אור ברסלב

בית אפרים יורה דעה· רבי אפרים זלמן מרגליות

שאלה מח

שאלה מז

שאלה אשה אחת אשר זה זמן כביר קרה לה מקרה בלתי טהור שראתה כמה פעמים מחמת תשמיש ובאתה לכאן ודרשה ברופאים וארוכת תעלה אין לה ולפי דברי המילדות הבקיאות שבדקו אותה כמה פעמים אומרים שהרגישו במשמוש ידם שיש לה אבעבוע שקורין פיסטל בשפת הרחם דהיינו אחר כלו' הפרוזדר ומתחיל החדר הפנימי על שפתו של צד הקרקע שם מקום עמידת האבעבוע הנ"ל והוא גבוה ובולט וכאשר ימעכו בו יוצא ממנו דם כמה פעמים ואח"כ יצא ממנו כמין לחה שקורין אייטר ואח"ז ישוב לבשרה ואחר עבור ימים מועטים האבעבוע מתמלאת מחדש ובשעת תשמיש היא מרגשת כאב בעת שהשמש פוגע שם ומזה יש לדון שע"י פגיעת השמש האבעבוע נפתחה ויוצא דם ויש לה ווסת קבוע כדרך כל הנשים ע"כ ענין השאלה וצויתי לשאול את האשה אם יכולה להפסיק בטהרה אחר ראייתה בימי ווסתה ומענה בפי' שהיא יכולה להפסיק בטהרה וגם לספור איזה ימים נקיים שלשה ימים ולפעמים יותר ושוב האבעבוע מתמלאה ונופצת כנ"ל גם האשה אומרת שראייתה אחר תשמיש אינו נזילת דם בשפע כדרך דם ווסתה רק שהיא מוצאת כתמים גדולים מדם וליחה מעורב ונמשך מציאת כתמים אלו כמו שנים ושלש שעות אחר התשמיש ואח"כ היא מוצאת עצמה נקיה וטהורה ויהי כי ארכו לה הימים והבעל מבקש תפקידו והיא מעוררת לויתן ונפשה לשאול הגיע במה תהיה טהרתה ואף כי היא מהומה לביתה ואצה עלי לבא כיום תמים אך מה אעשה ועלובה זו שמרה על פתח ביתי ודמעתה על לחיה לבה הומה על טל ילדותה ומדאגה גזרה שמא ישבור הזוג ויפריד בינו לבינה ולהיות כי גדול השלום נתתי פני לעיין בדינה בקוצר מופלג כפי הזמן המוכשר לבקש לה עזר ולהיות דן דינה למזור ע"פ דת ודין רבותינו הקדושים ז"ל ולא יכרת מעונה וה' יתן חכמה דעת ותבונה:

תשובה מתחלה נדון על תחלת ראייתה בעודה בחזקת טהרה ואח"כ נתקע עצמינו לדבר הלכה בעסק טהרתה אחרי אשר הוטמאה בראייתה עכ"פ בעת ווסת וצריכה הפסק טהרה ונקיים שבעה כדת והנה על ראייתה מחמת תשמיש בעודה בחזקת טהרה נראה פשוט דלא מבעיא דלא נאסרה על בעלה מחמת רואה ג"פ מחמת תשמיש אלא אפי' ז' נקיים אינה צריכה על ראיה זו שהיא רואה מחמת תשמיש ותולין במכה ודבר זה מבואר מדאמרינן בנדה ט"ז הרואה דם מחמת מכה אפי' בתוך ימי נידותה טהורה דברי רשב"ג רבי אומר אם יש לה ווסת חוששת לווסתה מאי לאו בהא קמפלגי מר סבר ווסתות דאוריית' ומ"ס וסתות דרבנן ומסיק דכ"ע ווסתו' דרבנן ואשה גופה טהורה לכ"ע ולענין הדם פליגי אם מקור מקומו טמא או לאו והתו' שם כתבו בד"ה ווסתות דרבנן וז"ל נראה דדוקא במרגשת שבא דם זה מן המכה אז אפילו בשעת ווסתה אינה חוששת שמא גם מן המקור בא הדם אבל אם אינה מרגשת יציאת הדם מן המכה טמאה היא לכ"ע אם היא זמן ווסתה דאל"ה וכי לעולם לא תהא נדה והלא קודם מכה הוה לה ווסתה ע"כ ובספר התרומה כתב וז"ל אשה שיש לה מכה באותו מקום ואינה יודעת אם מוציאה דם או לא אם בודקת עצמה באותו מקום ומוצאה דם או אם מרגשת כשהדם נופל מן הרחם טמאה ואין תולין במכה דתניא נאמנת אשה לומר מכה יש לי באותו מקום שממנה יוצא דם משמע דוקא שיוצא הדם מן המכה אבל אם ספק לה אינה תולה אבל בשעת ווסתה אפילו יודעת בודאי שהמכה מוציאה דם אין תולין בה דאל"כ לא תהא טמאה לעולם אמנם כתמים תולה בה כו' ע"כ והביאו דבריו המרדכי והגמיי' ושאר פוסקים והדבר ברור דדברי סה"ת אינם נגד דברי התוס' שדברי התוס' הם אמורים היכא שמרגשת שבא דם זה מן המכה אז אפילו בשעת ווסתה אינה חוששת שמא מעורב בו דם המקור ג"כ כיון דקי"ל ווסתות דרבנן ואם אינה מרגשת שדם זה מן המכה אז בשעת ווסתה טמאה אף שהיא יודעת שמכתה מוציאה דם וכדברי סה"ת אבל שלא בשעת ווסתה טהורה אף שאינה מרגשת שעתה הדם זב מן המכה כיון שעכ"פ יודעת שמכתה מוציאה דם וכ"כ הש"ך בביאור הדברים, ועכ"פ מדברי התוס' וסה"ת והנמשכים אחריו מבואר דכל שלא בשעת ווסתה ויודעת שמכתה מוציאה דם אף שאינה יודעת אם דם הבא עכשיו הוא מן המכה יש להתיר שלא להצריכה נקיים וטבילה כלל דהא התם לא מיירי מדין רואה מחמת תשמיש כ"א לענין לטהרה לגמרי ומכ"ש ביודעת ומרגשת שדם זה זב מן המכה דטהורה לגמרי ולא חיישינן אם דם מקור מעורב בו:

איברא שצ"ע לענ"ד היכא שאינה מרגשת שדם זה של עכשיו היא מן המכה למה נתלה במכה אע"פ שיודעת שמכתה מוציאה דם דלמה נתלה טפי שדם זה הוא דם מכה שמא דם מקור היא וא"ל דאשה זו בחזקת טהורה עומדת אל תטמאנה מספק וכ"כ הרשב"א בתה"א להדי' אכתי תיקשי לפי מה דאמרינן בב"ב דף כ"ג אמר אביי אף אנן נמי תנינא דם שנמצא בפרוזדר ספיקא טמא שחזקתו מן המקור ואע"ג דעלי' מקורבא אזלינן בתר רוב דמים שהם במקור א"ל רבא רוב ומצוי' קאמרת רוב ומצוי ליכא מ"ד כו' ע"ש מבואר דעכ"פ לא מהני חזקת טהרה דאשה לענין שנתלה שבא מן העלי' אע"ג דמקורבא משום דרובא דמקור עדיף אפי' מחזקה וקורבא וא"כ מנין לנו לתלות במכה דשמא דם מקור הוי רובא לגבי דם מכה ובשלמא בברייתא דקתני ונאמנת אשה לומר מכה יש לי כו' א"ש בסתם קאי לענין רואה דם מ"ת ורוב נשים אינם עלילות לראות מ"ת מן המקור אדרבה עלולות טפי לראות מחמת מכה ואמרינן דאשה זו היא מן הרוב שאינם רואות דם מקור מחמת תשמיש ובהך ברייתא דאיתא דף ט"ז אפי' בימי נדתה טהורה נמי לק"מ כמש"ל דהתם מיירי שמרגשת שדם זה הבא עכשיו יצא מן המכה ובכה"ג אין לנו לחוש לרובא דמקור כמו דלא חיישינן בלא בדקה כלל דמציאת דם זה של עכשיו אינו מוליד ריעותא כיון שידוע שבא מן המכה וכה"ג מבואר בחולין דף ט' גבי בא זאב ונטל בני מעיים דע"כ לא אסתפקא לן מלתא אם חוששין שמא במקום נקב נקב אלא משום דזאב אין ודאי נוקב וא"כ הוי עכ"פ הנקב ריעותא ומ"מ אמרינן נשחטה בחזקת היתר עומדת משא"כ אם זאב ודאי נוקב לא מחשב הנקב ריעותא כלל כמ"ש אא"ז הגאון ז"ל בת"ש סי' ל"ו על דברי הב"ח וט"ז דס"ל דודאי נוקב דא"כ מאי קמבעיא לי' הא בכה"ג ה"ל כנטל ובחיבורי בית אפרים הארכתי בזה בעזה"י ואין כאן מקומו וא"כ ה"ה בנ"ד בידוע שדם זה מן המכה לא מחשב ריעותא כלל לאורעי חזקת טהרת האשה לחוש שמא בא ג"כ דם מן המקור אבל באין ידוע שדם זה מן המכה מה בכך שיודעת שמוציאה דם למה יהיה עדיף מדם עלי' דכיון דהוי מיעוטא לגבי דם המקור לא תלינן ביה ואף לפי מה שתי' רבא רוב ומצוי קאמרת כו' א"כ י"ל דדוקא לגבי דם עליה הוי דם מקור מצוי אבל דם מכה מצוי כ"כ כמו דם המקור מ"מ קשה דע"כ לא קאמר רבא אלא כדי לדחות דלא תפשוט מינה הא דאמר ר"ח רוב וקרוב הולכין אחר הרוב אבל מ"מ ודאי דמודה רבא דרובא דמקור מלתא הוא וא"כ לגבי דם מכה אע"ג דלענין מצוי אפשר דתרווייהו כי הדדי נינהו מ"מ איכא למימר דם מקור הוי רובא לגבי דם מכה ואין לתלות במכה. ולכאורה אפשר לומר דודאי אי הוה ידעינן דדם מקור הוי רובא לא הוי תלינן במכה אע"ג דבחזקת טהרה עומדת רובא וחזקה רובא עדיף אלא כיון דבאמת אפשר שאין כאן רוב בדם מקור לגבי דם מכה ואפשר דכי הדדי נינהו או דם מכה רוב' שוב מוקמינן אחזקת טהרה וראי' לדבר ממ"ש בשלטי הגבורים פרק לא יחפור בסוגי' דרוב וקרוב וז"ל וכ"ע מודו דלא סמכינן על הרוב אלא היכא שהוברר היות הדבר ההוא רוב עכ"ל וא"כ הרי כאן לא נתברר שיש רוב בדם מקור לגבי דם מכה אך אפילו תימא שיש לחוש לספק רוב מכל מקום היכא דאיכא חזקה כגון הכא שיש לה חזקת טהרה אז מחמת חזקה אמרינן דאין כאן רוב נגדה כלל משא"כ לגבי דם עלי' שהרוב מבורר וגם י"ל דהכא איכא שני צדדין להקל חדא שמא כי הדדי נינהו וא"כ אית לן לאוקמי אחזקת טהרה ואת"ל דחד מינייהו רובא דלמא דם מכה רובא וכיוצא בזה כתבו התוספות בחולין דף כ"ג בשם הר"ש לענין מחצה על מחצה כרוב דאיכא שני צדדין להקל שמא רובא ושמא מחצה ע"מ וכן להיפך למ"ד מחצה ע"מ אינו כרוב ע"ש ועדיין לא הונח לנו לדעת הפוסקים הסוברים באשה שיש לה ווסת אז שלא בשעת ווסתה תולה במכה אף אם אין ידוע שמוציאה דם דנהי שי"ל דאפשר שמוציאה דם כמו המקור או יותר ואין כאן רובא מ"מ הרי עכ"פ דם המקור מצוי דעל דם מכה לא שייך מצוי כיון דאעיקרא מספקא לן אם מוציאה דם או לא ואפשר לומר דהיינו טעמא דהא אמרינן אתתא כיון דמגופא חזיא כו' ופירש"י עלולה לראות דם היינו כשאין לה ווסת קבוע כלל או שיש לה ווסת ובשעת ווסתה אבל שלא בשעת ווסתה אינו מצוי כלל שתראה דם המקור הלכך שפיר תלינן בכה"ג בדם מכה אעפ"י שאינה יודעת שמוציאה דם משום דסתם מכה לפעמים מוציאה דם כמבואר בספר התרומה דמה"ט בכתם שפיר תלינן אעפ"י שאינה יודעת שמכתה מוציאה דם ע"ש ודבר זה מבואר בדברי אא"ז מהרש"א ז"ל בכתובות דף ט' על מ"ש התוספות דיש בוגרת שאין להם דם בתולין א"כ אמאי נותנין לה לילה ראשונה דלמא דם נדה הוא ולא דם בתולין ותירץ דאזלינן לקולא כיון דלפעמים יש לה לא תלינן בדם נדה דלא שכיח שלא בשעת ווסתה ע"ש והביאו הב"ש באה"ע סי' ס"ח ע"ש ואפשר לדחות דשאני התם כיון דעכ"פ לפעמים יש לה דמים א"כ כיון שמכה כזו ידוע לנו שלפעמים מוציאה דם שפיר תלינן בה משא"כ היכא שיש לה מכה בעלמא שיש ספק על גוף המכה אם היא מכה שעשוי' להוציא דם או לא אפשר דלא תלינן ובהכי ניחא מה שהקשה הפ"י שם על אא"ז מהרש"א לשיטת הפוסקים הסוברים דבעינן שתדע שמכתה מוציא דם דהכא הוי כידוע שמכתה מוציאה דם כיון שלפעמים יש לה והו"ל כמכה שאפשר להגלע ולהוציא דם אע"ג דאפשר שלא נגלד הקליפה מעל פניו ולא הוציאה דם מ"מ כיון דאפשר שמוציאה דם ע"י שנגלד הקליפה ממנה תלינן טפי מבדם נדתה דלא שכיח שלא בשעת ווסתה וה"נ לענין בוגרת להא דמיא:

ומ"מ צריך לבאר לדעת הרשב"א דסבר דאף בשעת ווסתה תלינן במכה וכתב וז"ל וא"ת הלא בנשים דעלמא חיישי' לעונת הווסת ואעפ"י שלא ראתה ואיך נתיר עתה את זו שהיה בשעת ווסתה ועוד שהרי דם לפניך י"ל דההיא דרבנן היא ומשום אפשר למיקם אמלתא ואין דנין אפשר משאי אפשר שא"כ אף אתה אוסרה על בעלה לעולם עכ"ל בתה"א והביאו הב"י וכ' שגם דעת הרמב"ם כן ובדעת הרשב"א נחלקו הפוסקים שהש"ך והח"צ מפרשים דעכ"פ בעינן שיודעת שמכתה מוציאה דם ואחרים סוברים דביודעת שיש לה מכה לחוד נמי תלינן בה ולקמן אבאר בזה ועכ"פ קשה דלמה ניקל בזה משום דליכא למיקם עלה דמלתא ובשלמא אם היה ספק השקול הי' אפשר לומר כיון דא"א למיקם עלה דמלתא סומכין על חזקת טהרה ואף שהיא שעת ווסתה מ"מ ווסתות דרבנן ואע"ג דהלל פליגי אשמאי בריש נדה דאמר אשה בחזקת טהורה עומדת וס"ל כיון דמגופא חזיא כו' היינו דוקא התם שעכשיו ודאי ראתה מספקינן לה דלמא הך ראי' מעיקרא הוא וגם דהתם לקדשים וכל לבעלה חולין הוא והלכך בספק השקול מוקמינן אחזקה אבל הוא גופא קשיא דלמה נדון אותו לספק השקול כיון דדם המקור הוי רובא ודוחק לומר דלא מיירי רק בידוע שדם המכה שותת בשפע ואיכא למימר שדמים מרובים כמו דם המקור דהא סתמא אמרינן אם יש לה מכה כו' ומכ"ש לדעת המפרשים דלהרשב"א אפילו אם אינה יודעת שמכתה מוציאה דם טהורה ולכאורה אפשר לומר דהיינו טעמא דכיון שהמכה קבועה במקור ה"ז כט' חניות שהרי דם המקור קבוע במקומו וקי"ל קבוע כמחצה ע"מ דמי והו"ל כספק השקול דמוקמינן לי' בחזקת טהרה וא"ל דזה הוי כנמצא דהלך אחר הרוב משום דכל פריש מרובא פריש דז"א דכיון דהאשה מרגשת בשעת פרישת הדם הו"ל כפירש לפנינו דלא אזלינן בתר רובא אך דז"א דהא הא דקי"ל דפירש לפנינו לא אזלינן בתר רובא אינו אלא מדרבנן ודוקא להחמיר אמרינן הכי אבל להקל לא כמו שכתב הר"ן פרק ג"ה דפירש לפנינו אינו אלא מדרבנן ואף לדעת הפוסקים דס"ל דפירש לפנינו הוי דאורייתא ע"כ א"א לומר כן דא"כ תיקשי בהא דבעינן למימר טעמא דנמצא בפרוזדר ספיקו טמא משום דרוב מן המקור והרי המקור והעלי' קבוע הם והתם נמי ע"כ ע"י הרגשה מיירי דהא חייבין עליו משום טומאת מקדש וקדשיו אלא ודאי דז"א כיון דעיקר טעמא דפירש לפנינו משום דנולד הספק במקום הקביעות משא"כ אם במקום הקביעות אין כאן ספק ואחר הפרישה נולד הספק טומאה אית לן למימר דמרובא פרוש שהרי על אחר הפרישה אנו באין לדין ולפי"ז בנ"ד אפילו הרגישה בשעת יציאת הדם אית לן למיזל בתר רובא כיון שבשעה שהם בקביעות עדיין אין כאן ספק ועיקר הספק אחר שכבר הוא בפרוזדור שהרי אף בפרישתו לפרוזדור עדיין אין כאן טומאה עד שיצא מבין השינים שהוא מקום שהשמש דש ומקום שהשמש דש אינו מגיע לראש הפרוזדור כמבואר ברמב"ם פ"ה מהל' אבל ואז כבר אינו במקום קביעתו וכן נראה מה"ה פ"ב מהל' שבת הל' ך' דכיון דבשעת פרישתו ספיקו אם ישראל או עכו"ם כו' לא צריך לנו בדבר ולא נפל לנו ספק עד שנפלה מפולת בחצר אחרת וה"ז דומה לנמצא שהלך אחר הרוב ע"ש וא"כ גם לענין דם מכה אין מקום להקל משום דהו"ל קבוע כיון דהספק הוא לאחר יציאתו משום שכבר פירש וגם בלא"ה יש לנו לאסור בזה דאפילו תימא דהו"ל כקבוע ומ"מ הו"ל ספיקו דאורייתא וליכא לאוקמי אחזקת טהרה דכיון דמחמת קבוע מבטלינן רובא אפי' הי' רובא להיתרא ומכ"ש היכ' דרוב' לאיסור' רק מחמת קביעות אמרינן דהוי כמע"מ שוב אין חזקת טהרת מועלת להוציאו מיד ספק:

איברא שיש מקום לומר היכא דאיכא מכה שידוע שמוציאה דם א"כ הרי יש כאן שני צדדין לטהר וצד אחד לטמא שהרי י"ל שהוא מן העלי' או מן המכה ומקום אחד לטמא דהיינו שבא מן המקור וא"כ הו"ל כשני חניות מוכרת בשר שחוטה ואחת בשר נבילה דאזלינן בתר רובא ואף שי"ל דהמקור מרובה בדמים ודם הוא רוב נגד דם העלי' ודם המכה מ"מ גם בחניות גופייהו י"ל שאף אם בחנות אחת יש שם בשר נבלה הרבה והוא רוב נגד הבשר שבחניות של שחוטה מ"מ בתר המקומות אזלינן דהא סתמא אמרינן ט' חניות כו' ולא מפלגינין בין רב למעט וכן בתשע צבורין אע"פ שיש שם צבור א' גדול מאד וטעמא משום דדבר זה שנפרש מן הצבורין אפשר לו שיסתלק מן חלק מועט כמו שהוא מסתלק מן חלק המרובה ודבר זה מתורת הר"ן למדנו שכתב, בשו"ת שלו סי' יו"ד שכל ספק שנולד בדברים שאין נבללים אין תולין אותו אחר חלק הרוב ולא לפי החשבון אלא תולין בחלק המועט כמו במרובה מן הירושלמי דקתני באילין אבנים ונגנבו מחצה לזה ומחצה לזה ובמקום אחר הארכתי בזה אלא דלפי"ז הדרא קושי' לדוכתי' למה אזלינן בתר רוב' דמקור לגבי עלי' דהא איכ' נמי דם צדדין והו"ל תרי מקומות לגבי דם מקור ואפשר לומר דדם צדדין לא שכיח כלל ולא חשבינן כלל לספק בא מן הצדדין וכבר השיגו על רמ"א במ"ש ס"ס ס' מן הצדדין דהא ס' צדדין לא מחשב ס' כלל לגבי מקור דהוא רובא ומכ"ש לפי מ"ש דדם צדדין לא שכיח כלל ולא תלינן בי' ומהאי טעמ' לא מצרפינן לי' בהדי עלי' אלא שי"ל דדוק' בנמצא בפרוזדור בלא תשמיש אין לצרף ס' צדדין כלל דמהיכי תיתי יבא דם מן הצדדין שהרי אין שם מכה ובלא משמוש כלל אין מציאת דם לבא אבל היכ' שהיא ע"י תשמי' אז מחמ' משמוש השמש אפשר שיבא לדם מן הצדדין ולכך עשו חכמים תקנה לרואה מ"ת לבדוק בשפופרת לברר שהדם ע"י תשמיש הוא מן הצדדין ובזה אפשר ליישב דברי אא"ז רמ"א במ"ש דהוי ס"ס ס' מן המכה והקשו עליו דהוי שם ס' חד הוא שעכ"פ אינו מן המקור גם כי ס' צדדין לגבי מקור לאו ספיק' הוא ולפי מ"ש דס"ס לאו דוקא אלא כיון שראיית הדם ע"י תשמיש הוא איכ' למיתלא נמי שהדם בא מן הצדדין וא"כ הו"ל כשני מקומות שדם הבא משום טהור ומקום אחד הבא משום טמא דהיינו המקור והו"ל טהורין רובא וא"ל דא"כ מכה ל"מ דהא איכ' דם עלי' ודם צדדין ז"א דדם עלי' לא חשיב כלל לפי מה דאמרינן רוב ומצוי קאמרת רוב ומצוי ליכא למ"ד והיינו דדמי המקור הם מצוין ביותר לירד לפרוזדור מדם העלי' משא"כ דם מכה ודם צדדין שע"י תשמיש מצויין הם בפרוזדור כמו דם המקור ואע"ג דאפשר דבמקור איכ' דמים טפי מן דם המכה והצדדין מ"מ בתר מקומות אזלינן וכמו כן יכול דם הנמצא להסתלק מן החלק המועט כמו מן החלק המרובה וכדכתיבנ' אך מ"מ באין ידוע שהמכה מוציא דם הדבר צ"ע דכה"ג לא חזי לאצטרופי כיון שיש כאן ס' אם מוציאה דם כלל ובמקור ודאי איכא דם מנין לנו לתלות במכה וכבר האריך הח"צ בתשובה שגם הרשב"א מצריך שיהי' ידוע שמוציאה דם וכדברי הש"ך אף שהאחרונים דחו ראיותן ולא רציתי להאריך בזה כיון דנ"ד האשה מרגשת שהדם יוצא מן המכה ובכה"ג ליכא מאן דפליג שאין לחוש שיצא דם מן המקור עמו ואפי' בשעת ווסתה דעת הרמב"ם והרשב"א להתיר אפי' אם אינה מרגשת שדם זה בא מן המכה אלא שהיה יודעת שמכתה מוציאה דם וכמ"ש הב"י וד"מ:

ונפלאתי על הד"מ שכתב וז"ל אמנם כתב הב"י שהרמב"ם והרשב"א חולקין וס"ל דאף בשעת ווסתה תלינן במכה וכ"כ לקמן סי' קצ"א בשם מהר"א כו' ע"כ וכוונתו למ"ש שם סי' קצ"א בשם הגהת ש"ד תשובת מהר"י קולין על אשה שראתה דם תוך כו' צריכין כו' אע"פ שיש להקל אפי' בזה וכמ"ש מהרמ"א דאפי' בשעת ווסתה תלינן במכה אי ווסתות דרבנן כו' ע"ש:

ובאמת מבואר למעיין בהגה' ש"ד דמהר"מ שם לענין שמרגשת צער וכאב בשעת מעשה ומרגשת דהמכה מוציאה דם כו' וע"ז כתב דאפי' בשעת ווסתה מהני ע"ש שמהרי"ל כתב להדי' שדברי מהר"מ בזה מועתק מתוס' פרק כל היד וכן מבואר למעיין במ"ש ולא חיישינן דגם מן המקור יצא דווסתות דרבנן מזה מבואר בהדי' דמיירי במרגשת שדם הבא עכשיו הוא מן המכה וכה"ג גם הגהמ"י והמרדכי וש"ד שהביא דברי סה"ת מודים דאפי' בשעת ווסתה תולה במכה כיון דווסתות דרבנן דבזה לא שייך וכי לעולם לא תהי' טמא' דשפיר תהיה טמאה כשלא תרגיש שדם זה שזב עכשיו היא מן המכה ועכ"פ היכ' שידוע שדם זה הוא מן המכה ומכ"ש שלא בשעת ווסתה דאין כאן בית מיחוש כלל ולא מיבעי' שאין לאוסרה על בעלה משום רואה מ"ת אלא אפי' נקיים אינה צריכה ונראה בנ"ד איכ' טובא למעליות' כיון שהדם שמוצאת אחר התשמיש אינו דומה לדם ראייתה והוא מעורב עם מוגלא שנראה לעין שדם זה הוא מן המכה וכמ"ש מהגהת ש"ד בשם תשו' מהרי"ל וכן הוא במהרי"ל גופי' שכ' וז"ל גם יש קצת סמך דלאו מן המקור בא הואיל ואינו דומה למראית דם אלא מוגלא כמ"ש אף כי אין אנו בקיאים במראית דמים מ"מ שינוי גדול כזה הואיל ואיכ' למיתלי דממקום מ"ר אתו מסתמ' כו' ע"ש וכ"כ בשו"ת דבר שמואל סי' פ"ז לעשות סניף להקל היכא דדם ראייתה משינה מדם ראייתה ועיין בשו"ת ב"ח סי' פ"ג ופ"ד ופ"ה ובשו"ת פני יהושע חלק יו"ד סי' א' שיש ללמוד משם קולות הרבה לנ"ד ואין הפנאי מסכים עמדי כעת לישא וליתן בדבריהם עוד אחת היא מה שיש לצדד להקל בנ"ד לפי מ"ש הפ"י בחידושי כתובות לתרץ קו' אא"ז מהרש"א שהבאת לעיל דלמ' בבוגרות תלינן לקול' משום דדם בתולים בא ממקום קרוב שאפי' ע"י העראה יוצא דם בתולים והו"ל קורבא דמוכח משא"כ דם נדות בא מן המקור שהוא רחוק ואע"ג דאף בקורבא הולכין אחר הרוב דוקא היכא שההוכחה מחמת הקורב' משא"כ הכא הוי הוכחה גמורה כיון שהדם בא בשעת תשמיש מוכח שהוא דם בתולים עכ"ל:

ובקונטרס אחרון שם כתב ונ"מ לענין דם מכה בכה"ג ואף שכתב שלא למעשה כתב זאת כ"א להתלמד במקום אחר היכא דאיכ' סברות אחרות להתיר גם בנ"ד סניף גדול הוא להתיר שלפי סברות הפ"י משמע דבכה"ג יש להתיר אף שאין ידוע שהמכה מוציאה דם תלינן בה ובנ"ד נמי שהמכה הוא בשפת המקור לצד הפרוזדר וראייתה מחמת תשמיש הוא קורבא דמוכח טובא ואזלינן בתרה:

ועוד נראה דאם אינה מוצאת כתמים הללו רק ע"י בדיקה שמכנסת העד לשם ומוצאת הדם פשיט' דמוכחא מלת' טובא דמשם בא הדם ואמרינן כאן נמצא כאן הי' ולא מן המקור בא לכאן וזה מבואר ממ"ש הרמב"ן בחידושיו לב"ב ך"ז אהך דאמרינן אבל עינבי מצנעי וז"ל דאפי' לר"ח דאזיל בתר רוב אסירי משום דהם במקומם ממש וחזקה כאן נמצא כאן הי' וה"נ מוכח בקדושין כרם הנטוע ירק וירק נמכר חוצה לו אסור והיינו משום דדרכם למכור על פתח הגן הלכך כמי שהוא במקומו דמי וכיון שהן במקומן ומצוי ליכא למ"ד רוב עדיף ע"כ והביא הנ"ל שם אך אפי' בנמצא הדם בפרוזדר ממש או יצא לחוץ מ"מ אית לן למיזל בתר קורבא כמ"ש הפ"י דהוי קורבא דמוכח מדחזינן שבא ע"י תשמיש לפענ"ד א"צ לזה דע"כ לא אמרינן דרוב עדיף אפי' מקורבא דמוכח אלא היכא שאין שום חזקה כגון בעגלה ערופא וכיוצא משא"כ היכא דחזקה מסייעו לקורבא אפשר דחזקה וקורבא עדיפי מרוב דהא חזקה וקורבא תרווייהו דאורייתא ועדיפי מרוב' ואדרב' אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה וקורבא ואזלינן בתרייהו טפי מרוב וכל זה לרווחא דמלתא אבל באמת אין אנו צריכין לכל זה בנ"ד שיודעת שדם זה מן המכה לכ"ע אתתא שריא בלא נקיים כלל:

שוב בא לידי ספר שו"ת מעיל צדקה ואיתא שם בסי' ס"ז תשובה מהגאון ח"צ שכתב לתמוה על הסוברים דאף שאינה יודעת שדם זה מן המכה תולה בה בלא עת נדתה ואמאי הא מסתמא דם המקור רב מדם המכה ובש"ס אמרינן הכי לענין מ"ת דאין דרך דם המקור לבא מ"ת אדרבה דם המכה שכיח טפי לבא מ"ת או מחמת חיכוך האבר עצמו במכה או מחמת פגיעת הזרע היורה כחץ ופוגע במכה והוא מתגלה ומוציאה דם והך דפרק כל היד הרואה דם מחמת מכה כו' ההוא בברי לה שהדם מן המכה שותת ויורד אבל בבודקת ומצאה אף שיש לה מכה בחדרי בטנה אין ראיה מפורשת בתלמוד דתולה בה אלא שיש לנו ליישב דבריהם כיון דבמכה זו יש בה ודאי דם הוי לה היא מצוי' ותדירה לזוב שלא בשעת ווסתה יותר מן המקור דהמקור אינו מצוי' לזוב שלא בשעת ווסתה מדהדר ביה רבא ממאי דאמר מעיקרא רוב ומצוי קאמרת ומוקמי לי' ברוב לחודי' ש"מ דביש לה ווסתה אינו מצוי' הוא מיהו לית להו להפוסקים ראי' לסברתם מן הגמרא ותיובתא להפוסקים הסוברים דאפילו אינה יודעת שמכתה מוציאה דם תולה בה דמה כח מכה זו יפה מכח העלי' שדמים לה ויש לה פתח פתוח לפרוזדר ואפ"ה אין תולה בה וצ"ע עכ"ל הגאון ח"צ ז"ל שם והגאון המחבר מעיל צדקה ז"ל כתב לתרץ קו' הח"צ שאף אם נאמר שיותר קרוב הי' לתלות בפתחי של העלי' מבמכה זאת כשהוא לבדה מ"מ עכשיו שנהיתה המכה נוסף על פתח העלי' שפתוח בכל הנשים ומשתיהם נולד לנו ספק כעין ס"ס וכמ"ש הפוסקים ס' מן המקור ס' מן הצדדין והעלי' בכלל צדדי' ואת"ל מן המקור שמא מן המכה הרי שלשניהם כח בהיתר זה ואף כי לפי ס"ס אין כאן ס"ס גמור מ"מ י"ל דכל שיש לדם לבא גם ממקום אחר הלך לו הרוב שיש לדם מקור על דמי העלי' ואדרבה נתרבה דמי טהרה של אותה האשה ותלינן בהו טפי מדם מקור כשהוא שלא בשעת ווסתה ועוד י"ל להני דסברי דתלינן במכה עפ"י גרסתם ופירושם בסוגיא דפרק התינוקת שאפילו באינו ידוע שמכתה מוציאה דם תלינן בה צ"ל מפני שהגרת המכה שכיחא מכל הגרות וספקות הרגילות עדיף מס"ס הנה העתקתי דבריהם ז"ל למען תשכיל כי בעזה"י שאלתינו כשאלת הראשונים ז"ל האי קושיא והאי פירוקא ואני הרחבתי הדברים בעזה"י ומ"ש הגאון הח"צ ז"ל שאין להפוסקים ראי' לסברתם זאת מן הגמרא לענ"ד דהפוסקים ס"ל דאין לחלק בין רואה מחמת תשמיש או לא שכמו שי"ל שע"י התשמיש עלולה לראות מן המכה כמו כן עלולה לעורר דם המקור וזה מבואר ממ"ש הר"ן באשה שאין לה ווסת דאסורה לשמש דבתחלתה חוששין לה שכיון שאין לה ווסת נראה מענינה שראיותי' באות לה כפי המקרים שקורין לה בקפיצות או אכילות וכיוצא ולפיכך יש לחוש לה שמא אף מחמת תשמיש תראה ומשום הכי בעי בדיקה ג"פ הרי מבואר דיש לנו לתלות שע"י התשמיש תראה דם המקור וכן אמרינן תבעוה לינשא ונתפייסה דמחמת חימוד רואה ומכ"ש די"ל מחמת חימום דתשמיש גופא י"ל שבא מן המקור ואף דגם זה אפשר שיבא מן המכה ע"י תשמיש מ"מ אם היה גם דם המקור שכיח בעת ההיא כגון באשה שאין לה ווסת קבוע יש לחוש לדם המקור שהוא מרובה וע"כ לומר הטעם משום דאנן באשה שיש לה ווסת איירינן ושלא בשעת ווסתה לא שכיח דם המקור והלכך אף שלא בשעת תשמיש תולה במכתה אבל בלאו האי טעמא אין רגלים לדבר בזה שרואה ע"י תשמיש לתלות שבא מחמת המכה טפי מן המקור וכן נראה מההיא דאמרינן לענין דם בתולים ל"ש אלא שפסק דם מ"ת וראתה שלא מ"ת וכו' והיינו כיון שעדיין רואה מ"ת אלמא שלא חיתה המכה לכן אפילו ראייתה שלא מ"ת הוא טהור:

שוב מצאתי בשו"ת נ"ב סי' נ"ה שהקשה ג"כ ממ"ש התוס' בנדה דף י"ז דלכך לא מוקמינן אשה אחזקתה משום דדמי החדר מצויין ביותר כו' ולפ"ז אפי' במכה שמוציאה דם אין ראי' שיועיל חזקת האשה וכתב דהא ליתא דעלי' ידוע שאין דרכה להוציא רק מעט דם משא"כ מכה מי יוכל להכריע כו' וא"כ אפי' יודעין שמוציאה דם מ"מ גם לאידך גיסא אין אנו יודעין ואולי דרכה להוציא הרבה דם כו' ומסיק דבשלא בשעת ווסתה אין עלילה לראות ולכך תלינן במכה ע"ש ומ"מ מ"ש במכה שאין מוציאה דם צ"ע וגם במכה המוציאה דם צ"ע דהפוסקים לא חילקו ורוב מכות אין מוציאות דם בשפע כמו המקור ולפי השעה הנחוצה לא יכולתי לעמוד על כל דבריו בתשובה שהאריך. ואינו בדין שיניף המקצר על המאריך וכבר כתבתי לעיל דאפשר מחמת חזקת האשה תלינן שהמכה יש בה ריבוי דם כמו המקור והוא דוחק ועיקר הטעם בזה לפי שהוא שלא בשעת ווסתה ולהרשב"א צ"ע. ועתה נבוא לדון מה דינא של אשה זו כאשר תראה ראיה גמורה בעת ווסתה שטמאה ודאי והיא צריכה להתקדש מטומאתה ללבון לבנים ודאי דצריכה הפסק טהרה דאל"כ עדיין בחזקת טמאה עומדת ואין כאן התחלה לספירת ז' נקיים כלל וכדאמרינן בנדה דף ס"ט אמר רב זבה שהפרישה בטהרה בשלישי שלה סופרתן למנין ז' נקיים כו' וקמ"ל סופה אע"פ שאין תחלתן לפירש מיהו הפרשה בטהרה בעינן דמשהוחזקו מעין פתוח ליכא לאחזוקי בטהרה עד שתבדוק ותמצא שפסק כדאמרינן במתני' דהפרשה בטהרה בעינן. ולפי"ז נראה דע"כ לא אמרן דהרואה מחמת מכה אפי' תוך ימי נדותה טהורה והיינו ביודעת שדם זה זב מן המכה אלא בתחלת ראי' כיון דלא הוחזק מעין פתוח לא חיישינן שמא טפת נדה מן המקור מעורב בו כיון דווסתות דרבנן אבל היכא דהוחזק מעין פתוח וצריכה הפרשה אם היא מוצא עכשיו דם אע"פ שמורגשת שדם זה זב מן המכה אית לן למיחש שמא טיפת דם נדה מעורב בו כמו אליבא דמ"ד ווסתות דאורייתא דלא מהני שמרגשת שהדם זב מן המכה וחיישינן שמא יש בתוכו תערובות מדם המקור דהא הפרשת טהרה נראה דהוא מדאורייתא והוא מבואר דאמרינן התם איני והא כי אתי רבין אמר מתיב ריב"ח טועה ולא ידעינן מאי תיובתא כו' ע"ש:

והרמב"ן שם הוקשה הא מ"מ הפסקת טהרה בעי אף לרב כו' ותירץ דהוי משמע ליה מעיקרא דהכי קתני יום אחד שמא ראיתי והפסקתי ואינו יודע כמה הפסקתי דבלא הפסקה לא אפשר עכ"ל. וגם הר"ן בחידושיו שם כתב וא"ת הא לכ"ע בעינן הפסק טהרה וליכא י"ל כיון דקתני יום א' טמא ראיתי משמע שהפסיקה בטהרה שאל"כ איך יודעת שיום א' בלבד ראתה עכ"ל. ואם איתא דהא דבעינן הפסק טהרה לרב אינו רק מדרבנן לבד מאי קא קשיא להו דבפשיטות מצינן למימר כיון דהתם ס"ל טבילה בזמנה מצוה דאורייתא משום שהצריכו רבנן הפסק טהרה להחמיר עליה ולא מבטלינן טבילה בזמנה דאורייתא אלא ודאי דס"ל דהפסק טהרה מדאורייתא בעינן וראיתי בדברי אא"ז מהרש"א שהקשה ג"כ אהא דקאמר ואי ס"ד דלא בעי ספורין לפנינו לטבילה ביממא נמי כו' ואע"ג דרב נמי לא קאמר דבעי הפרשה בטהרה והך דטועה איכא לאוקמא דלא הפרישה בטהרה בודאי בסופן אעפ"י שאין תחלתן אבל לגבי טבילת מצוה בזמנה אף בלא הפרשה בטהרה בודאי משום ספיקא שמא הפרישה בטהרה צריכה טבילה בזמנה:

וכן נראה מדברי התוס' שכתבו אהא ד"ד לנדה וכן לזיבה מכאן אין יכול לדקדק דלא בעינן ספורין לפנינו מדטובלת אע"פ שלא הפסיקו בטהרה כו' הרי לך בהדיא לרב דבלא הפסיקו בטהרה נמי לא בעינן ספורין לפנינו וטובלת משום דבזמנה דשמא הפרישה בטהרה באותו היום עכ"ל:

ודבריו נכונים דנהי דנימא דלכך מועיל לרב סופן אע"פ שאין תחלתן משום דעכ"פ הפרישה בטהרה מ"מ לענין טבילה בזמנה יש להחמיר מספק דשמא באמת פסקו מלראות והיה הפרשה בטהרה משא"כ אם נימא דבעינן ספורין בפנינו א"כ כל זמן שאין יודעת שספורים הם נקיים אין הטבילה מועלת כלל ע"י ספק ספירה ועכ"פ גם אא"ז מהרש"א מודה דספיקא דאורייתא הוי כשלא הפרישה בטהרה וכדאמרינן בההיא בנדה דף ס"ח בדקה עצמה ביום השבועה שחרית ומצאה טמאה ובין השמשות לא הפרישה ולאחר ימים בדקה ומצאה טמאה רב אמר זבה ודאי ולוי אמר זבה ספק כו' וכן תני לוי במתניתין ולאחר הימים בין בדקה ומצאה טהורה ובין מצאה טמאה הרי זו ספק זבה ע"ש ופשיט' דרב מחמיר טפי מלוי לענין בדקה ומצאה טמאה למשוי לה זבה ספק ולא פליג אלא במצאה טהרה להקל ומודה בהא דהוי זבה ספק וכן פסק להדי' פ"ו מהל' א"ב ועיין ברמב"ן אהא בריית' דמותיב מינה ריב"ח כתב לתרץ דשאני התם כיון דילדה ודאי פסקה רק מבריית' דטועה יום א' קשי' ליה ע"ש ונראה דלא ניחא לי' להרמב"ן והר"ן בתירוץ מהרש"א ז"ל דס"ל דאף מ"ד דלא בעי ספורין לפנינו היינו דוק' היכא שהי' הפרשת טהרה דאז מחזיקין להימים שאחריהם שהם נקיים וטהורים וה"ל כאלו ספורין ובדוקין לפנינו משא"כ כשלא הי' שם הפסקת טהרה כלל א"כ הימים שאחריהם ספק ואינם ספורין ובדוקין כלל דאדרבה אית לן לאוקמינהו אחזקת טמאה והתורה אמרה וספרה לה ואא"ז מהרש"א שפיר כתב בשיטות התו' דמשמע מדבריהם דאי לא בעינן ספורין לפנינו אף בלא הפסקת טהרה נמי אית לן להצריך טבילה ומ"מ אפשר דגם הרמב"ן מוד' לזה ואפ"ה שפיר כתב לפי מה שכתבו התוס' ולחלק בין זבה קטנה לזבה גדולה שפיר בעינן ספורים לפנינו דבדידה כתב וספרה לה. ולפ"ז י"ל דכ"ע מודו בהא דבזבה גדולה בעינן ספורי' לפנינו אלא מדרב דאמר סופן אע"פ שאין תחלתן משום שהי' הפרשת טהרה ה"ל כספורין לפנינו משא"כ היכא דליכ' הפרשת טהרה דה"ל ספק זבה לא מיקרי ספיר' כלל ושפיר קשי ליה להרמב"ן בההיא דטועה יום א' ל"ל כל הני טבילות שהרי לא הי' שם הפסק טהרה וממילא דאין כאן ספירה כלל ואין להאריך:

ועכ"פ מבואר דבלא הפרשת טהרה הוי ספק זבה דאוריית' וא"כ בגוונא דנ"ד אם לא היתה יכולה להפסיק בטהרה אע"פ שמרגשת בעת יציאת הדם שהיא מחמת מכה יש לחוש שמא עוד המקור פתוח ואייתי דם עם המכה וכמו למ"ד ווסתות דאוריית' אך כבר כתבתי בענין השאלה שהאשה שפיר יכולה להפסיק בטהרה ובענין אם תמצ' בימי ליבונ' ומבואר בפוסקים דתולה במכ' אך זה דוק' אחר ג' ימים ראשונים ובתוך ג' נחלקו אא"ז רמ"א והש"ך אם תולין במכה שבגופה שידוע שמוציאה דם ובתשובה אחת הארכתי בזה וכתבתי ליישב דעת אא"ז ורמ"א על נכון ותירצתי כל הקושי' שהוקשו עליה האחרוני' ז"ל ולדעת רמ"א הסכים המנחת יעקב ושו"ת פנים מאירות ח"ב ושם כתבתי שמ"ש הרשב"א בתה"א להקל מחמת מכה אף בשעת ווסתה משום שא"א למיקם עלה דמלת' שא"כ אף אוסרה על בעלה ר"ל דהא יכול להיות שנראה כמה פעמים מחמת מכה ולא תוכל להפסיק בטהרה כלל והלכך אם נטמאה עכשיו בראי' זו יכול להיו' שלא תטהר עד עולם ולא רצו להחמיר כ"כ וא"כ מכ"ש בזה שאם תחוש למה שתמצ' בג' ימי לבונה מה תעשה אשה שיש לה מכה בגופה וכי ידיה בין עיניה בכל רגע לשמור שלא יטפטף דם המכה וכן ברואה דם במ"ר דתלינן שהיא מחמת מכה שבגופה כמ"ש הרמב"ן פרק וא"כ איך נעשה כשתראה בעת ווסתה מן המקור וע"כ דבכה"ג אין חוששין אף בג' ימים הראשונים:

איברא שי"ל דבזה כ"ע מודו כיון שדם זה הבא רגלים לדבר שהוא זב מן המכה לית לן למיחש לדם מקור שיבא עמו וע"כ לא נחלקו על הרמ"א אלא בידוע שמכתה מוציאה דם אבל מ"מ אין ידוע אם הדם שלפנינו בא מן המכה משא"כ היכא שידוע שדם זה הוא מן המכה לא גרע שלשה ימים הראשונים מאם רואה בשעת ווסתה וידוע שבא מן המכה דאין חוששין שמא דם ווסתה מעורב בו אע"ג דאין זה רק למ"ד ווסתות דרבנן מ"מ הך מימרא דשלשה ימים ראשונים אין לה יסוד בש"ס כ"א מקור הדין מסה"ת ושאר פוסקים שנמשכו אחריו ומסבר' דנפשיה כ"כ דכל שלשה הימים ראשונים י"ל שעדיין לא פסק דם המקור לגמרי וא"כ פשיט' שאין להחמיר בזה יותר מבשעת ווסתה אף שהיא תחלת ראי' וכ"כ בד"מ שסה"ת והמרדכי חומר' בעלמא הוא שהחמירו בזה וא"כ בנ"ד שהיא מרגשת בעת יציאת הדם כשהיא דם המכה שזב משם כ"ע מודים ועיין בש"ך בשם הב"ח סי' ק"ע באשה שדם יוצא תמיד משחין שבגופה שתולה אף בג' ימים הראשונים דאל"כ לא תוכל לספור ז' נקיים לעולם כו' אבל מוכה שחין דכל שעה יוצא ממנה דם כו' ע"ש שפשטא דכגוונא דנ"ד שיודעת שדם זה מן המכה שאין לחוש כלל וכן הט"ז מסיק במכה שא"א לזהר תולה בה וא"כ כ"ש היכא שמרגשת בעצמה שדם זה שמוצאת עכשיו הוא דם מהמכה שאינו חוששת שמא יצא עמו מדם המקור ג"כ אפי' בתוך ג' אך היכא שאינה מרגשת בשעת בדיקתה בימי ליבונה שדם זה מן המכה לכאורה צ"ע דאע"ג דהד"מ מיקל בזה כשידוע שמכתה מוציאה דם לתלות אף בתוך ג' וימים הראשונים היינו לענין מציאת כתם דכתמים דרבנן משא"כ ברואה ממש ע"י בדיקת העד ומ"ש הד"מ דהא אפי' ברואה ממש הא כתב איהו גופא דיש לחלק בין תחלת ראיי' לימי ספירה שהוחזקת מעיין פתוח אלא דהדר מדמה לה לרואה בשעת ווסתה דיש מי שמקיל משום דווסתות דרבנן וכתמים נמי דרבנן משמע היכא שהיא רואה ממש והוא בתוך ימי ספירה אין להקל:

וראיתי בשו"ת מעיל צדקה סי' הנ"ל בשם הגאון ח"צ ז"ל שכתב ג"כ וז"ל ועוד דלא יהא אלא ספק שקול כיון שהוא בזמן ליבונה כאותה שאמרו כל ספק נגעים עד שלא נזקק לטומאה ספיקו טהור משנזקק לטומאה ספיקו טמא אף זו כיון שהיא צריכה ז' נקיים וס' הם נקיים ספק אינם נקיים העמידנה על חזקתה ואין כאן נקיים ואין ענין למציאת כתם דאיכא למ"ד דאף בשלשה ימים ראשונים תלינן במה דאפשר לתלות דכתם שאני שאינו אלא מדרבנן ולאפוקי זו שלפנינו רואה היא עכ"ל:

ולפענ"ד אין מזה ראיה דהכא אפשר דלא הוי ספק השקול כיון דהאשה זו יש לה ווסת קבוע ואין דרכה לראות שלא בשעת ווסתה ואע"ג דבימי ספירתה הוי מעין פתוח מ"מ כל שהפסיקה בטהרה אין לחוש שמא ראתה וכמ"ש התוס' בריש גיטין שאינה בחזקה שתהא רואה כל שעה משא"כ במכה שהיא מוציאה דם בכל שעה תלינן בה ומ"ש מנגעים יש לדחות לפמ"ש התוס' בכתובות דף ע"ה דבה פליגי ר"י ורבנן וס"ל לר"י דאזלינן בתר חזקה דגופא וקיי"ל כר"י התם כדאמרינן בב"מ דרבה ב"נ אמר טהור כו':

אלא דלכאורה לא שייך כאן חזקה דגופא כיון דס"ס ראתה אלא שיש ספק בדבר אם ממקור או ממכה וצריכין אנו לומר דאין דרך להיות רואה בשעת ווסתה וא"כ הל"ל נמי חזקה דגופא ומצאתי בשו"ת נודע ביהודה סי' ס"ג בשם הגאון מו' חיים כהן ז"ל שכ"כ והביא דברי התוספות וע"ש מ"ש הגאון נ"ב ז"ל על דבריו ועיין בריש פ"ד דנגעים שהביאו דברי הר"מ באריכות יותר ומחמת הנחיצה אני מקצר ועולה כעת:

ולפי המבואר מדברי הנ"ב סי' מ"א אית למיקל בכה"ג אף בימי ליבונה וכתב טעמא משום דתולין במצוי בין להקל בין להחמיר והמקור אין דרכו להוציא דם שלא בשעת ווסתה והמכה דרכו להוציא דם ועיין בדבריו בסי' נ"ט לענין דם שנמצא בשעת הטלת מ"ר ודעתו להחמיר כשלא פסקה בטהרה כלל משא"כ כשפוסקת בטהרה וסופרת יום א' עכ"פ נקי נראה שיש לסמוך בכה"ג לתלות במכה אף שהדם בא על ראייה בצירוף הס"ס שכתב רמ"א ובנ"ד אם תמצא בתוך הנקיים כמראה אשר רואה מחמת מכה שהדם מעורב עם צחציחות מוגלא ודאי רגלים לדבר דממכה קאתי וגם יש לצרף מה שכתבתי לעיל דכה"ג אית לן למיזל בתר קורבא וכסברת הפ"י לענין דם בתולים ולכך נלפענ"ד כיון שיש מקום קולא אף אם תמצא בתוך הנקיים לתלות במכה זו יש לה לנהוג כך מתחלה יש לה לנהוג כדת הנשים לאחר שתפסוק מראייתה תבדוק עצמה בהפרשת טהרה ולבדוק עצמה בכל יום מימי הנקיים אולי יעלה בידה ואם תבחן שנים או שלשה פעמים ולא יעלה בידה השבעה נקיים לגמרי אע"פ שכתבתי שיכולה להקל בזה שלא לסתור ספירתה אם מראה הדמים שנין כאשר רגילה לראות ממכתה ומכ"ש אם תרגיש שהדם מוצא מן המכה מ"מ יש לה לנהוג משם ואילך להפסיק בטהרה ולהתחיל בספירת נקיים עכ"פ יום או יומים ויותר כפי האפשר וכאשר תרגיש כי נתמלאה האבעבוע וקרוב שיפקע ע"י דחיקת העד מוטב שלא תבדוק כלל מן הוא והלאה כלל אע"ג דלכתחלה צריכה בדיקה בכל יום מ"מ כיון דבדיעבד סגי כשבודקת פעם אחת בתוך השבעה מלבד בדיקת הפסק טהרה יכולה היא לעשות כך לכתחלה ועדיף טפי להקל עלי' בלא בדיקה משנצטרך להקל לה כשתראה ולתלות במכה מ"מ אינה יוצאת מידי טומאתה שתפסיק בטהרה יום א' עכ"פ בתוך השבעה וכדכתיבנא:

ועיינתי בספר סדרי טהרה וראיתי שהאריך הרבה בזה וכתב דכיון דפסקינין תחלתן וסופן ולדיעה זו צריך ספורין לפנינו דהיינו ספורין וודאין וא"כ אף שי"ל שתולין במכה נקיים ודאים לא הוי דהא איכא למימר נמי דדם נדה היא כו' ואפי' בדקה יום ראשון ושביעי ונמצא טהורה ובינתיים ראתה לא מהני דמן הסתם אמרינן כיון שראשון ושביעי טהור כולם יצאו בטהרה אבל היכא דראתה בינתים אותן ימים שראתה לאו ודאי נקיים הם וליכ' למימר דגרירא בתר ראשון הא חזינן דנשתנם מיום ראשון דבו לא חזי' והשת' חזי' ואולי הוי חזי' בראשון לא היינו תולין במכה:

ולענ"ד אין דברים מוכרחים דהא בכתם מקילין אפי' תוך הז' נקיים ואמרינן דמעלמא אתי ולא אמרינן דלא גרירי בתר ראשון דלא אשכחת בי' ולא מידי ואי הוה משכח בי' לא תלינן ולפי מ"ש סה"ת והשת' הא אשכח דמא ואפ"ה לא חיישינן להכי לענין מכה שבגופה המוציאה דם דמסתבר לתלות בה כמו בכתם דתולין דמעלמ' אתי גם מ"ש דלפי מ"ש הרשב"א דע"י בדיקה אלו מוחזקים כל הימים ובזה עינינו רואות שנשתנה ימים אלו שראתה בהם מימים שבדקה בהם שלא ראתה כלל ולפענ"ד אין בזה שינוי כלל דלענין שלא תרא' דם מקור שפיר מחזיקין מיום א' לשאר הימים כיון שאין דרך לראות שלא בשעת ווסתה משא"כ המכה ווסתה להוציאה דם בכל פעם וכי בשביל שמזדמן לפרקים שאינו מוציא דם שבשעת שמוצאת היא דם המקור דא"כ בתחלת ראיי' נמי נימא הכי אם לפרקים אינה מוצאת דם אלא ודאי דמשום הא לא ארי' וכך דרכה של מכה להגלע ולהוציא דם ותלינן מכה כמו שתולין בתחלת ראיי' שבא לה ווסת קבוע והוא עלולה לראות ומכ"ש להפוסקים דאף בשעת ווסתה תולין וכיון שאנו תולין במכה ממילא דדם זה הנמצא כמאן דליתא דמי וכאילו לא בדקה כלל בימים אלו והרי זה כאילו ראתה מראה דם טהור אעפ"י שביום ראשון לא ראתה כלל לא חשיב שינוי כלל ומ"ש עוד דהא דבעינן ספורין לפנינו ספק אם היא מדאורייתא ואי קשיא מנ"ל דדיעבד אינו מעכב י"ל דאית ליה שום לימוד ע"ז לפי זה י"ל כל הראוי לבילה כו' משא"כ במכה דאין ראויה לבדיקה עכ"ל ולפי ענ"ד נראה ודאי מאן דס"ל סיפורין בפנינו בעינן הוא דאוריי' מדכתיב וספרה וכאשר האריך הס"ט גופא לעיל מינה וזה מוכח ממאי דמוקי הך דטועה דלא בעינן ספורין דאל"כ הנך טבילו' ל"ל סו' ומ"מ בדיעבד אינו מעכב וכמ"ש לעיל בשיטת הרמב"ן והר"ן דס"ל דלרב בהפסק טהרה חשיב כל הראוי לבילה דאין זה אלא בדבר שהוא מגזרת הכתוב אבל הכא טעמא הוא שלא הקפידה תורה בדיעבד שע"י בדיקה דחד יומא או תחלתו וסופו כולהו גרירי בתרי' וגם י"ל דראוי לבילה ע"י שפופרת ואף אם המכה במקור אפשר לבדוק כשלא נמצא דם על המכחול כ"א בשנוגעת בו במקום המכה ממש ולענ"ד אף עפ"י שבס"ט שם מחמיר בזה מ"מ אפשר שיודה כגוונא דנ"ד די"ל שדם המכה הוא ניכר ומשונה מדם ראייתה דבכה"ג מציאת דם זה אינו מעלה ומוריד והוי כלא בדק כלל ומכ"ש במרגשת שבא ממכה וכמש"ל בבא זאב ונטל בני מעים אי זאב ודאי ניקב הוי כניטל ולא החזירם כלל וה"נ פשיטא דבכה"ג הוי כלא בדק כלל ולפמ"ש לבדוק רק יום או יומים ותו לא אין כאן בית מיחוש אף לדבריו ז"ל ואם אפשר לה בבדיקת ראשון ושביעי מה טוב:

שוב עיינתי בספר חוות דעת כתב גם כן בסי' קצ"ו באשה שראתה דם ממש ויש לה מכה שמוציאה דם אם יש לה הפסק טהרה ומוצאת יום א' נקי שפיר דמי וכ"כ בסי' קפ"ז ומ"ש שם בסי' קצ"ו דהא דבעינן ספורין לפנינו אף ראיית דם בלא הרגשה מעכב מדאורייתא דהא עיקר הבדיקה משום דם הבא שלא בהרגשה דאל"כ בדיקה ל"ל ולענ"ד לא נהירא דכיון דבלא הרגשה לאו מדאורייתא אינה סותרת מדאורייתא והא דאמרינן דבעינן ספורין ובדוקין משום דאל"ה איכא למימר דארגשה ולאו אדעתה או הרגשת מ"ר הוא וכמ"ש התוס' שם דף כ"ח לחלק בין זמן מרובה לזמן מועט ע"ש וגם שאר דברים שם תמוהים לפענ"ד ומ"ש בסוף דבריו דספק לא ראתה אפשר דלא נחשב לספק כלל משום דכי לעולם לא תראה כו' והיינו לפי דבריו שם דנקט ס"ס שמא לא ראתה כלל מעיקרא אע"ג שתהיה בשעת ווסתה ווסתות דרבנן וע"ז קאמר דאין זה ספק כו' אך לפי ענ"ד שפיר מחשב ספק דע"כ לא כתבו התוספות והפוסקים הך סברא דשעת ווסתה טמאה משום דכי לעולם לא תהיה טמאה אלא לענין דלא מוקמינן בכי הא אחזקת טהרה אבל מ"מ בשביל זה מכלל ספק לא יצא ואם היה ידוע לנו שדם זה מהמכה היינו מטהרין אף בשעת ווסתה משום דווסתות דרבנן כמ"ש הס"ט הילכך אף שאין ידוע שדם זה מהמכה עכ"פ ספיקא הוי ומ"ש בסימן קפ"ז סק"ה ראיה מנזיר דף ס"ה דאמר רבא לא תימא ספק חזא כו' ופירשו התוספות כגון שמצא ש"ז וזיבה כו' דאם ספק ש"ז או זיבה אפילו נזקק לטומאה טהור כו' לפענ"ד פשוט דאין לפרש בספק כה"ג כדאמרינן בנדה דף ל"ה זיבה בא מבשר המת ודומה למי בצק של שעורים דיהה ודומה ללובן ביצה מוזרת משא"כ ש"ז. גם מ"ש שם דאף בתוך נקיים אמרינן שהיא בחזקת שתטהר באותו יום וכדאמרינן ביבמות אשה זו בחזקת היתר לשוק כו' אף עפ"י שהספק אירע בחיי בעל כו' אין הנידון דומה דהתם הרי מ"מ הבעל וקברו מוכיח עליו כמ"ש הרשב"א שם וחזקת איסור קמא אזיל בודאי משא"כ כאן דהך ספק שמא ממקור הוא מחזק חזקת חזקה ראשונה ומה שהיינו מוחזקת שתטהר לאותו יום היינו כשלא נופל מקרה חדש שיסתפק עלינו את הענין ושם המקרה שאירע הוא שזרק גט לערוה ומוקמינן הערוה בחזקת שלא נתגרשה כמ"ש התוס' ואף למאי דאמר אביי א"ה בקידושין נמי נימא הכי והתם הספק מחזיק חזקת איסור אשת איש דמעיקרא מ"מ אמרינן עליך הראיה לברר שנעשה מעשה כמ"ש הרשב"א שם משא"כ כאן שהרי דם לפניך והוא מכניס אותנו לבית הספק לא שייך עליך ראיה והארכתי בענינים אילו בקונטרס כללי חזקה שלי כמ"ש בספרי בית אפרים. ושם תמהתי על דברי ספר הנ"ל במ"ש שם בסימן ק"י וסימן קצ"ו וביארתי הכל על נכון בס"ד ע"ש סיומא דפסקא דאתתא דא שריא לבעלה ויש לה להתנהג כאשר כתבתי למעלה ויש לה למעט בבדיקות הן בבדיקות אחר תשמיש או בדיקות שצריכה לבדוק אחר ראיית ווסתה רק שצריכה הפסק טהרה ולספור נקיים אשר תוכל (ועיין בח"ד סי' קפ"ז שכתב במכה שאין ידוע שמוציאה דם אין לה לבדוק עצמה שאם תמצא תהיה טמאה ותמתין עד שתרגיש ותטמא ובנ"ד שאף אם תמצא היא טהורה כמ"ש מ"מ טוב יותר למנוע מבדיקות אם לא שתרגיש שנפתח מקורה) וצריכה לדקדק כאשר תמצא דם על בגדה או כשתביא עצמה לידי בדיקה שיהיה כמראה אשר רגילה לראות מחמת מכה ואם יראה לה קצת שינוי אין לה לסמוך על עצמה רק תבוא לפני החכם המורה גם נלענ"ד שיכולה היא לעשות בדיקת הפסקת טהרה אימת שתוכל אף שיהיה קודם חמשה ימים לשימושה וספירת נקיים תתחיל אחר חמשה ימים אף על פי ששו"ת צ"צ מחמיר בזה היינו משום שלא היה כוונתה לבדיקת הפסק טהרה וכמ"ש שם טעמא משום מלתא דלא רמיא משא"כ היכא שמתחלה היא קובעת עצמה לבדוק עצמה לשם הפסק טהרה שפיר מהני ואולי יקל בעיני' להיות מוצאת עצמה טהורה בעת ההיא יכולה היא לבדוק עצמה לשם הפסק טהרה ולהמתין עם ספירת הנקיים עד אחר חמשה לשמושה מחשש פליטת ש"ז ואחר תספור ונקתה ונזרעה זרע ובעלה יהא זוכה במקחו ולא יגרע עונתה ושארה כדת של תורה כנלענ"ד אם יסכים עוד חכם מובהק מורה גם הוא יורה לבל תהי אשה עצורה כי היא נקיה וטהורה ועלו דברינו בטהרה דברי זעירא מן חברייא הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד:

תוכן העניינים

בית אפרים יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה