אור ברסלב

בית אפרים יורה דעה· רבי אפרים זלמן מרגליות

שאלה מב

שאלה מא

זה כתבתי לכבוד א"א מ"ו הרב הה"ג ז"ל בהיותו אב"ד בק"ק דונאוויץ שאלה ראובן שנפטר והניח אחריו בית והי' עליו כתובת אשה ובעל חוב וע"פ פסק דין מהב"ד חלקו הבית בין האשה והבעל חוב ואח"כ בא שמעון והוציא קנין שנתן לו ראובן זה שבע שנים על הבית וכתוב שם על הקנין בהיפוך הדף שאם יתן לו ראובן סך ששה עשר אדומים במשך ל"ב שבועות הקנין בטל ובא לזכות בבית מכח הקנין בטענה שראובן לא נתן לו מאומה וממילא הקנין בתוקפו והבע"ח טוען נגדו שאין הקנין כלום לפי שלא נכתב עליו שהוכרז בבהכ"נ כמנהג וגם שאר טענות יבארו מתוך התשובה:

תשובה אני איני כדאי ששלחת לי ולמה זה תשאל לשמי אינני רב ולא חבר. ולא ידעתי דבר. וגם אחרי כי כבר הורה גבר. חכם בעוז אתה אבינו אב בחכמה ומי ישדד עמקים אחריך. מתקו לי רגבי פניני אמריך. נפת תטופנה שפתותיך. אבל לעשות רצונך חפצתי. בדרך מצותיך רצתי. וגם כי בדבריך ראיתי. כי נחת רוח עשיתי. לבעלי הוראה יושבים על מדין. בעסק תקנת שו"ם. שהוא מהלכות של עמעום. וכל השומע קולי חדי בפלפולי. לזאת אמרתי הנה באתי במגילת ספר. ויה"ר שלא אבוש ולא אחפר. וזה החלי למשוך בשבט סופר. בעזר דומה לצבי או לעופר:

תנן התם בב"מ דף ס"ה מכר לו בית מכר לו שדה ואמר לו לכשיהי' לי מעות החזירם לי אסור ופירש"י וז"ל ואמר לו מוכר ע"מ כן אני מוכר לך שכשיהיו לי מעות החזירם לי וטול מעותיך אסור דנמצא שאין זה מכר וכי אכל פירות שכר מעותיו עומד ונוטל. ולכאורה משמע מזה דכל כה"ג שביד הלוקח לבטל המקח אם יחזור המעות אין עליו שם מכר כלל אלא הלוואה בעלמא ולפי"ז אף אם לא החזיר המעות לא קנה הלוקח הקרקע וזוזי דלוקח ביד המוכר הלואה אינון וכך מטין לכאורה דברי הרמב"ם פרק מהל' מלוה שכתב המוכר בית ואמר לו המוכר כשיהיה לי מעות החזירם לי הרי זה לא קנה כו' מלשון זה מבואר שאין הקנין כלל וא"כ אף בלא החזיר המעות לא קנה ואינו אלא כבע"ח על קרקע זו ולכאורה זה תימא שהרי משנה שלימה שנינו בעירובין דף ל"א המוכר בית בבתי ער"ח ה"ז גואל מיד וגואל כל שנים עשר חודש ה"ז כמין רבית ואינו רבית כו' הגיע יום שנים עשר חודש ולא נגאלה היתה חלוטה ובברייתא שם איתא דה"ז רבית גמורה אלא שהתורה התירתו ומוקי לה בש"ס דפליגי בצד א' ברבית אלמא אע"ג דאמרינן דדין רבית גמורה יש שם מ"מ אם לא גאל המקח קיים וחלוט ללוקח:

ואמנם לכאורה צ"ע הא דאמרינן שם דהוי רבית דהא לא דמי להך לכשיהיו לי מעות החזירם לי דכיון דהתנה בשעת הקנין אין זה בתורת מכר רק בהלוואה משא"כ בבתי ע"ח שזה מוכר לו סתם במכירה גמורה אלא שגזירת הכתוב הוא שאם בא זה והחזיר מעותיו בתוך יב"ח מחויב להחזיר לו ולא מצינו שאמרה תורה שתתבטל המכירה למפרע אלא משעת החזרה לבד וא"כ הפירות שאכל כדין אכל עד עתה שהיה בתורת מכירה גמורה ואין כאן רבית וצ"ל דכיון דדינא הוא שאם יחזור המעות מחייב להחזיר הקרקע א"כ אף שלא התנה כן בשעת מעשה מ"מ הא ודאי דמעיקר' אדעת' דהכי נחית להאי ארעא וכאילו התנה אז דמי וא"כ גם בבתי ע"ח כשמחזיר המעות בטלה המכירה למפרע וא"כ יש כאן רבית ועיין בתשוב' הרשב"א שהביא בי"ד רס"י קע"ד ועכ"פ קשה כמ"ש דהא חזינן דאם לא החזיר המעות חלוט לו אע"ג דהוי כמו הותנה שאם יחזור המעות יבטל המקח למפרע ולכאורה י"ל דשאני התם שיש לו זמן קבוע עד מלאות לו שנה תמימה ואם עברה שנה המכירה קיימת בכל גווני ולכן שפיר אמרינן שיש לו דין מכירה כשלא החזיר משא"כ כשהתנה סתם לכשיהיו לו מעות החזירם לי ולא קבע זמן לחזרה כיון שיש לו לבטל המכירה כל זמן שירצה אין לו דין מכירה כלל ואף אם לא החזיר המקח בטל ואע"פ שאם מת הוא יורשיו יכולין לבטל וכמ"ש התוס' בב"מ דמהאי טעמ' עדיף ממשכנת' מ"מ לענין זה שאין שם מכר עליו אין חלוק בדבר דכיון שעכ"פ כל ימי חייו אין מכר זה חלוט בבירור לא סמכה דעתי' דלוקח כלל ואינו רק כהלואה משא"כ בבתי ע"ח כיון שיש זמן לגאולתו שאם עלתה לו שנה שלא נגאלה קם הבית לקונה אותו לצמיתות שפיר סמכה דעת הלוקח וכל שלא החזיר לו בתוך שנה הוי מכירה גמורה:

אלא שעדיין יש לתמוה דהא מצידו תברא דעלה דההיא דמכר לו בית כו' אמרינן עלה מאן תנא אמר ר"ה בר"ש דלא כר' יהודא דאי ר"י הא אמר צד א' ברבית מותר הרי להדיא דקרי לה צ"א ברבית וכתבו התוס' טעמא דהכא אם לא יפדה אין זה מלוה אלא מכר דנהי דהוא יכול לפדות יורשיו אין יכולים לפדות עכ"ל ועכ"פ מבואר דאף בלא קבע זמן לחזרה אם לא פדה חלוט לו דאל"כ אף כרבי יהודה מתוקמא שפיר דאין כאן צ"א ברבית אלא הרבית בא עליו משני צדדיו שאין עליו תורת מכר:

ומצאתי בספר מחנה אפרים בהל' מלוה ולוה סי' י"ג שהרגיש בכל זה וכתב שם שהרמב"ם דמשמע מדבריו שאין כאן מכר כלל וכן נראה מדברי הטור יו"ד סי' קע"א ומדברי הרשב"א שהביא הב"י שם כל הנך רבוותא לא גרסי בש"ס הך דאמר ר"ה ברי' דר"י דלא כר"י כו' דבכה"ג אף ר"י מודה כיון שהותנה להחזיר לעולם לא גמר והקנה ולענ"ד זה דוחק למחוק גירסת כל הספרים כדי ליישב דבריהם הי' נלענ"ד דר"ה ברי' דר"י ס"ל דאע"פ שיש ביד זה להחזיר מ"מ שפיר סמכא דעתי' וקני וכדאמרינן בב"מ דף י"ד לענין אחריות ט"ס דוקא בשטר הלואה אבל בשטרי מקח לא דעביד אינש דזבין ארעא ליומא ואע"ג דקי"ל שם דף ט"ו אחריות ט"ס אף בשטרי מקח מ"מ היינו משום דאף במקח אמרינן לא שדי אינש זוזי בכדי שאם נאמר שאין האחריות ט"ס א"כ יוכל להיות שתצא מתחת ידו בלא כלום משא"כ בזה שעכ"פ יחזיר לו מעותיו שפיר אמרינן שגמר וקנה על הספק וזבין ארעא ליומא אך כל זה אם הוא יכול לאכול פירות ביני וביני שפיר שייך לומר דזבין ליומא משא"כ אם הוא אסור לאכול הפירות ואף אם יעבור ויאכל אם יחזיר לו המעות יצטרך להחזיר אף הפירות שאכל א"כ פשיטא דלא שייך זבין ליומא דמאי קא זבין האידנא הא אסור לאכול הפירות הלכך לא סמכה דעתי' לקנות על הספק שהרי הפירות שיאכל ביני וביני הם שלו וזבין ליומא אבל לרבנן דצ"א ברבית אסור א"כ לעולם הוא אסור לאכול הפירות ולא שייך זבין ליומא וכיון דלא סמכה דעתיה אין כאן מכר כלל בכל גווני אף בלא החזיר וזה נכון לענ"ד:

ומעתה הנה מקום אתי לומר דאין חילוק בין קצב זמן לפדיונו ללא קצב והא דקשיא לן מבתי ע"ח דאמרינן שרבית גמורה הוא ואפ"ה הבית חלוט כשלא החזיר דמהאי טעמא אמרינן דהוה צ"א ברבית לק"מ לפי מ"ש טעמא דכיון שאין ללוקח זה בה כלום שהרי אסור לאכול הפירות מחמת איסור רבית ולא שייך לומר דזבין ליומא לא סמכה דעתיה ולא קנה וזה שייך דוקא במכר בית והתנה לכשיהי' לי מעות כו' משא"כ בבתי ע"ח נהי שיש באכילת הפירות משום רבית מ"מ הרי התורה התירתו והפירות שאכל הם שלו עד זמן חזרת מעותיו וכיון דס"ס פירי קאכיל בהתירא שפיר סמכה דעתי' וגמר וזבין על תנאי זה דעביד אינש דזבין ליומא ולכך אם לא החזיר המעות חלוט לו ומקרי צ"א ברבית ודברים אלו הם כפתור ופרח לענ"ד בס"ד:

ובאמת על הך חילוקא שכתבתי דבתי ע"ח הוי טעמא משום שיש לו זמן קבוע וכ"כ במחנה אפרים ומייתי שם בשם המבי"ט שכתב כן בשם ר"ע גאון לחלק בהכי יש להקשות שהרי בערכין שם מתרצים הך ברייתא דרבית גמורה היא כרבנן ומתני' כר"י ואם איתא הא מצינן למימר דמתני' אתיא אפי' כרבנן ואפ"ה ס"ל דלא הוי רבית גמורה כיון שיש לו זמן קצוב משא"כ בההיא דעשה שדהו מכר י"ל שלא קצב עמו זמן לחזרה ולפיכך ס"ל לרבנן דאסור וכמו שכתבנו לחלק לענין שיהיה המכר קיים אם לא החזיר כמו כן יש לחלק לענין איסור הרבית ולכאורה היה אפשר לומר דדוקא לענין קיום המכר שפיר יש לחלק בהכי דהיכא שאין לו זמן קבוע לחזרה לא סמכה דעתיה ולא קרי כלל משא"כ כשזמנו קבוע אבל כל שהחזיר המעות ואין דנין לענין הרבית אין חילוק בין זמנו קבוע או לא אבל ז"א שהרי התוס' בב"מ כתבו לחלק אליבא דר' יהודא בין ההוא דמכר לו בית למשכנתא משום דהכא אין יורשיו יכולין לפדות ולכך לית בי' משום רבית וא"כ כמו כן מצינו לחלק לרבנן דדוקא באין זמנו קבוע לא חשבינן לי' צ"א ברבית כיון שבידו לפדותו משא"כ בזמנו קבוע ס"ל לרבנן דצד א' ברבית כה"ג שרי אמנם קושי' זו קשה על התנא בלא הך חילוקא שכתבתי בין בתי ע"ח נמי תיקשי ועוד דהא איכא למימר דגם רבנן ס"ל דצ"א ברבית כה"ג דבתי ע"ח שרי והך דעשה שדהו מכר אפי' צ"א ברבית אין כאן דכיון שאין לו זמן קבוע אין זה מכר רק הלואה לחוד ולפיכך אסרי רבנן:

אמנם רש"י בערכין ועשה לו שדהו מכר פי' אם לא אתן לך מכאן ועד ג' שנים הרי היא שלך וכן מבואר בדברי התוס' שם שכתבו החילוק בין משכנתא דהכא זמנו קבוע וכ"כ בב"מ דף ס"ג ולכאורה צ"ע דמנ"ל דבהכי מיירי הך בריית' דליכא למימר שהוא מוכרח דאל"כ מ"ט דר"י דשרי דמ"ש ממשכנתא בלא נכייתא וכמ"ש התוס' שם ז"א דהא באמת חזינן דשרי אף בלא קבע זמן לחזרה הדין כן דשרי דהא אההיא דלכשיהיו לי מעות כו' אמרינן דלא כר' יהודא וכבר כתבתי שדוחק למחוק גירסת הספרים אליבא דהרמב"ם ודעימי' וא"כ שפיר הוה מצינו לאוקמא פלוגתא דר' יהודא ורבנן בלא קבע לו זמן ולפיכך אסרי רבנן ור"י אף בכה"ג שרי מטעמא שכתבו התוס' שם דמ"מ היורשים אין יכולים לפדות משא"כ במתני' דעירוכין כיון שלאחר מלאת לו שנה אף הוא עצמו אין יכול לפדות וקרוב הדבר ביותר שיוחלט ביד הקונה אף רבנן מודו דשרי ואפשר דמשמע לי' הכי מדקאמר התם אמר ר"י מעשה בבייתוס בן זונין שעשה שדהו מכר עפ"י ראב"ע כו' ומתני' דב"מ דף ס"ה אמרינן הלוהו על שדהו ואמר לו אם אי אתה נותן לי מכאן ועד ג' שנים וכו' וכך הי' בייתוס בן זונין עושה עפ"י חכמים ומשמע לי' דחד עובדא הוא הך דבייתוס בן זונין כו' וכן נראה מדברי רש"י בעירובין שכתב ועשה לו שדהו מכר שמשכן לו שדהו כו' והיינו דס' דהוא עובדא דמתני' דב"מ ור"י מייתי ראי' מהתם דאודו לי מיהת בהא היכא שזמנו קבוע ודחו ליה דאדרבה משם ראיה להיפוך שמוכר אוכל פירות הי' ולא לוקח אבל לוקח אסור אף בכה"ג כן נלענ"ד ליישב אם נאמר שיש חילוק בין זמן קבוע וכ"כ הסמ"ע בסי' ר"ז ס"ק בשיטת הרמב"ם אבל מ"ש ליישב הך דעירוכין הוא נכון לענ"ד בס"ד:

אמנם בין אם באנו לחלק בין בזמנו קבוע או לחלק כמש"ל דכיון דהתורה התירה לאכול הפירות סמכא דעתי' וזבין ליומא מ"מ קשה מהך דמגילה דף ך"ז דאמרי' התם אין מוכרין בה"כ אלא על תנאי שאם ירצה יחזרוהו ופריך ולר"מ היכא דיירי בה הא הו"ל רבית ומשני ר"מ בשיטת ר"י אמרה דאמר צ"א ברבית מותר דתניא כו' והרי לפנינו דאע"ג דמוכרין על תנאי סתם כל אימת שירצו יחזרוהו ואין זמנו קבוע אפ"ה שריא אליבא דר"י דקרי לי' צ"א ברבית שכל שלא החזירו הדמים הוי מכר גמור וגם לפי החילוק שכתבתי צ"ע דע"כ לא פריך אלא היכא דדיירי בה הא הויא לי' רבית אבל מה דדיירי בבהכ"נ לא קשיא ליה דמ"מ ה"ל מכירה כל כמה דלא מהדר לי' זוזי ללוקח:

אמנם י"ל דהכא נמי פריך דכיון דיש בדירה זו משום איסור רבית ממילא אין כאן מכירה כלל דהא לא שייך זבין ליומא ואסור נמי משום קדושת בהכ"נ ומשני לי' דבשיטת ר"י אמרה ולדידי' כיון שאין בפירות משום רבית ממילא הוי מכר גמור לפי שעה דסמכא דעתי' דלוקח שעכ"פ עד זמן החזרה יאכל הפירות ונשאר לנו לברר עוד לדעת הרמב"ם מה דאיתא בב"מ דף ס"ז בעובדא דההיא אתתא כו' דאמרינן התם כל את ונוולא אחי אמר סמכא דעתי' ולא גמר ומקנה וגירסת הרמב"ם הוא לא סמכה דעתי' מפני שלא השיב השולח תשובה ברורה ומזה הקשה במחנה אפרים על הרמב"ם הנ"ל דס"ל דכה"ג לא קנה כלל א"כ מאי אריא משום דלא סמכה דעתי' תיפוק לי' דאפי' סמכה דעת המוכר עליו דלכשיהיו לו מעות יחזירם מ"מ לא קנה כלל וכתב שכבר הרגיש בזה בגדולי תרומה. והנה לפי מ"ש הסמ"ע בסי' ר"ז ס"ק י"ד לפרש לשיטת הרמב"ם דכוונת השליח היה להיפך אני קונה ממך בלא שום תנאים וכו' מעתה הדבר פשוט דלק"מ ועוד יש לי אריכות דברי' בזה אך לא הספיקה השעה לכתוב על ספר חוקה והדין דין אמת כיון שהתנאי הי' שיתבטל הקנין אין מקום לקיימו אף שזה לא קיים התנאי מטעם הנ"ל ושארי טעמי' אשר כתבתי ולהיות כי המוביל נחוץ ומהומה לביתו הוצרכתי לקצר דברי בנך הק' אפרים:

תוכן העניינים

בית אפרים יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה