בית אפרים יורה דעה· רבי אפרים זלמן מרגליות
שאלה נט
ב"ה להרבני המופלג בתורה וביראה הצדיק חד מעמודי דבית מדרשנו המנוח מוהר"ר אליה וויטקובר ז"ל:
בירך לקחתי ובירך אשוב לה"ה ידידי כו' מוהר"ר אלי' נ"י ראיתי דבריו טובים ונכוחים אשר אמר עם הספר להשיב על דברי במ"ש בסוגיא דמקדש בע"א אם אמנם כי לא אמרתי אלא לפלפולא וכמה דברים שהרגיש מעלתו כתוב אצלי באריכות אך לכבודו פניתי לעיין בדבריו כי מה שנראה לו דחוי הוא חוזר ונראה והנה במה שהשיב אליהו באחת על מ"ש ליישב דברי הרמב"ם שהשמיט הא דכופין ומשחררין משום דלמאי דפסק הרמב"ם דעבד כהן רבו מוסר לו ש"כ א"כ מצי למעבד שימכור עצמו בע"ע כמ"ש התוס' בגיטין דף מ"א דבזה לא שייך תירוץ התוס' שם משא"כ בש"ס לא מצי לשנויי הכי דתיקשי למ"ד עבד כהן אין רבו מוסר לו ש"כ עכ"ד בקצרה וע"ז כתב מע"ל שהתו' שם דקדקו ואפי' אין לו אשה ובני' הא איכא מ"ד רבו מוסר לו כו' והיינו דתיקשי למ"ד הכי והרמב"ם. הוא פוסק דאין לו אשה ובנים אין רבו מוסר כו' לק"מ ויעיין בדברי המשנה למלך שם דמהרמב"ם משמע דלענין כפי' איתמר אבל אם העבד רוצה שפיר יכול לישא ע"ש וכן הוא שיטת הריטב"א ומה שהקשה המ"ל מתמור' לענ"ד לק"מ דכל שהעבד רוצה להחזיק עצמו בקדוש' ישראל רק שהאדון כופהו שפיר הוי ביאת איסור רק כשהעבד בעצמו רצונו להפקיע מעליו תורת ישראל גמור ולהיות עליו תורת עבד שפיר דמי כמו מוכר עצמו למ"ד רבו מוסר לו כו' שהוא נותן על עצמו תורת עבד ומותר בשפחה וה"נ במכרוהו ב"ד ויש לו אשה ובנים וקצרתי:
ומ"ש רומע"ל דהא כאן הוי מוכר עצמו דקי"ל אין רבו כו' כבר כתב המ"ל דגם בזה אם העבד מרוצה מותר ע"ש בשם הריטב"א איברא דלישנא דהרמב"ם לא משמע הכי ואיכא למימר לפי מה דאמרינן בקידושין דף ס"ט גבי ההוא ממזר כו' א"ל ר' שמלאי זיל גנוב כו' ורש"י ותוס' נדחקו שם דהיאך מנסיב לי' עצה לגנוב ובתוס' רי"ד כתב דלא דמי להא דלא תגנוב ע"מ לשלם כיון שאין כוונתו לשם גניבה רק כדי לטהר ע"ש וכן משמע בתשובת מהרי"ל סי' וא"כ. אין הב"ד יכול לכופם שישתחררו זא"ז דאיכ' איסור עשה דהא מצו למימר נמתין עוד אולי יזדמן שיהא יכול לישא בדרך היתר ואף דאין ע"ע נוהג אלא בזמן היובל לא פסיקא לי' להרמב"ם למיתני כופין כיון שבזמן שע"ע נוהג אין כופין ומ"ש רו"מ שדוחק לומר דהש"ס יקשה ויתרץ אליבא דשמואל דס"ל עבד כהן אין רבו כו' וטפי עדיף לומר דהש"ס מקשה ומשני אליבא דהלכתא דבאין לו אשה או מוכר עצמו אין רבו מוסר כו' הנה ע"כ אליבא דהריטב"א צ"ל כן דאיהו ס"ל להדיא דאם העבד רוצה מותר בשפחה וטפי הי' אפשר לומר דמשמע לי' דמתני' מיירי בזמן הזה שבטל היובל ואין ע"ע נוהג בו והנה עוד יש לפלפל הרבה ע"פ מ"ש המ"ל בשם מהרשד"ם דלהרמב"ם אין איסור בשפחה מה"ת ואין פנאי להאריך:
ומ"ש על מה שכתבתי ליישב קושית הרשב"א והריטב"א דליתני משחררין זא"ז דאין אומרים לאדם חטא בשביל שיזכה חבירך דהכא מיקרי פשע דלפי דברי חבירו שהוא עבד הי' לו להודות כו' וע"ז כתב דבההיא דהכא הו"ל כאומר חטא כדי שתזכה אתה. שחבירו לא ירצה לשחררו אם לא ירצה הוא לשחרר אותו וכו' ז"א דאף כדי שיזכה הוא עצמו אסור דע"כ לא אמרינן התם אלא דהתירו לו לרדות קודם שיבא לידי סקילה וכדאמרינן כן בעלמא יבא עשה שיש בו כרת כו' וגם רדיית הפת שבות היא משא"כ היכא דתרווייהו עשה נינהו אע"ג דחדא מיני' עדיף קצת מ"מ מאי אולמי' דהאי עשה מהאי עשה להיות נדחית מפניו בקום ועשה ובכל דוכתא אמרינן שב ואל תעשה עדיף אלא ודאי כיון דלא פשע שפיר דחינן הך עשה דלעולם כו' אף לזכות וכדאמרי' האי עשה כו' עשה דכבוד תורה עדיפא עיין בתוס' בשבועות דף למ"ד ועוד י"ל דאין הב"ד יכולין לכפות כדי שיזכה שהרי יוכל לומר לאו כל כמינייכי לכופיני לעבור עשה דלעולם כו' דשמא בקרב ימים ישוב וניחם להודות האמת כי הוא עבדי וממילא אהי' מותר להנשא בלי עבירת העשה וע"כ לא אמרו דכופין כו' אלא בגוונא שא"א להתברר משא"כ היכי שיוכל להתברר ודעת לנבון נקל. ולכך ביבמות שהוא ע"י תערובות וא"א להתברר אפשר לומר דהו"ל זכות שניהם וכל שהוא זכות גם לעצמו אין עובר כיון שאין עושה לטובת העבד לפי מ"ש הפוסקי' בההיא דר"ג ששחרר עבדו ובמקום אחר הארכתי:
ומה שהקשה על מ"ש שפשע שהי' לו להודות וגם למכור עצמו לו בע"ע לפי מ"ש הרמב"ם דמוכר עצמו אין רבו כו' כבר כתבתי דברי המ"ל דברצון העבד שרי וגם כי מה ענין פסק הרמב"ם להברייתא דהכא דהא פלוגתא דתנאי הוא וברייתא מצי אתי כמ"ד מוכר עצמו רבו מוסר כו' ומ"ש דאף שהוא משוחרר ע"י הודאה הא גר אינו קונה ע"ע הואיל ולא מקני לא קני כו' ז"א דהא להדיא אמרינן התם דשפיר נמסר לגר שאינו קונה ודינו כישראל שאינו עובד את הבן כו' וכן פסק הרמב"ם להדיא שנמכר לגר צדק ע"ש:
ומ"ש על מ"ש לישב קושית הת"י דהא עכ"פ לא יוכלו לישא מחמת שאין לנו לכופם שישחררו זא"ז כו' ז"א דמ"מ כיון שאם רצו משחררין זא"ז שפיר הו"ל לאשמעינן דכופין האשה ועוד דאהני שחרור האשה כשיודה א' מהם שהוא עבד יהי' לו תיקון ע"י שימכור א"ע לחבירו אלא שז"א דדלמא סהדי דהאשה אומרי' אמת וא"כ שוב הוה משחרר ואינו נקנה בע"ע דמ"מ נכון כמ"ש דאע"פ שאין צריך להשמיענו שאם רצו משחררין מ"מ הו"ל למתני שאם שחררו כופין גם האשה לשחרר אותם:
ומ"ש ליישב קושיית הרשב"א דיכול כ"א ליקח. שפחה ולשחרר אותה כו' ז"א דהא עיקר הקושיא אמאי לא תני תנא תקנתא שיכול לקיים פ"ו אף שיצטרך לעבור בעשה דלעולם כו' וא"כ מה בכך שיש תקנה שישחרר שפחה ס"ס תקנתא ע"י כפי' הוא או שיכופו אותו ליקח שפחה לשחרר או שישחררו זא"ז שהיא תקנה קלה יותר:
ועוד דמ"מ קשה מאי פריך בהא דיבמות אי בעי אין כו' דהא יש תקנה בכה"ג ואע"ג דכהן אסור בגיורית מ"מ מנ"ל להגי' במשנה בכדי נימא דאתי כר"ש דס"ל פחותה מבת ג' כשרה לכהונה אלא ע"כ כמ"ש דס"ס לאו ברצון תליא מלתא דהא אף בזה יצטרך לעבור בעשה זו:
גם מ"ש דלכך לא מקשי התוס' ביבמות משום דהתם אינו עובר בעשה דבלא"ה אינו יכול להשתעבד כו' ז"א דא"כ גם בגיטין נמי לא מקשי התוס' מידי דנימא מחמת מצות שבת הפקיעו החכמים השעבוד מעל מי שחצי עבד וכמו דאמרינן שם דכופין היורשי' משום מצוה לקיים דברי המת הפקיעו השעבוד ותו ממילא ליכא איסורא וכיוצא בזה תמה בפ"י על התוספ' וכ"כ בטורי אבן בחגיגה ודוחק לומר דהתוס' ס"ל שאין להב"ד להפקיע כדי שיבא לידי שחרור דז"א דהא הב"ד לאו מידי עבדי במה שמפקיעין שעבוד הרב מצד הפקר ב"ד ותו ליכא איסורא וע"כ לומר דודאי מה דאמר רחמנא לעולם תעבודו אין פירושו רו שו שצריך לעבוד בו יומם ולילה רק ר"ל שלא יוציאי' מכלל עבד באופן שיהי' כבוש ת"י כשיצטרך לעבוד בו והלכך בשלמא בההיא דכופין את היורשין א"ש דהתם כיון דמצוה לקיים כו' ותו איכא איסורא עלי' דיורש לעבוד בו הלכך שפיר כופין לשחרר משא"כ בזה נהי דנימא שהחכמי' הפקיעו השעבוד מ"מ איסורא ליכא ואם ימצא טצדקי שיעבוד בו בע"כ של עבד לאו איסורא קעביד ואין כח ביד החכמי' רק להפקר שלא יהי' לו כח לכופו לעבוד בו עבודת עבד וא"כ אין רשאי ליתן לו ג"ש להפקיע מעליו תורת עבדי' לגמרי ולפ"ז לא מיבעיא בההוא דקדושין דשפיר איכא איסור עשה לפי דבריו שזה עבדו ואף שאין לו כח להשתעבד בו מחמת העדי' מ"מ אסור לשחררו בפועל דאם ימצא טצדקי לעבוד בו וכדומה שפיר עביד ומכ"ש שי"ל שזה יודה לו האמת שהוא עבד ויופסל עדיו אלא אפי' בההיא דיבמות דספיקא הוי מ"מ אסור לו מתורת עבדי' שהי' עלי' מתחלה מספק עכ"פ ויש לדין בזה עפ"י הרמב"ם דספיקא דאוריית' מדאוריית' לקולא ואין הפנאי כעת ובחידושי ביארתי בדרך אחר נכון ולא רציתי להאריך פה ומ"ש דההיא דקדושין הוי עדות אחרת משא"כ בזה דהוי בחקירות ודומה לא' אומר יין כו' הנה מדברי הר"ן מבואר דס"ל דגם בההיא דגירושין דינא הוא לומר דהוי כעדות אחת ובטלה ואפ"ה פסק הרמב"ם אף דמשמע דמיירי במכחישין. וע"כ דס"ל כיון שבשעה שהתחיל העדו' לא היה ע"ז אף שהוכחש אח"כ לא איכפת לן וה"נ דכוותי' כיון שבתחלת עדותו אומר פלוני נתקדשה לא הוכחש אע"פ שאח"כ כששואלין אותם למי נתקדשה מכחישין זא"ז אין זה כהכחשה בגוף העדות שבאו להחזיקה בא"א ובתשובה ביארתי בארוכה ופקפקתי בזה ממ"ש הרמב"ם במה הרגו בסייף דרישי' כו' ושם ביארתי כמה סוגיות בש"ס ודברי הרמב"ם וכשיהי' רו"מ עמי במחיצתו אראהו בישע אלקי' מה שנשאתי ונתתי באמונה וחכם מבין זאת כי האי לדרשא נאמרה לחדר התלמידי' ואעפ"כ אמרתי לתת להם מהלכים בין העומדי' דלא לימרי בדותא הוא כמוץ אשר תדפנו רוח ביום קדי' כ"ד עבד לעבדי ה' זעירא מן חברייא:
הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד: