בית אפרים יורה דעה· רבי אפרים זלמן מרגליות
שאלה מז
שאלה אשה שדרכה למצוא על העד שבודקת עצמה אחר הטלת מ"ר קרטין שחורים ושלא בשעת הטלת מ"ר אינה מוצאת קרטין כאלה ויש לה ווסת והיא מרגשת כאב במקום שיוצאת השתן תמיד רק לפעמים היא מרגשת קודם מ"ר ולפעמים היא מרגשת הכאב תיכף אחר הטלת מ"ר ולפעמים היא מרגשת כמעט בכל יום כאב למעלה מטיבורה ולפי דברי הרופא מומחה אמר שהשערות הנ"ל אינם באים מן המקור רק מהתחלת הפרוזדר שם יש לה איזה שערות וכו' גם היה לה בדיקה במקור ע"י מוך ג' פעמים ועלה בידה שמצאה המוך נקי עכ"ל השאלה ותשובתה בצידה אשר העלה הרב הגאון המפורסם מוהר"ר מאיר האב"ד דק"ק פה להתירה שלא בשעת ווסתה והרחיב בזה בטעמו ונימוקו:
תשובה דברי הגאון האבד"ק א"צ חיזוק שגם הגאון בשו"ת צ"צ המחמיר דלא סמכינן על כאב שיש לה אלא כשנמצא גם תוך מ"ר או כשהכאב הוא בשעת הטלת מ"ר מהני בדיקה אבל אם אינה מוצאת בתוך מ"ר וגם בשעת הטלת מ"ר אינה מרגשת כאב אף על פי שמרגשת כאב קודם לכן ואח"כ לא מהני מ"מ בנ"ד יש כמה צדדים שי"ל שגם הצ"צ מודה בזה ומ"מ לרווחא דמלתא אימא בה מלתא דתמיהה מדכר דכירנא שזה ימים כביר נפלאתי על הגאון בעל צ"צ שהפריז להחמיר בזה ואין דבריו מוכרחים לענ"ד ומתחלה אבאר מ"ש דע"כ לא התיר מהרי"ו על ידי בדיקה אלא היכא שנמצא דם גם במ"ר בספל כיון שזה לאו ממקור אתי דאין דרך דם המקור לצאת עם המ"ר אית לן למימר דגם הדם שנמצא על עד אחר הטלתה מתמצית הדם שיצא ממ"ר הוא כיון שהמוך נקי ולא נמצא עליה דם אבל אי לא נמצא דם בספל שמטלת בו מים לא התיר דהכי משמע מדבריו בסי' כ"ה כו' ואז אם המ"ר מצערות אותה בשעה שהם יוצאין ונמצא בתוך הספל דם כו' ולכן איכא למימר דוקא בכה"ג שנמצא דם גם במ"ר הוא דאיכא למשרי אפילו בשנמצא גם אחר הטלתה על העד מטעם דפירשתי דכיון שההוא דם שנמצא במ"ר ודאי לאו ממקור קאתי תלינן גם דם זה שנמצ' אחר הטלתה שהוא מתמצית כו' עכ"ל ודבריו תמוהים בעיני דאם כדבריו דעיקר טעמו משום דדם הבא עם מ"ר ודאי לאו ממקור אתי אם כן איך לא חשש לדעת מהר"ם שבמרדכי דס"ל דאף לר"י יש לחוש דלמא בתר דתמו מיא ואין היתר אלא ביושבת על שפת הספל כו' ואם באמת מיירי בהכי א"כ הו"ל לפרושי דבשעת הבדיקה עם המוך תהא יושבת על שפת הספל ומזנקת לתוך הספל ומכ"ש דהו"ל לחוש שמא תהא עומדת ושותתת דבכה"ג גם הרא"ש ס"ל דטמאה אף לר' יוסי ואם נאמר שמהרי"ו ס"ל בהא כדעת הרמב"ם ודעימיה דמתיר בכל גווני זה דבר שאין הדעת סובלתן כידוע כי רוב פסקי גאוני אשכנז מהרי"ל ומהרי"ו ותה"ד הם נמשכים אחר פסק מהר"ם ובכל יום מחבבים את דבריו ואיך נאמר שמהרי"ו בזה אחר הדלת שם זכרונו ומכ"ש לפי מה שמבואר במרדכי שמהר"ם חשש לדעת ר"ח דס"ל דטמאה משום כתם אף לר' יוסי ומהרי"ו שם הזכיר מזה וכתב דבעובדא כזה גם הנך רבוותא מודו ע"ש:
אמנם מבואר למעיין בתשובת מהרי"ו דבעובדא דידיה לא היתה מוצאת דם אחר מ"ר כלל רק בתוך הספל בלבד כמ"ש שם ואשתקד כשהי' מהר"ן מאיגרא כו' על אשתו שהיתה משתנה דם כעובדא דידן כו' וזה מבואר למעיין היטיב בכל דבריו בתשובה שם וכן מוכח ממ"ש ראיה מכתמים דתלינן במידי דשכיח כגון מעוברת בשאינה מעוברת כו' ודוחק הוא לחלק דהתם לא הרגישה מידי כו' דשמא ה"נ דהרגישה לא הוה הרגשת דם המקור דודאי דבר זה מצער אותה בענין אחר ממה שמצערת אותה דם המקור ולא מיקרי הרגשת בשרה דהרגשת מ"ר הוא ולא הרגשת דם נדות עכ"ל הרי להדיא דמיירי בשעת יציאת מ"ר אלא דס"ל שאין זה הרגשה דהרגשת מ"ר הוא ואם איתא דעיקר החשש שם משום הדם הנמצא אח"כ בעד א"כ פשיטא שי"ל דהרגשה מעליא הוא כמ"ש בתשובה שלפני זה מדברי הרמב"ם דס"ל דבכה"ג חזקת דם מן המקור בא בהרגשה ואף שי"ל דאף בכה"ג ס"ל למהרי"ו לפלוגי מ"מ צריך לחלק באופן אחר ולא באופן שחילק דההיא לא קאי רק לענין הדם שנמצא בתוך מ"ר וכן מבואר ממ"ש אח"כ ועוד אם בשעה שמשתנת דם אז גם כן היא משתנת חול אז מוכחא מלתא כו' כללא דמלתא שכל דבריו שבתשובה שם הם סובבים על דם שנמצא שהיא מוצאת בספל של מ"ר וכן בסימני התשו' איתא שמצטער' בשעה שמשתנת ומצאה דם במ"ר ולא מיירי כלל בנמצא אח"כ ונראה דבאמת מהרי"ו ס"ל כדעת מהר"ם ואף בתוך מ"ר אין היתר כ"א ביושבת על שפת הספל כו' ולכך כתב שם להתיר כיון שהיא מצערת הרבה עדיף ממכה דמוכחא מלתא שבא הדם עם המ"ר ממקום מ"ר כו' והיינו שכתב אח"כ ועוד ראיה גדולה הפעולה עם הירק כו' ואפשר דבכה"ג אפילו ר"מ מודה כו' והיינו משום דמסתבר טפי למיתלי במ"ר וגם רבוותא דמפרשי דהוי טמאה משום כתם על עובדא כה"ג לא אמרינן עכ"ל ר"ל דבכה"ג גם ר"ח מודה דאין חוששין ולפי"ז שוב אין לחלק בין אם נמצא תוך מ"ר או תיכף אח"כ כיון שגם בתוך מ"ר גופא יש לחוש דלמא מן המקור קאתי רק שאנו מתירין מטעם הרגשת כאב ואם כן כשמוצאת אחר מ"ר נמי יש להתירה מטעם זה בצירוף הבדיקה ודוחק לומר דדוקא בתוך מ"ר מתיר כיון דדעת הרמב"ם ושאר פוסקים להתירה בלא"ה ז"א דלפי זה היה לו להצ"צ להחמיר יותר דהא איכא למימר דמהרי"ו לא התיר כ"א במוצאת בתוך מ"ר ואח"כ אינה מוצאת כלל הא ל"ה לא תלינן הדם שאח"כ במ"ר וכסברת מהר"ם במרדכי לפי דעת הרמ"א ועוד יש מקום להחמיר לפי שבעובדא דמהרי"ו היה עוד כמה סברות להתיר אך דכל זה אינו דמהרי"ו לא כתב הנך סברות אלא לרווחא דמלתא ועיקר טעמו דכיון שמצערת בשעת יציאת המ"ר מוכחא מלתא שבא הדם ממקום מ"ר אין לנו לומר שבא ג"כ מן המקור ר"ל בשעת יציאת המ"ר ואם כן ה"ה כשמוצאת בעד תיכף אחר מ"ר דג"כ מוכחא מלתא כיון שמצערת הרבה שהדם בא עם המ"ר דאין לחלק בדבר וכמבואר ג"כ מדברי מהרי"ל שמיקל בזה אף בבדיקה שאחר מ"ר ומהרי"ו לא היה לפניו באותה שעה התשובה של מהרי"ל כמבואר שם שכתב שראה אותה תשובה ודקדקו בה והתירו האשה לבעלה ונאמנה שכחתי באיזה דרך שהתיר הגאון מהרי"ל ע"ש הרי דמהרי"ו הסכים להתיר עפ"י תשובת מהרי"ל ומ"ש הצ"צ דמהרי"ל לא רצה להתיר בהדיא אע"ג דהיה מצדד להתיר ועיקר היתר דידיה לא היה אלא משום שלא היה דם אדום אלא כהה כמוגלא וכן משמע מדברי האגור הביאו ב"י כו' ואני תמה בזה שהרי להדיא כתב מהרי"ל דאף בשעת ווסתה היה ראוי להתיר ע"י תקנה דלעיל הואיל ומצטערת הרבה מאד במ"ר כו' מ"מ לא מלאני לבי להקל כיון דאיכא מרבוותא דפסקי ווסתות דאורייתא ומ"מ בין עונה לעונה נראה לסמוך על התירים דלעיל כו' הרי להדיא דבשלא בשעת ווסתה מלאו לבו להקל ומ"ש גם יש קצת ראיה דלאו מן המקור בא הואיל ואינו דומה למראית דם כו' אינו רק לסניף בעלמא כדרך כותבי התשובות להראות פנים בנידון שלו לטהר בק"ן טעמים וכמבואר ממ"ש קצת ראיה כו' וגם בהגהת ש"ד הועתק תשובת מהרי"ל ושם איתא גם יש קצת סמך דלאו מן המקור בא וגם האגור כתב בלשונו ועוד בכאן יש סמך כו' ותמהני על הצ"צ שכתב משמעות מהאגור דעיקר טעמא משום שאינו דומה לדם ממש ולענ"ד אדרבה מלשון סמך משמע להיפך שאינו רק סמך בעלמא ואעפ"י שקיצר בטעם הראשון וכתב אבל מוהר"ר שלום (נראה שהוא ט"ס וצ"ל הר"ר שמריה) כתב כו' ידוע שדרכו של האגור לקצר תשובת מהרי"ל ולהביאם בספרו אחת הנה והדבר ברור שמהרי"ל התיר מטעמא דמצערת וגם בצירוף הבדיקה וסהדא רבא מהרי"ו שכתב שהתירו אשה אחת שהיתה משתנת דם עפ"י תשובת מהרי"ל על מעשה כה"ג והתיר ודקדקנו באותה תשובה והתרנו ונאמנה שכחתי כו' הרי מבואר שהתירו ע"פ תשובת מהרי"ל רואה דם ממש אלמא דס"ל דמהרי"ל נקט טעמא קמא לעיקר ומי משלנו בקי בלשון מהרי"ל טפי ממהרי"ו ומהר"ז כהן ומהר"ן מאיגרא שקיבלו ממהרי"ל ז"ל ואין לדחות ולומר שהם דקדקו באותה תשובה שיש להתיר במשתנת דם אף בדם ממש משא"כ אם אינה מוצאת בספל רק אח"כ לא התיר רק מטעם הב' שלא היה מראה דם ממש ובאמת כל זה אינו במשמע דממהרי"ל משמע שאין לחלק בין בשעת מ"ר או אח"כ:
אמנם בצ"צ שם כתב אחר כך א"נ בשלא מצאה דם תוך מ"ר אלא שכואב לה הרבה בשעת הטלת מ"ר ממש והיא בודקת עצמה כו' ואח"כ נמצא המוך נקי טהורה כו' ולפי"ז תימא עליו שלמה הוצרך לדחוק בעובדא דמהרי"ו ומהרי"ל שהרי לפי מה שמבואר בדבריהם דאינהו מיירי שהיו המ"ר מצערין אותה בשעה שהם יוצאים ממש ובכה"ג איהו גופיה ס"ל להתיר אף בלא נמצא תוך מ"ר ונמצא אח"כ מראה דם ממש אמנם באמת אין טעם לדבריו בזה דאם נימא דכל שאינה מרגשת בשעת הטלה אמרינן דבתר דתמו מיא אתי דם ממקור א"כ אף במרגשת בשעת הטלה נמי נימא הכי שזה הדם הנמצא אח"כ בתר דתמו מיא אתו ומ"ש מהרי"ו דעדיף האי מאשה שיש לה מכה כיון שמצערת בשעת הטלת מ"ר מוכחא מלתא שבא הדם עם המ"ר ממקום מ"ר דזה לא שייך רק כשיצא דם עם מ"ר אבל אינו מעלה ארוכה לענין הדם שנמצא אח"כ על העד וע"כ לומר דאף בנמצא דם אח"כ לחוד תלינן במקום מ"ר כיון שהיה לה כאב קודם מציאת הדם בשעה שיצאו מ"ר רגלים לדבר דלאו ממקור אתי כיון דלעולם אינה רואה אם לא שהבטן כואב לה כו' וזה דרכה של אשה להרגיש כאב המכה בטרם תחיל דם המכה לעקור לצאת א"כ מה"ת לא נאמר במרגשת כאב אחר הטלת מ"ר תיכף סמוך להטלה ואז היא מוצאת הדם שדם מכה הוא כיון דאינה מוצאת רק אחר יציאת מ"ר וע"י כאב דוקא וגם הא קמן שהמוך שעל המקור הוא נקי ומה לי כאב שבשעת הטלת או אח"כ כיון דסוף סוף בתר דתמו מיא אתי דם שהרי בתוך מ"ר לא נמצא וע"כ שהכאב דינו כמכה לענין זה עכ"פ דסומכין על הבדיקה זה מבואר ממ"ש מהרי"ל היה ראוי אפילו בימי עונה להתיר עפ"י תקנה דלעיל הואיל וכתבת שהיא מצטערת מאד במ"ר דכה"ג השיב מהר"ם להרא"ש דאפילו בשעת ווסתה טהורה ברואה דם מחמת מכה כו' דבאותה תשובה הקיל שלא בשעת ווסתה אפילו אינה מרגשת דמחמת מכה אתי כו' אלמא דמדמה כאב מה שמצטערת במ"ר למכה ממש וא"כ מה לי כאב בשעת הטלת מ"ר או אח"כ דהא על מכה סמכינן אף שהיא במקור או בפרוזדר ובאמת קצת משמע מדברי מהרי"ל דלא מיירי רק בכאב שהוא בשעת הטלת מ"ר ובזה מתיר ודאי אפילו במראה דם ממש שהרי כתב אכן לפי מ"ש הר"ר שמריה שצריך לישאל שאינה רואה אלא ממקום מ"ר כמו שהעתקתי בשם גדול וז"ל האשה שמצאה דם ואמרה כו' וכן בדקו מקצת נשים עפ"י ומצאוהו נקי כו' אלמא דאפילו במראה דם ממש התיר אמנם מיירי בחולי שקורין הארין ווינד דהיינו חבורה שמחמת השתן שבלשון אשכנז הארין הוא שתן וזה הכאב הוא נרגש בשעת הטלת מ"ר וא"כ אפשר דוקא בנרגש בשעת הטלה אמרינן שהדם ממנו הוא מחמת מכה זו משא"כ אח"כ אע"פ שכואב לה הרי אין ידוע שיש לה מכה שמוציא דם ואפשר שהכאב הזה בא לה מחמת עקירת דם מן המקור והיא קובעת לה ווסת לראות דם המקור על ידי הטלת מ"ר:
אמנם הח"צ סימן ע"ג כתב וז"ל ומה שדימה בהגהת ש"ד כאב למכה דוקא בהארין ווינדא וכיוצא שאינו בא אלא אחר מ"ר כו' ע"ש מבואר מלשונו דאף אם הכאב אחר הטלת מ"ר הדין כן ואף על פי דבהגהת ש"ד מיירי שכאב הוא בשעת הטלת מ"ר הא חזינן דהח"צ לא הקפיד בלשונו ונקט שאינו בא אלא לאחר הטלת מ"ר אלמא דס"ל דליכא לפלוגי בהכי ואפשר שהיה ידוע לו שכך קורין לכאב הבא אחר מ"ר הארין ווינדא דהיינו חבורה שאחר השתן וכך נראה מדברי אא"ז רמ"א דאעפ"י שכתב וכל זה דוקא כשמרגשת כאב עם מ"ר דמשמע שמרגש' כאב בשעת הטלה גופא מ"מ יש לדייק מסיפא איפכא שכתב אבל אם אינה מרגשת כאב ובודקת עצמה אחר הטלת מים כו' דמשמע דוקא שאינה מרגשת כלל דאל"כ הו"ל למנקט רבותא אף על פי שמרגשת כאב אחר הטלה ומוצאת דם טמאה אלא ודאי דכל שמרגשת סמוך להטלתה מיד יש לתלות בכאב דמ"ר וברישא מיירי שמרגשת כאב בשעת הטלה אף עפ"י שאינה מרגשת בשעת מציאתה כלל אפ"ה תולין בדם מכה ומכ"ש לדעת הט"ז דס"ל דכל שמרגשת כאב דינו כמכה ותולין בה ואף שהח"צ השיג עליו שלא נאמרה לקרות מכה אלא בבאה עם מ"ר מ"מ מודה הוא בכאב שהוא תיכף אחר מ"ר דממכה הוא וכמ"ש:
ובאמת לענ"ד דברי מהרי"ל מורין כט"ז שהט"ז הביא ראיה ממהרא"י וכתב הח"צ שהוא ראיה לסתור כו' ואף דיש לחלק בין כאב קצת לכאב גדול חלילה לסמוך על זה כו' ומה שדימה בהג"ה ש"ד כאב למכה דוקא בהארין ווינדא וכיוצא שאינו בא אלא אחר מ"ר ואדרבא משם ראיה דכאב לחוד אינו כמכה ואף בזה לא התיר אלא בבדיקה ובאינה רואה תמיד אלא עם השתן כו' ולפי ענ"ד דברי מהרי"ל בתשובה ובהגה"ת ש"ד מורין כהט"ז שהרי כתב מתחלה בחולי הארין ווינד להתיר בבדיקה לפי שמוהר"ר שמריה כתב בשם מהר"ם שאם אינה רואה אלא כשכואב לה למטה מטיבורה אז היא טהורה דנאמנת אשה לומר כו' וזה דומה למכה כו' אך יש לך לשאול שאינה רואה אלא ממקום מ"ר כו' ולכך הוצרך בדיקה במוך וע"ז חזר וכתב וכ"ז לנשים שהיה להם ווסת ושלא בשעת ווסתה כו' ואח"כ כתב אף כי היה ראויה בימי העונה להתיר ע"י תקנתא דלעיל הואיל שכתבת שמאד היא מצטערת במ"ר דכה"ג השיב מהר"ם להרא"ש דאפילו בשעת ווסתה טהורה מחמת מכה אי ווסתות דרבנן וז"ל הני מילי כשמרגשת שבא מן המכה שיש לה צער וכאב ומרגשת שהמכה כו' והנה מה שכתב הואיל שכתבת כו' אף על גב דגם מעיקרא שהתיר שלא בשעת ווסתה במצטערת מיירי מחמת חולי הארין ווינד כמבואר מכל מקום לא רצה לסמוך להתיר בשעת ווסתה רק בזו הואיל שכתבת שמאד מצטערת במי רגלים בזה רצה להתיר לכאורה אף בשעת ווסתה וראייתו ממ"ש מהר"מ שמרגשת שבא מן המכה שיש לה צער וכאב כו' ור"ל אלמא דצער וכאב כרואה מחמת מכה הוא להתיר אף בשעת ווסתה ומ"מ לא רצה להקל בשעת ווסתה כיון דאיכא מ"ד ווסתות דאורייתא וגם דאין לה מכה מבוררת אבל בשלא ווסתה סמך ע"ז כיון דמהר"מ כתב להקל במכה אף שאין ידוע שמוציאה דם בשלא בשעת ווסתה ומה שלא התיר מהרי"ל רק ע"י תקנתא דבדיקה משמע שם קצת שחושש לפי מ"ש הר' שמרי' שצריך לשאול שאינה רואה אלא ממקום מ"ר וחומרא הוא שהחמיר לחוש לדבריו ולהצריך בדיקה כנלענ"ד ברור בדברי מהרי"ל ומ"מ מה שרוצה הט"ז להקל בכאב אף בלא בדיקה וכתב החילוק משום דכ"ז שאינה מרגשת כאב רק בשעת הטלה כו' ע"כ אין לה היתר שלא בשעת כאב דאז היא כשאר נשים כו' שפיר כתב עליו הח"צ דאין זה סברא כלל וגם מדברי מהרי"ל לא משמע לחלק בכך ויותר היה אפשר לומר דאף מהרי"ל לא קאמר אלא כיון דאפשר בבדיקה משא"כ היכא דלא אפשר וכמ"ש הש"ך בנקודת הכסף סי' קפ"ז לתרץ קושי' הט"ז מסי' קפ"א וכיון דלא אפשר סמכינן אם הכאב גדול שהוא דומה למכה וכמש"ל מדברי מהרי"ל:
ובאמת מה דמשמע מהט"ז דכל שהיא רואה בשעת כאב טהורה אע"פ שלפעמים היא רואה אחר מ"ר בלא כאב רק שלא בשעת הכאב אז היא כשאר נשים ובאמת דהא ליתא כמבואר בשו"ת מהרי"ל והגהת ש"ד שכתב אע"פ שרוב פעמים אינה רואה דם כ"א לאחר השתן והשתן כואב לה אחרי כי גם פעמים רואה ואין השתן כואב לה לכן טמאה ואם לעולם אינה רואה אם לא שהבטן כואב לה למטה מטיבורה טהורה כו' מלשון זה מבואר דאם לפעמים רואה אחרי השתן ואינו כואב לה אז אף אם רואה בשעה שהשתן כואב לה ליכא למשרי דתו ליכא רגלים לדבר דכאב השתן גרם לה כיון דלפעמים חזיא אף בלא כאב אלמא דלאו מחמת מכה הוא אלא לבתר דתמו מיא אתי דם וכך הוא ג"כ כוונת האגור בשם מהר"ש שאם היא רואה תמיד ע"י כאב תלינן במכה טהורה אבל אם רואה פעמים בלתי כאב טמאה ר"ל אף בזמן שהיא רואה מחמת כאב דאין לתלות במכה וכן נראה ממ"ש הרמ"א ויש מחמירין שלא להתיר רק באשה שיש לה ווסת והטעם משום דאל"כ לעולם לא תהיה טמאה והקשה הש"ך דהא שפיר תהיה טמאה כשתראה שלא בשעת עשיית צרכי' כו' וקשה דל"ל למימר הכי ת"ל דאפי' אם רואה תמיד בשעת צרכי' מ"מ תהי' טמאה כשתראה בלא הרגשת כאב וכן למאי דמפרש הש"ך שכוונת מהרי"ל והרמ"א באשה שיש לה ווסת היינו שרואה דם אף שלא בשעת צרכי' ת"ל דאף שרואה דם תמיד דוקא בשעת צרכי' יש מקום לטמאה כשרואה שלא מחמת כאב ולטהרה כשרואה מחמת כאב אלא ודאי דאם היא רואה לפעמים שלא מחמת כאב אף אם היא רואה לפעמים מחמת כאב ג"כ טמאה ואין מקום לטהרה רק אם הראי' שאחר עשיית צרכי' הוא תמיד מחמת כאב ולפעמים היא רואה שלא בשעת עשיית צרכי' ונפלאתי על הרמ"א ז"ל שסתם הדברים ולא ביאר דאין להתיר כ"א כשמרגשת תמיד כאב עם מ"ר בשעת ראי':
גם לשונו צריך ביאור מ"ש בהגה מאחר דמרגשת כאב ואינה מוצאה דם רק אחר הטלת מ"ר כו' וכ"כ אח"כ ואם בדקה עצמה ג"פ כו' דחזקה דדם מכה היא מאחר שאינה מוצאת רק אחר שהשתינה ואיני יודע מאין לקח לשון זה דמשמע מיני' הא אם היתה רואה דם בלי הטלת מ"ר היתה טמאה וזה צ"ע דמה בכך שלפעמים רואה דם בלא הטלת מ"ר האי באמת ממקור קאתי וטמאה רק כשהיא רואה אחר מ"ר והם כואבים אותה אז טהורה ואדרבה הכי עדיף טפי כשלפעמים היא רואה שלא בשעת מ"ר וכמ"ש הש"ך דזה מיקרי אשה שיש לה ווסת כשרואה אף שלא בשעת עשיית צרכי' וצריך לידחק שכוונתו שאם היא מוצאת דם שלא בשעת מ"ר אז היא טמאה באותו פעם ולא מהני כאב לדונו כמכה רק כיון דאיכא תרתי דאיכא כאב וגם אחר מ"ר אבל מ"מ מה שמוציאה אחר הטלה שפיר חשבינן לי' מחמת מכה אף שבפעם אחר היא רואה שלא בשעת הטלת מ"ר וכמ"ש אבל לשונו שכתב רק אחר כו' אינו מדוקדק דזה משמע דתלוי' בראייתה אחר עשיית צרכי' שכל ראיות שהיא רואה הם אחר מ"ר ובאמת ז"א שאין הדבר תלוי' רק בכאב דבעינן שתהא מרגשת כאב תמיד בשעה שהיא רואה אחר עשיית צרכי' וכמ"ש:
והנה הט"ז סי' קפ"ז ס"ק י' הקשה דברי רמ"א אהדדי דשם פסק דבשלא ווסתה תולה במכה אע"פ שאינה יודעת שמכתה מוציאה דם ובסי' קצ"א גבי רואה דם עם מ"ר מחמת כאב פסק דאינה מותרת כ"א בבדיקה וכתב דא"ל דמכה עדיף ז"א דהא מהרי"ו סי' ך"ה כ' דעדיף האי ממכה כו' ובנה"כ כתב דבאמת מהרי"ו ס"ל דכאב עדיף ומהרי"ל לא ס"ל הכי ולענ"ד י"ל דמהרי"ו לא כתב כן אלא לפי מה דמיירי התם שהדם יוצא בשעת הטלה דאז שפיר מוכחא מלתא כיון שבא ע"י צער וכאב וגם עם המ"ר ממש ש"מ דממקום מ"ר קאתי ומ"מ החמיר להצריך בדיקה כמבואר שם שלפי כמה טעמים שכתב שם אף בדיקה לא היה צריך רק שהחמיר משא"כ היכא שלא נמצא רק אחר מ"ר כעובדא דמהרי"ל שאז אין הוכחה כ"כ דממקום מ"ר קאתי ודאי דמכה עדיף טפי ודינא הוא דבעי בדיקה ולפי"ז גם דברי הרמ"א אינם סותרים דבסי' קפ"ז כיון שיש לה מכה מבוררת לא הצריך בדיקה משא"כ בסי' קצ"א דהתם קאי ארואה דם אחר הטלת מ"ר לא מוכחא מלתא מחמת הכאב שבשעת מ"ר שהדם שאחריו עם המ"ר באו ולפיכך מצריך בדיקה ולפי"ז מ"ש רמ"א אך יש מחמירין שלא להתיר רק באשה שיש לה ווסת ע"י בדיקה כו' לא קאי רק אאם לא מצאה דם רק אחר הטלת מ"ר וכדמסיק בה מאחר שאינה מוצאת אותו רק אחר שהשתינה כו' אבל במ"ש ברישא ברואה תוך מ"ר בזה א"צ בדיקה דבזה שייך סברת מהרי"ו דבכאב מוכחא מלתא טפי מבמכה וכיון דבמכה לא הצריך בדיקה ה"ה כאן:. איברא אף שהדברים נכונים שאין אנו צריכים לדוחק אא"ז הש"ך ז"ל בנה"כ דמהרי"ל לא ס"ל סברת מהרי"ו דהא שפיר איכא למימר דמהרי"ל מודה בכה"ג שהיא רואה בתוך צרכי' שהמכה מבוררת היא ועדיף מיני' מ"מ מ"ש לפרש דברי אא"ז רמ"א דלא מצריך בדיקה זו רק ברואה אחר הטלה אין מורים כן דבריו שבד"מ שכתב וז"ל ובהגהת ש"ד פוסק ג"כ על האשה שראתה דם תוך צרכי' וקודם לכן ואח"כ לא ראתה מחמת החולי הארין ווינד היא וטהורה אכן אני רגיל לומר לנשים לבדוק כה"ג כו' וכ"כ מהרי"ו דיש לעשות בדיקה כי אשה יש לה כו' הרי מבואר דמפרש דמהרי"ל כוונת דבריו הם ברואה דם בשעת מ"ר וע"ז קאי נמי פלפולו מ"ש שנ"ד אינו דומה למכה כיון שאין לה מכה מבוררת:
אך לפ"ז צ"ע דא"כ איך השמיט בד"מ עיקר דינא דמהרי"ל דמיירי במצאה בעד אחר מ"ר שממנו מקור דינו בהג"ה להתיר אף באחר מ"ר ואע"ג דמייתי שם דברי האגור מ"מ באו בקצרה ולא הזכיר בדבריו הבדיקה כלל ואע"ג שי"ל דכ"ש הוא ממ"ש אח"כ שצריך בדיקה זו אף ברואה ונראה דרמ"א ס"ל מדמייתי מהרי"ל על עובדא דידי' וז"ל עוד יש לי תשובה בשם מהר"א ז"ל אשה שיש לה חולי שקורין הארין ווינדא וראתה דם בתוך צרכי' וקודם לכן ואח"כ לא ראתה ושאלתי אותה אם היא טהורה והשיב שהיא טהורה כי אותו דם לא בא לה מן המקור רק מחמת הכאב שיש לה עכ"ל ולכאורה מאי ראי' מהתם דמיירי שראתה תוך צרכי' ואדרבא היא ראי' לסתור שהרי שם כתב שקודם לכן ואח"כ לא ראתה דמשמע הא ראתה אח"כ אין תולין בחולי הארין ווינדא לטהרה ודוחק לומר שהנדון שנשאל מעשה שהי' כך היה אבל באמת הי' מטהר אף אם ראתה אח"כ שהרי מלשון הכותב תשובה זו ושאלתי אותו כו' משמע דס"ל שלא טיהר רק בכה"ג דאל"כ למה הזכיר כלל שאח"כ לא ראתה ולכן ס"ל לפרש דמ"ש בתוך צרכי' לאו דוקא שבא עם המ"ר ממש אלא ר"ל שבשעת עשיית צרכי' ראתה דם שכן דרך החולי שקורין הארין ווינדא כדמשמע מדברי הח"צ וכמש"ל ומ"ש ואח"כ לא ראתה ר"ל שלא ראתה דם בלא הטלת מ"ר שאם היתה רואה בלא הטלת מ"ר לא היה הכאב מועיל להתירה וזה נראה מלשון רמ"א שהבאתי לעיל מ"ש ואינה מוצאה דם רק אחר הטלת מ"ר כו' שדקדקתי לעיל מאין לקח רמ"א לשון זה ולפי מ"ש נראה שרמ"א לקח לשון זה ממ"ש בד"מ וקודם לכן ואח"כ לא ראתה כו' ולפי"ז שוב שפיר י"ל שמ"ש רמ"א בהג"ה שיש מחמירין להצריך בדיקה קאי אאם רואה אחר מ"ר אבל בשעת מ"ר אף בדיקה א"צ אך דממ"ש בד"מ וכ"כ מהרי"ו דיש לעשות בדיקה כו' נראה דאף ברואה בשעת מ"ר יש לעשות בדיקה דהא בכה"ג מיירי מהרי"ו:
ואמנם כבר כתבתי דגם מהרי"ו לא קאמר אלא לחומר' וזה מוכרח שהרי כתב דעדיף האי מאשה שיש לה מכה באותו מקום כו' וא"כ במכה באותו מקום הא לא שייך כלל בדיקה וע"כ מ"ש הבדיקה היינו לרווחא דמלת' כיון דאיכא לברורי כמ"ש אא"ז הש"ך בתירוץ הא' וכן נראה מדברי מהרי"ו שכתב וז"ל ומ"ש מר מתשובה במיימוני ויהיב מר אדעתי' לבודקה בשפופרת כו' אבל מה שייך הכא לבודקה בשפופרת ואם באנו לבודקה יש לבודקה כמו שפירשתי לעיל עכ"ל לשון זה מורה בהדי' דהנך צדדי היתר שכתב מועילים להתיר אף בלא בדיקה רק אם נרצה להחמיר לבודקה יש לבודקה כדלעיל וכן נראה מל' הד"מ שכתב בשם מהרי"ו דיש לעשות בדיקה כו' משמע שאינו רק לברורי בעלמא שהרי לא כ' דצריך בדיקה ולשון יש לעשות משמע לכתחלה אבל במקום דלא מצינן למבדקה שפיר סמכינן אמכה דאשה בחזקת טהרה עומדת שלא בשעת ווסתה:
ואמנם מ"ש בנה"כ דמ"ש רמ"א בתחלה בסתם להתיר אף בלי קביעות ווסת הוא דעת מהרי"ו לענ"ד ז"א שהרי מהרי"ו הצריך בדיקה ורמ"א כתב מתחלה בסתם שידים מוכיחות שיש לה מכה ומשמע דמטהר אף בלא בדיקה וגם כי מ"ש דמהרי"ו מתיר אף בלא ווסת קבוע ואזיל לשיטתו בש"ך ס"ק ז' שכתב שמהרי"ו אינו מחלק בין יש לה ווסת או לא אינו נלענ"ד דגם מהרי"ו נראה מבואר מדבריו דמיירי באשה שיש לה ווסת שהרי כתב וז"ל ועוד ראי' גדולה הפעולה עם הירק שנסתם המקור אפי' בשעת ווסתה והאי דם לא נסתם ואפשר דבכה"ג אפי' ר"מ מודה כו' יעו"ש ומשמע מדבריו שאחר שנסתלק פעולת הירק חזר הווסת למקומו ואורח בזמנו בא וגם שעדיין לא נעקר ג"פ ואע"פ שסתם ולא חילק היינו משום דקאי על הנדון שנשאל עליו שהיה לה ווסת ואפי' תימא דגם באין לה ווסת התיר היינו לפי שהיו שם הרבה צדדים אחרים שהי' בא עם המ"ר ממש וגם היתה משתנת חול ג"כ וגם האשה אמרה שהיא מרגשת שהדם ממקור מ"ר ולכן נלענ"ד דמ"ש רמ"א בתחלה בסתם להתיר הינו כפי משמעות אותן התשובות שהביא מהרי"ל בהארין ווינדא סתמא להתיר וכמ"ש בשם מהר"מ שאם הבטן כואב לה טהורה וכן משמע התשובה בשם מהר"א ואח"כ כתב שדעת מהרי"ל לחוש למה שהחמיר מו' שמרי' לשאול שאינה רואה אלא ממקום מ"ר ולפיכך הצריך לבדוק וגם דווקא ביש לה ווסת ושלא בשעת ווסתה:
ודאתאן עלה שדברי הגאון בעל צ"צ ז"ל שהחמיר לומר דגם מהרי"ל דמתיר אינו רק בצירוף הך טעמא שלא היה מראה דם ממש והוא מן המתמיהין ומצאתי בספר סדרי טהרה שכוונתי לדעתו ת"ל ואמנם בנ"ד הדבר ברור שגם הצ"צ מודה שהרי אף לדבריו עכ"פ בצירוף הך טעמא שלא היה מראה דם ממש רק דיהה מודה דהדין עם מהרי"ל דמותרת שהרי מבואר למעיין שאין דעת מהרי"ל לעשות זה סמך להתיר דשמא דם זה מראה טהור הוא כיון שאינו אדום ממש שלפי"ז אפי' אם הי' בא מן המקור הי' מקום לעשותו סמך להתיר דשמא מראה טהור הוא ובאמת מבואר מל' מהרי"ל שאם היינו חוששין שבא מן המקור אפי' סמך לא היה עושה מזה כיון דקי"ל לטמא כל הנוטה למראה אדמומית רק שכתב וז"ל גם יש קצת סמך דלאו מן המקור בא הואיל ואינו דומה למראית דם ממש אלא דיהה כמוגלא כמו שכתבת אף כי אין אנו בקיאין במראית דמים אפי' כשהדמים מוקפין לדברי הרמב"ן מ"מ שינוי גדול כזה הואיל ואיכא למיתלי דממקום מ"ר אתי מסתברא דלא פליג הרמב"ן בזה אהרא"ש דאית לי' דבקיאין שפיר להבחין בין דם לדם אי מראיהן שוה או לא עכ"ל הרי מבואר דעיקר סמיכתו בזה כיון שיש כאן שינוי ממראה דם שהאשה רגילה לראות מן המקור תלינן דממקום מ"ר אתי וא"כ מכ"ש בנ"ד שקרטין לא שכיחי שיצאו מן המקור וכ"כ הר"ן להדי' דאף הרמב"ן מודה בזה שאע"פ שאין אנו בקיאין במראות דמים אין הבדל זה מצד המראה אבל מצד עצמי הדברים שהם מובדלים ומחולקים עכ"ל וא"כ ברור לענ"ד שגם הצ"צ מודה בזה שאף שלא נמצא רק אחר מ"ר מ"מ תלינן במ"ר מחמת הנך טעמי שכתב במהרי"ל ונידון דמהרי"ל ודידן דא ודא אחת הוא ואע"פ שהר"ן נראה מדבריו שלא סמך על טעם זה לחוד להתיר רק לסניף לומר דאף לפי מ"ש ר"ח דר"י מטמא לבעלה ומודה לדר"מ מ"מ בהא י"ל דאף ר"מ מודה מ"מ נראה דשאני התם שלא היתה מרגשת כאב בשעת הטלת מ"ר רק שהי' לה כאב בכליות ואפשר שלא הי' הכאב תדירי וכדומה וגם אפשר דלפעמים היתה מוצאת קרטין אילו בלא כאב דאז אף אם מוצאת בשעת הרגשת כאב טמאה כמש"ל מדברי מהרי"ל ולכך הוצרך הר"ן לצדד צדדים אחרים וגם אפשר דכאב בכליות אינו דומה לכאב במ"ר משא"כ בנ"ד שתמיד היא מרגשת כאב שם בשעת הטלת מ"ר ומציאת קרטין אילו ודאי יש לסמוך על מהרי"ל להתיר:
שוב הצצתי בדברי הגאון האבד"ק נ"י בסוף דבריו וראיתי שכתב ג"כ דלפי מ"ש במהרי"ל דיש קצת ראי' דלאו מן המקור הואיל ואינו דומה למראית דם א"כ י"ל דגם הצ"צ מודה לרמ"א בקרטין ות"ל שכוונתי לדעתו בזה רק שאני ביארתי יותר שכן מבואר מדברי הצ"צ גופי' שלא דחה הראי' ממהרי"ל אלא מהאי טעמ' שיש עוד סמך להתיר ולפי דעתו שזה עיקר יסוד ההיתר דמהרי"ל א"כ פשיט' שיש להתירה ג"כ בכה"ג והנה הגאב"ד בריש דבריו כתב שיש לגמגם אולי האי כאב דנ"ד אינו דומה לכאב שהביא הרמ"א דשם הי' כאב ידוע שקורין הארין ווינד וכעין זה כתב הט"ז לענין היתר הקרטין כו' ולענ"ד אין זו דומה לזו שלענין הקרטין שפיר כתב הט"ז כיון דהר"ן כתב הטעם שהוא מפורסים לרופאים שדרכו להוולד בכליות וא"כ מאן לימא לן דהנך קרטין מאותו המין הם וצריך לדרוש ברופאים אם דרך הכליות להוליד קרטין כאלה משא"כ לענין כאב בשעת מ"ר כל שיש לה צער וכאב יותר מהרגילות בשעת ראייתה מן המקור סימן לדבר שמחמת מ"ר הוא דאל"כ נפל היתר' דכאב בבירא דמאן מפיס לידע מכאוב כמכאובה אם הוא בכלל כאב הנזכר בדבריהם או לא ומ"ש שהוא כאב ידוע שקורין הארין ווינד לענ"ד פשוט דלא מיירי שידוע שיש לה כאב ששמו כך בל' הרופאים רק הוא מכונה כן על שם המאורע לפי שאשה זו היא כואב בשעת הטלת מ"ר קורין אותה ללעוזות בלשון לעז הארין ווינד שהוא בלה"ק כאב וחבורת השתן וכמש"ל וכבר כתבתי דמלשון מהרי"ל מבואר דמתחלה כתב להתיר בצער סתם שקורין הארין ווינד ואח"כ כתב שאף בשעת עונה הי' ראוי להתיר הואיל וכתבת שמאד מצטערת כו':
ומ"ש עוד שלכאורה אין זה מספיק להתי' עפ"י דעת הר"ן שלא רצה לסמוך על טעם זה דהוי מיעוט דלא שכיח וטהורה אף לר"מ אלא בצירוף מחמת שהיה לה כאב בכליות שכתב ועם כל זה נ"ל שאינו ענין לנדון שלפנינו כו' עכ"ל ולענ"ד כ"א הוא ענין בפ"ע שמתחלה כתב להתירה למאי דקי"ל כר"י ואח"כ כתב דאף לר"מ שריא מטעם מיעוט' דל"ש והיינו אף בלא כאב ואח"כ כתב שיש להתירה ע"י בדיקה וזו נבדקה כו' (ונלענ"ד דהיינו בדיקה המוזכרת במהרי"ל ומהרי"ו) ואח"כ כתב שיש להתירה מחמת מכה והך עם כל זה קאי על טעמ' בתרא שרצה להקל מחמת מכה והיינו שהיה ענין השאלה שהי' לה כאב בכליות (כי לפנינו השאלה חסרה) וע"ז פקפוק מדברי הרמב"ן שדימה זה לדם בתולים וע"ז כ' דמ"מ אין זה ענין לנדון שלפנינו שלא אמרה הרב ז"ל אלא בדם כו' והיינו דאפי' תימא דר"מ חייש אפי' בכה"ג מ"מ בזה תולין בכאב אבל פשיטא דלפי מ"ש בתחלה מטעם מיעוט' אף בלא כאב שריא אלא שהוא מראה פנים מסבירות לישראל שיש להתירה מכמה פנים:
אמנם מה שהשיג הח"צ על הט"ז שכ' דלהר"ן הקרטין מותרין אף בלא כאב והוא תמה עליו דשם איתא להדיא דתולה בכאב הכליות ולכאורה אינו מובן דהא מתחלה כ' הר"ן בסתמ' אף בלא כאב דהוי מיעוט דלא שכיח וברור דהשגת הח"צ הראשונה והשני' דא ודא אחת היא דטעמ' קמא דהר"ן דמיירי בלא כאב היינו דוקא ע"י מ"ר וטעמא בתר' הא מיירי בכאב וא"כ אין להט"ז מקום לדמות דינו בלא כאב להר"ן דהא הר"ן מיירי ע"י מ"ר דוק' וראיית הח"צ ברורה דהא משנה שלימה שנינו המפלת כמין עפר כו' תטיל למים ואיך יכשיר הר"ן בלא בדיקה כלל אלא ע"כ מוכח דהר"ן מיירי בצירוף מ"ר דוק' הלכך לא הצריך בדיקה ואני אתקן שיהיה דברי הט"ז קיימין וכך הוא הצעת דבריו לפי מה שהבין בב"י שרוצה להקשות דברי הר"ן והמרדכי אהדדי דהר"ן כתב דבקרטין אף ר"מ מודה דאתתא שריא וא"כ איך אסר המרדכי בקרטין וע"ז כ' הב"י דאין הקרטין דומין א"נ דהמרדכי מיירי שנמצא דם אח"כ ולכאורה מאי קושי' על המרדכי נהי דמיירי בנמצא קרטין אח"כ מ"מ כיון דאיהו ס"ל שאין תולין שנשאר מתמצית מ"ר א"כ ניחוש להו דהא הא דחיישינן דלמא בתר דתמו מיא לאו מיעוטא איהו דהא ר"י נמי חייש לי' וא"כ שפיר חיישינן בקרטין אלו דאתו בתר דתמו מיא וע"כ לומר דהב"י ס"ל דכיון שהר"ן כ' שקרטין אלו דרכן להוולד בכליות אף בלא מ"ר אין חוששין להם ולכאורה כן הדעת נותנות דחזקת דם מן המקור שנינו אבל קרטין אדרבא כיון שחזקתן שיבואו מן הכליות אמרינן אוקי אתתא בחזקת טהרה וקרטין אלו מן הכליות הם ומכ"ש שלא בשעת ווסתה דלא שכיחי דמים מן המקור והאי עדיף טפי מאם יש לה מכה אף שמוציאה דם מ"מ גם המקור מוציא דם כי האי משא"כ קרטין שאין דרך המקור להוציא וידוע שדרכו להוולד בכליות ומכ"ש דעדיף ממכה שאין ידוע אם מוציאה דם ומ"ש הח"צ שהרי משנה שלימה שנינו המפלת כמין עפר תטיל למים כו' נלענ"ד ברור דודאי לא נעלם זה מהט"ז בעידנא דעסיק בה רק פשוט דהתם מיירי כגון שידוע שבא מן המקור כגון שהרגישה שבא מן המקור וכדומה והיינו לישנא דהמפלת דנקט אלא דכי לא נימוח בריה הוא כמבואר שם דף כ"ב ועיין בפוסקים שם וגם י"ל דהנך דהתם צורתן מוכחת עליהם שאין רגילות שיבא בכיוצא בהם מן הכליות ואע"ג ששנינו כמין עפר מ"מ הרי הט"ז באמת נסתפק דשמא קרטין דנידון דידיה אינם דומין לקרטין דהר"ן וכונתו באמת דלמא מינא אחרינא הוא שדומה למין עפר דמתני' וזה ברור לענ"ד בדעת הט"ז ומ"ש הח"צ בסוף דבריו על נידון הט"ז דמוכחא מלתא לאסורא שהרי החול בא עם מי הנדה ודרך הוא להוולד במקור כאותה ששנינו כמין עפר תטיל למים לא משמע הכי בדברי מהרי"ו סי' כ"ה שכתב וז"ל ועוד אם בשעה שהיא משתנת דם אז היא ג"כ משתנת חול מוכחא מלתא דחול הוא הגורם הדם כו' וגם נמצא חול תוך מ"ר אז פשיטה לי דאתתא שריא עכ"ל הרי דס"ל דחול מסמנא מלתא שאינו מן המקור וכדברי הט"ז בזה ואע"ג דשם מיירי עם מ"ר מ"מ עכ"פ מבואר דס"ל דחול מורה שבא ממקום מ"ר ודלא כהח"צ בזה וראייתו ממתני' כבר כתבתי שאין זה ראיה כלל להיכא שידוע שכיוצא באלו רגילים לבא מן הכליות סוף דבר מ"ש הט"ז בענין עצמות הקרטין הוא קרוב לשמוע לענ"ד רק מ"ש בענין הכאב לענ"ד צ"ע כמש"ל והרבה יש לי להאריך ולא עת האסף פה ומ"ש הח"צ בסוף דבריו וז"ל ועוד מסוף דברי הר"ן דמדמי כאב למכה אין ראי' כו' ועוד דהתם אשעת מ"ר קאי ועליה הוא דן כו' לענ"ד הר"ן בסוף דבריו לא בא לצרף היתר מ"ר כלל והתם קאי אפי' אם היה דרך דם המקור לבא עם מ"ר מ"מ תולין בכאב הכליות כמו שתולין במכה. אמנם מ"ש הט"ז על הב"י דהמרדכי לא קאמר אלא מטעם הדם כו' משא"כ בעובדא דהר"ן כבר כתבתי בתשובה שלפני זה שדעת הב"י לחלק בין התירא דידיה מש"ס דהמפלת לעובדא דהר"ן יעו"ש ואין פנאי להאריך:
ומ"ש הגאב"ד דאין ראיה מהר"ן דמיירי במצאה בתוך מ"ר ואח"כ אבל אח"כ לחוד גם הר"ן מודה דטמאה תמהני דהא הר"ן התם קאמר דאף לר"מ אתתא שריא והרי לר"מ אף מה שבתוך מ"ר שפיר י"ל דהדור מ"ר למקור כו' אלא דס"ל דלא אמרינן הכי גבי קרטין דמיעוטא דלא שכיח הוא א"כ גם בנמצא אח"כ נמי כיון דהא בתר דתמו מיא מיעוטא היא אלא דבנמצא על שפת הספל לחוד ולא בתוכו חיישינן לי' דאם איתא בתוך הספל נמי מבעיא לי' לאשתכוחי וזה שייך בדם ממש משא"כ בקרטין כיון דרגילים לצאת אחר מ"ר לפי שהוא מפורסם לרופאים שדרכם להוולד בכליות א"כ שוב אין כאן הוכחה לר"י לטמא והלכך כיון שאין דרך דם המקור לצאת אחר מ"ר ויש לתלות שמן הכליות יוצאת פשיטא דטהור לר"י אמנם הרמ"א שחושש לדעת המרדכי בשם מהר"ם ס"ל לר"י נמי לא מטהרינן אלא היכא דאיכא הוכחה הלכך נקט כעובדא דהר"ן דאיכא כל הני צדדין להתיר ומ"מ מיירי בלא כאב אבל במקום כאב גם רמ"א פשיטא לי' דאתתא שריא אף שלא מצאה תוך מ"ר וכמ"ש קודם לזה וע"י בדיקה:
ולפ"ז בנ"ד פשיטא דאתתא שריא כיון דאיכא כל הני לטיבותא אך צריך לדקדק בדבר אם יש לה צער וכאב בכל עת שהיא רואה אחר הטלת מ"ר דאל"כ עדיין יש לגמגם בדבר כמו שדקדקתי לעיל מדברי מהרי"ל והאגור בשמו דאם לפעמים היא רואה בלא כאב אף בשעת כאב אסורה וכבר תמהתי על רמ"א שלא ביאר זה ואפשר דרמ"א כיון שמביא דעת המחמיר להצריך בדיקה ע"י מוך ס"ל דתו לא קפדינן שיהא תמיד כואבת אך מלשון מהרי"ל לא משמע הכי ואפשר דס"ל מ"ש בהג"ה ש"ד בשם הר"ר שמריה אע"פ שרוב פעמים כו' אחרי כי פעמי' רואה ואין השתן כואב לה טמאה כו' ואם אינה רואה אלא כשכואב לה למטה מטבורה טהורה כי מי יבא אחרי המלך מהר"מ כו' אמת שמהור"ר מנחם התיר אשה שראתה מכח הארין ווינדא ולא הסכמתי עמו ואך יש לך לשאול (כן הוא הלשון בהג"ה ש"ד ובשו"ת מהרי"ל איתא ואף יש לך לשאול כו') שאינה רואה אלא ממקום מ"ר כו' וע"ז כתב מהרי"ל גם מהר"ז הי' מתיר הרואות מכח הארין ווינדא אכן לפמ"ש הר' שמרי' שצריך לשאול כו' אני רגיל לומר לנשים לבדוק כו' עכ"ל וס"ל לרמ"א דמו' מנחם שהתיר מכח הארין ווינדא בכל גווני התיר ולכן לא הסכים עמו כיון שלפעמים רואות אחר מ"ר בלא כאב ואך יש לך לשאול כו' בכה"ג טהורה היא אף שלפעמים רואה בלא כאב ולכן לא הזכיר מהרי"ו אח"כ בדבריו התנאי שצריכה להרגיש תמיד כאב וגם במהרי"ו לא הזכיר זה:
אך לענ"ד כוונת הר' שמרי' מ"ש אמת שמוה' מנחם כו' היינו שהתיר בגוונא שכ' מהר"ם שלעולם כואב לה כו' ואעפ"כ לא הסכים עמו וכתב ואך יש לך לישאל ר"ל דבכה"ג שפיר יש מקום להתיר כדברי מהר"מ וכבר כתבתי שלענ"ד מוכח כן גם ממ"ש הש"ך על דברי הרמ"א והרבה היה מקום לדקדק בענין זה אך לפי שכפי השאלה בנ"ד אשה זו כואבת לעת מצוא הקרטין בכל עת וגם לפעמים כמעט בכל עת למעלה מטיבורה לית דין צריך בשש שיפה דן ויפה הורה הגאון אב"ד נ"י ודבריו א"צ חיזוק ולא כתבתי רק להגדיל תורה והדבר ברור שאותו ראי' שהיא רואה בהרגשת כאב ובעת הטלת מ"ר היא טהורה ועלו דברינו בטהרה:
דברי זעירא מן חברייא הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד