אור ברסלב

בית אפרים יורה דעה· רבי אפרים זלמן מרגליות

שאלה כב

שאלה כא

שלום טב מרבנן טב לכבוד אהובי ידיד נפשי ה"ה הרב הגאון החריף ובקי המפורסים נ"י ע"ה פ"ה כש"ת מוהר"ר יהודה ליב הלוי נ"י האב"ד דק"ק פודהייץ יע"א:

אחד"ש לאפס הפנאי אבא בקצרה ע"ד אשר כתב כ"ת על מ"ש בחבורי ראש אפרים סימן ל"ט ס"ק קנ"ח דדברי אא"ז מהרש"א אינם מוכרחים וע"ז השיב מכ"ת שאכתי דבריו מוכרחים לפ"ד הר"ן בחידושיו שכתב דלא אפשיט רק מלתי' דר"י אבל דעולא עדיין תבעי אם ב"ש ויונק א"ד בן שנתו בין יונק בין שאינו יונק וא"ל ר"י כ"ז שיונק בין ב"ש או אינו ב"ש אלא דעיקר בעיין אמלתי' דר"י שהוא רבי' דעולא ולפי מ"ש אכתי תבעי גם לר"י אי תלי דוקא בהנקה או בחד סגי אלא ע"כ דס"ל כמהרש"א כו' עכ"ד כ"ת בקצרה ואפריון נמטי למכ"ת שדלה דלה דברי הר"ן ואשכחנא מרגניתא שבזה מתיישב היטב פירש"י ואין חולק על פירושו לא התוספות ולא הר"ן כי באמת הדבר קשה בעיני לומר שהתוספות והר"ן יהיו חולקין על פירש"י ולא יזכירו דבריו כלל ולהקשות עליו כדרכם וגם כי הרשב"א והר"ן דרכם להביא דברי התוספות וכאן הקשו קושית התוס' ותירצו תירוץ אחר ולא הזכירו בדבריהם דברי התוספות כלל וגם כי מ"ש אא"ז מהרש"א ליישב דל"ת דאכתי ליבעי דלמא לעולא בב"ש תליא ור"י ס"ל דבחד סגי דהו"ל למימר אף כ"ז שיונק הוא דחוק לענ"ד דבשלמא אי הוה אמר ר"י כשיונק הוה שייך לאקשויי לימא אף כשיונק או אף אם הוא יונק אבל כיון דר"י קאמר כ"ז שיונק לשון זה א"ש בפשיטות אף בלא מלת אף דכלפי מה שאמר עולא דתלי בב"ש ויותר מב"ש אינו בגדר רך וע"ז אמר ר"י דכ"ז שיונק הוא בגדר רך ומן ב"ש לא מיירי כלל דבזה אינו חולק על עולא ונראה דא"ש הכל ומתחלה אבאר שמ"ש אא"ז מהרש"א שדברי התוספות הם סתירה לפירש"י ולענ"ד לא די שאינם סתירה אלא אף סיועי מסייע בהדיא והיינו טעמי' דרש"י שפירש דר"י קאמר דבחד סגי ולא פירש דבהנקה תליא מלתא משום דהתוספות הקשו דאכתי תיבעי דלמא לעולא בב"ש תליא ולר"י בהנקה ותירצו דלא מסתבר דלפלגו כולי האי ולהכי לא בעי הכי והנה הדבר פשוט דכמו שאין לנו לומר שהאמוראים יחלקו בסברות הפוכות כמו כן אין לנו לומר דבעל האבעי' היה מסתפק בשני צדדי האבעי' בסברות הפוכים ואם איתא שעלה על דעתו להסתפק בסברות הפוכות שוב הו"ל למבעי ג"כ דלמא האמוראים נחלקו בזה דמר מסתבר ליה הכי ומר מסתבר ליה איפכא אלא ודאי שז"א שלא בא להסתפק בסברות הפוכות כלל וא"כ כיון דבצד הב' דהאבעי' סבר בעל האבעי' דבב"ש לחוד תליא אליבא דעולא א"כ א"א לפרש בצד קמא של האבעי' דר"י דאמר כ"ז שיונק היינו דבהנקה לחוד תליא שהוא סברא הפוכה ממאי דאמר או דלמא כו' דמה"ט לא מבעיא ליה דלמא לעולא בב"ש ולר"י בהנקה תלי וא"כ גם בצד קמא של האבעי' א"א לפרש סברא הפוכה רק דלר"י בחד סגי ואע"ג דבצד קמא קיימינן אליבא דר"י ובצד ב' אליבא דעולא מ"מ אין לפרשם בסברות הפוכות שהרי אין לנו לומר שיש סברא לכאן ולכאן דא"כ הו"ל למבעי דלמא פליגי אמוראי בהכי והוא נכון מאד ולפי זה ממילא דלק"מ קושית מהרש"א על התוספות דאכתי תבעי דלמא לעולא בב"ש תלי ור"י ס"ל דבחד סגי דז"א דכיון דמבעי ליה דלעולא בב"ש תלי א"כ ע"כ דבצד השני דלעולא הנקה נמי בעי ג"כ צ"ל דר"י דפליג ס"ל דבחד סגי כפירש"י דהא אין לחלק בצדדי האבעי' בסברות הפוכות וא"כ בשני צדדי האבעי' ליכא לאסתפוקי אליבא דר"י כלל דע"כ ס"ל בחד סגי ואין לנו להסתפק רק אליבא דעולא ובזה י"ל כתירוץ הרשב"א והר"ן דכיון דאפשיטא ליה מלתי' דר"י רבי' דעולא לא איכפת ליה למבעי במלתיה דעולא לחוד אך התוספות מריש הוה קשיא להו דלמא בצד קמא ס"ל לר"י דבחד סגי כפירש"י ובצד ב' ס"ל לר"י דבהנקה תליא מלתא וע"ז הוצרכו לתירוצם דלא בעי לאפלוגי כולי האי אבל אם באנו לומר דאליבא דר"י בחד סגי ממילא שאין כאן איבעיא אליבא דר"י כלל נמצא שפירש"י והתוס' והר"ן צדקו יחדיו:

והנה התוספת כתבו שהר"י מקורביל פי' דיונק אף שאין ב"ש מסתבר טפי מב"ש ואין יונק ואם נימא דעולא סובר דבב"ש לחוד הוה רק כ"ש דביונק לחוד הוה רך וכתב מהרש"א דלפי"ז צ"ל מאי דאמרי' א"ד עולא ב"ש בין יונק ובין שאינו יונק אין ר"ל דבב"ש דוקא תליא אלא ר"ל דבב"ש לא קפדינן אף שאינו יונק ומ"מ אם הוא יונק מהני אף שאינו ב"ש ורש"י אינו מפרש כן אלא מפרש דר"ל דלעולא בב"ש תליא ובאמת דפשטא דלישנא משמע הכי כפירש"י דכיון דהש"ס מייתי מימרא דעולא ברישא ואכתי ליתיה בזכירה מענין הנקה וכי שיילינן כמה עגל הרך וקאמר עולא ב"ש פשטא דלישנא משמע דלעכובא קאמר ואפילו אם נאמר שתנאי הנקה הוזכר בבהמד"ר יש מקום לפרש שעולא אמר דבעי נמי ב"ש אבל עכ"פ א"ל דעולא סובר דבהנקה לחוד סגי מה שלא נזכר בדבריו כלל אך במימרא דר"י אפי' אם נתפוס לישנא דר"י כ"ז שיונק בין ב"ש או אינו ב"ש שפיר נוכל לומר דה"ק כלפי מה שאמר עולא דבב"ש תליא ואם אינו ב"ש לא הוי רך ע"ז אמר ר"י דכ"ז שיונק בין שהוא ב"ש או אינו ב"ש אבל מ"מ מה דקאמר עולא דבב"ש מיקרי רך ולא מפליג בין יונק או אינו יונק בזה לא פליג ר"י עליה ומכ"ש לפי דעת הר"י מקורביל שדעתו לפרש כן אף בצד האבעי' אליבא דעולא דב"ש בין יונק או שאינו יונק דמ"מ ביונק אף שאינו ב"ש דהוי רך וק"ו שיש לפרש כל כי האי לישנא אליבא דר"י:

ואחרי הודיע כל זאת נראה דגם הר"ן קאי בשיטת רש"י ותוס' וגם הר"ן ראה קושית התוספות דנימא דפליגי דלמר בהנקה תלי ולמר בב"ש תלי ותירוצם דלא מסתבר למפלג בסברות הפוכות ולפי זה מתפרש מלתי' דר"י כפירש"י דבחד סגי וכמש"ל אלא דקשיא ליה כקושית אא"ז מהרש"א דאכתי נימא דלמא לעולא ב"ש והו' שיונק או לעולא ב"ש בין יונק בין שאינו יונק והיינו כפירש"י דלעולא בב"ש תלי ומ"ש הר"ן וא"ל ר"י יונק בין ב"ש או אינו ב"ש היינו לומר דר"י ס"ל דאפי' אינו ב"ש כיון שיונק הוי רך ומ"מ לא פליג אדעולא בב"ש לחוד דהוי רך וכמש"ל דאליבי' דר"י שפיר יש לפרש הך לישנא בפשיטות וע"ז שפיר כתב לתרץ דעיקר בעיין למלתיה דר"י כו' ובמלתא דר"י בין כך ובין כך צריך לפרש דבחד סגי נמצא שגם דברי הר"ן הם עולים בקנה אחד עם דברי רש"י והתוספות בזה ואין דוחק לפרש בלשון הר"ן שכתב וא"ל ר"י כ"ז שיונק בין ב"ש או אב"ש דר"ל דכחד סגי כי על כן הקדמתי דהר"י מקורביל מפרש כן בלישנא דש"ס אליבא דעולא ואף שרש"י ותוספות לא משמע להו האי פירושא היינו בדעולא שהוא ראש המדברים בזה וגם דלא ניחא להו סברת הר"י מקורביל דעדיף יונק כו' אבל אם נקטינן כי האי לישנא אליבא דר"י מתפרש בפשיטות דבחד סגי ומכ"ש בדברי הרשב"א שלא הזכיר בדבריו הך וא"ל ר"י כו' שיש לפרש שדבריו מסכימים לדברי רש"י ותוס' בזה וכדכתיבנא:, אמנם אפילו אם נתפוס דברי הר"ן כפשוטן דמפרש דלר"י בהנקה תלי אין בזה כדי להכריח דברי מהרש"א דאטו אנו צריכין לחפש ולחקור דרכים דלמה לא נפרש מלתי' דר"י דבחד סגי דמה"ת לומר כן דהא פשטא דלישנא משמע דבעי למימר דבהנקה תליא מלתא ואדרבא אני הקשיתי איפכא על רש"י דמנין לו להוציא דברי ר"י מפשוטן ולפרשם דבחד סגי וגם כי לולי שאנו מוצאים הכרח להטות משפט הלשון כפירש"י ז"ל הוה מסתבר לפרש דלר"י בהנקה תלי כיון דחזינן דלא נזכר בדברי עולא רק ב"ש וא"כ מהיכא תיסק אדעתי' דבעל האבעי' להעמיס בלשונו דס"ל דצריך הנקה ג"כ וע"כ שהיה לו זה בהך צד האיבעי' לסברא פשוטה דאפשר דבלא הנקה לא מיקרי רך וא"כ זו מנין לנו להעמיס בלשון בעל האבעי' אליבא דר"י שר"ל דבב"ש לחוד נמי סגי נגד מה דמשמע לית השתא לסברא ונגד פשטא דלישנא וראיתי למעכ"ת שכתב כעין זה דאם איתא דלר"י בב"ש לחוד סגי א"כ אינו דבר פשוט דבעי נמי הנקה והו"ל להזכיר תנאי ההנקה ואמנם ע"ז יש מקום לומר בדעת רש"י דבהך צד איבעי' סבר דודאי תנאי הנקה הוזכר בבהמ"ד רק דעולא סבר דתנאי הנקה להוסיף על תנאי דב"ש ולחומרא ור"י ס"ל דהוא לפחות מתנאי דב"ש ולקולא וכ"כ מכ"ת אך אני אומר שזה נכון אם יש הכרח לפרש כן דברי ר"י אבל כיון שאין לנו הכרח לפרש כן דברי ר"י וחזינן דמסתבר ליה לבעל האבעי' דב"ש בלא הנקה לאו מלתא היא אליבא דעול' וא"כ מי מכריח אותנו לפרש במלתא דר"י דלא נקט במלתי' רק הנקה לחוד לומר דב"ש לחוד סגי ופשיטא דשפיר כתב הר"ן שתופס הדברים כפשטן דלר"י אין מקום לפרש דבב"ש סגי מאיזה טעם שיהיה ומעולם לא השמיענו כזאת שיש מקום לפירוש זה בדברי ר"י ואנא שפיר קאמינא על דברי אא"ז מהרש"א לפום מה דקשי' ליה על התוספות דאכתי הו"ל למבעי בחד צד סגי כפירש"י ולזה תי' דהתוס' לא ס"ל כפירש"י ע"ז שפיר כתבתי שאין דבריו מוכרחים דהא שפיר איכא למימר שהתוס' תופסים פירש"י וכמו דס"ד בקושייתו (וכן משמע שהרי לא הביאו דבריו ודחו פירושו) שאם נאמר דעולא תרתי בעי תו ליכא למימר דלר"י בהנקה לחוד תלי דא"כ הו"ל למימר אף עפ"י שאינו ב"ש דהא הנקה בעינן אף לעולא ולא בא ר"י לחלוק רק על אב"ש:

ומ"ש כ"ת על מה שכתוב דלמה לא מפרש רש"י כפשוטו דלר"י בהנקה תלי' משום דסבירא ליה להיפך מסברת ר"י מקורבל אלא סבירא ליה דתוך שנתו אף שאינו יונק יותר רך הוא מיונק אחר שנתו ולכך לא מצי לפרש דהנקה לחוד מהני וב"ש לחוד לא מהני ולענ"ד קשה לומר כן דלא מסתבר שמפרשי הש"ס ימציאו לעצמם סברא בענין זה מדעתם ולהמציא עפי"ז פי' מחודש והר"י מקורבל נמי לאו סברא דנפשיה קאמר אלא לתרוצי סוגיא הוא דעביד פירושא דמדלא בעי דלמא למר תלי בב"ש ולמר תלי בהנק' מוכח דבעל האבעי' הוה מסתבר ליה הכי אבל על רש"י קשי' דמנ"ל להמציא לנפשי' סברא זו דתוך שנתו ולאפוקי דברי הש"ס מפשטן דמשמע דלר"י בהנקה תלי ומ"ש כ"ת שכן משמע קצת לעיל מגמל הרכה דהגיע זמנה לטעון ולא טען טפי בגדר האבעי' דמתקשה מטענה קודם שהגיע זמנה לא ידעתי משמעות כלל דאדרבה י"ל דאביי בעי את"ל הגיע זמנה ולא טענה הוי רך אכתי תבעי בטענה קודם זמנה ועוד נלענ"ד דהאיבעי' דר"י ואביי הא בהא תליא דאם נימא בהגיע זמנה ולא טענה מתקשה ע"כ מה דקאמר כל שלא טענה קודם זמנה מיירי ודוקא כשלא טענה אבל טענה מתקשה ואם נימא בהגיע זמנה ולא טענה הוי רך אז י"ל דהא דקאמר כל שלא טענה דוקא בהגיע זמנה מיירי ובלא הגיע זמנה אף שטענה הוי רך ואין להאריך שלענ"ד בל"ה אין הדמיון עולה יפה. ומ"ש דבזה מיושב קושית התוספות דל"ל דלר"י בהנקה תלוי דזה לא מסתבר ליה כלל כו' ולפי זה היה מקום לדבריו דהיינו טעמא דרש"י שפי' דלר"י בחד סגי משום דקשיא ליה קושית התוספות ולא ניחא ליה בתירוצם ולכך הוכרח לפרש דהסוגיא סברה דלא מסתבר לומר דהנקה מהני וב"ש לא מהני ועל הדרך שכתב מהר"י מקורביל בתירוץ קושית התוספות להיפך ז"א דאפי' תימא דבהך צד איבעי' דעולא בב"ש תלי י"ל דמסתבר ליה דהנקה לאו מלתא מ"מ בהך צד איבעי' שבא להעמיס בדברי עולא דגם הנקה בעינן ע"כ דסבר הנקה מלתא הוא ומסתפק בהך סברא גופיה אם הנקה היא עקרית לענין גדר הרך או ב"ש עיקר וא"כ אכתי תיקשו דלבעי נמי דלמא פליגי בהך סברא גופיה וא"ל דודאי הוי מסתבר ליה דהנקה לחוד לאו מלתא היא והא שנדחק לפרש בדברי עולא דגם הנקה בעינן היינו משום ההכרח מדר"י מדלא קאמר אף שיונק ז"א דטפי הו"ל למפשט לנפשי' כאידך צד האיבעי' דעולא ב"ש קאמר ור"י והוא שיונק קאמר כיון דלא אסיק אדעתיה דברי הפשטן לדקדק בדברי ר"י והיא שיונק מבעי ליה וטפי הוה מסתבר למימר הכי מלומר דעולא אף הנקה קאמר כיון שלא נזכר בדבריו כלל ומצד הסבר' עיקרה של גדר הרך הוא תלוי בב"ש ובלעדו אינו בגדר הרך אף ע"י הנקה מה"ת לחדש בה דבר לומר דבעי הנקה אלא ע"כ דהוה מספקא ליה בסברא גופיה ולכן הוכרחו התוספו' לתירוצם דלא ניחא ליה דלפלגו בסברות הפוכות וכן משמע מדברי רש"י שכתב והוא שיונק אבל פירש מלינק אף בתוך שנתו כבר הוקשה עורו ואם עבר שנתו נמי אעפ"י שיונק לא דתרתי בעינן הרי מבואר דטפי מסתבר למתלי גדר הרך בהנקה דאל"כ הו"ל למימר וכ"ש אם עבר שנתו ולהיות כי בעת כותבי כו' הוכרחתי להיות מקצר ועולה כו' הכ"ד זעירא מן חברייא הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד:

תוכן העניינים

בית אפרים יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה