בית אפרים יורה דעה· רבי אפרים זלמן מרגליות
שאלה ס
בשו"ת נודע ביהודה מהדורא תנינא חלק ח"מ סימן י"א תמה על ג' גדולי עולם ששגו בפשט דברי התו' בב"ק דף פ"ח בד"ה יהא עבד כו' ודברי הגאון ז"ל חיים וקיימים ואוסיף מיא אוסיף קמחא בביאור דברי התוס' בזה:
הנה בכל דוכתי אמרינן גמר לה מאש' ויש לפנינו שני דרכים או שנאמר שהג"ש נתקבלה לומר שעבד הוא ממש כאשה לכל ענינים שבתורה וגרע מעכו"ם לענין דבר הצריך איש דעכו"ם איש מקרי משא"כ עבד וממילא דבכל ענינים דכתיב בהו איש או זכר אף דלאו מידי דמצוה המוטלת עליו הוא הזאת מי חטאת דכתיב וטבל במים איש להוציא את האשה וכל כיוצא בו נמי פסול וזה הכלל כל ענין שאין האשה כשרה לה אף העבד אינו כשר לה או כלך לדרך זו דודאי לא באה הג"ש לגרוע את העבד משום איש ולדונו כאשה ממש דודאי' שם איש עליו ככל איש ישראל ועכ"פ לא גרע מעכו"ם שאין ממעטין אותו מאיש והג"ש לא נתקבלה אלא לענין מצות שהעבד חייב במצוה שהאשה חייבת אבל מ"מ לא נפיק מכלל שם איש לכל ענינים שבתורה וזה כוונת התוס' דבקושייתם הוה ס"ד כמ"ש בדרך הא' דגמרינן ג"ש דעבד כאשה לכל דבר וא"כ פסול לעדות מהאי טעמא וע"ז כתבו דז"א דג"ש לא אתי רק להחמיר על העבד לחייבו במצות אבל לא לגרעו מאיש ר"ל דבשביל הג"ש לא מגרעינן ליה משם איש לומר דבכל דוכתא דבעינן איש עבד בכלל דודאי שם איש עליו וכשר לעדות דלא גרע מעכו"ם דג"כ שם איש עליו וכמ"ש בדרך הב' וזה מבואר בדברי התוס' וכדי שלא תאמר דבאמת מה"ת לומר כן דהא קמן שעבד דינו כאשה דפטור מכל מצות שהאשה פטורה וכמו שהוא לענין חיוב ופטור במצות חובה כמו כן הוא לעניני הרשות לענין הכשר ופסול שמה שפסול באש' פסול בעבד כיון שהשווה לאשה ממש לפטרו ממצות שהם חובה על כל איש מישראל אלמא דכאשה משוינן לי' וא"כ מה"ת להכשירו בדבר שהאשה פסולה לו וגם יש לדייק בלשון התו' שכתבו וי"ל דכי גמרינן לה מאשה היינו להחמיר על העבד כו' דמה ענין חומרא וקולא לכאן דקול' נמי גמרינן מג"ש לענין מצות שאין האשה חייבת גם הוא פטור ומ"מ לא באה הג"ש לגרוע שם איש מעליו לענין מידי דלאו מצוה שהוטלה עליו חובה דאף במקום שהכתוב מוצא את האשה לפסול שאינה בכלל א"ש מ"מ עבד כשר שהוא בכלל איש אך באמת חדא מתורצת בחברתה שלכך הוצרכו התוס' בתירוצם לומר דהיינו להחמיר על העבד דאל"כ הי' לנו לומר כמו שע"י הג"ש נפטר ממצות שאין האשה חייבת ע"כ שנדון כאשה וממילא פסול לכל הדברים שצריכים איש ולזה כתבו דהג"ש להחמיר כו' משום דלולי הג"ש מפשטא דקרא הוה אמרינן דעבד פטור מכל המצות שבתורה כמו עכו"ם דהתורה לישראל נאמרה ומ"מ מידי דממעטינן מאיש גם הוא בכלל איש ואתי הג"ש לחייב העבד במצות שהם חובה על האשה ולענין מצות שאין האשה חייבת הוא פטור ממיל' דמה"ת לחייבו דאי מאשה ילפית דיו כאשה ולענין מה שנקרא איש ג"כ כדקאי קאי דמנין לנו לתת עליו שם אשה שהרי בלא הג"ש שהיינו אומרים שהוא פטור מכל המצות הי' שם איש עליו ובשביל שלמדנו מג"ש לתת עליו עול מצות שאשה חייבת בהם לא פקע שם איש מיני' והנך רבוותא שהקשו על התוס' אגב שיטפייהו רהיט להו וסברי דמ"ש התוס' היינו להחמיר על העבד ר"ל להחמיר אבל לא להקל ולכך קשיא להו מהא דחגיגה וליתא דודאי כוונת התוס' דהג"ש אתי להטיל עליו עול מצות שלא הי' מחויב בהם לולי הג"ש אבל לא לגרעו מאיש דודאי איש מקרי ולא גרע מעכו"ם דמיקרי איש ומ"ש להחמיר על העבד היינו כמו דאסברה הגאון נ"ב ז"ל דחומר' דחויב מצות גמרינן מיני' ולא קולא דפטור מצות שזה א"צ ללמוד מאשה דממילא פטור בלא הג"ש שאם הי' מחויב מצד הסברא רק שהיינו פוטרין אותו מחמת הג"ש היינו צריכים לפסול אותו גם לדברים שהאשה פסולה אבל באמת ז"א שהפטור ממיל' מחמת שאינו ישראל רק החיוב של מצות שהאשה חייבת הוא מג"ש ובשביל זה לא ילבש גבר שמלת אשה לענין הכשר ופסול למעטו מכלל איש וההוא דחגיגה א"ש כפשטא דהתם לענין מידי דמצוה פשיט' שכל מצוה שאשה פטורה בין מה שהוא מחמת מ"ע שהז"ג או מה שנתמעטה מדכתיב איש או זכר גם העבד פטור שהרי אין חיוב כלל על העבד מצד הסברא ואי אפשר לנו לחייבו יותר ממה שנתחייבת האשה מחמת הג"ש אבל מה שהיא פטורה יהי' מאיזה טעם שיהי' גם העבד פטור ומה שאמרו בחגיגה מכדי כל מצוה כו' דגמר לה לה מאשה פשיטא שאין הכוונה לומר דמג"ש ילפינן הפטור רק עיקר הכוונה לומר כיון דעיקר חיוב' דעבד משם גמרינן ממילא דמה שאין האשה חייבת גם העבד פטור ובכלל דברי הגאון ז"ל דברי אלא שהרחבתי הביאור יותר והוא אמת נכון בכוונת התוס' ז"ל:
שוב מצאתי בתוס' זבחים דף ק"ג שהקשו הא דמצריך תרי קראי גבי עדות לנשים ועבדים וי"ל דגבי מצות הוא דילפי מהדדי בג"ש דלה לה אבל גבי עדות לא שייך למילף דאין תלוי בנאמנות שהרי משה ואהרן לא מעידין לא משום דלא מהימני הלכך היכא דגלי גלי עכ"ל ושמחתי בראותי כי כוונתי ת"ל בהשקפה ראשונה שכוונת התוס' לחלק בין מצות התורה לענין זה ילפינן לה אבל לא לענין עדות אלא שסוף דבריהם מ"ש שאין תלוי בנאמנות צ"ע בכוונתם ונראה שדעתם דודאי אי הוה דרשינן טעמא דקרא לפסול נשים לעדות משום שאיש נאמן בעדותו שלא יעיד שקר ולא אשה הי' מקום לומר שע"י הג"ש מתמעט גם עבד דגם עבדים פסולים מהאי טעמא דלית הימנותא בעבדי אבל באמת לא בתורת טעמא אתינן עלה דהא אפי' משה ואהרן כו' רק בתורת גזרת הכתוב וא"כ הכי קאמרינן שגזרה תורה שלא יעיד אלא מי ששמו איש ולא מי שאין שמו איש וא"כ הרי עבד נמי שמו איש וכשר ולא שייך בזה לפסול מחמת לה לה שאין הג"ש ע"מ שעבד יקרא אשה רק לחייבו במצות כאשה ומ"מ מצות שהאשה פטורה אף שנתמעטה מחמת מלת איש או זכר אין לחייב העבד בהם בשביל שקרוי איש כיון שאין מקום לחייב העבד כלל במצות רק משום דיליף לה מאשה דיו כאשה, וכל שהאשה פטורה גם הוא פטור כדברי הגאון ז"ל כפתור ופרח:
ומצאתי בספר טורי אבן בחגיגה שם שהקשה דהא לה לה בשפחה כתיב ודלמא עבד חייב בכל המצות כשאר זכרי' כו' וי"ל דודאי אי לא רבי רחמנא לחייב עבד ושפחה במצות מסתמא הוי פטורין דמה"ת לחיובינהו הא לאו בכלל ישראל נינהו אלא מג"ש לה נ"ל לחייבן במצות ויש מקום עיון בדבריו ז"ל וכעת אין הזמן מוכשר ומ"ש נכון לענ"ד דברי זעירא מן חברייא הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד:
הלכות ספר תורה