בית אפרים יורה דעה· רבי אפרים זלמן מרגליות
שאלה נב
ראיתי לעמוד על דברי הר"ש פ"ק דכלים משנה ג' וצריך לדקדק בבועל נדה כו' ומיהו מגע בועל נדה תניא בהדיא (בת"כ) נמצאת אומר משכבו כמגעו כו' ואם נאמר דה"ה הנושאו כו' ושמעתי בשם דודי הגאון המפורסים מוה' סענדר נ"י שתמה ע"ז דבש"ס דנדה איתא להדיא דודאי מטמא במגע לטמא בגדים דקאמר שם דף ל"ג מתקיף ר' יעקב אימא כהיא מה היא לא חלקת כו' אמר קרא עליו להטעינו ממש ע"ש ברש"י ומצאתי שעמד בזה בספר משנת חכמים שנדפס מחדש מהגאון מוה' פייבוש מקרעמניץ:
ולענ"ד ל"ק מידי דודאי רש"י מפרש דמיירי לענין מטמא אדם לטמא בגדים וכמ"ש רש"י בד"ה מה היא מטמא אדם לטמא בגדים שעליו כו' אבל הרבה מפרשים דס"ל דמה דקאמר מה היא מטמא' אדם לא לענין לטמא בגדים קאמר וכמבואר במזרחי פ' מצורע בשם רבינו ישעי' ראשון ור"א זעירה וכך הוא דעת הגור ארי' הובא בקרבן אהרן וזהו דעת התוס' והר"ש שכתבו דהא דנקיט מה היא מטמאה אדם וכ"ח לרבינא אע"ג דבנבילה לא מטמא אדם וכ"ח ואם איתא כמ"ש רש"י דר"ל אדם לטמא בגדים וכ"ח בהיסט א"כ לא הי' צריכין לומר דלרבותא קאמר דעדיף מנבילה דהא פשיטא דאיצטריך לאשמעינן שהוא טומאה חמורה לטמא בגדים וכ"ח בהיסט אלא ודאי שהם מפרשים במה דנקיט אדם וכ"ח היינו כפשוטו ולומר שהוא מטמא אדם בנגיעתו או כ"ח מאוירו כשאר טומאות וה"ה דאתי לאשמעינן דמטמא בגדים לחוד או שאר כלים דעיקרא דמילתא אתי לאשמעינן שמטמאה טומאה חמורה ולא כמשכבו דמסיק דניתקו הכתוב לטמא טומאה קלה דאוכלין ומשקין והא דנקיט כ"ח היינו לרבותא דעדיף מנבילה והא דקאמר אח"כ אי מה היא עושה משכב ומושב לטמא אדם לטמא בגדים כו' נראה שהי' בגרסתם לטמא אדם ולטמא בגדים כמו שהוא לפנינו באתקפתא דר' יעקב וזה מוכרח דלפי הגירסא שלפנינו קשה דפתח לומר דס"ד דמטמא אדם לטמא בגדים וסיים בה דאינו מטמא רק אוכלין ומשקין ואפי' אדם לחוד או בגדים לחוד לא מטמא ואין זה דרך התנא שיאמר דס"ד לטמא אדם ולטמא בגדים ולהביא ראיה מן המקרא דאפי' אדם לחוד או בגדים לחוד לא מטמא אלא ודאי דגם בס"ד לא נקט אלא לומר דשמא המשכב מטמא אדם או בגדים עכ"פ ולזה קאמר דניתקו הכתוב ואהא פריך רב אחאי אימא דנתקו שלא יטמא אדם לטמא בגדים אבל אדם לחוד או בגדים לחוד מטמא ומשני דיטמא טומאה קלה משמע והדר פריך ר' יעקב דאימא מה היא לא חלקת בין משכבה למגעה לטמא אדם ולטמא בגדים וחומרא אף הוא לא חלקת בין מגעו למשכבו לטמא אדם ולטמא בגדים לקולא כך הוא הגירס' לפנינו ור"ל שמגע' שוה למשכבו וכמו דמשכבו אינו מטמ' רק טומאה קלה דאוכלין ומשקין א"כ גם מגעו אינו מטמא רק אוכלין ומשקין אבל אדם או בגדים וה"ה שאר כלים לא מטמא ואהא משני עליו להטעינו משמע ולפרש"י צ"ע דבאמת ל"ל למיפרך דנימא מחמת דלא חלקת דלא מטמא אדם לטמא בגדים שעליו דטפי הו"ל לאקשויי דאפי' אדם לחוד או בגדים לחוד לא מטמא כיון שהוא שוה למשכבו שאין לו רק טומאה קלה דאוכלין ומשקין לחוד אלא ע"כ דקוש' ר' יעקב באמת כך הוא ואהא משני דעליו להטעינו משמע דהיינו להחמיר ולא להקל ואמטי להכא ס"ל להר"ש דאע"ג דעליו אתי להטעינו חומרת נדה לענין טומאת אדם או בגדים מ"מ דלמא חומרא זו דלטמא אדם לטמא בגדים אינו עליו דבועל נדה כמו שניתקו הכתוב לבועל נדה מנדה לענין משכב כיון דמה דבנדה מגעה מטמא אדם לטמא בגדים אתי בק"ו ממשכבה כמ"ש רש"י והוא מהת"כ הביאו הר"ש א"כ מסתבר לכאורה דבבועל נדה דמשכבו אינו רק לטומאה קלה בלבד די לנו שנותנין עליו חומרי נדה לטומאה חמורה לטמא אדם וכלים אבל לא לטמא אדם לטמא בגדים וזה דעת רבינו ישעי' ראשון וסייעתו ג"כ ויותר מזה מבואר ג"כ בתוס' דנדה דף ע"א ד"ה מערה בחד תירוצא שם דבועל נדה אינו מטמא במשא כיון דקיל מנדה שאינו מטמ' משכ' התחתון אלא כעליון של זב דהיינו טומא' קלה לבד והמשנה למלך פ"ג מהל' משכב הביא דברי התוס' אילו בקצרה והקשה להרמב"ם איך תיתישב התוספת' שהביאו התוס' ואף לתירוץ הר"י שם צ"ל דבועל נדה קיל מנדה דהא נדה מטמא בהיסט כגון שנושא הטהור כמו זב ובועל נדה אינו מטמא כמבואר בתוספתא וא"כ פשיטא דאף במגע י"ל דאינו מטמא אדם לטמא בגדים ועליו להטעינו היינו דמטמא אדם או בגדים ואפילו כ"ח שאינו מטמא כשנושא נבילה אע"ג דמטמא שאר בגדים שעלי' מ"מ בזה דמיירי בנגיעת הבועל נדה עצמו בכלי מסתב' לי' להש"ס דלענין זה אין לחולקו מנדה אבל מ"מ מה שנדה מטמאה אדם במגעה לטמא בגדים בזה בועל נדה קיל מנדה כיון דחזינן לענין משכב דניתקו הכתוב וכמש"ל וראיית הר"ש ברורים מהת"כ דקאמר דמגע בועל נדה מטמא א' ופוסל א' ומבואר בפ"ה דזבים דכל שהוא מטמא אדם לטמא בגדים א"כ ע"כ שדינו כאב הטומאה קודם שפירש ממטמאיו א"כ ממילא דמטמא שנים ופוסל א' כדין כל אב הטומאה ע"ש בכל הפרק ובדברי הר"ש שם וכיון דבת"כ איתא דמגע בועל נדה אינו מטמא רק א' ופוסל א' א"כ ע"כ שאינו מטמא אדם לטמא בגדים ודיינו לרבו' שדינו כנדה לטמא אדם או בגדים וכ"ח ובקרבן אהרן כ' דמ"ש בת"כ משכבו כמגעו היינו מגעו לאחר שפירש ממטמאיו דאז ודאי רק מטמא א' ופסל א' וכן באמת צריך להיות לשיטת רש"י אבל הר"ש ס"ל דוחק לפרש כן לפי שבכל מקום ששנינו כן בסתם מיירי קודם שפירש וכל היכא דמיירי בפירש בהדי' קתני לי' עיין במסכת זבים פרק הנ"ל ובס' משנת חכמים כתב לפ' משכבו כמגעו היינו כמגעו במשכב ע"ש ואין דבריו נכונים גם מ"ש אח"כ שהרמב"ם העתיק דברי הת"כ לענין עליונו של זב דמגעו מטמא א' אף דבמשכב בועל נדה שהוא כעליונו של זב כתב שמגעו מטמא אדם לטמא בגדי' וממיל' דמטמא שני' ופוסל א' כו' ע"ש דבריו תמוהים דהא ודאי שמגע משכב בועל נדה אין מטמא אף אדם לחוד דהא ניתק לטמא' קלה ואצ"ל שאין מטמא אדם לטמא בגדי' ואיך יאמר הרמב"ם כדבר הזה שאין לו שחר ובאמת אדרבא ברמב"ם מבואר להיפך דאין משכב בועל נדה מטמא אדם כלל רק טומא' קלה בלבד כמו שהוא בדברי הש"ס שהוא כעליונו של זב כו' וגם שאר דברי המשנת חכמים שם מ"ש ומשנה ערוכה דזבי' הוא תמוה לא רציתי להאריך בהם ולעד"נ מ"ש בדברי הר"ש הוא ברור ובאמת שדעת הרמב"ם הוא כרש"י וכמ"ש התוס' וכן מבואר ג"כ ברמב"ם פ"ו מהל' אה"ט הל' י"ב שכל אב הטומאה שמטמא במגע ומשא מטמא אדם לטמא בגדי' לבד מנבילה ומרכב מבואר דבועל נדה מטמא אדם לטמא בגדי' ג"כ וכבר הרגיש בזה המשנה למלך ע"ש הלכות מקואות