא נישתנה כל עיקר שנאמר ווי העמודים מה עמודים לא נשתנו אף ווים לא נשתנו. ואומר ואל היהודים ככתבם וכלשונם מה לשונם לא נשתנו אף כתבם לא נשתנו. אלא מה אני מקיים את משנה התורה הזאת לשתי תורות אחת שיוצאה ונכנסת עמו. ואחת שמונחת בבית גנזיו כו' עכ"ל הברייתא. וקפריך עלה הש"ס ולרשב"א דאמר כתב זה לא נשתנה כלל מאי לא כהלין כתבא למקרי. אמר רב בגימטריא אכתיב להון יטת יטת כו' עי"ש כל הסוגיא ומה שפירש"י בזה:
ולעיל מניה אמרי' בש"ס אמר מר זוטרא ואיתימא מר עוקבא בתחילה ניתנה תורה לישראל בכתב עברי ולשון הקודש. חזרה וניתנה להם בימי עזרא בכתב אשורית ולשון ארמי ביררו להם לישראל כתב אשורית ול' הקודש והניחו להדיוטות כתב עברי ולשון ארמי. מאן הדיוטות אמר רב חסדא כותאי מאי כתב עברית אמר רב חסדא כתב ליבונאה עכ"ל הסוגיא דסנהדרין:
והנה בביאור סוגיא זו נחלקו המפרשים מוהר"י אלבו בעל ספר העיקרים החליט דהעיקר כהך מ"ד דבכתב עברי ניתנה תורה. ורשב"א דאמר משמי' דר"א בן פרטא משום ר"א המודעי דכתב זה לא נשתנה יחידאה הוא ולא קיי"ל כוותיה ועוד דמר זוטרא משמי' דרב עוקבא ורב חסדא דהוו מאמוראי בתראי ס"ל כן כהך מ"ד דבכתב עברי נתנה תורה לישראל ולדעתו הכתב שבלוחות וגם בס"ת שהי' מונח בארון הכל היה בכתב עברי ועד ימות עזרא לא ידעו מכתב אשורית כלל ורק בימי עזרא הוא שנשתנה להם הכתב ע"י לכתיבה אשורית ועשו כן לזכר לגאולה שניה עיי"ש שהאריך בזה: והרב מוהר"י ן' חביב (והוא הכותב בעין יעקב) במס' מגילה בפ"ק האריך להשיג עליו בזה. וכתב עליו שהדעת הזה סותר בהחלט עיקרי פינת יסודי הד"ת בכללו ולהיות כי אחד מעיקרי הד"ת היא שמחוייבי' אנחנו להאמין באמונת אומן שהתורה הניתנה למשה מסיני כפי מה שהיא בידינו היום לא תשתנה ולא תנוסח שום מצוה אחת ממצוותי' בשום זמן מהזמנים. ע"י שום נביא מהנביאים יען כי התורה העידה בנו שלא קם נביא עוד בישראל כמשה ולכך אין כח בשום נביא לשנות או לבטל שום מצוה ממצוות התורה לעולם זולתי לפי שעה הותר להנביאים לעשות כנגד הד"ת כהקרבת אלי' בהר הכרמל בשעת איסור הבמות וכדומה אבל לבטל ולשנות איזה מצוה לדורות. אין כח בשום נביא לעשות כן וא"כ איך יתכן להיות שישתנה הכתב לדורות ע"י עזרא ואם על חמש אותיות הכפולים של מנצפ"ך בלבד קפריך במס' מגילה [דף ג'] אלה המצות שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה כ"ש לשנות מעשי הכתב כולו דאין כח בשום נביא לעשות כן ועוד הקשה לשאול כי איך יתכן להעלות על הדעת שזה הכתב המקודש אותיותיו ונקודותיו ותגיו וקוציו כאשר מלאים מזה כל האגדות והמדרשים ובפרט בזוה"ק האריך מאוד בענין זה וא"כ איככה יתואר כי הכתב הזה לא ניתן למשה מסיני ואי' איפוא גודל ערכו ויקרת קדושתו כ"כ אם הוא ניתן מתחילה לעם לועז לבני אשור להשתמש בו בטרם ידעוהו העם הקדוש הישראליי ואיך הותר להם לישראל לשנות המכתב האלהיי שהי' חרות על הלוחות לקחת להם כתב עם לועז אשר בלי ספק קטנה ערכו מערכת קדושת המכתב האלהיי הניתן למשה מסיני ולזאת העלה הרב מוהר"י ן' חביב דבאמת הלוחות וגם הס"ת שבארון היו הכל בכתב אשורי המקודש והכל מודי' בזה ולית בזה שום פלוגתא רק שלעוצם קדושתו ורוב רוחנייתו ולא ניתן להם רשות לבני ישראל להשתמש בו אף לכתיבת ס"ת תפילין ומזוזות אפס כי היו כותבין הכל בכתב עברי ובימי עזרא הוא שהורשו כל ישראל להשתמש באותו כתב שבלוחות ולכך לא כהלין כתבא למקריא אף שהיו שם המון רב מהיהודים לפי שלא נתפרסם אל ההמון רק גדולי הדור והנביאים המה ידעוהו מהמכתב שבלוחות ושבס"ת שבארון ולזאת דניאל לבדו הוא אשר הי' יכול לקרותו וזהו לדעת ר' יוסי וזה שאמר למה נקרא שמו אשורי שעלה עמהם מאשור לא שהיו האשורים משתמשים בכתב ההוא כמשפט כל עם ועם ככתבו כי זה בלי ספק כי אינו כן. כי מאין יזכו אל זה האשורים מה שלא זכו אליו בני ישראל עד ימות עזרא ועוד דאם זה היה כתב מדינתם א"כ מדוע זה לא כהלין כתבא למקריא אלא דלהכי אמר שעלה עמהם מאשור יען כי בארץ אשור נתפרסם תמונת כתב זה אל ההמון ע"י המלאך אשר כתב בו על הכותל לפני בלשצר וזה היה כעין נתינת רשות שמאז והלאה הורשו ההמון מכלליות בני ישראל להשתמש בו בכתיבת סת"ם מה שלא היו רשאים ע"ז מקודם וע"י פרסומו בארץ אשור לכלל בני ישראל להכי קרי לי' שעלה עמהם מאשור. ורבי ס"ל דגם בתחילה הותר להם להשתמש באותו הכתב בכתיבת סת"מ כל ימי עמידת הבית ראשון רק כיון שחטאו בדור החורבן נהפך להם לרועץ ושכחוהו (וכמו שפירש"י) עד כי לא ידע אותו זולתי דניאל לבדו וכשחזרו בהן החזיר הקב"ה להם אותו הכתב ע"י עזרא ולכך קאמר למה נקרא שמו אשורי שמאושרת בכתב דתו ליכא למימר שעלה עמהם מאשור שגם בתחילה היו משתמשים בו כל ימי הבית הראשון ורשב"א ס"ל שמעולם לא נשכח מהם כתב זה גם בשעת החורבן ומאי דלא כהלין למקריא הוא מפני שהי' ניכתב בגימטריא ונמצא לפ"ז דעיקר מחלוקתם דהנך תנאי הוא באיזה כתב היו משתמשים בכתיבת סת"מ בטרם ימות עזרא אבל הכל מודים דהמכתב האלהיי החרות על הלוחות וגם הס"ת שבארון הכל הי' בכתב אשורי המקודש הלזה הנמצא בידינו כהיום והוא הוא הניתן למשה מסיני זהו תוכן כוונתו בקצרה והוא האריך בזה עיי"ש בדבריו ועשה לו סמוכים ע"ז מדברי הריטב"א עיי"ש:
והנה מה שהוקשה איך הותר להם לשנות הכתב ע"י עזרא. אחרי העיקר המונח. שלא תשתנה שום מצוה מהמצות ע"י נביא בשום זמן מהזמנים. לא קשה מידי. כי אחרי אשר נלמד כן מהוראות הכתוב דוכתב לו את משנה התורה כתב העשוי להשתנות א"כ לית בזה עוד משום שינוי מצוה כיון דכבר רמזה משה באורייתא וכה"ג מצינו במס' תענית [ל' ב'] ובמס' ב"ב [קכ"א. א] יום שהותרו שבטים לבוא זה בזה. מאי דרוש זה הדבר אשר צוה ד' לבנות צלפחד דבר זה לא יהא נוהג אלא בדור הזה. האם נאמר דגם בזה יש בו משום שינוי ממצוות התורה. שאמרה וכל בת יורשת נחלה וכו' אלא ע"כ כיון דקרא אשכחו ודרשו מזה הדבר שדבר זה לא יהא נוהג אלא בדור הזה הוי כמאן דכתב כן בהדיא באורייתא א"כ ה"נ דכוותיה. כיון דמקרא דמשנה התורה קדריש להו כתב העשוי להשתנות הוי כמאן דכתיבא כן באורייתא בהדיא ותו לית בי' משום שינוי מצוה כלל. אלא אי קשיא הא קשיא דמאי מייתי הר"י אלבו ראי' דהעיקר כהך מ"ד משום דמר זוטרא משמי' דרב עוקבא ורב חסדא דקמפרשי למלתייהו מכלל דאיהו נמי סבר כן. דבכתב עברי ניתנה תורה. דהא רב חסדא עצמו אמר במס' מגילה מם וסמך שבלוחות בנס היו עומדין. וא"כ ע"כ דס"ל לרב חסדא דבכתב אשורי ניתנה תורה [ולשיטת מהר"י ן' חביב ניחא] גם קושייתו השני' וודאי דקשה טובא:
אמנם שיטת מהר"י ן' חביב ג"כ איננו נכון. דנהי מש"כ בביאור מה שאמר ר' יוסי דלמה נקרא שמה אשורי שעלה עמהם מאשור יפה כתב ובלי ספק כי כן הוא האמת. כי מאין זכו האשורים אל קדושת הכתב הלזה וכאשר עינינו הרואות גם היום שאין שום אומה ולשון משתמשים בזה הכתב לא באשור ולא בסביבותיה כנודע מפי כותבי קורות העתים. ומנהגי המדינות למקומותם במושבותם ככתבם וכלשונם. ואם הי' זה כתב הנהוג במדינתם בשנים קדמוניות. איך יתכן שישכח זכרו מהם כהיום מכל וכל. ולא מצינו שים אומה ולשון ששינו את כתיבתם הנוהג עד בלי השאיר לו שם ושארית לעלם הכתב המיוחס אליהם משנים קדמוניות. ולכך היטיב אשר דבר בזה וכן יראה גם מפירש"י. אולם מה שהחליט בפשיטות דהכל מודים דכתב שבלוחות הניתן למשה מסיני הי' בכתב אשורי ולית ביה שום פלוגתא. לא צדקו דבריו בזה. ואשתמיטתי' סוגיית הירושלמי דמס' מגילה דהביא שם הך ברייתא עצמה דמייתי תלמודא דידן במס' סנהדרין בפלוגתא דהנך תנאי באיזה כתב ניתנה תורה וקמסיים עלה א"ר לוי למ"ד בכתב אשורי ניתנה תורה סמך שבלוחות בנס הי' עומד ולמ"ד בכתב עברי ניתנה תורה עיי"ן שבלוחות בנס הי' עומד [דעיין שבעברי דומה בתמונתו לסמך שבאשורי] הרי להדיא דבכתב הלוחות עצמן קמיפלגי הנך תנאי ודלא כמוהר"י ן' חביב וכן השיגו בס' יפ"מ וכיון שנדחית שיטת מהר"י ן' חביב תו הדרא קושייתנו שהקשינו על שיטת ר"י אלבו דא"כ קשיא דרב חסדא אדרב חסדא לדוכתי'. ודו"ק:
ובבראשית רבה פ' א'. אמרו שם וז"ל. ר' יונה בשם ר' לוי אמר למה נברא העולם בב' אלא מה ב' זה סתום מכל צדדיו ופתוח מלפניו כך אין לך רשות לומר מה למעלה מה למטה מה לפנים מה לאחור אלא מיום שנברא העולם ולהבא בר קפרא אמר דברים ד'] כי שאל נא לימים ראשונים אשר היו לפניך למן היום שנברא אתה דורש ואי אתה דורש לפנים. מכאן ולמקצה השמים אתה דורש וחוקר. ואי אתה חוקר מכאן וכו'. עוד שם דבר אחר למה בב' אלא מה ב' זה יש לו שני עוקצין אחד מלמעלה ואחד מלמטה מאחוריו אומרים לב' מי בראך. והוא מראה בעוקצו מלמעלה. ואומר זה שלמעלה בראני. ומה שמו והוא מראה להן בעוקצו שלאחריו ואומר ה' שמו. אמר ר' אליעזר בר' חנינא בשם ר' אחא עשרים וששה דורות הי' הא' קורא תגר לפני כסאו של הקב"ה. אמרה לפניו רבש"ע אני ראשון של אותיות ולא בראת בי עולמיך. אמר לו הקב"ה העולם ומילואו לא נברא אלא בשביל התורה. שנאמר ה' בחכמה יסד ארץ וגומר למחר אני בא ליתן תורה בסיני ואיני פותח אלא בך. שנאמר אנכי ד' אלהיך. ר' הושיע אומר למה נקרא שמו אלף שהוא מסכים מאלף שנאמר דבר צוה לאלף דור. ע"כ:
וכתב עלה הרב ביפ"ת דכל הנך תנאי דדרשי לב' כמו שהוא בתמונת כתיבה אשורית ס"ל כהך מ"ד דאמר בסנהדרין [באותה סוגיא דלעיל] דבכתב זה ניתנה תורה ולכך שפיר קדריש לב' של כתיבה האשורית. אבל למ"ד דבכתב עברי ניתנה תורה וזה הכתב של אשורי הוא שנתחדש להם בימי עזרא ולכך נקרא אשורי שעלה עמהם מאשור. א"כ אין מקום לדרשא זו דר' לוי עכ"ד. ויפה השיגו הרב בנזה"ק. דהא ר' לוי גופיה קאמר בירושלמי פ"ב דמגלה דלכך נקרא שמו אשורי. שעלה עמהם מאשור. וא"כ לפי דברי היפ"ת קשיין דברי ר' לוי אהדדי:
אמנם העיקר בזה הוא כמש"כ הרב בנזה"ק בב"ר פ"א. סי' י"ג ותוכן דבריו שם הוא כך. דרבי דאמר בתחילה נתנה להם בכתב אשורי וכיון שחטאו נהפך להם לרועץ. הך וכיון שחטאו לא קאי על דור החורבן שביזו את התורה וכפירש"י דזה אינו נראה כלל דאיך יהי' נשכח מאומה שלימה לגמרי את מעשי הכתב שהיו כותבין בו ספריהם כל ימיהם ואיך ישכח מהם ויצא מלבם לגמרי במהירות כ"כ אלא דהך וכיון שחטאו קאי על מעשה העגל שעשו אבותינו במדבר כי מני אז והלאה נהפך להם לרוע' וניטל מהם מעשה הכתב האשורי המקודש וניתן להם חילופו את העברי ולפ"ז נמצא דהלוחות הראשונות והמכתב האלהיי שהי' חרות עליהן הי' בכתב אשורי כי זה עיקר הכתב המקודש שניתן לנו מהקב"ה בסיני וכמו כן התורה כפי מה שהייתה כתובה לפניו במרום הי' בכתב זה וכדאמרי' במס' שבת בשעה שעלה משה למרום מצאו להקב"ה שהי' קושר כתרים לאותיות והיינו התגין והקולין של זה הכתב המקודש כי לא נמצא כזה בכתב עברי וגם בריאת העולם שנברא בצירופי אותיות התורה הי' הכל עי"ז הכתב המקודש ורק לאחר שחטאו בעגל ניטל מהם קדושת הכתב הלזה וניתן להם הלוחות השניות בכתב עברי. ולזאת הלוחות השניות וגם הס"ת שהי' מונח בארון הכל הי' בכתב עברי ותמונת קדושת הכתב האשורי לא היה נודע אל ההמון כלל רק כי גדולי הדור והנביאים ידעוהו והיו מוסרים אותו החכמים לתלמידיהן הצנועים והראוים לזה. ככל המון סתרי התורה וצפוני' הנמסרים הלכה למשה מסיני מפה לאוזן אל הראויים לזה ככה היו מוסרים בסוד זה לזה גם את תמונת הכתב בע"פ כפי מה שהיה בלוחות הראשונות ולכל מי שהי' ראוי לזה יען כי בו נתלו תלי תלים של הלכות וסודות עמוקים כאמור ומאז שחטאו בעגל וניטל מהם קדושת הכתב האשורי לא זכו עוד שנית לחזור אליו כל ימי הבית הראשון עד ימות עזרא שהחזיר להם שוב שנית את קדושת הכתב האשורי כאשר הי' בלוחות הראשונות והי' זה יען כי כל ימי הבית הראשון היו אוחזים מעשי אבותיהם בידיהם והיו נכשלים בחטא ע"ז כמבואר בכתובים ולכך לא הי' אפשר להם לשוב שנית אל קדושת הכתב הלזה כי אחרי אשר בחטא ע"ז של עושי העגל הוא ניטל מהם וא"כ כ"ו שהיו נכשלים בחטא זה לא הי' באפשרי להחזירו להם זולתי בגלות בבל כאשר חנניא מישאל ועזרי' מסרו עצמם על קדושת שמו ית' לבלתי כרוע לע"ז. ואנשי כנה"ג הוא עזרא וסייעתו התפללו לבטל מהם יצרא דע"ז ועלתה בידם. כי אשר חמו"ע התישו כחו במסירת נפשם על קדושת השם מאז יכלו לו אנשי כנה"ג בתפילתם להעביר ולבטלו לגמרי לזאת זכו אז שוב שנית שיוחזר להם הכתב האשורי המקודש שהיו בלוחות הראשונות בטרם שנכשלו בחטא ע"ז: ובמדרש רבה ספר ויקרא פ' ו' אמרו רב פנחס פתר קריא בישראל לפני הר סיני ונפש כי תחטא וארא והנה חטאתם ושמעה קול אלה ואת קולו שמענו מתוך האש. א"ר יוחנן קופרמסאית נתנו ביניהם שאינו כופר בהם והם אינם כופרים בו. א"ר יצחק מלך כשהוא משביע את לגיונותיו אינו משביען אלא בסייף כלומר שכל העובר על תנאים הללו יהא הסייף עובר על צווארו. כן ויקח משה חצי הדם. אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא מה נעשה בחלקי. אמר לו זרוק על העם זמה נעשה בחלקך. א"ל זרוק על גבי המזבח. ר' ברכי' ורבי חייא בשם ריב"ח. הוא נשבע להם והם נשבעין לו הוא נשבע להן. ואשביעך ואבוא בברית אתך נאום ד' אלקים והם נשבעין לו שנאמר לעברך בברית ה' ובאלתו. ואין אלה אלא לשון שבועה שנאמר והשביע הכהן את האשה בשבועת האלה. וכיון שעברו על התנאי של הר סיני. אמר להם הקב"ה אף אני אעשה זאת לכם כו' והבאתי עליכם חרב נוקמת נקם ברית כו'. וכיון שגלו לבבל אמרו לנבוכדנצר לא חשאין אנחנא כו' הן אתי אלהא וגו' והן לא ידיע ליהוי לך מלכא די לאלהך לא איתנא פלחין. אמר להון הקב"ה גם את בדם בריתך כו' נזכרתי איתו הדם שבסיני לפיכך שלחתי אסירך מבור אין בו מים ע"כ עיי"ש באריכות כי קצרתי קצת במה שאינו נוגע לנידון דידן. ועכ"פ נמצינו למדין מדברי המדרש הלזה שבחטא העגל ובחטא ע"ז שעבדו כל ימי הבית ראשון עד שגלו לבבל כמעט שהופר מהם דם הברית אשר כרת אתם בהר סיני. וע"י מה שמסרו עצמם חנניה מישאל ועזרי' על קדושת שמו ית' ולבלתי כרוע לע"ז שוב נזכר להם שנית אותו דם הברית של הר סיני ולזאת כאשר הפרו הברית ע"י חטא ע"ז ניטל מהם מעלת קדושת הכתב אשורי וכאשר מסרו נפשם חמו"ע על קדושת השם וחזר הברית לאיתנו שוב חזר להם גם מעשה הכתב ע"י עזרא ובהכי ניחא מאי דקא דריש לה רבי מהך קרא דשובו לביצרון אסירי התקוה גם היום מגיד משנה אשיב לך וקדריש לה על מעשי הכתב ששב שנית להם ע"י עזרא והיינו משום דלעיל מניה נאמר הך קרא גם את בדם בריתך שלחתי אסיריך מבור אין מים בו דקדריש לה במדרש על חמו"ע שמסרו עצמם על קדושת השם לבלתי כרוע לע"ז של נבוכדנצר. ולכך ניצולו מבור שאין בו מים אבל הי' בהפכו של אש ועי"ז נזכר להם שנית דם הברית של הר סיני ולזה אמר עוד שובו לביצרון כו' גם היום מגיד משנה אשיב לך דהוא מוסב על מעשי הכתב משום דהא בהא תליא דכיון דע"י נתחזק דם הברית של הר סיני והתישו כוחה של ע"ז לכך זכו שוב שנית שיוחזר להם גם מעשה הכתב והמכתב אשר הי' על הלוחות הראשונות זהו תוכן כוונתו בהרחבת הביאור ובתוס' הרבה נופך משלי בעז"ה ולשיטה זו ניחא הכל. ותו לא קשה מידי כל מה שהקשינו דשפיר נוכל לומר כשיטת הר"י אלבו דהלוחות והס"ת שבארון הי' בכתב עברי וכמר זוטרא משמי' דרב עוקבא דס"ל כן. ורב חסדא דקמפרש למלתייהו נמי מסתמא ס"ל כן ואפ"ה לא קשיא מאי דאמר רב חסדא מ"ם וסמ"ך שבלוחות בנס היו עומדין משום דהוא מוסב על הלוחות הראשונות שהיו בכתב אשורי וגם ר' לוי דאמר בירושלמי דבכתב עברי ניתנה תורה נמי אינו מוסב רק על הלוחות השניות אבל גם הוא מודה דהלוחות הראשונות וגם בריאת העולם הי' הכל ע"י צירופי אותיות של הכתיבה האשורית משום שזה הוא עיקר הכתב המקודש הניתן לנו מסיני בלוחות הראשוני' ולכך שפיר קדריש ר' לוי בעצמו במדרש מה ב' זה סתום מכל צדדיו ופתוח מלפניו. דהיינו תמונת הב' של כתיבה האשורית משום דהעולם ודאי דנברא בזה הכתב וגם לא קשיא מה שהקשה מהר"י ן' חביב דמה קדושה יש בו אחרי שהלוחות לא היו בכתב זה רק בעברי משום דאדרבה עיקר הקדושה הי' בלוחות הראשונות שהי' מעשי ידיו של הקב"ה גם בחומרם והם היו באמת באותו הכתב המקודש. ולרוב קדושתו ניטל מהם בחטאם בעגל ונתחלף להם בעיברי בלוחות השניות. שבלי ספק לא הגיעו השניות למעלה קדושת הראשונות ואעפ"י שניטל מהם אפ"ה הי' נודע לראשי גדולי הדור תמונתן בע"פ בכדי לידע ע"י ההלכות והסודות העמוקים הנתלים בקדושת זה הכתב בתמונתו ותגיו וקוציו. היו מוסרים אותם לתלמידים בצנעא ככל המון סתרי התורה וצפוני' הנמסרים מפה לאוזן הלמ"מ. וגם הך מ"ד דאמר בירושלמי למ"ד בכתב עברי ניתנה תורה עי"ן בנס הי' עומד נמי מצי סבר כן בלוחות הראשונות. והא דאמר עי"ן בנס הי' עומד הוא מוסב על הלוחות השניות. וגדולה מזו יש לומר דרבי יוסי נמי ס"ל כן ולא קאמר דבכתב עברי ניתנה תורה רק בלוחות שניות. ולאפוקי מדרשב"א דס"ל דמעולם לא נשתנה כתב זה אבל בלוחות ראשונות גם איהו מצי סבר כן דהיו באשורי. ורבי לא פליג על רבי יוסי בהא מלתא כלל דהא לאו גבי הדדי תניא דנימא דבהכרח ע"כ דפליגי אהדדי דהא מלתא דרבי הוא ברייתא בפ"ע כדגרסינן לגבי מלתא דרבי תניא בפ"ע ולכך ברווחא נוכל לומר דלא פליגי בהא מלתא כלל רק דרבי יוסי קאי על הלוחות שניות ולדידהו קרי ניתנה תורה לישראל משום דהמה הוא עיקר התורה שנתקיימה בידינו. דהראשונות לא הי' רק לפי שעה ונשברו ולכך לא חש ר' יוסי לפרשן באיזה כתב הי' אבל אה"נ דמודה לרבי דהי' באשורי. ומאי דנחלקו רבי ור' יוסי בטעמא דהך מלתא למה נקרא שמו אשורי. דמ"ס מפני שעלה עמהם מאשורי. ומ"ס שמאושר בכתב לא שזה תלוי בדבריהם דקאמרי לעיל רק כי הוא פלוגתא בפ"ע דמר ניחא לי' בהך טעמא ומר ניחא לי' בהך טעמא. ולכך אפילו אם נימא דר"י ג"כ אית לי' בהא כרבי דהלוחו' הראשונו' נתנו בכתב אשורי מ"מ לא בעי למימר כטעמא דרבי רק דניחא לי' בהך טעמא דמפני שעלה עמהם. והיינו שנתגלה ונתפרסם באשור אל ההמון ע"י המלאך. וכדברי מוהר"י ן' חביב דבזה צדקו דבריו וכמשכ"ל. וכיון שהם שתי ברייתות חלוקות ולאו גבי הדדי מתניין דרך פלוגתא א"כ אין בזה שום דוחק כלל. וה"נ משמע בירושלמי במס' חגיגה פ"ק הל' ט' דאמרינן שם אשורי יש לו כתב ואין לו לשון. עברי יש לו לשון ואין לו כתב בחרו להם כתב אשורי ולשון עברי ולמה נקרא שמו אשורי שמאושר בכתבו א"ר לוי על שם שעלה עמהם מאשור הרי דגם ת"ק ס"ל כמ"ד דבכתב עברי ניתנה התורה מדקאמר בחרו להם כו' שזהו עצמו הלשון שאמר מר זוטרא ואיתימא מר עוקבא במס' סנהדרין ביררו להן לישראל כתב אשורית לשון הקודש ואפ"ה ניחא לי' לת"ק בטעמא דהוא מאושר בכתבו ולא מטעם שעלה עמהם מאשור. הרי להדיא כדכתיבנא דהנך טעמי לא תליין אהדדי כלל. אלא דמהירושלמי הזה משמע שהאשורים היו משתמשים בכתב זה גם מקודם ודלא כמו שהחלטנו לעיל בשם מהר"י ן' חביב דמעולם לא זכו האשורים לכתב המקודש הזה לכך נראה דעיקרו של דבר הוא דמעת שחטאו בעגל ופרח הכתב מעל הלוחות וכמו שאמרו חז"ל אותיות פורחות. הנה מני אז הוא נעתק מהאומה הישראלית בחטאם וניתנה לבני אשור להשתמש בהם והוא ע"ד מה שאמרו חכמי האמת בענין סודות התורה שנמסרו כו'. רק שהדבר מובן מאליו כי אף שניתנה להאשורים עכ"ז לא הי' בשלימות תמונתה תגיו קוציו ואותיותיו רק כי נשתבש מאוד ולא הי' [דרך משל] רק כעין כתב משיט"א שמקורו ג"כ נובע מכתיבה אשורית כידוע ועכ"ז הוא רחוק הרבה ממנו כרחוק מזרח ממערב ומי שיודע בכתב משיט"א לא יבון כתב אשורי לאשורו ולכך לא כהלין כתבא למקריא והוא כמשפט כל סודות התורה שנמסרו וכו' שנשתבשו מאוד ברדתם למקום הטומאה כמובן. ולכך זכו האשורים לשלוט בישראל ולהגלותם בהיותם נשקע תחת ידם קדושת זה הכתב המקודש ומאז מסרו חמו"ע את נפשם על קדושת השם והתישו כחו של ע"ז ואנשי כה"ג בטלוהו לגמרי אז זכה עזרא וחבורתו להעלות קדושת זה הכתב מעמקי קליפת אשור ולהחזירו לישראל שנית ושוב מני אז והלאה בטלה מלכותם לגמרי ככתוב בי' בלילה קטיל בלשאצר. ובטלה לגמרי מלכות בבל כי כאשר הוציאו בלעם מפיהם נוטל חיותם וסר תוקף ממשלתם וזה ברור ודי בזה לכל משכיל:
והשתא אתי שפיר מאי דלא כהלין כתבא למקריא דהיינו מפני שלא ראוהו כלל ישראל רק פעם אחת בשעת מ"ת בלוחות הראשונות שנאמר בהם וכל העם רואים את הקולות והוא תמונת האותיות באויר [וכמבואר אצלינו בדרוש לפ' מ"ח] ועד שהמלך במסיבו נכשלו בחטא העגל. ומיד נסתם מהם תמונת הכתב המקודש הלזה ולא נודע רק לראשי וגדולי הדור כדניאל וחביריו. ולכך לא הוי כהלין למקריא זולתי דניאל וחביריו. כנלע"ד ברור בישוב כל מה שהעירו בזה המחברים. ולא ידעתי מדוע נאדו הרב בנזה"ק בעצמו מהך שיטתא משום דקשיין לי' דברי ר' לוי דאמר בירושלמי דלמ"ד בכתב עברי עי"ן שבלוחות בנס הי' עומד דהא שפיר הוא מתפרש דקאי על הלוחות שניות וכדפרישנא לה ותו לא קשיא מידי והאמת אף כי הרב הנ"ל החל לבאר שיטה זו עכ"ז לא השלים הענין בהרחבת הביאור ולישב כל הספיקות שהעירו בזה המחברים ולכך לא ירד בעצמו לעומק דברים אלו אבל אחרי שעלה בידינו ת"ל להרחיב הביאור בזה וליישב כל הספיקות אשר העירו המפרשים בזה א"כ הדבר ברור לענ"ד דהיא השיטה הנכונה והמחוורת בשמעתין והכי נקטינן ודוק:
[שוב מצאתי כן בתשו' הרדב"ז:
] אמנם עם כי כן הוא פשטא דשמעתין בלי שום ספק כאשר הוכחנו ת"ל בראיות ברורות מהתלמוד והמדרשים והירושלמי עכ"ז אכתי הך מלתא טעמא בעי דמאי תלוי זה בזה ומדוע בחטא העגל נענשו בעונש זה דווקא שינטל מהם מעשה הכתב האשורי שבלוחות הראשונות ואח"ז כאשר מסרו נפשם תמו"ע על קדושת שמו ית' לבלתי כרוע לע"ז ושוב התפללו אנשי כה"ג על ביטול יצרא דע"ז מאז שוב החזיר להם הקב"ה את מעשה הכתב שוב שנית לאיתנו ואיך יתייחסו הדברים זה לזה כ"כ מהשיעור עד כי יהי' מכוונים האחד מול האחד ולא יתכן זה בזולת זה עד כי בסור האחד יסור גם השני ובשובו ישוב גם הוא הלא דבר הוא ובנזה"ק כ' בזה איזה רמזים עפ"י דרכי החכמה המקובלת אשר אין אתי יודע עד מה בעומק חכמה זו בעוה"ר ולקרב הדבר אל השכל להבינו עפ"י פשוטו יראה לענ"ד כי הדבר נלמד מענינו ממה שאמרו שם במדרש שהבאתי לעיל אשר זה לשונו ד"א למה בב' אומרים לב' מי בראך והוא מראה להם בעוקצו שמלמעלה ומה שמו ומראה בעוקצו שלאחריו ופי' הרב בעל מתנת כהונה דעוקצו שלאחריו הוא כלפי אות האל"ף ותמונת אות אל"ף מכתיבה האשורית מורה על שם הוי' ב"ה. יען כי תמונתו שני יודי"ן א' מלמעלה וא' מלמטה ותמונת אות וא"ו באמצעו אשר עולה מספרם למספר כ"ו כמספר אותיות שם הוי' ב"ה שעולה ג"כ מספרו כ"ו ע"כ ומהידוע כי תואר שם הוי' ב"ה הוא מורה על אחדותו ית' אשר הוא האחד הפשוט בתכלית הפשיטות. יען כי שם זה אינו מקבל גדר הריבוי כמו שארי התוארים והשמות כענין שם אדנ"י ואלהים וצבאות שכולם מקבלים גדר הריבוי מה שאינו בשם הוי"ה ב"ה כי לא יתרבה ולכך שם זה הוא המורה על אחדותו בהחלט ולזה כאשר חטאו בע"ז בעשותם העגל והאמינו בשניות כי שתפו שם שמים ודבר אחר לכך ניטל מהם אור קדושת הכתב האשורי. יען כי האות הראשון ממנו והוא האל"ף הנה הוא מורה על אחדותו היותו אחד פשוט בתכלית הפשיטות ואין שני לו בהיפוך מה שהאמינו בעשותם העגל ונמשך הדבר הזה כל ימי בית הראשון בהיותם אוחזים מעשי אבותיהם בחטא ע"ז כאמור עד כי שוב אחרי אשר חמו"ע מסרו נפשם על קדושת השם ואנשי כנה"ג התפללו ונתקבלה תפילתם בביטול יצרא דע"ז. לכך זכו שוב שנית אל הכתב המקודש אשר תמונת האל"ף ממנו מורה על אחדותו ית"ש שים לבך לדברים אלה כי המה נכונים בטעמם וברורים בעז"ה:
אמנם עם היות כי עזרא וסייעתו התפללו לבטל מהם יצרא דע"ז ונתקבלה תפילתם הנה עכ"ז לא הועילה תפלתם זולתי לבטל מהם חטא העבודה בפועל נגלה כי זה הוא אשר נתבטל מהם ע"י תפילתם שלא לעבוד ע"ז בפועל ממש כאשר עשו בבית ראשון אולם לא הועילה תפילתם לעקור אותו מכל וכל בלתי השאיר לו שורש וענף כמצות חז"ל שאמרו ע"ז צריך לשרש אחרי' כי עודנה נשאר ממנו שורש פורה ראש ולענה אשר הוא קשה כע"ז ויותר ממנה והוא המחלוקת ופירוד הלבבות ההויה בימינו אשר ע"ז אמר חז"ל מקדש ראשון מפני מה חרב מפני שהיתה בו ג' דברים ע"ז וג"ע וש"ד אבל מקדש שני שהיו עוסקים בתורה ומצות וגמילות חסדים מפני מה חרב מפני שהיתה בו שנאת חנם ללמדך ששקולה שנאת חנם כנגד ג' עבירות ע"ז ג"ע וש"ד והי' זה יען כי כן כאשר העובד ע"ז הוא כופר באחדותו ית' ומשתף לו דבר אחר כאמור ככה לעומת זה עון המחלוקת ופירוד הלבבות ההווה בין אנשי האומה הישראלית הוא עצם הכפירה כמו כן באחדותו ית"ש כי שורש אחדותו ית"ש הוא מחייב שיהי' כלליית העם הקדוש הישראלי מתאחדים יחד באהב' ואחוה וריעות אגודים יחד צמודים כאיש אחד מבלי שום פירוד והתחלקות כי כן כאשר הבורא ית"ש הוא האחד הפשוט ההחלטיי לא כאחד הזוגיי ולא כאחד המספריי ולא כגוף אחד המורכב מאברים רבים מתחלפי המזג והתכונה ולא כבנין אחד המחובר מעצמים רבים אפס כי הוא האחד הפשוט בתכלית הפשיטות אשר אין ערוך אליו בכל נבראי מטה ונאצלי מעלה כאשר האריכו בזה המחברים הלא בספרתם ככה לעומת זה העם הקדוש הישראלי בהיות נשמתם אצולה ממקור האחדות כאשר כינוה החכמים האמיתיים בתואר חלק אלוה ממעל לזאת גם המה מחוייבים להתאחד יחד. להיותם צמודים וקשורים זב"ז. יותר מהתאחדות הגוף האחד המחובר מאברים רבים יען כי שורש נשמתם הוא האחדות אשר אין שם מהפירוד וההתחלקות כלל והתאחדותיו יחד זב"ז מעיד על אחדותו ית"ש כמאמר הכתוב ישראל אשר בך אתפאר (ועי' בס' אוהל יעקב) ולזה יסדו לנו מסדרי התפילות אתה אחד ושמך אחד ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ. והוא מבואר לפי דברינו. כי אחדות העם הקדוש הישראליי הוא מעיד על אחדותו ית"ש ולזאת הנה הוא מבואר קושי עון המחלוקת כי הוא ממש כע"ז. יען כי הפירוד ההווה מן המחלוקת הוא היפוך האחדות וכאלו מעיד על עצמו שאין לו חלק באלהי ישראל אשר הוא מקור האחדות וע"ז נאמר ונרגן מפריד אלוף ומצורף לזה כי בהיות המחלוקת והפירוד בין העם הישראלי שוב אין כאן מי שיעיד על אחדותו ית"ש וזהו עיקר שורש פורה ראש ולענה מיצרא דע"ז אשר לא נתבטל גם ע"י תפלת אנשי כנה"ג ובייא בייא האי דאחריבי' למקדשא כו' ועדיין השטן מרקד בינינו בעוה"ר ולזה לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא שלום יען כי בהיות השלום מתווך בין העם הקדוש הישראלי אז המה מעידים על אחדותו ית"ש ואז הוא מתאחד כביכול בנו ומשפיע עלינו כל טוב סלה וההיפוך בהפכו ח"ו. אחיי וריעיי הביטו נא וראו מי סיבב עבודת הע"ז שהי' בבית ראשון אם לא המחלוקת כי מעת שנחלקה מלכות ישראל מעל מלכות בית דוד מזה נסתעף ענין הע"ז בפועל ממש כמבואר בכתובים הוא הדבר אשר דברנו כי עון המחלוקת הוא עצמו בפנימיותו חטא ע"ז ממש ולזאת מעון המחלוקת נמשך חטא ע"ז בפועל ממש יען כי זה תלוי בזה ולזה בכתוב הראשון שבק"ש אשר הוא קבלת עול מלכות שמים נאמר בו שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד ועיקר כוונת הכתוב הוא להשכילינו שורש האחדותו ית"ש ואף כי פעם נראה כי הוא פועל חסד אשר ע"ז מורה שם הוי' ב"ה. ופעם נראה כי הוא פועל דין אשר ע"ז מורה שם אלהים עכ"ז לא נחשוב ח"ו כי יש בזה מהפירוד וההתחלקות במידותיו ית"ש. אפס כי הכל הוא אחד פשוט בתכלית הפשיטות וממקור זה יצאו הדין והרחמים. יען כי גם פעולות הדין שפועל עמנו הוא הכל לתכלית טוב להטיבנו באחריתינו ולזה אמר שמע ישראל ירצה הבן בדבר. ה' אלהינו. ירצה אף כי תראה נמשכים מאתו פעולת החסד והרחמים משם הוי' ב"ה ופעולת הדין משם אלהים עכ"ז אל תחשוב בשניות ח"ו רק כי ידוע תדע כי ה' אחד כי הכל הוא אחד פשוט בתכלית הפשיטות וגם פעולת הדין תכליתו להטיבינו באחריתינו עד כי גם זה לרחמים יחשב וזה הוא אומרו ה' אחד והוא מבואר. אולם עדיין יש בו מהדיוק בכתוב הזה כי מדוע ראשיתו נאמר בל' יחיד שמע ישראל ולא אמר שמעו המורה על הרבים רק שמע בל' יחיד ואחר אמר אלהינו בל' רבים ולא אמר ה' אלהיך המורה על היחיד כאשר הוא מורגל בפיו בכל ספר משנה תורה לאמר ה' אלהיך ומדוע שינה הל' מיחיד לרבים. אמנם יובן לפי דברינו להיות כי בא לצוות אותם לאחד ה' בתכלית האחדות וזה לא יתכן כי אם בהתאחדותם כמו כן וכמו שהקדמנו לזה פתח הכתוב לכנותם בל' יחיד לאמר שמע ישראל ויען כי עי"ז ישיגו שפע ברכות ממקור קדושת שם הוי"ה המורה על אחדותו ית"ש אשר מידתו הוא מידת הרחמים לזה אחרי אמרו שמע ישראל אמר שם הוי"ה ב"ה המורה על הרחמים ולהיות כי הרעות המושפעות מפאת מידת הדין אינם מעותדים לבוא זולתי בשיעדר מהם מידת האחדות איש מרעהו יפרדו לזה כאשר בא להזכיר שם אלהים המירה על השפעת מידת הדין בכדי להשכילנו כי הוא הכל אחד כאשר הקדמנו לזה כינה את ישראל בלשון רבים. להיות כי פעולת מידת הדין לא יפעלו בהם מאומה זולתי בהיותם בגדר הריבוי בלתי מתאחדים ולזה מצינו כי הטובות אשר קבלו ישראל מאת ה' מן ובאר ועמודי אש וענן היו כולם טובות כלליות לכלל העם הקדוש הישראלי אולם הרעות אשר השיגו מפעולת שם שהים לא היו רעות כלליות רק כי כל אחד ואחד קיבל ממנו לפי פרטיותיו. כאשר מצינו בענין ענשם באכילת השלו שלא הושוו בעונש. רק כאו"א לפי מידתי. וכמו שפירש"י שם וכן בעדת קרח מהן נבלעו. ומהן נשרפו ולזה הזכיר עליהם את השם הזה המורה על הדין בכינוי לרבים. ועל כולם גזר אומר כי עכ"ז היא ה' אחד כי הוא באחדותו הפשוט התמיד כל הימים בין בפעלו רחמים ובין בפעלו דין. יען כי גם הדין היא לתכלית טוב וזהו אומרו ה' אחד. והוא מבואר:
המורם מדברינו אלה. היות כי אנשי כנסת הגדולה הגם כי בטלו ליצרא דע"ז. עכ"ז לא נתבטל ע"י רק היצה"ר החיצוני. והוא העבודה בפועל ממש. אמנם עיקר פנימיות היצר הלז הטמין בלבו של אדם והוא המסיתו על הפירוד וההתחלקות להפרד מרעהו. ולהיות מפריד בין הדבקים. ע"י שילוח לשונו ולשנוא את רעהו בלבבו על לא חמס בכפו וזולתו מהמידות המסבבים על המחלוקת אשר הוא עצם יצרא דע"ז בפנימיות אותו לא יכלו לו גם אנשי כנה"ג להכניעו ונשאר על עמדו. והנמשך מזה כי לפי אשר קדמו אמרינו כי הכתב האשורי המקודש אשר הי' חרות על הלוחות הראשונות נסתם ונגנז מהם בעשותם את העגל יען כי כפרו באחדותו ית"ש אשר הוא בהיפוך הוראת האלף מתמונות הכתב ההוא אשר עולה במספרו כמספר שם הוי' ב"ה המורה על אחדותו. ולכך כאשר נתקו מעל אחדותו. נגנז ונסתם מהם קדושת הכתב ההוא ושוב אח"ז כאשר מסרו עצמם חמו"ע על קדושת שמו ית"ש ואנשי כנה"ג בהתפללם ועלתה בידם לבטל יצרא דע"ז. החזירו העטרה ליושנה. עד כי זכו שוב שנית אל קדושת הכתב ההוא ע"י עזרא הנה חזרתם שנית אל הכתב ההוא ע"י עזרא לא הי' בתכלית השלימות כפי מה שהי' בעת נתינת הלוחות הראשונות. אפס כי רד הרבה מזה. ורצוני בזה כי לו הי' עולה ביד אנשי כנה"ג לבטל יצרא דע"ז מכל וכל. לבלתי השאיר לו שום שם ושארית לא שורש ולא ענף והי' מחטטין אחריו לשרש יסודותיו גם בפנימיותן מקירות לב העם הקדוש הישראליי כי אי הי' עולה בידם כמו כן. לחדש שוב שנית את נתינת התורה על אופן מה שהי' בעת נתינת הלוחות הראשונות. והי' שב המכתב האלהיי להיות חרות על הלוחות בכתב אשורי כבראשונה. ובלי ספק כי עי"ז הי' מתגלה לנו סוד סתרי התורה וצפוניה. אשר לזה אמרו חז"ל חמשים שערי בינה נבראו בעולם וכולן נמסרו למשה חסר אחת. והדיוק בזה מבואר כי מדוע אמר ראשונה וכולן נמסרו למשה והוצרך לבאר ולאמר חסר אחת ויותר הי' צודק אומרו ומ"ט מהן נמסרו למשה. ומדאמר ראשונה וכולן נמסרו יראה דבאמת נמסרו כולמו. וזה אינו. אולם הוא הדבר אשר רצינו לבאר. כי האומנם כי כן הוא כי בראשונה בעת אשר נמסרו לו הליחות הראשונות בתמונת הכתיבה האשורית המקודשת אשר בתמונת אותיותיו ונקודותיו. ותגיו. וקוציו. וטעמיו. נתלים תלי תלים של הלכות בכל קוץ וקוץ. וסודות עמוקים מפלאי סתרי התורה גנוזי' וצפוני' בהם אשר זהו סוד שער החמשים עצמו ולכך בעת ההי' השיג מרע"ה גם את סוד שער החמשים אולם אח"ז כאשר נשברו הלוחות הראשונות ונשתנה הכתב בשניות מאשורי לעברי מאז נעלם ונסתם ממנו סוד שער החמשים. וזה הי' הכל לסיבה הנזכרת יען כי סוד שער שחמשים הוא האחדות הפשוט ההחלטיי ולכך סוד פרה אדומה אשר היא נובעת מסוד שער החמשים אשר לכך נעלמה בסודה גם מרבן של נביאים לזאת יתאחדו בה הטמא והטהור יחדיו עד כי יש בה שני הפכיים בנושא אחד מטמאה את הטהורים ומטהרת את הטמאים. וכהא דאמרינן במדרש מי יתן טהור מטמא לא אחד. תמן תנינן כל העוסקים עם הפרה מטמאים בגדים. והיא עצמה מטהרת כל טומאה הוי מי יתן טהור מטמא לא אחד וכפי אשר ביארנוהו יפה בדרוש לפ' שמיני. שים עינך על כל האמור שמה ויונעם לך. וזהו אמרם וכולן נמסרו למשה רבינו ע"ה חסר אחת. ירצה כי מתחילה בלוחות הראשונות נמסרו לו כולמו גם את שער החמשים זולתי אח"ז כאשר כפרו באחדותו ית"ש ניטלה ממנו סוד שער החמשים הנתלה בכתב אשורי וזהו אומרו חסר אחת הרצון שאח"כ נחסר ממנו אחת והוא סוד השגת השער החמשים יען כי גדולת והשגת משה רבינו ע"ה הי' בשביל ישראל ובחטאם של ישראל נסתלקה גם ממנו גדולת השגתו וכמאמר חז"ל לך רד כלום נתתי לך גדולה אלא בשביל ישראל כו' וקרוב לומר שזהו הכוונה באמרו לך רד שירד ממדריגת השגת השער החמישים אשר עולה מספרו כמספר ל"ך. ודי בזה. ולזאת אם הי' עולה בידם לבטל יצרא דע"ז מכל וכל גם מעיקר שורש פנימיותו. היו זוכים שוב שנית להמכתב האלהי להיות חרות על הלוחות בכתב אשורי כאשר היו בלוחות הראשונות והיו שבים הלוחות הראשונות עצמן לחיותן הרוחני בהארת אור קדושת המכתב האלהיי עליהן אשר זהו חייתן העצמיי להיות חיים כבתחילה אחרי שבירתן אשר זהו מיתתן כאשר אנו מצפים שיהי' כן באחרית הימים לעת קץ אשר ע"ז אמר חבקוק בתפילתו ה' פעלך בקרב שנים חייהו דהוא מוסב על מעלת הלוחות הראשונות שהי' פעלו ומעשי ידיו של הקב"ה וכמו שיתבאר בסוף הדרוש אי"ה ואם היו זוכים לזה בלי ספק כי היו זוכים לכל סתרי התורה וצפוני' הכלולים בקדושת זה הכתב הנעלמים בסוד שער החמשים ואז גם גאולתם הי' גאולה שלמה שאין אחרי' שום שעבוד כי בלוחות הראשונות נאמר חרות ודרשו אל תקרא חרות אל חירות ממלאך המות חירות משעבוד מלכיות והי' זה להיות כי סוד. שער החמשים הוא סוד יובל הגדול אשר הוא החירות והדרור ההחלטיי כמה שנאמר וקראתם דרור בארץ לכל יושבי'. והמ"י:
אולם כעת שלא זכו לבטלו רק בחצוניותו. והוא שלא לעבוד ע"ז בפועל ממש. אמנם עודנו נשאר בתקפו ובחזקתו בפנימיות שרשו להיות נרגן מפריד אלוף ולהרבות מחלוקת בישראל אשר זה הוא עצם הע"ז בפנימיותו לזאת לא זכו אל מעשי הכתב המקודש ג"כ רק בחיצוניותו והוא כי הורשו לכתוב בו סת"ם אשר הוא רק כעין לבוש אל הרוחניות התורה הגנוזה בסוד שער החמשים. לזאת לא נתחדש על ידם שנית נתינת התורה ולא שב המכתב האלהי להיות חרות על הלוחות ולחיותם כבראשונה כי רוחניות המכתב האלהי לא יתכן זולתי בהתבטל יצרא דע"ז משורש פנימיותו מכל וכל. ולזאת גם גאולתם לא הי' גאולה שלימה. אולם לעתיד איה"ש נקוה שיתבער הרע מכל וכל והרשעה כולה כעשן תכלה ויתבטל יצרא דע"ז מעיקרו ושרשו. אז ישוב ה' לשוש עלינו כאשר שש על אבותינו במ"ת בעת נתינת הלוחות הראשונות לשוב המכתב האלהי בכתיבה אשורי' להיות חרות על הלוחו' ושבו הלוחו' להיות חיים כבראשונה ואז יתגלה לנו גם סוד שער החמישים הנעלם מעין כל חי. והיינו דאמרינן במדרש קהלת בכתוב כי אם שנים הרבה כו'. תורה שאדם למד בעוה"ז הבל הוא לפני תורתו של משיח. ובילקוט ישעי' כו' בכתוב פתחו שערים ויבוא גוי צדיק שומר אמונים אמרו עתיד הקב"ה להיות יושב בג"ע ודורש. וכל הצדיקים יושבים לפניו. וכל פמליא של מעלה עומדים על רגליהם וחמה ומזלות מימינו של הקב"ה ולבנה וכוכבים משמאלו והקב"ה יושב ודורש תורה חדשה שעתיד ליתן ע"י משיח וכו' ואין הכוונה תורה חדשה ממש ח"ו כמו שניעו כת של ש"צ ימ"ש רק כי זאת התורה עצמה יתחדש לנו ע"י נתינת הלוחות שנית בכתב אשורית כמו שהי' בלוחות הראשונות שעי"ז יתגלה לנו סוד שער החמישים הנתלה בקוציו ותגיו של זה הכתב המקודש ולזה יהי' כעין תורה חדשה וכאשר יהי' המכתב האלהיי חרות על הלוחות שוב שנית אז נזכה לגאולה שלימה להיות חירות ממלאך המות ומשעבוד מלכיו' כמו שהייתה הכוונה הקדומה במ"ת אילולי חטאו בעגל ככתוב אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כולכם:
וממוצא דברינו אלו נשכילה לדעת מה שאמרו חז"ל במדרש המובא בריש דברינו א"ר אליעזר בר' חנינא בשם ר' אחא עשרים וששה דורות הייתה האלף קורא תגר לפני כסאו של הקב"ה אמרה לפני רבש"ע אני ראשון של אותיות ולא בראת בי עולמך אמר לה הקב"ה העולם ומלאה לא נברא רק בזכות התורה שנאמר ה' בחכמה יסד ארץ למחר אני בא ליתן התורה בסיני ואינו פותח אלא בך שנאמר אנכי ד' אלהיך. ר' הושעיא אומר למה נקרא שמו אלף שהוא מסכים מאלף שנאמר דבר צוה לאלף דור. והספק במאמר הזה מבואר כי למה באמת לא ברא בו הקב"ה את עולמו והניח לקרא תגר כ"ו דורות עד מ"ת שפייסה במה שהתחיל באלף. ומה הי' חסר אם הי' נברא העולם באלף וגם התורה הי' פותחת ג"כ באלף. ואם יש איזה טעם לזה וכמו שאמרו במדרש מפני שהוא לשון ארורה. א"כ למה זה הוצרך לפייסה. אמנם יובן במה שהקדמנו היות כי העולם בלי ספק כי נברא ע"י תמונת אותיות של הכתיבה האשורית המקודשת. אשר אות האלף מורה על קדושת שם הוי' ב"ה המורה על אחדותו הפשוט ולכך לא הי' יכול להתגלות בבריאת העולם יען כי כבר קדמו אמרינו כי התאחדותו בלתי אפשר להתגלות בעולם בזולת האחדות התחתונים והתאחדות התחתונים בלתי אפשר בזולת התורה ככתוב ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום ולזה אמרו הוי מתלמידיו של אהרן אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה כי בזולת עסק הגיון התורה לא יתכן השלום וכמבואר אצלינו באריכות בדרוש גדולה תורה שים עינך על כל האמור שמה ולכך בשעת מתן תורה נתגלה קדושת אור האלף מתמונת הכתיבה האשורית מה שלא הי' באפשרי להתגלות מקודם לזה והוא מבואר ור' הושעיא דאמר למה נקרא שמו אל"ף שהוא מסכים מאלף שנאמר דבר צוה לאלף דור גם זה יתפרש' ע"ד מה שאמרו חז"ל בב"ר פ' כ"ח אלף דור עלו במחשבה להבראות (פי' קודם מ"ת) וכמה נימוחו מהם ר' הונא בשם ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר ט' מאות ושבעים וארבעה דורות מה טעמא דבר צוה לאלף דור זו התורה וכה"ג אמרי' במס' שבת חמדה גנוזה שנגנזה לך תתקע"ד דורות קודם שנברא העולם אתה מבקשה ליתנה לבשר ודם ופי' רש"י באלפים שנה שקדמה תורה לעולם היו עתידין אלו להבראות שנאמר דבר צוה לאלף דור. וראה הקב"ה שאין העולם מתקיים בלא תורה כ"כ והעבירן ולא בראן ונתנן לכ"ו דורות הרי שחסרו תתקע"ד מאלף. ובחגיגה פ"ב (י"ג ב') אמרו חז"ל אשר קומטו ולא עת נהר יוצק יסודם תניא א"ר שמעון החסיד אלו תתקע"ד דורות שקומטו להבראות קודם שנברא העולם ולא נבראו עמד הקב"ה ושתלן בכל דור ודור והן הן עזי פנים שבדור ועי' בפי' רש"י שם שפי' שם ג"כ כמו שפי' במס' שבת שנגזר עליהם מתחילה להבראות קודם מ"ת וראה שאין העולם מתקיים כו' והדבר יפלא בקדמות הרעיון כי יראה כאלו הי' ח"ו שינוי רצון להיותו סבור מתחילה ליתן התורה עד אחרי אלף דור ולבסוף חזר בו לסוף כ"ו דורות וכבר התעוררו בזה המפרשים אולם יובן במה שהקדמנו היות כי שורש קדושת התורה ופנימיותה הגנוז בסוד שער החמישים אשר היא נתלה בתמונת כתב האשורי החרות על הלוחות הראשונות לא נתקיימה בידינו ולא נזכה לזה רק לעתיד איה"ש שיתגלה לנו ע"י משיח צדקינו וזה יהי' אמנם כאשר יכלו כל התתקע"ד דורות אשר עלו במחשבה להבראות אשר הן המה העזי פנים שבדור המסבבים בעזותם את ענין הפירוד וההתחלקות ההוה בין אישי האומה הישראלית כי הן המה הסיבה לכל ריב ומצה ובגאון לבם ירצו תמיד להפרד מעל הכלל ולבנות במה לעצמם בקביעות בתי כנסיות לבדם וכדומה למען יהי' כאנשים הרשימים במעלה בחלוקת הכבוד וכדומה כי בהיותם נאחזים בתוך הכלל המה בטלים בשפלות ערכם נגד אנשי הייחס והמעלה האמיתיים. ולזה ישתדלו בכל עוז להיות נפרדים מעדת בני ישראל למען יהא להם לשם ולתפארת כתואר אנשי היחס והמעלה וזה הוא עצם הסיבה לכל מיני המחלוקת כי מפירוד החיצוניי שהם נפרדים במקום יסתעף מזה הפירוד הפנימיי בנפשותם כאשר אנו רואים כהיום כי רבתה בנו המספחת ואש המחלוקת מתלקחת בקרבינו והקנאה והשנאה גוברת בתוכינו וכל זה הוא נמשך מהפירוד המקומי עד כי גם עיר מצער ואנשים בה מעט עכ"ז לא יתאחדו כולמו להתפלל בבתי כנסיות המיוחדים לתפילה לרבים רק כי כאו"א בונה במה לעצמו לקבוע בית תפילה בצל קורתו להיות כל איש שורר בביתו וכאו"א מתנשא לאמר אני אמלוך ולא ישמע לקול הורים ומורים לא כן עשו אבותינו כאשר סופר במס' סוכה בפ' החליל (נא ב') מאנשי אלכסנדריא של מצרים שהי' בסילקי גדולה ופעמים שהי' נמצא בהם כפלים כיוצאי מצרים ולא היו יושבים מעורבין אלא כספין בפ"ע וזהבים בפ"ע וכשהגיעו לענות אמן היה הסגן מניף בסודרין עיי"ש הרי שהי' העם רב כ"כ עד שלא היו יכולין לשמוע לקול הש"ץ וגם אמן לא היו יכולים לענות רק ע"י הנפת סודרין ובלי ספק כי לא הגיע זמנם לעלות לתורה אף פעם אחת ביובל וגם כי היו בה כמה בעלי אומניות ולא היו יושבים מעורבים רק כי כאו"א הי' מכיר את מקומו ואף על פי כן לא קבעו להם כאו"א בתי כנסיות בפני עצמו. ולזה כל עוד שלא כלו התתקע"ד דורות בלתי אפשר שנזכה לקדושת אור הכתב האשורי להיות חרות שוב שנית על הלוחות כבתחילה ולכשיכלו אז נזכה אל עצמות קדושת התורה בפנימיותה הגנוזה ונעלמה בסוד שער החמישים אשר הוא נתלה בכתיבה האשורית המקודשת החרות על הלוחות ונמצא כי המחשבה הקדומה של הבורא ית"ש במה שהי' סבור ליתן התורה לסוף אלף דור נתקיימה גם כהיום ואין בזה שום שינוי רצון ח"ו. יען כי עיקר אמיתת התורה לא נזכה אלי' זולתי לכשיכלו התתקע"ד דורות אשר המה האלף דור שעלו במחשבה להבראות קודם מ"ת ורק בשביל קיום העולם נתן לנו הקב"ה את חיצוניות התורה אשר הוא כעין לבוש אל פנימיות התורה הגנוזה בסוד שער החמשים ומה שנתגלה סוד שער ההוא בעת נתינת הלוחות הראשונות ע"י המכתב האשורי כאמור. באמת לא הי' זה רק לפי שעה ולא הי' דבר המתקיים יען כי עדיין לא כלו התתקע"ד דורות והמה העזי פנים שבדור ולזאת באמת גם המה גרמו במעשיהם להנטל מהם עטרה זו כי גם עשיית העגל בלי ספק כי הי' נמשך מאתם והתגלות השער ההוא בעת ההיא לא הי' רק כעין עירבון והתחלה להבטיחנו שיתקיים זה בידינו בתמידות לעתיד כאשר גם כל הטובות שהשגנו מאת ה' בגאולת מצרים ונחלת הארץ לא היו ג"כ רק כדי עירבון והתחלה להיות נכון ובטוח לבנו בזה שנשיגם בשלימות איה"ש לעתיד כאשר האריך למעניתו בדרוש הזה הרב בס' אוהל יעקב בפ' בראשית קחנו משם כי מאוד נעמו דבריו בזה. וזהו עצמו כוונת ר' הושעיא באמרו למה נקרא שמו אלף שהוא מסכים מאלף שנאמר דבר צוה לאלף דור ירצה כי האלף במילואו שעולה אלף במספרו. הנה הוא מורה כי קדושת אור התורה בכתיבה האלהית האשורית אשר האלף בתמונתו מורה על אחדותו ית' כאמור. הנה לא יתקיים זה בידינו בתמידית בלי הפסק זולתי כהוראת האלף שמילואו שהוא אחר אלף דור. והיינו לכשיכלו התתקע"ד דורות המסבבים הפירוד בין האישי האומה הישראלית ולכשיכלו אותן התתקע"ד דורות כהוראת האלף במילואו. אז יתגלה לנו אור קדושת האלף בתמונתו להיות שוב שנית חרות על הלוחות להורות על אחדותו ית"ש אשר זהו עצמו סוד שער החמישים כאמור וזהו אומרו למה נקרא שמו אלף וכו' שנאמר דבר צוה לאלף דור. והוא מבואר:
והנה בטרם נבוא לביאור המאמר הניצב פתח השער נבאר עוד מאמר חז"ל במס' תענית [ל' ב'] ובמס' ב"ב [קכ"א. א.] אשר זה לשונו אמר רשב"ג לא הי' ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכיפורים שבהם בנות ישראל יוצאות וחולות בכרמים בכלי לבן שאולים כו' וקפריך עלה בשלמא יום הכיפורים יום סליחה ומחילה יום שנתנו בו לוחות האחרונות. אלא ט"ו באב מאי הוא. אמר רב יהודא אמר שמואל יום שהותרו שבטים לבוא זב"ז. מאי דרוש זה הדבר אשר צוה ד' לבנות צלפחד כו' דבר זה לא יהא נוהג אלא בדור הזה. רב יוסף אמר רב נחמן יום שהותר שבט בנימין לבוא בקהל שנאמר ואיש ישראל נשבע במצפה לאמר איש ממנו לא יתן בתו לבנימין לאשה. מאי דריש ממנו ולא מבנינו רבב"ח א"ר יוחנן יום שכלו בו מתי מדבר דאמר מר עד שלא כלו מתי מדבר לא הי' דיבור עם משה שנאמר ויהי כאשר תמו כל אנשי המלחמה למות וידבר ה' אלי. אלי הי' הדיבור. עולא אמר יום שביטל בו הושע בן אלה פרדסאות שהושיב ירבעם בן נבט על הדרכים. שלא יעלו ישראל לרגל. ואמר לאיזה שירצו יעלו. רב מתנה אמר יום שניתנו בו הרוגי ביתר לקבורה כו' רבה ורב יוסף דאמרי תרווייהו יום שפסקו בו מלכרות עצים למערכה. דתניא ר' אליעזר הגדול אומר מט"ו באב ואילך תשש כוחה של חמה ולא היו כורתין עצים למערכה לפי שאינם יבישים [ופירש"י מלכרות לפי שהן לחין ומאותו הזמן אין כח בחמה לייבשן וחיישינן מפני התולעת לפי שעץ שיש בו תולעת הוא פסול למערכה כדאמרינן במס' מידות] אמר רב מנשיא וקרו לי' יום תבר מגל מכאן ואילך דמוסיף יוסיף [ופירש"י דמוסיף לילות על ימים לעסוק בתורה יוסיף חיים על חייו.] ודלא מוסיף יסיף וכו' ע"כ. ויש להעיר בזה במה גדלה שמחת היום הזה של ט"ו באב כ"כ. עד כי יהי' נדמה ליוה"כ ולפי כל הטעמים דנתנו שם כל האמוראים בזה לפי הנדמה בקדמות הרעיון לא יספיקו כל אלה להחשיב שמחתו כ"כ לדמותו לשמחת יוה"כ. ובדברי רבה ורב יוסף כמו כן יש להעיר במה היתה השמחה במה שפסקו מלכרות דלפי משמעתו הפשוט יראה דהשמחה היתה במה שפסק מעליהם עול טורח הקציצה. מדהוי קרי לי' יום תבר מגל לאמר שכבר סר מעלינו עול הטורח עד שא"צ עוד לקרדום לחתוך בו. ולכך הוי קרי לי' יום תבר מגל כמשפט האנשים העמוסים בעול על צווארם ולכשיגאלו מזה נאמר בהם על צד המליצה הנה שברתי עולך. וזה בלי ספק כי הוא מתמיה מאוד. כי איך יהי' המצוה עליהם למשא כ"כ. עד כי ישמחו בפריקת עול הטורח מעליהם ויהי' שמחתם בזה גדולה כ"כ מהשיעור עד כי קבעוהו יו"ט לדורות. והרשב"ם במס' ב"ב כתב ואותו יום שפסקו היו שמחים לפי שבאותו יום היו משלימים מצוה גדולה כזאת ע"כ. והוא ע"ד משאחז"ל מכאן שעושין שמחה לגמרה של מצוה. אמנם גם זה אינו מספיק כי השמחה שעושין לגמרה של מצוה. אינו רק כשנשלמה מלאכת מעשי המצוה בתכלית שלמותה מה שלא יצדק זה בכאן. דהא לא מפני שנשלמה מלאכת המצוה היו פוסקים מלכרות. אפס מפאת הזמן כי אינו מוכשר עוד לזה. ולו היתה החמה זורחת בכחה עוד זמן הרבה לא היו פוסקין מלכרות מפני שאין שיעור לדבר וא"כ מאי השלמת המצוה יש בזה. ועוד דהך דהוי קרו לי' יום תבר מגל אין לו מובן כלל לפ"ד. ובפתיחתא איכה רבתי בפיסקא המתחלת ויהי לאבל כינורי. אמרו שם ר' יעקב בר אחא בשם ר' אסי אמר שבו זמן קציצה יפה לעצים שכל עצים שנקצצים בו אין עושין מאכולת. וכן הוא בירושלמי סוף מס' תענית. ולפי"ז ניחא דעשוהו יו"ט מפני חיבת המצוה שבו הי' זמן קציצה. אך שהוא בהיפוך מתלמודא דידן וא"כ אכתי לתלמודא דידן טעמא בעי לשמחה מה זו עושה ועוד מאי דקמסיים עלה מכאן ואילך מאן דמוסיף יוסיף אינו ענין כלל לשלפניו. כי מה קשר ויחס יש לזה להא דלעיל: (הגה"ה:
וראיתי להרשב"ם במס' ב"ב דנראה ממנו דהוי גריס במדרש בד"ר יעקב בר אחא בשם רי אפי שבו כלה זמן קציצה למזבח כי' והיינו כתלמודא דידן וגירס' מוטעת נזדמנה לו במדרש שלפניו והעיקר הוא כגירסא דידן. חדא דכן הוא להדיא הגי' בירושלמי שבו זמן קציצה יפה לעצים ועוד דהכי מוכח ממאי דקמסיים עלה שכל עצים שנקצצים בו אין עושין מאכולת ולדברי הרשב"ם ע"כ דצריך להגיה בזה ולמחוק מלת אין דבלא"ה אין לזה הבנה כלל לפי גירסת הרשב"ם. וראיתי להרשב"ם שהעתיק לסיפא דהך מדרשא בזה"ל וכל עץ שהוא נקצץ אין עושה מאכולת הנה כי כמעט לא שינה כלום מכי המדרש שלפנינו רק שהחסיר בו מלת בו ולא תיקון כלום בזה דדברי' אלו אין להם הבנה כלל ועוד דלהדיא מוכח שם במדרש דהעיקר כגירסא דידן דיפה לקציצה משום:
דהך דתלמודא דידן מייתי אח"כ המדרש באותה פיסקא עצמה בשם ר' אליעזר הגדול דפליג על הא דר' יעקב בר אחא. כמבואר שם במדרש דאחר שהביא לכל הנך טעמי דשמחת ט"ו באב כמו שהוא בתלמודא דידן קמסיים עלה ר' אליעזר הגדול אמר ניחא בט"ו [ופי' במ"כ כלומר נחו בט"ו מלכרות] מכאן ואילך תשש כחה של חמה כו' הכל כמו שהוא בתלמודא דידן. עד דקרו לי' יום תבר מגל מכאן ואילך דמוסיף יוסיף כו' גם בתלמודא דידן מייתי לה בשם ר"א הגדול. הרי להדיא דהך דתלמודא דידן בשם ר"א הגדול קמייתי המדרש לפלוגי על הא דלעיל דר' יעקב בר אחא דר"א הגדול ס"ל שבו פסקו מלכרות ור"א ביי פליג עליו וס"ל שבו יפה לקציצה ולכך לא נזכר בדר"י בר אחא הך דהוי קרי לי' יום תבר מגל משום דלדידי' אדרבה באותו יום הוא יפה לקציצה והשמחה והיו"ט שהיו עושין בו הוא על הקציצה לא על הפסיקה ולכך אין מקום לקריאת שם תבר מגל. ור"א הגדול דפליג עלי' וס"ל דבו פסקו מלכרות קמסיים במלתי' דהוי קרי לי' יום תבר מגל ותלמודא דידן הוא כדר"א הגדול דמייתי להדיא תניא ר"א הגדול אומר כו' ולכך וודאי דהעיקר כגירסא דידן במדרש דגרסינן בדר' יעקב בר אחא שבו יפה לקציצה ודלא כהרשב"ם וזה ברור:
ועוד נראה לומר דרשי ב"א ור"א הגדול לא דפליגי הגה"ה במציאות אם אותו היום הוא יפה לקציצה או שהוא רע לקציצה דלא מסתבר כלל דיפלגו במציאות דנייתי עצים הנקצצי' בט"ו באב ונחזי אם שולט בהם התולעת אם לא ומאי פלוגתא שייך בזה אלא דעיקר הדבר הוא כך להיות כי מהידוע כי ממשפט כל הדברים הטבעיים להוסיף כחן בתגבורת עוז ותעצומות בטרם אפיסתן כי סמוך לאפיסת הטבע מתגבר הטבע למאוד כאשר אנו רואין כי חשכת הלילה יתגבר סמוך לעמוד השחר וגם החולה סמוך להעדרו יתחזק כוחו ויקל מעליו חליו ולזה אמרו שילהי דקייטא קשה מקייטא כי החום מתגבר בו ביותר לאפיסתו ובהיות כן יראה דיום ט"ו באב שבו תשש כוחה של חמה שינו בתחילת היום אלא בחציו או בשתי ידות מהיום ונמצא כי כד אותה שעה שמתחיל להתיש כוחה הנה החמה מתגברת בו ביותר מכל השנה ויפה מאד לקציצה בשתי ידים הראשונות מהיום. ובשליש האחרון מתחיל ההתשה ופסקו מלכרות. וא"כ גם שניהם יתלכדו באותו היום דתחילתו הוא יפה וסופו הוא רע ולכך בלי ספק כל מה שהיו יכולים לקצוץ באותו יום בזמן שהוא יפה וודאי כי היו משתדלים להרבות בו הקציצה ביותר מכל השנה כיון שהוט הזמן המובחר מכל השנה ובו ביום ג"כ פסקו דאנהו הוי בקיעי בשעי וכל רז לא אנס להו ובזה לית בי' שום פלוגתא דהכל מודים דבו ביום היו מרבים לקצוץ בתחילתו שהוא הזמן היותר מובחר מכל השנה ובו ביום ב"כ פסקו בסופו מפני שתשש כוחה של חמה ולא נחלקו אלא בטעם קביעות השמחה דמ"ס שהוא מפני חובת המצוה שהיו מרבים לקצוץ בו ומ"ס מפני שבו פסקו אבל לא דפליגי במציאות כנ"ל. ודוק:):
אולם אמיתת ענין זה הוא להיות כי כל אלו מיני השמחות הי' הכל על השראת השכינה בישראל ששבה לשכון בתוכינו אחרי הפרדה והסתלקה מאתנו ולכך נדמו בענינם לשמחת יוה"כ כי כן כאשר ביוה"כ נתרצה הקב"ה לישראל על חטא העגל אשר מפאת החטא היו נזופים למקום וחדלה השכינה מלשכון בתוכינו ככתוב ומשה יקח את האוהל ונטה לו חוץ למחנה כו' וגם התנצלו את עדיים מעליהם להיות נזופים וביוה"כ נתרצה להם במתן הלוחות השניות ונצטוו על מלאכת המשכן אשר תכליתו הוא להשכין שכינת ד' בקרבינו ככתוב ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם. ולזאת גדלה השמחה ביום ההוא עד כי קבעוהו שמחה לדורות. ככה לעומת זה כל הנך טעמי דיהבי הנך אמוראי בטעם שמחת ט"ו באב. כמו כן הוא על ששב ד' להשרות שכינתו וכאשר יתבאר. והוא להיות כי כבר קדמו אמרינו. כי התאחדות העם הקדוש הישראלי הנה הוא מעיד על אחדותו ית"ש. ולזאת כל עוד שיתעצמו בגדר האחדות לעומת זה כביכול גם הוא מתאחד בנו. ומשרה שכינתו בקרבינו. ועי"ז ישיגו כל טוב סלה כאשר מבואר באריכות בדברינו לעיל ולזה כ"ז שלא הותרו השבטים לבוא זה בזה. או כ"ז שלא הותר שבט בנימין לבוא בקהל נמצא כי לא היה ביניהם גדר ההתאחדות בשלימות אחרי כי נמצא ביניהם הפירוד וההתחלקות בצד מה והוא בענין החיתון כי נאסרו להתחתן זב"ז. ולכך בלי ספק כי לא זכו בעת ההיא להשראת השכינה בשלימות. וביום שהותרו לבוא זה בזה או שהותר שבט בנימין לבוא בקהל. ומאז נשלם בידם גדר ההתאחדות על שלימותו ושוב היו מוכנים ומעותדים שישכון ד' שכינתו בקרבם כמאז ומקדם. ולזה גדלה השמחה ביום ההוא כשמחת יוה"כ ממש. יפן כי הכל הוא מטעם אחד כאמור והיינו טעמייהו דרב יהודה אמר שמואל ודרב יוסף אמר רב נחמן והוא מבואר:
ורבב"ח אר"י דאמר יום שכלו בו מתי מדבר כו' גם זה הוא מבואר לפי דברינו לפי שאותו הדור מחטא המרגלים ואילך אשר נגזר עליהם למות במדבר היו כמו כן נזופים למקום ולא השרה שכינתו בקרבם. עד כי גם למרע"ה לא נתייחד הדיבור פא"פ. וכאשר תמו כל הדור ההוא ישב ד' להשרות שכינתו על בניהם אחריהם. והמה דור באי הארץ. עד כי שוב נתייחד הדיבור למרע"ה. פא"פ כבראשונה. כאשר הקדמנו כי גדול' מרע"ה הי' תלוי בגדולת ישראל בהעלותם יעלה גם הוא בגדר נבואתו וברדתם ירד ככתוב לך רד מזה ולזה חזרת הדיבור למרע"ה פנים אל פנים הוא לאות על השראת השכינה בישראל. ולזה שמחו ע"ז כשמח' יוה"כ וקבעוהו שמחה לדורות כי כן כאשר ביוה"כ היתרו מנזיפתם על חטא מעשי העגל כמו כן בט"ו באב היתרו מנזיפתם על חטא המרגלים כאמור:
ועולא דאמר יום שביטל בו הושע בן אלה פרדיסאות שהושיב ירבעם בן נבט על הדרכים שלא יעלו ישראל לרגל זה מבואר כי הוא הסתלקות המונע שמנעם מלהתאחד אלה את אלה כאשר הורשו לעלות לרגל ולהתאחד עם אחיהם ופסק מעליהם הכח המכריח שהי' מכריחם ללכת לפני העגלים אשר עשה ירבעם. ומאז שבו להיות מוכנים ומעותדים לגדר השראת השכינה ולזה שמחו ע"ז כשמחת יוה"כ כאמור:
ורב מתנא דאמר יום שניתנו בו הרוגי ביתר לקבורה נמי הוא מהך טעמא יען כי איסור הלנת המת יש בו שני טעמים האחד משום כי קללת אלהים תלוי אשר זה לא שייך רק בישראל לפי פי' רש"י. והשנית משום טומאת הארץ ככתוב ולא תטמא את אדמתך כו' וכמש"כ מהרש"א בח"א במס' סנהדרין (דף מ"ו ע"ב] עיי"ש. וטומאת הארץ היא גורם לשכינה שתסתלק מישראל כמבו' ולכך ביום שניתנו לקבורה שמחו ע"ז כנ"ל:
ורבה ורב יוסף דאמרי תרווייהו יום שפסקו מלכרות עצים למערכה מפני שתשש כוחה של חמה והעצים מתליעות יש בו מהרמז על ענין נכבד נמשך למה שאחז"ל במדרש תנחומא הובא בילקוט בפ' בשלח על אותו מקרא כתוב ויצעקו ב"י אל ה' תפסו להם אומנת אבותם באברהם מה הוא אומר בית אל מים והעי מקדם וגו'. ויטע אשל בבאר שבע כו'. ביצחק מהו אומר ויצא יצחק לשוח בשדה ואין שיחה אלא תפילה שנאמר ערב ובוקר וצהרים אשיחה. אשפוך לפניו שיחי. ולפני ה' ישפוך שיחו. ביעקב מהו אומר ויפגע במקום ואין פגיעה אלא תפילה שנאמר אל תתפלל בעד העם הזה ואל תפגע בי וכן הוא אומר אל תיראי תולעת יעקב מה תולעת אינה מכה את ארזים אלא בפה כך אין להם לישראל אלא תפילה ובתנחומא עצמו קמפרש עוד מה התולעת שהיא רכה ומכה את הארז שהיא קשה בפה כך ישראל שהם רכים ומכים את האומות בפה ע"כ. הנה למדנו מדבריהם כי האומות נמשלים לארז שהיא קשה ע"ד מה שאמר הכתוב הנה אשור ארז בלבנון (יחזקאל ל"א) ואמרו חז"ל כי כל הגוים נקראו על שם אשור שמתעשרות מישראל ונצחונם של ישראל לאו"ה אינו אלא בתפילה כתולעת המכה את הארז בפה ולזה נאמר באשור (ישעי' י"ד) וכבוד יערו וסרמילו מנפש ועד בשר יכלה והי' כמסוס נוסס הנה כי גם הכתוב המשיל מפלתו למפלת הארז ע"י התולעת שהוא מסוס נוסס וכמו שפי' רש"י שם יען כי באמת מפלתו של סנחריב הי' ע"י תפילת חזקיה ככתוב (ישעי' ל"ז) ויהי כשמוע המלך חזקיהו ויקרע בגדיו ויתכס בשק ויבוא בית ה' ויתפלל חזקיהו אל ה' וכו' וישלח ישעי' בן אמוץ אל חזקיהו לאמר כה אמר ה' אלהי ישראל אשר התפללת אלי אל סנחריב מלך אשור וכו' הנה עיקר מפלתו לא הי' רק ע"י תפילת חזקיהו וככה לעומת זה כל הגוים בהיותם נקראים גם הם על שם אשור עיקר נצחונם של ישראל לעתיד עליהם ג"כ לא יהי' רק ע"י תפילה וכמו כן הי' גם בגאולת מצרים כאמור במדרש:
אולם הדבר נלמד מענינו כי כן כאשר התולעת המכה את הארז בפיה לא בכל עת יפה כוחה בזה זולתי מט"ו באב ואילך כאשר תשש כוחה של חמה. אמנם כל עוד היות החמה זורחת בתקפה לא תוכל לו התולעת להכותו בפיו ככה לעומת זה גם תפילתם של ישראל המועלת להכניע כוחם של האומות הנמשלים לארז ג"כ לא בכל עת יפה כוחם בזה זולתי כאשר תשש כוחם של או"ה המונים לחמה ועת וזמן קבוע יש לזה והוא הקץ הנעלם וצפון מעין כל חי והוא כאשר יכלו התתקע"ד דורות מלהבראות כי המה במעשיהם נותנים עוז ותעצומות אל שרי האומות המינים לחמה ועל ידיהם החמה זורחת עליהן בתוקף ועוז עד כי לאי יוכלו תפילתינו לזה להכותם במו פינו כאשר לא יוכל התולעת להכות בארז קודם זמן ט"ו באב להתגברות כח החמה אולם בהגיע הקץ והוא כאשר יכלו התתקע"ד דורות מלהבראות אז יהי' הכח והעוז בתפילתינו. לנצח שונאינו. ולהיות כי הדברים החיצונים המה כעין לבוש אל הדברים הפנימיים. ולזאת הנה הדברים הפנימיים המה מכוונים מול הדברים החיצוניים כי את זה לעומת זה עשה האלהים כאשר הלבוש הוא מכוון בחיתוך איבריו מול הלובשו בכיון. גמור. לזאת נשפוט מישרים. כי זמן ט"ו באב אשר הוכן להיות בו תשישת כח החמה עד אשר תוכל התולעת להכות את הארז בפיו וככה לעומת זה אותו הזמן עצמו הוכשר לזה גם בפנימיותו להיותו מוכן להתשת כח האו"ה המונים לחמה עד כי נוכל להם ע"י תפילתינו ובקשתינו ולהיות בו התחלת קץ גאולתינו ופדות נפשינו. וישוב ה' להשכין שכינתו בתוכינו כאשר שש על אבותינו. כי כן כאשר ע"י חטא המרגלים היו אבותינו נזופים למקום ובליל תשעה באב נגזר עליהם למות במדבר והיו בנזופם מאותו הזמן ואילך. וביום ט"ו באב הותרו מנזיפתם בכלות הדור ההוא ושבה שכינת ה' לשכון בקרבם כאמור. ככה לעומת זה גם הגלות המר אשר אנחנו בו נגזר על אבותינו ג"כ בלילה ההוא ככתוב [תהלים ק"ו] וימאסו בארץ חמדה לא האמינו לדברו. וירגנו באהליהם לא שמעו לקול ה' וישא ידו להם להפיל אותם במדבר ולהפיל זרעם בגוים ולזרותם בארצות. ואמרו חז"ל הם בכו בכי' של חנם אני אקבע להם בכי' לדורות. הנה כי הגלות נגזר עלינו בחטא המרגלים בליל ט"ב ולזאת כן כאשר הותרו מנזיפתם מחטא המרגלים בט"ו באב. כמו כן התחלת גאולתינו וקיבול תפילתינו יהי' ג"כ התחלתה בט"ו באב. ולזה מנהג אבותינו תורה שקבעו לנו לקרות שבע דנחמתא מט"ו באב ואילך. והוא עפ"י הפסיקתא. יען כי זהו הזמן המוכשר להתחלת גאולתינו כאמור. ולזה יבוא על נכון מה שהפליגו בו השמחה כ"כ מהשיעור כשמחת יוה"כ. כי לפי המדובר כוונה אחת לכולהם. והיינו דהוי קרי לההוא יומא יום תבר מגל. הרצון להיות כי הנצחון שהי' לנו על שונאינו ע"ע הי' ע"י כלי קרב וזיין ממורט. כחרב ובחנית וקשת וכלי נשק ככתוב ללמד בני יהודה קשת וכו' והוא כעין הקציצה בעצים בסבך עץ קרדומות [זולתי לעתים מעטים שנושעו ע"י תפילתם בלבד כאשר הי' הענין בישועתו של חזקיהו שהטעימו הקב"ה מעין העתיד והוא לבעבור כי ישועת חזקיהו הי' מעין הגאולה העתידה להיות ב"ב כמאמרם ז"ל ביקש הקב"ה לעשות חזקי' משיח וסנחריב גוג ומגוג וכמבואר אצלינו בדרוש לז' של פסח. שים עינך על כל האמור שמה] והוא מפני שעודנו לא אפסו כוחותיהם בהיות כח החמה זורחת עליהם בתקפה. ולזה יצטרך להכניעם ע"י כלי קרב שהוא כעין הקציצה בסבך עץ קרדומות. אולם לעתיד אי"ה יהי' הנצחון ע"י התפילה לבדה כאשר יותש כח החמה הזורחת עליהם ואז יפעלו בהם תפילתינו להכניעם כתולעת המכה בארז ולא יצטרכו אז לכלי קרב כי מאליהם יכלו ע"י תפילתינו כמסוס נוסס ולכך הוי קרו לההוא יומא יום תבר מגל. ירצה כי לא נצטרך עוד למגל וקרדום לחתוך בו. יען כי התפילה בעצמה תספיק לכלותם. ולזה יבוא על נכון מאי דקמסיים עלה מכאן ואילך דמוסיף יוסיף וכו' והוא להיות כי הזמן הזה הוא מעותד להתחלת הגאולה. ושישיב ד' להשכין שכינתו בתוכינו ולקבל תפילתינו ולזה מועיל מאוד ההגיון בתורת ה' בלילות כאשר אמרו חז"ל סוף מס' תמיד תנא ר' חייא כל העוסק בתורה בלילה שכינה כנגדו. שנאמר קומי רוני בלילה לראש אשמורת שפכי כמים לבך נוכח פני ה' ועיין במפרש שם. וכן הוא בתרגומא דהך קרא דקומי רוני דמתרגמין עלה כנישתא דישראל שריא בגלותא עסוקי במשנה בלילה ארום שכינתא דה' שריא לקבלך ובמדרש ויקץ יעקב משנתו. א"ר יוחנן ממשנתו. והוא מחוסר ביאור אולם יובן לפי המדובר. והיינו דקשיא לי' להמדרש דאילו הי' הכוונה על שהקיץ מהשינה. א"כ הוא שפת יתר דגם אם לא הי' נכתב מילת משנתו ממילא הוי מובן שהקיץ משנתו. וכמו שבפרעה לא נאמר רק ויקץ פרעה לבד. ומצורף לזה כי אילו הי' הכוונה רק על השינה בלבד. א"כ יותר הי' צודק אומרו ויקץ משינתו בחיריק גדול תחת השין לכך קמבאר ר"י דהכתוב במתק לשונו יש בו עוד כוונה פנימיות להשכילונו בינה במה זכה יעקב להיות השכינה שרוי עליו בעת ההיא ככתוב והנה ה' נצב עליו לז"א כי הו' זה ממה שהי' שונה בלילה כי זה מועיל להשראת השכינה כאמור. וזהו אומרו משנתו ממשנתו והוא מבואר. שים לבך לדברים האלה כי נכונים הם: ובאלה נבואה לביאור המאמר הנצב פתח השער ונאמר בביאורו להיות כי חבקוק הי' סבור פי התפילה מועלת בכל עת להכניע כוחן של האומות ולקרב קץ הגאולה. וכאשר הי' כן ביציאת מצרים על שפת הים ובישועתו של חזקי' עם סנחריב. יען כי התפילה כוחה הוא ככח התולעת המכה בארז. ולזה התאזר להתאמץ בתפילה בכל כוחו ועג עוגה ועמד בתוכה וכדאמרינן במס' תענית [כ"ג א'] על חוני המעגל שעג עוגה כו' כדרך שעשה חבקוק הנביא. ורש"י שם פירש דבחבקוק נלמד זה מדכתיב על משמרתי אעמודה כמין בית האסורים עשה וישב. ומדברי המדרש דידן נראה דיליף מהא דאתיצבה על מצור שעשה לו כמין מצור המקיף את העיר כן עשה לו עוגה סביבותיו. וכן הוא בשוחר טוב עצמו. בא חבקוק עשה לו צורת עוגה בארץ ואמר איני זז מכאן כו' שנאמר על משמרתי אעמודה ואתיצבה על מצור. מהו על מצור שהציר לו צורה. והיינו צורת עוגה כדלעיל והי' מצפה שיהי' נענה בתפילתו בלי ספק וזהו אומרו ואתיצבה על מצור ואצפה לראות מה ידבר בי ומה אשיב על תוכחתי. ומילת אשיב הוא תיקון סופרים וישיב הל"ל אלא שכינה הכתוב מפני שאין דרך כבוד לומר כן כלפי מעלה וכהנה רבות בכתובים. והכוונה שהי' מצפה לראות מה ישיב לו הקב"ה על תוכחתו [ורש"י והמצודות נדחקו ליישב מילת אשיב ככתבה] והעיקר כמש"כ שהוא תיקון סופרים וזהו אמרם בילקוט על משמרתי אעמודה כו' מהו מצור שהצר לו צורה והכוונה שעג עוגה ועמד בתוכה ואמר איני זז מכאן שנאמר ואצפה והי' מצפה להכות את האו"ה במו פיו בתפילה ובתחנוני' כתולעת המכה בארז ובזה לא הי' עדיין קריאת תגר לפני הקב"ה רק שטעה בדמיונו והי' סבור שהתפילה ענין זה מועלת בכל עת. וע"ז השיבו הקב"ה ג"כ בניחותא כי לא כן היא כמו שאתה סבור שהתפילה בענין זה מועלת בכל עת ובכל שעה רק כי יש זמן קבוע לזה להיות. תפילתינו מועלת להכות באו"ה כתולעת המכה בארזים יען כי גם התולעת יש לה זמן מוגבל מתי יהי' בכוחה להכות בארז והוא מיום תבר מגל ואילך כאשר תשש כוחה של חמה אבל לא קודם בהיות החמה זורחת בתקפה שאז אין כח בתולעת להכותן ככה לעומת זה כמו כן יש זמן מוגבל לקיבול תפילותיהם של ישראל להיותה מועלת להכות באו"ה אשר היום ההוא הוא בדמיון יום תבר מגל וזהו אומרם א"ל הקב"ה כל מי ששבר קרדומו יבוא אצלי הרצון כי תפילתך בזה לא יהי' מועלת רק מיום תבר מגל ואילך ולא קודם זה ושוב כשראה בנבואתו את רוב ימי אריכות הגלות התחיל צווח עד אנה ה' שועתי ולא תשמע כו' כלומר הן אמת שיש זמן מוגבל לזה כאשר אמרת אבל מתי יהי' הזמן ועד מתי יומשך הדבר שלא יהי' מועלת תפילתינו בזה כי הגלות מאריך ביותר וזהו אמרם שנית התחיל צווח עד אנה ה' שוועתי ולא כו' ירצה כי אחרי אשר השיבו הקב"ה כי יש זמן מוגבל לזה התחיל צווח שנית מתי יהי' הזמן בהיות הגלות מאריך מאוד וכאילו אין סוף לדבר וזהו כקריאת תגר לפני הקב"ה (וכאילו אין אימון בו שיהי' שום סוף לדבר כי אומרו כן דרך צווחה מורה ע"ז דבזולת זה הי' לו לשאול בניחותא מתי קץ הפלאות וכדרך שאמר דניאל) ולזה א"ל הקב"ה הוי רב את יוצרו כו' בן תורה אתה ולא עם הארץ אתה לך כתוב אלף בלוח ואח"כ תאמר הודיעני את הקץ ירצה דבשלמא עם הארץ אינו יודע כלל מרמיזת הקץ יען כי באו דבריו סתומים ולזאת לא הי' מהתימא אם הי' קורא תגר אבל אתה בהיותך בן תורה הי' לך לידע מרמיזת האל"ף דאנכי המתחיל בראש עשרת הדברות שהוא רומז כי עיקר נתינת התורה בשלימותה לא יהי' רק לכשיכלו התתקע"ד דורות שהמה האלף דור שעלה במחשבה כי אז ישוב המכתב האלהיי בתמונת כתיבה האשורית להיות חרות על הלוחות וישובו הלוחות הראשונות לחיותן העצמיי בהארת המכתב עליהן כבתחילה. וזהו הזמן המיועד לגאולתינו ופדות נפשינו להיות חירות ממ"ה ומשיעבוד מלכיות כענין שאמרו בלוחות הראשונות וכדרשת ר' הושעיא למה נקרא שמו אלף שהוא מסכים מאלף וכפי אשר בארנו בכוונתו אבל כל עוד שלא כלו התתקע"ד דורות אשר הן המה העזי פנים המפרידים אלוף ומונעים מלהגלות אור קדושת האלף דתמונה האשורית המורה על אחדותו הפשוט ית"ש להיות חרות על הלוחות כבראשונה אי אפשר שתהי' גאולה שלימה וזהו אומרו לך כתוב אלף בלוח ואח"כ תאמר הודיעני את הקץ. ירצה לך ונס נא אם תוכל לכתוב אלף בלוח כלומר ראה אם יתכן להיות חרות על הלוח אשר בזה תלוי עיקר הגאולה ואז תאמר הודיעני את הקץ [והוא כהך מ"ד דס"ל דחמשה הי' כתובים על לוח אחד ונמצא דאלף דאנוכי לא הי' רק בלוח אחד מהלוחות ולזה יצדק אומרו על הלוח ולא על הלוחות] והכוונה כי כל עוד שלא יחפץ לשוב תמונת האלף על הלוח כראשונה והוא מפני שלא כלו עדן התתקע"ד דורות המפרידים אלוף לא יתכן היות עת קץ. ושוב עוד אמר לו הקב"ה כי בקריאתך תגר לפני אף בהיותך בן תורה נדמית בזה לאותן שאמרו בנו בתים ושבו כו' והרצון האף כי בגלות בבל הי' נגלה הקץ לכל. כעם ככהן. כת"ח כע"ה. מפני שהוא כתוב ומפורש שהוא לסוף השבעים שנה ועכ"ז לא האמינו בי והיו אומרים בנו בתים כו'. ולכשהגיע הקץ נאמנו דברי וגאלתים אף עכשיו לכשיגיע הקץ והוא לכשיכלו התתקע"ד דורות אני גואלם ויאמנו דבריי. וכששמע חבקוק כך שהוא דן אותו כמזיד [להיות כי שגגת תלמוד עולה זדון כאותן שאמרו בנו בתים ושבו. אף שלא נעלם מהם הקץ של שבעים שנה האמור בגלות בבל לזאת נפל על פניו והתחיל מתחנן לפניו לאמר אל תדינני מזיד אלא שוגג כי באמת לא שמתי לבו לזה וזהו מה שאמר תפלה לחבקוק הנביא על שגיונות ומה נעמו. כעת מה שאמר בראשית תפילתן ה' שמעתי שמעך יראתי ה הלשון והעיקר כגי' הילקוט פעלך בקרב שנים חייהו :
(הגה"ה ובשו"ט קצת משובש וגם גי' השו"ט נמי יתואר כן אלא שגי' הילקוט יותר נכונה ודוק):
וע"ד מה שפירשו הגאון בביאוריו. לחבקוק (והוא בעו"א דפוס ווילנא בסוף הספר) כי אמרו ה' שמעתי הוא מוסב על מתן תורה ששמעו קולו של הקב"ה ונתייראו ואמרו למרע"ה קרב אתה ושמע כו'. ואמרו ה' פעלך בקרב שנים חייהו הוא מוסב על מעשי הלוחות שהי' פעלו ומעשי ידיו של הקב"ה ושבירתן זו היא מיתתן אמר הכתוב כאן בקרב שנים חייהו היינו להיות חיים כבראשונה ממה"מ ח"ייהו והיינו טל של תורה עכ"ל ודבר ה' אמת בפיו כי כן הוא כוונת הכתוב בלי ספק. אלא שעדיין לא השלים בשלימות והניח לי הפעוט קצת מקום להתגדר בו כי על דברת הכתוב בקרב שנים לא ביאר כלום גם מילת חייהו נראה ממנו דהוא על חירות ממלאך המות שיחיו המתים ע"י טל של תחי' כמבואר מדבריו וא"כ הך קרא סיפי' לאו רישי' דמתחיל בלוחות וסיים בתחיית המתים אולם לדברינו הוא נדרש כמין חומר דבאמת הוא מוסב על הלוחות הראשונות עצמן שישובו לחיותן העצמיי בהארת המכתב האלהיי עליהן בכתיבה אשורית כבראשונה אשר זהו עצמן חיותן כדבר הכתוב היחיו האבנים האלה כו' כי שובם לאיתנם זהו חיותם וממילא יהי' נמשך מזה שנהי' חירות ממלאך המות ומשיעבוד מלכיות ויהי' או קץ הגאולה האמיתיות. ולהיות כי נודע לו כעת מפי ה' כי זה לא יתכן, להיות כ"א בכלות התתקע"ד דורות מלהבראות במשך הזמן דור אחר דור. כפי אשר שיערה חכמתו ית' שבזה יהי' גמר תיקונם ככתוב דבר צוה לאלף דור לזה אמר ה' פעלך בקרב שנים חייהו ירצה כי הלוחות שהם פעלו של הקב"ה בקרב שנים היינו במשך הזמן שיכלו התתקע"ד דורות אז ישובו להיות חיים וזהו אומרו חייהו אשר בזה: תלוי סוד הגאולה ויען כי זה נגלה לו כעת מחדש. מפי הקב"ה באמרו אליו לך כתוב אל"ף בלוח מה שהי' נעלם ממנו בטרם זה עד היותו קורא תגר לפני ה' כאמור לזה. קבע דברים אלו בראשית אמריו תפילתו שהתפלל ע"ז והוא מבואר. זהו מה שחנני ה' בביאור זה המאמר העמוק המפליא עין רואיו. ואתה הקורא אהוב שים לבך לזה איך כי כל דברי המאמר מבוארים לכל פרטי דבריו לא נותר ממנו אפילו דבר אחד לבטלה וה' יצילנו משגיאות ויראינו מתורתו נפלאות. ברוך החונן לאדם דעת. אמן בית דוד: