בית אפרים יורה דעה· רבי אפרים זלמן מרגליות
שאלה לב
תשובת הגאון בעל מג"ש ופ"י לתלמידו אא"ז הגאון בעל ש"ך ז"ל שרמז אל תשובה זו בש"ך יו"ד סימן ס"ח ובכדי לרוות צמאון המתאוים לחזות בנועם ה' העתקתי פה. שלום אשיב לשואלי לאהובי תלמידי חביב לי כבני יניק וחכים ודולה מים מתוקים. מבארות עמוקים. מוהר"ר שבתי נר"ו:
הנני אוסיף להפליא עליך הפלא ופלא אשר יש לך אב בחכמה מלא דעת ומזימה. לא נעלם ממנו מאומה. והלכת לישא דעי מרחוק לשאוב מי בארי ואין משיבין את הארי מ"מ לא אמנע טוב מבעליו ואחוה דעי הגם כי לע"ע טרידנא מאוד בנישואי בתי שתי' מ"מ פניתי מעסקי ע"ד אשר הקשית לשאול על ר"י שכתב נט"ו דעירוי אינו אוסר בכלי נחושת אא"כ האור הולך תחתיו והבאת ראיה מהתלמוד שלנו ומן הירושלמי דלא כדבריו והנה ראיתי תחלה להשיב לך על הראיה מהירושלמי שצריכה יישוב לכאורה וקרוב הדבר דאמינא מילתא דשוויא לתרווייהו ונ"ל כי אדרבה ממקום שבאת ומן הירושלמי הזה הוציא מוהר' ירוחם דין זה וראיתי ליישב דבריו על שני פנים באם נאמר דר"י ס"ל כהני פוסקים דס"ל דעירוי אינו מבשל אלא בולע כדמשמע קצת מלישנא שכתב אא"כ האור מהלך תחתיו שזהו לשון הירושלמי לפי המסקנא וכמ"ש לקמן הנה ראייתו ממה שהשיב ר' יוסי בר בון והתניא אף בכלי נחושת כן אית לך למימר דכלי נחושת בולע ולדברי ר"י אתיא לישנא כפשטיה דר' יוסי בר בון דייק דע"כ עירוי מבשל דאי אינו מבשל אלא מבליע בלבד וכדעת הרשב"א הנה כלי נחושת אינו יכול לבלוע אלא ע"כ עירוי יש לו כח גדול שמבשל ועל ידי בישול כלי נחושת בולע וא"כ אתיא הכל כפשטיה דר' יוסי תירץ תמן כלי חרס בולע פי' התם גבי קדשים שהקפידה תורה על הקדשי' הנבלעים בכלי ונעשה נותר וא"כ כיון דעל הבליעה הקפידה תורה הנה עירוי מבליע ג"כ ולכן טעון שבירה אבל גבי שבת דהקפידה תורה על הבישול ולא איכפת לן בבליעת כלים שאין איסור בשבת להבליע ועירוי אינו מבשל ור' יוסי בר בון השיב שהרי כלי נחושת אינו בולע וא"כ אמאי הקפידה התורה והטעינה מריקה ושטיפה אלא ודאי עירוי יש לו כח גדול לבשל ש"מ עירוי מבשל והשתא אתיא לישנא כפשטיה ולא צריכין לדחוקי כמו שדחקו התוספות בפ' דם החטאת ופירש"י תמן כלי חרס בולע פי' בולע טפי משאר כלים ולקמן במלתא דר' יוסי בר בון אית לך למימר דכלי נחושת בולע פי' וכי בלע יותר משאר כלים בתמיה וכן נראה מדברי תוס' פ' כירה שפירשו כפירושי הנ"ל ולא הזכירו הפי' שפירשו בפ' דם חטאת ועתה נפרש דברי ר"י ע"פ ירושלמי שיבואו על נכון ותחלה נקדים הא דאיבעי' לן פ' דם חטאת תלאו באויר התנור מהו אבישול ובלוע קפיד רחמנא א"ד בישול בלא בלוע וא"כ אם הקפידה התורה אבישול בלא בלוע. אע"ג דהתם ליכא נותר ע"כ צ"ל גזירת הכתוב הוא כיון שנתבשל בתנור זה קדשי' גזירת הכתוב הוא לשבור התנור וכן פירשו התוספות בהדיא שם ד"ה אלא קדרות של מקדש אמאי ישברו כו' והשתא ס"ל לרי"ו אע"ג דר' יונה דירושלמי מייתי ראיה לדבריו מעירוי לתוכו רותח הנה לפי המסקנא דירושלמי דאין בולע אא"כ האור מהלך תחתיו ע"כ צ"ל דס"ל דאין ראיה מעירוי לתוכו רותח דהתם גזירת הכתוב הוא דכיון שהיה קדשים רותחין בכלי זה טעון שבירה או מריקה ושטיפה אע"ג דלא בלע כמו בישול בלא בלוע דאבעי' לן בגמרא וכמו שפלפלו התוספות שם דבור הנ"ל שהקשו מנ"ל הא מלתא דאמרינן בכל התלמוד התורה העידה על כלי חרס שאינו יוצא מידי דפיו לעולם דלמא גזירת הכתוב הוא כמו בבישול בלא בלוע ותירצו וחילקו דמאחר שהתיר הכתוב כלי נחושת במריקה ושטיפה וכלי חרס טעון שבירה ש"מ דטעם משום בלוע הוא כו' והנה לשונם מגומגם קצת אבל נראה שכוונתו דבמה שאפשר לומר טעם למלתיה שלא יהא גזירת הכתוב כגון בבליעה דאיכא למימר טעמא שזה יוצא מידי דפיו וזה אינו יוצא מידי דפיו אמרינן אבל בישול בלא בלוע ע"כ גזרת הכתוב הוא. יהיה איך שיהיה מ"מ ר' מני דירושלמי ס"ל דאין חילוק בין בליעה לבשול דגם בבליעה אינו אלא גזרת הכתוב כיון דכלי נחושת אינו בולע ע"י עירוי א"כ ע"כ גזה"כ הוא וזהו מחלוקת בין ר"י לר' מני דר"י ס"ל דבבליעה איכא טעמא למילתיה ולאו גזירת הכתוב הוא ע"כ מוכח דעירוי מבשל ובבישול בלא בלוע ס"ל גזה"כ הוא וכשינויי דהתוס' הנ"ל או אפשר דבישול בלא בלוע אינו טעון מריקה ושטיפה כלל ומלתיה דאבעי' לן בתלמודא דידן פשיטא ליה לר' יונה וכן מצינו בכמה דוכתי' אבל ר' מני ס"ל דאין חילוק דהכל גזה"כ הוא וע"כ צ"ל כן דודאי ר' מני לא פליג אמשנה שלימה דאמורא הוא וגם אין סברא לומר דר' מני פליג אר' יוסי בר בון וס"ל דכלי נחושת בולע דודאי לא נחלקו במציאות ומדאמר ליה ר' יוסי בר בון כו' תימא אית לך למימר כו' אלמא מלתא דפשיטה היא דאינו בולע וא"כ דוחק גדול לומר דפליג ר' מני אהא אלא ודאי כדכתיבנא. ומ"מ אצ"ל דר' מני פליג אמאי דקי"ל בכולה תלמודא דהתורה העידה דה וכו' דא"כ לא הוה הלכתא כר' מני דכבר הלכה רווחת בישראל דהתורה העידה כו' אלא גם ר' מני מודה דמאחר שהתיר הכתוב כלי נחושת במריקה ושטיפה וכ"ח בשבירה איכא טעמא למלתא בבישול גמור שאינו יוצא מידי דפיו כו' אבל בעירוי ס"ל לר' מני כיון דעירוי אינו מבשל וכלי נחושת אינו בולע ע"כ דגזה"כ הוא ועיקר קרא אבישול קאי אבל עירוי מסמוכים נפקא ליה וכלי נחושת כו' וכיון דעיקר קרא אבישול קאי הנה בבישול איכא טעמא למלתא כמ"ש אבל עירוי דנפקא מדרשא אינו אלא גזה"כ וגדולה מזאת נ"ל בתלמודא דידן הוה ס"ל לרבא דאפילו אי אבשול ובלוע קפיד רחמנא מ"מ הכל גזה"כ הוא דיש לדקדק כיון דאיבעיא לרמי בר חמא אבישול ובלוע משמע דהכי אבעיא ליה אי טעמא הוא משום נותר או גה"כ הוא וא"כ מאי פשיט רבא מעירה לתוכו רותח דבלוע איכא בישול ליכא ואפ"ה אסור דקארי לי' מאי קארי לי' הא איכא נותר ומאי לי בלוע בלא בישול או בישול ובלוע אלא ע"כ רבא הוה ס"ל דאפי' אי אבשול ובלוע קפיד רחמנא מ"מ גזה"כ דבעינן תרווייהו דאשר תבושל כתיב אבל בלוע בלא בישול אע"ג דאיכא נותר לאו כלום הוא זה נ"ל ברור וא"כ כיון דהירושלמי ס"ל דאין כלי נחושת בולע אלא ע"י עירוי א"כ עירוי מבשל א"כ לדידן דס"ל דעירוי אינו מבשל ככלי שני ואינו מבשל כלל אבל מ"מ לכאורה לא משמע כן מדבריו בהל' שבת נ"ב ח"ג שם גבי האלפס והקדרה הביא שם מחלוקת רשב"ם ור"ת ומשמע מדבריו שהסכים לדעת ר"ת דאסור לערות ע"ג תבלין בקערה דסיים בדבריו וכן פשיט בירושלמי אלמא ס"ל כר' יונה ולא כר' מני אבל כד מעיינין בי' שפיר בדברי הרשב"א שהבאת גם אתה נראה שהי' מפרש דר' מני אכלי נחושת קאי שכן כתב בית ד' שער א' וז"ל ומפירושו ג"כ אנו לומדין דאפי' כלי נחושת שעירו לתוכו בין מכ"ר בין מכלי שני בולע הוא וצריך הגעלה שלא אמרו שם בירושלמי שאינו בולע אא"כ האור מהלך תחתיו אלא שלא להצריכה כו' עכ"ל משמע דמפרש דברי ר' מני אכלי נחושת כלשונו של רי"ו שכתב דכלי נחושת אינו בולע אא"כ האור מהלך תחתיו וזהו טעמא של בעל העיטור שהביא הרשב"א ואפשר שעליו כיון רבינו ירוחם שכתב וכן הסכימו הפוסקים וא"כ בזה היינו יכולין להפסיק הדיבור ולומר דודאי רי"ו ס"ל כר"ת דאינו בולע אא"כ מבשל וזהו מסקנת ירושלמי כר' יונה ולכן אסור לערות ע"ג תבלין אבל מאי דכתב הירושלמי בסיפא דאינו בולע אא"כ האור מהלך תחתיו זה אכלי נחושת קאי דקשה לבלוע ע"י עירוי ואפי' אי עירוי מבשל דאין כלי נחושת בולע אלא ע"י בישול גמור אם האור מהלך תחתיו אלא שנראה לי קצת דוחק לפרש הסיפ' בכ"נ דוקא שאין רמז ולא זכר מזה בסיפא ע"כ נ"ל בענין אחר ובזה יתיישב גם פי' הרמב"ם שהביא הרשב"א שפי' דהירושלמי מביא ראיה מדהצריך הכתוב מריקה ושטיפה אלמא בלע טובא הלכך בתבלין לגבי שבת אסור לכתחלה וזה תימא קצת דהתם לא משמע הכי אלא אם בולע מבשל ואם אינו מבשל. אינו בולע ואם כוונתו אסיפא אדברי ר' מנא לא מצינו בדבריו שאסור לערות ע"ג תבלין ע"כ נ"ל הכי דר"י בר בון הקשה על ר"י אי דס"ל שיש בלוע בלא בישול דכ"ח בולע אעפ"י שאינו מבשל ע"ז הקשה ר"י בר בון ואמר דאינו כן דהא כלי נחושת א"א לעולם לבלוע בלא בישול ואח"כ אמר בירושלמי דר' יצחק בר גיפתא רצה קמיה דר' מנא לומר דעשה כן חייב משום מבשל פי' ר"ל דר"י בר גיפתיה הוי ס"ל דעירוי לר' יונה הוה בישול גמור מדאורייתא וחייבין עליה בשבת וע"ז השיב ר"מ כי האי דאמר ר' זירא איזהו חלוט ברור כו' ה"נ איזהו תבשיל ברור כל שהאור מהלך תחתיו ר"ל דאינו כדקא ס"ד דהוי בישול גמור מדאורייתא לחייב עליו אלא גם ר"י לא ס"ל דהוי בישול גמור לחייב עליו אלא כיון דמצינו דהכתוב הצריך מריקה ושטיפה בקדשים אלמא בולע טובא משום הכי אמר ר"י לערות לכתחלה מדרבנן וא"כ כיון דמסיק בירושלמי דעירוי באמת אינו מבשל אלא דרבנן אסרוהו ור"י בר בון ס"ל לפשוט דאין כלי נחושת בולע אא"כ מבשל א"כ נהי דלגבי עירוי ע"ג תבלין ס"ל כר' יונה דאסור לערות אבל גבי כלי נחושת כיון דאינו מבשל גמור אינו בולע דהכי מסיק ר"י בר בון ואין חולק עליו וא"כ כל דברי רבינו יבואו על נכון דלערות בשבת ע"ג תבלין פשיט בירושלמי דאסור אפילו ע"פ מסקנת דר' מנא וכלי נחושת כיון שאינה מבשל (אינו בולע) זהו אמת ויציב בלי ספק וכן ס"ל להרשב"א אלא דפליג עם בעל העיטור דס"ל דמאי דאמר בירושלמי דכלי נחושת אינו בולע אא"כ מבשל היינו בליעה גדולה להצריכה מריקה ושטיפה אבל בליעה פורתא הצריכה הגעלה בלע אבל בעה"ע ס"ל דאין חילוק והנה עפ"י דברי בעה"ע ורבינו ירוחם אתי הירושלמי שפיר דר"י בר בון השיב לר' יוסי בר יוסי הגון דראייתו של רבינו יונה הוא דבליעה תליא בבישול וכיון דכ"ח טעון שבירה ע"כ מבשל דאי אינו מבשל אינו בולע וע"ז השיב ר"י דכ"ח בולע אפילו בלא בישול והקשה ריב"ב דא"כ כלי נחושת קשיא דע"כ התם עירוי הוי (בולע) ממש ומבשל ממש דאי אינו מבשל לא היה כלי נחושת בולע ואפשר דס"ל לבעה"ע דגם ר"י בר בון לא הביא ראיה לר' יונה מכלי נחושת אלא דחה דברי ר' יוסי שהבין כמ"ש והשיב וחילק בין בליעה לבישול וע"ז הקשה ר"י ב"ב דז"א דכלי נחושת מא"ל דל"ש בזה בליעה אא"כ מבשל ועוד אפשר דהקשה באופן יותר חזק אית לך למימר כ"נ בולע דהתם אפילו אם עירוי מבשל בתבלין ובשר וכיוצא בכ"נ אי אפשר לבלוע אא"כ האור מהלך תחתיו וא"כ אי ראייתו של ר' יונה היתה כדקאי ס"ד כ"נ מאי איכא למימר אלא ע"כ אין ראייתו של ר' יונה מהתם דהתם ודאי ע"כ גזה"כ הוא אלא ראייתו משם אינו אלא דוגמא כיון דחזינן דעשה הכתוב הבליעה דכ"ח בליעה ממש דהצריכו שבירה ואי לא בלע כ"א פורתא היה מהני הגעלה אפילו בכלי חרס דלא שייך אינו יוצא מידי דפיו כיון דבליעתו מועטת וכן בכ"נ עשאו הכתוב כאלו בלע דהצריכה מריקה ושטיפה אף ע"ג דבאמת לא בלע מ"מ עשאו הכתוב כבליעה א"כ בתבלין דרכיכי ראוי לאסור לכתחלה וכן צ"ל ע"כ להרמב"ם דהא כתב דלמסקנא אין כ"נ בולע ממש אלא ע"י האור אם כן מאי ראיה מכ"נ דהא התם לא בלע ע"י עירוי כ"א פורתא ולא בעי מריקה ולדידיה הראיה הוא ממריקה ושטיפה. ואם נאמר דכוונתו דר"י ב"ב מייתי ראיה מכ"נ דבלע טובא וכו' והכי פירושא אית לך למימר דכ"נ בלע טפי משאר כלים ע"כ אינו בולע יותר וכיון דהצריכו הכתוב מריקה ושטיפה אלמא ס"ל בלע טפי על ידי עירוי אפילו בלא בישול ואם כן גבי שבת אסור לכתחלה אם כן תימה מה כתב הרשב"א לשיטתו וזה לשונו שלא אמרו בירושלמי שאינו בולע כו' ותימא והיכן הוזכר שם בליעה והלא לא אמרו אלא שתבשיל ברור הוא כשהאור מהלכת תחתיו ולעולם בליעה הוי אפילו בלא אור וכדעת רבי יוסי, בר בון אלא שמע מיני' שגם הרמב"ן סבירא ליה דכ"נ לא בלע אפילו על ידי עירוי דכן משמע לישנא אית לך למימר כ"נ בולע כו' משמע דלא בלע כלל אפי' ע"י עירוי וה"ק ר"י ב"ב ע"כ אין הראי' כדעתך דודאי התם שאני דגזה"כ היא אלא הראי' הוא כיון דחזינן דעשאו הכתוב כבליעה ראוי לאסור לענין שבת וא"כ אפי' אם עירוי אינו מבשל אלא בולע לחוד ראוי לאסור וא"כ לא השבת כלום דתמן בולע דכיון דבולע סגי ראי' לר' יונה כנ"ל ליישב דברי הרמב"ן דבלא"ה נ"ל פירושו תמוה וא"א להלמו בסוגי' דירושלמי מכמה קושיות אחרות שאין הפנאי מסכים להאריך ודי בזה:
ומה שהקשית מתלמוד דידן לדבריך קושיתך על הרבה פוסקים יצאה אי קאי הסוגי' אכ"נ א"כ לרשב"ם דס"ל דעירוי ככלי שני ושרי לערות מכ"ר על התרנגולת ואינו בולע כלל א"כ איך קרי לה בגמ' בלוע בלא בישול הא לא בלע כלל אלא ע"כ התלמוד על כ"ח קאי דהתם רך לבלוע ואיכא מ"ד דאפי' צונן מבליע בחרס מייתי ראי' מכסי' דאין מעמידין אע"ג דאין ראי' דיין שאני דחריף ואין כאן מקומו וא"כ גם ר' ירוחם ס"ל הכי ומ"ש דהמשנה קאי אכלי נחושת דתנן מריקה ושטיפה לא היא דהמשנה על מתני' דלפני זה קאי דתנן בכ"ח נכנס ושוברו בפנים וע"ז קאי אדוד שבישל וכו' וסיפא דמריקה ושטיפה קאי אמצעיתא דאחד קדשים קלים כו' ואין זכר בתלמוד שלנו דבכ"נ דינא הכי וכן פי' רש"י כל הסוגי' על כלי חרס ודי בזה:
דברי הק' יושע