בית אפרים יורה דעה· רבי אפרים זלמן מרגליות
שאלה נא
שאלה אשה שראתה דם מחמת תשמיש ובדקה כמה פעמים ע"י שפופרת ולא נמצא דם כלל לא על ראשו ולא מן הצד ואח"כ בדקה עצמה כמה פעמים ע"י מילדות חכמה בשפופרת ונמצא דם מן הצד אבל על ראשו לא נמצא כלל וחכמי הרופאים אומרים שבודאי דם זה מחמת דוחק הצדדים שיש לה איזה מיחוש שם ויש להאשה הזאת ווסת קבוע כאורח כל הנשים ומרגשת תמיד בשעת ווסתה כדרך כל הנשים ובשעת תשמיש אינה מרגשת כלום רק לפעמים מרגשת כאב מן הצדדין ונפשה בשאלתה אם צריכה לספירת ז"נ בכל פעם שתראה מחמת תשמיש אף שלא בשעת ווסתה או אפשר שאנו תולין שדם זה מן הצדדים ונקתה וטהורה היא לגמרי אף בלא ז' נקיים:
תשובה דבר זה נפתח ברבוותא גאוני הדור אשר היה בדור שלפנינו שנתחבטו בדבר זה ולא העלו דבר ברור כאשר מבואר בשו"ת נודע ביהודא סי' מ"ג עד סי' מ"ו ודעת הגאון מהר"י הרווי"ץ ז"ל האב"ד דק"ק האמבורג בפשיטות שא"צ ז' נקיים בכה"ג שבדקה בשפופרת והגאון מהר"י לנדא בעהמ"ח נודע ביהודא מראה פנים לכאן ולכאן וכתב שיש לחוש שמא הדם הנמצא כעת בצד השפופרת לאו דם צדדים הוא אלא מן המקור וכותלי בית הרחם העמידוהו ולכן נמצא עתה בצידי השפופרת רק להתירה לבעלה שלא תוחזק ברוא' מחמת תשמיש לא חיישינן לזה שאין זה רק מחשש ווסתות וקי"ל ווסתות דרבנן משא"כ לענין ז"נ שהוא איסור דאורייתא והאריך בסוגי' דריש נדה דשם איתא פלוגתא דשמאי והלל אי דיה שעתא דשמאי ס"ל כותלי בית הרחם לא מוקמי דם וב"ה חייש לענין טהרות כו' ע"ש. ואני תמה דלפמ"ש התו' שם דבשוכבת אפרקוד לא שייך הך סברא אם איתא דהוי דם מעיקרא הוה אתי וכ"כ שאר המפורשים שם א"כ פשיטא דבשעת בדיקות השפופרת שהיא שוכבת אפרקוד כדרך תשמישה אין מקום לסמוך על הך סברא אם איתא דהוי דם כו' והגאון נ"ב ז"ל גופיה בסוף דבריו שם הביא דברי התוס' בזה וכתב דמש"ה אם תרצה לבדוק בשעת תשמיש צריכ' בדיקות חורין כו' לפי שאז שוכבות אפרקוד כו' ע"ש:
איברא דאיכא לאקשויי אסברת התוס' בזה מהא דאמרינן בנדה דף ס' שלש נשים שהיו ישנות במטה כו' אמר ר"י אמר רב והיא שבדקה עצמה כשיעור ווסת סבר לה כבר פדא דאמר כל שבעלה בחטאת טהרותי' טמאות כו' ור"א אמר אפי' בעלה בחטאת טהרותי' תליות בשלמא התם אימור שמש עכבוה לדם הכא אם איתא דהוה לדם מאן עכבי' ולפי סברת התוס' קשה על בר פדא דמדמי טהרות לחטאת נהי דעכבת שמש לית לן מ"מ כיון דבשעת תשמיש שוכבת אפרקוד שפיר אמרינן דדם הוי מעיקרא משא"כ בטהרות וכן קשה דלמה הוצרך אליבא דר"א לפלוגי מחמת עכבת שמש דת"ל דשוכבת אפרקוד ומשמע מזה דאם היתה שוכבת אפרקוד ועסקה בטהרות נמי קאמר דטהרותי' תליות כיון דליכא עכבת שמש אמרינן דמעיקרא הוי אתי וכדי ליישב דברי התוס' יבואר אי"ה:
ומתחלה אבאר במ"ש רש"י הכא אם איתא דהוה לדם מאן עכבי' כו' ופרש"י הלכך ודאי טומאה ליכא אלא גזרת מעל"ע דרבנן וזה תימא דמנ"ל לרש"י דאין כאן רק טומאת מעל"ע דרבנן דילמא אף לר' אושעיא הוי ספיקא דאורייתא דהא גם ר"א מודה בלאחר זמן ששהתה כדי שתרד מן המטה כו' בעלה באשם תלוי דספק הוי דם בשעת ביאה ספק בתר הכי ואע"ג דבזה ליכא עכבת שמש וע"כ לומר דאף דא"א לומר דמחזיקין בטומאה ודאי היכא דליכא עכבת שמש מ"מ אכתי ספיקא הוי דילמא אתי מעיקרא ונתעכב קצת בכותלי בה"ר כיון דרוב פעמים בא קודם אלא מחמת דאיכא סברא אם איתא דהוי דם מאן עכביה דרוב פעמים אין כותלי בית הרחם מעכבי' הדם וזב לחוץ מיד איתרע לי' האי רובא דאתי מעיקרא והוו ספיקא אבל מ"מ מידי ספיקא לא נפיק ולכך חייב באשם תלוי אף שכבר יצא השמש והוי שהות לדם לצאת בכדי שתרד כו' מ"מ מחייבינין ליה באשם תלוי ומהאי טעמ' גופא גם הטהרות טמאין מספק וא"ל דר"א ס"ל דהיכא דליכא שמש דמעכב אמרינן דודאי לא הוי דם מעיקרא וס"ל דבאמת אין לחייבו באש"ת והא דאמרינן בדף י"ד תנא וחייבין באש"ת ותנא דידן בעינן חתיכה משני חתיכות היינו לבר פדא אבל לר"א טעמא דתנא דידן משום דאי איתא דהוי דם מעיקרא מאן עכביה וס"ל דתנא דידן פליג בהא עם תנא דברייתא וקי"ל כתנא דידן דפטורים מן הקרבן ז"א דהא במתני' תני דטמאים מספק ופטורים מן הקרבן ואח"כ מטמא מעל"ע כו' אלמא דברישא טמאים מספק ממש וע"כ הא דפטורים מאש"ת משום דס"ל דבעינן חתיכה מב"ח אבל מ"מ ספק גמור יש כאן כמ"ש רש"י שם לתלות אבל לא לשרוף ול"ל לרש"י לפרושי' משום גזרת מעל"ע דרבנן:
ועוד קשה שהרי רש"י שם כתב אהא דבר פדא כל שבעלה פטור טהרותי' טהורות דמיירי בהנך דדיין שעתן וכ"כ התו' שם ואף לפמ"ש רש"י דאפשר בר פדא סובר כשמאי וא"כ י"ל דר"א לא סבר כשמאי מ"מ אין נלפענ"ד לפרש כן דא"כ ה"ל לר"א לפלוגי גם אסיפא ולמימר דבין שבעלה בחטאת בין שהוא פטור טהרותי' תלויות מטעם גזרת מעל"ע דרבנן אלא ע"כ דר"א טהרותי' תלויות מדאורייתא קאמר אפי' בהנך דדיין שעתן כיון שמצאה תוך שיעור ווסת ולכאורה היה אפשר לומר דקשי' לי' לרש"י בהא דקאמר רב אושעיא אפילו בעלה בחטאת טהרותי' תלויות דמשמע דגם בבעלה באש"ת טהרותי' תלויות ומודה לבר פדא בהא אלא שהוסיף דאפילו בעלה בחטאת וא"כ קשה כיון דהכא בטהרות ליכא שמש דעכביה ואם באנו לספק על הטהרות ע"כ לומר דאשתהי שם בזמן עסק בטהרות וגם אח"כ זמן מה וכולי האי לית לן למימר דאשתהי והוי כמו אחר זמן דקי"ל בעלה פטור אע"ג דאיכא עכבת שמש וה"נ היכא דליכא עכבת שמש והוא אחר אותיום לבד וע"כ טעמא משום גזרת מעל"ע דרבנן אבל עדיין צ"ע דמנ"ל הך סברא דילמא שפיר חיישינן דמשתהי זמן כזה דהיינו שעת עסק הטהרות ואח"כ בכדי שתרד כו' ולכך שפיר טהרותי' תליות אף בכה"ג ואין זה דומה לאחר אחר שבעלה פטור דהתם כיון שהוא מופלג קצת מן התשמיש לא תלינן כלל שהי' בשעת תשמיש אבל בחד אחר זמן דחיישינן שהי' שם בשעת תשמיש ומחייבינן לי' באש"ת אע"פ שלגבי טהרות אין לטמא ודאי מחמת סברא דמאן עכביה מ"מ ספיק' הוי שמא נשתהה קצת דהיינו כשיעור עסק הטהרות ובכדי שתרד ולכך טהרותי' תלויות מדאורייתא ועוד דאי תימא דמשום דלא חיישינן דאישתהי כולי האי אתינן עלה א"כ בתוך שיעור ווסת דודאי חיישינן דאשתהי כשיעור זה וכמש"ל דמוכח הכי מדמחייבינן לבעלה באש"ת אע"ג דאיכא עכבת זמן בכדי שתרד וזו עכבה שאינו מן השמש כלל שכבר יצא ובכה"ג הו"ל לטמא הטהרות מספק אע"ג דליכא עכבת שמש ומדברי רש"י משמע דגם היכא שבעלה בחטאת אין כאן רק טומאת מעל"ע מדרבנן ונראה מזה דרש"י ס"ל אליבא דר"א דבכל גווני אין לנו לחוש לעכבת זמן מדאוריית' ומשמע ליה הכי מדקאמר משל דר' כו' ילד ממהר לבא והיינו כיון שנסתלק השמש שהי' מעכב הוא ממהר לבא ואינו מתעכב כלל ואין לחלק בין זמן קצת ארוך יותר מזה דס"ס זמן מועט הוא והלכך אף היכא שבעלה בחטאת מ"מ גבי טהרות דליכא עכבת שמש אפי' ספיקא דאוריית' ליכא רק גזירת מעל"ע דרבנן ולפי"ז צ"ע הא דאחר זמן בעלה באשם תלוי היא אליבא דבר פדא אבל לר"א מתני' פליגי וס"ל דפטור אף מאש"ת אלא דכבר כתבתי שז"א דהא במתני' קתני דטמאים מספק מוכח אף דבכה"ג ספיק' הוי מדאורייתא ומדברי התוס' שם נראה דס"ל דבאמת מה"ט טהרותי' תלויות שהקשו דכיון דיכול להיות אף בשיעור ווסת שלא הי' הדם בשעת ביאה אמאי בעלה בחטאת הא ספק הוא ור"ל דבשלמא לבר פדא אמרינן דודאי כל שנמצא תוך שיעור ווסת דהיינו קינוח לא אתי ברגע זו אלא הי' שם בשעת ביאה ובשעת עסק הטהרות ולכך חייב חטאת דאין סברא כלל לדידי' שיבא הדם ברגע זו עצמו אבל לר"א כיון דאפשר שיבא ברגע זו שסילקה הטהרות א"כ אמאי בעלה בחטאת כו' ולזה תירצו דרוב פעמים בא מקוד' ובתשמיש דאיכ' למיתלי בעיכוב שמש טמא מה"ת ר"ל דבשלמא בטהרות אף שיש לילך אחר שבא קודם בשעת עסק הטהרות מ"מ הרוב נסתר מחמת סברא דמאן עכבי' ובעל כרחינו לומר שבא ברגע זו של הבדיקה אבל בתשמיש כיון דליכ' הוכחה דמאן עכבי' אזלינן בתר רובא שבא מקודם וחייב חטאת ולפ"ז מוכח שהתו' מפרשים דטהרותי' תלויות מספק תורה דאל"כ מעיקר' מאי קא קשי' להו דהא כמו לבר פדא לא אמרינן לספוק דלמא הדם בא ברגע הבדיקה כמו כן לר"א רק דר"א ס"ל דבטהרות איכ' הוכחה גמורה שבא ברגע הבדיקה ובר פדא ס"ל שאין זה הוכחה כלל וע"כ לא פליגי אלא בטהרו' דאיכ' הוכחה זו משא"כ בתשמיש דגם ר"א מודה וכדקאמר להדי' דאמרינן שמש עכבי' וממילא דמסתמא בא קודם ודוחק לומר דמלישנא דקאמר אימא שמש עכבי' משמע דספיק' הוי אי בא מקודם או לא ולכך קשי' להו שפיר דא"כ אמאי בחטאת דז"א דמנ"ל להש"ס גופא למימר הכי דמה"ת נאמר שיפלוג עם בר פדא וכמו דלבר פדא ודאי בא מקודם אף היכ' דליכא עכבת שמש כן לדידי' היכא דאיכ' עכבת שמש אלא ודאי דהתוס' ס"ל דטהרותי' תליות מספק תורה וא"כ ע"כ דהך הוכחה דמאן עכבי' לאו בירור גמור הוא דהשת' אתי וא"כ א"ל דס"ל בהא כמו בר פדא דמחזיקין לי' ודאי שבא מקודם דא"כ לא הי' לו לתלות בשביל סבר' זו דמאן עכבי' שאינו בירור גמור אלא איהו סובר דגם הא דמחזיקינן שבא מקודם אינו חזקה גמור' ויכול להיות שבא אח"כ וכיון דאיכא סברא דמאן עכבי' טהרותי' תלויות ולהכי קשי' להו אמאי בחטאת וע"ז תירצו דנהי שאין זה חזקה גמורה שבא קודם מ"מ רוב פעמים בא קודם הלכך יש לחלק בין יש דבר המעכב או לא דכשאין דבר המעכב איתרע לה רובא אך לכאורה יש לעיין בהא דבר פדא דהיכא מיירי אי בהרגשה פשיט' ואף ר"א לא פליג בהא כיון שהרגישה בשעת עסקה בטהרות ואי דלא הרגישה א"כ ע"כ דדם לא אתי מעיקר' ואי משום דגם עכשיו לא הרגישה ז"א דכסבורה הרגשת עד הוא ומה"ט ס"ל לשמאי דדייה שעתה משום דאשה מרגשת בעצמה ואף הלל לא פליג אלא משום חומר' דקדשים וטהרות תלויות משום גזרת מעל"ע אבל אין כאן טומאה ודאי ומכ"ש דקשה לפי מה שכתב רש"י דבר פדא סביר' ליה כשמאי ואם כן קשה להך אקומתא דמוקי התם טעמא דשמאי משום דאשה מרגשת ואפשר לומר דס"ל כיון שראתה בתוך שיעור ווסת רגלים לדבר שבא קודם זמן מה וארגשה ולאו אדעתה משא"כ לטמאה מעל"ע למפרע לא תלינן בזה דארגשה ולאו אדעתה ושרינן לה מטעמא דאשה מרגשת בעצמה וכן מוכח מדר"א דקאמר בשלמא התם אימור שמש עכבי' כו' וקשה דבלא האי טעמא הוי מצי לפלוגי בפשיטות דבשלמ' התם אמרינן דארגשה וכסבורה הרגשת שמש הוא אבל הכא גבי טהרות אם איתא דמעקר' אתי הו"ל להרגיש והא דלא הרגישה עכשיו כשבדקה כסבורה הרגשת עד הוא אלא ע"כ דשפיר מצינן למימר דארגשה ולאו אדעתה והי' לנו לתלו' בכך כיון שהוא תוך שיעור ווסת רק דכיון די"ל מאן עכבי' ע"כ דהשתא קאתי ומ"מ ס"ל דטהרות תלויות משום דילמא ארגשה ולאו אדעתה:
ולפי"ז י"ל דבשלמא לבר פדא דס"ל דתוך ווסת הוא מופת חותך שבא קודם ולא משגיחינן בסברא דמאן עכבי' ממיל' דאמרי' דארגשה ולאו אדעתה אבל לר' אושעי' דס"ל דרוב בא מקודם והיכא דאיכא סברא דמאן עכבי' איתרע לי' רובא ואיכ' ספיק' דילמא השת' אתי מה"ת לתלות דארגשה ולאו אדעתה וא"ל כיון שרוב ימי' בהרגשה ז"א דאדרבה אמרינן כיון שרוב ימיה בהרגשה השתא הוא דאתי וכסבורה הרגשת עד הוא משא"כ אם נאמר דמעיקר' אתי אין כאן הרגשה ומ"מ טהרותי' תלויו' משו' מעל"ע דרבנן דאמרינן כסבורה הרגשת מ"ר הוא אבל לומר דאתי בשעת עסקה בטהרות סבורה הרגשת מ"ר הוא זה לא אמרינן בזמן מועט כמ"ש התוס' משא"כ לחייב אש"ת שפיר מספקינן דילמ' אתי בשעת תשמיש וכסבורה הרגשת שמש הוא ולבר פדא שפיר אמרינן כל שבעלה באש"ת טהרותי' תלויות כיון דלדידי' ע"כ בא מקודם אלא שיש לספק בקודם דקודם א"כ ס"ס אין כאן הרגשה ולכך טהרותי' תלויות דכיון דרוב ימיה בהרגשה דילמא ארגשה ולאו אדעתה וא"ל דא"כ אמאי בעל' באש"ת דהא אית לן למיתלי בקודם דקוד' שהי' בשעת תשמיש וכסבורה הרגשת שמש כיון דרוב ימיה בהרגשה ז"א דאיכ' קצת סברא דמאן עכבי' אלא דבתוך, שיעור ווסת שעשתה טהרות ע"כ לא משגחינן בסברא דמאן עכבי' כיון דלבר פדא הוי דבר ברור שבא קודם וע"כ שכותלי בית הרחם העמידהו:
ולכאורה יש לעיין ברמ"ת שאם נמצא בצדדין טהור והרי עיקר הטעם דאמרין שקבעה ווסת לראות מחמת תשמיש וא"כ נימא שהוחזקה לראות תיכף בכניסת השמש ואז הוא שופע ויורד מן המקור לצדדים ומתעכב שם ע"י השמש כדאמרינן בדף ס' לר' אושעיא דשמש עכבי' וא"כ אף שבשפופרת נמצא בצדדים מ"מ כל, עיקרו של הדם הוא מן המקור וא"ל דכיון שנמצא בצדדין הא קמן שיש שם דם ומה"ת נאמר שבא מן המקור דז"א דא"כ מעיקר' מנ"ל לומר שבא מן המקור דילמא מן הצדדים הוא וע"כ לומר לפי שרוב דמים מן המקור א"כ השתא נמי ניחוש לה ונימא דכך הוא קביעות ווסתה של זו להוריד הדם בכניסת השמש ואע"ג דדם מ"ת לא שכיח מ"מ הא גם מן הצדדין לא שכיח וא"כ טפי יש לתלות במקור והנה בענין רואה מ"ת הארכתי בכמה תשובות משם תדרשנו דברי זעירא הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד: