אור ברסלב
בית דוד (דרשות) דוד דרוש ה

בית דוד (דרשות)· רבי דוד טעביל רובין ממינסק

דוד דרוש ה

דוד דרוש ד

לשבת נחמו:

איתא במדרש איכה חטאו כהוא. דכתיב כחשו בה' ויאמרו לא הוא. ולקו בהוא דכתיב ויהפוך להם לאויב והוא נלחם בם. ומתנחמים בהוא. דכתיב אנכי אנכי הוא מנחמכם. חטאו בזה דכתיב כי זה משה האיש ולקו בזה. דכתיב על זה הי' דוה לבנו. ומתנחמים בזה דכתיב הנה אלהינו זה קוינו לו. חטאו בכפלים. דכתיב חטא חטאה ירושלים. ולקו בכפלים. דכתיב כי לקחה מיד ה' כפלים בכל חטאתי' ומתנחמים בכפלים דכתי' נחמו נחמו עמי יאמר אלהיכם:

הצעה:

הן מאז. הבדיל הבדילנו יוצר כל. מאת כל עמי הארצות (אשר אינם בעלי ד"ת כאמוריים וכנעניים ודומיהן) אשר נתונים המה נתונים. תחת כסילי השמים ומשטריהם. ואותנו לקח לו לעם סגולה. הנה מני אז גבר חסדו עלינו. לרומם כבודינו. שוב שנית. בתת אותנו צינור מוכן להריק בנו שפע ברכתו. מבלי שום אמצעי בינו ובינינו. אשר בשתי אלה. נפלינו מכל הגוים אשר על פני האדמה שאינם בעלי ד"ת ומאמינים בקדמות:

הקודם הוא מבואר. כי התנהגות העמים הקדמונים אשר על פני כל הארץ. הן המה באמצעיות מזרות השמים ומשטריהם לא כן העם הישראליי כי בחר בהם ה'. כמאמר הכתוב [דברים ד'] ופן תשא עיניך השמימה וראית השמש והירח וכל צבא השמים אשר חלק ה' אלקיך לכל העמים תחת כל השמים. ואתכם לקח ה' יוציא אתכם מכור הברזל ממצרים. להיות לו לעם נחלה כיום הזה. הרצון בזה להיות כי יתר העמים זולתכם. אשר לא יכונו דרכיהם ומעלליהם. לשנות דבר מה מאת הנגזר ומחוייב עליהם מפאת המערכה. הנה המה בחרו בעבודת צבא השמים למען היטיב שפע מערכתם לבל תמוט. כי בזולת זה לא תכון יופי כשרון מפעליהם. ולזה כינה אותם בשם תחת כל השמים יען כ צבא השמים גבוהים עליהם ומושלים בם. אמנם אתם ידעתם כי לקח אתכם ה' מכור הברזל. אשר מפאת המערכה אין עבד יכול לצאת משם. ולא הי' זה כ"א על ידי שידוד המערכות והשתנות המזלות. ואם כן אחרי אשר נתייקרתם בעיניו. נכבדתם עד כי גובה שמי שמים. כסיליהם ומשטריהם שפלו בערככם. כי הניף ה' ידו עליהם להדפם ממכון שבתם להרסם ולשדדם לטוב לכם כאשר הי' הענין בכל ניסי מצרים וקריעת ים סוף. ואיך תעשו בנפשיכם שקר להשתעבד אל נקלה פחות מערכיכם. ולזאת יצא הקצף מלפני ה' מאוד במעשי העגל. אשר פטמוהו אבותינו וכל מקום שאתה מוצא ע"ז אתה מוצא חרון אף כמבואר בדברי המורה. כי לא יזכר חרון אף כי אם בעבודה זרה:

אמנם הנמשך גם הוא מבואר כי הנה ממשפטי העמים וחוקת הגוים הסריסים המשרתים את פני צבא השמים להכין להם טלמסאות שונות ותמונות מתחלפות מאת כל אשר תמצא ידם. אלה מלאי ידיהם בכסף וזהב. להסיך נסך ומסכה ואלה בחרושת עץ ואבן יפסלו פסילים. אלה בבדיל וברזל. ואלה בעופרת יכוונו לעשות כיונים למלאכת השמים. איש איש ממלאכתו אשר הוא עושה. יבחר לו אלקים חדשים. הן אלה קצות דרכי העמים הקדמונים מבלי האריך בשיבושיהן לא כן האיש הישראלי. כי הוא נעלה ומרומם מכל אלה. ונזהר ומצווה על ככה. באזהרה כפולה ומכופלת. כדבר הכתוב [דברים ד'] ונשמרתם מאוד לנפשותיכם כי לא ראיתם כל תמונה וכו:

אמנם טרם נבוא אל ביאור הנמשך נעורר קצת ספיקות במקראות אשר ידברו מענין העגל קצת מהם אשר התעוררו עליהם המפרשים. ועוד נוסיף עליהם דברים רבים כהמה. כיד ה' הטובה עלינו וזה יצא ראשונה. על סדר המקראות:

א במדרש [שמות פ' מ"ה] אר"ש בשם ריב"ל סרו מהר מן הדרך אשר צויתים משל למלך שנתן למטרונה שני מרגליות בעצמו. ושלח לה שמונה ע"י שלית עד שהיתה משחקת עם אוהבי'. איבדה אותן המרגליות שנתן לה המלך בעצמי. וטרדה המלך מפלטין שלו אמר לו שושבינה. כלום אתה מיצא נאה הימנה אמר המלך אי שמים שני מרגליות נתתי לה מידי לידה ושלחתי לה על ידך שמונה. לא הי' לאבד את שלך. א' או ב' או ג'. או אפילו כולם אלא כך היתה בוסרת עלי שאותן שני מרגליות שנתתי לה מיד ליד. איבדה אותן. הוא שהקב"ה אומר לירמי' [ירמי' ב'] כי שתים רעות עשו עמי כו' ומהו שתים רעות. אנכי ולא יהי' לך. הוי סרו מהר מן הדרך אשר צויתים כי'. ויש להשים לב. מה הוא ענין השתי רעות אל שתי הדברות. כי לפי פשוטי המקראות לא קרב זה אל זה:

ב עוד יש להתעורר שמה בגופי המקראות. באומרו ההמיר גוי אלהים והמה לא אלהים ועמי המיר כבודי בלא יועיל. כי ראשונה קראם אלהים ואחר אמר והמה לא אלהים. ואם הי' הכוונה כי אין במו תועלת הי' לו לבאר כי המה עץ ואבן מעשי ידי אדם או זולתו מהפחיתות ויותר צודק הי' אומרו לא ה'. כי תואר אלהים יפול על כל צבא השמים. ופעמים רבות עצמו מספר. יכנס הכתוב בשם אלהים. וגם הדיינים מבני אדם ותוארו בתואר אלהים. ככתוב אלהים לא תקלל. עד האלהים יבא דבר שניהם. ורבים דומיהן. וכבר ביארו המפרשים. כי הוא תואר משותף לשום שם שררה ואדנות:

ג גם יש להשים לב. כי מלת כבודו. הוא תואר לעם. לפי מרוצת המבטא. ולפי פשט המכוון כבודי הי' לי לאמר. והנה רש"י בביאורו פה לא העיר מאומה. אפס בשירי תהלים בדבר הכתיב וימירו את כבודם בתבנית שור אוכל עשב. שם העיר רש"י. כי הוא על דרך כינוי:

ד עוד יש להבין. מהו הכוונה באמרו שומו שמים על זה וכו' ולמה עלה צעקתו השמימה לגזור עליהם שממה וחרבה. ואם על כי נקראת מפי ישעי' ומשה זה קרא לשמים ממעל. ולא קרא לארץ מתחת כי גם שניהם נתייחדו בעדות זה ככתוב שמעו שמים והאזיני ארץ:

ה עוד זאת יש להתעורר מדוע שינה אמריו באמרו אותי עזבו מקור מים חיים. לחצוב להם בארות נשברות כי היא משפט בלתי מתהפך בנושא אחד כי פתח במקור וסיים בבור. ויותר הי' צודק אומרו. לחצוב להם מקור משחת. או מעיין נרפש. אי כי יאמר ראשונה. אותי עזבו באר מים חיים. כי אז הי' משפט מתהפך בשוה:

ואו יש לספק ספק עצום בפרשת עגל הכתובה בתורה מה היתה עצת אהרן קדוש ישראל להכשל באלה להתגולל על ידו עלילות ברשע. וחטא עצום ומופלא כזה וכבר התעוררו ע"ז כל המפרשים איש איש לפי דרכו: ז גם יש להתבונן בדברי תשובתו אל משה רבינו ע"ה בהקשתו לשאול את פיו. מה עשה לך העם הזה כו' והנה הוא ספר את הדברים כדמותן וכצלמן לא נודע במה סרה מעליו התלונה העצומה בדבריו אלה אשר אינם רק רצוי חמרים וספורי דברים למביט בהן בראשית ההשקפה:

ח עוד ראוי להשים לב בתפלות משה רבינו ע"ה באמרו למה ה' יחרה אפך בעמך אשר הוצאת כו' כי מליצת למה תורה על התמי' וההפלא והנה פה הוא דבר זר למאוד. מדוע יתפלא על חרון אפו יתברך ולמה לא אחרי עשותם המזימתה הרבה. אשר היא היא הגדולה והעצומה שבעונות ועל מה יכון חרון אף יותר אם לא בלה:

ט גם סופי דבריו וכלות אמריו. אשר הוצאת מארץ מצרים המה נפלאים מאוד. כי היא היא עצמת הסיבה המגדלת עוונם אחרי כי הוציאם מארץ מצרים בכח גדול וביד חזקה. אשר המה ראו גבורת ה' ונפלאותיו במצולה ואחר כל זה הנה מרו את פי ה' ועצבו את רוחו וכדאי בזיון וקצף. וכבר התעורר ע"ז במדרש:

יוד יש להתפלא באמרו ויהי כאשר קרב אל המחנה וירא את העגל ומחולות ויחר אף משה וישלך מידיו את הלוחות יראה כי עד הנה לא האמין בדברי ה' ית' באמור אליו לך רד כי שחת עמך עשו להם מסכה ואם אמנם כי יותר יתפעל אנוש ממראה עיניו אשר יראה מאת אשר לשמע אוזן ישמע. עם כל זה. הנה כדאי דבר ה' אל משה להתחקות בלבו. ולהתרשם אצלו ברושם נשגב וחזק כהתרשמות הנפעל על ידי חוש הראות הגשמיי ליתר העם:

יא יש לספק ולהתעורר על דבר הכתוב וירא משה את העם כי פרוע הוא. כי פרעה אהרן לשמצה בקמיהם הנה הוא מאמר סתום וחתום נעלם הכוונה. כי לא יתקשרו דבריו אלה את אלה:

יב ראוי להעיר מדוע בראשונה שם משה פניו כחלמיש לבקש עליהם רחמים בטענות מתחלפות. למה ד' יחרה. למה יאמרו מצרים. זכור לעבדיך. עד כי גזר אומר שוב מחרון אפך. ואחר כל זה בשובו שנית אל ההר הנה קרא בפיו לאמר. אנא חטא העם הזה כו' ויעש כו' ועתה אם תשא חטאתם ואם אין כו'. ולא זכר את כל הדברים אשר שם ראשית לו וישכחם רק כי פנה אל צדדים אחרים להתחטא לפני המקום כבן שמתחטא לפני אביו:

אלה הן ראשי הספיקות אשר ראיתי לבארם. ויותר מהמה. יתבארו ו ויותרו אי"ה לפי הנחתינו. אך אמנם לא ביארתי די באר את כולם. כי רבים המה והמשכיל יבין:

אמנם טרם נבוא אל היתר הספיקות. נעיר הערה אחת קטנה. להיות כי מהידוע. היות הדברים. כל עוד היותם שלימי הצורה. לעומת זה הן חלושי החומר. הלא תראה כי הדומם. לפחיתות ערכו מאת כל הנמצאים הנה הוא חזק החומר מכולם אשר לזאת היתה תלונת איוב לאמר אם כח אבנים כוחי אם בשרי נחוש והוא מבואר. כי גדר הדומם. יען כי צורתו אינה רק הכח המעמיד התמזגות ארבעת היסודות אשר הורכב מהמה ומקשרם ומקיימם על תוארם ותמונתם לעומת זה גם חומרייתו הוא החזק שבחומריים אולם גדר הצומח. יען כי נוסף על כח המעמיד והמקשר עוד נמצא בו כח הצמיחה לעומת זה גם חומרייתו הוא חלש מגדר האבנים אבני מחצב ודומיהן. ומעותדין אל ההפסד והכליון יותר מהם אמנם גדר החי להיות כי נוסף ע"ז כי הי' לנפש חי'. הנה חומרו דל מאד בערך חומרי הדומם והצומח אך האדם הלזה להיות כי צורתו יותר נעלה ונשגב מאת כל. הנה חומרו הוא חלש ההרכבה. ניתר הקשורים רפה המזג. בחייו ובמותו. כי לא יצלח למרוצת הדרכים כמרוצת הצבי ועופר האילים גם לא משא סבל. כאשר ישא ויסבול הסוס והחמור. גם בהעדרו. הנה הוא מטמא יותר מגופי הבעלי חיים ולזאת הנה המין האנושי מפאת חומרו. הוא פחת הערך.:

(הגה"ה הנה זאת חקרנוה כן היא. וכבר התעורר על זה הרב בעקידה. ובאר על דרך זה משל הגפן הנאמר ביחזקאל [י"ד.] וגם אנחנו הוספנו על זה קצת לפי קט שכלנו. בדרוש הלומד מחבירו בביאור מקראי קהלת שים עינך עליו):

ומך הברי' מאת כל היצורים הטבעיים אפס מפאת צורתו הגבוה עליהם ונכבדת מהם ימשול בהם. והנה כל זה הוא. בקרב העם הישראלי אשר רוח ה' הופיע עליהם ממרום תוך גווייתם ואדמתם. ונשמתם אצולה משמי מעל וממקום קדוש תהלך. כי אז מה שיחסר לו מחולשת מזגו ורפיון הרכבתו. ישלים לעומת זה בעילוי. ודקות צורתו כי רב הוא כדבר האמור. אולם יתר העמים הקדמונים אשר לא נגה עליהם אור האלהיי וכל פרי תואר צורתם אינה רק. המחוייבת מפאת הרכבת החומריים. הנה הנם באמת הפחותים והמעותדים אל ההפסד והכליון יותר מכל סוגי הדומם צומח חי למען חולשת חומרם. וגם צורתם אינה דבר נפרד מחומרייתם ומעותדת אל ההפסד וההעדר במותם אשר לזאת בחרו להם כל העמים הקדמונים אשר על פני האדמה להשים להם טלמסאות שונות ותמונות מתחלפות ממיני המתכות העצים והאבנים להיות להם צנור מוכן לקבל על ידיהם די שפע הצלחה אשר ישפיעו עליהן כוכבי נשפו הנעבדים להם. יען כי המה ראו. כי חומריית המתכת הוא יקר מהם ונכון ומקובל יותר לחוזק חומרייתם בתכלית ההתחזקות. ואינו מעותד אל ההעדר והכליון כחומריית' אשר הוא נכון למועדי רגל ולזאת שמו אותם לכלים אמצעים בינם לבין אלהיהם למען יותמד עליהם הכח השפע בתמידות. אך אמנם העם הישראליי אם היות כי חומרם גם הוא חלוש למאוד. והמה חלושי ההרכבה יותר מכל העמים. עם כל זה. הנה הנם מוכנים. לקבל השפע המושפע עליהם מאת הבורא ית' עילות כל העילות. יותר מכל חומרו הדומם צומח חי יען כי צורתם ונשמתם היא דבר קיים לעולמי עד. וכבר הורגלנו לכנותה בשם חלק אלוה ממעל. ולכך מחויבת להיות נצחיית כנצחייתו יתברך ולזאת יכונו לקבל די השפע יותר מיתר הנבראים החומריים למען כי המה גבוהים עליהם ונכבדים מהם הוא הדבר אשר הקדמנו בפתח אמרינו. כי נפרדנו מכל הגוים הקדמונים אשר על פני האדמה תכלית ההפרד בשתי אלה הדברים מפאת הכח המשפיע. ומפאת הצנור קבלת השפע ירצה. א'. כי הם המה נתונים תחת משטרי השמים וכסיליהם. כי המה מושפעים מהם לא כן אנחנו היותינו מושפעים מאת עילת כל העילות וסבות כל הסבות. הסיבה הראשונה יתעלה. ב'. זאת ועוד אחרת כי יתר העמים הקדמונים זולתנו. האף כי קטנה ערך מדריגת מקור השפעתם. עם כל זה יצטרכו לכלים אמצעים. להיות להם לצנור מוכן לקבל די השפע. ולא יכונו בעצמם לזה. ואנחנו העם הישראליי האף כי גבוה מעל גבוה מקור השפעתינו הנמשך מעצמותו יתברך עם כל זאת לא נצטרך לדבר אמצעי. יען כי רוח ממרום יערה עלינו ונשמתנו המרחפת תוך גווייתנו ואדמתנו. היא היא המוכנת לזה יותר מכל חומרי הדצח"מ. לבעבור כי היא נצחיית כנצחיותו ית' ולעומת זה בא אלינו שתי אלה הדברות אנוכי ולא יהי' לך כי בדבור אנוכי הודיענו. כי הוא הוא המשפיע ומשגיח עלינו. ולא שום שר וכוכב ומזל: ומאמר לא יהי' לך אלהים אחרים הוא בא שלא יעשו להם טלמסאות לקבל השפע כי תואר אלהים הוא בא למקבל. ולכך נקראו כל צבא השמים בשם אלקים. יען כי השפעתם אינם מעצמותם. כי אם כפי קבלתם מהסיבה הראשונה ולזה סיים אמרו לא תעשה לך פסל וכל תמונה והוא מבואר והוא אשר דבר אדונינו המלך נעים זמירות ישראל מי לי בשמים ועמך לא חפצתי בארץ והוא מכוון ומתאים לדברינו אלה במעט ההשקפה והבן:

והנה באמת בני ישראל חטאי בשניהם יחדיו. כי המה חשבו מחשבות נפסדות כי מקור השפעתם נובע ממזל שור. עד כי דמו בלבם. כי למען התגברותו על מזל טלה השוכן אצלו בשכונתו. בו גבר משה רבינו ע"ה ועשה חיל על מצרים. ובמדרש ראה ראיתי אמר לו הקב"ה למשה אתה רואה ראי' אחת ואני רואה שתי ראיות כו' אתה רואה אותן באין לסיני ומקבלין תורתי ואני רואה אותן מקבלין תורתי זהו ראה ראיתי זו ראיית מעשה העגל שנאמר ראיתי את העם הזה. כשאבוא לסיני ליתן להם את התורה אני יורד בטטראמולי שלי שהן מתבוננין בו ושומטין אחד מהן ומכעיסין אותי בו עכ"ד. והכוונה על פני שור שבמרכבה כי חשבו כי בו גבר משרע"ה על המצרים כאמור. וגם כי עשו להם כלי אמצעיי להיות להם לצנור מקבל השפע המושפע לפי דמיונם המקולקל ממזל שור ולזה עשו להם עגל מסכה למען יהי' להם לאלקים לקבל השפע על ידו ולזאת הי' חטאם כפול בגדר המקור המשפיע ובצינור המקבל השפע: ועתה הסכת ושמע היתר הספיקות כולמו לפי המדובר והוא כי ידוע ומפורסם הוא. כל עצמת בחינות העשרה נסיונות אשר נסו אבותינו את המקום ב"ה במדבר. הן הנה הי' לבעבור כי חפשו וחתרו לדעת מקור השפעתם מאיזה מעיין נגר ונמשך. האם מפאת סיבה הראשונה ית' אם לא. וזה הי' כל פרי נסיונם וחטאת מרים. כדבר הכתוב היש ה' בקרבנו אם אין וכל זה לא הי' נעלם מעין משה רבינו ע"ה. יען כי הי' יודע מצפון לבבם הוא רק רע כל היום לחשוב מחשבות נפסדות כאלה כל הימים. אמנם זאת לא עלה על לבו מעולם כי יבערו ויכסלו בסכלות כאלה המרוחקה והמגונה לעשות להם תמונה מקבלת כחוקת הגוים ולהשפיל יקרת כבוד עצמותם. אחרי אשר גבהו ונתרוממו מעלה מעלה להיותם כאלקים לקבל השפע בעצמם ממקור השפע גבוה מעל גבוה. מעצמותו ית'. ועתה יושפלו ככה להוריד לארץ כבודם. להשים אמצעי בינם ובין המזל אשר בחרו להם לעבדו. כי אם יחטאו לאלקים הנה הוא מטבע יצר לב האדם. אמנם להשפיל ערך עצמם ולרדת מטה מטה. אין מטבע האנושיי עשות ככה. ולזה חשב משה רבינו ע"ה. כי חטאם הי' עודנו עצור ברעיון לבם או במו פיהם מלאו לומר כן ויען כי מחשבת ע"ז הקב"ה מצרפה למעשה לזה אמר עשו להם עגל מסכה אמנם שיעשו כן בפועל לא עלה על לבו. ולזאת המליץ טוב בעדם באמרו למה יאמרו מצרים. ירצה. כי אחרי כי הדבר מסור ללב אשר לא נגלה כאלה רק לפניו יתברך. אולם המצרים כאשר יפלה מהם זאת. יאמרו ויאמרו ברעה הוציאם כו' ולזה פתח אמריו האירו במליצה ישרה. באמרו למה ה' יחרה אפך בעמך. ולא תחרה ותקצוף על זולתם מהעובד עכו"ם הוא כי יען כי הוצאת אותם מארץ מצרים בכח גדול וביד חזקה ולזאת תקצוף עליהם ותחרה אפך בהם הלא היא עצמת הסיבה אשר תועיל לכסות עלי פשעם. על כי יאמרו מצרים ברעה הוציאם כו'. כי המצרים בהיות כי ידעו המסות הגדולות אשר עשית למענם. ועתה תכלה אותם כרגע יגזרו אומר כי ברעה הוציאם כו'. ואם כן כל המופתים העצומים והנוראים אשר פעלת למען הראות כחך וידך החזקה יהי' לריק ח"ו. ראה נפלאו מאמריו. כי מעצמת הסבה המביאה לחרות אפו בם הפך להיות להם לעזר ולסעד. ואחר זה הוסיף באמרו. כי האף אומנם. כי זה יספיק לבלתי כלותם כרגע אולם להביאם אל ארץ טובה. לא יועילו אמריו אלה. לזה הוסיף להזכיר ברית אברהם ועקידת יצחק. וידידות יעקב. אשר מכל אלה גזר אומר. שוב מחרון אפך כו':

אמנם כאשר קרב אל המחנה וירא את העגל ומחולות ויהי בראותו כי מחשבתם עשה פרי לגלות על קלונם ושמץ זדון לבם נגלה החוצה לעין כל. וראי כל בשר יחדיו כי פי ה' מרו ועצבו את רוח קדשו. הנה מעתה מליצתו אשר המליץ עבורם מאמירת המצריים נפלה לא תוסיף קום כי מה נשאר עוד צדקה נגד פני המלך אשר עשה למענם גדולות ונוראות. והמה עשו פועל מגונה ומזוהם כזה לזה חרה אפו. וישבר את הלוחות וישרוף את העגל וישק את בני ישראל. ויאמר אל אהרן מה עשה לך העם הזה. כי הבאת עליו בפועל חטאה גדולה ומגונה כזה. והנה באמת היתה עצת אהרן עצה עמוקה. ובחינה דקה לדלות ממעמקי לבם. שמץ מחשבתם הנפסדת. ורעיונם המזוהמת מגילולי מצרים בהעלותם סעיפי רעיונם הנפסדת היות מקור השפעתם הוא מאיזה שר וכוכב ככל העמים אשר על פני כל הארץ. והנה כל עוד אשר הי' משה שוכן בקרבם יראו לנפשם לגלות על מצפין לבם. ועל העון הטמון בחיבם. אמנם כעת בראות העם כי בושש משה כו' הנה מצאו מקום מוכן וזמן מוכשר לגלות על רוע מחשבתם לזאת ויקהלו על אהרן ויאמרו קום כו'. כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה הי' לו. רצונם באמרם מה הי' לו הוא כי לא ידעו מאיזה מקור נמשך השפעתו. ובמה כחו גדול על המצריים האם מפאת סיבה הראשונה אם לא. ובזה גלו מצפוני לבבם. אשר המה מסתפקים בדברי משה רבינו ע"ה. ויהי בראות אהרן את כל אלה אמר בלבו אם אדחה אותם מדחי אל דחי עד כי יבא משה מן ההר אל העם הנה יוחזר הדבר לכמות שהי' כי המה יסתירו עוד מצפוני לבבם ליראתם ממנו ויהי' הדיעות הפחותות האלה מקשקש בקירות לבם כפעמון ולא תסור מאתם עדי עד לזאת בחרה נפשו להוציא פרי מחשבתם אל הפועל ולעשות בקשתם באופן היותר מועיל ממיני מתכות היותר נבחר למען יהי' המלאכה בתכלית השלימות ואז כאשר יראה העם כי אין במו שום תועלת וגם המדות הפחותות והמגונות אשר המצא תמצא לכל אלהי העמים אלילים פה להם כו'. כו'. כו'. יסורו מעל לבם הדיעות הפחותות ורעיונות הנפסדות מכל וכל ויאמינו בה' ובמשה עבדו. והנה אם כה הי' הדבר כאשר עלה על רוחו מה טוב ומה נעים הי' להשבית מקירות לבם פרי מחשבותיהם ולעקור ולשרש זאת מסעיפיהם מכל וכל:

אך אמנם כי מעשי שטן הצליח. בהתנוצץ עליו רוח חיים ממקור הטומאה יצא על ידי מעשי כשפים ותחבולות חיצוניות מפעולות אנשי מצרים המעורבים בינותם כדרשת חז"ל כי אז נתחזקה סברתם הנפסדת. ויגזרו אומר אלה אלהיך כו'. ואין פה להשיב עוד ולזה דחה אותם למחרתם. והן הן עצמם אמרו תשובתו אל משה רבינו ע"ה. באמרו אל יחר אף אדוני אתה ידעת את העם כי ברע הוא. הכוונה כי מחשבות לבם רק רע כל היום ואמרו לי קום עשה לנו כו'. כי זה משה האיש לא ידענו מה הי' לו. כי בזה גלו ופרשו כל מצפוני לבבם אשר המה חושבים. כי כחו הוא מאיזה שר או מזל ולהסיר מלבם הספק העצום הזה ואומר להם למי זהב התפרקו כו' ומה אעשה. כי ויצא העגל הזה שלא ידעתי. ונעשה הפך כוונתי ולזה אמר וירא משה את העם כי פרוע הוא כי פרעה אהרן לשמצה בקמיהם. הרצון כי ראה כי נגלו תעלומות סתר מצפון לבבם לעין כל [כי מלת פרוע יורה על התגלות הדבר עיין רש"י] כי מראש מקדם כאשר חשב כי עוונם טמון בחבם עודנו עצור ברעיונם ולא יצא מקירות לבם החוצה חשב למשפט להמליץ טוב בעדם. בטענת למה יאמרו מצרים. אולם כעת בהגלות נגלות שמץ הדבר על ידי סיבת עשיית העגל. בעצת אהרן לעיני כל הקמים. וזה הוא דבר הכתוב כי פרעה אהרן לשמצא בקמיהם. כי אז נפלה מליצתו ואין מקום לזה מיהר לעשות דין ומשפט בנצמדים אליו וישב אל ה' ויאמר אנא חטא העם הזה חטאה גדולה ויעשו להם אלהי זהב הכוונה. כי התוודה על חטאם משני הפניה. מפאת חטאם לה' כי מרו עיני השגחתו. ויכחישו במקור השפעתו. הנה הוא תאר אותו בשם חטאה גדולה ומפאת עשותם עגל מסכה. הנה הוא חטא נוגע בעצמותם כדבר האמור. ולזה אמר ויעשו להם אלהי זהב. ולזאת לא זכר את כל עתירת אמריו. אשר העתיר למענם בעת ההיא רק כי פנה לצדדים אחרים ואמר ועתה אם תשא חטאתם. ואם אין מחני נא וכו' והוא מבואר. והן הן עצמם דברי ירמיהו הנביא ע"ה באמרו ההמיר גוי אלהים כו':

אמנם ראיתי ראשונה לחקור אל אופני אלו שני החטאים איזה גדול ורב יותר. והנה בתחילת ההשקפה ובקדמות הרעיון ידמה כי הכפירה במקור ההשפעה הנמשכת מעצמותו ית'. הוא החטא העצום בעצם וראשונה להמרות עיני השגחתו כי בזה יפול פנת יקרת יסודי התורה בכלל. אמנם הפנים השניים מהחטא והוא עשותם תמונה מקבלת הנה לא חטאו רק לנפשם להשפיל ערכם אולם אין בזה החטא לאלקים כ"כ. רק בגדר העבירה על אחת מפרטי המצות. אמנם כאשר נטיב ההשקפה בזה בטוב ההתבוננות. נמצא כי היא היא המגדלת החטא הראשון עד למעלה ראש. והן אמשול משלייך וממנו תדין ענין יפיפי' לקחת אותה לו לאשה. כטוב המלכים הקדמונים כי לפעמים יקחו אשה. שפלת הערך בזויית המשפחה כאשר ישרה בעיניו. אולם בבואו לדבר אתה. לא ידבר עמה פא"פ. כי המליץ יהי' בינותם. והיא גם היא בבואה לדבר לפני המלך. לבקש על צרכי' ההכרחיים לא תוכל להגיע עדיו כי אם ע"י המליץ. כידוע דרשת חז"ל על מאמר ויאמר המלך אחשורוש ויאמר לאסתר המלכה כו'. כי יורה על היות המליץ בינותם. והנה אם יקר מקרה. כי המלך האדיר לרוב חשקו בה ומאהבתו אותה. וירים כבודה מעלה מעלה. עד כי לא יביט אל שפלות משפחתה. וידבר עמה פא"פ. הנה גדל חסדו עמה עד להפליא ואם אחר כל הכבוד והיקר הזה הנה אם היא תזנה תחתיו לקחת לה אחד מהסריסים המשרתים את פני המלך. והסריס ההוא יתנהג עמה בכבידות לבלתי תוכל לראות פניו. כי אם ע"י המליץ הנה גדלה אשמתה האחרון יותר מן הראשון. כי הן אמנם היות עזיבתה את המלך האדיר והנשגב הוא חטא מופלא. עוד נוסף ע"ז פשע על פשע כאשר תבחר להתקרב להיות תחת אחד מהסריסי' ומצורף כי המליץ יהי' בינותם. ותמאס באישה. המלך האדיר והנשגב. אשר לקחה לו לאשה ולא השקיף על מגרעת ערך משפחתה להרשותה להתראות מול פניו מבלי שום מליץ ומשים יד בינותם. כי בזה תורה כי שפל ערך המלך בעיניה למאוד עד כי בחרה לשבת בפחיתות תחת יד הסריס מהיות תחת המלך ברום המעלה. ולעומת זה גדול אשמותם בעשותם תמונה מקבלת לקבל די השפע מאת המזל אשר בחרו לעבדו כי בזה הורו כי מאסו במלך ה' צבאות משבת תחת הנהגתו ברום המעלה. ויבחרו לשבת ת"י כסילי השמים ומשטריהם בפחיתות עצום. להצטרך תמונה מקבלת להיות כלי וצנור אמצעי בינותם לזה בא דבר אדונינו נעים זמירות ישראל בתוכחותיו [לאמר [תהלים ק"י] יעשו עגל בחורב וישתחו למסכה וימירו את כבודם בתבנית שור אוכל עשב. הכוונה כי המירו את כבודם תחת היותם כאלהים לקבל די השפע בעצמותם ויעשו להם בחלוף זה. שור אוכל עשב. וכדאי בזיון וקצף:

וזהו דבר ירמי' הנביא לאמר ההימיר גוי אלהים והמה לא אלהים. הכוונה דתואר אלהים הוא על התמונה המקבלת השפע כי גם היא בשם אלהים תקרא להיותה מקבלת השפע ואף כי המה לא אלהים. הרצון כי המה בעצמותם לא יכונו להיות כאלהים ועל כל פנים יצטרכו לתמונה יהי' זאת או אחרת ולזה אין ההמרה נוגעת לעצמת כבודם ועם כל זאת לא המירו ועמי המיר כבודו בלא יועיל והוא מבואר לפי המדובר::

(הגה"ה אמנם מבלעדי זאת. עוד יש בזה מהסכלות הרבה מאוד להיות כי המושפעים מכח המזל. הנה אין ביד המזל לשנות תפקידו אשר הופקד עליו וכפי אשר קיבל השפעתו מאת אשר נעלה עליו ככה ישפיע על התחתונים. ואם הוראתו עליהם תהי' לרעה. אף אם יתחננו אליו במו פיהם וגם כי ירבו תחנה ובקשה. אינו שומע אליהם יען כי לא יוכל לשנות מאומה. מכפי הכח אשר הושם בו. כי אינו פועל בחיריי ורצוניי ורק פועל טבעי כענין האש והמים ודומיהן שלא יועיל אליהם הבקשה לשנות טבעם כי אין בידם טובם אולם עבדי ה' יתברך הנה נאמר בהם צור ישראל מושל באדם צדיק מושל יראת אלהים. ובאתה ע"ז אמיתית דרשת חז"ל מי מושל בי צדיק שהקב"ה גוזר גזירה וצדיק מבטלה. ובמדרש חזית צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו וביום שמחת לבו רשב"י שאל אל ר' אליעזר בר' יוסי אפשר ששמעת מאביך מהו בעטרה שעטרה לו אמו אמר לו הן אמר לו האיך. אמר לו למלך שהיתה לו:

ולזה אמר שומו שמים על זאת ושערו חרבו מאוד יען כי תכלית בריאת שמים וארץ לא הי' רק לצורך המין האנושי כי סוגי הבעה"ח לא יצטרכו. למציאת השמים כי המה ארציי' בטבע והשכליי' הנבדלים הפשוטיי' לא יצטרכו למציאת הארץ לרוחנוייתם ושניהם יחדיו לא יצטרכו רק לסוגי המין האנושיי למען כי נשמתו היא אצולה משמים ממעל וחומרו מתחת לארץ ולזה בא דבר הכתוב אנוכי עשיתיי ארץ ואדם עלי' בראתי אני ידי נטו שמים וכל צבאם צוותי. והנה המה בהשפילם כבוד צורתם המוכנת לקבלת השפע יותר מכל החומריי לבעבור נצחיות' כדבר האמור בת יחידה והי' מחבבה יותר מדאי. והי' קורא אותה בתי ולא זז מחבבה עד שקרא אותה אחותי ולא זז מחבבה עד שקרא אותה אמי. כך הי' הקב"ה מחבב את ישראל יותר מדאי וקראן בתי הה"ד שמעי בת וראי ולא זז מחבבן עד שקראן אחותי שנאמר פתחי לי אחותי רעיתי ולא זז מחבבן עד שקראן אמי. שנא' הקשיבו אלי עמי. ולאומי אלי האזינו ולאמי כתיב. אלי רשב"י ונשקו על ראשו ואמ' אלו לא באתי לשמוע מפיך אלא הטעם זה דיו עכ"ל ותוכן תעלומו' כוונת' מבלי הארי' בדיוקי' נאמ' היות הוקשה לו לרשב"י אחרי כי הכלל המונח בידינו כי כל שלמה האמור בשיר השירים מוסב על הקב"ה וכדעת רבנן דאמרי לעיל במדרש פ' א'. כל מקום שנאמר במלך שלמה במלך שהשלום שלו הכתוב מדבר ואם כן לפי זה הקושי' מבואר מה בעטרה שעטרה לו אמו דקאמר הלא הוא ראשון ואין ראשי' לראשיתו ואין לך זרות יותר מזה לכנות לו איזה דבר בתואר אם ולזה ביאר לו ר"א בר יוסי עפ"י משל כי לרוב החיבה קרא המלך לבתו בתואר אמו והרצון כי אף כי הבת מושפעת ועלולה ממנו עם כל זה לעוצם החביבות קרא אותן בשם אם כאלו הוא עלול ממנה וכזאת קרא בם הקב"ה לכנסת ישראל בתואר אם לעוצם חביבותן ופנימיות כוונתם הוא להיות כי האב הקורא לבתו בתי. ואינו קורא אותה בשמה גם זה לאות על עוצם חיבתה אליו והתגלות האהבה לעין כל עד כי בקריאתה אותה יראו כל בשר. הקשר והייחס שבינו לבינה כי היא עלולה ממנו. אמנם בקראו אותה אחותי. הנה עוד הוסיף במעלתה להחשיבה כערכו כאלו שניהם ממקור אחד יצאו ולזה כינה אותה בשם אחותי לאמר היא חשובה כמוני. כי האח והאחות משתווים בשיויו היותר אפשרי כי גם שניה' מקורם אחד. אולם בקראו אותה אמי הנה עוד הוסיף אהבה על אהבתה להחשיבה במעלה יותר ממנו כאילו הו עליל ממנ' ומוראה עליו וכזאת קרה גם להקב"ה עם כנסת ישראל כי בקראו אותם בתי גם זה לאות על עוצם אהבתו אלינו אולם בקראו אות' אחותי הוסיף באהבתן והחשיבן כערכו והכוונה כי כשם שהקב"ה מושל על כל צבא הנבראים. ברואי מעלה וברואי מטה לעשות בהן כחפצו וכרצונו לשדדן ולהרסן ולשנות טבען להפוך ים ליבשה. ורבות כהנה כפי המפורס' בכל הניסי' שנעשו לאבותינו במצריי' ועל הים ועשר ניסי' שנעשו לאבותינו בבית המקדש ככה לעומת זה נתן אותו הכח והעוז גם לצדיקים שבישראל לעשות כמעשיהו ודברי ר' פנחס בן יאיר עם גינאי נהרא יוכיחו וגדולה מזו כי בם על צבא השמים השליט אותם כידוע ומפורס' מענין יהושע שאמר שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון ועוד רבות כהנה. כפי המפורסם בדברי הנביאים ובמאמרי רז"ל עצמו מספר ועל זה נאמר לאברהם הבט נא השמימה ובאתה ע"ז אמיתית דרשת חז"ל שהגביהו למעל' מכיפת הרקיע כי אין הבטה אלא מלמעלה למטה וכוונתם מבוארת בהגבהה זו שהרצון שהוא וזרעו ישלטו על כל צבא השמים בכללם כאמור אמנם בקראו אותם אמי. הנה עוד הוסיף באהבתן למעל' ראש כי כן כאשר האם יש לה ממשלה טבעיית על בנה כמו כן כביכול ניתן העוז לצדיקים כי אפילו הגזירות שהקב"ה גוזר בעצמו מפאת ההשגח' ואינן באות מפאת מערכ' השמים כסיליהן ומשטריהן עם כל זה יש כח בצדיקים לבטלם וכדרשת חז"ל מי מושל בי צדיק. ועד"ז פי' דברי המאמר הרב מוהר"ע פינו ע"ש. ומעתה הנה עינינו הרואות כמה רב מהסכלות יש במה שבחרו להיות תחת המזל כי המזל אין בידו לשנות תפקידו ולזאת המה מוכרחין להיות תחתיו וסרים אל ממשלתו אולם בהיותם תחת יד הקב"ה הנה כביכול הם מושלים עליו וזהו דבר הכתוב [ירמי' כ'] מה מצאו אבותיכם בי עול כי רחקו מעלי וילכו אחרי ההבל ויהבלו ירצה כי באמרו מעלי הכוונה שהם מושלים עלי ולזה לא אמר ממני רק מעלי [פון איבער מיר] וילכו אחר ההבל ויהבלו הכוונ' כי בבחרם בהבל הנה הנם מוכרחים להיות תחתיו וזהו אמרו אחרי ההבל והוא מבואר):

ובחרו להם בסיגי המחצבי' ממיני המתכו' ודומיהן לרומם יקרת ערכן עליהם. הנה מציאות השמים הוא דבר בטל לפחיתותם. ולזה אמר שומו שמים על זאת. והבן:

וסיום מאמרו יגלה לנו כל זה באמרו כי שתים רעות עשו עמי אותי עזבו מקור מים חיים ירצה כי עזבו מקור השפעתו אשר היא עצמת מקור ההשפעה הנכבדת והמעולה ובחרו להם למקור די השפעתם כסילי השמים ומשטריהם גם מפאת הצנור המקבל השפע הנה בחרו להם לחצוב להם בארות בארות נשברים אשר לא יכילו המים. רצונו כי הבור ידוע אשר אין נובע מעצמותו אפס כי הוא המחזיק ומקבל מים המוגרים ממעייני הנחל או המוגרים ממורד ההרים. גשמי ברכה ואגלי טל ולזאת הבור הוא כינוי לצינור המקבל וע"ז בא דברי קדשו כי באמת המה בורות נשברים לא יכונו לקבל השפע כבורות אשר לא יכילו המים המוגרים אליו מחוצה לו ככה גם התמונה המקבלת אשר כוננו מעשי ידיהם לא תיכון לזה כי המה בעצמותם נכונים יותר לאלה למען יוקר צורתם ומה נפלא מלת להם כי הכוונה להיות להם חלף עצמותם אשר בחר בהם הא והוא מבואר:

ועתה נגלה לנו תעלומות חכמה ועומק דעת חז"ל באותו מדרש שזכרנו ראשונה סרו מהר מן הדרך אשר צויתים להיות כי כבר קדמו אמרי בזה כי אלו השני דברות אשר הי' מפורש יוצא מפי הקב"ה. אנכי ולא יהיה לך. הי' אמיתות כוונת התחלקותו לשנים כי דיבור אנכי יורה היות הוא יתברך המשגיח ומשפיע עלינו בכבודו ובעצמו מבלי שום אמצעית שר ומזל ודבור לא יהי' לך היתה אמיתית כוונתו לבל נלך בחוקות הגוים לעשות תמונה מקבלת להיות כלי וצינור אמצעי בינינו לבין אלהינו אשר הוא עילות כל העילות וסיבת כל הסיבות הסיבה הראשונה ית' והן הן עצמם השתי רעות אשר הוכיחם על ידי ירמי' לפי המדובר באמיתית כוונתו. וזהו כוונת המדרש כמו כן. וזה היתה כוונת משה רבינו ע"ה אדון הנביאים בשירת האזינו באמרו הם קנאוני בלא אל כעסוני בהבליהם ואנכי אקניאם בלא עם בגוי נבל אכעיסם. היות מן הידוע כי דבריו אלה מוקבלים אלו לעומת אלו כמשפט השיר והכוונה בזה הוא כי פרט להם שני מיני עונשים כי אם לא היה חטאם רק לאלהים בהכחישם במקור השגחתו והשפעתו הנה גם עונשם לא הי' בא זולת מאת האלהים לבדו ולא ירומם עליהם קרן צריהם ולא ישמח עליהם אויב ומצרף לזה כי אחרי היות החטא ההוא אינו נגלה לעיני העמים לא יתכן למסרם בידם לבל יחל כבודו פן יאמרו צרימו ידינו רמה ולא ד' פעל כל זאת כדבר משה רבע"ה למה יאמרו מצרים כו' ולזה אמר הם קנאוני בלא אל ירצה כי מאסו אותי מהיו' להם לאל ואנכי לעומת זה אקניאם בלא עם הרצון בזה כי תחת זה לא יומסרו ביד העמים רק כי הוא לבדו יענישם על ככה. אמנם כאשר כעסוני בהבליהם הרצון כי שמו להם הבלים תחת עצמת כבודם והשפילו יקרת ערכן. להכנע תחת סוגי המחצבים והצמחיים וזולתן מן הסכלות אשר שמו להם לאלקים לקבלת השפע אשר פי סברתם הנפסדת הן המה יקרים עליהם וגבוהים מהם ולעומת זה גם אנכי בגוי נבל אכעיסם ואשפיל כבודם בעמים אחרי היותם מקדם עליון על כל עמי הארץ עתה ישח וישפל ארצה יקר ערכם לפני עם בזוי כי הן הכשדים זה עם לא הי' והוא מבואר ונכון למאוד:

והנה טרם נבוא אל ביאור המאמר הנצב פתח השער נעירה עוד הערה אחת קטנה מענין התחלקות השכל האנושיי אשר חלקוהו החכמים השלימים למחלקותן בפרטיית עניניו. וגם במדרשי חז"ל האריכו למעניתם בפרטי כוחות השכל האנושיי ומחלוקתן אשר רק מאמר אחד מהם לבד נציג פה ומתוכו יתבאר לנו קצת ענינינו כפי הצורך לביאור המאמר הקדום. והוא במדרש שוחר טוב:

בני אם תקח אמרי ומצותי תצפון אתך. משל למלך שאמר לו בנו סיימיני בעולם אמר לו המלך. רוצה אתה להיות מסויים במדינה לבוש פורפירא שלי ותן עטרה בראשך וידעו הכל שאתה בנו של מלך. כך אמר להם הקב"ה לישראל הוו עוסקים בתורה ובמצוות ותהיו מסויימים בעולם הדא הוא דכתיב בני. אם תקח אמרי אימתי אתם קרויים בני בזמן שתקח אמרי, כו': הן היות כי חכמי המחקר חלקו מחלקות השכל האנושיי לשני גדרים הגדר האחד הוא השכל העיוני. אשר ממשפטו הוא לבלתי היות נאחז בשום נושא חומריי ולא יצאו ממנו פעולת מסודרות רק פרי השכלתו היא להוציא הדברים הטמונים ונעלים בתוכיותו עד כי יוכל להגיד לרעהו פרי מחשבות רעיון שכלו אשר בטרם זה בהיות עודנו עצור בסעיפי מחשבותיו להשכיל הדבר בעצמו בשלימות תכונתו ואיך יוכל להגיד את רעהו קטנה או גדולה אמנם אחר התנוצץ עליו אור השכלי העיוני להבין ולהשכיל יפרצו שפע השכלתו החוצה להבין את רעהו אמרו בינה. אילם אין אתו שום מעשה ופעולה אשר תיכון להגבילו ולתארו. יען כי נושאי ההשכלה המה ענינים רוחניים כהשגת התורה והנבואה והנהגת הבורא ית' וזולתן מהחכמות רמות ונשגבות עד כי לא יראו בדי החכמה הזאת החוצה והגדר השני השכל המעשיי אשר בו ידבר אל העצים והאבנים לעשות בכל מלאכה בזהב ובכסף חרש וחושב צייר ורוקם ודומיהן אשר מטיב משפטו הוא להתוודע ולהגלות אופני פרטי ההשכלה על החומרים הנושאים אותו. והנה השכל המעשיי ישתתפו בו גם סוגי הבעה"ח כי שממית בידי' תתפש מעשה מלאכת אורג מתארת מבלי מחוגה מעגלים מסובבים מכוונים בצמצום נפלא והרבה מסוגי הבעה"ח זולתה יש להם יד ושם במלאכה כנודע למשקיף קצת בספרי הטבע אפס בשכל העיונים לא ישתתפו בו שום סוג זולתי המין האנושיי ובזה נודע יתרונו על סוגי הבעלי חיים כדבר שכתוב ומותר האדם על הבהמה אין. הכוונה על אותו גדר השכל הבלתי נאחז בשום נושא חומריו נראה ונגלה אפס כי נושא ההשכלה הוא בחינת אין לעוצם דקותו ורוחניותו: והנה אם אמנם היות כי החוקר גזר אומר היות החטא לא יפול רק בגדר השכל המעשיי אמנם בשכל העיוני לא יפול לפי סברתו שום צד חטא ועוון וחף הוא מפשע כי מה יעשה אחרי כי שכלו יחייבו כזאת וגם הרבה מבני עמנו בל אשא את שמותם על שפתי נמשכו אחריו בזה אולם הרב בעקידה הכה על קדקוד סברתם זו יעויין בשעריו שער [ל"ג ול"ד] והנני מוסיף על דבריו כי איך יתואר כי בעצמות הדבר המפריד בינינו ובין סוגי הבעלי חיים כדבר האמור לא יפול באותו גדר שום ציווי ואזהרה ואיך לא. והנה אנחנו נצטווינו להאמין באחדותו ויכולתו והשגחתו ולאהבה את ה' וליראה מלפניו. והנה כל אלה הדברים הן המה עצמת פרי השכל העיוני כי לא יסודרו מהם פעולת חיצונית מעשיית זולת ההשכלה בעיון. ואם אמנם החוקר. יען כי לא נגה עליו אור התורה האלקיית והנה שכלו העיוני הוא כעיר פרא חפשי נעזב ומשולח לפי אשר יטהו רעיוניו וכל מקום אשר יפול שמה פרי מחשבות עיונו שמה יכסוף ויחשוב בזה מקור הצלחתו ותכליתו. ואם ליום מחר ישוב יטיהו עיונו לדבר הפכי מאת אשר חשב ביום אתמול כי יעבור גם הוא ישוב יחשוב כי שמה יהי' מקור הצלחתו עד כי ברבות הימים בראותם נטיית הדעת פעם כה ופעם כה חשבו למשפט כי עצמת העיון והחקירה היא היא תכלית ההצלחה ועל ידי זה ישיגו הנועם האמיתי להדבק בשכל הפועל אשר זה תכלית המין האנושיי לפי דמיונם המקולקל. לא ישימו לב אם יהי' האמת כפי העולה במצודת עיונם אם לא. רק בהיות כל עסקיהם לעיין ולהעמיק במושכלות לפי דעתם. בזה יושג הנועם היקר וההצלחה הנכבדת. הן אלה קצות דרכי החוקרים והפילוסופים מבלתי האריך בשיבושיהם. ולזאת הטיבו את אשר דברו לפי סברתם הנפסדת הזאת. כי לא יומשך שום חטא ופשע מהחלק העיוני אחרי כי תכלית הצלחתם הוא פרי עיונם:

אמנם העם הקדוש הישראלי כי האף אומנם גם אנחנו נצטווינו לחקור בעיונות כאשר בארו כל החכמים השלימים ויקרי הערך גם החכם החסיד בעל חובת הלבבות דבר מזה לפי דרכו. וחכמי האמת שמו עיקרי ושרשי עיונם בנמצאים הפשוטים ובמרכבה העליונה. והסכימה לזה דעת חז"ל באמרם כי יהי' השאלה ליום הדין צפית במרכבה אפס כי כח עיונם אינו נעזב ומשולח לפי הרצון להטותו לכל חפץ לבעבור כי עיקרי השרשים אשר אליהם נשים פני העיון הן המה כמסמרות נטועים וכדרבונות קבועים ביתידות חזקים בל תמוט עולם הלא המה עיקרי פנת יקרת יסודי תורתינו הקדושה וכל עצמת מגמת חקירתינו ופרי עיונינו הוא רק להגיע אל היתד התקוע במקום נאמן. אמנם בהרוס השכל העיוני להפיל אף חלקה אחת קטנה ממצוות התורה ח"ו נצטווינו על ככה לבל נחמול ונכסה עליו. רק להשליך הדברים אחרי גיוו והוא דבר שלמה המלך ע"ה [משלי י"ד] מדרכיו ישבע סוג לב ומעליו איש טוב חכם ירא וסר מרע וכסיל מתעבר ובוטח ירצה כי הסוג לב הוא האיש אשר אינו חפץ בהשכלה וישבע נפשו מדבריו ההמוניים וכל מעשי המצוות וההגיון התוריי יקחם על פשטי כוונתם וחומרייתם השטחיי ומעליו איש טוב הוא האיש אשר יביא כל דבר במאזני שכלו ושיקול הבנתו העמק שאלה או הגבה למעלה אילם גם הם יפרדו והי' לשתי ראשים כי החכם המשיג בקוצר השכל האנושיי וחלישותו הוא ירא וסר מרע כי בהרוס שכלו להפיל אף חלקה אחת קטנה וקוש"י מפרטי חלקי התורה. הנה ישוב על עקב בשתו ויודה בקיצורו מהשיג כל אלה וישוב לעשות ככל הכתוב בספר התורה הזה. אמנם הכסיל מתעבר על דברי התורה ובוטח על שכלו לעשות כפי העולה על רוחו והוא עצמת הרשע והכסיל ותכלית המרי והחטאת והוא מבואר:

ועתה הנה עינינו הרואות כי גם לחלק השכל העיוני יכונו החטאים והמרדים ומצורף לזה כי על הרוב יהי' נטיית השכל העיוני לפי כח התאוויי כי בהיות תאוות לבו וארשת שפתיו לטוב. הנה גם השכל לעומתו אך טוב טוב יאמר ובהיפוך בהיות עוסקי תאוותיו בדברים חומריים לפיהן גם פרי עיונו יופסד ויוגרע כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה להולכים בתמים ואיך שיהי' עכ"פ מצאנו ראינו כי גם יפול החטא והמרי אף בשכל העיוני לא כאשר דימה החוקר והנמשכים אחריו מבלי משים לב:

והוא דבר ישעי' הנביא ע"ה באמרו קול קורא במדבר פנו דרך ה' ישרו בערבה מסלה לאלהינו כי אין הכוונה בהיישרת הדרכים האלו זולתי לעקור ולשרש הדיעות המקולקלות ורעיונות הנפסדות אשר הן המה מונעים את השכל האנושיי העיוני מבוא בשלימות אל עוצם ההשגה וההשכלה האמיתית באלקותו יתעלה ומשבשי' הדרכים והנתיבות לבלתי הגיע עד הר האלהים. וכאשר יתיישרו הדרכים והנתיבות ויסקלו מהם המכשולות ועקלקלות מהדיעות הנפסדות המעוותים נתיבות יושר אז יבוא כל בשר במחקר עיונו לראות פני ה' ולהשכיל אמיתת הנהגתו והשגחתו ויכלתו ואחר אמר כל גיא ינשא וכל הר וגבעה יושפלו הוא לתקון המדות והמעשים כולם כאשר כתב הרמב"ם בשמונה פרקיו כי ברצות האיש להיישיר דרכיו ולתקן המדות הפחותות אשר הורגל עליהן לא יספיק לו דרך המיצוע כי אם בנטות אל ההפכיות מהקצה אל הקצה. יפן כי הדרך המצוע הוא יפה אף נעים להולכים בתום וביושר כל ימי חלדם לא סרו מיני הדרך הישר בשום זמן מהזמנים. אמנם העם ההולכים בחושך המעקלים נתיבותם לא יוכלו להפרד מעל המדות אשר הורגלו בהנה כי אם בנטיית הקצוות ונתן על זה משל נאות בתחלואים הטבעיים הבשריים והוא אומרו כל גיא ינשא וכל הר וגבעה יושפלו כי הוא כינוי לתמורות המדות והתחלפותם מהקצה אל הקצה אם להשפיל אם להגביה ובזה יוכל לבוא ולהגיע אל הדרך הממוצע. אשר היא היא הנבחרת שבמדות וזה הוא אומרו והי' העקוב למישור והרכסים לבקעה וכאשר יושלמו דרכיהן ויתקנו אורחותיהן בעיוני ובמעשיי אז ונגלה כבוד ה': והן הנה דברי חז"ל במאמר הקדום באמרם אימתי אתם קרוים בני בזמן שתקחו אמרי ומצוותי תצפון אתך כי קחת האמרים הוא הוא השלימות העיוני אשר פעולותיו אינם מסודרות ונאחזות בנושאיים חומריים אפס כי ההשכלה בהם אינה זולתי ההתחדשות האמירה לזולתו כמבואר מראש מקדם וצפון המצוות הן המה השלימות המעשיים כולהם והוא מבואר. ונתנו על זה משל נאות כי העטרה שבראש הוא תואר לשכל העיוני אשר ישכון שמה. והלבשת הפורפירא הוא תואר לתקון המצוות המעשיית וכמבואר בספרי חכמי האמת כי יעשה מהם לבוש מלכות יקר ותפארת לחלק הנשמה. שים עינך עליהם הלא בספרתם וכאשר יושלמו בעיוני ובמעשי אז יהיו הבנים של מקום ויהיו מסויימין בעילם כי יוסיף ה' שנית ידו לעשות להם ככל הגדולות אשר עשה במצרים לעיניהם ובזה גדל תפארתם על הארץ:

ואחרי הודיענו אלקים את כל זאת נחפשה דרכינו ונחקורה לפי קט שכלינו. את עיקרי ושרשי שני הגדרים האלו העיוני והמעשיי. והתקשרותם בעצמות הבורא יתעלה. כי הן אמנם יסוד מוסד שתות הוא לכל באי שערי העיון פנימה היות ההשגה בעצמותו היא מגדר הנמנע לשכל האנושי בעודו קשור ומחובר לחלק החומריי. ועל זה א דבר הכתוב. כי לא יראני האדם יחי ותכלית השכלתינו אינו רק מפאת מעשיו הנגלים לנו תכלית ההתגלות. כל פרטי המדות היקרו' הנמצאות בברואים זה בכה וזה בכה. ממנו נוכל לשפוט כי ימצא בו בעצמותי יתעלה אלה הדברים בעצם ראשונה. כי כן כאשר יעלם לנו ענין איכות מתיקות הדבש ולא נדע ענינו רק בהתראות לעינינו מול פנינו מיני סופגנין סולת מרובכת ומעשה מחבת מרחשת עשוים בדבש. וכאשר נטעים אותם כי יומתקו לחיך. הנה נוכל לשפוט מזה כי עצמת המתיקות ימצא בדבש ביתר שאת ויתר עז ככה לעומת זה כמו כן. עמידת וקיום הנמצאים והברואים בסיבותיהן הפרטיים ומידותיהן המתחלפים הן המה סולם מוצב ארצה. וראשו מגיע השמימה. להגיע בהן עד האלהים ולהשכיל בנפלאותיו. וזהו דבר הכתוב לך ה' הגדולה והגבורה התפארת והנצח ההוד כי כל בשמים ובארץ. ירצה. כי תאר הנמצאת אלו פרטי הבחינות בשני קצות הבריאה הן המה השמים והארץ. כי ממנו שפט היות כי ימצאו בו הדברים בעצם וראשונה והוא עצמו דבר אדונינו נעים זמירות ישראל באמרו הנוטה אוזן הלא ישמע אם יוצר עין הלא יביט. והוא מבואר:

ועתה הנך רואה את אמיתית יסוד ההנחה. כי כל פרטי המדות אשר ימצאו בנו. הנה הנם מחוייבים המציאות בעצמותו יתעלה בעצם וראשונה על אופן היותר נעלה ויתר נשגב אין ערוך. וכאשר נתתי אל לבי לדרוש ולחקור לתור ולחפש אחרי שרש שני גדרים אלה העיוני והמעשיי ראה ראיתי כי השכל האלהיי העיוני לא יוכל השכל האנושיי להגיע עדיו ולהתבונן בו. יען כי אינו נאחז בנושא נראה. ואינו זולתי השגתו והשכלתו בעצמותו אשר הוא מקור המדע והגבוה שבהשכלות אחרי אשר מציאותו ית' נעלם ונסתר ממנו והוא מבואר. אולם גדר השכל האלהיי המעשיי. הנה היא פרטיית השגחתו והנהגתו די תבל ומלואה. אשר לא נוכל התעלם מחקור בזה לבעבור עוצם פרסומו ומעשיו הנוראים והנפלאים כדבר המליץ. ואיך יעלם מציאותך. עיין בספרו ותמצא:

ומעתה נתנה ראש ונשובה קדם. עד המאמר הנצב פתח השער לפי אמיתית יסודות המונחים. והוא כי השכל האלהי העיוני. לרוב העלמו וסתרו. בתכלית ההעלם וההסתר. וקצור קצרה יד השכל האנושיי להתבונן בו. ולנגוע אף בקצהו. כי לא יהרסו אל ה' לראות. הנה הוא יכונה בשם הוא כי תואר הוא כינוי לנסתר. כידוע ליודעי חן מליצת לשון עבר. והשכל האלהי המעשיי לרוב פרסומו והתגלותו תכלית ההתגלות על ידי חכמתו העצומה והנפלאה בברואיו והנהגתו די תבל ומלואה והאותות והמופתים אשר פועל פעל ה' למענינו בימי קדם יתואר ויכונה בשם זה. כי מליצת זה יורה על הדבר הנצב נוכח פני גבר כדרשת חז"ל על דבר הכתוב הנה זה אלהינו מלמד שכל אחד ואחד מראה עליו באצבעו והוא מבואר והן הנה עומק מליצת חז"ל באותו מדרש אשר זכרנו ראשונה באמרם חטאו בהוא שנא' כחשו בה' ויאמרו לא הוא כי גברה חטאתם למעלה ראש עמוק עמוק מי ימצאנה עד כי נגע חטאת מריים בגדר השכל העיוני האלהי הנעלם בתכלית ההעלם. המתואר בתואר הוא. ולעומת זה לקו בהוא כי מאותה בחינה עצמה קבלו והושפע עצמת השפעת המכות הנוראות והתחלואים העצומים אשר חילה ה' בם כדבר הכתוב ויהפך להם לאויב והוא נלחם בם ולעתיד בהגיע תור הנחמה יתנחמו גם כן בהוא להיות כי להזדככות חומרם. אשר יתמרק ויזדכך בעת ההיא.:

(הגה"ה ואין להפליא. איככה יוכל להיות שפע הרעות מאת עצמותו יתברך אשר הוא תכלית הטוב. יען כי גם הרעות הוא לתכלי' הטוב בתכליתם ובדרוש לאיכה יבואר):

ולרוב שפע ההשכלה אשר יושפע עלינו בימים ההם עד כי נעלה ונראה נשכיל ונשיג. ענין עצמת השכל האלהי העיוני ועל זה בא דבר הכתוב אנכי הוא מנחמכם. ירצה כי תואר אנוכי. המורה על הגלות הדבר ופרסומו בחוש הראות. הוא מנחמכם. הכוונה כי הבחינה הנעלמת כעת בתכלית ההעלם המתוארת בתואר הוא. יתגלה לנו תכלית ההתגלות עדי הגיע היותה בגדר אנכי המורה על ההתגלות והבן:

ואחר אמר חטאו בזה. הכוונה כי כחשו בשכל האלהי המעשי והוא עצמת כלליית ההנהגה כולה והשגחתו על יושבי תבל ארצה ויכולתו ומקור השפעתו המתואר בתואר א כפי המדובר ולזאת הכוונה הביאו מקרא כתוב ומפורש מורה על אותה בחינה עצמה והוא אמרם כי זה משה האיש לא ידענו מה הי' לי הרצון הגם כי הגדולות והנוראות אשר עשה משה לעיני כל ישראל הי' בתכלית הפרסום וההתגלות עם כל זה אמרו כי לא ידעו מה ה הי' לו ירצה מאיזה כח הוא מושפע אם מפאת הסיבה הראשונה או לא כאשר בארנוהו די באר למעלה ע"ד סדר הפרשה כולה שים עינך שמה ולעומת זה לקו בזה דכתיב על זה הי' דווה לבנו והנחמה גם כן בזה דכתיב הנה אלהינו זה קוינו לו והוא מבואר עמוד והתבונן כי במעט ההשקפה תבין וברית שמתי לקיצור:

ויען כי בגדר השכל האלהיי המעשיי. הנה חטאו בשתי אלה מפאת המקור המשפיע ומפאת הצינור המקבל השפע כדבר האמור לזה בא דבר קדשם באמרם חטאו בכפליים דכתיב חטא חטאה ירושלים ולעומת זה לקתה גם כן בכפליים ותהי לנדה כמאמר הכתוב על כן לנדה היתה כי ההפרש אשר בין הנדה והאלמנה הוא היות כי האלמנה במות אישה תחסר לה כח המשפיע. אולם מפאת עצמה. הנה היא תיכון לקבלת השפע כמאז ומקדם אמנם הנדה תתקלקל גם מפאת עצמה אשר היא כצינור המקבלת השפע כי נוסף על תואר האלמנה אשר תאר אותה באמרו היתה כאלמנה עוד תאר אותה בתואר הנדה ולזה אחר כי מכבדיה הזילוה הוא מגדר המשפיע גם היא נאנחה ותשב אחור הוא מפאת קבלת השפע כי גם שפע רע הבא עליהם לא יכונו לקבל בעצמם כי אם ע"י אמצעיות העמים כדבר מרבע"ה בשירת האזינו כעסוני בהבליהם כו' והוא מבואר למעלה וזה כוונת אמרם ולקו בכפליים והוא מבואר:

ולעומת זה גם הנחמה אשר אליו תקוותינו ותוחלתינו שיהי' באחרית הימים לא יהי' גדרה רק בבחינת ההצלה מעצמת הרעות והתלאות אשר מצאתנו בשבתינו בארץ אויבינו כי במעט הטוב אשר יושפע עלינו ישמח לבנו ויאירו עינינו אולם הגדילים בטוב והמבלים שנותיהם בנעימים יקטן ערך הטוב בעיניהם אפס כי גם העמים המושפעים ברבות השפע והמתעדנים ברוחב העידון ישישו על הטוב ההוא אם השיגוהו וזהו דבר הכתוב בשוב ה' את שיבת כו' אז יאמרו בגוים הגדיל ה' לעשות כו' הגדיל ה' לעשות עמנו היינו שמחים והוא מבואר. ולזה אמר ויתנחמו בכפליים ככתוב נחמו נחמו עמי כו'. ואיך ומתי לזה כלה אמריו קול קורא במדבר כל גיא ינשא הכוונה כי בהתיישר אורחותינו בעיוני ובמעשיי אז ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדיו כי פי ה' דבר. ה' יתן בלבנו ליישר אורחותינו לסקל נתיבותינו בעיוני ובמעשיי ונזכה להתנחם בכפליים בנחמות ציון וירושלים ככתוב אכי"ר: בית דוד:

תוכן העניינים

בית דוד (דרשות)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה