בית אפרים יורה דעה· רבי אפרים זלמן מרגליות
שאלה עא
וזאת אשר השבתי שנית על הנ"ל לשלום אין קץ לאהו' כו' מוהר"ר שמחה נתן נ"י:
אחד"ש אפריון נמטי כו' ואען ואומר אשר כתב בשם ספר משנת חכמים דבהיתר ניכר גם המרדכי מודה כבר קדמו הפליתי סי' ק"ב ולכן חזר להקשות על הכ"מ שכתב טעמ' דפרוטה בתוך כיס הקדש משום דבשיל"מ ע"ש:
ומ"ש דלפי הבנתי בדברי התוס' דע"ז דבעינן שיהיה מבואר בשעת ביאה לכאורה הוי גזירת הכתוב כו' ולכן כתבת דטעמ' משום דהוי כדמי ע"ז וחליפי שביעית שכתבו התו' להתיר בנתן דמים אחר המשיכה ודמי לה לבא עליה ואח"כ נתן לה והארכת בזה הרבה ונפלאתי עליך דהתוס' בשם ר"י דמיירי במעות שאינם מיוחדים בשעת משיכת היין שיהיה חליפי היין שמשך שפיר מדמי לה להא דבא עליה ואח"כ נתן לה לפי פשטא דש"ס דמיירי בטלה סתם שלא היה ברשותה בשעת ביאה אבל אם היה המעות צבורין ומונחין באופן שנקנו לישראל בשעת שמשך העכו"ם היין מה בכך שהם מונחים ברשות העכו"ם כיון שהם קנוים לישראל בכל מקום שהם ומכ"ש אי קיימי בחצירו של ישראל בעל היין פשיט' דאסורין וכן מבואר להדי' בהא דגר ועכו"ם כו' דאי לאו דירושת הגר דרבנן היה אסור לומר טול אתה ע"א אע"פ שהעכו"ם ימשוך הע"א תחלה כיון דהני זוזי מייחדי באנפי נפשייהו חליפי ע"א נינהו משא"כ היכא שאין המעות מיוחדים אע"ג דמשעבדי נכסים לא מיתסר כמבואר שם דף ס"ג ל"ש מקיפו כו' כיון דלא מייחדי שעבודי' לא מתסור ולפי"ז פשוט היכא שבשעת משיכת היין מסר לו כיס מלא מעות שהיה בו כפלי כפלים מכדי שווי היין ואמר לו שיקנה בתוך כיס זה נגד דמי היין דבכה"ג חל על המעות שם חליפי יי"נ אף לדעת הר"י שבתו' ומכ"ש למ"ד יש ברירה דאמרינן הוברר הדבר שאילו מעות שלקח אז מהעכו"ם בעד היין דודאי אסירי וא"כ מלת' דפשיטא בהא דנדר לה טלה באתננה מהנך דקיימי בחצירה ונדר לה אחת מהנה דאי אמרינן הוברר הדבר למפרע א"כ הרי נתברר שטלה זה נקנה לה בשעת ביאה ומה טעם יש בדבר וחידוש הוא שחידשה לנו התוס' בזה לומר דאף בכה"ג אין חל שם אתנן דעיקר חלות שם אתנן הוא בשעת הביאה וצריך שיהיה מבורר בשעתו וידוע אז ולא מהני הבירור למפרע ואין צורך בזה לומר גזירת הכתוב רק דמעיקרו לא אסר רחמנא רק בכה"ג שיהיא מבורר האתנן בשעת ביאה וזולת זה לא אסר רחמנ' והערני בזה חתני המופלג השנון מו' יעקב יהושיע הלוי נ"י דוגמא לזה מה שכתבו התו' בחזקה שלא נתבררה בשעתה דלא אזלינן בתרה אע"ג דס"ס הא קמן דודאי אמת הדבר שבאותה שעה כשרה היתה מ"מ לא אזלינן בתרה לדינא כחזקה גמורה כיון דההיא שעתא גופא לא היינו יכולין לעמוד על בירורו של דבר כ"א אחר י"ב חודש וה"נ דכוותה ועדיף מינה דאמרינן דבכה"ג לא קריי' רחמנ' אתן זונה כיון שלא נתברר איזה הוא:
ומה שהקשית מהא דאפותיקי דהוי אתנן אע"ג דמצי לסלקו בזוזי אין הנידן דומה דהתם בטלה מבורר וחל על טלה זה שם אתנן אלא שכשנותן המעות הוא מסלק שעבודה מעליו אבל עכ"פ כל כמה שלא נתן לה שם אתנן מתלי תלי וקאי על טלה זה וכיון דמייחד שעבוד' מתסר משא"כ אם אין הטלה מבורר כלל לא מצא שם אתנן עדיין מקום לחול:
וראיתי שרצית לתקן דבריך שיהיו קיימים דהיינו טעמ' דלא מיקרי הטלה ברשותה שאינה על אחריותה דכיון דאמר טלה סתם אם מת אחר מן הטלאים מחויב ליתן לה טלה אחר כו' הנה מלבד כי ז"א דלית לן למיזל בכה"ג בתר דינא דלענין אונסין כלל רק לענין גוף הקנין אך בלא"ה אין הדין כמו שכתבת אלא דבכה"ג אין צריך ליתן לה טלה אחר כמבואר במנחות דף ק"ח האומר בית בביתי אני מוכר לך ונפל מראהו נפול עבד בעבדיי כו' ומת מראהו מת כו' והכי קי"ל בח"מ סי' רי"ד דה"ה אומר שור בשורי כו'. אך באמת פשוט שאין כוונת התוס' משום אחריות אלא דאע"ג דשפיר נקנה לה מ"מ כיון שלא נתברר ביחוד אין מקום לחול עליו שם אתנן אע"פ שעתיד יוכל להתברר ולפ"ז הדרא קושייתי לדוכתי' דבמחיר כלב נמי הכי ומה ראוי לחלק בין השווים ואפשר לומר דבשלמא לענין אתנן שפיר אמרינן כיון שלא נתברר בשעתו אין חל עליו שם אתנן ובשעת בירור שוב לית' לביאה בעולם משא"כ במחיר כלב נהי שלא מצא מקום לחול בשעת החלוק' כיון שלא נתברר אז איזהו מ"מ עתה בשעת הבירור של מחיר דהכלב עדיין בעולם וצ"ע וגם קשה דמי מכריח אותו לברור לא נברור כלל ויהיה הכל מותר דאין שם מחיר חל על מה שלא הוברר לשיטת התוס' דגבי אתנן אמרינן הכי:
ואמנם אפשר לומר ע"פ מה שהבאתי בתשובה א' דברי הרשב"א בתשובה בתולדת אדם סי' פ"ב שנשאל אהא דאומר שדה בשדותי מכור דנימא ברירה לא אמרינן וכתב דע"כ לא תלינן בענין ברירה אלא כשצריך למקומו של דבר כגון בההיא דגיטין כו' משא"כ בזה שאפי' מכר לו א' משדותיו בניסן כו' מ"מ לקיומו של מכר אין צריך לברירה שאפי' למ"ד אין ברירה אין מעכב דין ברירה שאפשר להתקיים בלא ברירה כו' ע"ש וכעת אין הספר בידי ולפ"ז י"ל לפי מה שהעליתי בקונטרסי הראשון גבי הא דיו"ד טלאים דאי נימא אין ברירה ודאי דכולם אסורים דמחיר כלב משיך ואתי בכולהו ואין מקום להתיר רק אם נימא יש ברירה ולפי"ז א"ש מ"ש התוס' גבי אתנן דאפי' למ"ד יש ברירה לא חל אתנן שהרי לא היה מבורר בשעת ביאה דהתם לקיומו של הדבר אין אנו צריכין לברירה דכל שנתן לה אחד מן הטלאים דקיימו בחצירה בשכרה שפיר נקנה כמו באומר א' משדותי וא"כ אף אח"כ כשנתן לה האחד אין הכרח שנאמר הוברר למפרע דסגי בזה שנותן מהשתא ושפיר מקרי בא עליה ואח"כ נתן לה משא"כ גבי טלאים וכלב דע"כ להתיר שאר הטלאים משום ברירה דאל"כ כולם נאסרים וא"כ אנו צריכים לברירה ולומר שהוברר הדבר ממילא שאחר שיתברר נאסר:
אמנם עדיין צ"ע דנראה דהרשב"א לא אמר אלא דבזה שא"צ לקיומו של דבר שפיר מהני אף למ"ד אין ברירה ולא אמרינן דנימ' אין ברירה ולא חל הקנין אבל מ"מ למ"ד יש ברירה שפיר אמרינן הוברר בכל גווני אף היכא שא"צ לקיומו של דבר וכמו באחין ושותפין שחלקו דאמרינן ברירה למפרע ולפי שאין גוף הספר בידי לא רציתי להעמיק בסברא זו כעת:
ומ"ש בשם האו"ת סי' כ"ח שהקשה אמאי דפריך והא מיחסור משיכ' דהא מחייב לצאת י"ש משום מי שפרע כו' ונפלאתי עליו מאוד דודאי מחמת החיוב לצי"ש לבד לא הוי אתנן כל שלא קנתה בשעת ביאה קנין גמור בידי אדם וההיא דאתנן אסרה תורה כו' היינו בדיהיב לה או קיימא בחצירה ואנן הכי אמרינן דאם איתא דבא על אמו אינו חייב לצי"ש לא מהני מה דיהיב לה כיון דאי תבעה לי' לא אמרינן זיל הב לה אף דיהיב לה מנפשי' לא הוי רק מתנה בעלמ' ע"ש בב"ק דף ע' ובתוס' שם דמבואר כן להדי' אבל פשיט' דבכה"ג דלא משכה בשעת ביאה לא הוי אתנן אף דמחויב ליתן לה משום חיובא דמי שפרע שוב ראיתי כן בקצה"ח סי' כ"ח שהקשה כמו כן על חידושי הר"ן דסנהדרין בשם הר"ד ז"ל שכתב דגבי אתנן צריך אדם לעמוד בדיבורו אע"פ שלא יתחייב מן הדין כו' והקשה ע"ז מהא דפריך והא מיחסור משיכה כו' ובמחילה מכבוד תורתו גם הוא שגה בזה דכוונת הר"ד כמ"ש דכיון דצריך אדם לעמוד בדיבורו לכך כיון דיהיב לה בשעת ביאה אית עליה תורת אתנן ולא דיינינן ליה כמתנה בעלמ' אבל אי מחסרה משיכה בשעת ביאה בשביל חיוב דיבורו לא חל שם אתנן ולבתר שעתא כי יהיב לה לא חייל שם אתנן כי הביאה אינו בעולם ובזה נפל ממילא מה שהקשית דכיון דעכ"פ מחויב ליתן לה בשכירותה כמ"ש הרא"ש והר"ן ז"ל א"כ לבסוף כשנותן לה הטלה נימא הוברר הדבר כו' ולדבריך גם במבטיח לה שכירות סתם ואח"כ נתן לה טלה אחד נימא הוברר אך הא ודאי ליתא דכל שלא קנתה אותו דבר בשעת ביאה אין דין אתנן בזה ולא עדיף מאפותקי בלא אמר מעכשיו אף היכא דקאמר בטלה מן הטלאים דקיימו בחצירך אם נימא הוברר למפרע הרי קנתה טלה זה בשעת ביאה אלא דאנן הוא דלא ידעינן בזה כתבו התוס' דקמ"ל דאף בכה"ג לא הוי אתנן אך באמת לקושייתך א"צ לזה דהא אנן קי"ל דמכאן ולהבא היא גובה ואף למ"ד למפרע גובה מ"מ לאו בברירה פליגי ובמקום אחר הארכתי בזה ומחמת כו' קצרתי דברי מחו' ידידו לנצח:
הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד