בית אפרים יורה דעה· רבי אפרים זלמן מרגליות
שאלה לא
שאלה בהא דכ' בש"ע ס"ס צ"ח דאם נפל לקדירה ב' זיתי איסור כו' וכ"ש אם אחת של בשר ואחת של גבינה דכ"א מבטל חבירו ומשמע דוקא בכה"ג אבל אם נתערבו הבשר וגבינה ע"י בישול קודם נפילתן צריך ס' נגד הב' זיתים וכן מבואר להדיא באו"ה הביאו בקצרה בד"מ שם ובאמת הא מלתא טעמא בעי דמה בכך שנאסרו יחד מקודם ס"ס השתא כי טעים אין כאן לא טעם בשר ולא טעם חלב דטעם כ"א נתבטל בס' וכמו אם נפל כזית בשר מבהמה טמאה וכזית חלב טמאה דודאי מבטלין זא"ז וכמו חלב ודם שכ' הרא"ש דסברא הוא כו' ומאי עדיפותא דאיסור בב"ח לענין זה וגם לבאר דין ירך שלא ניטל ממנו שמנו של גיד ונמלח ונתבשל כך אם צריך ס' נגד כדי קליפתו שנאסר במליחה אם לא:
תשובה הנה אא"ז בת"ש סי' ל"ג סק"ה כ' דשני זיתים מאיסור א' אפילו אם חלוקין בטעמם כגון כבד ובשר של נבילה אין מבטלין זא"ז וכ' דאע"ג דמאו"ה סוף כלל ק"ד לא משמע הכי אינו מוכרע עכ"ל וראיתי בפרי מגדים בפתיחה לתערובות שהביא דבריו וכ' ואני תמה על רב מובהק כמוהו שדרכו לדייק הרבה איך יאמר זאת שהרי כ' או"ה גבי בב"ח אם נאסרו מקודם אין מבטלין זא"ז וביאור דבריו דבב"ח הכל שם איסור א' דהא חצי זית בשר וחצי זית חלב חייב מלקות הלכך אם נפלו לנ"ט אף דטעמא ליכא שם איסור א' הוא כו' והשתא הדברי' ק"ו בנבילה ונבילה אף שאין טעמם שוה ומ"ש מקודם לאו א' היינו פיגול ונותר כו' הא לאו א' ממש וחד שמא נבילה אף דחלוקין בטעמם מדרבנן עכ"פ איסורא איכא כמו בב"ח שנאסר מקודם ומודינא דמה"ת מותר דליכא טעמא עכ"ל והנה דבריו תמוהים מאוד אחר שהודה במקצת דמה"ת מותר מאין הרגלים לאסור מדרבנן ואם נאמר שבעל או"ה ברוב חכמתו הבין שכל כיוצא בזה באיסור בב"ח שהוא שם איסור א' ראוי לגזור עליו מדרבנן פשיטא שהוא דבר שאין לו שחר אך באמת הדבר מבואר באו"ה שכ' אבל ודאי אם נאסר הבב"ח קודם שנפלו לקדירה וכן כל ב' חתיכות שאר איסורים של מין א' כגון ב' חתיכות של נבילה כו' והיינו ששניהם מטעם א' כמ"ש שם לעיל משום שיש שם מיהא לבסוף טעמא דאיסורא ולפי"ז נראה כמו דהתם האיסור לדידי' מדאורייתא כמו כן בב"ח ואין להאריך כי הדבר מבואר למעיין באו"ה שלא נזכר בדבריו מדרבנן כלל ודינא קאמר ולא בתורת גזירה דרבנן ואמנם הדבר ברור כי אא"ז ז"ל אחז דרכו הקודש דדייק וכתב וגם בזה לא נפל דבר מדברו אשר דבר דדעת או"ה דבכל גווני בשאר איסורין אם הם חלוקין בטעמם מבטלין זא"ז כמ"ש בטעם הדברים שהרי בטעם כעיקר תלי רחמנא והרי אין כאן שום טעמא דאיסורא כו' ולפי"ז אין לחלק אף אם הם מלאו א' ממש כגון כבד ובשר מנבילה והחילוק שבין בב"ח לשאר איסורים הוא לדעת או"ה כאשר אבאר ומתחלה אען ואומר דלכאורה צריך להבין בהך סברא דכ' הרא"ש ז"ל דכזית חלב וכזית דם מבטלין זא"ז משום דס"ס ליכא טעמא ולזה הסכימו כל הפוסקים ולכאורה צ"ע דודאי אם בישל כזית חלב וכזית דם בתוך נ"ט זיתי מים האם נאמר שאין כאן הרגשת טעם כלל הא ודאי שז"א ואיך אוכל יטעם טעם נרגש בתוך מים הללו יותר מאילו נפל שם אלא זית א' לבד אלא שאין מרגיש טעם חלב או דם ממש לפי שכ"א מבטל טעם חבירו אבל מ"מ מרגיש הוא טעם מעורבב והך טעמא דקטעי' טעמא דאיסורא הוא ומהאי טעמא באמת איתא שם בהגהת או"ה בשם ראב"ן דכל ב' איסורין דנפל להיתר אמרינן דיהיב טעמא ומצטרף ובעי ס' נגד שניהם כו' ע"ש ור"ל כמ"ש דהא עכ"פ יש כאן טעם אלא שאין נרגש כל טעם בפ"ע אבל מ"מ טעם דאיסורין מורגש מאוד בפה הטועם התבשיל אך יש לומר בטעם הרא"ש ודעימי' דס"ל דבכה"ג אין לאסור התבשיל שהרי גוף האיסור נמוח בתוכו ונתבטל ברוב רק מחמת הטעם אנו באים עליו לאסור דטעם כעיקר דאורייתא מ"מ לא שייך בזה צירוף שני הטעמי' יחד לאסור כיון שאין שני הטעמים שוים אלא הם מתנגדי' זה לזה וכ"א הוא מחליש את טעם חבירו ומבטלו הלכך לא חזי לאצטרופי שניהם יחד לאסור התבשיל בשביל זה ודבר זה הסביר לנו האו"ה בלשונו הצח שכתב ואפילו אם שניהם שוים בלאוין פירוש ששניהם מלאו אחד או משני לאוין שמצטרפין אפי' למלקות כדכתב הרמב"ם פ"ד דמ"א דזהו דוקא בעצמותו אבל בטעמים לא שייך צירוף כדפרישית שהרי בטעם כעיקר תלי רחמנא והרי אין כאן שום טעמא דאיסורא דכ"א מתבטל בהיתר ובטעם איסור חבירו עכ"ל והדבר מבואר כמ"ש דלפי שהטעמים מתנגדים זה לזה לא מצרפינן להו רק אם היינו טועמי' טעם איסור אחד בפ"ע כגון שהי' נרגש איסור חלב בפ"ע או שהי' נרגש דם בפ"ע וכאן שז"א שכ"א מתבטל ומתחלק טעמו לששים חלקים ואין נרגש בפ"ע וזהו כוונתו במ"ש והרי אין כאן שום טעמא דאיסורא כו' ר"ל שאין כאן הרגשה לכל טעם בפ"ע וצירוף לא מהני כ"א בעצם האיסור אבל לא בטעם כל שהוא מתנגד לטעם השני ומעתה הדבר מבואר שכל זה הוא שאר איסורים שאין מקום לצרף שני הטעמים יחד כל שהם מתנגדים זה לזה משא"כ בב"ח שאין התנגדות הזה מעכב מלצרף אותם יחד שכל עיקר בב"ח הוא מחמת תערובות טעמי' שלפי שנתערב טעם בשר וטעם חלב יחד הם נעשים איסור ומצטרפין אפילו למלקות דבהכי חייבי' רחמנא כשאוכל כזית מתערובות טעם בשר וחלב יחד והלכך הדבר פשוט דבב"ח שנאסר מכבר שנפל כזית מהם לתוך נ"ט זיתי ירקות שאסורין דאע"ג שאין נרגש טעם בשר או טעם חלב בפ"ע מ"מ הרי נרגש במאכל זה טעם בשר בחלב יחד שחייב ע"ז והוא ד"ת משא"כ אם לא נאסרו יחד קודם נפילה מעיקרא לא נאסרו כלל שהרי מעולם לא הי' כדי נ"ט מן הבשר אל החלב או איפכא לפי שתיכף נתבטל טעם של כ"א בס' וזה מבואר בלשון או"ה שכ' וה"ה אפי' בבב"ח כו' אעפ"י שבב"ח מצטרפין וחשובים כמין א' ור"ל אפילו למלקות מ"מ מאחר שלא נאסרו יחד קודם נפילתן המאכל מותר דדוקא דרך בישול אסרה תורה דהיינו שנותן טעם זה בזה והכא יש ששים נגד כ"א ולא גרעי הירקות נגד כ"א מאילו הי' הבשר וחלב עצמו שבטל בו כו' ע"ש דמבואר כדכתיבנא (וע"ש מ"ש וכ"ש בטעמי כלי בלבד כו' עד בישול ירקות וקטניות נלענ"ד שאין כאן מקומו וצ"ל אחר תיבות באין לשאול לחכם וגם מ"ש וכ"ש בטעמי כלי כגון שתחב כו' צ"ל דקאי אדלעיל דבב"ח מותר כשלא נתערב קודם נפילה או אפשר שחסר איזה תיבות וצ"ל אבל אם לא נאסרו קודם נפילתן מותר וכ"ש בטעמי כלי כו' ודוק ותשכח) והדברים מבוארים בשער ל"ה דין ט' וז"ל וא"ל מאחר דהיתר בהיתר בעי ס' ובשר בחלב מצטרפין שיצטרפו הכא טעם בשר וטעם חלב. מיהא בהעלמה אחת ואפי' נודע בנתיים מאחר שלא הי' בו לבטלו דלא אמרינן צירוף בב"ח בזאח"ז אלא בעצמותו או בטעמי אוכל אבל בטעמי כלים לא כו' ע"ש הרי מבואר להדיא דזהו החילוק שבין שאר איסורים לבב"ח דבשאר איסורים אין טעמי אוכל המתנגדים זה לזה מצטרפין להיות נקרא בשם נתינת טעם משא"כ בב"ח שטעמי אוכל מבשר וטעמי אוכל מחלב מצטרפין כי זה פרי כל האיסור להיות נאסר דרך בישול ותערובות הטעמים יחד וזה ברור:
ומ"ש בפרי מגדים דמ"ש באו"ה ששניהם מלאו א' ר"ל כגון פיגול ונותר כו' ז"א שהרי באו"ה כ' כדכתב הרמב"ם פ"ד מהל' מ"א ובאמת ליתא שם ברמב"ם רק שכ' כל הנבילות מצטרפות זע"ז כו' זה הכלל כל שהוא מלאו אחד מצטרפין וע"ז כתב ה"ה מוצא הדין מהגמרא פיגול ונותר מצטרפין כו' ואין דרכו של או"ה להביא מה"ה וגם לכתוב כדכתב הרמב"ם כו' והדבר פשוט דכוונתו על מ"ש כל הנבילות מצטרפים כו' ע"ש ומ"ש בין שני לאוין שמצטרפין כו' נראה שר"ל כגון נבילה וטריפה דאיתא שם דנבילה וטריפה מצטרפות הואיל והטריפה תחלת נבילה הוא והוא מדברי הש"ס דמעילה או חצי זית מבשר החי כמבואר שם ונפלאתי על הב"ח ופר"ח ואא"ז והפ"מ שפלפלו בנ"מ זו בין נבילה או טריפה לענין ב' זיתים דהא קי"ל דנבילה וטריפה מצטרפות יחד א"כ אין כאן שום נ"מ כלל ומשמע דכל מין נבילה מצטרף עם כל מין טריפה וכעת הדבר צריך תלמוד:
ובמאי דכתיבנא א"ש מה שהקשה בספר חוות דעת סי' צ"ב על מ"ש הש"ך שם דבעינן ס' פעמים ס"א פחות מעט דבאמת א"צ נגד הטיפה דבב"ח שאין טעמן שוה מבטלין זא"ז וכמ"ש בפליתי שם בריש הסימן לתרץ למה בלח היורה ומרתיחה סגי בפעם א' ס' ולא בעינן ס' גם בשביל החלב שבלעה וע"כ משום דלא בעינן רק פעם אחת ס' ע"ש ולכאורה ז"א לפי דעת או"ה דאם נתערבו קודם נפילה צריך ס' נגד שניהם והא נמי כנתערבו קודם נפילה דמי אך לפי מ"ש ניחא דהא טעמא דגבי בב"ח בעינן שיהיה סמך נגד שניהם הוא משום דטעמי בב"ח מצטרפין יחד וכיון דבתבשיל זה חיך אוכל יטעם תערובות של בב"ח הרי התבשיל אסור וזה דוקא אם התבשיל הוא מין אחר כגון ירקות וכיוצא בו משא"כ אם התבשיל הוא של בשר או של חלב שפיר סגי נגד שיעור המרוב' שבשניהם דהא ס"ס אין כאן הרגשת טעם איסור כלל דאם גוף התבשיל של בשר ונפל לתוכו שני זיתים מבשר בחלב ויש בתבשיל ס' נגד שיעור הגדול שבהם ממילא דאין כאן הרגשה מטעם תערובות בב"ח דהא עיקר התבשיל הוא של בשר והחלב מתבטל במיעוטו וכן להיפך ומש"ה א"ש בההיא דר"ס צ"ב שא"צ רק נגד הכזית בשר ולא נגד החלב שבלע כיון שהתבשיל כולו של חלב הרי היא מתבטל ג"כ בפ"ע ולא שייך צירוף לבשר אלא כשהתבשיל היא של מין אחר שהטעם המורגש בו הוא מתערובות בב"ח ומ"מ שפיר כ' הש"ך דלאו דוקא נקט ס' אלא בעינן ס' פעמים ס"א משום דשם לא מיירי מתבשיל של בשר דוקא ואם התבשיל היא מירקות וכיוצא הוי כנפל תערובות מבב"ח לתוך תבשיל זה דבעינן ס' נגד כל התערובות כמו שהוא כדי שלא יהי' בתוכו נ"ט מתערובות בב"ח וכדכתיבנא:
וראיתי בספר חוות דעת בסי' צ"ב ובס"ס צ"ח שכ' דמאו"ה משמע דב' איסורין שהם משם א' אפילו אין טעמם שוה מצטרפין לאיסור ונמשך בזה אחר דברי הפרי מגדים דיליף כן ממ"ש האו"ה גבי בב"ח וכבר כתבתי שז"א ובאמת אין סברא כלל לומר כן דמה מקום יש לחלק בין אם האיסור משם א' או משני שמות כיון שהדבר מבואר באו"ה דאף במקום שמצטרפין זע"ז למלקות מ"מ לענין טעם לא שייך צירוף כיון דלא טעים שום טעמא דאיסורא ולפי דברי המשבצות מתפרש זה בפיגול ונותר שהם נלמדים מלאו א' שהם מצטרפין למלקות או משני לאוין שמצטרפין וכגון נבילה וטריפה ואפ"ה מחמת חילוק טעמים לא מצטרפין א"כ מה יתן ומה יוסף מה שהוא משם אחד. כיון דס"ס טעמים אינם שוים לא מצטרפי אך הדבר פשוט כמ"ש דגבי בב"ח פשיטא שהטעמים מצטרפין שהרי תערובתן אוסרתן:
ומ"ש בח"ד שם דהאו"ה לשיטתי' בריש כלל ך"ג דפסק דפחות מס' לא מהני קפילא כו' ע"ש דבריו תמוהים דהתם כתב הטעם דלא פלוג רבנן והיינו שאין להאמין לקפילא בפחות מס' כמבואר שם משא"כ כאן שהרי יש ס' לפנינו נגד כ"א והדבר ידוע לנו שאם יטעום הקפילא לא ירגיש טעם איסור זה ומהאי טעמא שרי כשהאיסור חלוק בשמות וה"ה כשהוא מאותו השם עצמו אלא שהטעמים חלוקים כיון שידוע לנו שאין כאן טעם איסור ומ"ש עוד שם בס"ס צ"ח ממ"ש התוס' שצריך ס' נגד הקליפה הסמוך לגיד וממה שפסק רמ"א באיסור דבוק ע"ש ובאמת ז"א דהתם ליכא למימר שיבטלו זא"ז שהרי יש מקום לאסור מצד הבשר שבלע הגיד ונעשה נבילה והוא טעם א' עם הכדי קליפה וגם באיסור דבוק י"ל כן שגם באיסור עצמו הי' בו בלוע מן החתיכה שהיא דבוק בו ועתה פלט לתוך התבשיל הלכך בעינן ס' נגד כל החתיכה כולה ובהכי א"ש נמי לדעת הסוברים בסי' צ"ד בתחב כף ב' פעמים צריך ב' פעמים ס' ולכאורה הי' אפשר לומר דהטעמי' מבטלין זא"ז ולפי מ"ש א"ש דגם על התחיבה ראשונה י"ל שנבלע בו מהתבשיל ונעשה נבילה והדר פלט וא"כ טעם א' הוא עם מה שפלט בפעם שני אלא שצ"ע אם יש לומר כן שבלע ופלט וחזר ובלע פעם שנית שהוא עתה פולט בתוך התבשיל השני ואמנם דעת האו"ה בכלל ק"ה שא"צ רק פעם א' ס' בין בחתיכה שנפלה כמה פעמים בין בכף שלא יהיה המיחוי שיצא ממנו חמור מן האיסור כו' ע"ש אך צ"ע באו"ה כלל ק"ד במ"ש דבשר וגבינה שלא נתערבו קודם נפילה מבטלין זא"ז אפילו נפלו בב"א וכ"ש בטעם כלי כגון שנתחבה בירקות ב' כפות הפכיים ב"י אפילו בהעלמה אחת ובב"א אם יש ס' אפילו רק נגד א' לבדו המאכל מותר ובכלל ל"ה דין י"ד איתא דאם תחב בפעם א' ואין במרקות לבטל שניהם אלא כ"א בפ"ע והקדרה חדשה מ"מ המאכל נעשה נבילה כו' ע"ש וזה סותר למ"ש בכלל ק"ד וגם שם בכלל ל"ה בהג"ה שם ס"ק א' איתא דמותר בכה"ג וצ"ע ואפשר דמ"ש בדין י"ד דאסור מיירי באם כ"א מהכפות כבר נאסרו מתערובות בב"ח ולפי"ז אם נתחבו עתה בב"א אסור דבב"ח שפיר מצטרפין הטעמים כמש"ל לשונו לא משמע כן:
ולכאורה לפי מ"ש יש ללמוד מזה דין חדש דאף לפי מה שאו"ה אוסר בב"ח שנתערבו קודם נפילה ונפלו לתבשיל היינו דוקא לתבשיל של מין אחר אבל אם נפלו לתבשיל של בשר או חלב שפיר מהני כ"א לבטל חבירו דהא אין נרגש כאן אף טעם מעורבב כלל וא"כ כ"א מבטל חבירו ואף דשניהם הם משם אחד בב"ח מ"מ הא שני טעמים הם ולהאו"ה אף מלאו אחד אין מצטרף אבל אחר העיון ז"א דלכאורה צריך להבין במ"ש או"ה בנ"ט זיתים ירקות שנפל לתוכו זית בשר וזית חלב קודם שנאסרו אין מצטרפין וכ"א מבטל חבירו ואמאי דהא ס"ס אנו מרגישין בירקות אלו טעם מעורבב של בב"ח דכה"ג אסר רחמנא ומה לי נאסרו קודם נפילה או לא וצ"ל דבעי נאסרו קודם נפילה א"כ מעולם לא נתן הבשר טעם בחלב שהרי נתחלק טעמו לס' זיתים ולא הגיע לחלב רק חלק אחד מס' בזית וכן איפכא וכיון שמעולם לא הגיע לכלל נתינת טעם גמור מבשר לחלב ומחלב לבשר אין זה דרך בישול דאסריה רחמנא וכיון שלא הגיע לנ"ט זה בזה לא איכפת לן בהרגש הטעם המעורבב שבתוך הירקות משא"כ כשנתבשלו קודם יחד ונתנו טעם זה בזה ועתה נפלו לנ"ט זיתים ירקות אותו הטעם שהי' קודם הנפילה הוא ג"כ לאחר הנפילה שהרי אין כאן סמ"ך נגד הטעם ההוא שנתחדש מחמת הבישול של בב"ח ועודנו נרגש בירקות כמקדם ולפי"ז גם אם נפלו לחלב או לבשר אף על פי ששם אין הטעם נרגש מכל מקום כיון שאם הי' נופל באינו מינו כגון במים או ירקות הי' אסור מחמת טעם האיסור הנרגש גם בזה אף שהחלב הוא מינו נאסר דהא כל דוכתא בעינן במינו ס' אף שאין שם הרגשת טעם גזירה אטו אינו מינו:
ועוד נלענ"ד דאפשר לומר דכיון דע"י הבישול של הבב"ח יחד נתחדש כאן טעם חדש מורכב מבשר בחלב וטעם זה החדש חל עליו שם איסור בב"ח הרי נסתלק מכאן טעם החלב לגמרי שטעם זה החדש צריך ביטול בס' ואין מועיל בו תוספי' בשר או חלב לחזק טעם החלב שבו לפי שבטעם בב"ח יחד הוא טעם לעצמו והוי כאינו מינו לגבי בשר או חלב וכשרוצים לבטל הטעם הלז בבשר או בחלב צריך ס' נגד הטעם הלז ככל איסור שנתערב באינו מינו ומ"מ כזית חלב וכזית דם שנתבשלו יחד מקדם שנפלו לתבשיל לא אמרינן שנולד כאן טעם חדש וצריך ס' נגד הטעם הזה החדש משום דהתם הטעם המעורבב אין לאסרו משום טעם כעיקר כמ"ש האו"ה ומה שצריך ס' הוא על כל טעם בפ"ע וא"כ אדרבה כ"א מסייע לבטל חבירו משא"כ בב"ח שהתורה אסרה הטעם המורכב הלז וטעם אחד הוא והוא טעם מחדש לעצמו אינו דומה לטעם בשר ולא לטעם חלב לבד הלכך צריך ס' מבשר או מחלב נגד שניהם אך אפי' תימא שלא נחשב לטעם מחודש וחלב הנוסף בו הוא מינו של החלב הנאסר וכדמשמע מהא דפריך חלב נבילה הוא ואוסר משום מין במינו (ויש לדחות דהתם קשי' לי' מחמת פליטת החלב לחוד שהרי טעם הבשר שבו מתבטל כשנפלט ונסחט לתוך החלב אלא דמ"מ החלב באיסורו עומד דאפשר לסחטו אסור והו"ל מב"מ עם שאר החלב) מ"מ אף כשנפל לחלב אסור כיון דבאינו מינו כה"ג הטעם נרגש תערובות הבשר בחלב יחד וכל שבא"מ אסור עד סמך גם במינו בעי ס' ומ"מ א"ש הא דכזית בשר שנפל ליורה לא בעי רק פ"א ס' משום דהתם כל הכמות של הבשר שנפל ליורה אינו רק כזית ואם באנו לחוש דבלע ופלט וגם טעמו של הבשר עצמו פלט ע"כ שכך אנו אומרים שמתחלה פלט הבשר כזית טעם שלו לתוך היורה ובלע במקומו כזית חלב ואח"כ חזר ופלט כזית חלב שבלע ג"כ א"כ נהי דטעם הבשר שנפלט הי' פליטת איסור לפי שטרם שהתחיל לפלוט כבר קיבל טעם חלב וגם החלב שפולט אח"כ הוא פליטת איסור לפי שהי' כנוס תחלה לתוך הבשר מ"מ א"צ ס' נגד שניהם מחמת הרגשת טעם בב"ח. לפי ששני הזיתים הללו מעולם לא היו מכונסים יחד בדרך איסור שבעת שנפלט הבשר נתחלק טעמו לששי' וגם החלב שנכנס לתוך הבשר לא הי' איסורו משום בב"ח ממש רק בעת שהי' כנוס בתוך הבשר אבל מיד שנפלט ממנו נתחלק לס' ומעולם לא אסר הבשר חלב זה מחמת שנתן בו טעם וכן להיפך החלב הלז לא הי' בעוכרו של הבשר הזה רק שהבשר נאסר ממילא שקיבל טעם מכל החלב שביורה והחלב נאסר מחמת טעם מעט שנשאר עדיין בבשר אחרי שפלט עיקר טעמו לתוך היורה וא"כ עתה כשאנו באים להצריך שני פעמים ס' אינו מחמת ששני זיתי' אילו של בב"ח נאסרו יחד ונתנו טעם זה בזה וגם עתה טעמא לא בטיל דז"א דהא לא נאסרו יחד ואע"פ שכ"א נאסר בפ"ע מ"מ כיון שבפליטתו נסחט הטעם ממנו רק שכ"א עומד באיסורו משום אפשר לסחטו אסור שוב הו"ל כשני איסורי אחרים המחולקים וטעמי מחולקים אין מצטרפים ואע"ג דבב"ח לאו אחד הוא מ"מ כבר כתבתי שיטת האו"ה דאף לאו אחד וטעמים מחולקים אין מצטרפים ולכן אף באינו מינו כה"ג מדינא א"צ סמ"ך כ"א על אחד בלבד ואף שבאינו מינו יש כאן הרגשת טעם מעורבב לא איכפת לן בהכי והרי זה דומה לאם לא נאסרו קודם נפילה ונפל לנ"ט זיתים ירקות דשרי אע"פ שיש הרגשת טעם מעורבב כיון שנפלו בעוד שהי' היתר ולא בא טעם חלב לבשר קודם ביטול וה"נ לא הי' כאן טעם חלב לבשר זה ואע"פ שמ"מ אסורי כ"א לעצמו לפי שהי' פ"א טעם חלב לבשר זה וכן טעם בשר לחלב זה מ"מ כיון שעתה בשעת נפילה כבר נסחט טעמם מהם שהרי פלטו זאח"ז לתוך ס' רק שעומדים באיסורו משום אפשר לסוחטו אין לנו לצרפם יחד כיון שהם מחולקים בטעמם ואז אף שהם מלאו אחד אין מצרפים וא"כ מהראוי שלא לצרף כה"ג אף באינו מינו וא"כ אפי' תימא דבאינו מינו חזו לאצטרופי מדרבנן משום דעכ"פ עתה הרי הטעם נרגש מתערובות בב"ח וגם מעיקרא הי' כ"א אסור משום אפשר לסחטו מ"מ במינן עכ"פ אין לגזור בכה"ג וסגי בפ"א סמ"ך ובזה נלענ"ד ליישב דעת הסוברים דנתחב הכף צריך ב"פ ס' וכתב התה"ד טעמא משום דפעם ראשונה יצא הבלוע מבשר עד חלק א' מס' ובלע נגדו מהחלב ושוב פולט בתחיבה שני' וכל שלא נודע בנתיים מצטרפין וע"ז תמה בפליתי דמ"ש מכזית שנפל ליורה דלא בעינן ב"פ ס' וע"כ משום דאיסורים מבטלין והבשר מבטל החלב ולפי מ"ש א"ש דהתה"ד סובר דכיון שנאסר קודם הנפילה אין מבטלין וכמש"ל ואף שהתבשיל הוא חלב ואין הטעם נרגש מ"מ ס"ל כיון דעכ"פ כבר נאסרו כ"א אין מבטלי' ואע"ג דדמי לשאר שני איסורים דעלמא כמו שהארכתי לעיל מ"מ ס"ל דבב"ח שהוא מלאו אחד מצטרפין אף שהטעמים מתנגדים וכמ"ש אא"ז שדברי או"ה בזה אין מוכרח וגם י"ל דכיון דעכ"פ כבר נאסרו אף שנסחטו מ"מ אילו הי' בא"מ הי' הרגשת טעם בב"ח אף במינו יש לאסור ולא ס"ל הך סברא שכתבתי אליבא דאו"ה דכיון שאין האיסור רק משום אפשר לסחטו לא משגחינין בטעמא אף באינו מינו אלא ס"ל דבא"מ ודאי כה"ג אסור וא"כ יש לאסור גם במינו ומה דקשי' לי' להפליתי מכזית שנפל ליורה ס"ל להתה"ד דע"כ לא פריך חלב נבילה היא אלא משום דאזיל התם אליבא דמ"ד מב"מ לא בטיל וגם בת"ש שם בשם הר"ש שצריך ס' בחתיכות לבטל הרוטב מיירי למ"ד מב"מ לא בטיל ע"ש אבל אם נאמר דמב"מ בטיל עכ"פ לא שייך לומר דחלב נבילה הוא וכשנפלט צריך ס' נגדו שהרי התו' והרא"ש כתבו בחולין דף ק' דאם חלב מפעפע מחתיכה לחתיכה אין לומר חתיכה נ"נ אותה שנפל החלב עליו כיון שסופה להתפשט בכל החתיכות מידי דהוי אטיפת חלב שנפלה אחתיכה דאם אין נ"ט מותר אע"פ שנותנת טעם קודם שיתפשט במקום נפילתה לא נעשה מקום זה נבילה כיון דסוף הטיפה להתפשט בכל החתיכה ובסמ"ק ואו"ה האריכו בזה וא"כ כמו דהחתיכה לא נ"נ משום דסוף הטפה להתפשט ולהתחלק עד שיתבטל טעמה כמו כן גם הטיפה לא נ"נ לפי שסופה להתפשט ולהתבטל וא"כ אף שהכזית בשר בלע חלב וחזר ופלט לא נ"נ כיון שהי' סופה שתחזור ותצא מהבשר ותתפשט בס' שיש נגדה בקדירה ואע"פ שאם היה נעשה נבילה לא היה מועיל ששי' שכנגד החלב מחמת צירף הבשר מ"מ על תחלתו אנו דנין שלא נ"נ כלל שהרי כשאנו דנין על חלב זה שתהי' נבילה אמרינן דאין נעשה נבילה לפי שעתידה היא להתחלק ולהתפשט בס' שכמות' וכל שעתיד להיות כן רואין כאילו כבר נעשה ואין כאן להטיל על החלב שנכנס בבשר שם נבילה כלל שאנו דנין כאילו כבר יצא ונתחלק לס' חלקים והותר בתחלתו משום סופה אבל הש"ס שם מיירי למ"ד מב"מ לא בטיל א"כ אין זה מועיל מה שיתפשט דהוי עי"ז מב"מ דאזלינן בתר שמא ולא איכפת לן בטעמא כלל ואין הפושט מועיל שיתבטל איסורו בתוך מינו וא"כ מעיקרא שפיר חל עליו שם נבילה אבל לדידן דקי"ל מב"מ בס' מעיקרא לא הוי נבילה לפי שסופו להתפשט ויתבטל בס' ולכך דוקא בכף מצריך סמך כשנתחב ב"פ והכי א"ש שכ' התה"ד הך חששא בנתחב ב"פ משום דבחתיבה האחת אף ששהה הרבה לא חיישינן להצריך ב"פ ס' משום דבלע והדר פליט משום דבכה"ג אין חשש דכל שהוא פולט באותה תחיבה עצמה מעיקרא לא נ"נ שהרי הי' סופו לפלוט ולהתפשט ולא עדיף כף מכזית בשר שנפל ליורה דלא מצרכינן ב"פ משום דבלע ופלט רק היכא שכף נתחב ב"פ שפיר חיישינן לפי שלא הי' סופו לפלוט בתתיבה ראשונה ונעשה מה שבלע בתוכו נבילה ועתה כשתחבו שניה פלט החלב שנעשה נבילה בתחיבה ראשונה ומצטרף הך פליטה לפליטת הבשר שפלט בראשונה ואוסרת כנלענ"ד:
וראיתי לבאר בקצרה בהא דפליגי אביי ורבא בע"ז דף ס"ו דאביי ס"ל דמב"מ הוא בטעמא ורבא ס"ל בתר שמא אזלינן:
ולכאורה קשה על אביי דהא במעילה דף ט"ז אמרינן נבלת פרה וגמל מצטרפי אע"ג דלא שוו בטעמא ולרש"י אף בלאו אחד לא מצטרפי אם חלוקין בשמם או בטעמם לכל מר כדאית ליה ולרבא א"ש דחד שמא הוא בשר פרה ובשר גמל והוי חמירא דחיטי וחמירא דשערי וכן מבואר בראב"ן במס' ע"ז שכ' דלפליגו בבשר חזיר ובשר שור דחד שמא ולא חד טעמא וכ"כ שם בתשו' שבראש הספר סי' ך' דדוקא בשלימי' הוה מבשא"מ וכ"כ באו"ה בשם הא"ז משא"כ לאביי ק' ואפשר דבשר פרה ובשר גמל קרובים זה לזה בטעם הלכך הוי שפיר מב"מ בטעמא וכ"כ הפר"ח לענין כבד ובשר דאף שיש בהם קצת שינוי טעם מן הבשר אינו כ"כ שינוי בערך חמרא חדתא בעינבי לאביי כו' ע"ש ובזה א"ש הא דפריך לרבא בהאי שמא לחוד ואע"ג דטעמו אחד מ"מ כיון שהטעמים משני שמות ולא יהא הטעם חמור מן העיקר שהרי העיקר גופי' אינו מצטרף זה לזה כשחלוקין בשם וע"ז משני דאתי כר"מ במצרף אף דלא שוי בשמא ובטעמא וכיון שהעיקר מצרף זה לזה גם הטעם שלהם אוסר בקדירה בצירוף. ומעתה מ"ש באו"ה דדוקא בעצמותו מצטרף אבל בטעמים לא שייך צירוף ז"א דהא רש"י מפרש דלמאי דמוקי רבא כר"מ לא צריך לדחזקי' אלמא דאוסר הקדירה בצירף טעמים היכא שגוף האסורים הי' מצטרפין משום דס"ס איכא הכא טעמא דאיסורא:
ומ"ש ס"ס צ"ח בחלב ודם משום דהנהי בב' לאוין ובעצמותו נמי לא מצטרפי למלקות משא"כ בזה כיון דבעצמותו מצטרפי אע"פ שכ"א יש לו טעם אחר מ"מ עכ"פ הטעמים מעורבבים שהרי אעפ"כ כ"א פלט טעמו וכמ"ש במקום אחר וכיון שהטעם כעיקר הרי הוא כאוכל שני עיקרי האסורין ולכן הקדרה נאסרת אף שנאמר שהקדירה אינה נאסרת בשביל טעם מעורבב שבה מ"מ אסור בשביל עיקרי האסורין אשר שם. אך י"ל דבזה לא שייך טכ"ע לפי שההיתר אשר בקדרה גובר על כ"א ומחליש טעמו וכיון שטעמו קליש לית ביה משום טכ"ע ותו לא חזו לאצטרופי לחברי' אע"פ ששניהם יחד פעלו פעולתם בקדירה וזה דעת התו' דס"ל דאף לרבא דמוקי כר"מ היינו באוכל בעין כו' אבל במעורבין בקדרה ע"ש. ובפליתי נדחק בזה:
אמנם בפשט הגמ' י"ל אליבא דרש"י דודאי גם במיני מתיקה אין טעמם שוה וכ"א מתיקתו בענין אחר רק הואיל וכולם באו לפעול פעולתם א' למתק וקרובים בטעם הוי מב"מ כמ"ש בשם פר"ח והיינו טעמא דפרה וגמל משא"כ אי בתר שמא אזלינן האי שמא לחודי' וגם לאביי אפשר אם היה משני לאוין לא מצטרפי דמ"מ לאו חד טעמא ממש הוא ומבטלין זא"ז רק הואיל ומלאו א' אע"ג דלאו חד טעמא ממש מ"מ הואיל וענינ' א' למתק כמב"מ חשבינן להו דמצטרפין ומשני דר"מ הוא דסבר אף שני מינים מצטרפים אע"ג דלא שוי בשמא ובטעמא וממילא שגם הקדרה נאסרת מהם דס"ס טעים טעמא דאיסורא וכמ"ש הראב"ן בע"ז לדינא דהלכה כר"א אף בב' איסורין דאמר במס' ערלה אוסר אבל לא מצטרף והיינו דלענין איסור שפיר אומר דטעים טעמא והטעם הוא בתוכו כעיקר והוי כאלו נצרפו בעצמותן אבל לא מצטרף לענין ביטול בק' ור' ומיהו אנן לא קי"ל כראב"ן בהא אלא בשני איסורים אלא דוקא מלאו א' דלא קי"ל כר"מ ואפשר דגם רש"י מודה לסברת או"ה בשאר איסורין לפי שכל טעם היא חלוש לפי שאינו רק מחצי השיעור שאין בו כדי ליתן טעם בהיתר ואף שמרגיש טעם מעורבב מ"מ הרי ההיתר גבר על טעם כ"א והחליש כחו ואין זה טכ"ע שאסרה תורה רק כדי תבלין ס"ל לרש"י שאין הטעמים מבטלין זא"ז רק כ"א עושה פעולתו בפ"ע זה ממתק וזה מחזק ואילו לא הי' רק האחד לא היה הטעם נרגש כלל רק אחרי שזה עושה קצת פעולת המיתוק מרגישין גם טעם המחזק ומ"מ אין הטעם מעורבב אלא כ"א מטעים לעצמו שכך דרכו של תבלין:
והנה הפוסקים נחלקו אם עצמות האיסור מעלין ההיתר דמשמע דאיסור עצמו אינו מעלה איסור אחר משום דהתם לענין עצמות של מינו מיירי ואפ"ה העצמות מעלין לפי שהאיסור מתפשט גם לתוכם ומ"ד אין עצמות מעלין היינו מטעם לחלוחית של מינו וגם י"ל דעצמות גרע לפי שאין בהם כלל טעם לבטל טעם חבירו משא"כ אוכל אע"פ שהוא אסור מ"מ הרי יש בו טעם ומבלבל ומתערב בטעם חבירו וכיון שיוצא מזה טעם מעורבב לא אמרינן בי' כעיקר דהא לא אסר רחמנא וכמש"ל על דברי או"ה. ובני החריף ובקי האברך מוה' חיים יהודה ליב שי' הקשה לפי דברי הפוסקים בסי' צ"ט באם עצמות האיסור מעלין את האיסור או לא ועכ"פ עצמות ההיתר לכ"ע מעלין את האיסור. ולפי זה קשה בחולין דף צ"ח דאמר התם ושניהם לא למדוה אלא מזרוע בשלה ופריך עלה מברייתא דזה היתר הבא מכלל איסור לאו למעוטי כל האיסורין שבתורה ואמר אביי לא נצרכה אלא לר"י דאמר מין במינו לא בטל קמ"ל דהכא בטל ופריך וליגמר מיניה גלי רחמנא ולקח מדם הפר כו' וקשה לפי מה דאמר רבא לקמן גבי חתיכה של נבילה שאינה אוסרת החתיכות כולן משום דאמרינן סלק את מינו כמי שאינו ושא"מ רבה עליו ומבטלו עד שנחשב כמאן דליתא דז"א דהא החתיכה קיימא היא לעצמו ואסורה כמו שהיתה וע"כ לפי שטעם היוצא ממנה מתבטל בתבלין ורוטב שוב לא חשיב לי' טעם שיהי' טעמו אוסר את מינו ולכן מינו מותר וא"כ אין לחלק בין אם מתבטל מחמת אוכל שהוא של א"מ או מחמת עצמות המעלי' את האיסור וא"כ ה"נ מנ"ל למימר דהכא שאני מכל האסורין שבתורה עד דפריך וליגמור מיניה דהא י"ל דדינו כשאר איסורין ומ"מ שפיר בטל אף לר"י דהא בשר שבזרוע הוא מעט כמ"ש א"כ י"ל סלק את מינו דהיינו בשר האיל כמי שאינו ושאינו מינו דהיינו עצמות האיל עם המים שמבשל בתוכו ששים נגד בשר המעט שבזרוע ומכ"ש אם נימא דגם עצמות האיסור מעלין את האיסור שאין נאסר אלא הלחלוחית ומוח שבתוכם אבל גוף העצמות מותרים ואפי' איסור דבוק לא שייך בזה כמ"ש הט"ז והש"ך סי' נ"ט דדמי לכלי עצם דאפשר בהגעלה לא אמרינן דנעשה נבילה ע"ש וא"כ הטעם המתפשט מבשר הזרוע היא מתבטל בעצמות ההיתר והאיסור שהם אינו מינו וכל שאינו מינו רבה עליו ומבטלו גם ר"י מודה דגם מינו לא נאסר וא"ל דדוקא רבא ס"ל סלק את מינו כמי שאינו והכא אליבא דאביי קיימינן ואביי משני לקמן בשקדם וסלקו וא"כ י"ל דלא ס"ל סלק את מינו כו' זה א"א לומר כן דלקמן דף ק"ח כתבו התוס' דממנחות דף ק"ב מוכח דע"כ לומר אליבא דר"י הך מלתא דסלק את מינו כו' ע"ש:
ואמר בני שיחי' לתרץ עפ"י מ"ש בחוות דעת סימן צ"ט ס"ק ג' על מ"ש הטור הטעם דנתבשל הנבלה לבדה משערין את העצמות דלדידן דקי"ל חנ"נ אפילו יודע שיעור הבשר שהיה שם העצמות אסורין לפי שהרוטב שבלעה נכנס בעצמות ע"ש ולפי זה גם כאן י"ל לפי מ"ש התוספות דפעמים שהזרוע ומקצת מן האיל חוץ לרוטב וכמו כן י"ל דפעמים הזרוע תוך הרוטב והאיל חוץ לרוטב וכה"ג כתבו התוספות בע"ז ואז אין במים ועצמות כדי לבטל בשר שבזרוע ונעשית הרוטב איסור ושוב בולעין העצמות הרוטב ואין בעצמות האיל כ"כ לבטל שהרי צריך לבטל כל הזרוע אפילו עצמות שלו מחמת רוטב איסור הבלוע בתוכו וע"כ לצרף גם בשר האיל וזה א"א כיון דמין במינו הוא ושפיר מוכח מזה דהוא היתר הבא מכלל איסור. אלה דברי בני שיחיה ואני השבתי לו נראים דברך בעיני דברך דברי חכמה ושמח לבי וקושייתך צריכה לפנים כי מה שתרצת דהעצמות אסורים מחמת הרוטב. לפי זה תיקשי גם כן מנ"ל דסגי בס' ומאה נימא דהמים שמבשל בהם גם כן מצטרפין ויש כאן מאתים. וע"כ דלפעמים מבטל במים מעט שאינם עולים לחשבון:
ומצאתי בחדושי הרשב"א שהקשה כן ותירץ דבכל ענין התירה התורה ואפילו בשלו בלא מים וכגון שעשאו צלי קדר דליכא מיא עכ"ל. ואמנם תירץ שם די"ל כ"ק או כ"ס היינו עם המים וכן צ"ל לפי משמעות דברי התוספות שהבישול הוא במים וצ"ע. ואמנם אם באנו לידי מדה זו שלפעמים היה האיל חוץ לרוטב או איפכא בלא"ה לא קשה מידי דנימא שעצמות האיל יבטל הבשר שבזרוע דהא מצינו למימר שהיה הזרוע ומקצת מן האיל חוץ לרוטב ואין בעצמות כדי לבטל אך בתו' משמע דהמציאו זאת לפי מה דמתרץ רבא. אך לא אליבא דאביי וגם דלשיטת רש"י דמפרש בדרבא דלאו לטעם גמור קאמר דהא בטל במאה וששים אלא טעם כל דהוא קאמר א"כ קושייתך במקומה עומדת ומה שנלענ"ד בזה דהא דאמרינן סלק את מינו ושא"מ רבה עליו היינו היכא שיסלקו את מינו שם ויאכל את מינו דאיסור עם א"מ דהיתר ביחד לא ירגיש טעם האיסור מחמת רביית א"מ דהיתר ובכה"ג קרי ליה ביטול לענין שלא יאסר גם את מינו המעורב בו כאן וזה שייך במידי דבר אכילה משא"כ עצמות דלאו בר אכילה נינהו נהי שמועילין להעלות את האיסור לפי שגם הם נוטלין חלק בטעם המתפשט מהאיסור ונבלע בתוכם ג"כ מ"מ לענין זה שנאמר סלק את מינו דבשר וא"מ דעצמות רבה עליו ומבטלו דאין זה על תורת הביטול כיון שהעצמות הוא דבר שאין בו תורת אכילה ממילא שא"א לבטל הבשר האיסור לענין שלא יועיל לאסור את מינו דהא לא שייך לומר שיאכל האיסור עם ההיתר יחד ויפקע שם איסור ממנו ודוקא כגון ההיא דהתם שי"ל שאם יאכל הרוטב והתבלין של היתר עם החתיכות נבילה יחד לא יורגש טעם הנבילה כלל אזי חשבינן כאלו נפקע איסורו ואין בו כח אף לאסור מינו דהיתר משא"כ בזה כך אמרתי לפום ריהטא ועדיין צ"ע קצת לעת הפנאי ומלתא אגב אורחא אמינא שיש לתמוה על הגאון ז"ל בנ"ב חלק יו"ד סימן ק"ה שהקשה דהאיך יכוונו דברי התו' לשיטת ר"י דמה בכך שנחתך הזרוע מ"מ האיל מקצתו ברוטב ומצטרף כולו לדעת ר"י והוא תימא גדולה שנראה שהיה מפרש שהיה מבשלין האיל כולו בשלימות ופשיטא דז"א דודאי היה מחתכין האיל קודם בישול לחתיכות כדרך שאר קדשים וכוונת התוס' שהזרוע עם מקצת האיל ר"ל חתיכה מן האיל וכ"כ התוס' להדיא בדף צ"ט ע"ש ויותר תמוה מ"ש הנ"ב שע"כ לא חילק הש"ך בין דבר גוש לצלול אלא כשאין האיסור דבוק בחתיכה אלא נוגע בו אבל כשדבוק בתולדתו אז הבל הקדרה טרם שמתפשט בכולו וכדמוכח בדברי התוס' חולין דף צ"ו במשנה דירך שנתבשל בה ג"ה דמוקי התוספות ד"ה אם יש בה לרש"י כשמקצתה תוך הרוטב ולר"י כשכולה חוץ לרוטב ע"ש ואפ"ה משערינן בנ"ט אלא כיון שהוא תוך הקדרה עכ"פ לענין אותה חתיכה שדבוק בה מתפשט בכולה:
ונפלאתי מאוד פה קדוש יאמר דבר זה דהתוספות מוקי לר"י הך דירך שנתבשלה בכולה חוץ לרוטב ומבואר להמעיין בתוס' להיפך דודאי הך דירך מיירי אליבא דר"י במקצתה או כולה תוך הרוטב דשווין הם אליב' רק דהוי קשיא להו דגם הרוטב יצטרף וע"ז סיימו שם באמת דאם יש בה היינו בחתיכות וברוטב בנ"ט רק הא דטיפת חלב מוקי בכולה חוץ לרוטב דלכך צריך ניעור וכיסה לדידיה ע"ש והגאון ז"ל אגב שיטפא רהיט ליה סיום דברי התוספות בזה ולכך פירש דהתוס' אליבא דר"י מוקי בכולה חוץ לרוטב ומשום הבל וז"א דאדרבה בכולה חוץ לרוטב באמת היה דינו כצלי וטיפת חלב טעמא משום דמפעפע כמ"ש סה"ת ולא ס"ל הא דהר"ן א"נ ס"ל ומחלקים בין דבר גוש לצלול והדברים ברורים כמ"ש ומה דקשה לכאורה לפי מה שהתוספות מספקים גבי שמנונות אם מפעפע מחתיכה לחתיכה בלא רוטב ושם ס"ד דהתוספות דגם שאר חתיכות מסייעות לבטל וא"כ לפי מה שכתב התוס' כאן ששמנוני' שבזרוע כו' א"כ מה בכך שמקצת האיל תוך הרוטב מ"מ מחמת השמנונית יצטרף הכל לק"מ דלהך ס"ד באמת י"ל כרש"י או כר"ת דגרס לא נצרכא אלא להיתר כו' ובמקומו הארכתי בזה:
ודאתאן עלה מה שתירץ בני שיחיה עפ"י סברת הח"ד דהרוטב נכנס בעצמות עדיין י"ל דנהי שהרוטב נעשה איסור מחמת שבלע מהבשר מ"מ גוף המים טעמא אחרינא הוא ומצטרפין עם העצמות לבטל בשר הזרוע ואם מחמת הרוטב שבעצמות שהרוטב עצמו היא נבלה לזה שוב מועיל ביטול בשר האיל שהיא אינו מינו של אותו הרוטב שנעשה נבלה והשיב לי בני שיחיה שבאמת י"ל שהרוטב שנבלע בעצמות עם הרוטב שנבלע בבשר האיל הוא מין במינו ונאסר הרוטב הבלוע באיל וע"כ דהיתר מכלל איסור הוא ויפה אמר בזה ובאמת שמ"ש בח"ד שם לאסור מחמת הרוטב שבעצמות ואע"ג שי"ל שאיסורין מבטלין זא"ז מ"מ הרוטב נכנס בבשר ובעצמות ג"כ ולשיטתו לא היה צריך לזה דהא איהו ס"ל דלדעת או"ה כל שהם מלאו אחד אין מבטלין ע"ש ואפשר שכ"כ אפילו למש"ל דלמאי דקי"ל דאם אין טעם שרי לא קי"ל כאו"ה בזה ע"ש וכבר כתבתי שאין זה דעת או"ה כלל וגם הוא מודה דכל שאין כאן טעם מבטלין ואיך שיהיה בזה מ"מ בהא דזרוע בשלה צ"ע אם י"ל שהמים שבשלו בהם שקיבל טעם הם נאסרים כגופו של איסור וצריכים ביטול ולענ"ד צ"ע בזה דדוקא לענין איסורין כגון נבלה וכיוצא בו אמרינן כיון שנותן בו טעם חנ"נ וצריך ביטול נגד כולו משא"כ בקדשים אע"ג דגלי קרא יקדש להיות כמוה והיינו מחמת הטעם הנבלע בה או היתר מצטרף לאיסור מ"מ אין לומר בו שחתיכה עצמה שנבלע בה מקדשים דינו כאילו הוא עצמו הוא קדשי' וענין היתר מצטרף לאיסור אינו ענין לחנ"נ כמ"ש בחדושי הרשב"א ע"ש ואם נאמר כן הדרא קושיית בני לדוכתא ומחוורת' כדשנינן מעיקרא דבמידי דלאו בר אכילה כלל כגון עצמות אף שמועילין לבטל מ"מ א"ל סלק כו' וכמ"ש:
והנה בפרק ג"ה כתב שם גבי ירך שנתבשל בה ג"ה דלאו בגיד משערינן דכדי קליפה שסביב לגיד מסייע לגיד לאסור דמשעה שנמלח נאסר כ"ק כו' ובספר ח"ד הוכיח מזה דשני איסורים משם אחד אין מבטלין זה את זה דאל"כ נימא דהגיד וכ"ק יבטלו זה את זה שהרי אין טעמם שוה כדמשמע מרש"י כו' ע"ש ולפי מ"ש בדעת או"ה דבטעמי' לא שייך צירוף ושפיר מבטלין אף משם אחד א"כ היה מקום לומר שא"צ ששים נגד הכ"ק והוה א"ש דברי הרמ"א סי' ק"ה שהשמיט זה דעל הטור והמחבר ל"ק דס"ל כר"א דלא אמרינן חנ"נ בשאר איסורין משא"כ על רמ"א קשה ואי אמרינן דס"ל דמבטלין זא"ז א"ש ומתיישב בזה מה שהקשו התוס' שם דמנ"ל להוכיח ממתני' דיש בגידין בנ"ט דלמא משום שמנו ולפי מ"ש י"ל דהש"ס סובר דפשט' דמתני' משמע דלא בעי רק כנגד הגיד בלבד ולא כנגד ס' מקליפה שלו ואם האיסור מחמת הגיד א"ש דמבטלין זא"ז משא"כ אם האיסור מחמת שמנו היה לו להצריך ס' גם נגד כ"ק שלו לדעת רוב הפוסקים דחלב ובשר טעמם שוה ובכה"ג פשיטא דמצטרפין וע"כ דמתני' אתי בזה כר"מ דס"ל שמנו של גיד מותר לגמרי וע"כ דהאיסור משום הגיד גופיה דיש בזה בנ"ט אך באמת בפליתי כתב דגיד עם בשר הוי מינו בטעמו ודחה הראיה מרש"י שכתב דהל"מ היא לשער כבשר בלפת דהלכה נאמרה כשמתערב עם א"מ והביא ראיה מרש"י דף פ"ט דמשמע דהוי מינו וכ"כ מהר"ם שיף ומ"ש בפליתי בשם נה"כ ופר"ח להיפך כעת לא ידעתי אנא מצא כן בדבריהם וא"כ פשיטא דבכה"ג צריך ס' נגד שניהם וגם כי דעת אא"ז משמע דאף באין טעמם שוה שפיר מצטרף אם הוא משם אחד ולדעת רמ"א נראה לומר דס"ל דאע"ג דלא קי"ל כר"א מ"מ אין חנ"נ רק מדרבנן ודעת כמה פוסקים דבקליפה אין חנ"נ ומכ"ש בשמנו של גיד שיש כמה פוסקים דאין פליטתו אוסר כלל לכן ס"ל דיש להקל בזה. ומ"מ שלא במקום הפסד יש להחמיר כדמשמע מרי"ו והג"א והב"י דאף בשמנו של גיד יש להצריך ס' נגד הקליפה הנלענ"ד כתבתי דברי הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד.