אור ברסלב

בית אפרים יורה דעה· רבי אפרים זלמן מרגליות

שאלה כח

שאלה כז

שאלת להודיעך דעתי בפירוש דברי הט"ז סי' ס"ט ס"ק י"ט במ"ש ורש"ל אוסר כו' ולפי שהחתיכה נתבשלה בדמה כו' ואין לנהוג כן דהא קי"ל בסי' ק"ה דהיכא שאין שמנוני' אין מליחה אוסר רק כדי קליפה וכבר תמהו על דבריו רבים ונלענ"ד שיש חסרון שורה אחת וצריך לסיים בה וא"כ המלח עצמו אין אסור רק משום שהוא כדי קליפה ואין איסור דבוק כ"א כשהוא עצמו האיסור כצ"ל או בסגנון אחר על כוונה זו ור"ל דבשלמא אם הי' מליחה אוסר לעולם עד ס' הי' מקום לומר דבאמת אין הכרח שהמלח יהי' נמס מן החתיכה בבואה לקדירה והוא דבוק עמה כגוש אחד ושייך איסור דבוק דהא המלח עצמו נ"נ אבל באמת המלח עצמו לא נאסר כלל רק מחמת שהדם בלוע לתוכו וגרגורי המלח הם הכ"ק ומה"ט איתא לקמן במלח שנתייבש כו' וא"כ עכ"פ אין דביקות מהאיסור עצמו לומר שממהר לבלוע ממנו ביותר משאר דברים שבקדירה דהא אין איסור רק הדם והמלח שהדם נבלע בתוכו הוא מפסיק בין החתיכות בשר ובין הדם והכי קי"ל דאין מה שנאסר כ"ק נ"נ כמבואר בש"ך בכמה דוכתי' ועיין בסי' ק"ב לענין ובני החריף השנון מוה' חיים לייבוש שי' אמר דהרש"ל לטעמי' דס"ל ביש"ש דאף שאין שמנוני' אוסר במליחה עד ס' והביאו הט"ז סי' ק"ה ויפה אמר אך הט"ז כאן קאי לדידן שנוהגין כסברת הרב ואף שהט"ז בסי' ק"ה הביא מסקנת הרש"ל היינו מי שירצה להחמיר ולנהוג כמותו:

ומה שהארכת בדברי הש"ך בס"ק ט"ו בענין בשר המלוכלך ליתא כלל דודאי לפי מה שרצה בתחלה לומר דמטעם דם בעין אתינן עלה לא היה צריך ס' רק נגד דם בעין לבד והש"ך הרגיש בזה בסוף דבריו וכ' דע"כ אורחא דמלתא נקט דהא קאמר כנגדו דהיינו נגד הבשר כו' אך מה שהקשו ע"ז דלמה מתיר ע"י צלי כיון דמלוכלך הוא תמוה דודאי אף על פי שמלוכלך בדמים הבשר והמים שנכבש בו בלי ספק שיש ס' נגד הדם בעין דהא כתב לעיל דחתיכה לבד ודאי הוא שלשים אף נגד המלח שעליו וא"כ מחמת הדם בעין אין כאן מקום איסור כלל שהרי בכל ענין הוא בטל בס' והש"ך נדחק לומר לפי שנשרה במים לא חשיב דם בעין ובאמת שא"צ לזה כלל (ועיין בסוף ס"ק י"ז מ"ש דלהמתירין אפילו מלוכלך כו') דהא המלוכלך נתבטל בודאי אלא דנקט מלוכלך אורחא דמלתא וגם דברי הש"ך שם שכ' ויש להתירו לצלי דבלא"ה יש מתירין לצלי כו' צ"ע דודאי אם הי' ההיתר לצלי אף אם נימא דכבוש כמבושל ממש לבלבל טעם החתיכה שפיר היה מקום לצרף דעת המתירין בלא"ה לצלי אבל באמת אי הוה אמרינן כמבושל ממש אין מקום להתיר לצלי כלל רק המתיר לצלי ס"ל הטעם שנפלט במים וחוזר ונבלע בתוכו ואוסרו ואינו יוצא ע"י מליחה כ"א ע"י צלי' ולפום הך טעמא פשיטא דאם יש במים ס' נגדו מותר אף בבישול וא"כ ממ"נ אם נתפוס עיקר טעמא משום שחוזר ונבלע יש להתיר בפשיטות שיש ס' אף בבישול ואם באנו לחוש לדעת הסוברים טעמא משום דמבלבל ולא מהני ס' להתיר אותה חתיכה א"כ גם לצלי אין היתר ולא שייך בזה צירוף היתרים כיון דאין כ"א מתיר בפ"ע כ"א בחדא טעמא תלוים.

תוכן העניינים

בית אפרים יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה