בית אפרים יורה דעה· רבי אפרים זלמן מרגליות
שאלה מו
בדבר השאלה באשה אחת שדרכה למצוא בעד שבודקת עצמה אחר הטלת מי רגלים כמין קרטין וכן נמצאו קרטין אלו גם במי רגלים ולפעמים היא מרגשת כאב מעט כחודה של מחט ודבר זה נשאל לחכמים האחד המיוחד כבוד מחו' ידידי הרב הגאון הגדול פאר הדור המפורסים כו' מו' מאיר נ"י האבד"ק אשר השיב ימינו על דברת כבוד מחו' ידידי הרב המאה"ג כו' מו' יהושיע העשיל נ"י האבד"ק פודקמאן דאיקלע הך עובדא לגבי' וענוותם תרביני לחוות דעי אף אני תשובה ראיתי דבריהם טובים ונכוחים. עריבים כעולת מחים. שניהם מליאים סולת נקי' ולא הדראה. אמרי יאי שפיר נאה. ותרתי בלבי מה בצע כי אבא אחריהם ומלאתי את דבריהם. אחרי כי בפיהם נכונה. מה יסכון אם אף אני כמוהם אענה. ואם אבקש תואנה. לבנות ולסתור לא אוכל לעבור על שפת אמת לכפות עליו פסכתר. וגם הלום ראיתי בתשו' גאוני האחרונים אשר דברו בהוה כזה וכ"א עושה כוונים לחדש בה דברים. ולמצוא מאה שערים. ומה שזה בונה זה סותר. ומה שזה חולם זה פותר. ורעיוני נבוכים איככה אוכל לתת לי מהלכים במעונות אריות מהררי נמרים. ואנכי איש צעיר על כן אוחיל מן המורי' איך שועל קטן ישלח ידו מן החור אשר שם נחבא. נפשי בתוך לבאים אשכבה כגון דא צריכה רבה. ואני אנה אני בא. זאת אשיב אל לבי הלא מלאכת שמים היא והרשות נתונה לכל אשר חלק לו בבינה. תורה אחת לכולנו. לא אחוש אם כה יאמרו מה ידעת ולא נדע תבין ולא עמנו וכגון דא פתח פיך ויאירו דבריך ותלך לבטח דרכיך. לאחוז בסנסני הראשונים לגדור פירצותיהם. ולעמוד על כל שיטה ושיטה ולשתות בצמא דבריהם ויהי מה ארוצה ואשיבה כיד ה' הטובה. וטרם אענה בפלפול וסבר' אציע את הגמרא ודבר מה יראיני. אומר עם קני:
בנדה דף נ"ט האשה שהיא עושה צרכיה וראתה דם ר"מ אומר אם עומדת טמאה אם יושבת טהורה ר' יוסי אומר בין כך ובין טהורה ופריך מ"ש עומדת דאמרינן הדור מ"ר למקור ואייתי דם יושבת נמי נימא הכי אמר שמואל במזנקת ופריך מזנקת נמי דלמא בתר דתמו מיא אתי דם א"ר אבא ביושבת על שפת הספל ומזנקת לתוך הספל ונמצא דם בספל דאם איתא דבתר דתמו מיא אתי דם על שפת הספל איבעי' לי' לאשתכוחי' והנה רש"י ז"ל פירש דבעומדת א"א שתזנק ובהא דבתר דתמו מיא פי' דלבתר דתמו מיא אתי דם מן המקור ולא מחמת מ"ר ולכאורה קשה לדבריו אמאי מטהר ר"י בעומדת נהי דר"י ל"ח דלמא הדור מ"ר למקור כדמשמע מלשון הש"ס דדוקא לר"מ הוא דפריך כיון דס"ל דעומדת טמאה וע"כ מטעמא דחיישינן דלמא הדור מ"ר למקור א"כ יושבת נמי וכמבואר מלשון הש"ס דפריך מ"ש עומדת כו' מ"מ לענין הך סברא דבתר דתמו מיא אתי דם מה"ת נאמר דהאי חששא אינו רק לר"מ ולא לר' יוסי דאי איכא למיחש להכי אליבא דר"מ גם אליבא דר"י למה לא ניחוש שלא בא הדם עם מ"ר כלל רק אח"כ ודם המקור הוא ולשיטת התו' ניחא שפירשו דקושיית הש"ס הוא דלמא בתר שפסקה לזנק ועדיין שותתת אתי דם מחמת דהדור מ"ר למקור ולפי"ז לר"י דס"ל דלא חיישינן דלמא הדור מ"ר למקור שפיר מטהר ר"י אף בעומדת לפי דברי רש"י דבעומדת ושותתת נמי מטהר ר"י ועדיין קשה לשיטת הרא"ש דבשותתת מודה ר"י בעומדת דטמאה לפי"ז קשה ניחוש אף במזנקת דלמא בתר דתמו מיא אתי שהרי אז היא שותת דמה בכך שהיתה מזנקת בתחלתה מ"מ הא לבסוף עומדת ושותתת היא ובכה"ג גם ר"י חייש דלמא מן המקור קאתי אך דבזה י"ל כיון דהרא"ש ס"ל דעומדת נמי אפשר לה לזנק שפיר מתרצתא היא אליבא דר"י כמו אליבא דר"מ דמיירי במזנקת כו' ונמצא דם תוך הספל דאם איתא כו' משא"כ לפי שיטת רש"י דעומדת אי אפשר לה לזנק כלל קשה קושי' הש"ס אליבא דר"י דלמא בתר דתמו מיא אתי דם:
והנה בדבר זה נחלקו המרדכי והגמי"י בשם מהר"מ עם הר"ן בתשובה שלדעת המרדכי והגמי"י בשם מהר"מ קושית הש"ס דלמא בתר דתמו מיא מישך שייכי אף אליבא דר"י וגם לדידי' צריך לאוקמי במזנקת לתוך הספל ונמצ' מ' זה נרא' כוונת לשון מהר"מ שהובא בהגמי"י שכ' דדוקא בעומדת פליגי אבל ביושבת לא פליגו דגם ר"י מודה דחיישינן דלמא בתר דתמו מיא וכי היכא דלא מטהר ר"מ ביושבת אלא בכה"ג ה"נ לר"י לפי שיטת ר"י שפירש דכולה מתני' בין עומדת ובין יושבת איירי במזנקת ולכאורה מ"ש לפי שיטת ר"י הוא שפת יתר שהרי אין חילוק בין שיטת רש"י לר"י רק לענין עומדת אם אפשר לה לזנק והכא דמיירי לענין יושבת מה נ"מ עם עומדת מזנקת או לא ולכאורה י"ל בכוונתו דלפי שיטת רש"י דעומדת א"א לה לזנק א"כ ע"כ דר"י מתיר אף בעומדת ושותתת א"כ אין מקום לחשש זה דלמא בתר דתמו מיא לפי מה שפירשו בו התוס' דעיקר הקושי' משום דכי תמו מיא היא שותתת ויש לחוש דלמ' הדור דז"א דר"י אף בשותתת מטהר וא"כ כשנצרף שיטת רש"י בזה דר"י ס"ל לטהר בשותתת ושיטת התו' דעיקר קושי' הש"ס דלמא בתר דתמו מיא היינו כשיהא שותתת א"כ פשיטא שאין מקום לקושיי' הש"ס רק לר"מ ולדידי' איצטרך לאוקמי ביושבת על שפת הספל אבל לר"י בלא"ה ניחא דטהורה ולפיכך הוצרך מהר"מ לומר לפי שיטת ר"י דגם עומדת מיירי במזנקת וא"כ שפיר מצינן למימר דגם ר"י דמטהר דוק' במזנקת אבל שותתת לא כמ"ש הרא"ש וא"כ שפיר שייך הך חששא דלמא בתר דתמו מיא שאז היא שותתת אף אליב' דר"י וצ"ל לדידי' ג"כ דמיירי ביושבת על שפת הספל כך נראה לכאורה בכוונתו:
אך לפי מ"ש א"ש טפי כוונת הגמיי' שע"כ הוצרך לומר לפי שיטת ר"י כו' דלפי שיטת רש"י א"א כלל לומר דקושי' הש"ס קאי גם אליב' דר"י כיון דלדידי' עומד' א"א לה לזנק א"כ אף תירוץ הש"ס לא יועיל לדידי' דהתינח יושבת עומדת מאי איכא למימר דהא ליכא לשנוי בעומדת על שפת הספל כיון דבעומדת א"א לה לזנק וראיתי במרדכי ששם איתא וכי היכא דלר"מ לא מטהרינן ביושבת אלא במזנקת כו' וכן הוא בתשובת מהר"מ ב"ב ד' פראג סי' תרלמ"ד ונראה שיש שם חסרון וצ"ל הלשון כמו שהוא בהגמיי' בשמו ע"ש:
ודעת הר"ן בתשובה סי' מ"ט מבואר דס"ל דאליב' דר"י לא קשי' קושיית הש"ס כלל לא קושי' דהדור מ"ר למקור ולא קושי' דבתר דתמו מ"ר דר"י ס"ל, דאין דרך דם המקור לצאת אז כלל ולא חיישינן למיעוט' רק לר"מ פריך דחייש למיעוטא ולפ"ז מה שהקשיתי על שיטת רש"י דלמה לא ניחוש גם לר"י בעומד' דלמא בתר דתמו מיא שהרי העומדת א"א לה לזנק במחלוקת היא שנויה דלמהר"מ באמת אף לר"י חיישינן ואף בעומדת לא מטהר כ"א במזנקת דס"ל דעומדת אפשר לה לזנק והר"ן ס"ל דמיעוט הוא ולא חיישינן ליה אליבא דר"י וזהו שיטת הרמב"ם והרמב"ן והרשב"א דר' יוסי מטהר בכל ענין ואפשר שזה ג"כ שיטת רש"י אך שעדיין צ"ע דשיטת הר"ן ניחא לפי מ"ש התוס' דקושיית הש"ס הוא דלמא לבסוף כשהיא שותתת הדור מ"ר למקור כו' שפיר י"ל דמיעוט' הוא ולא חייש לי' ר"י ואפשר שזהו שיטת הרמב"ם ודעימי' דס"ל דאליבא דר"י רובא הכי שאין דם המקור יוצא עם מ"ר כלל משא"כ לפי מ"ש רש"י דקושי' הש"ס הוא דלמא בתר דתמו מיא אתי דם מן המקור כי אורחי' ולא מחמת מ"ר כלל א"כ לא שייך כלל סברת הר"ן לומר דמיעוט הוא דאדרבא חזקה דמים מן המקור הם באים ואע"פ שבשעת הזינוק ע"כ נסתם המעיין כמ"ש התו' אליב' דרש"י מ"מ בתר דתמו מיא בעת ההיא המקור נפתח והוא נותן דמיו ולמה נתלה שיש מכה במקום מ"ר כלל אמנם אפשר לומר דגם רש"י מודה לסברת התו' בהא שאין להחזיק שבא הדם ממקור ולא מחמת מ"ר כיון שאנו רואין שבא בשעת עשיית צרכי' ולא קודם ולא אח"כ רק דמ"מ זימנין דמתרמי ומיעוט' הוא וקושיי' הש"ס לר"מ דחייש למיעוט' להא נמי איכ' למיחש וא"כ א"ש הא דמטהר ר"י בעומדת אף שא"א לה לזנק מ"מ כיון דר"י ס"ל למיעוט' לא חיישינן תו ליכ' למיחש למידי:
אך דבאמת קשי' לי על הר"ן שכ' דטעמ' דר"י דלא חייש למיעוט' שהרי ביבמו' דף ס"ז קאמר ר"י שהעובר פוסל כו' ואמרינן התם דר"י ס"ל חוששין למיעוט' והתוס' שם הקשו דהא ר"י לא חייש למיעוטא לענין תינוקת שנאנסה ואומר ר"י דברובא דאית' קמן כ"ע מודו דלא חיישינן למיעוט' ע"ש וה"נ דאמרינן שרוב דמים הבאים מן המקור אינם באים עם מ"ר הוא ג"כ רובא דלית' קמן שאינו רק רוב בטבע העולם כמו ההיא דיבמו' ע"ש ובדף קי"ט ובכה"ג גם ר"י חייש למיעוט' וצ"ל כהר"ן דר"מ ור"י פליגי דלר"מ חיישינן למיעוט כי האי דאיהו מיעוט דשכיח דהדור מ"ר למקור ור"י ס"ל שאין חוששין למיעוט כי האי דלא שכיח אך דלפי"ז הדר' קושי' לדוכתי' דלמה מטהר ר"י בעומדת ולא חייש דלמא בתר דתמו מיא כו' ומ"ש דגם רש"י מודה לסברת התו' ואינו רק מיעוט א"כ ע"כ לומר דהוא מיעוט דלא שכיח דבמיעוט דשכיח גם ר"י חייש ולפי"ז קשה מאי פריך אליבא דר"מ ומאי דוחקי' לאוקמי ביושבת על שפת הספל דלמא ר"מ מודה בהא לר"י וס"ל ג"כ כסברת התוספת בהא דאין לחוש שמא בא הדם שלא מחמת מ"ר כיון שלא בא רק בשעת עשיי' צרכיה ולמיעוט דלא שכיח גם ר"מ ל"ח כמבואר בתשובת הר"ן שם וכיון דע"כ אף לפום מה דמשני הש"ס ביושבת על שפת הספל כו' צ"ל כן אליב' דר"י דמטהר אף בעומדת מנ"ל דר"מ פליג בהא וס"ל דהך מיעוטא שכיח שיבא אחר מ"ר כיון דלרש"י עיקר קושי' הש"ס אינה רק דלמא בתר דתמו מיא לגמרי אתי דם ממקור ובזה לא מצינו חילוק בין ר"מ לר' יוסי:
ולכן נלענ"ד בשיטת רש"י דלכאורה בלא"ה יש להקשות דמאי פריך מזנקת נמי דלמא בתר דתמו מיא כו' ומאי קושי' דהא מרא דשמעת' דמוקי לה במזנקת שמואל הוא דאמר בדף כ"ז בבשרה עד שתרגיש בבשר' ופריך עלי' ממתני' דהכא דאמר ר"מ עומדת טמאה כו' לעולם דארגשה ואימר הרגשת מ"ר הואי ולפי"ז מאי פריך דלמ' בתר דתמו מיא כו' דהא י"ל דבתר דתמו מיא לא ארגש ואע"ג דאמרינן מודה שמואל שהיא טמא מדרבנן מ"מ שוב אין כאן אלא ספיק' דרבנן ואזלינן להקל ובשלמא לשיטת התו' דקושי' הש"ס הוא דלמא בשעה ששותתת הדור מ"ר למקור א"ש דהא אז ודאי עדיין יש הרגשת מ"ר ול"ש לומר דלא ארגשה משא"כ לפי מה דמפרש רש"י שבא בסוף אחר שכלו מ"ר א"כ י"ל שלא היה שם הרגשה וא"ל דאע"ג דלא ארגשה מ"מ אמרינן שמא הרגישה רק דכסבורה הרגשת מ"ר הוא כדאמרי' בריש נדה אליבא דהלל ז"א דאף להלל אין חוששין כן רק לקדשים אבל לחולין טהורה ודוחק לומר דקושי' הש"ס דלר"מ תהא טמאה לקדשים ועוד שהרי התו' דף נ"ז ד"ה אימר הרגשת שמש כתבו דלא אמרינן הך סברא אלא בזמן ארוך מפקידה לפקידה משא"כ בזמן מועט היתה יודעת אם תרגיש במ"ר והכא זמן מועט הוא שתיכף לעשיית צרכי' מצאה הדם וצ"ל דלכאורה קשה באמת למה נייד רש"י מפי' התוס' כיון דהש"ס מוקי לה במזנקת משום דשותתת שפיר חיישינן דלמא הדור מ"ר כו' וא"ל דלישנא דתמו מיא משמע לי' דהיינו דתמו לגמרי דא"כ היא גופא קשיא דל"ל להש"ס למפרך בהאי לישנא תיפוק ליה דאפי' לא תמו לגמרי מ"מ לבסוף כששותתת הדור מ"ר למקור וגם א"ל דמיירי במזנקת מתחלה ועד סוף זה אינו במשמע כנראה מהתו' וכ"כ הר"ן שהדבר ידוע שהמים מזנקין בתחלתן ושותתין בסופן:
ועל כן נלענ"ד דרש"י ס"ל דע"כ לא אמרינן הך חששא דהדור מ"ר למקור אלא בטרם תחל לשלוח מימיה על פני חוץ דדחיק לה עלמא חוששין שמא חזרו למקור ובאו בו המים ואת מקור' הערה משא"כ אחר שכבר כלו המים המקלחים ויוצאין בגבורה ואינה רק שותתת אין סברא כלל לחוש שמא חזרו למקור כיון דאז רווח לה עלמא וסתמא דמלתא ילפותו אורחת דרכם להיות נמשכים ויוצאים דרך ירידה ולא יסבו בלכתם אחורנית להיות סילון החוזר אך זה דוקא לענין שאין לחוש שמא הדור מ"ר למקור משא"כ לחוש שמא יצא אז דם מן המקור שפיר חיישינן ודוקא בשעת זינוק א"א לדם לבוא כדרכו שאז מחמת הזינוק נסתם המעיין של דם כמ"ש התוס' משא"כ לאחר שפסקה מלזנק והיא שותתת מעינות אזי יזובין זה מטיף דם וזה מטיף מים שפיר איכא לאקשויי דלמא בתר דתמו מיא דהיינו בעודנה שותתת אתי דם ממקור ולא מחמת מ"ר ולפי"ז א"ש דלא מצי לשנויי דמיירי בלא הרגשה דכיון דשותתת עדיין יש שם הרגשה אך דכל קושית הש"ס לר"מ דמטמא בעומדת משא"כ לר"י דס"ל עומדת נמי טהורה והרי עומדת א"א לה לזנק וע"כ דאף בשותתת נמי מטהר משום דס"ל דאין דרך דם המקור לבא עם מ"ר אף בשעה ששותתת א"כ פשיטא דלק"מ דלמא בתר דתמו מיא כו' דלמאי ניחוש לה דשמא באו בסוף אחר שתמו המים לגמרי הא אז לא היה הרגשה ולא הוי רק ספק דרבנן ואם לחוש שמא ראתה בשעה שהיתה שותתת פשיטא דר"י לא חייש להכי דהא לדידי' כל עומדת שותתת מתחלתה היא ואפ"ה לא חייש משום דס"ל שאף בשעה ששותתת אין דרך דם המקור לצאת ואתי שפיר הכל לשיטת רש"י בס"ד:
ואחרי הודיע כל זאת הנה יש מקום אתי לומר דרש"י לא פליג אדינו דמהר"מ באם מצאה בעד לאחר עשיית צרכיה דטמאה דאע"ג דודאי פליג בהא דס"ל למהר"מ דלר' יוסי נמי צריך לאוקמי ביושבת על שפת הספל ואזיל בשיטת ר"י דמתני' בין עומדת ובין יושבת במזנקת מיירי וכמש"ל בשם הגהת מיימוני ורש"י ס"ל דעומדת א"א לזנק מ"מ לענין אם מצאה בעד שבדקה בו שפיר אזיל ומודה דחיישינן שהרי כתבתי טעמא דחייש הש"ס דלמא בא הדם מן המקור בעוד המ"ר שותתין דחשש זה ליתא כ"א אליבא דר"מ ולא לר"י דס"ל שלעולם אין הדם נוזל מן המקור בעת צאת מ"ר ול"ח דלמא בתר דתמו מיא לגמרי אתי דהוה אפשר למיחש אף לר' יוסי ויהיבנא טעמא משום דכיון דלא הרגישה אחר יציאת מ"ר ממילא שאין כאן רק ספיקא דרבנן ול"ח לי' וזה שייך דווקא בדם הנמצא בספל משא"כ בנמצא בעד הדר ה"ל ספיקא דאורייתא דשמא ראתה אז וכסבורה הרגשת עד הוא וכמ"ש רש"י בריש נדה בהא דקאמר ואב"א ה"ט דשמאי משום שאשה מרגשת בעצמה ומשמע שם ברש"י וכ"כ התו' בשמו דאע"ג דגם עכשיו לא הרגישה מ"מ אמרינן דכסבורה הרגשת עד הוא ואע"ג דהתוס' שם הקשו על רש"י וכתבו דא"כ היכא ששימשה אתמול נמי נימא כסבורה הרגשת שמש הוא ואמאי מטהרין למפרע ולכך כתבו דשמא אית ליה דלעולם אשה מרגשת ואינה חוששת בהרגשת שמש ועד כמו שאינו חוששת להרגשת מ"ר ע"ש היינו דוקא לשמאי משא"כ להלל דס"ל דחוששת להרגשת מ"ר ה"נ דחיישא להרגשת עד והרי הכא פרכינן ודלמא בתר דתמו מיא כו' והיינו בשעה ששותתת דאיכא הרגשת מ"ר וא"כ היכא דאיכא הרגשת עד פשיטא דאיכא למימר הכי אע"ג דליכא הרגשת מ"ר חיישינן ואע"ג דגם הלל מודה לחולין כבר כתבו התוספות שם דאף שמאי דמטהר משום דאשה מרגשת להאי לישנא מכל מקום אנו צריכים ג"כ לטעם העמד אשה על חזקתה והאי טעמא לא איצטרך אלא דלא ליעבד סייג לקדשים ע"ש ולכך שפיר מהני טעמא דאשה מרגשת לשמאי אף בקדשים ולהלל בחולין והיינו דוקא לענין טומאה דלמפרע דאיכא למימר העמד אשה על חזקתה משא"כ לענין הדם שנמצא עכשיו כל כמה שלא נתברר שיש מכה במקום מ"ר ל"ש לאוקמי אחזקה שהרי דם לפניך ועכשיו איתרעאי חזקה זו לפנינו וא"כ הוה ספיקא דאורייתא כיון שיש כאן הרגשת מ"ר או הרגשת עד:
ועוד שלענ"ד נראה לתרץ קושית התוס' על רש"י שהקשו דאם שימשה נימא הרגשת שמש הוא דהנה הא דאזלינן בתר חזקה היכא דאיכא ריעותא מנגע ילפינן כמ"ש התוספת בנדה ובחולין ואמנם אין ללמוד משם כ"א היכא דרגילות הוא שתעשה הריעותא בב"א כמ"ש התוס' בנדה דבנגע רגילות להתחסר בב"א פחות מכגריס ואמרינן השתא הוא דחסר משא"כ היכא דאיכא למימר חסר ואתאי או חזאי ואתאי דהגס הגס חזיתי' אין ראי' מנגע ומה שסיימו התוספות בלשונם וכשטימא הכהן את הבית אפילו נתחסר הנגע אחרי כן גזירת הכתוב הוא עד שיראה הכהן ויטהרנה ולכאורה דברים אילו צריכים ביאור דלמה הוצרכו לזה כיון דבנגע מוקמי' אחזקתי' ואמרינן השתא הוא דחסר ואא"ז מהר"מ מלובלין פירש בדוחק דמחמת שאדם הנכנס יש לו חזקת טהרה אית לן למימר דאז חסרה לה הנגע דבשלמא בשעת יציאת הכהן מן הבית לא היה חזקה מנגדתו משא"כ בשעה שנכנס הטהור וע"ז כתבו דמ"מ גזירת הכתוב הוא ולכאורה צ"ע על סברא זו דלמה לא נימא מחמת חזקת הטהור הנכנס שמא נתחסר הנגע קודם ההסגר וצ"ל דס"ל שאין חזקה סותרת חבורת' כל שכבר הוחזקה טרם בוא השני ואין זה מחוור כדמשמע בדוכתי טובא:
ולענ"ד יראה בכוונתם דלכאורה מ"ש דהנגע רגילות להתחסר בב"א פחות מכגריס הוא קשה להבין לכאורה דהתינח בנגע קטן שאין בו רק שיעור גריס נגע גדול מאי איכא למימר דנימא ביה חסר ואתאי וכבר תמה בזה הח"צ בתשובה סי' ב' אך נראה שהרי הא דאמרינן דחסר ואתאי מרע חזקה היינו טעמא דכיון שלא נתחסר עתה כולו בב"א רק היה הולך וחסור מעט מעט זה ימים מספר ואיתרע לה חזקה וא"כ א"ש דממ"נ אם הנגע קטן באופן שנוכל לומר שזה השיעור החסר לפנינו נתחסר בב"א ברגע ביאת הכהן אל הבית בסוף השבוע א"כ אמרינן דנחסר בב"א והשתא הוא דחסר ואם הנגע גדול באופן שא"א לתלות החסרון במשך זמן ביאת הכהן אל הבית וע"כ שנתחסר בב"א קודם לכן זה כמה ימים מ"מ שפיר מטמאינן לגברא הנכנס שם דכיון שיש שיעור גדול בנגע שא"א לומר בו שנתחסר בב"א א"כ ע"כ שלא נחסר משיעור כגריס במשך זמן כשיצא הכהן מן הבית להסגירו דכך לי זמן יציאת הכהן כזמן ביאתו וכיון שעכ"פ היה בו כגריס בשעת הסגרו שפיר מועיל הסגרו אף שנתחסר קודם הסגר קצת משיעורו לית לן בה כיון שעכ"פ נשאר בו כגריס וכמ"ש הח"צ שם מה תאמר שמא נתחסר אחר ההסגר ועמד על פחות מכגריס טרם שנכנס האדם הטהור מה בכך כיון שס"ס בשעת הסגר היה שם כגריס תו לא איכפת לן מה שנתמעט אח"כ דגזירת הכתוב היא שהבית טמא עד שיראה הכהן ויטהרנה וזה כוונת התוספות במ"ש ואוקי הנגע בחזקת שלם כשיצא הכהן מן הבית וכשטימא הכהן כו' ור"ל דהשתא א"ש בכל גווני והדברים ברורים לענ"ד:
ולפי"ז בלא הך סברא דגזירת הכתוב הוא כו' אף בנגע לא היינו מטמאין האדם הנכנס ולא הוי מוקמינן אחזקה משום דבנגע גדול שייך ביה חסר ואתאי ומשם ילפינן לכל חזקות ומה"ט רמינן מחביות ומקוה דהא באשה נמי איכא למימר חזאי ואתאי ולהכי אמרינן דטעמא משום דאשה מרגשת וכדאמרינן דלהנך שינוי ליכא למירמי חביות ומקוה כו' והשתא א"ש קושית התו' מאם שימשה כו' דודאי קי"ל בכל מידי דאתילד ריעותא ואיכא לספוקי דמעיקרא הוה ביה או השתא הוא דאיתרע מוקמינן אחזקה ואמרינן דהשתא הוא דאיתרע משא"כ היכא דשייך לומר חסר ואתאי דאיתרע לה מקמי הכי טובא ולא ידעינן אימת. ולפי"ז א"ש דבשלמא בלא הך סברא דאשה מרגשת שפיר היה מקום לטמאה למפרע דא"ל אוקמה אחזקתה דז"א כיון דאיכא למימר חזאי ואתי לא מוקמינן אחזקה משא"כ לפום מאי דאמרינן הך סברא דאשה מרגשת א"כ א"א לטמאה למפרע בסתם בלא קביעת זמן כיון דלא ארגשה וע"כ אתה צריך לקבוע זמן לטומאתה כגון לשעה ששימשה שי"ל כסבורה הרגשת שמש הוא א"כ הוה כאילו מספקא לן אם השתא הוא דחזאי או בשעת תשמיש חזאי ובכה"ג שוב מוקמינן אחזקה כיון דל"ש בזה לומר הגס הגס חזיתי' כיון דלא ארגשה והלכך אין לטמאה למפרע משעת תשמיש כלל ונכון לענ"ד:
ועכ"פ הדין דין אמת דבנמצא על העד יש כאן מקום ספק דאורייתא ובזה י"ל דגם ר"י מודה שיש לחוש דלמא בתר דתמו מיא לגמרי ולשיטת התוספות דס"ל שאין חוששין דלמא אתי בתר דתמו לגמרי מ"מ לדידהו מתני' במזנקת מיירי וא"כ אפשר דגם ר"י מודה שאין לטהר היכא דליכא הוכחה דלא אתי בשעה ששותתת וכדעת מהר"מ שבמרדכי וא"כ אין לנו להשען לטהר בדם הנמצא תוך מ"ר ועל העד אלא על סברת הר"ן בתשובה דס"ל דל"ח לר"י כלל כל היכא דליכא הוכחה למיחש והלכך תולין הקרטין שהוא מתמצית הקרטין שבאו עם מ"ר וזה דעת אא"ז רמ"א שכתב שיש בזה מחלוקת בין המרדכי בשם מהר"מ להר"ן ואמנם הב"י כתב על דברי מהר"מ וז"ל ונראה דלהרא"ש דס"ל דר"י מטהר ביושבת בכל גווני בהא נמי מטהרין משום דאמרינן כיון דעם מ"ר אתא ודאי לאו דם המקור הוא ודם הזה שנמצא אח"כ הוא מתמצית הדם שיצאו עם מ"ר וכן נראה מדברי הר"ן וטעמא משום דכיון דחזינן דאתא עם מ"ר אמרינן דהאי דם הבא אח"כ אינו אלא ציחצוחי אותו דם עכ"ל והמרשים בש"ע כתב בהגה"ת רמ"א לפענ"ד מהרא"ש לא משמע מידי וכוונתו די"ל דע"כ לא כתב הרא"ש אלא דביושבת ושותתת ל"ח דלמא בתר דתמו מיא דהיינו בעוד שהיא ששותתת הדור למקור ואתא דם כמבואר שם להדיא אבל אם עינינו הרואות את הדם הזה בתר דתמו מיא לגמרי מנ"ל לומר שתולין דמעיקרא אתי עם המ"ר אך דבאמת קצת היה אפשר לדייק מדברי הרא"ש דמבואר מדבריו שמפרש הא דפריך בתר דתמו מיא כמ"ש התו' דהיינו כששותתת הם חוזרין למקור ולא מפרש כפירש"י דחיישינן דלמא אתי דם בפ"ע בלא מ"ר דזה הוי חששא אף לר"י וע"כ לומר דס"ל כמ"ש התוספות כיון דאתי בשעת עשיית צרכיה ולא קודם ולא אח"כ א"כ לאו ממילא אתי אלא ע"י מ"ר וא"כ לפי"ז אף שבדקה עצמה תיכף אחר מ"ר ומצאה דם נמי אית לן למימר דע"י מ"ר בא ואינו מן המקור אלא דלפי"ז צ"ע דלמה כתב הב"י דאם לא ראתה רק אחר שהשתינה טמאה לכ"ע ול"מ להר"ן דמטמא בנמצא על שפת הספל אלא אף להרא"ש דמטהר בההיא שאני התם דלא ידעינן בודאי כו' אבל הכא דחזינן בהדיא דלא נראה דם עד אחר גמר ההשתנה ליכא למיתלי במידי הלכך פשיט דטמאה לכ"ע עכ"ל ולפום הך סברא שכתבתי אף דלא ראתה בתוך מ"ר כלל רק תיכף אחר שהשתינה בדקה עצמה וראתה אית לן למימר דעם מ"ר בא:
ואמנם בלא"ה יש לתמוה על מ"ש הב"י ול"מ להר"ן דמטמא בעל שפת הספל אלא אפילו להרא"ש דמטהר בהא כו' ולענ"ד זה תימא דזו מנין לו דהרא"ש מטהר בהא וחולק על הר"ן ומתחלה אבאר מה דקשיא ליה בדברי הר"ן גופיה בתשובה וכ"כ בחידושיו דבמזנקת לתוך הספל ונמצא על שפת הספל לחוד ולא בתוכו טמא' אף לר"י דאיכא הוכחה דבתר דתמו מיא אתי כו' וזה צ"ע דמה בכך שנמצא על שפת הספל לחוד שהרי הר"ן ס"ל דר"י מטהר בכל ענין והיינו אף בשותתת וכן מבואר להדיא בחידושיו שכ' שכן פסק הרמב"ם והרמב"ן ולפי"ז היכא שנמצא שפת הספל דאיכא למימר דאתי הדם ע"י שתיתה של המ"ר שהם שותתין בסופן כמ"ש הר"ן לענין אם נמצא בתוך הספל ועל שפת הספל וא"כ אמאי טמאה להר"ן דר' יוסי מטהר אף בשותתת וא"ל דס"ל כרש"י דחיישינן דלמא בתר דתמו מיא לגמרי אתי דם ז"א דהא ע"ז אין הוכחה כלל דהא שפיר איכא למימר דאתי עם המ"ר בשעת שתיתה ואין כאן הוכחה באם נמצא על שפת הספל לחוד טפי מאם נמצא בתוך הספל ועל שפתו דהא גם שם אנו צריכין לומר שלבסוף בשעת שתיתה היה הדם שותת ויורד עמו ולכך הוא נמצא על שפת הספל וא"כ אף בנמצא על שפת הספל לחוד נמי נימא הכי:
ולכאורה היה נראה שזה היה כוונת הב"י במ"ש דטעם הא דמטהר הר"ן בנמצא בתוך הספל ועל שפת הספל משום דכיון דעם מ"ר אתי ע"כ לאו דם המקור הוא ודם הבא אח"כ הוא מתמצית הדם שבא עם מ"ר ולכאורה אין זה מוכרח שהרי אפי' תימא דהנך דמים לאו ברוקא דבהדדי תפיסו לומר שכמות זה כן זה מ"מ שפיר מטהר כיון שהדם שנמצא בשפת הספל יוכל להיות שבא לבסוף ע"י שתיתה והר"ן ס"ל דר"י מטהר אף בשותתת כל דליכא הוכחה שבא מן המקור ולכך שפיר מטהר אף בכה"ג וכמ"ש בסמוך. ולכן נראה דהב"י קא קשיא ליה דאם כן מ"ש בנמצא על שפת הספל לחוד דמטמא הר"ן דהא שפיר איכא למימר נמי דאתי לבסוף כשהיא שותתת ואין כאן הוכחה דבתר דתמו מיא לגמרי אתי אלא ע"כ שזהו החילוק בין נמצא על שפת הספל לחוד ובין אם נמצא גם בתוכה משום דאז תולין שהוא מתמצית הדם שיצא עם המ"ר ואתי בשעת שתיתה ולכך הוא נמצא על שפת הספל ג"כ משא"כ אם נמצא על שפתו לחוד שאז חיישינן דלמא בתר דתמו מיא לגמרי אתי:
אבל אחר העיון בדברי הר"ן נראה דהר"ן לאו מהאי טעמא דתולין זה בזה אתי עלה עד שנאמר דכל שאין מקום לתלות חיישינן שהרי הר"ן כתב להדיא דקושיית הש"ס ודלמא בתר דתמו מיא אינה רק לר"מ אבל לר"י ל"ח ליה כלל דאין דרך דם המקור לצאת אז ואף היכא דליכא הוכחה דעם מ"ר אתי כל היכא דליכא הוכחה דבתר דתמו מ"ר אתי מטהר וזה מבואר ממ"ש כמו שאתה אומר ביושבת באמצא הספל ונמצא דם תוך הספל דלר"י טהורה משום דלא מוכחא מלתא דמסתמא אמרינן שדם זה עם מ"ר בא ולא מן המקור כך יש לך לומר בנמצא דם תוך הספל ועל שפת הספל לר"י טהורה דליכא הכא הוכחה כלל שדם זה עם מ"ר בא כו' ומ"ש אח"כ ונדון שלפנינו הרי הוא כנמצא בתוך הספל ועל שפת הספל שהרי אותו חצץ נמצא בתוך מ"ר ולאחר מכאן ע"י בדיקה מחמת אותו תמצית שנשאר ממ"ר ואין כאן הוכחה דבתר דתמו מיא אתי ולר"י טהורה עכ"ל מ"ש שזה מחמת תמצית כו' אין פירושו שתולין זה בזה אלא כוונתו בפשיטות דכיון דליכא הוכחה דאתי בתר הכי מן המקור שפיר אמרינן הכי שבא מתמצית דהיינו מן החצץ שבא עם מ"ר לבסוף בשעת שתיתה וכמ"ש להדיא ואין כאן הוכחה כו' וזה מוכרח לענ"ד מדברי הר"ן שם שכתב דבנמצא בתוך הספל ועל שפתו בכה"ג נמי פליג ר"מ ור"י דר"מ חייש למיעוטא כו' ואם איתא דגם לר"י הוה חיישינן שמא בתר דתמו מיא כיון שנמצא על שפת הספל ועיקר טעמו משום דתולין בדם שבתוך הספל שבא ממקום מ"ר כן זה א"כ מנ"ל לומר דר"מ פליג בהא ומה בכך דר"מ חייש למיעוטא הא לענין למיחש בתר דתמו מיא גם ר"י הוי חייש ליה בנמצא על שפת הספל אי לאו משום דתולין זה בזה ומנ"ל דר"מ לא ס"ל לתלות ודוחק לומר דהר"ן ס"ל דאע"ג דתולין שלא בא בתר דתמו מיא לגמרי מ"מ היינו דוקא למאי דלא חייש ר"י למיעוטא משא"כ לר"מ דחייש למיעוט' אעפ"י שיש מקום לתלות מ"מ למיעוטא חיישינן דמנ"ל הא דלמא כיון דתולין לר"י אף לר"מ תולין ול"ח למיעוטא כה"ג דמיעוט דלא שכיח הוא וגם קשה דלפי"ז למה קאמר דקושית הש"ס הוא אליבא דר"מ דהא לר"י נמי איכא למיפרך דלמא בתר דתמו מיא לגמרי וע"כ לומר שלר"י אין חוששין לזה כסברת התוספו' וא"כ ע"כ אין כוונת הר"ן דבתוך הספל ועל שפתו טהור לר"י מטעם דתולין דמי הכריח לו לחדש סברא מחודשת ונצטרך לומר דגם בהא פליג ר"מ עם ר"י וס"ל דאין תולין ולמה לא נאמר בפשיטות דלר"י טהור כיון דלא חייש למיעוטא דאתי בתר דתמו מיא לגמרי וע"כ דאתי עם מ"ר ואעפ"י שנמצא גם על שפת הספל מ"מ שפיר י"ל דאתי ע"י שתית' ור"י אף בשותתת מטהר ור"מ דחייש למיעוט' ומטמ' בשותתת מטמא בכה"ג בנמצא אף על שפת הספל והר"ן נראה דדייק ליה לשון הש"ס דר"מ פליג אף בהא מדקאמר ונמצא דם בתוך הספל משמע דעל שפת הספל לא היה דם דאל"כ הו"ל למנקט רבותא ונמצא גם בתוך הספל וגם מדקאמר שפת הספל איבעי ליה לאשתכוחי' ולא נקט בתוך הספל לא בעי לאשכוחי דאז הוה משמע דכל שנמצא דם בתוך הספל יש לטהר בכל גווני ומדנקט עיקר הוכחה משפת הספל משמע דכל שנמצא על שפת הספל דאיכא למימר בתר דתמו מיא טמאה ולא משגחינן מה שנמצא ג"כ תוך הספל וכ"כ הש"ך דכך משמע מלשון הש"ס לר"מ וכוונתו כמ"ש וא"כ מוכח מהא דלהר"ן אין סברא כלל לתלות זה בזה ולכך לר"מ דמטמא בשותתת כיון דליכא הוכחה לטמא מטמא בכה"ג בנמצא אף על שפת הספל ור"י פליג וס"ל כיון דליכא הוכחה לטמא אמרינן דאתי בשתיתה שאח"כ ובשותתת מטהר ולפי"ז הדק"ל דמה חילוק יש לר"י בין נמצא על שפת הספל לחוד ובין אם נמצא בתוכ' ג"כ דהא גם בעל שפת הספל איכא למימר דבא בשתיתה. ולדלמא אתי בתר דתמו לגמרי לא חייש ר"י וכמו שאינו חושש ביושבת באמצע הספל ונמצא בתוך הספל דלמא אתי בתר דתמו לגמרי וע"כ דלהא לא חיישינן כסברת התוספות שכתבו כן אף לר"מ ועכ"פ לר"י לא חיישינן להכי דמיעוטא הוא וא"כ על שפת הספל נמי:
ולכן נלענ"ד דהר"ן ס"ל דודאי אין סברא לתלות במכה שבמקום שביל מ"ר אם לא היכא דאתי מעיקרא עם המ"ר והלכך היכא שנמצא גם בתוך הספל שפיר אמרינן דמכה יש שם והמכה מטפת דם מתחלה ועד סוף ואין תולין דם זה שבשפת הספל דאתו בתר דתמו מיא לגמרי דהא ר"י לא חייש למיעוטא משא"כ היכא שנמצא על שפת הספל לחוד ע"כ שאין מכה כלל במקום מ"ר דאם איתא דאיכא מכה דמבע דמא דם מעיקרא הוה אתי תיכף בתחילת יציאת המ"ר וכיון שאינן כאן דם בתוך הספל א"כ אין לתלות כלל במכה שבמקום מ"ר וע"כ דבתר דתמו מיא אתי מן המקור והיינו שכתב הר"ן דבנמצ' על שפת הספל לחוד טמאה גם לר"י דאיכא הוכחה דאתי בתר דתמו מיא משא"כ היכא ששותתת ונמצא בשעת הספל דאיכא למימר דדם מעיקרא אתי מן המכה שבמקום מ"ר ע"י שתיתה מתחלה ועד סוף שפיר מטהר ר"י:
ולפי"ז היה אפשר ליישב מה שהקשיתי על הב"י שכתב דאם לא ראתה רק אחר שהשתינה טמאה לכ"ע והקשיתי לפי מה שהוכחתי מהרא"ש דס"ל כסברת התוספו' שאין סברא לומר דלמא בתר דתמו מיא לגמרי א"כ אף בכה"ג נמי נימא דעם מ"ר בא ולפי מה שכתוב בפירוש דברי הר"ן א"ש דבשלמא אם היא ראתה גם בתוך מ"ר שפיר אמרינן דמתחלת יציאת מ"ר בא הדם וזה הנמצא אח"כ היא תמצי' הנשאר משא"כ אם אינה רואה בתוך המ"ר כלל רק אחר שהשתינה א"כ א"א לומר שדם זה היה שופע מן המכה תיכף בתחלת יציאת מ"ר דא"כ מאי עבידתיה הכא שהרי בשעת זינוק מ"ר ודאי שהיה נשטף והולך בתוך זרם מים שוטפים ועל כרחך לומר שלא בא אז כלל שהרי לא נמצא בתוך מ"ר רק אחר כך כשנפסק הקילוח והיה שותת ויורד בא הדם וזה לא אמרינן דדמי לנמצא על שפת הספל לחוד דטמאה כמ"ש הר"ן והיינו מטעם שכתבתי דלא אמרינן שהתחיל הדם לצאת באמצע ולכך דוקא בנמצא החצץ גם תוך מ"ר מטהר הר"ן הא לא"ה לא שא"א לומר שהחצץ בא בתחלתו שא"כ היה שטף ועבר כאשר עברו עליו המים בגבורה אך דמ"מ תימא על הב"י שכתב אלא אפי' להרא"ש דמטהר בנמצא על שפת הספל שאני התם כו' אפשר שבסוף השתנה עד שלא כלו מ"ר לגמרי אתי דם וכל שבא עם מ"ר ודאי אינו מן המקור עכ"ל הרי דס"ל דאף בכה"ג שנאמר שהתחיל הדם לזוב מן המכה באמצע יציאת מ"ר נמי תלינן רק דבהא שנראה הדם אחר ההשתנה ליכא למיתלי במידי והרי לפי מ"ש גם אחר ההשתנה צ"ל דבא עם המ"ר וע"כ דס"ל דע"כ לא כתבו התוס' הך סברא כיון דלא חזאי בשעת עשיית צרכי' כו' אלא בנמצא בספל אבל בעד אחר מ"ר לא וא"כ הדק"ל מנ"ל לומר שהרא"ש חולק על מהר"מ היכא שנמצא תוך מ"ר ג"כ דתולין שהוא דם התמצית כיון שמהר"מ כתב להדיא דאע"ג דקי"ל כר"י דמטהר כו' אבל אם מצאה דם אח"כ ההיא הויא מן המקור מנ"ל דפליג הרא"ש עלי' ואף הר"ן דמתיר כבר ביארתי שאין טעמו משום דתולין אלא דאזיל לשיטתו דבלא הוכחה ל"ח לר"י משא"כ להרא"ש דמחמיר עכ"פ בעומדת ושותתת ואף דביושבת ושותתת מיקל מ"מ אין זה מכריח להקל באם מצאה דם אחר מ"ר דשמא ההיא הוי מן המקור ואע"ג דקי"ל באשה שיש לה מכה דתולה במכתה יבואר לקמן אי"ה שאין הנדון דומה לזה:
וגם במ"ש הב"י שהרא"ש מטהר בנמצא על שפת הספל לחוד יש לתמוה שהרי דינא דהר"ן מיירי במזנקת לתוך הספל ונמצא על שפת הספל ומנ"ל דהרא"ש מטהר בזה דהא דכתב דיושבת טהורה בכל ענין היינו אף ששותתת אבל בכה"ג מודה להר"ן שהרי הר"ן מיקל טפי מהרא"ש כמ"ש דהר"ן ס"ל לטהר אף בעומדת ושותתת וא"כ ע"כ טעמו שהוא מחמיר בנמצא על שפת הספל ולא בתוכו כמ"ש כיון שע"י זינוק באו המ"ר לספל וע"כ אז לא בא הדם כיון שבתוך הספל אין דם וע"כ שבא לבסוף ע"י שתיתה וס"ל להר"ן דל"ח שמא באמצע יציאת המ"ר התחילה המכה להגלע ולהוציא דם וא"כ אפשר שגם הרא"ש מודה בזה ולולי דמסתפינא הוה אמינא שט"ס נפל בב"י וצ"ל הרשב"א מטהר בנמצא על שפת הספל כדמשמע שם בב"י קודם לזה ואעפ"י שהב"י כתב על מ"ש הר"ן שהרשב"א סתם הדברים היינו דאם איתא דאפי' בנמצא על שפת הספל כו' לדברי הר"ן כתב כן אבל הב"י לגרמי' ס"ל דהרשב"א מטהר אף בכה"ג כנראה מדבריו שם ע"ש:
ועתה אבא לבאר במ"ש לעיל שיש לפרש בלשון הגמיי' מ"ש לשיטת ר"י דס"ל בין יושבת בין עומדת משום דלשיטת רש"י דר"י מטהר בשותתת א"כ יושבת קא קשי' לי' דלמה נימא דר"י מודה בי' דהא אין חשש דלמא בתר דתמו מיא כיון שהתוס' פירשו הקושיא לפי שלבסוף שותתת היא ולכאורה א"א לומר כן דע"כ הגמיי' לא ס"ל כלל פירוש התוס' בזה רק כמו שפירש"י דבתר דתמו מיא לגמרי שהרי הן הן דברי מהר"מ במרדכי לענין אם מצאה דם בעד אחר שקינחה בו ואהא מייתי ראי' מדמודה ר"י ביושבת לר"מ כו' ולכאורה אין זה ראי' דדוקא התם פריך הש"ס שפיר כיון שלבסוף שותתת היא נימא דהדור מ"ר משא"כ כשנמצא אח"כ בעד ואין סברא לומר דאתי בתר דתמו לגמרי כמ"ש התוס' וא"כ ע"כ שבא מחמת מ"ר ואעפ"י שנמצא אח"כ הוא מתמצית מ"ר שלפניו אלא ע"כ דהגמיי' בשם מהר"מ ס"ל בהא כפירש"י דחיישינן דלמא בתר דתמו מיא לגמרי אתי ומ"ש דוקא לפירש"י ר"ל כמ"ש לעיל דעומדת קא קשי' לי' דלשיטת רש"י א"א לה לזנק ואפ"ה מטהר ר"י ובהכי ניחא מ"ש הש"ך ס"ק ח' דל"ל להרב למכתב דין נמצא בתוך מ"ר ועל העד דהא כ"ש הוא מנמצא בתוך הספל ועל שפתו ולפי מ"ש טובא אשמעינן דעל העד סד"א לטהר ולתלות שהוא כמו הדם שבא עם המ"ר עצמן שלא באו ממקור כיון שהיתה מזנקת משא"כ בנמצא גם על שפת הספל דטמאה כיון דלבסוף שותתת היא ולכך נמצא על שפת הספל וחיישינן דלמא הדור מ"ר כו':
אבל באמת ז"א דכיון דבנמצא על שפת הספל ג"כ מטמאינן לה משום דלבסוף ע"י שתיתה הדור מ"ר א"כ גם בנמצא על העד אח"כ למה נתלה הדם בזינוק שלפניו ונאמר שבא עם המ"ר אדרבה אנו תולין אותו בשתיתה של אחרי' ומכ"ש לפי מ"ש דודאי זה הדם שנמצא בסוף לא בא בשעת הזינוק שא"כ הי' הולך עמו בשטיפה וע"כ שבא לבסוף בשעת שתיתה וא"כ שוב יש לחוש שהוא בא מן המקור משום דהדור מ"ר למקור ואייתי דם וזהו הדם הנמצא על העד:
איברא שמ"ש הש"ך וא"ל דה"נ ביושבת ומקלחת כו' כ"ש הוא. ולדידי קשיא איפכא דמנ"ל לרמ"א האי דינא דבמרדכי שם לא כתב רק באינה יושבת על שפת הספל ומזנקת לתוכו בהא מודה ר"י והיינו משום דאיכא למימר שמא לבסוף ע"י שתיתה הדור מ"ר למקור וכקושי' הש"ס משא"כ ביושבת על שפת הספל כו' באופן שהדם הבא עם המ"ר בודאי בא בשעת הזינוק ולא בשעת שתיתה כיון שנמצא באמצע הספל א"כ י"ל דגם המרדכי מודה בכה"ג בין נמצא על שפת הספל בין נמצא בעד שקינחה בו אח"כ. ואפשר דדייק מלישנא דהמרדכי שכתב חזרנו על כל הצדדין ולא מצאנו היתר אם בכל פעם שעשתה צרכי' כו' ולכאורה הא יש לה היתר כשתזנק תחלה לתוך הספל ותמצא שם בתוך הספל שאז נתלה בו גם הדם שנמצא אח"כ אלא ע"כ דהמרדכי בשם מהר"מ ס"ל דאין תולין כלל. אמנם באמת גם מזה אין ראי' דהתם קאי שבתוך המ"ר נמצאו קרטין ואינם אדומי' כו' והנך קרטין לא חשיבי כדם ממש ולפיכך כ' שאם היא מוצאת אח"כ לא מצאתי לה היתר דליכא מידי למיתלי משא"כ היכא שמוציאה דם ממש בתוך מ"ר (וראיתי בתשובת האחרונים שהרגישו בזה וגם הרב המאה"ג מו' העשיל נ"י עמד בזה ויבואר אי"ה בדברינו לקמן) ולכאורה נראה שהב"י ורמ"א למדו לומר כן בשם מהר"מ ממ"ש במרדכי וז"ל אבל בתר דתמו מיא מודה דטמאה ואפי' היכא דאתי עם מ"ר ונמצא בספל דזימנין דמטמא ר"י דביושבת ס"ל לר"י כר"מ כו' ונראה שהם מפרשים מ"ש ואפי' היכא דאתו כו' ר"ל שנמצא דם גם בתוך מ"ר הדין כן דר"י לאו בכל גוונא מטהר דזימנין דמטמא ר"י כו' וע"ש שקצת משמע הלשון כן וכן מבואר ממ"ש בד"מ בשם המרדכי וז"ל דאפי' מאן דמטהר אפי' בעומדת היינו כשהדם נמצא בתוך מ"ר ואינה רואה אח"כ אבל כה"ג דבתר דתמו מיא היא רואה טמאה לכ"ע עכ"ל מבואר שפי' שר"ל דבתר דתמו מיא היא רואה ג"כ אבל לענ"ד אין פירוש דברי המרדכי כן דבאמת מ"ש ואפילו היכא דאתי כו' הוא מלתא באנפי נפשיה ור"ל דאפי' היכא דאתי עם מ"ר ונמצא בספל זימנין דמטמא ר"י ומ"ש במרדכי שלפנינו דזימנין הוא ט"ס וצ"ל זימנין וכן הוגה בגדולת מרדכי וכן הוא בתשובת מהר"מ סי' תרלמ"ד וכוונתו פשוטה דלא מבעיא כשנמצא אחר ההטלה בעד דטמא אלא אפילו בנמצא בספל מ"מ טמאה דחיישינן דלמא לא אתי עם מ"ר בשעה שזינקה אלא אח"כ בשעה ששתתה ובהא מודה ר"י וא"כ כ"ש בנמצא על העד אח"כ דאיכא למימר השתא אתי או מעיקרא ע"י שתיתה והתם מיירי שלא ישבה על שפת הספל א"כ אף אם היתה מוצאת גם במי רגלים היתה טמאה משא"כ היכא שיושבת על שפת הספל ומזנקת לתוך הספל ונמצא דם ממש בספל אף שמצאה אח"כ דם אפשר שגם המרדכי ס"ל דתולין שזה הדם הבא אח"כ הוא מתמצית הדם שבא עם מ"ר וטהורה:
איברא שלולי דברי הב"י שהמציא הך סברא שתולין דם הבא אח"כ מתמצית הדם הראשון הייתי אומר דלק"מ על אא"ז רמ"א שכתב בזה פלוגת' בין המרדכי להר"ן שבאמת הדין עמו בזה לפי מה שבארתי לעיל דודאי גם הר"ן אזיל ומודה שאין תולין הדמים זה בזה ומה"ט טמא לר"מ בנמצא גם על שפת הספל והא דמטהר לר"י היינו משום דליכ' הוכחה לומר דבתר דתמו מיא לגמרי אתי שהרי נמצא גם בתוך הספל וא"כ י"ל שהמכה הוציא דם מתחלת יציאת המ"ר עד לבסוף שהיתה שותתת ואז יצא על שפת הספל או נשאר בבית החיצון וזו שמצאה בעד ומלבד מה שהוכרחנו לעיל כן בדברי הר"ן הוא מבואר ממ"ש הר"ן בסתם להתיר החצץ הנמצא במ"ר ועל העד ולא חילוק בין אם מצאה כשהיא שותתת או יושבת באמצע הספל דהי' מקום לומר שגם אותם הנמצאים במ"ר הוא מחמת דהדור מ"ר למקור או בתר דתמו מיא לגמרי וע"כ משום דאליב' דר"י קאי דמתיר בכל גווני היכא דליכא הוכחה וא"כ כמו שאותן הקרטין הנמצאין במ"ר אין חוששין להם דלמ' אתו בתר דתמו מיא כמו כן אותן הנמצאים בעד לא אתו בתר דתמו מיא לגמרי רק מתמצית מ"ר בשעת שתיתה וטהור' לר"י א"כ כל זה להר"ן דמטהר היכ' דליכ' הוכחה אליבא דר"י משא"כ לשיטת מהר"מ במרדכי דס"ל דגם לר"י אם שותתת או יושבת באמצע הספל טמאה כיון דליכא הוכחה דלא אתו בתר דתמו מיא חיישינן לי' וליכ' פלוגת' בין ר"מ לר"י רק דר"י ס"ל דעומדת לא גרעה מיושבת וכל שהיא עומדת או יושבת בשפת הספל ומזנקת לתוכו כו' טהורה אבל אם נמצא גם בשפת הספל דליכא הוכחה שבא ממקום מ"ר שפיר חיישינן שבא בסוף בשעת שתיתה דהדור מ"ר כו' ואין סברא כלל לומר דתולין שהיא מתמצית הדם שלפניו וכן נראה ג"כ שהרי הר"ן כתב דלר"מ בתוך הספל ועל שפת הספל טמאה וכבר ביארתי דדייק הכי מלשון הש"ס וא"כ הרי כתב המרדכי דר"י לא פליג אר"מ כ"א בעומדת אבל ביושבת גם ר"י ס"ל דטמאה בהנך גווני דטמאה לר"מ ואע"פ שבד"מ העתיק דברי הב"י ומשמע מדבריו דס"ל ג"כ דטעם הר"ן משום דתולין זה בזה וז"א כמ"ש דלפי"ז אין מוכרח דהמרדכי יחלוק ע"ז מ"מ דינו מ"ש בשם המרדכי אמת שגם הר"ן גופי' לא ס"ל הך סבר' דתולין רק דמתיר מטעם אחר ובזה ודאי המרדכי חולק עליו:
והנה אחר כותבי ראיתי בשו"ת פנים מאירות ח"ב סי' פ"ד שהרחיב קצת בענין זה וראיתי שבקצת דברים כוונתי לדעתו ומקצתו הם סתורים מתוך מה שכתבתי ונלאיתי להאריך ודעת לנבון נקל כי יתן רוחו עליהם אך את זה אגיד מ"ש על הב"י שכתב על דברי המרדכי דלדעת הרא"ש והר"ן תולין אותו דם בתמצית דם הנשאר ממ"ר וכתב דלפי"ז קשה קושי' חזקה על הב"י לפי מ"ש בסוף הסי' לחלק בין עובד' דהר"ן לעובד' דהמרדכי שהמרדכי מיירי בנמצא דם ממש על העד בהא מודה הר"ן דלא תלינן שבא מחמ' הקרטין כו' אלא ע"כ דהרב ב"י הבי' דברי המרדכי על דינו דהגמי"י דאם אחר השתנה בדקה ומצאה דם טמא ללמוד ממנו דינ' דהגמי"י דמטמא' בכה"ג אם לא שדם מכה הוא ומיירי שמצאה דם בהשתנה וע"ז כ' שנראה מדברי הר"ן דמטהר כו' וכן מבואר שם מדברי הפמ"א אח"כ דעיקר כוונת הב"י דהר"ן פליג על ההגמי"י דהגמי"י מיירי שמצאה דם במ"ר ואח"כ על העד וכבודו במקומו מונח וכאן נלענ"ד שאין דבריו נכונים דודאי הגמי"י מיירי בנמצא דם אחר שהשתינה בלבד ודברי הגמי"י הן הן דברי מהר"מ שבמרדכי ולשון זה של הגמי"י הוא לקוח מלשון שבמרדכי שכ' וכי היכ' כו' במזנקת אבל בתר דתמו מיא לגמרי ובדקה בעד ומצאה דם טמאה והנה תיבת אבל הוגה במרדכי שלנו ובאמת שאין הגה זו נכונה שבאמת יש חיסור לשון לפני זה כמש"ל וכצ"ל וכי היכא דלא מטהר ר"מ ביושבת אלא בכה"ג ה"נ לר"י לפי שיטת ר"י שפירש דכולה מתני' בין עומדת בין יושבת איירי במזנקת ומכ"ש אם בתר דתמו מיא לגמרי בדקה בעד כו' והוא הלשון המובא בהגמ"יי בשם מהר"מ בזה דוק ותשכח שכוונתו דאפילו היכא דאתי עם מ"ר זימנין דמטמא ר"י כגון שאינה יושבת על שפת הספל כו' וכ"ש אם בתר דתמו כו' וזהו הלשון שכתב בהגמ"יי ופשיטא שאם אחר ההשתנה כו' ע"ש ותמצא כדברי וגם הב"י נראה שלא כיון לפרש זה בלשון הגמי"י ע"ש ואין להאריך:
ומ"ש קושיא חזקה על הב"י שדבריו סותרים שכתב שאף הר"ן מודה בדם ממש דלא תלינן שבא מן הקרטין ולעיל כתב שנראה לו להתיר להר"ן דתלינן דאתי מצחצוחי דם כו' אני תמה על פה קדוש יאמר דבר זה שהדבר ברור לכל בעלי עינים שמהר"מ שבמרדכי והר"ן פליגי בפירוש הסוגיא וכמבואר להדיא בתשובת הר"ן דאייתי שם התשובה בשם מהר"מ ונחלק עליו במקצת וח"ו לתלות בוקי סריקי ברבינו הב"י לומר שרצה להשוותם בזה רק לפי שהר"ן כתב בזה סברא מחודשת דבקרטין ל"ח כלל לומר שבאו ממקור ע"ז כתב הב"י שי"ל דהמרדכי לא פליג בהא די"ל דההיא דהמרדכי הוא מין חול אחר א"נ דהתם מצאה בבדיקה דם ממש אבל לענין זה אם תולין בדם שבמ"ר ודאי ס"ל להב"י דפליגי וכמש"ל:
וזה כתבתי לפי משמעות מלשון הפוסקים ושו"ת האחרונים שהב"י בא לתרץ דלא תיקשי מהמרדכי על הר"ן ובאמת לענ"ד מבואר למעיין בב"י שאין הפשט כמו שהבינו הם ז"ל דע"ז לא היה מתחבט לחלק בחילוקים דקים בין חול לכמין חול ומי סני ליה למימר דפליגי וגברא אגברא קרמית אבל האמת הברור דהב"י התם קאי על מ"ש על תשובת הר"ן וז"ל ול"נ דבלאו הני טעמי אתתא שריא דבהדיא תניא מעשה באשה אחת שהיתה מפלת כמין קליפת כו' בהא נמי כיון שידוע לרופאים שאין דרך חצץ אדום להוולד בחדר כו' אין חוששין לה וע"ז כתב ומ"ש המרדכי כו' אינו דומה לנידון דתשו' הר"ן ר"ל שאעפ"י דבעובדא דהר"ן י"ל דבל"ה שריא מדברי הש"ס הנ"ל ולפי"ז לכאורה היו דברי המרדכי תמוהין ביותר מדברי הש"ס שהתירו בכיוצא בזה שאינו רק כמין קליפות וכה"ג ע"ז כתב דהתם לא היה אלא כמין חול ור"ל ולכך לא דמי לההיא דקליפות או שערות אדומות דבאמת זהו דהמרדכי מין אחר הוא שאם היה חול היה דומה להך דקליפות ושערות שאין דרכם להוולד בחדר המקור ועוד י"ל דמיירי בנמצא דם ממש ועיין בדברי הד"מ שתמה דהא גם חצץ דהר"ן הוא חצץ גס כו' ע"ש ולענ"ד שאין כוונת הב"י כלל לחלק בין היתרא דהר"ן לנדון דהמרדכי רק שעיקר כוונתו לחלק בין היתר דידיה שכתב על עובדא דהר"ן ובין המרדכי וגם דברי הט"ז תמוהים בזה ועיין בח"צ סי' ע"ג מ"ש על הט"ז דפשוט הוא דמ"ש מהר"מ אבל בדקה ומצא' דם כו' כוונתו על אותן הקרטין שמצא במ"ר שהרי כתב בפתח דבריו שבשעה שהיא עושה צרכיה היא רואה על המי' כמין קרטין כו' ומזה הכריע דלא כהב"י בתירוץ הב' והד"מ והט"ז ואני תמה אם כדבריו איך לא הזכיר מהר"מ שצריך להטיל אותם למים אם ימחו וגם דהא איתא בשאלה שהקרטין לא היו אדומים כי אם דיהה ואף דמטמאין כל מראה אדום מכל מקום היה לו להזכיר ולבאר זה וגם לפ"ז תימא מ"ש מהר"ם חזרנו כו' ולא מצאנו לה היתר אם בכל פעם שהיא בודקת עצמה רואה דם בעד שמקנחת בו כו' וזה פלא שלמה נדרש ללא שאלו אותו שהיכן נזכר בשאלה שמוצאת דם בבדיקה ואם מהר"ם שיער שמסתמא היא מוצאת גם בבדיקה קרטין אילו אין זה אלא דברי נביאות וגם אין לומר שהמרדכי קיצר בלשון השאלה כיון שעיקר התשובה סובב הולך על קוטב זה שנמצא דם על העד אחר השתנה א"כ העיקר חסר ולולי דמסתפינא להגיה (לפי שבתשו' מהר"ם כתב כמו במרדכי וכן באגודה) הייתי אומר שיש כאן חסרון וי"ו אחת וצ"ל שבשעה שעושה צרכי' היא רואה דם ועל המים כמין קרטין כו' ומ"ש בשעה שעושה צרכי' רואה דם ר"ל שבבדיקה שאחריה מוצאת דם על העד וזה פשוט בלשון הפוסקים וא"ש הכל ובעיקר הקושי' דמנ"ל דהמרדכי לא ס"ל דתולין דדלמא שאני התם שהיו קרטין בבדיקה וכן הקשה ג"כ בשו"ת ושב הכהן סי' כבר כתבתי שלענ"ד הדין דין אמת לפי דעת המרדכי בזה שגם הר"ן לא התיר מטעם שתולין שהיא מתמצית וכ"כ בפמ"א שם להר"ן:
ותבט עיני בשורי למחו' הרב המאה"ג מו' העשיל נ"י שכ' ג"כ כדברי הפמ"א בזה וכבר כתבתי הנלענ"ד והנה הגאון האב"ד מהר"ם נ"י תמה עליו שהרי מדברי הב"י מוכח דמפרש דברי המרדכי דמיירי שמצאה דם גם בתוך מ"ר אלא דהמרדכי אזיל בשיטת הפוסקים כמו שהביא בשם הר"מ דאף ר"י אינו מטהר כ"א ביושבת על שפת הספל ומזנקת לתוך הספל לחודא ולא על שפת הספל ולא פליג אלא בעומדת כמבואר ברא"ש וב"י באריכות כו' והיינו דלא ס"ל להמרדכי סברא זו דהרא"ש והר"ן דתלינן כו' ואני תמה דודאי הב"י סובר כן בפירוש דברי המרדכי ולא ס"ל לחלק בין מציאת קרטין לדם אלא דהיא גופא קשי' מנ"ל להב"י הא דלמא גם המרדכי מודה דאי איכא למיתלי תלינן כמו להרא"ש והר"ן ושאני הכא דליכא למיתלי כיון שלא מצאה במ"ר דם גם מ"ש כמבואר בהרא"ש וב"י באריכות אני תמה דהא הב"י כתב בשם הרא"ש להיפוך דהוא מטהר אף בעל שפת הספל לחוד ואמנם אין דברי הב"י מוכרחים בזה וכמש"ל:
ומ"ש מהר"ם נ"י דהמרדכי מודה להר"ן דאם מצאה דם ממש בתוך מ"ר ואח"כ ג"כ דתלינן דאל"כ ל"ל להב"י לחלק דהמרדכי מיירי בנמצא דם ממש נימא דבהא גופא פליגי דהמרדכי מטמא דס"ל בנמצא על שפת הספל ג"כ טמאה כו' וא"ל דמ"מ במ"ש הר"ן דבחצץ יש לטהר אף לר"מ אין סברא דהמרדכי פליג עליה אכתי נימא דמיירי שאין לה ווסת כגון שהיא מעוברת או מינקת שדמיה מסולקים דלא שייך היתרא דהר"ן כו' עכ"ד בקצרה ואני תמה דודאי הדבר פשוט דהב"י מעיקרא קסבר דהמרדכי מיירי שגם אח"כ על העד מצאה קרטין והיינו דקרו להו דם וכמ"ש הח"צ וקשי' לי' מהר"ן שכתב דבכה"ג ידוע שדרכם להוולד בכליות וע"ז השיב דהיה כמין חול ולא חול דבכה"ג מיירי הר"ן כמבואר בלשון השאלה שבתשובת הר"ן שם שנראה בהשתנה כחול אדום שקוראין הרופאים חצץ ואח"כ כתב דבעובדא דהמרדכי הי' דם ממש ומ"ש דהו"ל למימר דמיירי באשה שאין לה ווסת כגון שהיא מעוברת כו' וכ"כ בריש דבריו דמעוברת או מינקת שאינה רואה דם בפעם אחר לא שייך היתרא דהר"ן ובאמת זה ודאי אינו והר"ן לא אתי אלא למעוטי אם גם בשעת ווסתה היא רואה קרטין כאלה לא שייך להתיר מהאי טעמא משא"כ אם בפעם אחר אין יוצא ממנה כעין אותו דם ומכ"ש אם בפעם אחר היא מסולקת דמים לגמרי מכ"ש דמיעוטא היא ואפי' ר"מ לא חייש ליה לומר דלמא מן המקור אתי וכן מבואר ממה דאמרינן בנדה דף ט' בעא מיני' ההיא סבא מר"י הגיע עת ווסתה בימי עיבורה ולא בדקה מהו כו' א"ל תנתוהו ר"מ אומר אם היתה במחבא כו' אלמא ווסתות דאורייתא וכיון דאיכא חרד' דמים מסולקים ולא בעי בדיקה ה"נ כיון דדמי' מסולקים לא בעי בדיקה עכ"ל הרי דמדמינן מעוברת לחרדה אליבא דר"מ אע"ג דווסתות דאורייתא וחזקה אורח בזמנו בא לא חיישינן לי' כיון דהיא מסולקת דמים וכ"ש בזה שהיא רואה כמין חצץ שהוא מפורסים לרופאים שדרכן להוולד בכלי' ובשעה שעושה צרכי' דפשיטא דמודה ר"מ בכה"ג וכבר השיג ע"ז הגאב"ד מהר"מ נ"י באורך והדין עמו בזה דפשיטי דמעוברת ומינקת שדמיה מסולקים עדיף ופשיטא דא"ל דהמרדכי מיירי שתמיד היא רואה כמין קרטין שהרי להדי' כתב בשעה שהיא עושה צרכי' כו' ומכ"ש בין לפמ"ש דעיקר מה שהב"י מחלק בזה היינו הך היתרא שכתב הוא על נידון הר"ן מסוגי' דפרק המפלת לעובד' דהמרדכי וא"ש בפשיטות הכל:
ומ"ש עוד הרב מהר"ם דע"כ לומר דגם המרדכי מודה שתולין הדם שבא אח"כ שהוא ממקום מ"ר כיון שהדם שבתוך מ"ר ע"כ דם מכה הוא וקי"ל דאם יש לה מכה היא תולה במכתה והגאון אב"ד נ"י השיג עליו דאע"ג דאיכא מכה במקום מ"ר מ"מ לענין הדם שנמצא על העד אחר שכלו מ"ר וכבר נסתם המקור של מ"ר איך מצינו לתלות במכה שיש לה במקור של מ"ר כו' וכן מבואר לעיל דנאמנת לומר מכה יש לי במקור א"כ משמע בהדי' דצריכה לומר דוקא שיש לה במקור כו' עכ"ד:
ונפלאתי דודאי אילו ידעינן שיש לה מכה במקום מ"ר שמוציאה דם מה"ת לא נתלה בה כמו במכה שבצד המקור וכן] מבואר מהראי' שהביאו ממכה מחמת דם בתולים והכא ג"כ הרי נתברר שיש לה מכה שמוציאה דם ומה שאמרו מכה יש לי במקור רבותא אשמעינן דאף בידוע שהדם מן המקור קאתי מ"מ נאמנת לומר מכה יש לי שם שממנה הדם יוצא ובעיקר הקושי' כבר עמדו בזה גדולי האחרונים בתשובותיהם. ולדידי חזי לי שאין כאן מקום קושי'. ומתחלה אבאר דודאי אין סברא כלל לומר שיש לטהר הדם הבא אח"כ לפי שדם מכה היא דלפום הך סברא אם מצאה דם במ"ר אז היה לנו לטהר הדם הנמצא אח"כ אף שלא הי' תיכף ליציאת מ"ר ושהתה הרבה אח"ז מ"מ נתלה במכה ואדרבה מדברי הר"ן גופי' מוכח שאין לטהר מחמת זה כלל דהא טעמא קיהיב שהמים מזנקין בתחלתן ושותתין בסופו כו' הרי מבואר דאי לא דאיכא למימר הכי שהוא מתמצית אותו הדם עצמו שנתעורר לצאת בשעת יציאת מ"ר אין לנו לתלות במכה. ועוד דלפי"ז אמאי קאמר הר"ן דעל שפת הספל ובתוך הספל טמאה לר"מ דחייש למיעוטא דמה בכך דחייש למיעוטא מי לא מודה ר"מ דאם יש לה מכה תולין במכתה ואם איתא דפליג בהא ה"ל לפלוגי בהדיא ועוד שא"כ מי דחוק להר"ן לומר כן ואף שכתבתי דיליף מלשון הש"ס מ"מ על הש"ס גופה קשה מנ"ל דר"מ מטמא בנמצא גם על שפת הספל דלמא בהא מודה כיון דאיכא מכה תולה במכתה והרי מצינו לענין דם בתולים דשפיר תולה בדם בתולים ואף ר"מ ס"ל התם דתולין כדאיתא בנדה דף ס"ה ובכולן ר"מ מחמיר כדברי ב"ש כו' ועיין בתוס' שם ד"ה וכולן ומבואר בפוסקים דדם בתולים לדם מכה דמי ע"ש ודוחק לומר דבדם בתולים יש לתלות טפי מבדם המכה שאין זה במשמע כיון שהמכה מוציאה דם:
ולכן נלענ"ד דבמקום שאמרו תולה במכתה לא בכל מכה אמרינן הכי שבאמת יש חילוק בין אם דרך המכה שתוציא דם מעצמה בלי צירוף סיבה אחרת כלל דאז כל דם שיוצאה ממנה תולין ממכה דמוקמינן אחזקת טהרה ואף ר"מ מודה משא"כ אם אינה מכה טרי' במקור רק שבהצטרף עמה עוד סבה אחרת היא מוציאה דם אז אין לתלות במכה רק כשתצטרף הסיבה עמה וכיוצא בזה אמרינן לענין ווסתות ע"י מקרה שבגופה שאם הוא לזמן ידוע חוששת לשניהם דוקא ולזמן לחוד בלא המקרה אין חוששין לווסת ואם כך הוא להקל כ"ש להחמיר שאין תולין במכה כל זמן שאין עמה המקרה והלכך א"ש מ"ש הר"ן דבנמצא על שפת הספל ג"כ טמאה לר"מ דאע"ג שע"כ הדם שבתוך הספל עם המ"ר בא מ"מ י"ל שאין כאן מכה עצמיית במקום המ"ר רק שע"י התעוררות המ"ר לצאת אז מחמת זה כאבה נעכר ושותתת דם וא"כ הדם שנמצא על שפת הספל שאז כבר פסק הזינוק אין לתלות שיצא ממקום כאב זה שבמ"ר כיון שפסקה הסיבה שהרי אין הכאב זה מוציא דם אלא בשעת מ"ר וכל שלא נתברר שהמכה מוציאה דם בלא סיבה אחרת אין לתלות בה שהדם שנמצא עתה הוא ממכה זו וא"כ הדם שנמצא אחר שפסקה מלזנק אין לתלות במכה:
אך דמ"מ יש לתלות שהוא מתמצית הדם שירד עם המ"ר בהיותה מזנקת אך כל זה לר' יוסי אבל ר"מ חייש למיעוטא וס"ל דדם זה חוששין לו שבא ממקור אחרי שהמכה אין מוכיחה קיים שכבר פסקו מ"ר זהו דעת הר"ן והמרדכי ס"ל דאף לר"י אין תולין שהוא מתמצית הדם שירד אח"כ ולפי מ"ש דאף להר"ן אין תולין מ"מ א"ש דלר"י דמטהר בשותתת משום דשפיר י"ל דאתי ממקום מ"ר א"כ הדם שנמצא בשפת הספל תולין שירד בשעת שתיתה:
ולכאורה היה אפשר לומר דהיינו טעמא דתוך הספל ועל שפת הספל טמאה אע"ג דקי"ל תולין במכה משום דכאן אין מוכרח שיש מכה דשמא כל הדם אתי בתר דתמו מיא ומקצת ממנו זב לתוך הספל ונתערב עם המ"ר שבתוכו ולפיכך יש כאן דם גם תוך הספל אבל אם לא נמצא כלל על שפת הספל אין סברא לומר שזב כולו לספל ובמקום ישיבתה לא נשאר מאומה וע"כ דעם מ"ר אתי ולפי"ז היכא שנמצא דם בתוך מ"ר ועל העד הי' מקום לומר דטהורה משום דכיון שנמצא בתוך מ"ר ותלינן מה שעל העד במכה ואע"ג שהמרדכי כתב דטמאה אף בכה"ג היינו משום דהמרדכי לא מיירי ביושבת על שפת הספל ומזנקת לתוך הספל אלא דמ"מ ספוקי מספק' ליה אם יש לטמאה בכה"ג מחמת מה שנמצא בתוך מ"ר לחוד לפי שאין זה רק לפירוש ר"י דמוקי מתני' כולה במזנקת ולכך כתב מתחלה דבתר דתמו מיא מודה דטמאה וזהו לכ"ע בין לפירוש רש"י ובין לפי' ר"י ואח"כ כתב דאפי' באתי עם מ"ר זמנין דמטמא ר"י דביושבת ר"י ס"ל כר"מ כו':
ועוד נלענ"ד דכיון דבתוך מ"ר לא מצאה רק קרטין שאין שם דם עליהם ומכ"ש לפי מ"ש שלא הי' אדומים כו' לכך הוצרך לומר דטמאה משום מה שנמצא בתר דתמו מיא והיינו שכתב ואפי' היכא דאתי עם מ"ר זמנין כו' משום דעד השתא מיירי דלא אתי עם מ"ר כלל ומ"מ מדברי הר"ן שכתב גבי חצץ שנמצא בתוך מ"ר ועל העד דהוה כנמצא בתוך הספל ועל שפתו דטהורה לר"י כו' משמע שלא היה מקום לטהר אותה רק מטעם דאמרינן שזהו דם התמצית שנשאר ממ"ר ולא קאמר בפשיטות כיון שע"כ יש כאן מכה תולין שהדם שנמצא עתה בבדיקה ירד עתה ג"כ מן המכה ואפי' לא בדקה תיכף אחר שעשתה צרכי' אלא ע"כ דאין תולין במכה כה"ג ואע"פ שי"ל דשאני התם דמיירי בכל ענין שנמצאו הקרטין במ"ר אף שלא ישבה על שפת הספל דליכא הוכחה לטהרה דאתי עם מ"ר רק דמ"מ מטהר ר"י כיון דליכא הוכחה להיפך הלכך בכה"ג הי' אפשר לומר שדי להפקיע את הדם שנמצא במ"ר אבל להוכיח מזה דאיכא מכה ולתלות הדם שנמצא אח"כ זה לא אמרינן משא"כ אם ישבה על שפת הספל ומזנקת לתוך הספל ונמצא בתוך הספל ועל העד דאז מה שבתוך הספל ודאי ממ"ר קאתי ואיכא מכה ואז תולין מה שעל העד ג"כ במכה זו כיון דע"כ מכה מבוררת היא אך לענ"ד אין זה במשמע בדברי הר"ן ונלענ"ד עיקר כמ"ש דבגוונא דהכא אין תולין במכה כיון שבלא מ"ר אין כאן דם רק מיא מרזו מכה ומעוררים הדם לצאת והיכא דתמו מיא אין לתלות בה ולא דמי למכה שמחמת דם בתולים דהתם כיון שנעשית מכה בצדדין ע"י בעילה שוב שותת אח"כ לפעמים ככל מכה דעלמא אף בלא ביאה משא"כ בזה דמאן מוכח דכאב זה שיש לה במקום מ"ר יוציא דם בלא צירוף יציאת מ"ר וזה ברור לענ"ד:
שוב בא לידי ספר סדרי טהרה וראיתי בדף נ' שכתב קצת כמ"ש וקצתם לנגדי ואין פנאי להאריך והמעיין יבחר ומ"ש שם להוכיח כהח"צ דהנך קרטין מהר"מ קרי לי' דם דאל"כ ל"ל להמרדכי למימר דביושבת ס"ל כר"מ ת"ל דבנדון זה שלא נמצא רק קרטין בהא מודה ר"י וכמ"ש הב"י דאפילו הרא"ש דמטהר לגמרי מ"מ היכא דלא מצאה רק בבדיקת העד טמאה וה"נ בנ"ד מה שמצאו בתוך מ"ר אינו אלא קרטין דאיכא למתלי בכליות כו' ולפי מ"ש לעיל ז"א שזהו באמת כוונת המרדכי בשם מהר"מ במ"ש אבל בתר דתמו מיא מודה דטמאה ואפילו היכא דאתי עם מ"ר כו' וע"ש עוד ביתר דבריו ובמה שכתבתי לעיל ואין להאריך:
ומ"ש הרב מהר"ה כיון שהר"ן ראה דברי מהר"מ וחלק עליהם היה לו לפסוק כהר"ן תמהני דהא חדת היא לי' להחמיר בכה"ג דהא דעת הר"ן ודאי במחלוקת היא שנוי' שהרי הרא"ש ס"ל להחמיר בעומדת ושותתת ודלא כהר"ן וגם כי מהר"מ כתב לחוש לפר"ח ואע"פ שהר"ן כתב דלאו ר"ח חתם עליה הנה התוס' והרא"ש ושאר פוסקים הביאו דברי ר"ח בזה וגם כי המרדכי והגמי"י והאגודה ושאר אחרונים מהרי"ל ומהרי"ו בתשובותיהם הביאו דברי מהר"מ בזה וחששו לו ומי לא יחוש:
ומ"ש על הח"צ שכתב שאין לסמוך על הפוסק כשמביא הרבה צדדים להתיר אף דקאמר ועוד וכדאמרינן באילו טרפות ועוד התורה חסה כו' ואין ספק דאין להתיר כלל מחמת שהתורה חסה כו' וכתב ע"ז ולא הבנתי ראייתו דהתם משום דהתורה חסה אין להתיר איסור אבל בהיתר דאית ביה טעם וסברא מאי לנו לצרף כו' הדבר פשוט בכוונת הח"צ דמייתי ראי' דאף דקאמר ועוד יכול להיות שאינו רק לסניף בעלמא ולא מצינן לסמוך ע"ז לחוד וכמו שמצינו דקאמר ועוד התורה חסה כו' אע"ג דודאי אין לסמוך ע"ז לחוד מ"מ קאמר ועוד לסניף בעלמא כמו כן כאן וזה פשוט:
ולענין דינא צ"ע בנ"ד דכבר כתבתי דבין לשיטת רש"י ובין לשיטת התוספות אין כאן להתיר דלשיטת רש"י בנמצא על העד יש כאן ספיקא דאורייתא כיון דאיכא הרגשה ויש לחוש דלמא בתר דתמו מיא לגמרי ולשיטת התוספות יש לחוש דאתי בשתיתה כיון דליכא הוכחה לטהר וכדעת מהר"מ שבמרדכי וכבר ביארתי דאף הר"ן גופיה לא ס"ל לתלות קרטין אחרונים בראשונים ולא נשאר לנו יסוד להתירה רק לדעת הר"ן דס"ל לר"י לא חיישינן כל דליכא הוכחה למיחש והלכך תולין הקרטין שהוא מתמצית הקרטין שבאו עם מ"ר וא"כ בצירוף הטעם שכתב אח"כ דבהא אף ר"מ מודה לפי שדרכן של אילו להוולד בכליות אתתא שריא:
אבל צ"ע היכא שהיתה עומדת בשעת עשיית צרכיה א"כ אם היתה שותתת ס"ל להרא"ש דבכה"ג גם ר"י מודה דחיישינן דלמא הדור מ"ר למקור אלא אפילו מזנקת כיון שלא היתה עומדת על שפת הספל כו' א"כ יש לחוש דלמא בתר דתמו מיא דהיינו קלוח היוצא בגבורה הדור מ"ר למקור ואייתי הנך קרטין וא"כ אין מקום לומר שתולין הקרטין הנמצאים בעד באילו הקרטין הנמצאים במ"ר דלאו ממקור נינהו דערבך ערבא צריך דהנך גופייהו מאן לימא לן דלאו ממקור קאתי ואדרבא איכא סברא להיפך דכמו דהנך בתראי ע"כ בשעת שתיתא אתי דאילו בשעת זינוק מה להם פה כיון שזרם מים עבר היו שוטפים והולכים כמו כן הנך דאתו עם מ"ר נמי בשעת שתיתה אתו ובעומדת ושותתת טמאה להרא"ש ואפילו תימא דקמאי בשעת זינוק אתו מ"מ כבר כתבתי שאף הר"ן מודה שאין תולין רק דאיהו אזיל לשיטתו דמטהר אף בשותתת ולסמוך על התירא דהר"ן משום דכיון שדרך הקרטין להוולד בכליות לא חיישינן בכה"ג דלמא הדור מ"ר כו' ופסקו הרמ"א בהג"ה צ"ע דשמא קרטין אלו אינם דומין לההוא דהר"ן שהוא מפורסם שדרכו להוולד בכליות חצץ אדום כזה מה שאין כן בקרטין דנ"ד ומכ"ש לפי מה שראיתי בתשובה השני' של הגאון אב"ד שכתוב בלשון השאלה שהקרטין הם שחורים ובכה"ג כתב הגאון מוהר"ר אברהם עפשטיין ז"ל בשאלות ותשובות ב"ח החדשות שנדפסו ת"ל ע"י בסימן ל"ו וז"ל גם מעובדא דהר"ן אין להביא ראיה כו' בנדון דידן דנקודו' שחורות מאן לימא לן דלאו ממקור אתו ומהא דאמרינן פ' כל היד האי שחור אדום הוא אלא שלקה אין להבי' ראי' די"ל דהאי סבר' לא אמרינן כ"א בדם שופכו דשייך בי' לקולא ולחומר' ויש לדקדק קצת כן מהמשל בגמר' דאמר משל לדם המכה כו' ופרש"י כשנעקר מן הגוף וא"כ י"ל דדוק' בכה"ג בדם שמטבעו להיו' בלוע בבשר כי נפש כל בשר דמו בנפשו הוא כשנעקר מן הבשר היפך לטבעו נלקה ומשחיר משא"כ בחצץ שהוא עומד בעצמו ואינו נבלע שהוא גוש עב י"ל דאינו מקבל ליקוי כלל כו' ובנ"ד מנ"ל להקל מסברת הכרס ולומר דחצץ אדום הוא אלא שלקה ומלתא דמסתבר הוא עכ"ל ובהגהות שהגהתי לתשו' הב"ח הנ"ל בעוד שהי' בידי בכת"י כתבתי ע"ז שדבריו תמוהים הם לכאורה דהא אדרבה אם נימא דבחצץ לא אמרינן האי שחור אדום הוא וא"כ שחור הוא בתולדתו א"כ בלא"ה טהור הוא דהא דם השחור אינו טמא כלל אלא משום דאמרינן האי שחור אדום הוא כו' וכיון דבחצץ ל"ש זה יש לנו לטהרו ע"ש בנדה דף י"ט ועיין בשו"ת בית יעקב סי' קס"ז בסופו עכ"ל שם:
ועתה ראיתי שיש ליישב דברי הגאון הנ"ל ודבריו נכונים דבשלמא אי אמרינן דאתי מן המקור שפיר י"ל שנעקר דם מן המקור והושחר ואח"כ הוקפה הדם ונעשה כמין קרטין משא"כ אם נאמר שבא מן הכליות הנה אין דרך הכליות להוציא דם ולהקפיאו עד שיעשה כמין קרטין רק שדרכו להוליד כמין חול וחצץ אדום וא"כ איך נהפוך לשחור תוארם כיון שהוא דבר גוש עב לא שייך בי' לקוי וע"כ מן המקור בא אמנם לפמ"ש על דברי הר"ן אלו בד"מ דהר"ן מתיר אף בלא בדיקה או אפילו כשנימוחו במים א"כ משמע דאף כשנימוחו במים תלינן בכליות וע"כ שגם מהכליות יוצא דם ונקפה דאם הוא מוליד בריות כאלו לא היה נמחק וכדמשמע בש"ס בהא דאמרינן תטיל למים ואמנם בהגהותי שם כתבתי על דברי בדק הבית שכתב על דבריו בב"י והוא שישרם בפושרין מעל"ע ולא ימוחו כמש"ל בסי' קפ"ח עכ"ל ונראה שאעפ"כ לא חזר בו ממ"ש בב"י על הר"ן דבלא הנך טעמי איתתא שריא משום דס"ל דדוקא כשאינו נמוח אז אמרינן שדרכו להוולד בכליות משא"כ כשמטילין אותו למים ונימוח א"כ אדרבה חזינן שאינו מזה החצץ שדרכו להוולד בכליות שהרי נימוח ובכה"ג שפיר אמרינן הדר מ"ר למקור ואייתי דם אלא שנקרש קצת שהרי כשמטילין אותו למים נימוח אמנם היכא שאינו נימוח אמרינן שהוא אותו החצץ שנולד בכליו' ובא עם מ"ר שגם הם מהכליות מתמצין ויורדין ולא אמרינן דהוא דם המקור וההיא דהר"ן שכ' שהוא מוחלט מהרופאים שהוא מכליות נמי ע"כ שביחנו דבריהם שהוא חצץ קשה שלא ימס במים ומזה שפטו שבא מהכליות וכאותה שאמרו ושאלו לרופאים מכה יש לה כו' תטיל למים כו' שי"ל שהרופאים אמרו כן וא"כ בלא הני טעמא דהר"ן איתתא שריא שחצץ קשה אינו דם המקור רק מהכליות כו' (והארכתי שם בדברי הח"צ והשב יעקב וכר"ו ואין פנאי להאריך פה) והד"מ והש"ך ס"ל דאף אם נימוחו מטהר הר"ן דס"ל דכיון שבשעה אחרת היא רואה דם כשאר נשים א"כ ל"ש לתלות דהדור מ"ר ואפיק דם קרוש שהרי בפעם אחר אינה רואה כה"ג כו' ומעתה אם בדקנו אותן קרטין ונימוחו אין להקל לשיטת הב"י בזה וגם בלא בדיקה כלל אין להקל כיון שהם שחורים א"כ י"ל דאם איתא דמכליות קאתו א"כ הוא חצץ קשה מתולדתו ולמה הושחר פניו כמ"ש בשם הגאון ז"ל ולדעת הד"מ והש"ך נמי כיון שאלו הקרטין השחורים אינם ידועים שדרכם לבא מכליות א"כ אין לסמוך על הך סבר' לבד דלא שכיח דמפיק המקור דם כי האי כיון דלא שכיח נמי שיוציאו הכליות קרטין כאלה ומכ"ש בזה שכעת אינה רואה דם בפעם אחרת כלל ואע"פ שכתבתי שבמניקה יש להקל טפי היינו דוקא היכא שידוע שקרטין כאלו רגילין לבא מהכליות ואע"פ שיש לצדד ולומר כיון שהיא רואה עם מ"ר ותיכף סמוך להם מלתא דמסתבר הוא שבא מהכליות וכדאיתא בי"ד סי' מ"ד נמצאו בכולי' אבנים כשרה לפי שמשם הם יורדים אל הערוה והוא ידוע שהכליות מהם מ"ר מתמצים ונוזלים וא"כ כל ענין חול וקרטין הבא עם מ"ר יש לתלות בכליות מ"מ היכא שנימוחו במים צ"ע אם יש לתלות וכמש"ל:
ומה שהיה נלענ"ד לצדד בזה להתירא דיש מקום לומר דאף ר"מ מודה בנ"ד דטהורה דלכאורה קשה לפי מה שכתבו הפוסקים דר"מ חייש למיעוטא שבא מן המקור וקשה למה ניחוש למיעוטא בכה"ג דהא אף בעלמא לא היה לנו לטמא בודאי כיון דאיכא דמים מן העלי' דטהורים רק דאמרינן שחזקתו מן המקור וכדאמרינן לעיל דף י"ח בג' מקומות הלכו חכמים אחר הרוב ועשאום כודאי מקור כו' וכיון דדם הבא עם מ"ר איכא רובא להיפך שרוב פעמים בא ממקום מ"ר א"כ עכ"פ ליכא רובא שבא מן המקור וא"כ ה"ל לאוקמי אחזקת טהרה דאשה זו בחזקת טהורה עומדת וצ"ל דחזקת טהרה אין כאן כדאמרינן בריש נדה להלל דאתתא כיון דמגופא קא חזיא לא אמרינן אוקמה אחזקה ופרש"י שהרי (היא) מועדת ועלולה היא לכך אין לה חזקת טהרה ואע"פ שהתוס' שם כתבו דלחולין כ"ע ס"ל דדיה שעתה דמוקמינן לה בחזקת טהורה נלענ"ד שאין הדברים אמורים אלא לענין טומאה דלמפרע דמספקא ליה דלמא השתא ראתה או קודם לכן שפיר מוקמינן אחזקתה דהשתא באת' ואע"ג דהיא עלולה לראות מ"מ אינה עלולה לראות בכל עת ואמרינן השתא חזאי דלענין לומר שראתה למפרע לא איתרעאי חזקה כלל דמה שמוצאת השת' דם י"ל דהשתא חזאי ולא איתרעי החזקה דלמפרע כלל משא"כ לענין הספק דמכאן ולהב' אין להעמידה בחזקת טהרה שהרי היא עלולה לראות וא"כ הדם שנמצא עתה י"ל שהוא ממקור ואף שיש סברא להיפוך שהיא ממקום, מ"ר מ"מ חזקת טהרה אין כאן שהרי עכ"פ דם לפניך וצריך אתה לדון עליה מאיזה מקום בא אני אומר שבא מן המקור ואע"ג דבעלמא גם בכה"ג מוקמינן אחזקה מ"מ בזה שעלולה לראות לא אמרינן אוקמה אחזקה:
ובהכי א"ש לענ"ד מה דאמרינן התם ואב"א טעמא דשמאי הואיל ואשה מרגשת בעצמה כו' לימא תנן כתמים דלא כשמאי כו' ופרש"י הא דתנן הרואה כתם מטמאה למפרע כו' לימא לא מגופה היא הואיל ולא ארגשה ולכאורה יפלא דמהאי טעמא אף מכאן ולהבא נמי לא תטמא וכ"כ התוס' שם באמת ועיין מ"ש אא"ז מהרש"א ואא"ז מהר"ם מלובלין שם ולפי מ"ש י"ל שהרי התוס' שם הקשו דכי בדקה עצמה ומצאה טמאה ולא הרגישה א"כ נימא כמו שלא הרגישה עכשיו כו' ומ"ש בשם רש"י לתרץ דכסבורה הרגשת עד הוא ובאמת אין זה מבואר בלשון רש"י רק שהתוס' רוצים לפרש כן בלשונו יע"ש ובאמת י"ל דודאי ליכא הוכחה מדלא ארגשה כיון דהשתא נמי לא ארגשה רק דהש"ס אדלעיל קאי דקאמר טעמו דשמאי משום חזקה והלל פליג ול"ל חזקה כיון שהיא עלולה לראות וע"ז קאמר דשמאי אזיל ומודה דלא אזלינן בתר חזקה היכא דהיא עלולה לראות והכא טעמא הואיל ואשה מרגשת בעצמה ואע"פ שעכשיו ראתה בלא הרגשה וכן לפעמים היא רואה בלא הרגשה מ"מ עכ"פ אין מקום לטמאה למפרע לפי שהיא עלולה לראות דלעולם אינה עלולה לראות בלא הרגשה וא"כ מה שראתה עכשיו אית לן לאוקמה אחזקה דהשתא הוא דחזאי והשת' א"ש דהא דפריך מכתמים לשמאי אין הקושיא רק לענין למפרע דמכאן ולהבא ודאי טמאה ואע"ג דלא ארגשה מ"מ לא שייך לאוקמה אחזקה כיון שיש ריעותא לפנינו דהאי דם מהיכא קאתי והיא עלולה לראות לא מוקמינן אחזקה ומחמת סברא זו דאשה מרגשת בעצמה לחוד אין מטהרין אותה כיון שיש לתלות בהרגשת מ"ר וכמדומה אף לשמאי רק לענין למפרע קא קשי' ליה דלענין למפרע לא איתרע חזקתה דהא איכא למימר השתא הוא דחזאית וגם אינה עלולה לראות בלא הרגשה ולמה תטמא למפרע ועכ"פ למדנו מזה דלענין טומאה דלהבא אמרינן דאתרעי חזקתה וכיון דמגופה קא חזיא חיישינן לה וא"כ היינו טעמא דס"ל לר"מ באשה שעשתה צרכיה דטמאה ולא מוקמינן אחזקתה וכל זה בנשים שאמרו מטמאות מעל"ע משא"כ באותו שאמרו דיין שעתן א"כ אינה עלולה לראות כלל שוב שפיר בכל ספק אית לן למימר אוקמה אחזקה ואע"ג דקי"ל דאף באלו שאמרו דיין שעתן כתמן כראייתן דלא מטמא למפרע ומ"מ מטמא מכאן ולהבא היינו מטעמא דמסקינן אליבא דשמאי לענין למפרע דבצפור לא נתעסקה כו' האי דם מהיכא קאתי ומשום האי סברא מטמאינן לה עכ"פ מכאן ולהבא באותן שאמרו דיין שעתן דכך לי למפרע לשמאי בשאר נשים כמו לדידן להבא בד' נשים שאמרו דיין שעתן ולפ"ז לענין דם שנמצא במ"ר הדין נותן דכיון דהנך ד' נשים דיין שעתן ואינם עלולים לראות אף ר"מ מודה דאזלינן בהו להקל כיון דאיכא לאוקמה אחזקה וא"כ בנ"ד דמינקת היא ודמיה מסולקים ואינה עלולה לראות מן המקור כלל ומכ"ש דאינה עלולה לראות מן המקור קרטין כאלו שוב שפיר אית לן לאוקמה אחזקתה ולומר דטהורה היא וא"כ דמי למ"ש הר"ן דאף לר"מ איתתא שריא ופסקו רמ"א בהג"ה ומשמע מדבריו דאף המרדכי מודה בזה שהרי לעיל מיני' לענין דם פסק להחמיר כדברי המרדכי:
איברא שלכאורה פסק רמ"א בזה צ"ע ומתחילה אבאר בדברי הר"ן שכתב וז"ל ועוד אני אומר דאף לר"מ איתתא שריא שהרי כתבתי דלמיעוט דלא שכיח לא חייש ר"מ והא ודאי מיעוטא דמיעוטא דלא שכיח הוא דכי חייש ר"מ ה"מ כשיוצא עם מ"ר כעין אותו הרגיל לצאת מן המקור אבל כאן שאינו יוצא אלא כמין חצץ אדום שהוא מפורסים לרופאים שהוא רגיל להוולד בכליות ובשעת ווסתה היא רואה דם כשאר נשים האיך נאמר דכי הדרי מ"ר מפקי דם כי האי ובשעה אחרת אינו יוצא ממנו כעין אותו דם כלל הא ודאי מיעוטא דלא שכיח הוא כו' עכ"ל ויש לדון בדבריו לפי מה דמשמע לכאורה שאינו מתיר כ"א היכא שנמצא קרטין כאלו עם המ"ר אבל אם מוצאת קרטין כאלו בלא מ"ר כלל לא היה מתירה בפשיטות בלא בדיקה אם נימוחו ומכ"ש אם באמת נימוחו וכמ"ש להדי' בשו"ת ח"צ סי' ע"ג והשיג על הט"ז בזה א"כ איך כתב דאפי' לר"מ איתתא שריא שהרי הוא גופא כ' לעיל דבנמצא בתוך הספל ועל שפת הספל טמאה לר"מ דחייש למיעוטא והיינו דלדידי' אין תולין הדם שנמצא אח"כ בדם הנמצא במ"ר ואמרינן דבתר דתמו מיא אתו וא"כ נהי דמודה ר"מ לענין הקרטין הנמצאים במ"ר שאינם מן המקור דמיעוטא דלא שכיח הוא מ"מ הקרטין שנמצאו בעד היה אפשר לומר שאין לתלותם באלו שבתוך מ"ר וכמו בתוך הספל ועל שפת הספל דמשמע מדבריו להדיא דאף ביושבת על שפת הספל ומזנקת לתוך הספל דגם ר"מ מודה דמה שבתוך הספל לאו ממקור אתי מ"מ לענין הדם שעל שפת הספל חוששין דאתי ממקור א"כ לענין הקרטין נמי נימא הכי ודוחק לומר דאע"ג דלענין דם חיישינן וגם בקרטין חוששין היכא שאין מקום לתלות במ"ר כלל מ"מ הכא דאיכא תרתי לטיבותא שבפעם אחרת אינה רואה קרטין כאלה וגם דאתי בתר מ"ר שפיר מודה ר"מ דזה אינו במשמע בדברי הר"ן דלא מיירי אלא בקרטין הבאין עם מ"ר דלא אמרינן הדור כו':
ולכן נראה דהר"ן אזיל בזה בשיטת התוס' דס"ל דאין חוששין שמא באו אח"כ בתר דתמו מיא לגמרי כיון שבא בשעת עשיית צרכי' כו' וקושיית הש"ס לר"מ נימא דבתר דתמו כו' היינו בשעה ששותתת הדור מ"ר למקור וכיון דבקרטין הוי מיעוטא דלא שכיח לומר דהדר למקור ואייתי דם כי האי הלכך אף לר"מ איתתא שריא:
ולפ"ז למ"ש התוס' בשיטת רש"י דאליבא דר"מ קשיא ליה להש"ס ודלמא בתר דתמו מיא כו' היינו בתר דתמו מיא לגמרי אתי דם כי אורחי' א"כ אין מקום לטהרה אליבא דר"מ אף בקרטין שהרי אלו הנמצאים בבדיקת העד י"ל בהו דאתו בתר דתמו מיא ולפ"ז לפי מ"ש שם בהג"ה שאין להתיר אלא במקלחת ונמצא תוך הספל כו' ובעומדת בכל ענין טמאה והכי נהוג והיינו כדעת ר"ח דלענין לבעלה פסקינן כר"מ וא"כ אף בזה לא היה לו לפסוק כהר"ן דהא איכא למיחש דלמא בתר דתמו מיא לגמרי אתו וכן משמע מדברי המרדכי שכתב אבל אי בתר דתמו מיא מודה דטמאה ואפי' היכא דאתי עם מ"ר זימנין דמטמא כו' משמע דמעיקרא אף בלא הך סברא דביושבת לא פליגי הוה ס"ל דשפיר מטמאינן לי' היכא שנמצא אחר מ"ר דחיישינן דלמא לא אתי עם מ"ר כלל רק אח"כ ואח"כ כ' דאפי' היכא דאתי כו' דביושבת לא פליגי וא"כ לפי מה שפסק כהמרדכי בזה משמע דס"ל דחוששין דלמא בתר דתמו לגמרי אתי א"כ בקרטין נמי יש לחוש ואע"פ שיש לדחות ולומר דרמ"א ס"ל לדינא כהתו' שאין חוששין דלמא בתר דתמו לגמרי כלל אף לר"מ ומ"מ שפיר פסק בנמצא במ"ר ועל העד דם ממש דטמאה משום דאמרינן דלמא לא אתי בשעת זינוק אלא בשעת שתיתה וכמש"ל וזה אינו במשמע כלל רק שנראה שרמ"א למד כן מדברי הב"י שכ' ומ"ש המרדכי פ"ב דשבועות כו' אינו דומה לנידון דתשו' הר"ן כו' ועוד שאח"כ היתה מוצאת דם ממש וסבר רמ"א דהב"י רוצה להשוותם דלא פליגי דהמרדכי מיירי שמוצאת דם ממש אח"כ אבל בקרטין מודה להר"ן וכן להיפך בדם מודה הר"ן להמרדכי ע"ש בד"מ שכן נראה מדבריו וכן משמע מהש"ך ס"ק יו"ד בשם הד"מ:
אבל לענ"ד ז"א דהמרדכי דס"ל דחיישינן דלמא בתר דתמו מיא אתי אינו מודה להר"ן בזה אף בקרטין וכמש"ל וגם כוונת הב"י אינה רק לחלק בין הך עובדא דהמפלת לההוא דמרדכי וכמש"ל בזה אבל באותן קרטין שיש לחוש להם משום דם כיון שהם נימוחים נהי דנימא דבנמצאים בתוך מ"ר מודה לסברת הר"ן דטפי יש לתלות דעם מ"ר אתו מ"מ הנמצאים בעד אין לתלותם באלו כמו בדם ממש דס"ל אם נמצא תוך מ"ר ועל העד טמאה ורמ"א נראה דס"ל דכיון שאינה מוצאת חול כזה אלא אחר מ"ר שפיר שייכא סברא דהר"ן אעפ"י דהר"ן לא קאי רק על תוך מ"ר (ועיין בשו"ת ח"צ שכתב ג"כ דהר"ן קאי על תוך מ"ר) מ"מ גם שלאחר מ"ר תולין לפי שהם רגילין להוולד בכליות שמשם המ"ר מתמצין וכמש"ל וצ"ע:
ועל מה שמרגשת קצת כאב קשה לסמוך ע"ז ומ"מ אם האשה אינה יכולה לטהר עצמה לבעלה מחמת זה שבכל עת שעושה צרכיה היא מוצאת קרטין אילו היה נלענ"ד דכדאי הם הסברות שכתבנו בצירוף שיש לה כאב מעט שתבדוק עצמה במוך נקי על המקור כמבואר בהג"ה סימן קצ"א מדברי מהרי"ל ומהרי"ו וכעין זה כתבו על דברי הרמב"ן ברואה מ"ת שתולה במכתה והשיבו על דברי הרמב"ן שהביא ראיה מדם בתולים שאין ראיה מאותה פרישה שהיא לשעה כו' ואעפ"י שי"ל דדוקא התם שאין לאוסרה איסור עולם חיישינן והקילו בדבר וכמ"ש הש"ך סימן קפ"ז ס"ק ך' משא"כ בזה דאחר שיעברו ימי הנקה ותחזור לקבוע ווסת ואז יש היתר לאיסורה עפ"י סברת הר"ן כיון שבשעת ווסת היא רואה דם כשאר נשים מ"מ ז"א שהרי כבר כתבנו דאף עתה שחדל להיות לה אורח כנשים מ"מ שפיר שייך היתרא דהר"ן כיון שאינה עלולה לראות רק שאנו חוששין לענין הקרטין שהיא מוצאת אח"כ בשעת בדיקת העד וא"כ גם אחר ימי הנקה אם נחוש לזה נמצא אתה אוסרה איסור עולם ועוד נראה דאיסור עולם לאו דוקא דה"ה לפרישה זמן ארוך מיחש מיבעי והרבה חששו שלא לבטל מפ"ו וכמ"ש הב"י ובש"ע סימן קצ"ו אם בעלה בעיר מצוה לטבול בזמנה שלא לבטל מפ"ו אף לילה אחת ומייתי ראיה מהא דאמרינן שהרי יהושיע נענש על שביטל כו' ע"ש ואין כאן ספק איסור תורה דלענין איסור תורה יש כאן ס"ס ספק אינו מן המקור אלא עם מ"ר באו ואת"ל מן המקור אימור לא הרגשה רק הרגשת עד בלבד בלא פתיחת המקור ואע"ג דמשמע מדברי הרמב"ם שחזקת דם הבא מן המקור בא בהרגשה מ"מ נ"ל דהיינו דוקא בראיית דם ממש שאז כשנעקר מן המקור הוא מרגיש וכדאמרינן משל לדם המכה כו' משא"כ בקרטין כיון שע"כ כבר נעקר הדם ממקומו והוקפה במקור אז יוכל להיות שאח"כ הם נופלים מן המקור בלא הרגשה כלל ומצאתי און לי בשו"ת שב יעקב סימן ל"ו שכן הורה גבר הגאון המפורסם מוה' גבריאל האב"ד דק"ק מיץ שכתב דבדמים כאלה שיצאו מגדר הרוב ואין מדרך הנשים לראות דמים כאלה והיא לא הרגישה על זה לא שייך חזקה שהרגישה דרוב נשים אין רואין בענין זה כלל כו' ושמחתי שכוונתי לדעת הגדול וגם כי סברתי באופן מרווח יותר והנה בתשובה שם הרבה ענינים שונים שראוי לישא וליתן בהם ומיראת האריכות אמרתי אניח ידי מזה כעת סוף דבר בהא נחיתנא ובהא סליקנא שיש פתח תקוה להתירה עכ"פ ע"י בדיקה ומכ"ש לפי מ"ש הגאון אב"ד דפ"ק כי ספרה לו האשה שנשתנה עליה עתים לטובה ועלה בהסכמה להתיר ובדעתי אי"ה לכתוב קונטרס מיוחד על השנות הענין ואם אמנם רעיוני שחו ותרעינה באחו. עכ"ז אמרתי לא אמנע מלהיות נטפל לעושי מצוה ואהיה שעשועים ככפיר יהגה ולא יחת מהמון מלא רועים וצור תמים דעים. ישמור רגלי באשר אלך לבל אכשל באבן הטועים. כן יהיו דברי אשר יצא מפי כדרבונות וכמסמורות נטועים. דברי ייטיבו להישר הולך את חכמים ונבונים וידועים. וישמחו בי חבירי חפיצי צדקי לאמר מה טוב ומה נעים יראו התלמידים ולהלכה לדורות יהיו נקבעים. עד יעלו לציון מושיעים:
כ"ד זעירא מן חברייא הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד: