אור ברסלב

בית אפרים יורה דעה· רבי אפרים זלמן מרגליות

שאלה א

הקדמה

שלומי אמוני ישראל. צדקתם כהררי אל. הלא המה ראשי אלפי ישראל הרבנים המופלאים ומופלגים. אלופים ראשים רוזנים קצינים מנהיגים מנהלי קהל עדת ישורון כו' כאשר נלוה עמם מיחידי סגולה ודייני גולה חריפי דמחוזא ד' עליהם יחי' אחד"ש כו' כתבכם בא אלי ואני סמכוני באשישות. וידי רפות ותשושות. אפס כבודם הרב אלצוני ואמצו זרועותי לכתוב שורתיים אלו דלית דין צריך בשש דברנה לא מפקינן השוחט הזה מחזקתו וכבר הארכתי בתשובה לברר דאפילו בקלא דלא פסיק אין להוציא שום אדם מחזקת כשרות לענין פסול עדות וכיוצא בו ומכ"ש בזה שהקול הוא קול של אשה ערוה פטטנית וראוי למתחה על העמוד כעובדא דפסחים אחרי שהדבר ברור דהך פעותא לאו לאפרושי מאיסורא קא מכוונה כ"א להשיאו שם רע ויפיק זממה כי דומת עירה עלתה בו ועכ"פ אין לחוש כלל לפטפוטי דברים אלו דאל"כ מה הנחת לכשרים מה יעשו כי יקומו עליהם אנשי לצון ויפוחו קרי' ויבואו דבתם רעה כי נבלה עשו אך באמת לא נאמין לשמועתה וכל קלא דלא אתחזק בב"ד לאו כלום הוא ונראה ברור דאף בעל נפש א"צ לחוש אע"ג דאמרינן בנדה דף ס"א אמר רבא האי לישנא בישא אע"ג דלקבולי לא בעי למיחש לי' מיבעי' הנהו בני גלילא דנפיק עלייהו קלא דקטל נפשיה אתא לקמיה דר"ט כו' ע"ש מ"מ נראה ברור דאע"ג דהש"ס קרי לי' לישנא בישא היינו לפי שלא נתברר שהקול יש בו ממש ולכן הי' בכלל לישנא בישא ומ"מ לא הי' מקום לתלות שהקול שקר ואין בו משום זרות כ"כ דאפשר אמת הוא ובהכי מיירי עובדא דר"ט וכן הא דמייתי התם מתוך שהי' לו לחוש לדבריו שלא הי' לו לתלות ששקר הוא דובר ובכה"ג נמי מיירי הא דאמרי' במ"ק דף י"ז ההוא צורבא מרבנן דהוי סני שמעני' ופרש"י שהי' יוצאין עליו שמועות רעות ע"ש אבל במקום שיש אמתלא שבשאט נפש בני בלי שם הוציאו עליו ש"ר אין לחוש לקול ההוא כלל וכדאמרינן במ"ק דף י"ח ע"ב אין אדם נחשד כו' ת"ש ויקנאו למשה במחנה כו' התם משום שנאה הוא דעבדי וכן אמרינן התם וביבמות דומי מתא כו' אבל איכא אויבים אויבים הוא דאפקי לקלא והכי קי"ל ובנ"ד שזאת הרשעה וכן האחרת יש לתלות באמתלא כי אין בפיהם נכונה אין משגיחין בקול שלהם כל עיקר ונראה דאף אם ימצא איש שלבו נוקפו ומהימנא לי' כבי תרי אעפ"כ יכול לאכול משחיטתו דהא הדבר פשוט בעבר עבירה אחת באקראי כשר אף להרמב"ם כמבואר בסי' ב' ומכ"ש בזה ועיין בח"מ סי' ל"ד בדין חשוד על העריות והארכתי בתשו' וכאן אקצר כי אין רצוני לסיים בגנות ועכ"פ יש מקום בזה לדברי מהרי"ק שאפי' העד עצמו מותר לאכול משחיטתו מכאן ולהבא כיון שאם ילבוש שחורים כו' ואף לפמ"ש הש"ך ואא"ז בפי' דברי מהרי"ק הכא שרי וקצרתי כיון דבלא"ה אין זה ס' שפוסל בשחיטה כמ"ש ומכ"ש שלפי הענין אשר כתבם שהוא בן תורה וקובע עתים לתורה ועסקן במצות ולא נשמע עליו שמץ דבר מעשרים שנה ומעלה שהוא מצוי אצל שחיט' אף אומנתו בקהל קדושים בערך י"ג שנה ולא נמצא בו דופי ח"ו לביישו ולהכלימו בדברים כגידים קשים:

שוב ראיתי ששאלתינו היא כשאלת הראשונים בשו"ת מהרי"ק סי' קפ"ט שכ' בכיוצא בענין זה ממש שאשה א' הוציא' קול על אחד והאריך בדברים נכוחים והביא שם הא דפסחים וגם הא דנדה וכ' דל"מ לפי' השאלתות כו' אלא אפי' לפרש"י שפי' שמא הרגתם ואסור להצילכם מ"מ דבר פשוט הוא שלא חשש אלא שלא לעשות מעשה ההצלה שמא הרגו אבל לעשות להם שום עונש לא עלה על לבו שהרי השיאם עצה להסתיר את עצמן וזאת הרשעה יושלך אבן עופרת לתוך פיה ויווסרו כל הנשים והלא חכמיה אתם חכמה בישישים. תחלצו חושים. להרים מכשול מדרך העם וכדברם ירעו כבשים. דברי זעירא מן חברייא מדרס לפירושים:

הק' אפרים זלמן מרגלוית מבראד

תוכן העניינים

בית אפרים יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה