בית אפרים יורה דעה· רבי אפרים זלמן מרגליות
שאלה יד
שאלה ריאה שנמצא הוורדא חסר ממנה כל ראשה. ולא נשאר רק שורש כעובי אצבע. ושאר הוורדא החסירה נמצאת דבוק באונא ארוכה ועבה ולא הי' כל החסר דבוק במקום א' רק חלוק לשנים מה דינו:
תשובה הנה הדין פשוט ומבואר בדברי אא"ז בשמ"ח דבכה"ג אם נחלק לג' יש להטריף וכ"כ שם בת"ש בטעמא דמלתא דהבו דלא לוסיף על קולא זו והעתקתי דבריו בספרי בית אפרים ונראה פשוט דאא"ז מטריף בזה אף אם השורש העומד במקומו הוא גדול כט"ד אחר הנפיחה שהרי קאי התם אמ"ש אם חסר מקצת מן הוורדא כו' ומיירי התם שעיקר הוורדא שלימה במקומה ואין בה כ"א חסרון מעט כמ"ש שם להדיא בסעיף ל"ז ואפ"ה בנחלקה לג' מטריף אף בלא כיסה וע"כ לומר דאין מקום להתיר בזה מחמת שיש לה תואר וורד בשורש שלה כמ"ש שם אח"כ וא"כ י"ל דלא איכפת לן בחתיכה הדבוקה כלל שנחלק לשנים כיון שא"צ לצרף החתיכה כלל דבל"ז יש כאן שיעור וורד עם התואר בשורשה דבאמת ז"א דאם אין שם דבוק כלל עדיף טפי שעינינו הרואות שהוורדא בשלימות' רק שיש קצת שינוי צורה בראשה כגון שאינה עגולה וכיוצא אבל אם יש כאן החתיכה החסירה עין רואה שהחתיכה הדבוקה באונא מן הוורדא לוקחה זאת ואיתרעי לה שנחלקה ג"כ לשנים אין להתיר ואין לפקפק ולומר מדברי הרמ"א שכתב מתחלה דין חתיכה חסירה שיש דעות להכשיר ושוב כ' היש מכשירין באין תואר בראשה ומשמע דלא זו אף זו קאמר ז"א דאף אם נימא דדין צירוף מסתבר טפי להתיר מדין חסר התואר בראשה מ"מ זהו אם לא נחלק החתיכה החסירה לשנים דאז י"ל כמ"ש הר"ץ בשם הרמ"א דרגילות הוא מה שחסר כאן יתר כאן ורבותייהו בהכי וכה"ג כ' הש"ך שקיבל מאמ"ו ז"ל אבל אם החתיכה החסירה הוא חלוקה לשנים דלא רבותייהו בהכי ומ"מ חזינן שחתיכות אלו ניטלו מן הוורדא גרע טפי מאם אין לה תואר בראשה ואין בה חסרון ושאר הריאה נקי' באה לא ידבק בה כל מאומה ואעפ"י שאין קפידא בזה מצד התואר שאלו היתה בשלימותה היתה כשירה אף ששינתה בראשה מ"מ השתא דהא קמן דחסירה היא כאשר החתיכות שכנגדה מוכיחין עליו וכיון שאינם עמה כשורש אצבע לא מצרפינן להו וכשהיא לעצמה הרי נשחת תוארה ע"י חסרון הניכר ושינוי תואר כזה מטריף אף בראשה ולכן כיון דלאו רבותייהו הוא הבו דלא לוסיף על קולא זו דצירוף ועל קולא דתואר בשורש סגי בלא"ה אין לסמוך כיון דהנך חתיכות דחזו לאצטרופי הם לפנינו זהו מורה על קלקל היצירה בשינוי התואר ולכך נתפזרו ונתפרדו כל חלקיו:
אמנם בלא"ה מבואר מהד"מ דהדין אין תואר בראשה פשיטא ליה לקולא טפי מדין חתיכה חסירה דבתחילת הסימן כתב בפשיטות מיהו יש מקילין כו' אעפ"י שבראשה שינתה כו' יש להקל כו' ובסוף הסימן כשהזכיר דין חתיכה חסירה כ' שדין זה תמוה ואם קבלה נקבל ע"ש הרי שיש בזה מקום פקפוק טפי מהא דשינתה בראשה וטעמא משום דהכא הרי חסר לפניך ואינה שלימה משא"כ בהא דשינתה בראשה היא בשלימותה אלא ששינתה בראשה מעט משאר צורות וורדא ובהג"ה כללם יחד משום דחד טעמא הוא כיון דרבים מכשירין בכל ענין והא דנקט דינא דחתיכה חסירה בראשה משום דקצת יש סברא להתיר בזה טפי כיון דע"י צירוף יש כאן תואר ורד גמור ככל וורדא דעלמא בלי שינוי כלל ומקילינן בתרווייהו ומ"מ אין להוסיף על קולות אלו להכשיר כשנחלקה לג' דצירוף בג' לא אמרינן ובלא צירוף אין להכשיר בשינוי כזה שניכר פגימתה וחסר שלימותה ותוארה אין עלי':
וכל זה באם השורש גדול כמו ט"ד שהוא שיעור וורדא אבל אם אין כאן רק כעובי אצבע שהוא פחות מפרק אגודל בינוני שמשערינן בו ט"ד וכמ"ש בת"ש ס"ק נ"ג אף בנחלק לשנים אין להתיר כמ"ש בספרי סעיף ק"ב דצירוף להשלים השיעור לא מהני אף בנחלק לשנים ושם בפ"ת הבאתי ראי' ממ"ש אא"ז בנתפצל הוורדא ע"ש ומכ"ש בנ"ד דנחלק לג' דלא מהני צירוף ובכה"ג שאין שיעור בשורש הנשאר במקומו א"א לומר דלצירוף החתיכות מהכא סגי כשיש תואר בשורש אעפ"י שאינה בראשה כיון דאין בשורש כשיעור בלא הצירוף א"כ בלא הצירוף אין כאן וורדא כלל ולתשלום השיעור אין לצרף בנחלק לשנים ומכ"ש בנחלק לג' דאפילו לתואר לא מצטרף וא"כ יש להטריף מתרי טעמי חדא דאין כאן שיעור ט"ד ומה שנמצא החתיכות החסירות אין מצטרפין לכשיעור אפילו אם הי' נחלק לב' וכ"ש כשנחלק לג' וגם טריפה מטעם תואר דכיון דאיכא חתיכות חסירות גרע משלמה שאין תואר וורד בראשה ותואר ע"י צירוף לא מהני בנחלק לג':
וכדי להאיר עיני הבודקים מומחים החפצים לדעת דין אמת לאמתו ראיתו לבאר דברי הפוסקים המדברים בענין זה אחד לאחד ועי"ז יתברר הדין על בוריו. וראשון תחלה נברר דעת הרמ"א בזה. הנה בד"מ כ' מיהו יש מקילין אם נמצא הוורדא בתוארה למטה בשורש שלה כעובי אצבע אע"פ שבראשה שינתה תוארה מעט יש להקל מאחר שרבים מכשירים בכל ענין וכ"כ בהג"ה ולכאורה יש לתמוה דשורש כעובי אצבע מה ענינו לכאן שנראה שאין מקום לשורש זה כאצבע אלא לענין נחלקה לב' וע"י שורש א' דיינינן לי' כחדא והוא נלמד מדין דקין כמ"ש רש"ל ומח"ב והש"ך משא"כ כאן אפי' אם הי' הוורדא כט"ד או אפי' גדולה הרבה צריך שיהא לה תואר וורד כמבואר מכל הפוסקים וא"ל דכיון שיש תואר בשורש דל שאר הוורדא מהכא וכמ"ש הש"ך דהדין דין אמת דכיון שיש שורש הרי כל הוורדא קיימת ומשמע דהרב מה"ט אתי עלה הכי ה"ל למימר שמקלינן אם הוורדא בתוארה למטה כשיעור ט"ד אבל שורש כעובי אצבע מאן דכר שמי' שאין לו שייכות אלא לענין צירוף ועוד דאם באמת אין כאן תואר רק בעובי אצבע לבד הרי עדיין אין כל הוורדא קיימת שהרי שיעור הוורדא הוא כפרק אגודל וא"כ ע"כ אנו צריכין לצרוף גם מה שלמעלה מאצבע להשלים לשיעור וא"כ אין כאן תואר ופשיט' דלא מסתבר לומר שמצטרף לשיעור להקל ולא לענין תואר להחמיר וכאן כוס של ברכה שמצטרף לטובה ולא מצטרף לרעה ולא דמי לסדקי' דמהני להכשיר ולא להטריף כמבואר בפשיטות לכל מבין עם תלמיד דכאן אם אנו צריכין לצירופו לשער בו ממילא שצריך להשגיח על תוארו אם יש בו תואר הראוי, אך אפי' למאן דמיקל בשיעור ט"ד וס"ל דשיעורו כצפורן אגודל מ"מ נרא' דעדיף טפי בעינוניתא קטנה רק כשיעור לבד ותוארה עלי' מאם היא גדול' כמו שהיא ראוי' להיות ואין תוארה עלי' שהרי שם תואר נופל על צורתה הרגיל בה והפוסקי' כ' להטריף בלי חריץ שהרי תוארה ידוע ולפי תוארה קראוה בשם זה וא"כ מה בכך שיש תואר בכשיעור זה הי' מועיל אם לא הי' כאן רק כשיעור אבל כיון דאם נמצאת בכמות שהוא עתה אין עלי' צורתה הרגיל בה שהרגילות הוא שכולה כמות שהוא יהי' עלי' התואר ועתה אין תוארה עלי' ואין שמה נאה לה לקרות' בשם זה. ואמנם אף אם נדחקנו ליישב כל זה קשה ליישב השיעור כעובי אצבע שאין לו שורש בכאן לענין תואר והנלענ"ד בדעת יש מכשירין אלו שהביא הרמ"א דהנהו שאין פוסלין שינוי צורה אינו מטעם יתרת דהא מכשירין יתרת מקמא אלא כל שאין צורתה עליו א"כ יתרת מקמא הוא ולא וורדא וה"ל חסר הוורדא וטריפה והנה אם נחלקה ויש שורש כעובי אצבע מכשירינן דחשיב כחדא ולא אמרינן כיון דבכל חלק בפ"ע אין כאן תואר כלל לא שייך להוורד רק חלק א' והשני יתרת הוא ואע"ג דע"י השורש נחשבין כחדא וע"י הצירוף יש כאן תואר ס"ל דהצירוף מהני לענין שלא יהא נחשב כב' וורדות או לצרפם לשיעור פרק אגודל כיון ששניהם יונקים משורש א' אבל מ"מ שינוי צורה יש כאן והתינח אם אחר הנפיח' הי' שניהם מתאימות זו לזו אפשר לומר דהוי צירוף אף לענין התואר דאין זה רק שנתפצלה ומ"מ חדא הוא אבל באמת קי"ל בב' וורדות בשורש א' להכשיר אף אם עומדין מרוחקין זו מזו זה פונה לכאן וזה פונה לכאן רק שלמטה השורש א' חד ככובע כזה V וכן אפי' אם השורש למטה כזה כמבואר בהר"ץ ומח"ב ועיין מ"ש בביאורי לט"ז ובפ"ת בזה. ואם באנו לעשות מזה תואר וורד אנו צריכין לצרף המרוחקין בזרוע ובחזקת היד ומה מועיל השורש אחד שנאמר בשבילו שיש כאן צורה הרגילה להיות כיון שעתה לפנינו האי לחודי' קאי והאי לחודי' קאי ולא תואר עגול לו כ"א תואר משולש או ראש תור ומה יושיענו חצי העגול שיש לכל א' כיון שרב המרחק ביניהם והשורש מועיל להורות כי ממנו תוצאות שני ענפי וורדות אלו כענפי' היוצאים מן הבדים ילכו יונקותיו אבל לא לקרב שיהי' לאחדים בתואר אחד ממה שאנו רואין לפנינו וצ"ל דבאמת לענין התואר אין הטעם משום דע"י הצירוף יש להם תואר אלא כיון דעיקר מה שאנו צריכין לתואר למען דעת כי הך ביני וביני וורדא הוא והנך חלקי הוורדא היוצאין ממנו ג"כ וורד הוא ולא יתרת אחרינ' ואין כאן חסר וורד ומזה למדו היטיב גם לענין וורדא שלימה בשיעורא אלא שבראש' שינתה צורתה כגון שאינה עגולה וכה"ג לא איכפת לן כיון ששורשה ניכר שהיא וורד גם היוצא ממנו וורד הוא ואין כאן קפידא על התואר לחוש לחסר הוורדא וזה כוונת הש"ך במ"ש שכיון שיש שם שורש הרי כל הוורדא קיימת שהרי בכולן יש כאן שיעור וורדא ואין כאן חסר כלל:
ובזה א"ש הא דלא בעינן תואר כשיעור ט"ד כיון שאין אנו צריכין רק לדעת שזה וורדא היא ומ"מ זה אנו למדין מדין נחלק ומדין דקין דאין שורש פחות מעובי אצבע שאם הוא פחות משיעור זה אין יציאתו עושה רושם הניכר שיש כאן וורד כלל לומר שגם השאר ימשוך אחריו לדונו שהוא הוורדא דכל שהוא פחות מעובי אצבע כמאן דליתי' דמי וזהו דעת היש מכשירין שהביא הרמ"א בשינתה בראשה מעט דכשר כשיש שורש כאצבע ומ"ש הרמ"א ובלבד שלא תהא הפוכה או שינתה מקומה הלשון מגומגם קצת יעוין מ"ש אא"ז בת"ש ולענ"ד י"ל כלפי מ"ש תחלה החמיר להטריף בחסרה או בשינוי מקום ושינוי תואר ושינוי עמידתה בדרך הפוך וע"ז כתב ויש מכשירין אע"פ שיש חסרון קצת ונמצא דבוק באונא וכן יש מכשירין בשינוי תואר קצת בראשה ובעי לסיומא במילתיה דיש להקל בזה וסד"א דגם בחומר' דהפוך או שינוי מקום ניזול לקולא כשהוא הפוכה קצת או שינתה מקומה קצת וע"ז קאמר ובלבד כו' ר"ל דבזה אין מקילין ולאו אהך וורדא דשינתה בראשה קאי אלא אוורד' דעלמא קאי ואע"פ שאין הלשון מתוקן כ"כ במה שהפסיק בהך ובלבד ומעיקרא ה"ל לסיומי ויש להקל כו' מ"מ לפענ"ד כוונתו כמ"ש:
וכיוצא בזה שמעתי בשם דודי מ"ו הגאון המפורסים מוהר"ר סענדר ז"ל בדברי הרמ"א בהג"ה בי"ד סי' ע"ג שכתב ואין חילוק בכל זה בין אווזות ושאר עופות החלולין ובלבד שלא יהי' מלואים בביצים או בשאר בשר. ועיין ט"ז וש"ך מ"ש לפרש בזה והוא ז"ל כ' בכוונת הרמ"א דהך או בשאר בשר קאי אדלעיל והכוונה לומר דאין חילוק בין עופות החלולין ובין שאר בשר שאינו חלול רק שבאמצא הפסיק והטיל תנאי בדבר ובלבד שלא יהא מלואים בביצים ע"ש שדבריו נכוחים בכוונת הרמ"א. ונ"ל שצ"ל או בשאר בשר ודון מינה בלשון זה של הרמ"א כשרצה לסיים. וכל אלו הדברים יש להקל מאחר דרבים כו' הפסיק בתנאי הדבר ובלבד שלא תהא הפוכה כו' והוא נכון לענ"ד ועיין מ"ש מזה בביאורי לט"ז וש"ך:
עכ"פ מ"ש הרמ"א בהג"ה להכשיר הם שני דינין שאינם נוגעי' זה בזה דמעיקר' מיירי מדין חסרון קצת והיינו גריעותא אך איכא נמי למעליות' דהחסרון מתמלא מחוליתו הדבוק באונא ועי"ז נשלם גם התואר ולכן יש אומרים דכשר דס"ל דהכי רביתייהו ומה שחסר כאן נמצא כאן וכמ"ש הר"ן בשם הרמ"א ושוב כ' דין אחר שהוורדא אין בה חסרון וגם לא נתקטנה משיעור' שיש כאן שיעור הראוי אלא ששינתה צורתה בראשה מעט וס"ל להיש מקילין דלא איכפת לן בהכי אם יש בשורש כאצבע תואר וורד דהא קמן שאין כאן חסר וורד משא"כ אם הוא פחות' מאצבע כמוהו כאין יחשב וא"כ י"ל שאין זה וורד רק יתרת בעלמא וכן אם הוא להיפוך שיש תואר בראשה ובשורש כאצבע אין שם תואר וורד בזה י"ל דהוי שינתה תוארה כיון שבתחלת יציאתה כאצבע שזה עיקרה ושורשה אין תוארה עלי' כל השאר בתרה גריר אע"פ שיש תואר וכיתרת אונא דיינינן לה וא"כ אין כאן וורד וטרפה וצ"ע בזה דאפשר גם בתואר בראשה לבד סגי שזה מורה טפי שוורדא היא ומסתבר להקל גם בזה מטעם שכ' רמ"א מאחר דרבי' מכשירין בכל ענין:
ועתה אבא לבאר דעת הר"ץ וז"ל עינוניתא אם הוא גדולה כט"ד ואין לה תואר וורד טרפה או פחות מט"ד לאחר נפיחה הרי הוא כאינו וטריפה אבל בכאן ק"ק קראקא. נוהגין שאם העינוניתא נתקטנה רק שורש ניכר כשרה ודוקא כשהשורש כעובי אצבע בבהמה דקה כשרה וטעם (ר"ל וראי' לזה) שאם היתה נחלקת לשנים והי' להם שורש א' כשר וא"ת ואמאי הא שנים נינהו אלא אימא כל יתר כנטול דמי ופירוש כנטול כאלו נחתך השני ולא נשאר כ"א השורש וש"מ שהכל תלוי בשורש וכיון שהשורש הוא כעובי אצבע הוורדה אינה נחשבת לכלום (ר"ל שני חלקי הוורד' היוצאים משם כנטולין הם) א"כ ה"נ כיון שהשורש הוא דק (תיבת דק הוא ט"ס והש"ך לא העתיקו ואפשר שצ"ל רק ור"ל כשהשורש הוא רק כאצבע עכ"פ ולא פחות מזה) כעובי אצבע אגודל אע"פ שאין לו תואר וורד כשר כו' עכ"ל מבואר מדבריו שדעתו להכשיר בנתקטנה לגמרי ואין שם רק השורש כאצבע בלבד וגם לא הזכיר שיש תואר וורד בשורש ובא לחלוק על מ"ש תחלה שאין לה תואר וורד טריפ' ע"ז כ' אבל בכאן ק"ק קראקא כו' וסיים בה אע"פ שאין לה תואר וורד משמע להדי' שגם בשורש אין כאן תואר (ואפשר דס"ל כדמשמע ממח"ב שבשורש אין שייך תואר וכמ"ש לקמן וקצת נראה כן מהפוסקים שעיקר התואר היא על ראשה אם עגולה או משוכה או בענין החריץ ומה שנראה מהרמ"א דתואר שייך בשורש כ' מח"ב שהוא מגומגם) וכן מבואר מדברי הר"ץ אח"כ שכתב וא"כ טרפה מג' דברים חדא שהרי הוורדא אינה שלימה וא"כ תוארה ג"כ אינה שלימה ואעפ"י שאם אין תואר וורד אנו מכשירין אעפ"י שיש דעות להטריף מ"מ כיון שיש עוד שינוי כו' ע"ש הרי מבואר שסובר להכשיר בלא תואר כלל ופשיטא שאין לפרש כמ"ש הש"ך על מוהר"ר ליבערמאן דבצירוף החתיכה יש תואר וורד או משום דבהנשאר יש תואר דא"כ הכי הו"ל למימר ואעפ"י שיש תואר וורד ע"י הצירוף או שבהנשאר יש תואר ועוד דא"כ מנ"ל דעות להטריף אלא וודאי דקאי על מ"ש לעיל מיני' דעת המטריפין בלא תואר ובקראקא נוהגין להכשיר וכן מבואר ג"כ ממ"ש לעיל מיניה אם הענינותא נחלק לב' אחד עומד באונא הסמוכה לאומה והשורש עומד במקומו כדרכו כעובי אצבע כשרה ע"כ ונ"ל הטעם שהאח' העומד שאונא הסמוכה לאומא אנו חושבין כמו יתרת העומד מקמא כו' מבואר להדיא דס"ל דלא חזי לאצטרופי דאם היינו מצרפין הי' טריפה משום דהוי כשינתה מקומה דמזה מיירי לעיל מיניה שם רק משום דחשבינן להחלק הב' כיתרת ומ"מ יש כאן וורדא דהיינו הך שורש כאצבע העומד במקומו ושוב כ' בשם הרמ"א ואני מצאתי טעם אחר בזה כי דרכו להיות לפעמים כן כו' ור"ל דהרמ"א כתב טעם אחר שאין להטריף משום שינוי מקום לפי שדרכו להיות כו' ועכ"פ מבואר שבבירור דעת הר"ץ דמנהג ק"ק קראקא דלא קפדי אצורת' אך מה שנראה מדבריו דגם בשיעורא לא קפדי שאעפ"י שנתקטנה ואין כאן רק שורש כאצבע לבד סגי וכן מוכח מראיות הר"ץ מנחלקה לב' דס"ל דמה שלמעלה מהשורש כנטול לגמרי ודבר פשוט הוא דשורש כאצבע זוטר משיעור ט"ד שהוא כפרק אגודל וכמ"ש בת"ש ג"כ והר"ץ גופיה כתב שם בריש דבריו דפחות' מכט"ד ה"ז כמו שאינה וטריפה וא"ל דבאמת מ"ש אבל בק"ק קראקא כו' פליג נמי להכשיר בפחות מכט"ד דא"כ למה כתב בסוף דבריו אעפ"י שאין לה תואר וורד כשר עדיפא הו"ל למימר דאע"פ שאינה כט"ד כשר וגם דלא מסתבר כלל דמנהג ק"ק קראקא וכן הוא ואביו נהגו להכשיר יהיה היפוך מהמבואר להדיא במהרי"ו שכתב ששיעורה כחלמון כו' ויש שכתבו שאם גדולה מעלה הדס כשרה ועיין מח"ב שר"ל כט"ד מרווח ודברי מהרי"ו העתיקם בד"מ ובב"ח וגם הב"ח הביא לשון מהרש"ל כט"ד כשרה אבל עכ"פ כט"ד בעינן וכן מבואר באגור הביאו הב"י והד"מ ורש"ל ולבוש וב"ח ודמש"א והש"ך וכנה"ג ואא"ז בשמ"ח ומ"ש בכרתי דכשרה הוא ט"ס וכמ"ש בפרי מגדים והש"ך בס"ק מ"ם אהא דאונא פחותה מט"ד טרפה סתם עיין ס"ק ז' וי"ז ומ"ש שם שכן הדין להטריף וכיון שכל הפוסקים לא אחד בהם שיפקפק בשיעור זה דכט"ד פשיטא שאין לומר שנהגו בק"ק קראקא להיפך וכבר כתב רמ"א דבתר בדיקות מהרי"ו הם נוהגין בכל גלילות אלו וקאי שם להדיא גם אהך מלתא דפחות מכט"ד טרפה ועוד דלפי מה דמוכיח הר"ץ מהא דנחלק לב' ושורש כאצבע כשר דבשורש לחוד סגי א"כ יהיה דברי מהרי"ו סותרין זא"ז שהרי מהרי"ו כתב הך דינא דנחלק ושורש כאצבע כשר ומיהו כתב דבעי כחלמון ועכ"פ לא פחות מט"ד וכבר כתבתי שזהו דעת כל הפוסקים והכי מסתבר דמאן דמטריף בחסרה הוורדא מטריף בפחות מכט"ד דכמו שאינה הוא וכדקי"ל לענין האונות אף להקל אם נמצא בפחות מכט"ד ועוד דהאי קולא דאתי לידי חומרא הוא דא"כ אם נמצא שתי וורדות והאחת פחותה מט"ד רק כעובי אצבע היה לנו להטריף דהא נמי וורדא מיקרי ויש כאן שני וורדות והא וודאי ליתא דלא גרע מאונא יתירה פחותה מט"ד והוא פשוט בפי כל הפוסקים והרי גם דין נחלק ויש שורש אחד כאצבע דכשר מוסכם מכל הפוסקים ומוצאו מהג"א בשם ראבי' וא"כ ע"כ דלא חשבינן ליה כנטול לגמרי כמ"ש הר"ץ דוודאי הא ליתא דא"ל כשורש אצבע דענף היוצא הוי כנטול דלכל הפוסקים אם הוא כנטול טריפה ואין סברא לומר דהענפים נטולים והשורש נשאר אלא אם הוא כנטול הוי כנטול עם השורש וא"כ חסרה הוורד ולמאן דמפרש כנטול האחד א"כ הוי כניקב וכ"כ הר"ץ גופיה אח"כ וכ"כ בסוף הספר במעשה דשני טחולים שהטריף הרמ"א דאף להמפורשים כנטול כאילו אינו וניטול הטחול כשר מ"מ להרשב"א הוי נקב בסומכיה ולכן הטריף אלא הדבר פשוט דטעם שורש כאצבע דמהני הוא משום מה שנחלק לא הוה כנטול אלא דחשבינן ליה כחד וזה נלמד מדין דקין כמ"ש מהרש"ל ומח"ב וש"פ וכ"כ הר"ץ לעיל מיניה בד"ה מהרי"ט כו' וטעמא כשנחלקה לב' ושורש כעובי אצבע כשרה משום דחשיב כחדא כו' וכן משמע מדבריו אח"כ בד"ה כתב מהרי"ק כו' וכאן תברי' לגזיזי' ומפרש דתועלת השורש אינו לעשותה כאחת רק אדרבה חשבינן ליה כנטולין וסומכין על השורש לבד לצאת בו ידי חובת וורדא הצריכה להיות ומהוראה אל הוראה יצא ללמד בנתקטנה ואין כאן רק שורש לבד די בכך וכבר האריך בזה מח"ב והאריכות אך למותר שמבואר נגלה לכל מבין עם תלמיד שהך טעמא לא ממשא אית ביה:
וכדי ליישב קצת נראה דוודאי מודה הר"ץ דכל שאין כאן שיעור כט"ד לאו כלום הוא ומ"מ נהג להכשיר בכעובי אצבע דלטעמי' אזיל שכתב אפלוגתא דכשיעור כט"ד שי"א כצפורן וי"א כפרק אמצעי ע"ז כתב הר"ץ ואני נהגתי כצפורן וא"כ עובי אצבע דהיינו רוחב אגודל יש בו כצפורן ואפשר מעט יותר ואף דשם מיירי הר"ץ לענין יתרת ע"ג כט"ד וא"כ כצפורן שיעורי' לחומרא הוא י"ל דס"ל דשיעור זה הוא בין להקל בין להחמיר ומ"מ עדיין אינו מיושב מ"ש דמהרי"ו נקט דינא דשורש כעובי אצבע שממנה לומד הר"ץ דסגי בשיעור זה והרי מהרי"ו כתב ג"כ הך דעה דבעינן כפרק בינוני ואמנם בלא"ה דברי הר"ץ מגומגמים במ"ש שם ופירוש כנטול כאלו נחתך השני ולא ישאר כ"א השורש והם דברים סותרים זא"ז תכ"ד שלפי מ"ש תחלה משמע דחשבינן כנחתך השני ויותר הוא לבדו כענף היוצא מן השורש וסיים ולא נשאר כ"א השורש כו' דזה משמע דהוי כשניהם נטולים וזה תלוי במחלוקת הפוסקים בפירוש כל יתר כנטול דמי כמש"ל וצ"ל דמ"ש ולא נשאר כ"א השורש היינו שבמקום הזה שיוצא החלק השני שאנו רואים אותו כאלו ניטל וכן שאר לשונו צריך לפרש עד"ז וא"כ שפיר מכשיר מהרי"ו בנחלק ושורש כאצבע משום דאף דניטל האחד מ"מ בשורש כאצבע והחלק היוצא שאנו רואים אותו כאלו הוא קיים יש כאן כשיעור ומ"מ עכ"פ מוכח מזה דלא בעינן תואר וורד ולמד מזה למנהג ק"ק קראקא אף כשאין שם רק השורש לבד אף עפ"י שאין כאן תואר ובשביל דזוטר בשיעורא לא מטריף דלפי מנהגו כציפורן אגודל שפיר איכא כעובי אצבע בשיעור הזה:
אך כבר כתבתי דהא ודאי ליתא שאין זה ענין כלל לנחלק דמחמת השורש חשוב כחדא והדברים נראים כי הר"ץ שמיעה שמע דעת המקילין שהביא הרמ"א דשינתה בראשה ולמדוהו מנחלק על הדרך שכתבתי לעיל די"ל דאע"ג דמהני צירוף שלא לחשבם שנים וכנטול מ"מ אין צירוף מועיל לחשוב אותו לתואר שעיקר ענין תואר הוא טוב למראה עינים ולא לפי מראה עיני השכל המקבץ חלקים נפרדים שע"י קיבוצם יהיו תואר והר"ץ לא עמד על בורי' של שמיעה זו וסבור שנאמרו הדברים ללמוד מזה שהכל הולך אחר השורש ונלמד משם דאף שאין שם רק השורש לבד ובלי תואר כלל כשר ובאמת ליתא דהמקילין לא הקילו אלא כשיש תואר בשורש שאז נראה לעין שהוא וורדא ולא יתרת מקמא ואף שאין תואר בראשה זה למדו מנחלק דאף שאין צירוף מועיל להיות תואר מ"מ כשר והמחמירין ס"ל שאין ללמוד מזה שלא להצריך תואר בראשה דנחלק שאני שהשורש מצרפן להיות אחד וכיון שבצירוף יש תואר הו"ל כחד וורדא ותוארה עלי' ונקט רמ"א כדעת המקילין הואיל ובלא"ה רבים מכשירין בכל ענין ועיין מ"ש לקמן בהבנת הש"ך בזה בדברי הר"ץ:
ועתה אבאר דעת מהר"מ בעהמ"ח ס' מח"ב הנה בב"ה שם ה' חסר הביא דברי הר"ץ אם נתקטנה ונתמעט' עד שלא ניכר רק השורש לבד שנוהגין להכשיר והוא כתב ע"ז שמי שנהג כן מאכיל טריפות לישראל הוא ושם הראה מקום ממ"ש בב"ה ה"ל יתר ששם השיג על הר"ץ בזה שמביא ראיה מנחלק לשנים ושורש אחד גם הראה מקום למ"ש במח"ב שם דבנתקטנ' איכא למיחש לחרותה אם לא ניכר שמתחלתה לא היתה גדולה יותר מט"ד ובתה"ג הל' יתר כתב אם לא נמצא בריאה רק שורש עינוניתא טרפה והכי נהוג ולא כהר"ץ ועל דברי הרמ"א שכתב אם יש לה תואר וורד בשורש שלה ה"פ שיש בו תואר השורש שהוא עובי אצבע שהוא שייך בשורש כו' עיין בביאורי לש"ך שהבאתי דבריו ונראה מדבריו דבשורש כאצבע לא יתכן שיהא נקרא עליו שם תואר וורד ומ"ש שם שהחתיכה נמצא דבוקה למקום אחר ביארתי שם שז"א ועיין במח"ב הל' חסר ס"ז שהביא שם דברי הרמ"א לענין אם נמצא החתיכה החסירה שנמצא בשמאל דא"כ הו"ל שינוי מקום לוורדא ואפשר לומר דהכא מיירי שא"צ לצירוף זה רק לענין תוארו ולא לענין שיעורו כו' ומזה מבואר כמ"ש בחיבורי פ"ת דלענין השיעור אין מצטרף וע"ש בת"ה שכתב העינינותא אם חסרה משיעורה המבואר בפנים טריפה ועיין במח"ב ודלא כהר"ץ כו' משמע דמפרש מ"ש הר"ץ בנתקטנה העינינותא שחסר השיעור ובאמת למ"ש שם במח"ב דקי"ל כצפורן בין לקולא ובין לחומרא א"כ מה בכך שנתקטנה כיון שעכ"פ שורש ניכר והשורש כעובי אצבע הרי יש כאן כשיעור ואפשר דאינו מפרש כעובי היינו ברוחב וכמ"ש אא"ז אלא היינו עובי ממש וא"כ י"ל שהוא פחות מציפורן ואנו אין לנו אלא דברי הפוסקים דכדי להתיר משערין בפרק אגודל או בשני רחבי אגודל וכמ"ש בפ"ת סי' ל"ה ס"ק ג' וכן מבואר בד"מ שאחר שכתב שם הפלוגתא אם כפרק או כצפורן כתב ואני מצאתי קבלתי שאנו נוהגין להטריף הכל דאין אנו בקיאין בשיעורי ט"ד עכ"ל מהרא"ק עכ"ד הד"מ מבואר מדבריו דאזלינן בהא להחמיר והנה לענין אם נמצאת החתיכה הדביקה דעת מח"ב להחמיר וכמ"ש הש"ך בשמו ומבואר לקמן:
ועתה אבאר דעת הש"ך לדינא היכא שאין לה תואר וורד כלל ס"ל דהנוהג כן מאכיל טרפות והיכא שהוורד' אין בה חסרון ניכר רק שנתקטנה ומחמת זה אין לה תואר בראשה רק בשורש ס"ל כדעת הרב להקל אך ביש כאן חסרון הניכר ונמצא החסר דבוק באונא ס"ל להטריף אף בגדיים וטלאים ומכל שכן בגסה ומ"ש בסעיף קטן כי קבלתי מאדונינו מ"ו כו' היינו לדחות דברי מוהר"ר ליברמאן שרוצה ללמוד מזה שא"צ תואר וורד כלל וע"ז כ' דאף המכשיר בחסירה מודה דצריך תואר אלא שבאמת יש תואר ע"י צירוף ושוב כתב ועוד שגם בהנשאר יש תואר וורד ר"ל וא"כ אין ללמוד מזה היכא דליכא תואר וורד כלל וכדי שלא תאמר דאין חילוק בין אם אין תואר כלל ובין יש תואר בקצתן כיון דליכא תואר בראשן ע"ז כ' וכדכתב הרב וכן יש מכשירין כו' ור"ל דהא קמן דיש תועלת במקצת תואר וא"כ ה"נ בצירוף החתיכ' שפיר מהני להשלים החסרון למ"ד הכי וליכ' למילף מיני' לאין תואר כלל אבל מ"מ לא בא לדמו' הך דינא לדין דשינתה בראשה דודאי תרי מילי נינהו דהתם ליכא חסרון והכא הרי חסר לפניך שהרי החתיכו' הדבוקות מוכיחים עלי' וא"כ יש להטריף מטעם חסר כמו היכ' שיש חסרון מבחוץ באונא ופשיט' שאין לחלק בכה"ג בין חסרון כ"ף כפופה או פשוטה דהא קמן שחסרון בתולדה הוא וטרפה להרמב"ם ואפי' להמכשירין שם נרא' דבכה"ג שנמצ' החסרון דבוק למקום אחר מודו דטרפה ודוק' היכא שאין כאן רק חסרון מבחוץ דרך ברייתו אין זה מזיק כיון דהעור קיים לא דיינינן לי' כחסרון דכך הית' יצירת' של זו מתחל' אבל אם יש כאן חתיכות דבוקות למקום אחר הבאים למלאות חסרון זה ע"כ שחסרון זה קלקול היציר' היא ומה שיש ממנו במקום אחר מה מועילו וסופו להתקלקל ולנקב וטרפה וא"ל דא"כ כדפריך בש"ס על ר"י לענין חסרון מבפנים ממתני' דקתני או שחסרה נימא דמיירי בכה"ג שיש במקום אחר למלאות אותן י"ל דטעמ' בכה"ג משו' שסופו לינקב ובכלל נקובה הוא וגם י"ל כיון שמחמת החסרון בעצמו לא הי' טרפה לא ה"ל למיתלי הטרפ' בחסרון וה"ל לפרושי ומה שלא כתבו הפוסקים דין זה נראה דהיא מלת' דלא שכיח ואי מתרמי לענ"ד טרפה אף אם החסרון ככ"ף פשוטה שלא שייך בזה שסופו להתרפאות ולא חידשו דין זה רק בוורדא שהוא שכיח למצוא לפעמים כמ"ש הפוסקים:
ולענ"ד שלזה כיון הרמ"א מ"ש בד"מ ודין זה תמוה ואם קבלה נקבל דס"ל דיש להטריף מטעם חסר וכן מבואר ממ"ש הר"ץ בשם הרמ"א שכ' הטעם שזה דרכו לפעמים מה שחסר כאן כו' משום דקשי' לי' שיש להטריף מטעם חסר וע"ז אמר דרבותייהו בהכי ומ"מ מסוים אם קבלה. אנקבלך הר"ץ הבין שהגמגום בדין זה משום שינתה מקומה ולזה כ' דדיינינן לי' כיתרת מקמא ולית' דגמגום זה של הרמ"א הוא מטעם חסר ונראה שגם כוונת מח"ב שהבי' הש"ך כן הוא שכ' על דברי הרמ"א שמלשונו משמע שאין ברור לו להכשיר ונ"ל טעמו כיון שהוא דבוק לאומא ה"ל יתרת בעלמ' ואין לו לעונינותא כלום כו' ר"ל וא"כ הרי יש כאן חסרון הניכר בוורדא וטרפה ולאו משום שינוי תואר אתינן עלה אך לענ"ד יש להטריף בזה גם מחמת שינוי תואר דלא דמי שינוי תואר שלא ע"י חסרון לשינוי תואר הבא ע"י חסרון:
ועכ"פ דבר ברור הוא מ"ש הש"ך וכדכ' הרב וכן יש מכשירין אינו רק ללמוד משם דיש מעלה לתואר בשורש ולדחות בזה דברי הבא ללמוד מדעת המכשירין ע"י צירוף שא"ל תואר וורד אבל לדינ' לא דמי לאהדדי וכדכתיבנ' דהש"ך ס"ל בזה לדינו כהר"ץ ומח"ב דהך חתיכ' כיון שדבוק' הוא במק"א אינה מצטרפות וא"כ יש כאן חסרון בוורדא אך בזה שהש"ך מפרש דברי הר"ץ שכ' אם העינונותא נתקטנה כו' הוא דינו של הרב ביש תואר וורד בשורש ולכן כ' על ר' ליבר מאן שהאכיל טרפו' אם נהג כן ועל דין הר"ץ כ' שהו' דין אמת הוא תמוה שהדבר ברור דהר"ץ מכשיר באין תואר כלל כמש"ל ונרא' דהש"ך מפרש דברי הר"ץ מ"ש שנתקטנה אינו בדרך שיהא חסרון ניכר בה אלא כך הוא שלימות' מתחל' ברייתה ובגדול' דרכה שלמעלה מן השורש עולה חתיכה עגולה משא"כ כשהי' קטנ' דאין כאן רק השורש אין כאן מה שיתעגל ואין כאן תואר וורד הנהוג ובזה ס"ל להש"ך דכיון דיש כאן שורש ניכר כשר לזה דווק' שלא בדרך חסרון מה שאין כן בדרך חסרון שדבוק במקום אחד דהא קמן שמקלקלת לענינה שמה שחסר כאן נברא במ"א ע"ד יתרת ולא ס"ל כמ"ש הר"ץ בשם הרמ"א דהכי רבותייהו ואיהו גופא מגמגם בה וכ' ואם קבלה נקבל ונראה מהר"ץ שלא קיבלו קבל' זו ונהגו להטריף בגדי וטלה. ובאמת שצ"ע ממ"ש הר"ץ גופי' וזה לך קבלה כו' ואם יש עליו כיס טרפה משום ג' דברים ובת"ש הזכיר דבריו בקצר' ועיין בביאורי לש"ך ומדברי הר"ץ אלו נראה דבלא כיס מכשיר וצ"ל ששם כ' לפי הנוהגין להכשיר בזה מ"מ בכיס טרפה אבל הר"ץ עצמו ס"ל להטריף בכל ענין ובביאורי כתבתי די"ל דהר"ץ לא קאי על דין זה כ"א על שלפניו ע"ש:
ולענין דינא נראה ברור דבאין תואר וורד כלל יש להטריף כמ"ש הש"ך ואף אם היא קטנה שאין בה כט"ד מ"מ שהט"ד יהי' כתואר וורד' אדומה וקלושה ועגולה עם חריץ דאטו בשביל דאיכ' נמי ריעות' שהוקטנה ממה שרגילה להיו' יהי' עדיף טפי ומ"מ אם בראשה יש שינוי שלא בדרך חסרון כגון שהוא משוכה שם ואינה עגולה כשרה כיון שיש שורש כאצבע שניכר בו שהוא תואר וורד א"כ אין לדין בזה דין חסר וורדא מחמת שינוי מעט שבראשה וכולה בתר השורש גרירא (ואם יש תואר וורד בראשה ובשורש לא נמצ' צ"ע כמש"ל ויש להחמיר) ומכ"ש אם הוורדא גופא גדולה כמו שהיא רגילה ויש שינוי בראשה שלא בדרך חסרון אבל אם יש חסרון הניכר בראשה אם לא נמצ' החסרון דבוק למ"א יש לדון ב' דין כ"ף כפופה או פשוטה ע"ד שאנו דנין בריאה אבל אם נמצ' חסרון דבוק למ"א אע"פ שכשמצרפין נרא' לעין שבא להשלים החסרון ויש עליו התואר כראוי בצירוף שניהם וגם בעיקר הוורדא העומד במקומו יש לו התואר ואין שינוי התואר רק בראשו מחמת החסרון מ"מ דעת הר"ץ ומח"ב והש"ך להטריף ומ"מ אין שוים בטעמם דמהר"ץ משמע להטריף משום שינתה מקומה ולדברי מח"ב והש"ך טרפה משום חסרון (ועיין במח"ב דמסיים בה שאין להכשיר בלא שאלת חכם וידעתי שגם החכם לא מכשיר כ"א לצורך גדול ודמש"א והל"ח המקילין כדעת הרב בהג"ה מ"מ אין מקילין כ"א בגדיים וטלאים ואא"ז בת"ש כ' ג"כ להקל בזה ולא ביאר דווקא בגדי וטלה נראה שסמך על משמעות הרמ"א דכיון דאורחא בהכי בגדיים וטלאין אף בבהמה גסה שרי אך בכנה"ג כ' שאין לנו לתפוס קולא זאת כיון דבגדיים וטלאים איכא דפליגי די שנתפוס כאן דשרי בגדיים וטלאים ולא בבהמה גסה ע"ש ומ"מ אף להרוצה להקל כאא"ז אין לו להקל כ"א בנחלק לב' ולא לג' כמ"ש בת"ש דצירוף גופה קולא גדולה היא והבו דלא לוסיף עלה והבי' דבריו בפ"מ וע"ש וגם אין להקל כ"א כשיש שיעור וורדא בזה הנמצא במקומו לבד בלא צירוף אבל אם אין בזה לבד כשיעור רק ע"י צירוף הדבוק במ"א יש להטריף כמ"ש בספרי וכמש"ל שכן מבואר במח"ב ואם אין רק שורש כאצבע אין זה כשיעור לפי מנהגינו כפרק אגודל וכמ"ש בת"ש על דין הר"ץ שהביא הש"ך שאף אם יש תואר בשורש אין להתיר כשאין רק השורש כאצבע לבד דבציר שיעורא יע"ש ואין כוונתו להשיג על הר"ץ והש"ך בזה דלהר"ץ באמת י"ל דסגי בצפורן של אגודל וכמש"ל והש"ך לא הזכיר דבר בשיעור ט"ד ולכך כ' גם בזה סתם דמ"מ היכא דאיכא כשיעור דכשר אף דשינתה בראשה דמיני' מיירי הרב שם ועכ"פ אנן לדידן פשיטא שצריך לשער כפרק אגודל וכבר כתבתי בשם הד"מ שכ' שמצא קבלה להטריף הכל ועיין בש"ח שכ' דבש"ע לא פירש כלום אפשר שרצה לסתום שאין אנו בקיאין ולהטריף הכל כדמסיק בד"מ ולי נראה דחומרא יתירה היא כו' די לנו שנלך מכח ספק כדברי המחמיר שבשניהם עכ"ל ועיין בת"ש ס"ק ט' מ"ש בזה ונראה מדבריו דחומרת רמ"א הי' שיהא כחלמון בדקה וב' חלמונות בגסה כמ"ש מח"ב שכן הרגילות וא"כ פשיטא שדי לנו להקל כפרק אגודל וכל שהוא פחותה משיעור הזה אף שע"י צירוף הדבוק במ"א יש כאן כשיעור מ"מ אין הצירוף מועיל לענין זה רק לענין שלא יהיה דין חסר או שינוי תואר וכמש"ל וכן מוכרח מהר"ץ שכ' בטעם המכשירין משום דהדבוק חשבינן לי' ליתרת מקמא א"כ ע"כ שיש במה שעומד במקומו לבד כשיעור הצריך וא"כ היכא שאין כאן רק שורש כעובי אצבע עומד במקומו שהוא פחות משיעור פרק אגודל והוא בהמה גסה והחתיכה השייכה להשלים החסרון הוא חלוקה לשני' ודבוקה בשני מקומות אין ס' דיש להטריף ואין להמתיר על מה שיסמוך שהרי רוב הבודקים והפוסקים מטריפין ואף המכשירים ביארו דבריהם שאין להכשיר בגסה ובס' בית הלל כ' דבמדינות אלו נהגו הבודקים להטריף הכל ואין עושין שאלת חכם להתיר ובת"ש ס"ק מ"ז הביא דבריו וכ' וז"ל וכבר העיד הרב הזקן יושב בישיבה והורה הוראה מרוב הימים בכמה קהלות גדולות מחבר ס' ב"ה וא"כ הרוצה להורות היתר בזה רוצה לסמוך על אא"ז בת"ש וא"כ צריך סמיכה בכל כחא דהתירא בתנאי המבואר בדבריו שהצירוף אינו רק לתואר ולא לשיעור וגם דווקא בנחלק לב' ולא לג' ואיני מאמין מי שיורה להקל בזה כ"א הגס לבו בהוראה וקורא אני עליו מ"ש התוס' בשם ר"ת על מורה שלא כהלכה והמורה יורה כבן סורר ומורה ועלינו יערה רוח הבורא:
ומכאן תוכחת מגולה לזחוחי הלב התוקעים עצמם לדבר הלכה ומקלם יגיד להם כי הת"ש מחמיר ביותר וכבר הרימותי ידי עליהם בספרי בית אפרים בק"ה בתשו' סי' ועדיין לא הגעתי לחצי הענין שיש להתמרמר בזה על החכמים בעיניהם החפצים להראות גדולה בפני ע"ה בשתי ולא בגבורה של תורה למשרי להו עורבא ויצאו להקל מתוך חומר בלא צורה ודרכם באפילה לא ידעו במה יכשלו כי זה דרכם כסל למו שחו עיניהם מראות בספר רק יפטירו בשפה כי נוהגים כהש"ך אף כי לא שמו עין לדעת אם דברי הת"ש בזה נגד הש"ך ומכ"ש כי לא איכפת להו ולא חפץ כסיל בתבונה להשכיל בטעם הדברים אם מסברא או מראיות נכוחות אשר יתנו עידיהן ויצדקו שאם היו נותנים לב אל קושט דברי אמת בע"כ היו עונים אמן וזכרתי ימים מקדם בימי רבינו הקדוש האר"י ז"ל כ' האלקי מוהרח"ו במאמר פסיעות וז"ל וכ"ז כתבתי להוציא מלב הדוברים על צדיק מורינו ורבינו יצ"ו עתק בגאוה ובוז אוי לנפשם כי אילולי הביאו עצמם אל הנסיון הי' אירע להם כמו מלכת שבא אשר לא האמינה בדברי שלמה המלך ע"ה עד אשר ראתה בעינה אשר הוסיף על השמועה ועל כיוצא בזה נאמר התאוה וכו' ואין ראוי לעמוד על דברי תורה עד אשר יראו וישמעו ואז מובטחני אשר בקול רם יענו אמן עכ"ל ואם עלתה בימיהם כך ק"ו בדורינו זה שאין רואה אלא לפנים בכדי ליטול עטרה לקרוא לו מרה עושה סחורה בפרתו של חבירו וכה יעשה לבקרו מילין יכביר מי יתן מבשרו לאכול ולשבעה וזה חלק עזי נפש לא ידעו שבעה סוף שיטלו שלהם מתחת ידו כאשר חכמים הגידו ואנכי היודע ועד כי נמצא בדברי אא"ז ז"ל לפעמים מה שדעתו להקל נגד דעת האחרונים ובפרט להחזיק איזה מנהג שנהגו להקל ואם תעמוד למנין תמצא שרבו הקולות שמיקל מדעת תורה נגד האחרונים יותר מן החומרות שמחמיר במקום שהם מקילין וכן צויתי להמופלג הוותיק מו' בירך לרשום על לוח הקולות והחומרות ועמד למנין ומצא כדברי שהחומרות המה מעט וראוים לילך בהם לחומרא עפ"י הסברא הישרה וראיות ברורות וכל אדם חייב לראות א"ע אף אם הוא גבר חכם אם ישגוב בכחו להכריעו נגדו להחמיר ומכ"ש להקל סוף דבר כי מוטל על כל גדול בעירו להשבית מעיר מריע ותוקע עצמו לדבר הלכה ואשר בשגעון מנהג ובחדא מילתא סריך ואומר מנהג מנהג ולא ידע מאי קאמר רבנן בטעמא ונימוקא רב פתח פומא ואפיק הבלא וזיקא. משתקין בנזיפה. וכל בעל נפש היפה. אשר ידו רב לו לישא וליתן בהלכה אחרי אשר ישב ללחום את מושל ובין יבין אשר לפניו ואחרי ראות עינים בעיון הדק היטב אז יורה יורה ומאתו תצא תורה. והלכה ברורה. כי דיני איסורא והיתרא אין בהם משום סרך גזרה. והבא להבדיל ולהורות. יתן עיניו בטעמים וסברות ומנהג של גזרה וחוקה לא תהי' לו לפוקה ולא ישים אשם. כי יבחן הדברים בטעמם וממשם ובפרט אם יעשה בצירוף דעת מבינים כי היכא דנמטי שיבא מכשורא. יזכה למיקל אפתורא דדהבא בשרא דתורא בטולא דמהימנותא דוכתא דבסים אוירא. דברי זעירא:
הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד