אור ברסלב

בית אפרים יורה דעה· רבי אפרים זלמן מרגליות

שאלה י

שאלה ט

לק"ק רימנאב:

שלום לכבוד אהובי הרבני המופלג בתורה וביראה הוותיק מהיר במלאכתו מלאכת ה' באמונה בדעת ובתבונה כש"ת מוהר"ר נפתלי סג"ל נ"י:

מכתבו קבלתי אשר אמר עם הספ' ואפריון נמטי כי הוא שוקד על ביתי בית אפרים ושונה אומנתו ושופט ומדקדק הדק היטב להיות מבין יודע כל דבר על בוריו דין הניין לי אפס כי דבריו באו בארוכה ולא מצינא לסגויי בהדיה על הדרך הזה כי איני בחזקת הגוף ל"ע וידי רפות ומחמת חביבותי' גבי אמרתי להשיב על קצת ענינים דנ"מ טובא לדינא. וראשית דבריו על מ"ש בסי' ל"ה ס"ק ז' כנלענ"ד כו' ע"ז כת' דמבואר הוא בשמ"ח ס"ג שכת' בפירוש אפילו אין האונא גדולה כו' ובת"ש שם מביא ראיה זו מהפוסקים שלא חלקו כו' ובאמת יותר הו"ל להקשות שהשמטתי כל דברי אא"ז לענין סימן דיבוק הארוכה ועבה לאמצעית אך באמת נשמט בדפוס סעיף ט"ז והועתק בלוח הטעות שהדפסתי בתחלת חלק שני בסוף ההקדמה ושם ימצא גם שאר ט"ס שנסתבך מע"ל בהם ושם כתבתי הך מלתא שכתב אא"ז אפילו אין האונא גדולה ע"ש ובגוף הספר ס"ק כ"ה הציון שייך לסעיף מ"ה ומה שכתבתי הדין הלז לענין בדק דמהני אפילו אינה גדולה כ"כ דבר גדול דברתי שאא"ז לא כתב הך מלתא רק לענין ארוכה ועבה ויש מקום לומר דדוקא בזה שעינינו הרואות שיש שיעור רוחב כט"ד אחר סיום מקום שהיא ארוכה ועבה ובצד השני היא כשאר אונא אמצעית אע"פ שאין בה רק כט"ד די בזה כיון דזה רוחב שיעור אונא והרי אנו רואין שיש כאן שינוי מטבעו הרגיל שנראה מתוכו ששנים הם משא"כ בהיכר סדק שצריך להיות דוקא במקום שראוי להיות מפוצל הא לא"ה תולין לומר שהיא משריטת הרגילי' או חסרון בריאה וא"כ כיון שאנו רואין שאר האונות הנמצאים בריאה זו הם כדרך גדילתם במדה כמדתם וזו אם נאמ' שאונא אחת הוא לא עברה על מדתה ואם נחלק לשנים משונה מדתה משאר האונות א"כ טפי י"ל דאחת היא ומדה אחת לכל האונות והסדק הזה אינו רק שריטה או חסרון ומקום שאין דרך להיות מפוצל משם קרינן ביה ויש מקום לטועה לטעות בדברי אא"ז בשמ"ח שכתב ואפילו יש בה ד' אונות וא' היא רחבה כב' הו"ל חסרה וטרפה אבל אם יש היכר בא' שב' הם כיון שיש סדק כו' ולשון זה בקל יש לפרש שר"ל דקאי אריש' דמיירי שהיא רחבה כב' דלא מהני אבל אם יש היכר סדק מהני בכה"ג שהיא רחבה כב' ולכן נשמרתי מזה וכתבתי בפירוש אעפ"י שאינה גדולה כו' דאף שיש מקום לפרש כן בדברי אא"ז מ"מ שאר פוסקים שלא הזכירו מענין זה דרחבה כב' טרפה ממילא דגם הכשר סדק בכל גווני מיירי אף באינה גדולה כו' כיון שמקום הזה הוא ראוי להיות מפוצל לפי ראות עיני הבודק באונא זו ועיין בס"ק י"א שהבאתי מספר תשב"ץ קטן תלמיד מהר"מ שכתב ונראות כתרתי וכתבתי שצ"ע דמשמע מכל הפוסקים שא"צ שיהיה למראית העין בתרתי כו' ע"ש (ועיין בלוח הטעות שבמ"ש בסעיף ה' כמין מראה הפרש שנראה כו' יש כאן חסרון בפנים וכצ"ל כמין מראה הפרש ביניהן אבל אם יש באחת כו' אז חסרון בריאה הוא וטרפה) ועתה יבין אשר לפניו ויאמר ראה זה חדש הוא ואשר בא בדברי מע"ל שמה שמצריך השמ"ח להסמוכה לאונא קצת יותר מטד"א היינו בלא הפ"מ דבהפ"מ מסיק בסימן כ"ו דאפי' הם שוים כשר אומר אני אילו בא מעשה לידי הייתי מתישב בדבר די"ל דאף לפי מ"ש אא"ז שם משמעות מהרי"ו ורמ"א להקל בשוין היינו באונות פרודות אבל בזה שאין לפנינו רק אחת אנו באים לחושבה שתים מחמת סימן ארוכה ועבה א"כ כל שאין כאן ארוך יוצא אין כאן סימן ששתים הם ואע"פ שיש כאן עובי לצד סמיכתה לאומא מ"מ בשביל זה אין הכרח שלא חסרה האמצעית ואם יש כאן ארוך יוצא יש מקום לומר דסימנא מלתא כיון שהפונה לצד האונא הסמוכה לגרגרת הוא קצר מסתמא הוא האונא האמצעית משא"כ אם אין כאן ארוך אם כן י"ל דאונא ארוכה ועבה לבד הוא ועיין מ"ש בזה בביאור לט"ז ס"ק ט"ו מדברי מח"כ והזב"ש והבאתי ג"כ בקצרה בראש אפרים ס"ק כ"ה (והציון שם על סעיף י"ז הוא מצויין בטעות ושייך לסעיף ט"ז שנשמט בפנים ונדפס בלוח הטעות ע"ש) ע"ש ואפשר דלכך סתם אא"ז הדברים דבעינן בצד סמיכתה לאומא מעט יותר מט"ד ונמשכתי אחריו בסעיף ט"ז וקצת מסתבר להחמיר בזה כיון דיש ריעותא גדולה שחסר האונא ואנו באין להכירה ע"י סימנים אילו שאינם מובהקים כ"כ וגרועי מספק וכמ"ש אא"ז שאין להתיר ע"י היכרים אילו במקום שאין המנהג מבורר ואף כשאנו סומכין על סימנים אלו צ"ל שנסרכו וגם יש ריעותא דחלוף לדעת הגהת הר"ץ והלבוש דמשמע מדבריהם דאף בשוים טרפה וכיון דאיכא ריעותות כי הני אפשר דיש להחמיר אף בהפ"מ וכעין שכתב הר"ץ גבי אם יש על חתיכה המשלמת לוורדא כיס דטרפה משום ג' דברים וכו' והביאו בת"ש ס"ק נ"ב והש"ך רמז לו במ"ש בס"ק ו' וכה"ג כתב הר"ץ במעשה דכבש כו' ע"ש והנ"י דכוותה כיון שנתוסף ריעותות אילו על החשש שכתבתי דכיון שאין ארוך יוצא י"ל דאין כאן היכר כלל אם לא שנאמר שההיכר מצד השני הוא ניכר לבקיאים כאשר כתבתי בביאור לט"ז ובר"א ס"ק כ"ה ולכן אל יבהל מע"ל בדין כזה בפשיטות להכשיר בהפ"מ בכה"ג ואף שבפ"ת סוף סעיף י"ח כתבתי הך מלתא דאם שוים יש להתיר בהפ"מ התם קאמינא לענין סימן גובה האומא ע"ש ואין ביה הך חששא דכתיבנא ועיין בת"ש ס"ק ה' ומ"ש בר"א ס"ק כ"ז שהבאתי שם דברי השמ"ח סעיף כ"ו נראה קצת שגם אני רציתי לדמות זה לכאן אבל מ"מ לא כתבתי כן בסעיף ט"ז לדינא וסתמתי כדברי השמ"ח רק בסוף סעיף י"ח כתבתי כן ואפשר שגם אז בלבי עלה לחלק ביניהם כמ"ש וצ"ע:

ומ"ש על מ"ש בס"ק י"ט בר"א ולענ"ד י"ל כו' שחילוק זה מבואר בפ"מ בשפ"ד ס"ק מ"ה דדוקא היכא דאסור מטעם חסר מהני שאר היכרים כו' חפשתי בפ"מ ולא מצאתי ציון על ס"ק מ"ה ואפשר עינו הטעתו שראה כן בספרי ר"א ובק"ה שם סימן ג' שכתבתי סברא זו ונדמה לו שראה כן בפ"מ ומ"ש על מ"ש בסעיף י"ז דבשאר אונות אין מועיל צד א' ארוך כו' וכתב חסרתי בזה הבנה באיזה אונה מיירי פשוט דקיימינן בדקיימא אונא הסמוכה לאומא ואצלה רק אונא אחת וכן באין כאן רק אונא אחת בשמאל ומקצת של רוחב האונא הוא ארוך ומקצתו קצר לא אמרינן דזה סימן ששני אונות דבוקות הם והארוך הוא אונא בפ"ע והקצר הוא אונא בפ"ע אלא חיישינן דשמא אונא אחת הוא והקצר היא חסרון בריאה כמו כף פשוטה ודוקא בארוכה ועבה ואמצעית משום דאורחייהו בהכי להיות אחת ארוכה ואחת קצרה כשהן פרודות וכמ"ש בת"ש ושוב כתבתי דאף אם ארוך יוצא מהאומא שבשמאל אין מועיל ע"ש ס"ק כ"ז ומ"ש על מ"ש דאונא הסמוכה דרכה להיות כמו הר כו' תמהתי על מה מייחד סימן זה רק לאסויע יעודו כל הבודקים דגם בצד שמאל כשהמשיכה דבוקה לאומא ימצא בצד פנים בשר בולט כו' עיין בר"א ס"ק כ"ב שלשון זה מועתק מהגהות הר"ץ אבי כל הבודקים. ומ"ש וז"ל וכמה פעמים אשר האריך אדוני בספרו לבאר פרטי דינים לפי מנהג מדינות אילו להטריף למעלה מחציה תמהתי גם כן אמת שגם בשמ"ח מבואר דהמנהג של מדינות אילו כך ולדעתי גם דבריו תמוהים דבשלמא מה שמבאר לדינא נוכל לומר דכך נראה לדעתו הגם שהוא נגד איזה פוסק אבל במ"ש בתורת עדות בענין המנהג קשה איך פשט המנהג בכל המדינות להטריף למעלה מחצי' הלא הש"ך בס"ק י"ד כתב דאין לחלק בין קרום עב לבדק ולהכשיר בליכא חלון אפילו עד לראשו ומסיים שכן נוהגין הגם דממ"ש הש"ך בס"ק ט"ז דאל"כ אין חילוק בין סרכא לקרום ע"ש משמע לכאורה לאסור למעלה מחציה בסרכא היינו לדעת הרמ"א דמחלק בין סרכא לקרום א"כ מ"ש הרמ"א בקרום עד חצי' ע"כ לאו דוקא דאל"כ אין חילוק אבל דעת הש"ך להכשיר כמבואר בס"ק י"ד וגם כאן סיים להכשיר בדבוקה עד לראשו ובבאר היטב מבואר ג"כ דעתו כהש"ך והט"ז בס"ק ז' להכשיר בלא חלון עד ראשו וסיים שכן עיקר וא"כ המנהג בודאי בלתי מיוחד לכל המדינה ביד כל יושבי על מדין להורות להשו"ב שתח"י המנהג הנכון לפניו ואם יברור במנהג שכתב הש"ך וכן דעת הט"ז בודאי לא יחטא עכ"ד הנה טרחתי והעתקתי כל לשונו למען הראותו כי כל דבריו סרוכים מראשו עד סופו בדברי שגגה וטעות והנה מה שיוצא מכלל דבריו יש להכשיר בכל סרכא כסדרן בריאה מסופו עד ראשו ממש כדרך שכתב הט"ז והש"ך להכשיר בקרום וכענין אופתא שהיא דבוקה כולה בלי שום פירוד אף בשפולי וכן בקרום שכשר אף בשפולי כמ"ש אא"ז ולדעתו כל סרכא שבעולם דנין ביה דין קרום ע"ז אען ואומר אם כך נהג כו' ואין ספק שאם הסרכא גם בראשו ממש שהוא משפולי דטרפה וכמ"ש אא"ז בס"ק כ"ה להדיא דאם השפול נסרך עמו הו"ל כסדרן ושלא כסדרן וע"כ לא שרינן כה"ג אלא בקרום טילא כו' וכן מבואר במהרי"ל שכתב גם אם מכשירין בין אונא לאונא כל שיש היקף בשר למעלה קודם הסרכא כו' והבאתי הדברים בבירור לט"ז ס"ק ח' ע"ש ועיין במשבצות ס"ק ז' שכתב דאם אף בשפולי נדבקה אין לי לומר להתיר ודוקא קרום שקורין טילא כו' (ולקמן אכתוב בדברי המשבצות בזה) ובאמת אף בקרום שכתב אא"ז להתיר בשפולי וכמ"ש בר"א ס"ק נ"ז ולענ"ד זה כוונת הגהת סמ"ק והביאו האגור שכתב ומיהו כי ליכא סרכא קרום כו' והוא דאית ליה חיתוכא דאוני ור"ל דשם בסוף החתיכות המקום מגולה בלא סרכא מזו לזו וע"ד שכתב מהרי"ל (וקרוב היה בעיני לומר שט"ס הוא בהגה"ת סמ"ק וצ"ל והוא דאיתא בחתיכא דאוני ור"ל דקרום דמכשרינן היינו כסדרן מחתוך לחתוך דוקא משא"כ שלא כסדרן כגון מחידוד לחידוד וכמ"ש הב"י והד"מ שם אך מסתפינא להגיה אחרי שגם הב"י העתיק לשון זה אך בכל בו ובשו"ת מהרי"ק סי' ל"ז ליתא) ובגוף הענין הארכתי בספרי בדוכתי טובי עיין בר"א ס"ק מ"ד ובס"ק נ"ז ונ"ח ובביאור לש"ך וט"ז ובק"ה סי' ו' ויו"ד וי"א ובתשוב' שכתבתי לדודי הגאון ז"ל והוא בקונטרס התשובות אחר סימן י"ב המתחלת כל כי האי דודי כו' בענין זה דאופתא ועיין מע"ל שם וימצא הדברים נכוחים כי יתן רוחו עליהם:

ואמנם מ"ש לפטפט נגד עדות אא"ז בענין המנהג אינון פטטיא דלאו דאורייתא כי אף אם היה אא"ז מעיד מפי עצמו מי יפאר אחריו להכחיש עדותו אבל באמת לא עינה מלבו ודבריו הם דברי אא"ז הרמ"א אשר כל בית ישראל נשען עליו ובכל מקום שכותב מנהג ישראל תורה היא וכתב בסעיף ד' וי"א להכשיר אם הוא מעיקר האונות עד חציין אפי' מפולש וכן נוהגין להכשיר כי האי כסדרן כו' וראיתי במשבצות זהב שכתב ומ"ש רמ"א וי"א וכו' אמה דסמיך ליה קאי הא בלא חלון י"ל אפילו מחציין כו' ע"ש וזה תמוה דא"כ מה זה שכתב רמ"א תרי גוונא סרכא וקרום דהא כללא הוא כשאין חלון מותר אף למעלה מחציה ולמטה מחציה מותר אף שיש חלון וכן מבואר ממה שמדייק הש"ך דאמצעיתו לאו דוקא דא"כ אין חילוק בין סרכא לקרום ובפשיטות הו"ל למימר כיון דקרום בלא חלון הוא אף בסרכא כשר אך דהא ודאי ליתא דודאי קרום חלוק מסרכא ובסרכא אף בלא חלון אין היתר רק עד אמצעיתו ובקרום כשר אפילו כולו ואמצעיתו לאו דוקא שהרי הרמ"א אפילו מפולש קאמר ומוכח מתוכו דבין מפולש ובין אינו מפולש ההיתר הוא למטה מחציין דוקא רק דכלפי מ"ש תחלה שיש להטריף כל סרכא על זה בא לאשמועינן כחה דהיתרא וי"א להכשיר וכו' אפילו מפולש ואם היה כוונתו שהמנהג להכשיר בלא פילוש אף למעלה מחצייה טפי הו"ל להשמיענו כזאת שהרי מתחלה כתב דטרפת בין בפילוש בין בלא פילוש בין למטה מחציה ובין למעלה וע"ז היה לו לומר די"א להכשיר בלא פילוש בכל גוונא ובפילוש למטה מחציה דוקא אלא ודאי דכל למעלה אין מקום להכשיר כלל אף בלא פילוש וזה מבואר בכוונת רמ"א במ"ש וכן נוהגין להכשיר כי האי בסדרן דייק בלשון כי האי לומר שאין להכשיר כ"א באופן זה שהוא למטה מחציה והאריכות אך למותר שהרי רמ"א חזר וכפל הדברים בסעיף י"ח וכתב כי כבר נהגו באילו הארצות להטריף הכל ואין לשנות כו' ולכן אין להכשיר שום סרכא בריאה אם לא ב' אונות הסרוכות בכסדרן למטה מחציה לצד עקרן כו' הרי מפורש יוצא מדבריו שזולת זה אין להכשיר שום סרכא ופשיטא שא"ל דבחלון דוקא מיירי שהרי לא הזכיר שם מענין חלון כלל ומיירי בין איכא חלון ובין ליכא חלון ועיין ש"ך ס"ק י"ח שנראה דדייק מסתימת הדברים דמיירי גם בחלון ומ"מ פשיטא דמוכח מסתימת דבריו דמיירי גם בלא חלון דאל"כ הי' לו לפרש דבלא חלון אף למעלה כשר אלא ודאי דגם בלא חלון דוקא למטה מחצי וא"ל שהי' לו לבאר בקרום דכשר אף למעל' ז"א דבסרכא מיירי בקרום לא קמיירי דאין שם סרכא עליו ובענין המנהג הלז גם הש"ך החזיק על יד הרמ"א וכתב שם ס"ק מ"ו זה הכלל נקוט בידך בכל הסרכות שבעולם נוהגים למעך כו' חוץ מכסדרן דהיינו מחיתוך לחיתוך למטה מחצי' כו' ואם גם למעלה בלא חלון כשר בלא בדיקה הי' לו להוציא זה מן הכלל של כל סרכות שבעולם ובודאי אין לנו להוציא מן הכלל אלא מה שבפרט דהיינו למטה מחצי' דוקא ועכ"פ הראיתיך בעיניך כי דברי אא"ז מ"ש המנהג מדינות אילו כו' הם דברי הרמ"א והש"ך וכן מבואר ברש"ל וב"ח ושאר אחרונים ועל פיהם כתב המנהג להכשיר למטה מחצי' ואפילו בחלון ובאין חלון סתם הדברים בענין המנהג רק בסעיף קטן כ"ה כתב דאע"ג דבבדיקות מהרי"ל כתב דלא משמע ממהרי"ו ורמ"א ושאר פוסקים כו' והדין עמו דדברי רמ"א ודאי מורים כן כדכתיבנא וכן ממהרי"ו שכתב דלמעלה מחצי' הוי שלא כסדרן ולאו מטעם חלון אתי עלה וכיון דקרי לי' שלא כסדרן אעפ"י שנסרך גם מעיקרו עד ראשו הו"ל כסדרן ושלא כסדרן וכיון שכל מנהג ההיתר בסרכא כסדרן הי' דחוי מעיקרא רק שחזר ונראה עפ"י מהרי"ו כמבואר בד"מ שאחרי מהרי"ו נוהגין במדינות אילו ע"ש וכיון שהמנהג להכשיר נתיסד על פיו ולולי זה דעת הרמ"א בשם רוב האחרונים להטריף אף בלמטה מחצי כמבואר בד"מ הובא בקצרה בת"ש ס"ק י"ח א"כ הבו דלא לוסיף עלה שאין להקל יותר ממה שהקיל הוא ז"ל וכל שנתפשטה הסרכא למעלה מחצי' אף שאין חלון הו"ל שלא כסדרן ויש להטריף אם לא במקום שנהגו בבירור להקל אפילו בכה"ג רק שלא יהא בסופו וסמוך לו דהיינו שיפולן וכמ"ש בשמ"ח ס"ס יו"ד. ועתה אבוא לדברי מע"ל שהי' סבור שדברי אא"ז הם נגד דברי הש"ך שכתב דאין לחלק בין קרום עב לדק כו' והוא טעות דמה ענין קרום לסרכא דאף שהש"ך סובר שאם הוא קרום שרגיל להמצא אין לחלק בו בין עב לדק מ"מ אם אינו על דרך זה שהוא קרום הרגיל א"כ סרכא הוא ואין בו היתר כ"א למטה מחציה והחילוק בין סרכא לקרום מבואר בשמ"ח סעיף י"ז ובת"ש ס"ק כ"ו וכ"כ בשפתי דעת ס"ק י"ד וכן כתבתי בביאור לש"ך שם ומ"ש מע"ל דמ"ש הש"ך ס"ק ט"ז היינו לדעת הרמ"א דמחלק בין סרכא לקרום כו' אבל דעת הש"ך בודאי להכשיר כו' נפלאתי אחרי רואי גודל יגיעתו ושקידתו בענינים אילו מבלי דעת מילין יכביר ואפשר שהי' מתנמנם ובעל החלום הגיד לו בשם הש"ך וא"א בלא דברים בטלים שאל"כ איך בדה מלבו שהש"ך חולק על הרמ"א מה שאין זכר כלל בש"ך מזה וכל מעיין בהשקפה ראשונה יראה להיפך שהרי הש"ך בא לחזק דברי הב"י שכתב שאין לחלק בין עב לדק כו' והרי הב"י שפתיו ברור מללו דקרום וסרכא תרי מילי נינהו ודעתו להכשיר אף משפולי לשפולי או מחדוד לחדוד משום דאין זה סרכא וכמ"ש הט"ז בשמו גם כתב די"ל דכשר אפילו איכא חלון ואח"כ כתב מיהו יש לדחות דלהניח העיקר ולהתחיל מאמצעה לאו סרכא היא ופסולה ואח"כ כתב שאין נ"ל ממ"ש האגור לחלק בין עב לדק כו' ע"ש ובזה הסכימה דעת הש' לדעתו דכל שהוא קרום אין לחלק בו בין עב לדק ומכ"ש מ"ש מע"ל שחולק על הרמ"א ודעתו להכשיר כמ"ש בס"ק י"ד הי נינהו מילי דכזיבי שהרי הש"ך בס"ק י"ד במה שחילק על הב"ח הוא נשען בכל כוחו על הרמ"א שכתב קרום סתם וכ"כ בד"מ בהדיא ותמהני על הב"ח שהשיא דעת הרב כו' וכן מבואר מדבריו ס"ק ט"ו שכתב ואם יש חלון דינא כסרכא ואם אין חילוק בין סרכא לקרום כ"א שזה עם חלון וזה בלא חלון הכי הו"ל למימר אבל אם יש חלון הוי סרכא וכן מבואר ממ"ש בס"ק ט"ז לפרש דברי, הרמ"א אורחא דמלתא נקט שכן דרך קרום להמצא כו' והך עד אמצעיתו הוא מדברי הסמ"ג וע"כ שהש"ך מפרש דברי הסמ"ג כן וכמ"ש הב"ח בתירוץ ב' ופשיטא שאין מקום לתירוץ זה אם לא שסרכא וקרום הם גופים מחולקים במראיתם ותבניתם ובלא"ה מבואר למעיין בסמ"ג שא"א לפרש באופן אחר כ"א דקרום הוא מלתא אחריתי שאחר שכתב לחלק בין סרכא לקרום הפסיק ביניהם ואח"כ הזכיר דעת ר"ח בחלון ודחאו מהלכה לגמרי וכתב בשם ר"י שלא שמע מעולם חילוק זה ועיין מ"ש בק"ה סי' יו"ד בסופו) וגם שהרי הש"ך מסתייע מדברי הב"ח להכשיר בקרום עד ראשו והרי הב"ח ודאי שסובר שקרום הוא מלתא אחריתא ומחלק בין עב לדק שניכר לבקיאים וכתב שבל"א קורין אותו שלימול ואין ספק שהש"ך סובר ג"כ שיש סימן להכיר שאינו שפניו משתנית בקרום רק שאין לחלק בו בין עב לדק (ועיין בת"ש מ"ש לפרש דעת הב"ח בחילוק זה) ובקרום ס"ל להכשיר אפילו עד ראשו וכדעת הב"ח אבל בסרכא אין היתר רק למטה מחציין אף שאין חלון דאל"כ מה שמכנין לו שם קרום הוא אך למותר ומי סני לי' למנקט חלון שהוא לשון הראשונים ז"ל כיון שנאסר דבדידי' תליא מלתא אלא ודאי דהא ליתא דסרכא וקרום שני שמות ושני גופים מחולקים וכמבואר בסמ"ג שמקור דין קרום ממנו הערו הבאים אחריו ז"ל וכיון שכן אין מקום להכשיר למעלה מחציין אף בלא חלון ולדון בו דין קרום זולת לבני אדם שיודעים ומכירים סימניו ובקיאים בו שהוא רגיל למצוא בהרבה ריאות כאשר כתב הסמ"ג לכל מי שאינו יודע בטוב קרום זה ומקובל מרבותיו שכזה רגיל להמצא חלילה לו להורות היתר למעלה מחצי' כ"א באתרא דידעי דנהיגי היתר וכדברי אא"ז ז"ל ומ"ש שהט"ז ס"ק ז' כתב להתיר בלא חלון עד ראשו כו' הנה גם דברי הט"ז אמורים בקרום ולא בסרכא הן אמת כי בספרי בביאור לט"ז מחמת שדבריו מוקשים דפתח בסרכא וסיים בקרום לכן פרשתי דבריו שסובר דהחילוק בין סרכא לקרום מחמת החלון אבל השקפתי שתים ושלש ולא עלתה בידי לפרש כן דברי הט"ז שהרי דבריו סובבים על דברי הרמ"א שמבואר להדיא בדבריו דקרום מלתא אחריתי הוא מסרכא וכן מבואר להדיא ממ"ש אלא שהב"י כתב מנהגינו להכשיר אם הקרום מחידוד לחידוד (ויש ט"ס וצ"ל שהב"י כתב דנ"מ לפי מנהגינו כו' עיין בב"י) והרי מבואר שם דקרום לאו סרכא הוא כלל כמש"ל וגם ממ"ש הט"ז ויש ללמוד כו' אלא אפילו כו' כבר בדליכא חלון כו' ואם איתא דכל עיקרו הוא מה שהוא בלא חלון ולהכשיר אפילו נדבק כולו א"כ מאי למימרא ומאי האי דסיים בה בדליכא חלון וכן מבואר ממ"ש אח"כ ומ"ש רמ"א כאן עד אמצעיתו הוא לשון סמ"ג וכתב מו"ח ז"ל דנקט עד אמצע שהוא לשון ברור דשם אפילו איכא חלון אין איסור כו' וכן עיקר וכל מעיין ישפוט בצדק שא"א לפרש כלל לפי"ז דהנחת שם קרום הוא על סרכא הבאה בלא חלון דא"כ מה זה שפתח בקרום וסיים עד אמצעיתו כדי להשמיענו עם חלון נמי אין איסור שהרי עם חלון אין שם קרום עליו כלל ועוד שהרי דברים אלו הם של מו"ח הוא הב"ח ז"ל דס"ל בהדיא דסרכא וקרום תרי מילי נינהו ובתרווייהו שייך לומר איכא חלון או ליכא חלון וגם שאם הי' דעת הט"ז בזה דלא כהב"י ורמ"א והב"ח לא הוי סותם דבריו אלא הי' כותב בהדיא שחולק עליהם בזה ומחוורתא לענ"ד שגם הט"ז דעתו כהב"י והנמשכים אחריו וכמשמעות לשון הראשונים הסמ"ג ומהרי"ק והגהות סמ"ק והאגור ויש חסרון איזה תיבות בט"ז וכצ"ל וכל היתר שלמטה מחציין היינו כסדרן כנ"ל וכן היתר של קרום היינו כסדרן וכן משמע לשון כל בו כו' ובזה א"ש כל לשון הט"ז בזה ומ"ש בס"ק שאח"ז לענין חלון בין אונא לאומא ומייתי עלה מדברי רש"ל דמיירי בסרכא ומזה שפטתי בביאורי שם דקרום וסרכא אחת היא אין זה הכרח דס"ל דמסתמא רישא דסרכא נמי אין חילוק בין אומא או אונא דאל"כ הו"ל לפלוגי בינייהו לענין סרכא וראיתי שכן פירש המשבצות וכן מוכח ממ"ש דמשמע דכשר אפילו איכא חלון בין אונא לאומא ואם נימא דקרום היינו בלא חלון א"כ כיון דבקרום מיירי חלון מאן דכר שמי' דהא בקרום מיירי וא"ל דדייק מדנקט עד אמצעיתו ע"כ דאתי לאשמועינן אפילו בחלון במ"ש קודם לזה מדברי הב"ח היא גופא קשיא דלמא הא דכשר עד ראשו היינו באונות ולכך נקט אמצעותו להכשיר באומא ולעולם בלא חלון דהנחת שם קרום בלא חלון הוא אלא ודאי דז"א רק דמשמע לי' דרישא בסרכא נמי אין חילוק בין אומות לאונות ושם מפורש דאפילו מפולש וכן מוכח ממ"ש הט"ז בסימן ל"ז נ"ל דבועא מסרכא למטה מחצי' אינו תר"ל כו' אכן אם יש חלון כו' ואם נימא דלהט"ז בלא חלון היינו קרום וכשר אפילו עד ראשו א"כ למה נקט למטה מחצי' דהא בלא חלון אפילו עד ראשו כשר מטעם דהיינו קרום ולא נמצא שום פוסק שחולק להטריף בזה כמבואר בסמ"ג והבאים אחריו שאף המחמיר בדין סרכא כסדרן הי' מכשיר בקרום כן מבואר בד"מ סי' ל"ט שכתב ואעפ"י שאנו מטריפין אפילו בכסדרן מ"מ יש ללמוד ממנו לענין קרום שמכשירין בכסדרן או לענין אם נסרך לצד עיקר האונות לפי מה שנוהגין וכן שם בסוף הסימן כתב בד"מ וא"כ כל סרכא לדידן טרפה אם לא במקום שכתבתי לעיל בשם מהרי"ו שהכשיר דאחריו נוהגין באילו הארצות או במקום שמוסכם מדברי הכל שהוא כשר ואין מחלוקת בדבר כו' ולכאורה צ"ע בהא שכתב או במקום שמוסכם כו' ובהגהת ש"ג לא כתב רק ב' אונות כו' ומה שהוסיף הש"ך דבוקה בגרגרת כו' א"א שכיון לזה שהרי במחלוקת הוא שנוי' שהרי גדולי הפוסקים מטריפין וכ"פ המחבר ודוחק לומר דקאי אסרכה תלויה או אם הוורדא נדבקת כו' ולכן קרוב בעיני לומר שט"ס נפל בד"מ וצ"ל או בקרום שמוסכם מדברי הכל כו' ואיך שיהי' בדברי הד"מ בזה עכ"פ זה אמת שבקרום הכל מודים וא"כ הט"ז דנקט למטה מחצי' ומיירי בלא חלון ע"כ דגם בלא חלון אין דינו כקרום להכשיר למעלה מחציין רק למטה מחציין לבד ומ"ש הט"ז דלמטה מחציין אין שם סרכא עליו כלל אין ר"ל אלא שם קרום עליו דא"כ מאי אריא למטה מחצי הא בקרום בלא חלון אין חילוק בזה אלא נראה שר"ל שאין שם סרכא עלי' שהרי א"צ בדיקה כלל וטעמא משום דהרי דעת הראב"ד דבמקום רביצתן ושכיבתן אהדדי הסרכא באה שלא מחמת נקב וכ"ה בת"ש סי' ך"ט סוף ס"ק א' דאפילו לשיטת רש"י בכסדרן י"ל דאפילו אם אינה ניתקת הואיל ושוכבת תמיד זע"ז אפילו ריר בעלמא הולך ומתחזק שם כו' ע"ש ולכן למטה מחציין ששם שוכבים ודוחקים זע"ז הרבה רגילו' שתבוא הסרכא מחמת דוחק ולא מחמת נקב מכשירין בפשיטו' בלא בדיקה ואין שם סרכא עלי' כלל משא"כ למעלה מחציין ששם מתרווחת ומתפרדים זו מזו (ועיין בספרי ס"ק מ"ג שי"ל חילוק זה לענין סתימת האונה) וא"כ הסרכא מחמת נקב באה וצריכה בדיקה ואין אנו בקיאין או דשמא השפולי מגיע לשם כמ"ש אא"ז טעמא דמלתא ולכן אף אם הוא למעלה מחציין בלא חלון טרפה ולא מיבעיא אם היא סרוכה לגמרי עד ראשו דאז יש לחוש שסרכא מחמת נקב יצאה מלמעלה מחצי' ונתפשטה למטה מחצי' אלא אפילו אם לא הגיע רק מעט למעלה מחצי' וא"כ לכאורה י"ל דאית לן למיזל בתר רובא ולומר שהסרכי אחת לה למטה מחצי' ונתפשטה למעלה אך בק"ה כתבתי על דברי הרשב"ץ שמיקל בנתפשטה מחתוך אל השפילי שבמקום דלא נהוג כבעה"ע שהביא בטור וש"ע בהנך רובי דהתם אין להקל גם בזה והבאתי בקצרה בסי' ל"ט ס"ק מ"ג ועוד דוכתי טובא (ומה שכתבתי בזה באורך בק"ה נשמט בדפוס והוא אצלי בכתובים) והיכא שאין מנהג מבורר להקל בהנך רובי יש להחמיר כמ"ש בת"ש סי' ל"ט ס"ק צ"ד וכתב שכן כתב הב"ח ופר"ח וא"כ ה"ה כאן דלא אזלינן בתר רובא וגם נראה דאפילו אי אזלינן בתר הנך רובי מכל מקום כאן אין לומר כן שהרי מה שאנו נוהגין להכשיר למטה מחצי' בלא בדיק' ע"כ שאין אנו חושבין שבאה מחמת נקב רק מחמת דוחק רביצה וא"כ אין רגילות שנתפשט להן ותתדבק שם ויותר רגילות שהסרכא הבאה מחמת נקב שהיא מוציא משקה ועי"ז הסרכא מתפשטת להלן ג"כ ומתדבקת שם ולכן יש לתלות יותר שיצאה מלמעלה מחצי' ונתפשטה למט' או שבאה מלמטה רק שבאה מחמת הנקב ובין כך ובין כך טרפה ואין זה דומה להנך רובי דבעה"ע כלל ולכן מ"ש מע"ל שהרשות נתונה לכ"א לברור מנהג לעצמו חלילה מעשו' כדבר הזה במקום שאין מנהג קבוע מקדם בעניין זה וכן המשבצות סק"ז כתב לדינא ח"ו לסתור המנהג לאסור למעלה מחצין אף בלי פילוש זולת קרום שקורין טילא כו' ואין להאריך יותר כי מי שהמנהג סותר אוכל בוסר ונוהג שלא כשורה ועלינו ממרום יערה רוח הבורא:

ומ"ש על מ"ש בעינן פיצול מקמא בפ"ת סעיף ס"ד מבואר לעין שהוא ט"ס וצ"ל אע"פ שנראה כעין פיצול עיין בר"א ס"ק פ"א ותמצא הדברים מבוארים ובלוח הטעות ג"כ נפל ט"ס שהוגה שם אע"פ שנראה מענינו כו' ולית' ובגוף הדין שמפקפק כ"ת אודיע לו מה שכתבתי זה שנתים ימי' בתשובה לכבוד ב"ד הגאון המפורסים האבד"ק קרעמניץ ודק"ק מקולניץ דאיקלע עובד' דא לקמי' והטריף והסכים עמו הרב מטרעבוולא והדר שדרה לקמאי וכתבתי לו וז"ל ועיינתי במ"ש בנידון השאלה באונא שנתפצלה ולא ידעתי מה שטרחת בכדי לשלוח למקום אחר אחרי אשר ראית בספרי שהבאתי דברי דודי אביך הגאון המובהק ז"ל וגם דעתינו דעת תורה ודעת נוטה לאיסור האם דבריו יטיבו או יריעו כו' והזכרתי שם שזה לי יותר מעשרים שנה שנתארחתי בק"ק פשווערסק אצל הגאון מהר"ש ז"ל האבד"ק הנ"ל ודק"ק פוזנן וסיפר לי שהוא ואדמ"ו ז"ל הרעישו על שוחט שהדפיס דין זה ואמרו שנתן מכשול לרבים ומקרוב נראה אלי ספר שו"ת פ"ת וראיתי ששם סי' ל' כתב שאלה זו שהורה בה האבד"ק יוזעפף לאיסור וכתב שהגאון מו' שמואל האבד"ק פשווערסק הורה לאיסור' וגם המחבר הסכים עמהם וכתב דטרפות גמורה היא והחכם שאסר יפה הורה ואף שראיתי שם בספר הנ"ל בסי' ע"ז בהג"ה כתב להתיר וכתב שמ"ש בסי' ל' לאסור לפי שכבר הורה חכם האב"ד דשם לאסור ולש"ש נתכוונתי לשום אולם פה דוברות על צדיק עתק עכ"ד ע"ז נפלאתי מאד זקן כמותו יעסוק בדברי' בטלים כאלו ומעתה לא יהי' מקום לסמוך על מה שנמצא בתשו' שמסכים להוראת חכם שאולי לש"ש נתכוין למה הביא זה בדפוס דלמא איכ' דחזי בהא ולא בהא או כי היכי דלא לימרו רבנן מחנפי אהדדי וגם ראיתי דבריו מהבל ימעטו לא רציתי לטרוח להשיב עליהם אחרי שהוא פוסח על שתי הסעיפים וגם אגב אורחא ראיתי בכמה ענינים מדבר בגודל לבב ושמח ללא דבר עיין בסי' ט"ו דמניד ברישי' ומוביל בידי' ונעלם ממנו דברי הפוסקים והתב"ש בסי' ט"ז לענין אותו ואת בנו ועוד כהנה ואין כאן מקומו) באמתלא שאינה מבוררת ועכ"פ אין דמיוני כוזב שהגאון מהר"ש ז"ל הורה בה איסור ועיינתי במ"ש בספרי ומצאתי הדברים נכונים וישרים כנתינתן מסיני שמחי' וערבים עלי דברי דודי הגאון ז"ל כעולות מחים וש"י משיב דברי' נכוחים ומ"ש מע"ל על מ"ש אדמ"ו הגאון ז"ל לחלק בין אם חלק התחתון קצר וז"ל ולבי אטומה מהבין חילוק זה דכשנחלק האונא כו' אע"פ שבחלק התחתון כובד רב ליכא חשש פירוק וכשחלק התחתון הוא קצר מהעליון דליכא כובד כ"כ איכא למיחש שמא יתפרק שכל האדם הוא להיפך עכ"ד נפלאתי עליו שנרא' מכותלי כתבו שידיו רב לו למשקל ומטרח בשמעת' ובפרט בהל' אלו ובהא אזיל בתר איפכא ולא ידע לאהדורי סברא שהרי דבר זה מבואר בדברי אדמ"ו ז"ל שכתב שנחלקה למעל' בראשה ממש נחלקה לשנים שאין חלק התחתון קצר כו' שהרי לא נוכל לקרות' מקמא דהרי חלק התחתון יותר גדול והוא עיקר האונא והוא דבר פשוט למבין עם תלמיד שנוכל לומר שהחלק נפרד מן הכל אבל לא איפכ' שהכל יפרד מן החלק ולכן כיון שהתחתונ' שטחה רב מן העליונ' הרי היא העיקרית וכמו שמצינו ג"כ לענין וורדא שנחלק' שהולכין אחר היותר גדולה כו' וכיון שהגדולה היא עיקר האונא לא שייך בה כובד ופירוק כלל כמו שאר האונות העומדים בחזקתם שמעמיד אותם הרוח שנושב בהם משא"כ החלק הנפרד ומתפצל ממנה חוששין לו שמחמת שכבר התחיל להתפצל לקץ ימים יתפצל עוד יותר ויותר עד שיתפרק ומ"ש מע"ל כי זאת ידוע דדין פיצול מקמא אין לו שורש בתלמוד והוא רק מ"כ ומצד הסבר' כו' נהפוך הוא כי לולי שהמציאו האחרוני' מצד סברתם היתר בדין פיצול מגבה עם גומא קרוב הדבר שהיינו מטריפין מלבד טעם יתרת אלא מחמת שהרי לפנינו שינוי בריאה זו להיות מפורד מה שדרכו להיות מחובר והיינו חוששין שמא איזה חולי גרם שנתחלקה האונא ושוב קרם עליו עור מלמעלה והוא קרום מחמת מכה או כיון שנתפצלה זו מה שאין דרכה בכך משום קלקול היצירה הוא וטרפה והא קמן דרבא ס"ל להטריף אפי' יתרת בדרי ואף דלא קי"ל הכי חשבינן לי' ריעותא כיון שעכ"פ נולד דבר בריאה דמשונה מחברותי' (ועיין לקמן בתשו' סי' כ"ו מ"ש שם לענין פיצול מגבה עם גומ' דחשיב תר"ל) עיין מ"ש בדיני תר"ל ובקונטרס התשובות סי"ח והלכך אע"ג דיתרת בדרי היינו רבותי' מ"מ פיצול בעובי' כה"ג לאו היינו רבותי' ומעיקר הדין היינו חוששין לה רק האחרונים הוציאו מסברתם להכשיר בזה דגם כה"ג רבותי' הוא שיתפצל וינוח בגומא שתחתיו והם אמרו דמקמא שאין לו מקום תחתיו לנוח בו סופו להתפרק ודוקא יתרת מקמא דאורחא בהכי מטבע היצירה דהא כל חיוי ברייתא הכי אית להו והרי אף יתרת מקמא גופה רוב גדולי הראשונים מטריפין אלא שאנו תפסנו מנהגינו עפ"י דברי המקילין וא"כ כל שאינו יתרת ממש דליכא למימר עליו דאורחא בהכי אנן מאיזה טעם נכשיר:

ומ"ש מע"ל הסברא לא נעלמה מעיני כל חי דבשלמא כשנתפצל מגוף הריאה באמצע השטח כו' אבל באונא דנסדקה בעובי' דתלוי' ועומד עתה כמו טרם שנסדקה מה"ת לומר שתתפרק הלא שורשה בערוגה והגם שילך הסדק בכל יום יותר עד לערוגה ממש אעפ"כ הגזע ישרה וחזקה בערוגה לחלק התחתון כמו לחלק העליון כמו מקדם כשאינן שוין כמו בשוין וסברא הנ"ל מבואר גם בספרו ס"ק פ' עכ"ד הנה מ"ש שהסברא לא נעלמה כו' אני אומר שנאמר ונעלם ונעלם שני פעמים חדא שהרי אדמ"ו ז"ל בירר דבריו דפיצול בזה הצד שנתפצל מעוביו של ריאה אין לו שורש וקרוב הדבר שיפול למטה ויתפצל עוד עד שיתפרק ומה מועילו שורשו בערוגה מי יתן ערבון שהפיצול יהי' הולך נכוחו עד לערוג' או סמוך לו ויתקיים כך משא"כ אם נחלקה בראשה ממש לשני' ואין יתרון לחלק העליון מן התחתון זהו דין נתפצלה בעובי' שתלוי בשורש כאצבע דבזה שפיר י"ל שאף אם תתפרד להלן לא יפול למטה דהא כמות זה כן זה חיותם נמשך ושרשם בערוגה וגם שהדבר פשוט שלא יפול לב אדם עליו לומר דפיצול ההולך ע"פ כל רוחב האונא עדיף מפיצול שבאמצע רוחבה וכל כי האי הו"ל לפרש ולא לסתום והדבר פשוט דכל שאינו מתחיל בראשו ממש רק באמצע אורך האונא או אפי' סמוך לראשו כיון שעכ"פ הוא חלק הנפרד מן האונא הקבוע במקומה ולאו אורחא בהכי ואין לו מקום לנוח עליו אז מחמת נענוע הבהמה וטלטול' יכבד הפיצול הזה וירד מטה מטה עד שיתפרק גם מצד האחר מן האונא כמו שנתפרק ממנה מצד זה והסברא שכתבתי בס"ק פ' הוא ישרה דאונא שנתפצלה לשני' והיינו כשהתחילה מראשה להתפצל שאין לייחד על העליון שם אונא ועל התחתון שם פיצול ותרווייהו אונות נינהו וכמו שאין חוששין ליתרת בדרי בפיצול לרחבה כמו כן בעוביו דמ"מ הא עומדת בדרי והלכך אין חוששין במה שהיא תלוי' למטה דהא גם כשהוא אחת ותלויה למטה וכמו כן כשיש להם שורש כאצבע והיא חדא ומתחזיא כתרתי או באין שורש כאצבע ונידונה כשנים אלא שאין בולטת לגבה חשבינן לה כיתרת בדרי אבל כשאין התחלת חילוק האונא מראש האונא ובראשה אחת ממש היא ושוב מתחיל להתפצל ממנה בשביל שהפיצול הוא בכל שטח רוחב האונא והוא פיצול גדול וכובדו רב לא עדיף מפיצול קטן באמצע השטח וחיישינן לי' שע"י נענוע וטלטול יתפרק ומ"ש ובפרט כי רבים מכשירים בכל פיצול מקמא כו' אין כאן רבים רק מועטי' דמדמי פיצול ליתרת ועיין בת"ש ס"ק ס"ז שכתב דבמקום שאין מנהג יש להחמיר והרי ביתרת מקמא גופ' רוב הפוסקים סוברים להחמיר וכאותה קבלה שכתב הד"מ להטריף בפיצול מקמא וכיוצא בזה כתב הש"ך דקים להו לחז"ל דיתרת מקמא לא חשיב יתרת שכן הדרך להיות בבהמות אבל יתרת דוורדא לאו אורחא בהכי וא"כ וכ"ש פיצול מקמא כיון דלאו אורחי' בהכי חיישינן שסופו להתפרק ולינטל משם ואף שנהגו לסמוך על המקילין בזה לא נהוג כ"א ביתרת ולא בפיצול וגם דהל"ח שנראה שמסקנתו דפיצול כיתרת מ"מ מודה בנ"ד שהרי נראה מדבריו דסובר שי"ל שאין זה פיצול אלא יתרת ואף שיש גומא שפיר י"ל שהוא יתרת מקמא ע"ש דלכך מוקי ההיא דהרמ"א בקיימא מן הוורדא ולמטה ועיין מ"ש בביאור לש"ך על דבריו בזה אבל בגוונא דנ"ד שכל עין רואה תשורנו שהוא פיצול שנתפצל מהארוכה ועבה ומכ"ש היכא שאם לא תצטרף פיצול זה נשחת תואר הארוכה ועבה והיא קטנה מהאמצעית וא"כ ע"כ לומר שנתפצל והוא שינוי בריאה עצמה וטרפה ועיין בכרתי ופלתי שכתב בשם הש"ך ופר"ח דאפי' למ"ד מקמא כשר הכא שאני דהפיצול מגוף הריאה ונופל למטה וסופו להתפרק ולא דמי ליתרת מקמא דאינו מגוף הריאה ולא שייך סופו להתפרק ע"ש הרי שלא הזכיר בדבריו שורש ולא חוזק כלל משום דהכל תלוי אם אינו מגוף הריאה ממיל' שהוא חזק ומושרש בריאה משא"כ בפיצול כיון שהוא מגוף הריאה סופו להתפרק וע"ש שכ' דאפי' בפחות מכט"ד ולומר דאם אינו גדול כ"כ אינו מתפרק דזה דוחק ומנ"ל להקל באיסור תורה כ"כ ודלא כהר"ץ כו' הרי מבואר דחושש בזה לאיסור תורה וחולק על הר"ץ שמיקל בהדי' וא"כ מכ"ש בנ"ד שלא מצינו שמתיר רק לבדות סברות מלבינו פשיטה שאין לנו להקל באיסור תורה כ"כ ועיין באוהל ישראל דף י"ב שכתב בשם חכם אחד שהעתיק מ"כ אלול תל"ב מצאתי בשור מקמא ברוחב ג' אצבעות מהגנב כמו יותרת וגומא תחתיו והטרפתי עם הסכמות מ"ו הגאון אב"ד מו' שמואל קאדניבר ומו' הירץ אור ווילי עכ"ל הרי דמשמע שאף שהי' תוארו כמו יותרת מ"מ מחמ' הגומ' שיערו בו שהו' פיצול מקמא והטריפו הגאונים וה"ה בכל מקום שנראה מענינו שהוא פיצול ולא יותרת:

ואחרי הודיע כל זאת אבא אל מ"ש מע"ל דשם זה דנחלק מבואר בשמ"ח בדין אונא שנתפצלה בעובי' וכן ראיתי בס' שו"ת פ"ת הנ"ל שתולה היתר בזה מדברי הת"ש במטותא מנייכו לא תתלו בוקי סרוקי באא"ז ז"ל לומר שאא"ז דן בה דין פיצול ומכשיר בכהאי גוונא שהרי שפתיו ברור מללו שאין עיקר דינו בזה אלא מצד יתרת שהרי כתב וז"ל אונא שנתפצלה לשנים בעובי' נ"ל דאם יש להם שורש א' כעובי אצבע נחשבים לאחד כו' ולכאורה מה בכך באמת שהם נחשבים לאחד מ"מ גם בפיצול דעלמא נחשב כאחד ולא מכשרינן אלא מגבה עם גומא וא"כ איך מכשיר כאן בפשיטות אפילו אם שניהם בולטים מהדרא זו לקמא וזו לגבה כמבואר למעיין שם ולמה לא נאמר דהאי פיצול מגבה הוא בלא גומא או איפכא דהאי פיצול מקמא הוא וטרפה וא"ת שדעתו להכשיר בפיצול כה"ג לפי שהוא שורש עב וחזק פשיטא שהיה צריך לפרש זה דמה"ט אתי עלה ואין להתעקש ולומר דמדנקט שנתפצלה לשנים בעובי' סתמו כפירושו שנחלק בעובי' לשנים בכל שטח רחבה של האונא וממילא דבכה"ג שורש עב וחזק הוא כיון שהוא על פני כל רוחב האונא דפשיט' דלא הוה שתיק מיני' כיון דמדין פיצול מקמא סלוק ומחלק בינו לבין יתרת מקמא משום דמושרשת כו' וה"ל למימר נמי הכא דדוקא בפיצול קטן באמצע השטח אבל לא בכל השטח ועוד שבאין שורש כאצבע כתב לחלק בין בולט לגבה ה"ל יתרת מגבה ואי איפכא הפנימים יתרת מקמא ולא סלוק אדעתי' דין פיצול כלל ומכ"ש במ"ש אח"כ באם הארוכה ועבה נתפצלה כו' ופשיטא דבארוכה ועבה אפשר שיתפצל בכל הרוחב ואעפ"כ לא יהיה השורש עב וחזק כיון שיש מקום ששטח האונא שם הוא קצר וחדוד ואיך כתב בפשיטות להתיר בזה בלי שום תנאי:

אמנם הדבר ברור דודאי דין זה של פיצול שנאמר להקל או להחמיר לא נאמרו הדברים אלא אם יש תחתיו גומא שמזה נראה לעין שהוא פיצול או באין גומא אלא שהוא ניכר לכל רואה שהוא פיצול כנדון של אדמ"ו שההר מתפצל מקמא וכיון שעינינו הרואות דודאי נתפצל מגוף הריאה א"כ נשתנה דינו לגמרי מדין יתרת והכשר בזה פסול בזה דמגבה ביתרת טרפה ובפיצול כשר ומקמא ביתרת נהגינן להכשיר ובפיצול טרפה אך היכא שאין סימן לדבר דדא ודא אחת היא מתולדה ונתפצל זה מזה אין לנו לתלות ולומר אחת היא ונתפצלה שאין דרך האונא בכך רק אנו דנין אחת מהנה ליתרת רק כשיש להם שורש אחד כאצבע שזה מורה שאחת היתה ונתפצלה לשנים ובכה"ג כשר דמה"ת לחשוב חלק אחד לעיקר וחלק אחד לטפל ופיצול ממנה לומר עליו שזה יתפרק מזה אלא שניהם כאחד יונקים בשוה דרך שורש האחד שלהם ובודאי אם חלק העליון גדול ומתפשט ברוחב או באורך יותר מן החלק שתחתיו וא"כ נראה בעליל שזה שלחוץ הוא עיקר האונא ומתחתיו נתפצל ממנה שהרי החלק התחתון קצר מאורך או מרוחב של החלק שעל גבי' וכיון שאין לדין בו דין יותרת שאם נסלק חלק זה מן האונא יהי' נשחת תואר האונא ונראה לעינים ממה שיש שורש אחד כאצבע ומה שמצרפין אותם יחד שהוא עיקר תואר האונא ודאי דחשיב כפיצול מקמא ומה לי יש גומא או לא ס"ס עינינו רואות שהוא פיצול מריאה ואי משום שורש עב וחזק היה צריך לבאר כמה יהיה העובי דפשיטא שאין זה ענין למ"ש שורש אחד כאצבע שזה לא נאמר אלא במקום שנראה כיתרת וכשיש שורש אחד לשניהם נחשבים לאחד אבל אין זה ענין להיכא שאנו באים להתיר מטעם שאין לחוש שיתפרק לפי שבמקום סיום הפיצול הוא מושרש שם בחוזק אני אומר כעין שכתב הב"י לענין קרום טילא מי מפיס לשער העובי ומי יודע אם שיעור העובי כלחי או כקורה וצריכין אנו לתת דברינו לשיעורין כמה יהיה הפיצול בשטח הרוחב וכל מה שמתפצל ברוחב האונא עדיף טפי ושורש עב וחזקת קרית לי' וכמו כן אתה צריך לומר להיפך ביתרת מקמא שלפעמים אין שם עובי רק מעט יש להטריף וא"כ מ"ש הש"ך ופר"ח לחלק בין פיצול ליתרת אין דבריהם מכוונים והכי הוי להו למימר דיתרת מקמא דכשר היינו ביש לו שורש עב וחזק והכא בפיצול דטרפה מיירי שאין לו שורש עב אך באמת ישתקע הדבר ולא יאמר דפשיטא דהא דמכשרינן יתרת מקמא לא קפדינן אעובי כלל דהא אפילו ברוחב ט"ד הדין כן ואדרבה כל דזוטר בשיעורא עדיף טפי וא"כ ברוחב כט"ד אין עתיד להתפרק ואם נאמר דבפיצול כה"ג נמי כשר א"כ נפל הך דינא דפיצול מקמא טרפה בבירא דהא להר"ץ אין טרפות בפיצול מקמא כ"א ברחב ט"ד ואף לאא"ז והפליתי דס"ל דאפי' בפחות מט"ד טרפה אך ודאי דכ"ש הוא ביותר מכט"ד ולא אמרינן דשורש עב וחזק הוא אך באמת הך מלתא בשורש עב הוא דבר בטל ועיקר החילוק הוא בין אם היא מגופה של ריאה אין בו חוזק דהא קמן שנתפצל ממנה ואינו חזק משא"כ ביתרת שהוא מושרש בכל היקפו בריאה ומעולם לא נפרד ונתפצל רק מטבע הבע"ח הוא והוא חזק במקומו כמו העיקר וא"כ אין לחלק בין אם הוא ע"פ כל שטח רוחב האונא או מקצתה בלבד ודברי השמ"ח באונא שנתפצלה בעובי' מבואר למעיין דלא מיירי בענין שניכר מענינו שהוא פיצול ויש לתלותו ביתרת וע"ז סובבים דבריו ובזה כתב דאם יש להם שורש כאצבע נחשבים כאחת והיינו לענין דלא מחשב יתרת ואפי' אם העליונה בולטת לא איכפת לן והיינו באין ניכר לעין שהוא פיצול דאז לא אמרינן שהוא פיצול ומ"מ לא נחשב כשנים שכן דרך לפעמים שאף שהוא אחד בתחלת גדולו ובשורשו כאצבע אח"כ היא מתפרד וגדל כשנים כמ"ש בסי' מ"ז לענין דקין שכלין עד כאצבע כו' אבל אם ניכר לעין שהוא פיצול בהא לא קמיירי שהרי דינו מפורש לעיל שיש חילוק בין אם הפיצול מקמא ובין אם הפיצול מגבה וה"נ אם חלק התחתון קצר נמצא שהפיצול מקמא והרי זה ממש כמו פיצול ותחתיו גומא דכשהופכין הריאה הוא נופל לגומא וה"נ כשהופכים הריאה הוא נופל ומתחבר אל המקום שהתחיל להתפצל משם וכן אם חלק התחתון ארוך והתחיל להתפצל באמצע או כאצבע מהראש הוה כפיצול מגבה וגומא תחתיו שהרי יש לו הנחה ע"ג מקום עיקר האונא וזה כוונת אדמ"ו ז"ל במ"ש ולא משכחת אונא שנתפצלה וכו' רק שנחלקה למעלה ממש בראשה נחלקה לשנים כו' ובכל אלו יש חילוק בין שורש א' כו' ור"ל דאף במקום שנראה ממנו שהוא פיצול ואינו יתרת כגון שנתפצל ההר מקמא באונא הארוכה ועבה או אפילו באונא אחרת שנראה כשמצרפין יחד תואר האונא עליו ובענין הוורדא שנשלם תוארה ע"י צירוף ואם מסלקין הפיצול הזה נשחת תוארה שאז אין לתלותו ביותרת כי אם בפיצול והרי זה כמו פיצול מקמא מ"מ שפיר משכחת לה להכשיר היכא שהחלקים שוים או שחלק התחתון ארוך יותר אבל במקום שיש לתלותו ביתרת מכשרינן ליה מטעם דאמרינן יתרת מקמא הוא וכמ"ש להדיא בספרי דבהכי מיירי הז"ש ע"ש בס"ק פ"א ודברי אא"ז אתיין כפשטן בענין שאין נראה שהוא פיצול ותלינן ליה ביתרת כמבואר בדבריו להדיא דמטעם יתרת קאתי עלה ואם יש שורש כאצבע אף שאין תולין אותו בפיצול מ"מ יתרת כהאי חדא חשבינן ליה וכן מ"ש בפיצול של ארוכה ועבה בכה"ג מיירי שאין הפיצול באופן זה שניכר שנתפצל מגופה של ריאה ויש לדונו כיתרת ולכן כתב שם בת"ש על הע"י דמנין לו לצרפם יחד כשאין שרשם אחד ולא הוה מצי למימר דמיירי בענין שניכר שהוא פיצול דא"כ איך כתב וגם לא היתה בליטה דמשמע אם היה בליטה לצד גבה אסור ופשיטא דבכה"ג שניכר שהוא פיצול לא איכפת לן בבליטה אלא ע"כ דמיירי בענין שאין ניכר שהוא פיצול ואם היה כאן בליטה חיישינן ליתרת אבל כיון שאין בליטה והפיצולין שוכבים זה ע"ז חשבינן להו כחדא לענין זה שלא יהיה חלוף מחמת שקטנה מהאמצעות ואא"ז פסק כוותיה בזה בהפ"מ והארכתי בכל זה לפי שראיתי שהבינו בדברי אא"ז מה שלא עלה על לבו וצללו במים אדירים והעלו חרס לחלק בין שורש עב וחזק או לחלק בין אם נתפצל באמצע השטח ובין אם נתפצל בכל רוחב האונא וזה דבר שאין לו קיום והעמדה אם התחלת הפיצול הוא רחוק מראש האונא שאז נראה בחוש שהעליון היא עיקר האונא מדה כמדת האונא הראויה לבוא בכאן ונתפצלה מתחתי' ומה בכך שהפיצול בכל הרוחב מ"מ יש לחוש שיתפצל כולו או מקצת ממנו בלבד בצד זה של האונ' או בצד זה ואטו משום שהוא פיצול רחב נכשירנו טפי יש לחוש בשטח רב כזה שמא יתפצל באיזה מקום ממנו ואם תאמר שמחמת שהוא רחב יש לו חוזק יותר שלא יתפרק א"כ אם תכשיר כרוחב אונא של גדיים וטלאים קטנים תכשיר כשהפיצול רחב כשיעור הזה בשור הגדול אעפ"י שאינו רק ברוחב חלק קטן של האונא ותצטרך לחלק עוד בדבר המוסיף הבל הבלים שאין בו ממש ואין קץ לדברי רוח ואין לך בו אלא מה שפסק הרמ"א ז"ל בסתם פיצול מקמא טרפה והאחרונים נמשכו אחריו ולא הזכירו בדבריהם שורש עב וחזק ולא רוחב שטח האונות ואשר כתב שהוא יודע שהמנהג נתפשט בתפוצות ישראל להכשיר וגם עסק עם בעלי הוראה ואמרו להחזיק במנהג ושוב הזכיר מעשה עגל שאירע בו כנ"ל והושיב ב"ד והתירוהו ע"ז אען ואומר תמה אני אם לא יצא שכרכם בהפסדכם והלא התורה אמרה לא תסור מן הדבר כו' והלא כ"ת ידע כחו של זקן אדמ"ו ז"ל שהיה גאון מובהק ושיקול דעתו בהוראה כאחד מן הקדמונים ומה כח ב"ד יפה להתיר מה שאסר בלי ראיה משום פוסק מפורסם ועל ידו החזיק גם הגאון המפורסם מוהר"ר שמואל ז"ל שישב על כסא הוראה בכמה קהלות ולבסוף בק"ק פוזנן ואין ספק שבמכון שבתו נהגו להטריף על פיו ואספרה אל חוק כי בעת שהייתי מעיין בדבריו כן באו אלי אנשים מיושבי יעב"ץ קלוז רבתי דפה קהלתינו ולפי תומם סיפרו לי איך בשבוע העבר אירע פה בבי מטבחייא שאלה של פיצול מקמא שהשוחטים קוראים נחלק והובא לקלוז לפני הגאון האב"ד פק"ק ושאר בעלי תריסין ונשאו ונתנו בדבר ושוב לקחו את ספרי ועיינו בו ואחר העיון עלתה הסכמתם להטריף וכן נעשה מעשה ויהי בעיני לפלא ואות כי כוונתי האמת בעז"ה ומעתה אהו' ידידי מי יקל ראש נגד שלשה חמורי עולם שאפי' אם היו מקילים להם שומעין וק"ו שאמרו להחמיר בשל תורה ואי הוה ידענא דלדידי ציית הוה אמינא צאו והתענו על מה שהתרתם ולהגעיל הכלים ומע"ל ישכיל ויבין אם ישמעו ואם יחדלו או משכחת להו לא תימא להו ולא מידי מוטב שיהיו שוגגין וכו':

ואמנם מ"ש שיודע שנתפשט המנהג קרוב הדבר שנתפשט עפ"י הז"ש והבאים אחריו לא דקדקו בדבר והנהיגו כמותו באיזה מקומות ומנהג בטעות הוא ראוי לבטלו ואם יכבדו אוזן משמוע מה יעשו גדולי הדור הן גם הלום חזות ק' ראיתי בדברי כ"ת שכתב אנחנו דרכינו לפתוח החזה בעגלים ולבדוק בריאה כו' ואני הבאתי בפרי תבואתי משו"ת דבר שמואל שהוא מנהג מגונה וראוי לבטלו כו' ובעהמ"ח דבר שמואל הוא הגאון החסיד מו' שמואל אבוהב אב"ד וראש הישיבה הכללי' דק"ק וויניצאה וידוע כי הגאון ח"צ ושאר גדולי' הפליגו בשבחו מאד ואחר כל השבח הזה עדיין ספק בידי אם אותם אשר נהגו כן ישמעו בקולו ויבטלו מנהגם ואשר אמר עם הספר כי בכדי שלא להוציא לעז כו' לפי דעתי אם כדבריו כן הוא שנהגו לא נהגו רק במקומות מועטין ובכדי להפיס דעת מע"ל שראה נוהגין כן דחקתי ונכנסתי לחפוש ולחקור דרכים ולהמציא קולא אחת בענין זה הנה בדין פיצול ותחתיו גומא כתב בשמ"ח שאע"פ שכשנופחין אותה היא מונחת בגומא טרפה ובת"ש שם כתב דמלשון הש"ך ופר"ח לא משמע הכי מ"מ מלשון הרמ"א משמע כן ע"ש בטעמא דמלתא ואני מוסיף בה דברים דמסתבר דהפיצול שהוא עתה בתוך הגומא לא הי' כן מיום שנעשה הפיצול הלז דודאי דרך המפצל שיצא וישאיר במקומו תחתיו גומא ולפעמים הגומא גדולה לעצמה והפיצול לעצמו ואם לא שיצא לפעמים מן הגומא הי' חוזר לדבק ולהתחבר יחד כבראשונה אך באמת אמרינן שכבר יצאה מן הגומא ואף שהיא עתה בתוכו כשנופחין הריאה משום הא לא אריא דגם בוורדא אמרו שהרבה פעמים גם בחיי הבהמה היא יוצאת מתוך כיסה וחוזרה לתוכה וכמו כן כאן אך כל זה בפיצול עם גומא אבל בפיצול האונא בלא גומא אף שאם הי' הפיצול נפרד אחר הנפיחה ותלוי למטה יש להטריף מ"מ אם אחר הנפיחה אין בהם פירוד כלל אלא יחדיו יהיו תמים ומדובקים היטב זה בזה שפיר י"ל שמעולם לא היה פירוד ביניהם אלא כך גדלו יחד ולא נתפרדו וגם לעתיד לא יתפרדו כלל ואף שהוא מקמא ואין גומא מ"מ הא קמן שהנפיח' מעמידה ואינה מניחה ליפול מטה כלל וכיון דאיכא למימר שגם בחיי' כן הי' ולא היתה עתידה להתפרק כלל ויש סמך לדבר ממ"ש אא"ז להקל בהפ"מ בפיצולי ארוכה ועבה ששוכבין זע"ז אף שאין שורש כאצבע מ"מ מצטרפין לענין שתחשב גדולה מהאמצעית ולכאורה כיון דאין שורש כאצבע לאו חדא היא ואחת מהם יתרת ואיך נצרף שניהם מה תאמר כיון ששוכבים זע"ז מסתמא חדא היא ונתפצלו זה מזה א"כ יש כאן חשש דפיצול מקמא ולפי מ"ש א"ש דבהפ"מ סמכינן לומר שנתפצלו ומחמת פיצול מקמא אין חשש כיון ששוכבים זע"ז ודחקו אהדדי ע"י נפיחה גם בחיי' היתה עומדת כך בלי פירוד זה מזה ולא היתה עתידה לירד מטה מטה כלל ויש לדחות קצת דאפשר דמיירי בגוונא דאין חשש פיצול מקמא כמש"ל שחלקים שוים או חלק התחתון ארוך ורחב יותר וגם י"ל דבהפ"מ שפיר י"ל אע"ג שאין זה פיצול ומתחלת ברייתו כך הי' גודול האונא לחצאין מבלי שורש כאצבע מ"מ כיון שגדלו זה אצל זה בלי שום פירוד ביניהם אין לנו לחלוק ולדין כ"א כקטנה מן האמצעית אלא דנין שניהם כאחד שבזה גדול יהיה מן האמצעית אבל מ"מ כיון דאפילו לענין פיצול וגומא כתב אא"ז שמשמעות לשון הש"ך ופר"ח להקל באם הוא בגומא לאחר הנפיחה (ועיין בפלתי שהעתיק דברי הש"ך ופר"ח בלשון זה הכא שאני דהפיצול מגוף הריאה וכשנופחין הריאה הפיצול נופל למטה והרי נראה שנתפצל מגוף הריאה כו' ובאמת אין זה לשונם רק אא"ז מדייק מלשון שכתבו וכשהופכים הריאה כו' ע"ש ואין מזה ראיה כ"כ משום דמיירי אף בכה"ג שהפיצול מבחוץ וס"ד דבכה"ג לא תלינן לי' בגומא ואמרינן יתרת היא ולכן אמרו כיון שנתפצל מגוף הריאה שהרי גומא תחתיו וכשהופכה כו' ומכ"ש היכא שע"י הנפיחה היא שוכבת תוך הגומא אף בלי היפוך דהא קמן דלאו יתרת היא אלא פיצול וחוששין שלקץ ימים יצא ויתפרק וכדמשמע לשון הרמ"א דבכל גווני טרפה וצ"ע) ולכן אף שבגומא יש להטריף כדברי אא"ז ומטעמא דכתיבנא מ"מ בכה"ג שנתפצלה לא בדרך גומא רק בדרך חילוק האונא אף שלא התחיל מראשה ממש דבכה"ג כתבתי לעיל דכדין גומא הוא דהא כשהופכים הריאה היא נופל ומכוון מקומו אל מקום התחלת פיצולו מ"מ יש לחלק ביניהם כמש"ל דבגומא אין דרך שתעשה גומא ע"י פיצול אם לא הי' יוצא ממנה ונכנס לתוכה הלכך אע"ג דהשתא הוא בפנים ע"י נפיחה מ"מ עתיד היה לצאת לפעמים ע"י נענוע וטלטול וכשהוא תלוי למטה כמשא כבד יכבד ממנה ויתפרק משא"כ בפיצול כזה שי"ל שמעולם בחיי' לא נפרדו וכאשר ראינו עתה שהנפיחה מחברם ומהדקם יחד ולא חיישינן שיתפרד זה מזה ע"י נענוע וטלטול כיון שאין הכרח שיפרדו לפעמים בחיי' ולכן יש מקום להכשיר בכה"ג בהפ"מ עכ"פ ואמנם שמעתי שלפעמים נמצא שם כיס אשר הפיצול מונח בתוכו בחיי הבהמה אך בשעת נפיחת הריאה אינו בכיס ובכה"ג נראה שאין להכשיר מהך טעמא דכתיבנא שהרי נראה לעין שלא גדל כאחד עם האונא והי' תלוי למטה ומה שהכיס מחזיקו אינו מועיל ובפרט דהא קמן שאינה תמיד בכיס ויוצאת ממנו ולכן אין להכשיר בכה"ג כ"א כשהם מתאימות ואין שם כיס לפיצול הזה כלל:

סיומא דפסקא היכא שנתפצלה ונחלקה האונא לשנים אף שלא התחיל חילוק ופיצול זה מראשו ממש מ"מ אם אחר הנפיחה פיצול הזה מחובר ומהודק יחד ונראה כאחת כיון דאיכא משמעות להכשיר בכה"ג אף בגומא לכן בכה"ג אין להחמיר כולי האי ואולי יש להקל בהפ"מ ובתנאי שאין כיס להפיצול וכמ"ש אבל אם גם אחר הנפיחה הצד התחתון שהוא קצר מהעליון אינו מתהדק אל העליון והוא תלוי למטה ונראה לעין שהוא פיצול כגון בארוכה ועבה שהתחתון נדמה לו כהר שמצד קמא או בשאר אונות שלולי התחתון אין כאן תואר אונא כראוי ונראה לעין שזה התחתון משלימו וכשהופכין אותה התחתון מתכוון למלאות חסרון העליון ונופל אל מקום התחלת הפיצול טרפה כדין כל פיצול מקמא ומעתה מ"ש כ"ת כי יש מקומות שנהגו להתיר אם המנהג בגוונא שכתבתי אף אם נהגו בפשיטות להתיר בלא הפ"מ א"א למחות בידם וכן אי הכי הוה מעשה דכ"ת אחרי שיש בזה צד היתר והואיל ויצא העגל הזה בהיתר יצא אבל אם נהגו להתיר אף בכה"ג שניכר לעין שהיא פיצול והוא תלוי למטה גם אחר הנפיחה אף אם נהגו היתר בזה הוא מנהג בטעות וצריך לבטלו ולעשות אזנם כאפרכסת לשמוע דברי הגדולים בחכמה ובמנין ובידם אמת הבנין ואשר לו רגלים לנתר ואחר ההיתר יהא חותר יהי לו אשר לו וידי אל תהי בו:

ומ"ש על מ"ש בסעיף ל"ג בבועא משלמת לשיעור שהיה מפקפק בזה בדין תלוי' מבועא שנתכסה אע"ג דגבשושית היא וכמ"ש אדוני בדיני תר"ל סוף ס"ק כ"ט כו' א"כ ה"נ נימא דסוף המוגלא שמבועא להתמעט ולהתרפאות והעור יכווץ ולא ישאר שום מקום גבהות הבועא ולא יהי' שיעור אונא כו' ונפלאתי עליו שהוא נבהל להשיב נקרא ולא כיון לבו שהרי הדבר פשוט אפילו לבר בי רב דהתם בגבשושית דבגבהות תליא מלתא שפיר כתבתי שסוף המוגלא להתמעט ולא תרבה גבוה גבוה ויוסר הגבשושית משם משא"כ כאן דלענין שיעור אורך האונא אמרינן ששיעורה כט"ד וכשהיא ארוכה כשיעור הזה אף שיש בועא באמצע מ"מ כיון שחוט בשר מקיפה עינינו הרואות ששיעור האורך כראוי ואף אם תתרפא הבועא וסר גבהותה מ"מ בשביל זה לא יתקצר ארכה שהרי אף בעוד שהיתה הבועא קיימת הי' מגיע קרום ובשר בריא של הריאה עד קיצה של ט"ד משא"כ אם אין חוט בשר בריא מקיף אין הבועא משלמת אף למאן דמכשיר בשפולי וכאשר כתבתי כל זה בקצרה בר"א שם ס"ק מ"ד וכן כתבתי בביאור יותר בס"ק ס"ז ומ"ש שם טעמא כי מי יודע העתיד להיו' היינו משום דמהרש"ג שם מיירי להטריף אף שאין חוט בשר מקיף ע"ש אבל בחוט מקיף ביארתי שם דודאי יהי' לעולם העור קיים במקומו ולא תתמעט משיעורא מחמת הבועא שבאמצע האונא ע"ש שכתבתי שעיקר שיעור האורך בתר קרום האונא אזלינן ומה שהבאתי בס"ק מ"ד מדברי הכנה"ג בהגהת ב"י שמ"כ דטרפה ומשמע אף בחוט בשר מקיף הך מ"כ בין לחומרא בין לקולא פליג על מהרש"ג וס"ל לענין יתרת כה"ג להקל מפני שסוף הבועא להתעקר כו' וכמ"ש דבריו בס"ק ס"ז ושם כתבתי שהדין עם מהרש"ג ע"ש:

ומ"ש על מ"ש בסעיף מ"ד ביתרת באונא עליונה מחצי' ולמעלה לצד החריץ כו' עיין בשמ"ח סי' ל"ז סעיף ט"ו לענין עא ובת"ש שם ס"ק ך"ו ובספרי שם וקצרתי וביתר דבריו לא ראיתי להשיב כעת כי אם באנו לכתוב אין אנו מספיקין ולא מפסיקין ובפרט בהל' עמוקי' אילו שבסי' ל"ה שרוב הדברים הוא מקבלת הבודקים שמביאים האחרונים ולפעמים קשה לעמוד על כוונתם האמיתית מחמת ערבוב הלשונות וצער גדול הי' לי בעת שעסקתי בחבורי בהל' אלו לעמוד על בוריין של דברים ומכ"ש לישא וליתן בדרך שו"ת לא יספקו תליסר גוילין ואם יכתוב כ"ת בענינים אחרים הנוגעים לספרי אשר יש בהם די באר לברר בראי' מגפ"ת והראשונים ז"ל דין הניין לי והן יאמין לי כי מאד אני שמח ומתענג ביושר מלוליו וכושר מפעליו צדיק באמונתו נצב על עולתו מדקדק בה כחוט השערה כדת של תורה וכמותו ירבו בישראל שואלים ודורשים מדקדקים במעשים ומהירים במלאכתן ואומנתם בקהל קדושים דברי זעירא מן חברייא הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד:

ולפי שכבר יעדתי להעתיק מה שנשמט בדפוס מקונטרס הראיות כפי אשר הזכרתי בתשובה זו אמרתי להעתיק כאן וזה לשונו:

והנה בנסרך כסדרן משפולי לשפולי או מחיתוך לשיפולי לכאורה נראה מדעת התוס' דשרי שהרי כתבו דאם נימא דכסדרן כשרה היינו במקום שסמוכות האונות זו לזו א"כ בחנם הוי מחלק בין כסדרן לשלא כסדרן כו' ור"ל דא"כ במקום שפולי האונות שאין סמוכות טרפה אף שהיא כסדרן וכמש"ל בביאור לשון זה ומשמע דלפמ"ש בשיטתם דיש סרכא בלא נקב א"ש דבכה"ג שהיא כסדרן דהיינו מאומה לחברתה הסמוכה אצלה ממש אף במקום שאין סמוכות כגון בשפולי נמי כשר וכן הדין לפי מה שתרצו בשיטות רש"י דכשסרוכה למקום אחר הקרום הולך וחזק גם בשפולי אמרינן כן ומדברי הרשב"א בחדושיו מבואר ג"כ דאם נימא הטעם דאונא סותמת אז ראוי לאסור אפילו מחיתוך לחיתוך בשפולי האונות שאינן דבוקות זו בזו כ"כ א"נ אם היתה הסרכא עולה באלכסון כו' ולבסוף כתב שהנכון כדברי האומר יש סרכא בלא נקב כו' ונראה מדבריו דלפום הך טעמא יש להתיר כסדרן בכל גווני אף בשפולי ובאלכסון וכ"כ הר"ן להדיא דלפי שיטה זו יש להתיר מחיתוך לשפולי וכ"כ רבינו ירוחם בשם הרמב"ן לדעת הרי"ף וז"ל וכ"כ הרמב"ן כי לפי דברי הרי"ף אפילו היכי דסריכי בשפולי אונא כסדרן כשרה אבל הרשב"א מחמיר בה שהשפולין מתפרקין זה מזה בשעת שהריאה נופחת עכ"ל ונראה דהרשב"א הדר בי' ממה דמשמע בחדושיו שלפי שיטתו מותר בשפולי וס"ל דמ"מ אסור דגם בשפולי סופה להתפרק וכ"כ להדיא בתה"א דסרכא בשפולי הריאה ואפילו מחיתוך לשפולי אסור דהרי זו כמחיתוך לגב וכן במשמרת הבית כשכתב להקשות על הך שיטה דאונא סותמת לא הקשה רק מסרכא באלכסון ולא הקשה משפולי (ואפשר דלכך נקט סרכא באלכסון דפסיקה ליה לפי שהגאונים התירו בכנופיא משא"כ שפולי אבל בתה"א מבואר כמ"ש) וכ"כ בספר יבין שמועה בפ"ז שהרמב"ן כ' שיש בכלל זה אפילו מחוברין בשפולי דאונא דכסדרן הוא וכשרה ובזה לא הסכימו האחרונים ז"ל אל הרמב"ן ז"ל אני נוהג להעלותה בנפיחה ואם אחר הנפיחה נראית מחיתוך לחיתוך אני מתירה דבהמה בחייה נפוחה היא ואפילו היא מתפשטות מהחיתוך אל השפולי אם הרוב הי' בחיתוך אני מתירה דכסדרן הוא וכיון שהסכמנו לומר שאיסור הסרכות אינו מחמת נקב אלא משום שסופה להתפרק ולהנקב זו לא תתפרק שהרי הרוב היא מחתוך לחתוך ויעכבה מלהתפרק ואפילו היה טעם הסרכות מפני שיש חשש נקב כדאי הוא הרמב"ן ז"ל לסמוך עליו בזה דודאי כסדרן היא עכ"ל והנה במ"ש כיון שהרוב מחיתוך לא תתפרק אין כן דעת הרשב"א שהבאתי לעיל שכתב דאעפ"י שרוב הסרכא מהאונא אם סרוכה לאומה ג"כ חיישינן שמא תתפרק משם אמנם הרשב"ץ לשטתו ששם בפ"ח הביא דברי בה"ע בסתם דאם הרוב מהאונא כשר ובהג"ה שם כתב וז"ל למעלה כתב בשם הרמב"ן שהיא טריפה וכן ההיקש בשאר כו' ע"ש ור"ל בסרכא במכה וחוצה לה כתב בשם הרמב"ן להחמיר ובאמת אין זה ראיה כלל דהתם כיון שהסרכא חוץ למכה יש הוכחה שלא יצאה סרכא זו מן המכה כלל ודינו כסרכא מאומא לדופן בלא מכה וכמ"ש להדיא ביבין שמועה שם אבל בסרכא מאונא ומיעוט באומא שפיר י"ל כסברתו כיון שהרוב הוא במקום רבותא יעכבנה מלהתפרק ומ"ש בשם בעה"ע להכשיר בסרכא למכה וחוצה לה הרי כתב שיש חולקין עליו והוא הרמב"ן שהביא לעיל וכן אחר שהביא דברי הרמב"ן כתב שי"א שאם הרוב יצאה מהמכה תולין ברוב וכן בכל סרכא שיוצאה ממקום פסול וממקום כשר תולין ברוב:

אמנם דעת הרמב"ן באמת הוא שלא כבה"ע שכ"כ רי"ו שהרמב"ן חולק עליו ואוסר וכ"כ בתשו' שאלה עכ"ל ועכ"פ מבואר מדבריו דלפום הך שיטה דיש סרכא בלא נקב ג"כ יש מקום למיזל בתר רוב' ולומר כיון שרוב הסרכא הוא במקום שאין עתידה להתפרק הוא מחזקת המיעוט שלא יתפרק ג"כ ובזה מיושב קושיית תורת יקותיאל על הש"ע דפסק כבעה"ע והרי הוא מיקל בלא בדיקה וכהסוברים דיש סרכא ב"נ ע"ש גם תמה על הב"י שכתב ואם היה מחצה על מחצה נראה דאף לדברי האומרים יש סרכא ב"נ כו' והקשה דאדרבה לדעת האומרים יש סרכא ב"נ יש להטריף יותר ע"ש ולפעמים סברת הב"י הוא סברת הרשב"ץ בזה דלמ"ד יש סרכא ב"נ יש להקל יותר ובסרכא שחוץ למכה דמיקל הב"י הטעם כמ"ש הרא"ש שאין סברא לומר שחצי' יצאה ממקום המכה כו' ובמקומו יבואר אי"ה:

אך באמת צ"ע על הרשב"ץ בזה מ"ש ואפי' אם הטעם בסרכא משום חשש נקב כדאי הרמב"ן כו' דל"ל כולי האי דלפום סברתו דכל שהיא במקום שאינה עתידה להתפרק הוא מחזקת גם המיעוט א"כ אפי' תימא שהנקב במקום השיפולי מ"מ כיון שרובה במקום החיתוך גם במקום השיפולי לא תתפרק והקרום הולך וחזק ואע"פ שאם נימא הטעם שהאונא סותמת אבל סתימת הקרום לבד לא מהני א"כ שפיר הי' מקום לחוש לדעת הפוסקים דלא אזלי בתר רובא א"כ יש לחוש שמא הנקב בשיפולי ואע"פ שלא תתפרק הסרכא מ"מ סתימת הקרום לבד לא מהני כיון שהוא מגולה ואין שם סתימת האונא ולזה הוצרך לומר דכדאי הוא הרמב"ן כו' מ"מ צ"ע שהתשב"ץ לא הזכיר שם שיטה זו דהאונ' סותמת ונראה מדבריו דס"ל דלהך שיטה ס"ל דמהני סתימת הקרום וכמ"ש התוס':

ולדינא נראה שאין להקל בזה אם מתפשטת מהחיתוך להשיפולי אע"פ שהרוב בהחיתוך ואע"פ שהש"ע לענין סרכא מאונא לאומה הביא דעת בעה"ע בסתם כבר כ' אא"ז בשמ"ח סעיף ס"ח דהיכא דלא נהיג אין להקל בכולהו רובא שנזכרו בסעיף זה כו' ובת"ש ס"ק צ"ד ולכאורה היה אפשר לומר לפמ"ש שדעת הרשב"א בחדושיו דאי יש סרכא ב"נ יש להקל וכן דעת הר"ן לפי שיטה זו וכן הוא דעת הרמב"ן לדינא א"כ י"ל דממ"נ אם יש סרכא ב"נ א"כ יש להקל בשפולי בלא"ה ואף לפי דעת הרשב"א בתה"א וק"ל כוותי' להחמיר בשפולי מ"מ י"ל כסברת הרשב"ץ כיון שרוב הסרכא הוא בחיתוך אין עתידה להתפרק ואי אין סרכא ב"נ מטעם דהאונא סותמת ויש להחמיר בשפולי מ"מ אית לן למיזל בתר רובא כדעת בעה"ע ודעימי' ואע"ג דאינהו ס"ל דאין סרכא ב"נ מ"מ תלינן הנקב במקום שיש רוב מן הסרכא ושם האונא סותמת וכמש"ל ואפי' תימא דלא אזלינן בתר רובא ויש לחוש שמא הנקב הוא במקום השפולי מ"מ אם נימא הטעם דאין סרכא ב"נ וכסדרן דמהני היינו משום שהקרום הולך וחזק כדעת התוס' אליבא דרש"י ולא בעינן סתימות האונא א"כ שוב שייך שפיר לומר סברת הרשב"ץ דאף במקום השיפולי לא תתפרק שהרוב מחזיק המיעוט וכמש"ל והוי כעין ס"ס אבל מ"מ נראה דאין להקל שצריכין אנו לחוש לדעת הרשב"א דס"ל דאף לפי שיטה זו דיש סרכא ב"נ מ"מ בשיפולי הוי כמחיתוך לגב וגם ס"ל דאף שהרוב במקום שלא תתפרק חוששין לשמא תתפרק במקום המיעוט כמש"ל והרשב"ץ נראה שלא ראה דברי הרשב"א בזה בתשו' שאל"כ לא היה כותב כן בפשיטות וגם יש לחוש להאומרים אין סרכא ב"נ רק דהאונא סותמת וא"כ יש לאסור בשיפולי וגם ל"ש סברת הרשב"ץ בזה (וגם להפוסקים דס"ל הטעם דהקרום הולך וחזק לבד מהני י"ל דלא אמרינן שהרוב מחזיק המיעוט ואפי' הרשב"ץ ע"כ לא קאמר אלא אי אמרינן שהסרכא אינה מחמת נקב אלא שעתידה להתפרק משא"כ אם הסרכא ע"י נקב אז יש לחוש שמא הסרכא ממקום המיעוט ששם הנקב ובמקום הנקב שהקרום מחמת המכה היא מתפרקת ואין רוב הסרכא שנתפשטה להלן מחזיק אותה ובזה מיושב מה שהקשיתי לעיל על הרשב"ץ) וא"כ אין מקום להקל כ"א עפ"י הפוסקים דאזלינן בתר רובא והיכא דלא נהיג אין להקל ואע"ג שכ' אא"ז בנסרך לבשר ולעצם להקל שם הטעם כיון דבלא"ה הרבה פוסקים מכשירים משא"כ כאן שלדינא לא מצאנו קולא מפורשת בשיפולי רק הרמב"ן כ' כן לדעת הרי"ף וא"כ נראה שאין להקל בזה אלא במקום שנהגו כבעה"ע למיזל בתר רובא בסרכא שנסרכא רובה למקום הכשר ומיעוט למקום האסור:

ומצאתי בפרי תואר ס"ק למ"ד על מה שכתב הב"י בשם הרשב"א אם סרכא יוצאת משיפולי האונא ומתפשטת ע"ג האונא כו' וכ' הב"י ע"ז דלפי דעת הבעה"ע אזלינן בתר רובא וכתב הפרי תואר שדבריו צודקין לדינא ולאו מטעמי' שנראה מתוך דבריו דלדברי הרשב"א קאמר דאזלינן בתר רובא והא ליתא דלהרשב"א טעם הסרכא משום נקב תלינן הנקב במקום שיש רוב הסרכא וליכא למימר דגם לסברת הרשב"א כיון דלא איתמר בש"ס אלא דלא מתפרק האוזן מן הדופן דהוי מקום רבותי' אבל לא להציל על מקום אחר הסמוך לו ותמצא דבעה"ע דייק למלתי' ואמר וז"ל תלינן לנקב שהיה כו' הרי דסובר כדעת רש"י בטעם הסרכא עכ"ל הרי מבואר דלא ס"ל כסברת הרשב"ץ הנ"ל אלא שתמהני דה"ל לאתויי דברי הרשב"א בתשוב' סי' ש"ג שמבואר כן להדיא כמש"ל ואף למ"ד אין סרכא ב"נ ס"ל דלא אזלינן בתר רובא ובודאי שאין כוונת הב"י לומר כן לדברי הרשב"א שהרי הב"י הביא דברי הרשב"א בתשובותיו שחולק בזה על בעה"ע אלא שהב"י כ"כ לפי מאי דמסיק שם שפשט המנהג כדעת בעה"ע גם מ"ש להוכיח דבעה"ע סובר כטעם רש"י כן הוא מבואר ג"כ ממ"ש הב"י בשמו דאפי' מפקא זיקא כשרה וכמ"ש בסמוך אי"ה:

אמנם מ"ש הרשב"ץ שהוא נוהג להעלותה בנפיחה ואם אחר הנפיחה נראית מחיתוך לחיתוך מכשירין הדין דין אמת וכמ"ש הרשב"א לענין סרכא שנסתפקו בה אם הוא בגב או בחיתוך דאם כשנופחין אותה הרבה נראית בחתוך כשרה ואע"ג דלכאורה לא נ"מ בכ"ז לענין דינא כיון דאנן נהגינן להטריף כל סרכא שלמעלה מחציה לצד סוף האונות מ"מ נ"מ לענין קרום דמכשירין אפי' נדבק מראשו ועד סופו כמו שיבואר ואז אם נראה שהקרום הוא מתפשט גם בשיפולי יש להטריף ולא מהני מה שרוב הקרום בחיתוך אבל אם ע"י נפיחה נראה שאין הקרום בשיפולי רק בחתוך לבד יש להכשיר וכ"כ בד"מ על דברי הרשב"א דנ"מ לדידן לענין קרום שמכשירין בכסדרן כו' ע"ש ולקמן מבואר שדעת אא"ז להקל בקרום אף אם נסרכו גם השפולין ושם כתבתי שלענ"ד קשה להקל בזה אף לדעת הרשב"ץ דהא למעלה מחציין מספקינן ליה בשיפולי א"כ אין כאן רוב בחיתוך בביאור ע"ש וגם נ"מ שיש בזה כדי ליתן למה שמטריפין למעלה מחציין דהוה כנסרך החיתוך וגם השיפול ועיין בפ"ת ס"ק מ"ג מה שכתבתי שם ע"כ נשמט מספרי בית אפרים מסי' ל"ט

תוכן העניינים

בית אפרים יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה