בית אפרים יורה דעה· רבי אפרים זלמן מרגליות
שאלה ט
בעזה"י כ' סיון תקע"ב לשוחט ובודק מק"ק ראווא וכעת הוא שוחט ובודק פ"ק בראד יצ"ו:
בירך אשיב לשואל כענין וכהלכה. ישא ברכה ברבי והמשכה ה"ה אהו' הרבני המופלג ומופלג ידיו אמונה מלאכתו מלאכת שמים לכוננה כ"ש מו' ברכי' בירך נ"י:
מכתבו קבלתי אשר שאל בפירוש דברי הרמ"א סי' ל"ט מיהו אם הוורדא נדבקת שנחלקו בה השוחטים כו' ונראה שמשמעות דורשין איכא בינייהו דמי שסובר דאפי' נדבקת כולה בתחתיתה מצד אחר של הכיס מפרש תיבת למטה אשלפניו ופסק לי' בסכינא חריפא וה"ק אם הוורדא נדבקת למטה והיינו כל פנים שלמטה ומפרש דהך למטה ר"ל בשורש שלה דלמטה מכיסה קוראים השוחטים שורש וכמ"ש רומ"ל בשם השוחטים הרוצים לפרש כן אבל המפורשים דבשורש ממש קאמר א"כ תיבת למטה רהוט אלאחריו ופירושו למטה בשורש שלה היינו בתחתיתו במקום עמידת השורש של הוורדא ופירוש זה הוא עיקר וזה מבואר מהגהה הר"ץ דשם איתא אך בזה אני נוהג כחכמי מגענץ אם עיננותא דבוקה בכיסה פי' למטה במקום שורש שלה זהו רביתייהו וכשרה הרי מבואר דהך למטה לאו אפני מטה של הוורדא קאי כ"א על תחתיתה ושורשה וזהו שכתב למטה במקום שורש כו' וכן מבואר ממ"ש בספרי להוכיח מכמה פוסקים ששורש דין זה נובע מדברי הא"ח בשם הרמב"ן שהביא הב"י ושם איתא שבמקום חבורה שהיא מחוברת אצל האונא היא מחוברת באותן גידין כו' (והנך גידין בגדיים וטלאים הוא כמו הכיס בגדולים וכמ"ש באורך שם) ומ"ש שהשוחטים קוראין שורש כל למטה מכיס אין לסמוך ע"ז ובכל דוכתא קרוי שורש מקום התחלת צמיחתה וחבורה אצל האונא אם נראה לעין שכך הוא דרך גדולה מתחלת ברייתה שהכיס דבוק במקום זה עם הוורדא אבל אם כל פני' שלמטה הוא דבוק בכיס נראה דטרפה ואף אם דרך רביצתה ושכיבתה כך אין זה מועיל כמ"ש הש"ך דאין מקום להכשיר בזה רק משום דהיינו רביתייהו והכוונה דמתחלת ברייתה הוא כך וכמ"ש בביאור לש"ך ע"ש ומ"ש כיון שהדיבוק חזק כ"כ אפשר לומר דרך גדלתה כך מתחלת ברייתה אין להתיר מחמת אומדנא זו דלפעמים הדבוק חזק אף אם נעשה אח"כ ע"י חולי ומכה וגם אפי' הי' ניכר שהוא מתחלת ברייתה אין להתיר בזה דשינוי כזה פוסל אפי' מתולדה ודוקא בדבוק למטה בשורש ממש דרביתייהו בהכי להמציא כן וגם נראה דבכה"ג אפי' תימא דאף בזה הצד שאינו דבוק הכיס שלחופי משלחף לאחוריו ונשארת הוורדא מגולה מהצד השני מ"מ אין מועיל כיון דכל עיקרה לרחף על הלב וכמ"ש בספרי מדברי הרשב"ץ שהוא כמו הספנין הפורסין קלע קטן אצל הגדול כו' וכיון שבתחתיתה היא דבוקה כולה לכיסה אינה יכולה לרחף כראוי ואמנם בלא"ה אין הדבר תלוי ביציאתה מכיסה ואפי' אי שלחופי משלחף לגמרי כתבתי לאיסור בדבוק בחלון או סרכא כיון דלאו רביתייהו הוא וע"ש בחיבורי בק"ה ובדברי דודי מ"ו הגאון ז"ל וא"כ כיון דגם הך דינא דהרמ"א גופיה אין מקורן ידוע כ"כ כמ"ש אא"ז בת"ש וא"כ הבו דלא לוסיף עלה ודי להכשיר בדבוק למטה בשורש ממש שהעיד לנו רמ"א והר"ץ דרביתייהו בהכי אבל בדבוק כולה בתחתית' לכיסה עד סמוך לשפולה מאן לימא לן דרביתייהו בהכי ומ"ש שאילו משיבין לאילו דלמה לא הגבילו האחרונים מקום עד היכן נקרא שורש כמו שהגבילו כסדרן עד חציין כו' אין זה ענין לזה דשם דבוק כולה כשרה רק מחמת שהדבוק בשפולי מטריף לפי ששם אין האונות רבוצים זע"ז כ"כ וכדי לצאת מידי חששות עד היכן מגיע השפולי החמירו שלא לתת דין כסדרן כ"א מעיקר האונות עד חציין אבל כאן אם דבוק כולה טרפה ואין מכשירין רק כשדבוקה בכיסה למטה בשורשה והוא תחלת צמיחתה במקום חבורא באונא והיינו אם דבוק שולי הכיס בסופו דהיינו השפול שלו המסויים במקום חבור הוורדא בין חתוך האונא לאומא ושיעור משך הדבוק הזה לא אתפרש לפי שהוא ידוע לבקיאים ומומחים דרך רביתייהו בדבוק זה ואין זה ענין למ"ש הפוסקים שורש א' כאצבע לענין נחלק דהתם אגופא דוורדא קאי דכיון שעיקר הוורדא ושורשה אחת היא כאצבע נחשב אחת וכההיא דדקין משא"כ לענין זה שהנחת שם שורש הוא על עיקרא ותחלת צמיחתה של הוורדא ודעת לנבון להקל ונלענ"ד להקל בדבוק זה מתחלת מקום חבורה עד המקום שהוא מתחלת להתעגל ולהתלבש בצורת וורדא שעד המקום ההוא חל עליו שם שורש הוורדא וכיון שיש מכשירין בדבוקה לכיסה כאשר הארכתי בסי' ל"ט ובק"ה שם סי' י"ב אף שי"ל דדבוקה מקצתה גרע כמבואר שם מ"מ בזה שכתבו דלמטה במקום שורש שלה היינו רבותה ודרך גידולה נלענ"ד להקל כאשר כתבתי הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד