אור ברסלב

בית אפרים יורה דעה· רבי אפרים זלמן מרגליות

שאלה כג

שאלה כב

שלום רב וברכה ברבי' והמשכה. מאלקי המערכה. לכבוד אהו' ידידי הרב המאה"ג החריף ובקי המפורסם כש"ת מוהר"ר אברהם נ"י לנצח ישב בצל צח:

אחד"ש לאפס הפנאי אבוא בקצרה בנידון אשר כתב כ"ת במחט שנמצאת בדקין והיתה תחובה בהשומן שהי' על הדקין נגד חודה של מחט רק שנשאר קצת מהשומן לסתום פי הנקב והראה פנים לכל צד בפלפל חד חד נחית לעומקא דדינא ובגמר דבריו התפיס דברי הש"ך בצ"ע כמ"ש בסי' מ"ו דשומן סותם אף שהמחט תחובה שם דהא דקין דמי להמסס ויש לחוש שמא הבריא כמ"ש רמ"א בסי' מ"ח וא"ל כמ"ש הכר"ו דבשומן לא שייך נתרפא דהא בתה"ד סי' קס"ה מוכח דאף בשומן שייך נתרפא ולא תליא אלא בדופן דק או עב עכ"ד בקצרה והטיב אשר דבר דמתה"ד מוכח דלא ס"ל לחלק בין שומן לד"א אך מ"ש על הש"ך א"ש בפשיטות שהרי בתה"ד שם מבואר דאף בבה"כ דינא הכי דאף שניקבו שני העורות ע"י מחט ולא נשאר רק מעט מעור החיצון שלא ניקב כשר וא"כ אף דנימא שעור הדקין לבד הוא דק כמו המסס מ"מ בצירוף השומן שעליו הוי כמו שני עורות של בית הכוסות ומה דמשמע מהיש"ש דדקין כמו המסס היינו עור הדקין עצמם אבל לא עם שומן שעליהם והלכך אפילו תימא דמיירי הש"ך כשתחוב גם בתוך השומן מ"מ שפיר הכשיר דהוי כמו עורות דבה"כ ומכ"ש שי"ל דמיירי שהשומן הוא שלם ולא נתחב בו כלל דאין להחזיק ריעות' שנכנס לשומן וחזר לתוך עור הדקין והבריא וכמ"ש גם מכ"ת בתחלת דבריו עפ"י תירץ הש"ך בסי' ל"ג לפי פירוש הפ"מ ז"ל ואף שלענ"ד אין זה כוונת הש"ך מ"מ קיימה מסברא הגאון בעל פרי תואר שכתב בסי' מ"ט חילוק זה דהיכא דלא התחיל בשומן גם רש"י ור"י מודים דכשר כו' ע"ש אך מדברי תה"ד לכאורה לא משמע הכי דהא מייתי ראי' מסתימת שומן למעט בשר הנשאר מקורקבן ולפי החילוק הנ"ל י"ל דשאני סתימת שומן דלא איתרע כלל וע"כ לומר כיון דהשומן מהדק טובא כחד חשיב ול"ש לא מחזקינן ריעותא וכ"כ להדיא אא"ז הגאון בת"ש סי' מ מם ס"ק ג' לענין שומן הלב שיש לחוש שמא נתפלש הנקב וניקב גם השומן דחד אבר הוא וכבשר עצמו דמי ע"ש וגם יש להוכיח מדברי התה"ד שכתב ראיה לדבריו מבה"כ מב' צדדים טרפה כו' ואמאי לא אשמעינן רבותא אפילו לא נראת מב' צדדים כו' ובסוף דבריו כתב דצ"ל דמלתא דפשיטא הוא דל"ח שמא הבריא בכה"ג ואם נימא דאיכא לפלוגי בהכי גם בבה"כ יש לחלק בכך כשנתחב גם בעור השני ועכ"פ היה צריך להשמיענו רבותא דדוקא מב' צדדים לגמרי משא"כ אם לא נראית מב' צדדים אף שנתחב בשני ג"כ כו' אלא ע"כ דגם בכה"ג הוי מלתא דפשיטא כיון שהעורות כפולים ודבוקים בחוזק זה לזה וכ"ה בשומן הדבוק ומהדק טובא וגם נראה דאפילו תימא דהיכא שברור הדבר שהמחט לא היתה תחובה עתה כ"א בעור א' לא מחזיקינן לשני מ"מ בשומן הדבוק ל"ש זה דמי מפיס אם עתה בשעת מציאתה לא היתה תחובה קצת גם בהשומן שהרי פי המחט הוא דק מאד ואף כשקולפין השומן ורואין בצד השני שהי' דבוק לקורקבן שאין שם רושם מהמחט מ"מ נראה בחוש שא"א להבחין בשומן אם נתחב בו פי המחט שמיד שמסירין המחט הוא חוזר לאיתנו ולא ניתן לעין לראות ולהבחין אם הי' שם איזה תחיבה ממחט או לא ומכ"ש לפמ"ש בתה"ד דעובדא דר"י שבתוס' אמורים גם אם סתימת השומן הוא דק שקשה הדבר להבחין בפריסה דקה אם נתחב שם קצת או לא ולפי"ז נצטרך לומר דדוקא היכא שרואין שיש תחיבה בשומן לפנינו הא לא"ה לא מחזקינן שהיה תחוב בשומן כלל דאלת"ה נפל הך דינא דסתימת שומן בבירא דהא ליכא לברורי אם הי' תחוב או לא:

והנה בתה"ד כתב החילוק בין המסס לקורקבן משום דהמסס שדופנו דק איכא למיחש שמא הבריא משום דאין דרך המחט לינקב ולכנס רק מעט קצת לאורכו ובדוק רק בדבר מועט שתפס תעבור הדופן אבל בדופן עב שיש לפניו ליכנס ולעבור הרבה ועדיין לא תעבור כל הדופן לית לן למיחש שמא הבריא עכ"ל והחילוק אינו מובן כ"כ ונראה להסביר הענין יותר דודאי כשהמחט נכנס ונתחב לאיזה דופן הוא נכנס לו ע"י חיל וכח המושך שבאברים אמנם מיד שנתחב פי המחט בבשר והבשר סובב אותו מכל צד פסק כח המושך ממנו רק קאזיל מיני' ומיניה והלכך בדבר שדופנו דק הוי מלתא דשכיחא שבתחיבה הראשונה שבאה לו ע"י כח המושך עבר כל הדופן ומה שאינו תוחב עתה רק במקצתה יוכל להיות שחזר לאחוריו והבריא אבל בדופן עב אף שעברה קצת מהדופן לא בחיל ולא בכח המושך הוא רק הוא נדחף מאליו מעט מעט וכיון שעתה עדיין יש בשר כנגד פי המחט אמרינן כן נמצא כן הי' ולא עבר מעולם יותר מאותו מקום שתחוב בו עתה ולפי דברי תה"ד א"ש מה דקשה לכאורה למה נכשיר בבה"כ וקורקבן ודקין כשלא ניקב מעל"ע דניחוש דלמא דרך כניסתה ניקבה הוושט או הדקין מעל"ע וחזרה לאחורי' ע"י שיעול או נענוע ושוב ירדה למטה עד מקום זה שהיא תחובה עתה ועיין בר"ן מ"ש בכבד נמי ניחוש כו' ובשיטת הרשב"א במחט שנמצא בקני הכבד ובמקומו הארכתי ולפי מ"ש תה"ד י"ל דודאי אין לחוש שחזרה לאחורי' כ"א על אותו מקום שהוא תחוב שם דכיון שבתחיבה הראשונה הבא ע"י כח המושך דרכו לנקוב כל הדופן הדק מחמת דקותו הלכך אף שעכשיו אנו מוצאין שעדיין יש סתימה מועטת מן הדופן הדק נגד פי המחט אמרינן שחזרה לאחורי' ועלה קרום דק והוי כמו רגלים לדבר שניקב כולו אלא שחזר לאחורי' משא"כ היכא דליכא רגלים לדבר כלל אין לנו לומר שניקב וחזר דמה"ת להחזיק ריעותא במקום אחר והיינו טעמא דדופן עב וה"ט דל"ח שמא דרך הלוכה נקבה אחד מהאברים שנקיבתן במשהו וחזרה לאחורי' דמה"ת להחזיק ריעותא ועיין בט"ז סי' ל"ג ס"ק ט"ו לענין נמצא ואינו תחוב:

ומ"ש כ"ת על התוס' שהקשו דנימא נשחטה הותרה דלפמ"ש הרא"ש דהקו' מ"ש מספק דרוסה להצריך בדיקה א"כ הא סומכין על החזקה במקום דאיכא לברורי כו' והאריך בזה ואני תמה שלדבריו טפי הו"ל לאקשויי אדעולא גופא או על מ"ד אין חוששין לס"ד וטעמא משום דמוקמינן אחזקה כמבואר בדף נ"ו והביאו התוס' הא אין סומכין על החזקה במקום שיכולין לברר ואם נפשך לומר דבאמת בעי בדיקה לכתחלה להך מ"ד רק דבדיעבד אין חוששין א"כ ע"כ דמ"ד דס"ל חוששין היינו דהבדיקה מעכבת אף בדיעבד ואהא קשיא להו להתו' דנימא נשחטה הותרה אך באמת ז"א שהרי הרא"ש כתב דעולא דקאמר אין חוששין היינו דאף בדיקה לא בעי וע"כ לומר דעולא ס"ל דישיבת הקוץ לא מחשב ריעותא כלל אף להצריך בדיקה והוי כמו שאר טרפות שסומכין על החזקה משום דאיכא טרחא לבדוק וכמו כן למ"ד א"ח לס"ד משום דמוקמינן אחזקי' וכשר בלא בדיקה וא"כ ממילא מאן דחייש לס"ד ומצריך בדיקה ע"כ דחשיב ליה ריעותא וא"כ הבדיקה מעכבת אף בדיעבד כדין כל דבר הצריך בדיקה משום דאתרע חזקתי' ואהא קשיא להו דנימא הושחטה הותרה אע"ג דאתיליד ריעותא שאין לומר דלענין בדיקה שלכתחילה פליגי דמאן דס"ל א"ח ס"ל דלא מחשב ריעותא לבטל החזקה ואפילו לכתחלה א"צ בדיקה כיון דאיכא טרחא וכמו שאר טרפות ומאן דס"ל חוששין מהני הריעותא לבטל החזקה לענין בדיקה לכתחלה דוקא אבל בדיעבד אמרינן נשחטה הותרה כגון ההיא דבא זאב דא"א בבדיקה ז"א דאי מבטלינן החזקה מחמת הריעותא להצריך לבדוק הבדיקה מעכבת אף בדיעבד כמבואר בפוסקים ועוד דגם בההיא דבא זאב יש מקום בדיקה ע"י הקפה ואנו מכשרינן בפשיטות בלא הקפה כלל והרי דעת כמה פוסקים דאי אקפי' ולא אדמו טרפה אלא ע"כ דכיון דאמרינן נשחטה הותרה לא מחזקינן ריעותא להצריך בדיקה היכא דאיכא טרחה ואמנם באמת מבואר בש"ס דמ"ד חוששין לס"ד הבדיקה מעכבת בדיעבד שהרי בש"ס אמרינן ארי שנכנס בין השוורים כו' אוקי מלתא אחזקיה רב לטעמי' דאמר א"ח לס"ד ואם איתא דמ"ד חוששין היינו לענין בדיקה לכתחלה א"כ מנ"ל להוכיח מהא דרב לטעמי' דהא אפילו למ"ד חוששין מ"מ כיון דהכא בבהמה מיירי דלית לה תקנתא בבדיקה לשיטת התוספות כ"ע מודו דא"ח אלא ע"כ דקי"ל להש"ס דלמ"ד חוששין היכא דא"א בבדיקה אסורה בדיעבד וכדמוכח שם להדיא גבי האי שרקפא דאתי לקמי' דשמואל חנקינהו ושדינהו בנהרא לפי שלא הי' אפשר בבדיקה כמ"ש רש"י שם וא"כ כי מדמי לריעותא דישיבת קוץ לס"ד אף למאן דס"ל יש בדיקה בוושט לענין נקב עכ"פ הבדיקה מעכבת בדיעבד ואהא קשי' להו דנימא נשחטה הותרה ועיין בתוס' דיבמות שמבואר מדבריהם דק' גם אישב קוץ ובחבורי בקו' כללי החזקה הארכתי בביאור דברי התוס' והרא"ש וע"ש בתשו' סי' למ"ד:

ומ"ש מכ"ת להקשות על הגהת נה"כ שכתב דדברי הרא"ש סתרי אהדדי שהוא כשגגה מלפני השליט דהרא"ש שבסעיף מ"ד הוא לשיטת רש"י והיש מכשירין הוא דעת הרא"ש עצמו נהפוך הוא שמכ"ת שגה בזה וקו' בעל הגהת נה"כ הוא נכונה מאד דבאמת מה שלא הושוו רש"י והרא"ש לענין בדיקה מבחוץ לנקב היינו היכא שחוששין שמא ניקב בחוץ וצריך בדיקה כגון דממסמס קועי' כו' או למאן דס"ל חוששין שמא הבריא דלרש"י אין הבדיקה מועלת מבחוץ כלל ולהרא"ש מהני בדיקה לנקב אף מבחוץ אבל אם נימא דלא חיישינן שמא יש נקב כלל בחיצון פשיט דאין הפרש בזה בין שיטת רש"י להרא"ש ולפי"ז כיון דהש"ך מפרש דמיירי שיש ק"ד בפנימי שודאי ניקב הפנימי אפ"ה ל"ח שמא הברי' החיצון וע"כ לומר דס"ל דלהך מ"ד אין החיצון צריך בדיקה כלל דאל"כ איך כתב שעליהם סמכו אותן הנוהגין להלעיט כו' דהא לדידהו עכ"פ בדיקה בעי ואינהו מכשרי בלא בדיקה ועוד דהא רמ"א סתם בסעיף ז' כדעת המחבר דגם לנקב אין בדיקה והו"ל למכתב שם דעת החולקין וס"ל דמהני בדיקה ולכתוב שעליהם סמכו הנוהגין כו' אלא ודאי דלפי מ"ש כאן דעת הרא"ש דאין חוששין שמא הבריא אף בדיקה א"צ וכן מבואר להדיא בש"ך סי' מ"ח דאף בדיקה א"צ והשיג על הב"ח ובאמת כך מבואר בהרא"ש כמש"ל דלישנא דא"ח היינו דאף בדיקה לא בעי וא"כ לפי פירוש דברי הש"ך דאף שניקב הפנימי כולו מעל"ע לא בעי בדיקה בחיצון כלל א"כ מי הכריחו להרא"ש לפרש אליבא דרש"י דהך דניקב זה בלא זה מיירי בחולי דוקא וע"י קוץ חיישינן שמא ניקב החיצון הו"ל לפרושי אליבא דהלכתא דא"ח שמא הבריא והיינו דאף שניקב הפנימי א"ח שניקב החיצון כלל וא"צ בדיקה וא"ש הא דניקב זה בלא זה כשר בין בקוץ בין ע"י חולי וא"כ דברי הרא"ש סותרים זא"ז ולכך פי' הוא ז"ל דודאי אם ניקב כל הפנימי חיישינן שמא ניקב גם החיצון ואין לו בדיקה לשיטת רש"י דלא מהני בדיקה ולהרא"ש עכ"פ בעי בדיקה והכא דקאמר דל"ח שמא הבריא והיינו דהחיצון לא בעי בדיקה כלל והיינו אחרי רואין שהוא רק תחוב בפנימי אבל לא ניקב מעל"ע בזה דעת הרא"ש דל"ח שמא הבריא דהיינו שניקב הפנימי כולו מעל"ע ואינו ניכר או שנתרפא וגם החיצון ניקב כולו אלא ל"ח למלתא כלל ואין החיצון צריך בדיקה כלל ולכך שפיר הוצרך הרא"ש לומר לשיטת רש"י דניקב זה בלא זה היינו ע"י חולי דע"י קון כיון שהפנימי ניקב מעבר לעבר ודאי יש לנו לחוש שמא יש נקב בחיצון וצריך בדיקה ולרש"י אין לו בדיקה:

ולכאורה הדבר מבואר ברא"ש גופי' שכתב בקושייתו על רש"י ואפילו מאן דלא חייש בקוץ היינו לפי שמוצאין אותו תחוב בעור הפנימי לבד אבל כשמוצאין נקב בפנימי יש לחוש שמא גם החיצון ניקב ואין לו בדיקה עכ"ל ולפי דעת הגהת נה"כ נראה לפרש דתיבת לבד אתחוב קאי ובא לומר דדוקא כשאינו רק תחוב לבד ולא יצא אף מעבר השני רק דאנן ניחוש שמא יצא וניקב נקב מפולש וחזר לאחוריו והבריא להא ל"ח אבל כשמוצאין נקב בפנימי א"צ לטעם הבריא וטרפה משום דשמא ניקב החיצון ואין לו בדיקה והיינו כקו' הש"ך דאי אמרינן אין לוושט בדיקה אף בלא נתרפא יש לחוש כל שהפנימי ניקב מעל"ע והך דעולא ע"כ מיירי בתחוב לבד ולא יצא לעבר השני דאם ניקב הפנימי מעל"ע אז לרש"י אין מועיל בדיקה ולהרא"ש מועיל בדיקה ונראה דגם הש"ך גופי' מפרש כן דברי הרא"ש דאין כוונתו לחלק בין אם הקוץ תחוב לפנינו או לא אלא מחלק בין תחוב ולא ניקב כולו לניקב כולו שהרי הש"ך בתירוץ הב' כתב חילוק זה ולא נסתייע כלל מדברי הרא"ש שכתב להדיא חילוק זה ומכ"ת השיג בזה על הפליתי שדחה חילוק הש"ך שהרי הדבר מבואר ברא"ש ובאמת לק"מ דהפליתי מפרש דברי הרא"ש כמ"ש וכנראה מהש"ך גופי' שחילוק זה הוא עושה מדעתו ומסברתו אך אא"ז בת"ש בסי' ל"ג ובסי' מ"ח מבואר מדבריו דכוונת הרא"ש בזה כתירוץ הב' של הש"ך ואמטי להכי קשי' לי' דנימא דהך דניקב זה בלא זה כשר אתיא כעולא ובאמת מיירי ע"י קוץ וכתב ליישב בדוחק דסתמא משמע אף בלא קוץ ולפי מ"ש בפי' דברי הרא"ש אליבא דהגהת נה"כ א"ש בפשיטות:

אך יש לעיין לפי"ז שהרי כל חילי' דהרא"ש בשם הראב"ן מהך דבה"כ והתם אף שניקב מצד א' מעל"ע אפ"ה כשר ומבואר מדבריו שאפילו בדיקה א"צ דהכי משמע לישנא דעולא כמ"ש הרא"ש שם וכמ"ש הש"ך סי' מ"ח ולפי"ז הדק"ל דל"ל להרא"ש לאפוקי הך דניקב זה בלא זה לבר מהלכתא ולומר דמיירי דוקא ע"י חולי הא ע"י קוץ חוששין שניקב החיצון ואין לו בדיקה שהרי בפשיטות י"ל דמיירי גם ע"י קוץ ואתי כהלכתא דא"צ בדיקה דל"ח שניקב החיצון כלל ולכן נלענ"ד דודאי מה שאמר בבה"כ מצ"א כשרה היינו שעכ"פ עינינו הרואות שהמחט לא עברה רק צ"א בלבד והצד השני שאצל פי המחט הוא שלם למראית העין וא"צ בדיקה יותר לעיין הטיב אולי ימצא נקב או להפוך ולראות בצד השני אולי יש ק"ד אלא בראי' בעלמא סגי אך י"ל דהיינו דוקא בבה"כ שאילו הי' גם צד השני נקוב עין רואה תשורנו ומאחר שאין נראה לעין לא מחזקינן ריעותא להצריך בדיקה יפה ולהפוך לבדוק שמא יש ק"ד אבל בוושט שאין לו בדיקה מבחוץ אין מראית העין מוציאנו מידי חשש זה שמא יש נקב לפנינו ואין ניכר וכן מבואר חילוק זה בש"ך סי' מ"ח ס"ק ל"ב לענין ריאה דכיון שי"ל שיש נקב לפנינו ואין ניכר צריך נפיחה ע"ש ולפי"ז יפה כתב הרא"ש בשם הראב"ן ללמוד מבה"כ דכשרה ושפיר ילפינן משם גם לענין דא"צ בדיקה דלשיטת הרא"ש גם בוושט יש בדיקה מבחוץ ודמי ממש לבה"כ דכיון שאנו רואין שאין נקב בחיצון סגי בהכי משא"כ לעיל דקאי בשיטת רש"י שפיר כתב הרא"ש דדוקא בתחוב לבד ולמראית העין לא ניקב מעל"ע שוב אין חוששין שמא הבריא ואפילו בדיקה א"צ דזה דמי לבה"כ משא"כ היכא שאנו רואין נקב בפנימי יש לחוש שניקב גם החיצון והנקב לפנינו ואינו ניכר ולכך הוצרך לאוקמי הך דאינקב זה בלא זה בניקב מחמת חולי רך מתפרשין דברי הרא"ש אבל בהגהת נה"כ יפה הקשה על הש"ך דלדידי' מיירי הך דאין חוששין שמא הבריא אף שהוא נקיב מעל"ע ואפילו למאי דקי"ל אין לוושט בדיקה מבחוץ לענין נקב כמ"ש המחבר סעיף ז' ולא כתב רמ"א שום חולק ובכאן כתב שע"ז סמכו אותן הנוהגין להלעיט כו' אלמא דס"ל שאין זה תלוי בזה אלא אף למאי דקי"ל אין בדיקה לוושט מבחוץ לענין נקב נמי כשר להיש מכשירין אילו והך דלעיל דמטריף ביש לחוש שניקב ע"י קוץ והך דהכא דאין חוששין הם דעות חלוקות ואהא קא קשי' לי' דא"כ יסתרו דברי הרא"ש זא"ז ואף ששם כתב הרא"ש לדעת רש"י מ"מ ל"ל לאפוקי רש"י לבר מהלכתא:

ועדיין אנו צריכין ליישב מה שנראה מדברי רש"י שהביא הרא"ש שכ' מ"ש מס"ד דנקב בחיצון לא מינכר משמע דמיירי שניקב כל הפנימי מעל"ע ואהא קאמר עולא דא"ח אך נראה לפמ"ש אא"ז בת"ש דקשה על רש"י בלשון א' דל"ל טעמא דנתרפא ת"ל דכיון דחיישינן לנקב ממילא אין לו בדיקה ולזה כ' שי"ל דבלשון ראשון איירי כגון שתחוב בפנימי ולא עבר כל הפנימי דאפשר לבדוק הפנימי בצד החיצון שבו ואין לחוש כ"א לנתרפא ע"ש ויש לפרש גם מ"ש רש"י דאין לו בדיקה משום דבלא מנכר בחיצון של וושט שר"ל דמה שיבדוק וימצא הפנימי לצד חוץ שלם לא מהני דחיישינן שמא הבריא כמו שחוששין לדרוסה ואף דעל עור שלם החיצון לית לן למימר שהבריא ג"כ מ"מ י"ל שעדיין נקוב הוא ואינו ניכר וכמ"ש הש"ך דעל שני העורות א"ל שנתרפא ומשני דא"ח לס"ד וה"ה לשמא הבריא ונתרפא והלכך אף דלא מהני בדיקה לוושט מבחוץ כאן מהני כיון שהפנימי אינו נקוב מעל"ע ונתרפא לא אמרינן וא"ש מה דכתיבנא לפרש דברי הרא"ש דמחלק בין תחוב לבד בפנימי ובין נקב ממש שכן הוא לדעת רש"י בהך לישנא דהבריא ונתרפא והרא"ש נראה שמסכים לפירוש זה בענין מחט שנמצא בבה"כ שהביא שם לפרש דברי רש"י דבהמסס טרפה דשמא חזר לאחוריו והבריא ע"ש כנלענ"ד בפירוש דברי הרא"ש אליבא דהגהת נה"כ וכן נלענ"ד דעת הש"ך גופי' והפליתי כמש"ל:

אך דעת אא"ז בפירוש הרא"ש שהוא כתירוץ הב' של הש"ך ולהסביר החילוק עיין בת"ש סי' מ"ח ונלענ"ד להסביר עוד דכשהקוץ תחוב לפנינו א"כ ע"כ לחוש שניקב גם החיצון וחזר לאחוריו מה"ת ניחוש לי' הכי משא"כ כשאין כאן קוץ רק נקב שפיר אמרינן שניקב גם החיצון ויצא לו לחוץ דזה שכיח טפי מלחוש שיחזור לאחוריו ואפילו תימא דגם בזה אנו אומרים שחזר לאחוריו מ"מ כיון שאינו לפנינו ויש נקב לפנינו הרי ע"כ לומר שהי' תחוב שם קוץ וחזר לאחוריו שהרי אין כאן קוץ כלל אף אני אומר שהקוץ ניקב שניהם וחזר לאחוריו דהא אף כשניקב הקרום שבפנים לבד אתה צריך לומר שחזר לאחוריו וא"כ י"ל שניקב שניהם וחזר לאחוריו:

והנה הרא"ש בקושי' כתב דניחוש שמא ניקב החיצון כמו דחייש בקוץ למאן דחייש לספק דרוסה ואפי' מאן דלא חייש דוקא בתחוב כו' ולכאורה קשה דהא עיקר ראייתו דניחש שניקב היינו למאן דחייש להבריא וחייש לס"ד וכיון דאמרינן קסבר אין חוששין לס"ד א"כ מה"ת לחלק בין קוץ תחוב לפנינו או לא ונראה דא"ש לפמ"ש הרא"ש לחלק דדרוסה רגלים לדבר וגם שכיחא הלכך אע"ג דבדרוסה חוששין בקוץ א"ח ולפי"ז י"ל דודאי רגלים לדבר ושכיח שהקוץ הנקוב ינקוב לחלל וכדאמרינן במחט הנמצא בחלל הגוף דחיישינן שנקב א' מהאברים אך בזה שאנו רואים שתחוב רק בפנימי לבד אין כאן שכיח ורגלים לדבר ול"ד לדרוסה והיינו דקאמר ואף מאן דלא חייש בקוץ היינו משום דתחוב בפנימי לבד וא"כ ל"ד לדרוסה משא"כ בנקב בפנימי דהוה רגלים לדבר ושכיח כמו דרוסה והא דלא מוקי דרבה דאמר ניקב זה בלא זה כמ"ד אין חוששין לס"ד משום דהוה דלא כהלכתא והוה ליה לש"ס לאקשויי עליה ומ"ש מס"ד ולשנויי קסבר אין חוששין לס"ד כמו דפריך על עולא ועת לקצר ובדבר השאלה השני' בחלב שנחלבה מבהמה שנטרפה מסרכא אל בועא וגם הי' קמט בריאה והחלב נחלבה יום א' לפני השחיטה ונתערב החלב בתוך חלב שנחלב מן ארבעה בהמות כשרות קודם השחיטה ונשתמש מחלב בתערובות הנ"ל בכלים שונים והי' הפ"מ הן בתערובות החלב שנשאר עדיין בעין הן בהכלים שנשתמש בהם ע"כ תורף השאלה והנה מכ"ת צידד להתיר ע"פ מ"ש הפליתי דרמ"א סמך להתיר אף מה שבתוך ג' ימים עפ"י הפוסקים דס"ל דגם סרכא אפשר שתסתרך תוך ג' ימים דס"ל יש סרכא ב"נ רק סופה להתפרק. ולענ"ד אין מקום להקל מחמת זה בנ"ד שהטריפות היה בשביל סרכא היוצאת מבועא דמטרפינן משום דאף שהסרכא תלוי' ואפשר לומר שהיא הפשטת ליחה מ"מ הבועא מעיד' עלי' בנקב וא"כ חזר הדין כמו שהוא אליבא דהפוסקים הסוברים אין סרכא ב"נ דאמרינן שנעשית קודם ג"י דהסרכא שע"פ הנקב הוי כהוגלד פי המכה וכן מבואר ברוקח סי' שפ"ו שכתב אבל ר"ת אסר בתוך ג"י אבל לא קודם לכן כי הריאה כשניקבה נסרכת וקרום שעלה מחמת מכה אינו קרום והריאה שואבת כל מיני משקה והוגלד קודם שחיטה ג"י כו' ודברי הגאון מהר"י ז"ל א"ש בכל סרכא שלא כסדרן להנך דסברי יש סרכא ב"נ רק משום סופו להתפרק אבל בסרכ' תלוי' מבועא כיון דלא מטעם סופו להתפרק אתינן עלה רק משום נקב אנו מטריפין גוף הבהמה וא"כ איך נכשיר החלב שבתוך ג"י ועוד נראה דאפי' תימא דמאן דסבר שיכולה להסתרך תוך ג"י אתי' אפי' למ"ד אין סרכה ב"נ מ"מ בנ"ד אין מקום להכשיר עכ"פ תוך ג"י כיון דמטעם שהבועא מעידה עלי' בנקב אתינן עלה והיינו שע"י הנקב שבריאה עלתה הסרכא וגם הבועא נעשית מחמת הנקב א"כ פשיטא דלא מסתבר לומר שהנקב נעשה יום א' קודם השחיטה והעלה בועא מליאה מוגלא שרגילות הוא שע"י המכה עולה רקבון בבשר ונעשה מוגלא במשך איזה זמן וא"כ עכ"פ אין להכשיר בתוך ג"י ועין בסמ"ע סי' רל"ב לענין טרפות דסרכ' שמבטל המקח כתב דמיירי בסרכה עבה והיינו משום דאומד הדעת הוא שנעשה מכבר וכיוצא בזה כתב בתשו' ב"ח סי' קכ"ז דאם נמצא מכה רכה בצלעות דהא ודאי מכה ישינה הוא וגרע מהוגלד וכ"כ מהרא"י בהגהת ש"ד על מ"ש הג"א דנוהגין בטרפות דסרכות לאסור עד ג"י דה"ה בטרפות אחר כה"ג שאין נעשין בזמן מועט ומה"ט נכון להחמיר בכל הטרפות עד ג"י דרובן אין נעשין כ"כ סמוך לשחיטה ואשכחן שיעור ג"י גבי הוגלד כו' ע"ש ועכ"פ בנ"ד שעלה בועא מחמת נקב ודאי י"ל דלא גרע מהוגלד פי המכה להצריך בדיקה ופשיטה שאין מקום לומר דהא דאמרינן שהבועא מעידה בנקב היינו שהי' כאן בועא וניקבה הבועא ועי"ז באה הסרכ' תלוי' ולפ"ז אפשר לומר דהבועא לא ניקבה רק יום א' לפני השחיטה והעלתה סרכ' תלוי' זו וכמ"ד דס"ל שיכולה להסתרך תוך ג"י:

אך באמת ז"א דודאי הא דאמרינן שהבועא מעידה בנקב הכוונה שהנקב מעלה הבועא שהרי הראב"ד הביא ראי' לזה מהא דאמרינן ריאה הסמוכה לדופן העלתה צמחין חוששין לה ומבואר שם דאנו תולין שמחמת הנקב שבריאה עלו הצמחים ונסמכה הריאה לדופן וכן גבי בועא דסמיכי אמרינן שהנקב העלה הבועות סביביו וכיוצא בזה אמרינן בהחובל עלו צמחים אם מחמת המכה כו' וא"כ הנקב שעשתה המכה קדמה לבועא והנקב הוא שגרם לבועא ולסרכא שיבא ורחוק לומר כי שתי אלה יבואו ביום אחד שלפני השחיטה ומכ"ש לפי מה שנראה מדברי הגאון מהר"י ז"ל דלמ"ד אין סרכ' ב"נ ודאי בעינן ג"י וא"כ ה"ה בסרכ' מתוך בועא שהיא מחמת נקב בודאי נעשית קודם ג"י ובגוף הסברא שכתב הגאון מהר"י דלמ"ד יש סרכ' ב"נ אין טעם לחילוק ג"י שדיתי נרגא בספרי בית אפרים סי' ל"ט ס"ק קצ"ד וכתבתי שאף דלכאורה משמע הכי מלשון הרוקח מ"מ י"ל דנקיט הכי לשיטת רש"י דמשמע בסי' שפ"ה דס"ל כוותי' אבל אה"נ דאף לשיטת התוס' דינא הכי שהרי הפוסקים כתבו שיעור זה דג"י בשם ר"ת (עיין ש"ך סי' פ"א) והרי ר"ת סובר יש סרכא ב"נ כמבואר בסמ"ג שהעידו לפני ר"י שר"ת היה מיקל בלא בדיקה ומבואר שם בסמ"ג דמאן דס"ל הכי ס"ל יש סרכא ב"נ כו' ושם כתבתי תבלין לדבר אף לפי שיטה זו דסרכא שבתוך ג"י עדיין רכה ומתנתקת במשמוש יד הטבח ושם הארכתי ויש לסייע לזה מתשו' הגאונים שהביא מהר"מ אלשקר הבאתי בספרי סי' קל"ח ע"ש ובנ"ד נראה שהסרכה התלוי' משמשו ומיעכו בה ולא הלכה שאל"כ אף גוף הבהמה היתה נכשרת בהפ"מ כדברי אא"ז ז"ל בת"ש וכיון דלא אזלא ע"י מיעוך יש לנו לומר שהיא בת ג"י שדרך קרום להתקשות במשך הזמן ההוא וגם מה שרצה מכ"ת לומר דגם בסרכ' ודאית יש לסמוך על הך שיטה דיש סרכא ב"נ ואפשר שנעשית תוך ג' מחמת שהרבה פוסקים סוברים כן ויש הפ"מ ז"א דהא איכא נ"מ טובי בין שיטת רש"י דאין סרכא ב"נ ובין שיטת התוס' ודעימייהו ונקטינן להחמיר ככל הפירושים וקצת משמע שתופסין עיקר כשיטת רש"י ובפרט להחמיר ומעולם לא שמענו להקל לסמוך על שיטת התו' אף בהפ"מ לענין הכשר דגוף הבהמה או לא במקום שי"ל שגם שיטת רש"י יודה בזה וכגון לענין סרכא תלוי' וממקום למקום עיין בת"ש ובספרי באורך וא"כ ה"ה לענין החלב היוצא ממנה אין לנו להקל עפ"י שיטת התו' אף בפה"מ:

ומ"ש מכ"ת והביא ראיה מדברי הת"ש דתר"ל ספיקא דאוריית' הנה כדבריו כן הוא ומ"מ כדין הבשר כן דין החלב היוצא ממנ' דבנ"ד ליכ' ס"ס שמא נעשה תוך ג"י וכמ"ש וטפי ה"ל למכ"ת לאתויי מ"ש אא"ז בשמ"ח בשם מהריב"ל שכ' דנהוג עלמא דלא כהראב"ד והוא מנהג שלונקי כמ"ש הרשד"ם ועיין בחיבורי בדיני תר"ל ס"ק כ' באורך ואעפ"כ אין דעתי נוטה להקל אחרי שאנו נוהגין כהראב"ד וקבלו עלייהו בכל מדינות אלו א"כ גם על החלב יש לדון כן ואם באנו לפרש ולחתור דרכי של היתר אין לנו להשען כ"א על היתר שנתבטל ברוב ואזיל לי' איסור' דאוריית' וכמ"ש מכ"ת בשם הפ"מ סי' פ"א והוה סד"ר משום דתר"ל אינו אלא ספק כמ"ש מכ"ת בשם הת"ש וגם הרי איכ' דיעות דלא ס"ל להך דהראב"ד וא"כ אף דנהגינן לאסור עכ"פ ספיקא הוה ומחמת הביטול ברוב הוה ספיקא דרבנן. ועדיין צ"ע דהא דעת כל הפוסקים דהיכ' דמצד אחר בא לו שהוא מדרבנן לא מהני ומ"ש הפ"מ דאף מהריב"ל מודה הואיל ולא נודע וכ"כ הפ"מ בסי' קיו"ד בדיני ס"ס ס"ק א' והביא שם דמהריב"ל כ' דתלוי בפלוגתת ר"ת ור"י וא"כ בלא נודע עד שנעשה דרבנן יש להתיר בהפ"מ ולענ"ד ז"א דודאי שפיר כתב שתלוי בפלוגת' הנ"ל דלר"ת לא איכפת לן מה שהי' כאן ספק דאוריית' לענין ס"ס וה"ה לענין ספק דרבנן אבל מה שמחלק הב"י בשם המ"כ אליב' דהר"י בין נודע או לא זהו שייך דוק' בתערובו' יבש ביבש דאיכא בכל חדא ס"ס אלא דהר"י סובר שאין להקל בזה משום דהוה ספק א' בגופו והיכ' שלא נודע שפיר יש להקל בזה דבשעה שאנו דנין הס"ס אזיל לי' איסור דאוריית' אבל בלח בלח דליכ' ס"ס רק דנימא דהוה השת' ספק דרבנן ע"י גלגול זה לא אמרינן:

וראיתי בפ"מ שם שכ' כן בשם הגאון מו' זוסקינד רוטנבורג בתשו' שכ"כ וע"ש שכתב דבנמלח ונתבשל לאחר התערובות דאיכא ס"ס כ"ע מודו דאסור אף בהפ"מ ודוק' בלא נמלח ונתבשל לאחר התערובות דאז יכולין לאכלן אחת אחת או שני בני אדם דבכל חדא איכ' ס"ס ואעפ"כ לא התיר הש"ך אלא לאוכלן שנים שנים ובזה כתב ליישב מה שאא"ז הגאון בשארית יוסף החמיר בזה אפי' בהפ"מ דהתם נמלח התערובות וכמ"ש שם להדי' דאף ר"ת דמתיר בספק איסור שנתבטל ברוב ולא כר"י מ"מ כיו' שנמלח הכל ביחד וקבלו טעם זה מזה נאסרו כו' ע"ש ומכ"ש כאן שהוא לח בלח ממש וע"ש בפ"מ מ"ש שהר"ז רוטנבורג כתב דש"ך מתיר דווק' ב' ב' כו' ולשונו מגומגם והכוונה דהש"ך לא התיר אלא במקום ס"ס ואף בזה צריך ב' ב' ומ"ש בפ"מ שם ובסי' פ"א ראי' מתשו' מהריב"ל משם ראי' להיפך דהתם הוה עובדא שלא נודע עד אחר מעל"ע ואפ"ה אסר הכלים ומפשיטות דבריו נראה שאין לחלק בין הפ"מ או לא ואפשר לומר דכיון דמהריב"ל תלה הדבר בפלוגת' דר"ת ור"י ולכאורה מנ"ל דלמא גם ר"ת לא אמר אלא לענין ס"ס דוק' אלא ע"כ דאין לחלק בין איכ' ס"ס לנעשה ספק דרבנן ע"י גלגול וכיון דלר"ת שרי בס"ס ה"ה בנעשה ספק דרבנן ונשמע מינה דה"ה אליב' דר"י בלא נודע שהתיר הש' ך בהפ"מ אין לחלק בין ס"ס לספק דרבנן ע"י גלגול כגון מין במינו בלך ואפשר שזה כוונת הפ"מ בסי' פ"א:

אך באמת ז"א דודאי לר"ת דס"ל דלא קפדינן כלל על מה שיש כאן ספק איסור תורה ואף שנודע הספק מתירין התערובות וחשבינן לי' בביאת הספק השני ע"י תערובות לס"ס א"כ שפיר י"ל דאף שאין ס"ס רק שנעשה דרבנן חשבינן לי' לספק דרבנן משא"כ לר"י דס"ל דכל שגוף הספק הוא איסור תורה לא מהני מה שמצורף אליו עוד ספק תערובות בזה שפיר מחלקינן בין נודע ללא נודע דדוק' בנודע שכבר אסרנו הספק ההוא ושוב אין לצרפו לספק אחר משא"כ בלא נודע שלא אסרנו אותו מעולם ועתה הרי יש לפנינו שני ספקות משא"כ לענין אם נתגלגל להיות דרבנן אין לחלק בין נודע או לא דס"ס כיון דגוף הספק הוא ספיקא דאורייתא לחומרא ויש לאסרו אף בתערובות חד בתרי מדרבנן כמו ודאי איסור שנתערב כיון שמצד אחר בא לו מה שהוא אסור מדרבנן ומה בכך שלא נודע דאפילו אם מדרבנן קדם לספק תורה כגון שהי' כאן ג' חתיכות ונודע לנו שנולד באחת ספק איסור תורה וכיוצ' מ"מ כיון דמדרבנן צריך ששים לבטל איסור והרי ספק איסור תורה לחומר' וצריך ששים לבטלו ולא מבעי' למ"ד ספיק' דאורייתא מדאוריית' לחומר' אלא אפי' תימא מדרבנן לחומר' י"ל דצריך ס' כמו כל איסור דרבנן שצריך ג"כ סמך לבטל ואין לדון בזה דין ספק דרבנן כיון שהספק מצד עצמו הוא ספק דאוריית' ועוד י"ל דלענין שני ספיקות שפיר מחלקינן בין נודע או לא כיון שיש כאן ספק תערובות ואיכ' לספוקי שמא זה שאוכל עתה הוא מה שהי' היתר גמור מעולם ולא נולד בו ספק ולכך ס"ל במקום הפ"מ להתיר משא"כ לח בלח דעכ"פ אוכל עכשיו מה שנפל בו ספק תורה בזה יש לאסור אף בלא נודע וכיוצא בזה כתב הש"ך ופר"ח לחלק בין נתגלגל לדרבנן להך בסי' קי"א בשני קדרות דהתם י"ל שלא נפל שום איסור כלל כו' עיין בש"ך דיני ס"ס דין י"ט ודעת לנבון נקל דה"נ איכ' לפלוגי כה"ג בין תערובות ספק דאוריית' ביבש לתערובות לח ואין להאריך וראיתי בשער המלך הל' מקוואות שהאריך בענין זה דנתגלגל להיות איסור דרבנן ומה דאייתי ראיה מיומא דף נ"ה מהא דקאמר גזרה משום חטאת שמתו בעליה ופריך ומי חיישינן כו' וקשה לו יהא דניחוש ה"ל ספק דרבנן דמדאוריית' ברובא בטל כו' אלא ע"כ כיון דמצד עצמו הוי איסור תורה כו' ע"ש ולענ"ד אין משם ראי' כלל דהתם אליב' דר"י קיימינן דס"ל מב"מ לא בטל וכן יש לתמוה לענ"ד על דברי המ"ל פ"ז מהל' מעילה ע"ש ואין להאריך והנה בשער המלך שם האריך והעלה לחלק גם לענין זה בין נודע ללא נודע כגון בחטים מבוקעים שנמצא או ביצת ספק נבלה ע"ש אך אפשר לומר דדוקא בכיוצא דביצת נבלה או חטים מבוקעים דהוה ב' גופים נפרדין וכמו שחילק הפר"ח הביאו בשער המלך בזה י"ל דאם הספיקות באים כאחד חשבינן לי' ספק דרבנן אך מפשטות לשון שער המלך שם משמע דבלא נודע לבד סגי וצ"ע. והנה בשער המלך שם הביא דברי המ"ל בהא דאיבעי' לן מהו לגמוע חלבו דהא איכא רובא וה"ל למפשט האבעי' לקולא וקשה מאי קא קשי' ליה דהא בנתגלגל לא ה"ל ספיק' דרבנן אלא ע"כ כיון דב' הספיקות ביחד שפיר ה"ל ספיק' דרבנן עכ"ד בקצרה ולענ"ד דאף דנימא דזה דעת המ"ל שם מ"מ היינו דווקא בכה"ג שאין לספק במציאת שיבא כ"א אחר שהוא דרבנן משא"כ היכא שהספק הוא בפני עצמו אלא שלא נודע עד אח"כ ומצאתי בפליתי סי' י"ד שהקשה ג"כ כן על המ"ל וכתב שי"ל כיון שאינו במציאות שיהיה בפ"ע ה"ל סד"ר וכתב שזה דחוק ומשמע ג"כ מדבריו דדוקא בכה"ג ה"ל סד"ר ואפשר לומר דהתם איסור תורה שבאבר עצמו הוא נודע ואנו מחזיקין היוצא ממנו אסור ג"כ מספק והלכך אי לאו שאינו במציאות שיבא הספק שבחלב בפ"ע אין זה סד"ר אבל כיון שהספק לענין החלב אינו במציאות בפ"ע שפיר חשבינן לי' סד"ר ולכן בנ"ד צ"ע ומה גם שלענ"ד אין כאן הפ"מ שהרי חלב מד' בהמות שחלבו יום א' אין בזה הפ"מ שהרי אפשר למכור לעכו"ם והכלים שאפשר להגעילן יגעל ומה בכך ואם יש הפ"מ מכלים שא"א להגעילן עכ"פ ראוי שלא ישתמש בהם מעל"ע כמבואר כמה פעמים בפוסקים כך הייתי דן לכתחלה אבל אחרי שכבר יצא הדבר בהיתר אין כאן מקום ערעור והרהור כלל וכדאי הוא הגאון בעל פרי מגדים לסמוך עליו להתיר במקום הפ"מ בלא נודע וכבר כתבתי דהכי משמע מדברי הגאון בעל שער המלך והמצפצפים והמהגים בטעמים מפיגים לנקודת האמת אשר במחוגים רצים ואינם משיגים. ומוטב שיהיה שוגגים. וכבר הרמותי ידי על המפטפטים פטטיא דלאו דאורייתא בספרי בית אפרים בקו' התשובות כו' ולהיות כי הידים רפות לא הראיתי פנים לכל צד בפלפול כדרכי מעולם רק הנוגע לשורש הדין ואם יבא דברו הטוב באיזה ענין מחודש ב"נ אטייל עמו בארוכה כי דבריו אהובים וחביבים אצלי אחרי שהוא מתחקה על שרשי הדין והאמת אהוב אצלו לא כיש מתחכמים להורות הלכה למעשה מתוך פלפול של הבל ר"ל מהאי דעתא ולא באלה חלקו וישם אל מדבר האמת פניו מובטחני בזה דתיקום לי' שעתא. וילך מעלה מעלה. לשם ולתהלה דברי זעירא מן חברייא:

הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד ב"ה יום ג' י"ד שבט תקע"ב

תוכן העניינים

בית אפרים יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה