בית אפרים יורה דעה· רבי אפרים זלמן מרגליות
שאלה לה
וזאת אשר השבתי שנית על הנ"ל מ"ש רו"מ דממה שהוקשו התוס' במכות מן השלם דוקא משמע דאח"ש שפיר חל כמ"ש הפליתי אין זה מוכרח דהתוס' נקטו הכי כי היכי דתיקשי נמי לרבה בר רב הונא דהוא מרא דשמעתא דריסק ט' נמלים ולדידיה לא מצי לאקשוי מן המרוסקין דמצינן לדחויי דכר"ל ס"ל דח"ש מותר מה"ת והלכך מצטרפין לכזית וחל עלייהו איסור שרצים ונבלות אבל מן השלם פריך שפיר דהא בדידי' איכא איסור לאו אע"פ שאין בו כשיעור ואיך יחול עליו איסור נבילות וגם כי עלי' דר' יוחנן נמי אין קושיא כ"כ דבאמת הוה אמרינן כהך סברא דכיון שאין בו אלא ח"ש חל עליו ואיסור אחר אע"פ שגם הוא רק ח"ש ולכך הקשו מן השלם דבזה אין מקום לתרץ כן ומוכרח תירוצם משום דגלי קרא ואין להאריך:
ומ"ש ששפתי הפליתי ברור מללו דלרב אינו חייב רק מיורה גדולה וא"כ ע"כ מתחלה הי' כזית ולא חל עליו איסור בב"ח אלא שנחתך אח"כ ואין בו רק ח"ש ואפ"ה אין מצטרף עם החלב כו' ואם כך הוא ברור בעיני רו"מ למה הקשה על הפליתי מהך דמעילה דהא התם בהמה שלימה מטמאה יש בה שיעור לטומאה וא"כ כשמתה לא חל עליה איסור נבילה כלל ושוב אע"פ שנחתך ממנה חצי זית אינה מצטרפת עם הטהורה להשלים לכזית נבילה דאינו חוזר לחול עליו כיון דמתחילה היה בו שיעור שלם וכן י"ל בההיא דהתוספות בחולין דף ק"ב וגם דמי לחשך לומר שהיה כזית שלם מנבילה ביורה ושמא דהיה חצי זית מנבילה וחצי זית מכשרה וקמ"ל קרא אע"ג דבעלמא כה"ג אחע"א לפי שאין כאן רק ח"ש הכא פטור כיון שחיובו ע"י צירוף בשר הנבילה ודבר שפתים אך למותר:
ומ"ש להקשות על התוספות בחולין שכתבו דאסמכתא הוא דהא במעילה לא מסיק הכי כבר הרגיש בזה אא"ז מהרש"א ז"ל שם ועיין בזבחים דף מ"ו בתוספות שם ולענ"ד יש ליישב בפשיטות ואין הפנאי מסכים להאריך:
ומ"ש דאם קושית הש"ס בכריתות ממעילה גופא קשה דהא מעילה הוי אף בשאר הנאות הדבר פשוט דמשמע ליה להש"ס דלכל עונש מעילה אתרבי הן לאכילה או לשאר הנאות ויותר נראה דהכא רבי קאמר לה דס"ל הזיד במעילה במיתה וקאמר דרבי קרא איסור קדשים קלים למעילה והיינו לכל חיובי מעילה בין בשוגג או במזיד דחייב מיתה וכבר כתבו התוספות בפסחים דף ל"ג ד"ה ומינה דאין חיוב מיתה אף לרבי רק באכילה דוקא ולפי"ז דייק שפיר דבקדשים אחע"א דאתי איסור מעילה וחייל אחלב (ומיירי ששגג בחלב או לקוברו בין רשעים גמורים כדאיתא ביבמות) וכן משמע בש"ס דקאמר דהא איסור מעילה קל כו' ומעילה איסור מיתה וקא חייל כו' ול"ל להש"ס למנקט הא דמעילה איסור מיתה דלרבנן דס"ל דלית בה מיתה מוכחא מלתא טפי דבקדשים אחע"א אף בקל על החמור ודוחק לומר דקושטא דמלתא נקט דאף לרבי דאית ביה איסור מיתה קל הוא לגבי כרת ולפי מ"ש א"ש דאי לא הוה מיירי מאיסור מעילה דבמיתה לא מוכח מידי דחל על איסור כרת דהו"מ למימר דבשאר הנאות מיירי ולהכי קאמר דהא איסור מעילה קל מיתה כו' וא"כ ע"כ דבאכילה מיירי ומוכח דחל על איסור כרת. ובזה מיושב ג"כ הקושיא שהביא בשם הגאון האב"ד דק"ק דובנא מוהר"ר זאב וואלף נ"י דהא מהכא מוכא דגלי קרא אף באיסור כרת ולפי מ"ש י"ל דלא גלי מידי דלענין חיוב קרבן בשוגג באמת י"ל דמיירי בשאר הנאות ואין שם חיוב כרת כלל ויש מקום אתי ליישב הקושית בכמה דרכים נכונים ת"ל וכעת הוצרכתי לקצר. ומ"ש רו"מ דאפילו נימא דבאכילה מיירי נמי מצי למיחל כיון דאיתא במעילה איסור הנאה הוי איסור מוסיף לפי מ"ש רש"י בחולין כו' לפי מ"ש לק"מ כיון דלענין חיוב מיתה במזיד מיירי אין כאן מוסיף מחמת הנאה דבהנאה לית ביה מיתה ולפי מ"ש רש"י בפסחים בשיטת רש"י דגם בהנאה איכא חיוב מיתה י"ל דמההי' דוכתא דשמעינן בעלמא חייל קל על חמור מיניה שמעינן מיניה דאף אם הוא מוסיף לא חייל כיון שהוא איסור קל וע"ש בתוספות ד"ה ומי אית ליה לר"ש כו':
גם מ"ש רו"מ על מ"ש דקשה אליבא ורבי אם נימא במעילה לא בעינן כזית והוקשה לרו"מ דעדיפא מיניה תיקשי אפילו ס"ל לרבי דבעי כזית דלמא מיירי ששהה יותר מכדי אכילת פרס ובמעילה אפילו צירף לזמן מרובה חייב כו' נעלם ממנו דברי התוספות בפסחים הנ"ל דף ל"ג ד"ה ומינה שכתבו דאם נימא דילפינן מתרומה לענין כזית ילפינן נמי מהתם שלא יצטרף לזמן מרובה ע"ש ועמי היתה הקושיא זו ושלחתי' מחמת דברי תוספות הנ"ל ועיין בחולין דף קי"ז דמשמע התם דקרא דכל חלב לה' לא איצטרך אלא לרבות חלב האליה דאין בו איסור כרת כלל וצ"ל דכיון דכאשר יורם אסמכתא היא ממילא דהך קרא בכל חלב מיירי אף שהוא בכרת או י"ל דקרא אתי לרבויי' אף חלב כליות ומ"מ משמעותיה דקרא בכל חלב אף חלב כליות ואין להאריך: