אור ברסלב

בית אפרים יורה דעה· רבי אפרים זלמן מרגליות

שאלה כא

שאלה כ

ברית שלום לכבוד אהו' ידידי השנון האברך הוותיק המופלא כש"ת מוה' שמעריל נ"י:

הא דקשי' לך על מ"ש בספרי בית אפרים בק"ה דף קכ"ד על דבר סה"ת דאם גירסתו דילמא טריפה הוא אכתי קשה דהי' חזקה שנתבררה וע"ז כתבת דאכתי בשעה שנתעבר' אשתו כו' והנני רואה שסברא זו דחזקה שלא נתבררה עמומה בידך אמרתי להעמידך על עיקרה של סברא זו והוא דחזקה שלא נתבררה בשעתה כך נאמרה דכל שספק זה שאנו מסופקין בו עכשיו אותו ספק היינו מסופקין בו בזמן ההוא שאנו רוצים להתחיל ממנו החזקה ובזמן ההוא לא נתחדש שום ענין שיתברר הספק בעת ההוא על ידו רק מחמת משך הזמן יב"ח אז נודע לנו למפרע שהיתה שלימה אז כיון שכעת חי' זה חזקה שלא נתבררה אבל אם מה שאנו רוצים להחזיק בחזקת כך וכך הוא מחמת איזה ענין וסיבה שהי' מברר לנו הענין ההוא רק שאנחנו לא ידענו אותו בעת ההוא והי' בהעלם דבר מאתנו כיון שעכשיו נתגלה לנו שאז הי' סיבה המבררת שפיר מקרי חזקה מבוררת. ודבר זה כבר עמד עלי' הגאון נ"ב סי' לענין לא ראוהו חי מבערב וביאורו יפה משם תדרשנו:

ועתה תחזה כי מה שכתבת דאכתי בשעה שנתעברה אשתו לא ידענו רק אח"כ כשתלד אשתו ידענו למפרע שאביו הי' שלם פ"א ואכתי הוי חזקה שלא נתבררה כו' לא מחכמה שאלת ע"ז דודאי כה"ג הוי חזקה שנתבררה כמו נגע בא' בלילה ולמחר מצאו מת דדיינינן חזקת חי לחזקה שנתבררה אף שלא ראוהו חי מבערב דעכ"פ נודע עתה שקודם מיתתו חי הי' ואם היינו רואין אותו חי היינו מחזיקין אותו מן הוא והלאה בשביל שלא ידענו לא הורעה החזקה וכן כאן אם היינו יודעין בעת ההיא שנתעברה אשתו היינו מחזיקין אותו בחזקת שאינו טרפה ובשביל שנעלמה הידיעה מאתנו אזי לא הורעה החזקה כיון שעתה נתברר לפנינו שאז הי' ענין וסיבה שהספק ראוי להתברר ע"י וה"ז דומה לעדי' שבאו לפנינו בתשרי ומעידים פלוני' נתקדש בניסן שכל ספק שנולד בינתיי' אחזקת א"א מוקמינן לה מניסן ואילך. ומה שכתבת דלהפוסקים דבעינן שתתעבר ותלד אבל יש עיבור שלא יבא לידה נמצא דלא ידעינן רק בשעת לידה והוי חזק' שלא נתבררה. שגית בזה דלפי מה דקיימינן דטרפה זכר אינו מוליד אף אם באנו לומר דבעינן עיבור ולידה לסימן שאינו טרפה ע"כ דכך אנו אומרים דטרפה תשש כחו שתתעבר האשה ממנו להוליד וולד' בן קיימא ואם היה ידוע לנו שנתעברה אשתו ממנו וולד קיימא היה נתברר לנו מחמת זה שאינו טרפה וכיון שאנו רואין שילדה גלוי מלתא בעלמא הוא דהאשה נתעברה ממנו וולד קיימא ואינו טרפה ושפיר בכל ספיקא מחזקינן לי' שמשעת העיבור ואילך איננו טרפה וחזקה שנתבררה הוא ובעירובין דף גבי האי דכבר בא חכם דא"צ לומר בזה הוברר הדבר למפרע דאין זה רק גלוי מילתא בעלמא דבהאי שעתא הכי הוה וקצרתי כי הדברים ברורים:

ואמנם בלא"ה דעת הר"ן והפר"ח דבעיבור לחוד סגי ודלא כמהרש"ל והכי מסתבר לכאורה לפמ"ש לקמן הסכמת הפוסקים דטרפה זכר ג"כ אינו מוליד ובזכר בעיבור תליא מלתא ובנקיבה שפיר י"ל דאף שאפשר שמקבלת עיבור כח אין ללידה אבל בזכר ע"כ הסימן הוא רק על מה שזו כחו שתתעבר האשה דמה שהיא יולדת אינו מעלה ומוריד לגבי' דידי' כיון שהיא בריאה וטובה. ודוחק לומר דאף שטרפה ישגיב בכחו להזריע שתתעבר ממנו אבל מ"מ לא יעצור כח שתתעבר וולד של קיימא רק נפל טמון וכמש"ל וזה דחוק לענ"ד:

אך באמת א"צ לזה דאף אם נאמר כמש"ל דגם בזכר נאמר דבענין עיבור ולידה מ"מ פשיטא דהלידה בזה אינו רק גילוי מלתא שהמופת שנתעברה הוא מופת חותך שאינו טרפה שהרי העיבור הי' וולד של קיימא ועיין מ"ש בספרי פ"ת סי' ל"ה ס"ק קס"ד שכתבתי ג"כ סברא זו והוזכרתי שם מדברי הנ"ב בתשו' ע"ש. ומה שכתבתי שהפוסקים כתבו דטרפה זכר מוליד ליתא ואדרבא מוכח להיפוך בע"א דף ו' ובזבחים דף קט"ו בהא דפריך הניחא למ"ד טרפה אינה יולדת כו' ע"ש וראי' זו קיימתי מסברא דנפשאי. ושוב ראיתי שהפר"ח בתשו' סוף קונטריס מים חיים שעמד בענין זה והביא בשם תוס' שאנ"ץ ראי' מגיטין דף מ"ג וכ' שהוא ראיה מכרעת ובספר כרתי ופלתי כ' ראיה זו שכתבו מזבחים ובס' באר יעקב האריך ג"כ בזה והביא ג"כ הך ראיה וסיים בה שאין כאן ספק כלל להסתפק בזה שברור שזכר טרפה אינו מוליד ומאי דאמרינן סימן לזכרים יב"ח משום שרחוק לידע בזכר שהוא המוליד וכמ"ש בסי' הנ"ל ע"ש. ומ"ש דלפי דברי מהרש"ל דטעמא משום רובא א"כ אי לא אזלינן בתר רובא אין כאן חזקה כבר עמדו בזה האחרונים דלדברי מהרש"ל מאי מקשה התוס' מהא דפרה בת שתי שנים ע"ש וא"כ אם נימא כשיטות מהרש"ל אין כאן הוכחה כלל על הך חזקה שלא נתבררה ועיין בספרי בחלקי התשובה סי' ד' דף מ"ח ע"ג:. מה שכתבת על מ"ש בסי' ל"ט ס"ק קנ"ו דאף שכתבו התו' דפרה לא ילדה קודם ג' אבל ברחל י"ל דילדה שגגה הוא בידך דא"כ מנ"ל להש"ס בע"ז להקשות פחותה מבת ג' מי קילדה דהא תנן בת ג' לכהן מאי קושי' דילמא גם בפרה שפיר יולדת קודם ג' רק שאינה יכולה לילד שנה אחר שנה וכך הוא הוצעת דברי התו' שכתבו אין לפרש דיולדת תוך שני' אלא דאם איתא כו' כענין שפירש רש"י גבי כו' אין לפרש כן דבהדיא מוכח בע"ז כו' ש"מ תוך ג' לא ילדה כלל דאם איתא שילדה תוך ג' אפשר שתלד בשנה אחריה ג"כ ודוקא גבי עזי' אמרינן דבתוך שנה א' תשש כחה שלא תוכל לחזור ולילד באותה שנה עצמה אבל אין סברא לומר שלא תוכל לילד בשנה שאחריה וע"כ טעמא משום דתוך ג' אינה יולדת כלל ולכך פריך שפיר ופחות' מבת ג' מי קילדה וא"כ מבואר דגם הא דאמרינן ברחל בת שתים ודאי לכהן ע"כ מה"ט הוא דקודם לכן לא ילדה כלל דאל"כ אפשר שילדה בשנה שלפני' ובשנה שלאחרי' שפיר הוא יולדת וזה פשוט ומבואר ועיין ברש"י שם בבכורות שכ' להדי' ודאי אותו הולד לכהן שקודם לכן לא ילדה ולכאורה נראה דאפרה ורחל קאי דאי אעז שפיר אפשר שתלד קודם אלא שאין חוזרת ויולדת תוך שנתה ודוחק לומר דמ"ש רש"י דקודם לכן לא ילדה היינו כיון דילדה עכשיו לפנינו ע"כ דקודם לכן לא ילדה:

ואמנם נראה שבזה מדוקדק מאד לשון רש"י שכ' עז בת שנתה שילדה בתוך שנתה ולכאורה הוא שפת יתר דשפיר מצינן לפרש בת שנתה ממש לרבותא דאפי' בת שנתה שכלתה לה שנה ביום זה דינא הכ'. ולפמ"ש א"ש דס"ל לרש"י דודאי מילתא דר' ישמעאל אית לן לאוקמי בחד טעמא וא"כ גבי עז שפיר משכחת לה בת שנתה שילדה וכבר ילדה מקודם וכמ"ש רש"י לקמן דנתעברה אחר חודש ללידתה וילדה לה' חדשים ושוב שהתה חודש וחזרה וילדה וע"כ לומר הטעם משום דיולדות אינה חוזרת ויולדת תוך שנתה וא"כ אינו טעם א' עם פרה ורחל דהתם הוי טעמא משום דקודם לכן אינה יולדת כלל דודאי שנה אחר שנה אפשר שתלד וגם קשה לפמ"ש רש"י לקמן דמצינן למימר דת"ק דר"ש סבר דאפי' יולדת חוזרת ויולדת תוך שנתה וא"כ מ"ט דר"י גבי עז לכן כ' רש"י בת שנתה היינו שילדה תוך שנתה וכי תספור ירחי עת לידתה משעה שנתעברה א"א כלל שתלד קודם וחד טעמא הוא עם פרה ורחל ולא צריך הוא לטעמא דיולדת אינה חוזרת ויולדת תוך שנתה אף בעז והוא נכון בכוונת רש"י ז"ל. ומ"ש שיש כאן סתירה ממ"ש תו' בחולין דף מ"ו למ"ש בבכורות אין כאן סתירה שהתו' בחולין כתבו כן לשיטת רבינו אפרים דלא מסתבר לי' הך מילתא לומר שנשתנו הטבעי' ולדידי' כ' אם לא שנאמר דכשיולדת בשנה השני' תשש כחה כו' ולדידי' צריך לדחוק בהא דפריך בע"ז פחותה מבת ג' מי קילדה כו' היינו משום דמ"מ אינו רק מיעוט דמתרמי הכי שיולדת בשנה שני' ולא מסתבר לי' לאוקמי הך דואת בניהם כלו בבית שאותן הפרות היו מהמיעוט ומ"מ צריך לטעמא דאם יולדת בשנה שני' תשש כחה כו' משום דאל"כ אע"ג דלא הוי מיעוטא הא אמרינן בבכורות התם מחוורת' דר' ישמעאל סובר כר"מ דחייש למעוטא אבל לשיטות רש"י שם בחולין דאחדא עינונות' קאי וע"כ דס"ל דנשתנו הטבעי' ההיא דבצורות כפשט' וזה שיטת התו' בבכורות ובע"ז ע"ש. ועכ"פ אין מקום למה שרצית להרכיב מ"ש התו' בחולין לשיטת רבינו אפרים על דברי רש"י בההוא דטלה חלב שהרי רש"י גופה באותה סוגיא עצמה בעז פרש"י בהך דבכורות תנן הלוקח כו' עז בת שנתה כו' דודאי לא ילדה גבי נכרי וכמ"ש ג"כ בבכורות וכמ"ש לעיל ופוק ועיין בחיבורי שכתבתי דהא אמרינן שם בע"ז דפרה פחותה מבת ג' לא ילדה דתנן כו' ולפ"ז הא דתנן נמי בבכורות כו' עיניך הרואות כי תמכתי יתידותי על ההוא דע"ז שהיא המכרעת דמטעם לא ילדה קודם לכן אתינן עלה ומה שרצית לחלק בין פרה לרחל כבר כתבתי דליתא דא"כ מנ"ל להש"ס להקשות דלמא גבי פרה נמי כן הוא ואמנם אף לפמ"ש התוס' בחולין לדברי רבינו אפרים לומר הך סברא דתשש כחה כו' לפי"ז צריך ליישב הש"ס בע"ז משום דלא מסתבר דקרא דואת בניהם כלו כו' אתרמוי אתרמי הכי דלא שכיחה וכמ"ש לעיל א"כ גם קרא דטלה חלב דוחק לאוקמי בהכי. אך באמת א"צ לזה דאנן בשיטת רש"י קיימינן ואין לנו לדחוק את השמועות רק כפשוטו דלא ילדה כלל וכמ"ש ומ"ש מדברי הש"מ סי' שט"ז דגם תוך שנתה הוא ספק וכתבת די"ל דש"ע סובר דבזמן הזה נשתנה כו' טעות הוא כי לא מן השם הוא זה רק מטעם דקי"ל כר' יהושיע דאמר טינוף פוטר ומטנפת חוזרת ויולדת וחוששין לטינוף ועיין בדברי הראשונים ומ"ש על מ"ש בשפת אמת סי' ל"ה ס"ק ד' בשם הרשב"ץ שהקשה על הרז"ה כו' וכתבתי שי"ל דהוי תר"ל דמה שהעינוניתא משלים הוי ריעותא עכ"פ ועוד דהוי ג' בשמאל ואף דהוי בדרי יש לדמות למ"ש מכ"ת בעצמו בזר זהב ס"ק י' לענין היכר סדק כיון דיצאה ריאה זו וכו' וטעית בדמיונך דאם נאמר דעינוניתא משלים היינו משום כיון דאין דרך להמצא יתירות כזה רק שאנו מכשירין אותו משום כל חיווי כו' טפי יש לדון בו היכא שחסר בימין שבא להשלים אונות הימין וא"כ מדב שיש ג' בשמאל מ"מ כשאנו דנין על הוורדא שבצד ימין טפי יש לתלות שבא להשלמ' ממה שנדון בו שהוא כיתרת מקמא הנוהג בחיוי ברייתא משא"כ בנ"ד כיון שאין כאן דבר המחייב אותנו לדין בו דין חילוק האונות רק מצד שי"ל דמסתמא ריאה זו כשאר ריאות וכיון שיש שינוי לפנינו שיש ג' בשמאל אפשר כיון דאשתני אשתני ולכן שפיר כ' הרשב"ץ דמוכח מהכא דאין העינוניתא משלים ומ"ש דהא הוי ריעותא דחסרה הוורדא כו' מצטרף לריעות' דלעיל אם רצונך לומר דמצטרף לריעותא דנאמר שהעינוניתא מקמא משלים א"כ מה"ט נאמר דאין כל הוורדא חסר בימין לחוד אף דלא הוי חלוף ואם נפשך דמצטרף לריעותא דג' בשמאל גם הא ליתא לפמ"ש אך בלא"ה למ"ד עינינותא משלים אין חסרון הוורדא ריעותא כלל דהא אדרבה הוורד' בריעותא הוא שאין דרכה להמצא רק אם נמצאת מכשירין משום כל הני חיוי כו' ועכ"פ אין כאן ריעותא מחמת שחסרה ועיין מ"ש בכ"ת סי' ל"ה ס"ק פ"ז ויתיישב לך עוד יותר:

אך כ"ז לדבריך אבל באמת אין לזה מקום כלל לתת טעם לדברי רבא בחלוף משום תר"ל דפשיטא דכה"ג לא חשיב תר"ל מכמה אנפי עיין בכללי שלי מן סעיף כ"ה ואילך רק ענינו כמ"ש הפוסקים לפעמים כיון דאיכא ריעותא כ"ד דמצטרף לסייע ידי האוסרין וזה מחומרת האחרונים שלא להקל באיסור תורה אבל מ"מ אין בזה כדי ליתן טעם לדברי רבא דמטריף בחלוף והנכון כמ"ש בשפת אמת שם דרבא לא מיירי מריאה דאית בה עינונותא כמבואר שם וזה נכון לדעת הרז"ה ושפתי אמת תכון לעד. ומ"ש על מ"ש וע"כ מטעם חסר הוא כו' לא הבינותי האיך מוכח דילמא כמ"ש הרשב"ץ דטריפות מצד עצמו הוא עכ"ד לא דקדקת יפה שאני כותב זה לשיטת הרז"ה דלא שמיע לי' כלומר לא ס"ל הך דכ' הרשב"ץ שהוא טריפות בפ"ע ומ"ש וע"כ הטריפות מטעם חסר הדברים סובבים כלפי מ"ש שם שא"ל מטעם יתיר בשמאל דהא בדרי הוא וע"כ דמטעם חסר הוא וזה שיטת הרז"ה ע"ש בלשונו דוק ותשכח. ומ"ש על מ"ש בפ"ת סי' ל"ה ס"ק פ"ז על הת"ח דדייק מדקאמר חלוף ות"ל משום חסר כו' עיין באותו ס"ק בסופו שהבאתי שם לשון הריב"ש מ"ש על קושי' זו מי ששלחה אליך לא ראה מאורות כו' ועיין מ"ש בשפת אמת שם ובק"ה השייך לסי' ל"ה ומ"ש על מ"ש כיון דגלי לן דהשלמה מועלת אין חילוק כו' דמה ענין משלים לחלוף נהי דמשלים האיך נוכל לומר דלהוי כעומד בצד זה דלא להוי חילוף עכ"ד והדברים פשוטים ומבוארים למעיין דהמטריפים מפרשים חלוף שהוחלף אונא ממקום שראוי להיות וגם ד' בימין וא' בשמאל בכלל חלוף והת"ח סובר דחלוף אצדדים של אונות שמה שראוי להיות בימין הוא בשמאל וע"ז כתבתי דאפי' יהיבנא לת"ח דחלוף היינו חלוף צדדים וא"כ אין בכלל חלוף ד' בימין וא' בשמאל מ"מ מטעם חסר טריפה דאין השלמה מימין לשמאל כמו דחזינן דמטרפינן חלוף והיינו דאמרינן דהיינו ג' בשמאל הם עקרי האונות בצד זה כדרך גדולתו ושבימין הם עקרי האונות בצד זה כדרך גדולתו ושבימין הם עקרי האונות שבצד זו בימין ולא יותר וה"ל חלוף ואמאי לא נימא דאין כאן חלוף שעקרי האונות שבצד שמאל הם שני' והשלישית באה להשלים חסרון הימין אע"כ דהכי גמירי דאין חסר כיון דבצד א' ב' ובצד א' ג' וס"ד דאין קפידא באיזה צד יהיה היתר ובאיזה צד יהיה הפחות וקמ"ל דמ"מ ה"ל חלוף דתנאי צדדין ב' בימינה כו' הוא ג"כ עיכוב' ועכ"פ למדנו מדקרינן לטריפות זה בשם חלוף והיינו משום דהאונות שבכל צד כל חד תיקום אדוכתי' כי הם עקרי האונות השייכין לאותו צד דוקא ולא להשלמה א"כ גם אם יש חסרון בשמאל ויתר בימין אין משלימין מימין לשמאל ג"כ להת"ח כמ"ש שם דאין אומרים בטריפות זו דומה לזו וחלוף גמירי דטריפה ולא תלינן שבא להשלמה אבל היכא שאין בו תורת חלוף שפיר תולין להשלמה ולדידי לא משמע הכי אלא מהא דגמירי חלוף טריפה ע"כ דטעמא משום דלא תלינן בהשלמה דאי הוי תלינן בהשלמה ישנה דין כל בני חליף דהא י"ל דעיקר האונות הם מספר הראוי והיותר להשלמה וא"כ בכל דוכתי אין לנו להשלים מצד לצד. הנה הארכתי להסביר לך בארוכה מה שנכלל בדברי בקצרה והם נכונים וברורים בס"ד:

ומאי דקשי' לך בחולין דף י"ב וכ"ת דבדקינן לי' כו' לק"מ דאפי' למ"ד חיישינן שמא הבריא שפיר קאמר וכ"ת דבדקינן לי' ומנ"ל לומר דאזלינן בתר רובא דילמא לא אזלינן בתר רוב' רק הבדיקה מועלת ובאמת יהי' מוכח דאין חוששין שמא הבריא כלל ומכ"ש דא"ש למ"ד דאין חוששין שמא הבריא ומשמע דאפי' מיעוטא לא הוי דאל"כ הל"ל סמוך מיעוטא לחזקה לפי דעת קצת הסוברים דנקב בוושט הוי ס' בשחיטה ועוד י"ל דאף למאן דחייש שמא הבריא אינו אלא בנקב הבא ע"י קוץ וחולי שדרכו להעלות קרום מחמת מכה אבל נקב הבא מתולדה אין דרכו שיעלה בו קרום כלל ולפי"ז כיון דבדקינן לי' ואין כאן נקב ע"כ שלא היה כאן נקב מתולדה וא"כ שוב אין לחוש שמא נעשה נקב אח"כ דמוקמינן אחזקה כדילפינן מנגע דל"ח דילמא בצר לי' שיעור' ואע"ג דכתבו התוס' דמה שמתברר ע"י יב"ח הוי חזקה שלא נתבררה ולא אזלינן בתרה הכא גבי בדיקה שפיר מהני הך בדיקה לגלוי מילתא שהיתה שלימה בתולדתה וממילא מוקמינן אחזקה מהאי שעתא וכמש"ל ואינו דומה ליב"ח דשם בההוא שעתא לא היה ידוע לנו שאינו טריפה רק מחמת משך הזמן מתברר למפרע משא"כ כאן שהבירור ע"י בדיקה וגם בההיא שעתא היה אפשר לברר ע"י בדיקה ובשביל שלא בדקנו אז אינו ידוע לנו לא נגרע מהחזקה דבר כיון שהיה מבורר לעצמו:

ובזה הי' מקום לדחות מ"ש התוס' והפוסקים ראיה מהא דמייתי מפרה דחזקה שלא נתבררה לאו כלום הוא שלכן יש לאסור הגבינות שנעשו מפרה שנמצאת טריפה ולפמש"ל י"ל דאין ראי' כ"כ דודאי התם חזקה שלא נתבררה בשעתה הוא רק ע"י הזמן שאח"כ וא"ל דעכ"פ נתברר עתה שכשירה היתה מתולדה ואם היינו בודקין אז הי' מוציאין אותה שהיא שלימה ז"א כיון דמיירי בענין שהבדיקה פוסל בו לית לן למימר דמהני חזקתה מההוא שעתא דהא באמת לא אפשר בבדיקה משא"כ גבינות י"ל כיון דעכ"פ אנו יודעין שהיתה כשרה קודם יב"ח ואם היינו בודקין אותה היינו מוציאין אותה כשרה והיה מתגלה לנו חזקת כשרותה ובשביל שהיה בהעלם דבר מאתנו לא הורעה החזקה שהרי סמי' הוא בידן לבודקה וצ"ל כיון דמ"מ עתה בא הבירור ע"י הזמן אף שהי' אפשר לברר אז ע"י בדיקה לא מהני וצ"ע ולקצר אני צריך:

דברי ידידו הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד

תוכן העניינים

בית אפרים יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה