בית אפרים יורה דעה· רבי אפרים זלמן מרגליות
שאלה יב
בענין השאלה בריאה שהיתה חלקה בצד ימין בלי שום חיתוך אונות רק היתה ניכרת ע"י סדקים גמורים ההולך וסובב דרך שפולי מעל"ט עד שנראה מב' עבריו באורך אונא הראוי להיות אך האונא האמצעית הנראית ע"י סדק היא גדולה מארוכה ועבה כי היכר של ארוכה ועבה הי' ניכר כהיכר המבואר ברמ"א שהיתה ארוכה ועבה מאונה האמצעית גם היתה גבוה יותר משל שמאל אך היתה קטנה הרבה מאונא האמצעית אמנם הי' שם באמצע האונא האמצעית הנ"ל עוד סדק קצר פחות מכט"ד ונראה ג"כ משני עברי אונא בשפולי והנה כתב כ"ת שאם באנו להכשיר מחמת דעת המכשירין בשינוי גדלות בהפ"מ יש לצרף ריעותא לדעת הר"ן הו"ל כסרכא כסדרן למעלה מחציין וגם כיון שמצד ימין אין המנין מבורר אפשר דהוי דומיא דמעשה דהג"א כו' ולכן כתב להכשיר מטעם סדק הקטן שאעפ"י שהוא פחות מכט"ד כשר בהפ"מ ומבטלינן הסדק הגדול דהוי כעומד במקום שאין ראוי להיות אונא דא"כ האמצעית גדולה ממנו עכ"ד בקצרה והנה אם נחשוב זה לריעותא דהוה כנסרך למעל' מחציין אין מקום להכשיר בסדק פחות מכט"ד מדין ק"ו דהא אונא פחותה מכט"ד טרפות גמורה היא מדינא רק שנסמוך על הסוברים דסדק עדיף וא"כ נצרף לו ריעותא דסרכא למעלה מחציין וגם הריעותא השני' שאין המנין מבורר פשיטא שייכא טפי כשההיתר בימין אינו רק מחמת סדק פחות מכט"ד ובשמאל יש שתים כהלכתן אך באמת אנו מכשירין בהפ"מ ושעת הדחק בסדק פחות מכט"ד ואין חוששין לריעותות אלו דמחמת למעלה מחציין לא חיישינן דא"כ נפל דין היתר סדק באופתא בבירא לפי מנהגינו להטריף בלמעלה מחציין וכמ"ש בספרי ס"ק י"ג ובקונטרס התשובות אחר סי' י"ג מ"ש לכבוד דודי הגאון ז"ל ע"ש וע"כ לומר או שתופסין עיקר משום שסדורה כהלכתה מבפנים או משום דדבוקה עדיף טפי ואף לפי מ"ש שם דמשמע מהפוסקים דאין חילוק בין דבוקה לסרוכה ועדיין יש לחוש שתתפרד בשפולי אפשר דדבוקה כה"ג שאין ניכר הפרש כלל רק סדק בעלמא חיישינן שתתפרק ולכן אף לריעותא לא חשבינינן לי' והריעותא הב' שכתב משום דבשמאל המנין מבורר והוה חלוף להרש"ל שגגה היא בידו שאין דין חלוף נוהג כ"א היכא שישנו במקום שאינו ראוי להיות ובמקום הראוי להיות אין שם וזה דוקא בכה"ג דמיירי שם שהי' ג' בשמאל אבל כל שאין בשמאל שום תוספות שנאמר שישנו במקום שאינו ראוי להיות אין נופל ע"ז שם חלוף מימין לשמאל כלל ומ"ש לדייק מדברי רש"ל בבדיקו' שהבאתי בזר זהב ס"ק יו"ד ליתא דהא רש"ל שם דינא קאמר ולא מעשה שהיו ונקט במלתי' ג' בשמאל וט"ז כתב דאם אין ריעותא בשמאל כו' ובריעותא דשמאל תליא מלתא ונקט ב' בימין עם החיתוך דמינה מיירי שאין להקל כשיש ריעותא בשמאל ואם הי' סובר דחד בימין עם ב' סדקים טרפה אף בלא ריעותא בשמאל כלל לא הוה משתמיט מלהשמיענו הך דיצא אך באמת פשוט שאין ע"ז שם חלוף כלל ואף לפי מ"ש אא"ז בס"ק ל"ח ממשמעות לשון מהרי"ו דמשמע דאף בצד אחד שנשתני' להיות כחברתה או בגדולה יש לחוש בהפ"מ ע"ש היינו משום דעכ"פ נופל שם חלוף על אותה אונא עצמה שהחליפה צורתה ולבשה צורה אחרת משא"כ בזה שנאמר שיש כאן חלוף מצד ימין לשמאל לענין המנין פשיטא שאין שייך בזה חלוף כיון שמנין שבצד שמאל הוא כהלכתו בלי שום תוספות כלל ועיין בת"ש ס"ק ך"ט מלשון רש"י גבי השלמת הוורדא ואין להאריך ולדינא נלענ"ד אף שקשה הדבר לאומרו לבטל הוראת הסדק הגדול אשר סובב הולך משני עבריו באורך אונא הראוי' להיות ולתפוס הסדק הקטן שהוא פחות מכט"ד:
ומ"ש כ"ת שאין זה מקום הראוי להיות אונא דא"כ האמצעית גדולה אין נלענ"ד כיון שמקום הסדק הזה במקום הראוי להיות מפוצל שם שיש די בזה לשיעור רוחב אונא ארוכה ועבה זו והגריעות הוא מחמת האמצעית שהחליפה שדרכה להיות קטנה מזו שאצלה ועכשיו היא גדולה ממנה ואין לנו לדון מחמת זה הסדק הגדול שנראה מענינו שהוא המבדיל בין התחתונה לאמצעית ולתפוס הקטן שהוא פחות מכט"ד וגם לא מסתבר לתפוס שניהם ולומר דבאמת יש כאן יתרת בדרי כמ"ש בספרי שאין הולכין אחר סדק כ"א היכא שבא למלאות מנין הראוי ואם אנו תופסין הגדול לעיקר ממילא דהקטן כמאן דליתא ולפי מ"ש בביאורים שמדברי הרש"ל משמע דאם אנו צריכין לילך בתר סדק להכשי' יש לילך אחריה' להטריף ג"כ ולפי"ז י"ל דגם כאן הולכים אחר כל הסדקי' להכשי' אך הש"ך ודעימי' לא ס"ל הכי וגם אליבא דרש"ל י"ל דדוקא להטריף חיישינן אבל להכשיר י"ל כל שאינו בא למלאו' מנין הראוי רואין אותו כאילו אינו אך נלענ"ד כיון דהט"ז וש"ך והרבה פוסקים מקילין בחילוף זה עכ"פ בהפ"מ ואעפ"י שאא"ז מחמיר משום המנהג כתב שם בס"ק ל"א דיש להקל בספיקן בהפ"מ ונראה דה"ה לענין מ"ש בס"ק ל"ה בחילופים אלו ובכאן מלבד סדק הקטן אפשר להסתפק בסדק הנמצא בין האמצעית לאונא העליונה אעפ"י שגם הוא ארוך כדרך חיתוך האונא מ"מ אין הכרח שהחיתוך הוא בכל ארכו ואמרינן שהוא חתוך רק מעט כשיעור ט"ד או יותר וכל השאר הוא שייך לערוגה ואעפ"י שגם שם יש היכר סדק י"ל שאינו מורה על חיתוך רק הוא כמו שריטה בעלמא ומכ"ש אם נימא הטעם דמבפנים סדורה כהלכתה שי"ל שמצד זה היא מבפנים פרוד בין האמצעה והאונא העליונה רק מעט וא"כ ממילא שהסמוכה לאומא היא גדולה מהאמצעית שהסדק שבינה לאמצעית יש לומר שהוא מבדיל בכל ארכו ונמצא שהסמוכה לאומא שיעורה ככל אונות אלו שבריאה משא"כ האמצעית אף שמצד הסמוכה לאומא אמרינן שהיא פרודה כדרך כל אורך האונא מ"מ בצד השני אינה פרודה רק מקצת לבד ופשיטא דמה דחשיב אונא הוא מה שהוא חתוך ופרוד משני הצדדים ואי אתרמי כה"ג דהסמוכה לאומה יש לה שיעור גדולתה כראוי והאמצעית הסמוכה לה בצד סמיכתה לזו הסמיכה לאומא היא חתיכה כדרכה ומצד השני הסמוכה לאונא עליונה אינה חתיכה ונפרדת רק כט"ד או מעט יותר אף שאם היינו חושבין האמצעית אם היתה חתיכה במקום הזה בשווי עם החתוך שמצדה השני' היתה גדולה מהסמוכה לאומה מ"מ כיון דכמות שהיא חתיכה עתה בצד זה רק מעט היא קטנה אין כאן חשש והנה הסדק שבין האמצעית לעליונה רואין כאילו פרוד קצת ממנה כפי שיעור הצריך בכדי להשלים מנין האונות והשאר רואין כאילו אינו ובין לטעם שנסרכו ובין לטעם שסדורה כהלכתה י"ל כן דמה שלמעלה הוא דבוק בתולדה אף מבפנים וגם זה בכלל שסדקים מועילים להכשיר ולא להטריף היכא שבא להוסיף על מנין הראוי וה"ה היכא שהסדק מוסיף על גדלות הראוי אין חוששין לו ולכן כיון שעכ"פ ספיקא הוה שמא אין כאן שינוי גדלות דאמצעית מארוכה ועבה ודעת האחרונים בלא"ה להכשיר בחלוף כזה בהפ"מ אין להחמיר בזה יותר ושפיר הורה להלכה להכשיר: